עופר הלוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תיאטרון עופר הלוי)
עופר הלוי
עופר הלוי, ה'תש"ף (2020)
עופר הלוי, ה'תש"ף (2020)
עופר הלוי, ה'תש"ף (2020)
לידה 27 בנובמבר 1966 (בן 57)
שכונת התקווה, תל אביב
סוגה מועדפת תיאטרון יהודי
מדינה ישראל
תקופת הפעילות מ-1987
עיסוק שחקן ומנהל אמנותי בתיאטרון עופר הלוי
פרסים והוקרה פרס ניסים עזיקרי למקום השני בפסטיבל תיאטרונטו 1995 על הצגת היחיד "כאן, מעבר לכביש"
עופר הלוי, ברשת החברתית פייסבוק
תיאטרון משמחי לב, ברשת החברתית פייסבוק
פרופיל ב-IMDb

עופר הלוי (נולד ב-י"ד בכסלו ה'תשכ"ז, 27 בנובמבר 1967) הוא שחקן ומוזיקאי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בשכונת התקווה בתל אביב, למשפחה ממוצא פרסי. אביו החזיק לפרנסתו רשת חנויות נעליים בעיר. למד בבית הספר "הירדן" בתל אביב, בגיל 10 עבר לכפר הנוער דוד רזיאל ובגיל 14 עבר להתגורר בקיבוץ עין חרוד איחוד.

ב-1987 למד קורס משחק בבית הספר לאמנות הקולנוע תל אביב בראשות דוד גרינברג.

התקבל לתיאטרון צה"ל אך בעקבות השפעת הקיבוץ בחר לשרת כחייל קרבי. את שירותו הצבאי העביר ביחידה מיוחדת של תותחנים בחטיבה 7 בחיל השריון, בין השאר כתותחן מג"ד. במהלך שירותו הצבאי החל להתקרב ליהדות.[1]

בין השנים 19901992 למד משחק בבית הספר למשחק בית צבי לצד יוסי סיקוראל, שלמה צים ואביתר לזר. שיחק בהצגות תיאטרון, העלה הצגת יחיד בפסטיבל תיאטרונטו והופיע בטלוויזיה.

בשנת 1996, לאחר שהשתתף בסמינר של ארגון "ערכים", החל תהליך של חזרה בתשובה. הוא למד בישיבת נתיבות עולם בבני ברק במשך 4 שנים, ובכולל "אור האמת" של הרב אליעזר בן דוד בעיר אלעד. הוא הקים את שלישיית הופל'ה ואת עמותת אמנים משמחי לב במסגרתה גם העלה הצגות תיאטרון רבות לציבור החרדי.

בין השנים 20032009 הוציא 3 אלבומי מוזיקה.

ב-2017 הוציא לאור את הספר "תפקיד ראשי" המגולל את סיפורו האוטוביוגרפי. כיום הוא מלמד משחק למגזר החרדי.

הלוי מתגורר באלעד ומשמש כרב בית הכנסת "שערי שמחה" בעיר.

תיאטרון וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיאטרון הקומה השלישית של עודד בארי: בין השנים 19871988 שיחק בהצגות "החתול במגפיים", "גדא וביש גדא", "אנטיגונה", "החתן השמיני", ו"סוד המכשפות".

בקבוצת הדרמה שניהלה שולה רווח בבית דני בשותפות עם התיאטרון הקאמרי: ב-1988 גילם את דודו בהצגה "משפחה על אש קטנה" שכתבה וערכה חגית רכבי ניקוליבסקי (על פי טקסטים שכתבו חברי הקבוצה) וביימה שרית לנצ'יצקי.

בתיאטרון הבובות של אריק סמית: ב-1989 התיאטרון פעל במסגרת אודיטוריום דוהל בשכונת התקווה בתל אביב, כאשר הוא משלב פעילות אמנותית עם חינוך ילדי השכונה. עופר שימש כעוזר במאי של יוסי גרבר והדריך שחקנים בתיאטרון, ניהל את ההצגות "אגדות אנדרסן" ו"מלכת השלג". שיחק גם בהצגות "הקוסם מארץ עוץ" ו"הקרוסלה הקסומה".

בתיאטרון הסמטה: ב-1993 גילם אברך חוזר בתשובה בהצגה "הרבנית" שכתב מיכאל וילף ועיבד וביים דב לב. כמו כן שיחק בהצגה "עין בעין".

