רחל עזריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רחל עזריה
תאריך לידה 21 בדצמבר 1977 (בת 38)
תאריך לידה עברי י"א בטבת ה'תשל"ח
כנסות 20
סיעה כולנו
תפקידים בולטים
  • ועדת כספים
  • ועדת הפנים והגנת הסביבה
  • ועדת האתיקה
  • יו"ר משותף לשדולה הסביבתית-חברתית
  • יו"ר השדולה ליהדות ישראלית
  • יו"ר שדולת המשפחות הצעירות
עיסוק קודם

רחל עזריה (נולדה ב-21 בדצמבר 1977) היא חברת הכנסת בכנסת העשרים מטעם סיעת "כולנו". עד כינון הכנסת הייתה סגנית ראש העיר וחברת מועצת העיר ירושלים מטעם סיעת "ירושלמים" מאז שנת 2008, פעילה חברתית וממובילות מחאת העגלות. בתחילת 2015 הצטרפה למפלגת "כולנו".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזריה נולדה בירושלים. התחנכה בחינוך הממלכתי דתי ובבני עקיבא. שירתה בצה"ל כמורה חיילת בחברה להגנת הטבע (בית ספר שדה עפרה). סיימה בהצטיינות לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני ביישוב סכסוכים באוניברסיטה העברית. בשנים 2009-2010 עמיתה בבית הספר למנהיגות חינוכית, שבמכון מנדל למנהיגות.

תושבת שכונת קטמונים בירושלים, נשואה לאלישיב, מורה לתלמוד, ואם לארבעה.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001, במהלך לימודיה באוניברסיטה, החלה את פעילותה הציבורית, במסגרת ארגון הסטודנטים מגמה ירוקה, בתחילה כפעילה בקמפיינים סביבתיים ובהמשך כרכזת תא הסטודנטים, חברת צוות ההנהלה וחברה בוועד המנהל. בשנים 20042007 ניהלה את ארגון "מבוי סתום" המסייע למסורבות גט בהתמודדות עם בתי הדין הרבניים, בהליך גירושין מגבר סרבן גט.

פעילות בעיריית ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזריה נבחרה למועצת עיריית ירושלים בבחירות של שנת 2008, עת עמדה בראש רשימה משותפת של סיעת "ירושלמים" וסיעת "התעוררות בירושלים". הרשימה המשותפת פנתה לקהל מצביעים צעיר (חילוני ודתי כאחד) – סטודנטים ומשפחות צעירות. הרשימה קיבלה שני מושבים (מתוך 31) במועצת העיר עם 16,692 קולות‏[1]. עם תחילת הקדנציה הצטרפה סיעת "ירושלמים" לקואליציה ועזריה קיבלה את תיק החינוך לגיל הרך (שלא היה קיים עד אז) ואת תיק המינהלים הקהילתיים. במסגרת החזקת תיקים אלה יזמה את תוכנית החודש ה-11 להארכת שנת הלימודים בגנים, תוכנית ראשונה מסוגה בישראל‏[2].

במחאה החברתית של קיץ 2011, הייתה עזריה אחת ממנהיגות המאהל הירושלמי, וממובילות מחאת העגלות, שדרשו תנאים טובים יותר לגידול ילדים‏[3]. עם הקמתה של ועדת טרכטנברג, הוזמנה עזריה להופיע בפני הוועדה כדי להציג בפניה את התוכניות שהגתה לחינוך חינם וסבסוד צהרונים בירושלים.‏[4] ועדת טרכטנברג אימצה את המתווה שבנתה בירושלים לרמה הארצית, וממשלת ישראל התחילה ליישם זאת בשנת הלימודים תשע"ג. בינואר 2013, כשרפורמת הצהרונים עמדה להיות מיושמת בירושלים, התגלתה הרעת תנאים משמעותית בתנאי הגננות וסייעות. עזריה הובילה מחאה משותפת להורים ועובדות, יחד עם כח לעובדים, שכללה שביתה בצהרונים ולבסוף מנעה את הרעת התנאים ואיפשרה למהלך לצאת אל הפועל‏[5]. עזריה הובילה מאבקים נוספים בנושא חינוך ובהם המאבק להתאמת חופשות בין הורים וילדים, ו'ארוחה 10' למען תזונה בריאה במוסדות חינוך‏[6][7].

בעת הקמפיין לבחירות המוניציפליות ב-2008, ביקשה סיעת "ירושלמים" לפרסם שלטים על גבי אוטובוסים של אגד ברחבי העיר. "כנען מדיה בתנועה בע"מ", זכיינית הפרסום על האוטובוסים, סירבה לפרסום המודעה כיוון שתמונתה של רחל עזריה הייתה אמורה להתנוסס עליה, כשטענתה שתמונות נשים על גבי אוטובוסים מביאות להשחתתן. בעקבות סירובה של כנען עתרה עזריה לבג"ץ שהורה לפרסם את המודעה המכילה את תמונתה על גבי האוטובוסים‏[8].