בתיאטרון הילדים והנוער: ב-1993 שיחק בהצגה "שבועת האדרה" שכתב חיים אידיסיס.

בתיאטרון הספרייה: ב-1993 גילם את יוסלה בהצגה "מר סליק" מאת ליליאן אטלן שביים דוד ברגמן. גילם את מקס בהצגה "הביתה" שכתב הרולד פינטר וביימה זהרירה חריפאי.

בפסטיבל עכו: ב-1994 שיחק לצד איציק כהן בהצגה "ילדי הלב" שעיבדו גיא אור וצפריר קורסיה (על פי הספר "עיין ערך אהבה" מאת דויד גרוסמן) וביים גיא אור.

כרזת ההצגה "כאן, מעבר לכביש"

בפסטיבל תיאטרונטו: באפריל 1995 שיחק בהצגת היחיד "כאן מעבר לכביש" המבוססת על סיפורו האישי. את ההצגה כתב וביים גיא אור, בנו של תיאודור אור, על פי סיפורו האישי של עופר. ההצגה זכתה במקום השני בפסטיבל. אליקים ירון כתב על ההצגה: "אין לי מילים כדי לשבח בהן את המשחק המרגש, הסוחף והאמיתי שהפגין עופר הלוי". יונתן שחף כתב בעיתון העיר: "הלוי סוחף את הקהל לאורך כל ההצגה, תוך שילוב נכון של הומור ודמעות".[2]

בתיאטרון הבימה: העלה את הצגת היחיד "כאן מעבר לכביש", שיחק בעוד הצגות בתיאטרון זה - בין השאר לצד איציק כהן בהצגה "שוקי - קומדיה תל אביבית זולה".

ב-1994 שיחק בטלנובלה הישראלית הראשונה "זהב של שוטים" ששודרה בערוץ 2. ב-1997 גילם שוטר מג"ב בסדרת הטלוויזיה "קו 300" שביים אורי ברבש בערוץ 1. ב-1998 גילם את אשר אפללו בסדרה "פלורנטין".

ב-2012 ביים את הצגת היחיד "שפוי!" שכתב ושיחק יוסי סיקוראל בפסטיבל תיאטרונטו.

ב-2021 גילם את המורה של יאיר אליצור בקליפ "המפתחות של האזיקים".[3]

שלישיית הופל'ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שלישיית הופל'ה
כרזת ההצגה "כל העולם במה"

בעקבות פנייה ממנכ"ל ארגון "ערכים" הקים יחד עם חבריו לישיבת נתיבות עולם יוסף סיקוראל ושלמה צים את שלישיית הופל'ה והחל להעלות הצגות למגזר החרדי.

מכיוון שהיו שחקני התיאטרון החרדים הראשונים בישראל, הציבור החרדי לא ידע לעכל את התופעה הנקראת תיאטרון חרדי. בהצגות הראשונות היה בלגן בקהל, צעקות, קריאה להחרמות ואלימות.[4] בראיון על כך סיפר:

אני זוכר שבהופעות הראשונות אנשים פחדו לצחוק בקול. לא היה בטוח שזה 'בסדר'. גם לא היה ברור מה בדיוק מחכה להם שם. זה בפירוש היה סוג של 'כבדהו וחשדהו'. מאז אנשים תפסו את הפרינציפ ואז התחיל הבלגן. היינו צריכים לשכור שומרים שישמרו על הדלתות באולם בבני ברק. המשטרה הייתה בכוננות בחוץ לפקח על הסדר, המקומות בהם הופענו היו בפיצוץ אוכלוסין, התפתחה היסטריה מטורפת בציבור, שמעריצים זה בכלל לא בלקסיקון שלו. בהתחלה זה היה נראה (לרבנים) משהו 'לא משלנו', אבל לאט לאט גם שם הקרח הפשיר. הם הבינו כמה הכלי הזה הוא אפקטיבי בהעברת מסרים יהודיים בלי הטפה. כמו שציין בפני רב אחד, 'הדור של היום הוא לא דור להרצאות, זה דור להצגות', ודרך זה המסר צריך לחלחל

טלי פרקש, התיאטרון השחור, באתר ynet, 5 במרץ 2009

ההצגות יצאו לאור בהוצאת חברת גרינטק.

  1. לא כל העולם במה- הצגת הפיילוט, בה הם מספרים את סיפור חזרתם בתשובה. השיר המרכזי בהצגה, "הופה הולה" (פרודיה על השיר של "דטנר וקושניר") נתן להם את שמם.
  2. שעת האפס - שלישיית אחים שנפרדו דרכיהם נפגשים ב"שבעה" על אמם.
  3. רוצים שלום בבית - על זוגיות ובעיית הגירושין.
  4. חפים מפשע - חרדי, חילוני ופלסטיני נקלעים לאותו תא כלא.
  5. משימה בשטח האויב - חייל חרדי במשימה בעזה.
  6. איזה קטעים - מערכונים קצרים.
  7. חיים ומוות ביד הלשון - סיפור בנוסח בגתן ותרש המבוסס על אגדת חז"ל. בנוסף לשלישייה משתתפים בהצגה אביתר לזר, שמואל אשכנזי ויהודה שוקרון.
  8. הפוך על הפוך - הצגת האיחוד. סיפור קומי של השלישייה על רקע הבחירות, והסתבכות כביכול עם חובות.
  9. הסיפור מאחורי הבמה - הצגת יחיד של עופר המספרת על חזרתו בתשובה.
  10. הנבחרים - לקט מהצגות.

ארגון ותיאטרון משמחי לב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2003, לאחר שהתפרקה הלהקה, הקים עופר את ארגון אמנים משמחי לב. הארגון שם לעצמו למטרה לשמח בהתנדבות ילדים מוגבלים, קשישים, נכים, חולים ואסירים. הארגון קיבל את ברכתם של הרבנים עובדיה יוסף, יצחק זילברשטיין, ניסים מויאל, לוי ביסטריצקי ודוד אבוחצירא. בין האמנים שהופיעו בהתנדבות דרך הארגון: יהודה שוקרון, ניסים ורטה, יוסף המספר, אביהו מדינה, מנדי ג'רופי, יאיר גדסי ועוד.[5] ב-2003 קיבל הארגון תעודת הוקרה מעיריית תל אביב-יפו על פעילותה בתחומי החברה והרווחה בעיר.

הארגון הקים גם את תיאטרון משמחי לב, בו משמש הלוי כשחקן ומנהל אמנותי. התיאטרון פועל ליצירת תרבות יהודית לציבור הדתי והחרדי. הלוי יצר מספר הצגות בהן שיחקו שחקנים נוספים כמו שמואל אשכנזי, אביתר לזר, עמי וינברג, שמעון סיאני, יוסי דיין שי זביב ועוד. התיאטרון מפיק 3 הפקות חדשות מדי שנה ומופיע כתיאטרון נודד ברחבי הארץ. עד כה יצר הלוי במסגרת התיאטרון מעל 50 הצגות.

בין ההצגות שהעלה התיאטרון: "החיים והמוות ביד הלשון" (2007), "גנב על הגג", "יוסלה קמצן קדוש" (שחקנים: עופר הלוי, שמעון סיאני, שי זביב, אביתר לזר, עמי ויינברג), "משפחת ג'מילי" (2011), "הנרדף" (עם יוסי דיין, אביתר לזר, שמואל אשכנזי), "תעלומה בקהיר", "הגרף פוטוצקי", "החוזה בכוכבים", "הקול בראש", "ישיבה על הכוונת" (מחזה, בימוי והפקה: עופר הלוי), "כנגד כל הסיכויים", "מידה כנגד מידה", "צוחק מי שצוחק אחרון", "לצאת מכאן", "החכם והתם" (2015), "חבר וחצי" (2017), "המלך שלמה" (2018), "אחד מול כולם" (2019). ב-2017 כתב וביים את המחזמר "המלך והעני" בו גילם את התפקיד הראשי לצד דני שטג. העלילה מבוססת על "מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו" שכתב רבי נחמן מברסלב.

כמו כן התיאטרון מפיק הצגות לנשים בלבד. בין ההצגות שעלו: ההצגה "סוליקה" (כתיבה: תמר אבנון ועופר הלוי, בימוי: נעה גלאור), "הכבשה השחורה" (2014), "עוד תגיעי רחוק" בכיכובה רויטל שמחי (2018),[6] "בינינו, רק את יודעת" (2019), ו"אל תגזימי" (2019).