באוקטובר 2010, במהלך חג סוכות, הגישה עזריה עתירה לבג"ץ (נגד משטרת ישראל ועיריית ירושלים) בשל אי-אכיפת החוק אשר אסר על הפרדה מגדרית במדרכות. ההפרדה התקיימה בשכונת מאה שערים במהלך החג. עזריה זכתה בעתירה, אך כיוון שהחלטת בג"ץ לא יושמה הגישה עתירה נוספת באוקטובר 2011 וגם בה זכתה‏[9]. בעקבות העתירה פיטר ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, את עזריה מהקואליציה, לטענתו, בשל הכללתה של העירייה ברשימת המשיבים. הפיטורים הובילו לסערה תקשורתית והעלאת נושא הדרת נשים לראש סדר היום הציבורי‏[10]. בסוכות 2012 כבר לא הופרדו המדרכות במאה שערים.

בבחירות לרשויות המקומיות ב-2013 עמדה עזריה בראש סיעת "ירושלמים" שזכתה בשני מושבים במועצת העיר יחד עם תמיר ניר. "ירושלמים" הצטרפה לקואליציה העירונית, במסגרתה מונתה עזריה לסגנית ראש העיר, משנה לתיק החינוך, ומחזיקת תיק מעמד האישה. במסגרת תפקידה הכנסיה למערכת החינוך היסודי בעיר את תוכנית 'היתרון הירושלמי', שמחזק את הקשר בין ילדי ירושלים למוסדות התרבות בעיר באמצעות מספר ביקורים של הכיתה באותו מוסד תרבות באותה שנה (מוזיאון ישראל, גם החיות, גן הבוטני, ועוד). בכל שכבת הגיל הילדים נקשרים למוסד תרבות אחר בעיר. בזמן כהונתה בתפקיד הובילה עזריה מעבר של ארוחות גני הילדים בעיר לתפריט בריא. במסגרת השינוי, הוצאו מתפריטי ארוחות הילדים בשר מעובד, וצומצמו כמויות המלח, שמן, וסוכר בארוחות הילדים.

עם היבחרה לכנסת העשרים במרץ 2015, החליף את עזריה הרב אהרון ליבוביץ כחבר מועצת העיר וכמשנה לתיק החינוך ומחזיק תיק מעמד האשה.

פעילות כחברת כנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בינואר 2015 הודיעה יחד עם משה כחלון על הצטרפותה למפלגת כולנו, הוצבה במקום החמישי ברשימה ונבחרה מטעמה לכנסת העשרים.

עזריה חברה בועדת הכספים, הפנים והגנת הסביבה, וועדת האתיקה של הכנסת. היא משמת כיו"ר משותפת לשדולה ליהדות ישראלית יחד עם ח"כ אלעזר שטרן, יו"ר משותפת לשדולה הסביבתית-חברתית יחד עם ח"כ דב חנין וח"כ תמר זנדברג, ויו"ר שדולת המשפחות הצעירות.

הצעת החוק הראשונה שהגישה עזריה היא 'חוק החופשות' שביקשה להעלות את מינימום ימי החופשה לכל עובד במשק מ-10 ימים ל-12 ימים. החוק עבר בהצלחה את כל שלבי החקיקה ואושר סופית בפברואר 2016. תוספת ימי החופשה יעשה באופן מדורג ב-1 ביולי 2016 וב1-בינואר 2017 וצפוי להשפיע על 1.5 מיליון שכירים במשק.

הצעת חוק נוספת של עזריה בתחום המשפחות היא 'חוק הורות שוויונית' במסגרתה מוצע לאפשר להורים להתחלק בשעת ההנקה הניתנת לאם במשך ארבעה חודשים לאחר חופשת הלידה, ולשנות את שמה לשעת הורות. בנוסף, מוצע לשנות את שם חופשת הלידה לתקופת לידה והורות. החוק עבר בקריאה ראשונה בכנסת במרץ 2016. עוד הצעת חוק בנושא משפחות הוגש יחד עם ח"כ רועי פולקמן ומאפשר להורים לחלק ביניהם את ימי המחלה של ילד מבלי להפסיד ימי חופש נוספים. כיום כל יום מחלה שהורה לוקח להישאר עם ילדו נספר באופן עצמאי, על פי החוק שעבר קריאה טרומית במרץ 2016 ימי המחלה של ההורים יספרו יחד כך שמהיום השני יקבלו תשלום על חצי יום ומהיום הרביעי תשלום מלא.

עזריה, שנחשבת לסמן ליברלי בציונות הדתית בכלל ובקואליציה בפרט, בלטה בכנסת הנוכחית במאבקיה מול חקיקה דתית. היא התנגדה לחוק הכשרות של ש"ס שלטענתה היה פוגע בכל אדם מסורתי או דתי שרוצה לשמור על כשרות ללא תעודת הרבנות הראשית. היא התנגדה לחוק השבת של ח"כ מיקי זוהר, בטענה שמפרה את הסטטוס קוו בכך שמגדירה מה סגור בשבת אך איננה מגדירה מה פתוח לטובת הציבור החילוני. היא התנגדה לחוק המקוואות של ח"כ משה גפני בטענה שהחוק יפגע במסורות טבילה של נשים מסורתיות ודתיות שהרבנות הראשית לא מעוניינת לאשר. התנגדויות אלה הובילו לעימותים קואליציוניים רבים, ואף לבלימת חלק מהחוקים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]