העלה את הצגת היחיד "יומנו של תינוק", העוסקת בהפלות.[7]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2002 הוציא את אלבומו הראשון שנקרא "בלע לו שום", ובו שירי הומור כמו שיר הנושא ואחרים וכן שירים רציניים יותר.

ב-2003 הוציא אלבום מוזיקה בשם "עוד מעט" בו כתב והלחין את כל השירים (למעט שני לחנים אותם הלחין אילן אטדגי).

ב-2007 הוציא לצד דוד יצחק אלבום בשם "לשוב". בהקלטת האלבום השתתף דודו טסה בנגינה על גיטרה חשמלית וגיטרה אקוסטית וכן בקולות.

בסוף 2009 הוציא אלבום מוזיקה בשם "צלותנא" המכיל שירי אמונה יהודיים. את רוב המילים והלחנים כתב בעצמו. את מילות השירים באלבום כתב הלוי בהתייעצות עם רבנים. על אלבום זה אמר: "הדיסק נקרא "צלותנא" כי כל שיר ושיר הוא בעצם תפילה... בשירים, באים לידי ביטוי הבקשות, הניסיונות והפחדים... את השירים כתבתי מתוך האמונה הפשוטה שלי".[8]

בתחילת 2010 הוציא הלוי שיר לגלעד שליט, אותו כתב ביחד עם שותפו לשלישייה יוסף סיקוראל. על שיר זה אמר: "הרגשתי צורך להביע את שותפות הגורל של כולנו ואת הדאגה של כל יהודי למצבו של גלעד שליט... כדי שגם אנחנו נשמיע את קולנו, הקורא לשחרורו של גלעד ושובו לבית משפחתו".[9]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד מעט
יצא לאור אורך חברת תקליטים
2003 40:02 דקות נעם הפקות
שירים
  1. איך הכל משתנה
  2. חתונה
  3. בלילה בשמיים
  4. הבן של יעיש
  5. עוד מעט נצטרך לתת תשובות
  6. בכניסה לרכבת דרום
  7. מגדילים את בתי הקברות
  8. שערי דמעה
  9. אמונה
  10. עייף מדי מכדי לנוח
לשוב
יצא לאור חברת תקליטים
2007 הינדיק הפקות
שירים
  1. ניתגבר
  2. קרן אור
  3. לשוב
  4. עולם מוזר
  5. היה לי חבר
  6. בין שבילי הכוכבים
  7. יהי רצון
  8. רמיקס לשוב
  9. רמיקס - באושר ובעוני, בואו
  10. רמיקס - קרן אור
צלותנא
יצא לאור
2009
שירים
  1. אמונה פשוטה
  2. צלותנא
  3. מהמזרח הרחוק
  4. בואי נשמה
  5. מקודשת
  6. תהיה לנו מלך
  7. להיות אדם
  8. בין שבילי הכוכבים
  9. תיכון תפילתי
  10. לעוף גבוה
  11. סם חיי
  12. לא יידח ממנו נידח
  13. גולולו

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוי נשוי ואב לתשעה, מתגורר באלעד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עופר הלוי בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של עופר הלוי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עופר הלוי, שאלתי את עצמי: "לדרוזי הזה יש אלוקים, ומה איתך?" סיפורו של עופר הלוי, באתר "הידברות", 29 במאי 2019
  2. ^ יונתן שחף, שמרנות, רדידות, והמון כשרון, מדור תיאטרון בעיתון העיר, 7 במאי 1995
  3. ^ אלייצור - המפתחות של האזיקים, סרטון בערוץ "אלייצור - הערוץ הרשמי", באתר יוטיוב (אורך: 04:08)
  4. ^ אוריאל צייטלין, איכה • תיאטרון החיים של עופר לוי מקופל בתוך ספר באתר "קול הזמן", 2 ביולי 2017
  5. ^ ישעיהו גלינסקי, "להחיות לב נדכאים", ראיון בעיתון "יום ליום", 9 במרץ 2006
  6. ^ עוד תגיעי רחוק באתר תיאטרון חולון
  7. ^ יומנו של תינוק, באתר הידברות
  8. ^ יוני שרעבי, ‏תכירו: האלבום החדש של עופר הלוי, באתר כיכר השבת, 4 בינואר 2010
  9. ^ ישראל חבר, עופר מתגעגע לגלעד • להאזנה, באתר בחדרי חרדים, 24 בינואר 2010