בלאקספלויטיישן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף Blaxploitation)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
פוסטר של Sweet Sweetback's Baadasssss Song

בלאקספלויטיישןאנגלית: Blaxploitation או Blacksploitation, בתרגום חופשי: ניצול שחורים) הוא ז'אנר אתני של סרט ניצול אשר צמח בארצות הברית במהלך שנות ה-1970 המוקדמות. הסרטים, למרות תגובת הנגד החריפה שספגו בשל הייצוג הסטריאוטיפי של הדמויות השחורות, גם היה בין הזרמים הראשונים שבהם דמויות וקהילות שחורות הן הגיבורים והנושאים בקולנוע ובטלוויזיה, ולא דמויות משנה או קורבנות של אלימות.[1] התפתחות הז'אנר עלה בקנה אחד עם חשיבה מחודשת של יחסי גזע שהתנהלה בשנות ה-1970.

סרטי בלאקספלויטיישן היו במקור מכוונים לקהלים אורבניים אפריקאים-אמריקאים,[2] אך עד מהרה קהלי הסרטים חצו קווים גזעיים ואתניים. כאשר בהוליווד הבינו את פוטנציאל הרווח של הרחבת קהלי היעד של סרטי בלאקספלויטיישן, הפקת סרטים אלו התרחבה.

את המונח טבע ג'וניוס גריפין, שהיה מנהל סניף לוס אנג'לס של האגודה הלאומית לקידום אנשים צבעוניים (NAACP) ויחצ"ן סרטים. הביטוי הוא הלחם של המילים "שחור" (black) ו"ניצול" (exploitation). בין הסרטים שכוננו את הז'אנר מנויים Sweet Sweetback's Baadasssss Song (המקורי, על פי מגזין "וראייטי") והסרט המוכר יותר, והרדיקלי פחות (בתור סרט במימון הוליוודי), "שאפט" (שניהם סרטי 1971).[3]

בנוסף לליהוק צוותי שחקנים שחורים וצוותים טכניים שחורים, סרטי בלאקספלויטיישן גם היו הראשונים לכלול בפסקולים שלהם מוזיקת פאנק ונשמה.[4]

תכונות מגדירות של בלאקספלויטיישן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הם ממוקמים בצפון-מזרח ארצות הברית או בחוף המערבי, סרטי בלאקספלויטיישן בעיקר מתקיימים בשכונות עוני עירוניות, וכוללים הרבה כינויי גנאי ללבנים, כגון "cracker" ו-"honky" . כשסרטי בלאקספלויטיישן מתקיימים בדרום של ארצות הברית, הם נוטים יותר להתייחס לעבדות ולנישואי תערובת או יחסים בין-גזעיים.[5][6] הסרטים מאופיינים בשפה בוטה, ומסתמכים על אלימות, מין, סחר בסמים, ועוד נושאים שמכוונים לעורר את רגישות הקהל. הסרטים בדרך כלל מציגים גיבור שחור אשר גובר על "The Man", ביטוי המתייחס לממסד הלבן, על מוסדותיו וסמליו, אשר אחראי לדיכוי הקהילות השחורות.

בלאקספלויטיישן כולל מספר תתי-סוגות, כולל פשע ("פוקסי בראון"), פעולה/אמנויות לחימה (Three the Hard Way), מערבונים (Boss Nigger), אימה (Abby, Blacula), כלא (Penitentiary), קומדיה (Uptown Saturday Night), נוסטלגיה (Five on the Black Hand Side), סרטי התבגרות, דרמות בית משפט (Cooley High/Cornbread, Earl and Me), ומוזיקליים (Sparkle).

בעקבות הדוגמה של הסרט המכונן בז'אנר, Sweet Sweetback's Baadasssss Song, סרטי בלאקספלויטיישן רבים כללו פסקולים של פאנק, ג'אז ומוזיקת נשמה עם בס כבד, פעימות, וגיטרות ווה-ווה. הפסקולים בולטים בכך שהם כללו מוזיקה מורכבת, ושונה מהותית מאלבומי הפאנק הקלילים שיוצרו לנגינה ברדיו, שהיו אז נפוצים. הם כוללים גם עיבודים עשירים עם תזמורות, כולל חלילים וכינורות.[7]

בעקבות הפופולריות של הסרטים האלה בשנות ה-1970, סרטים בז'אנרים אחרים החלו לכלול דמויות שחורות עם מאפיינים סטריאוטיפיים של בלאקספלויטיישן, כגון דמויות מהעולם התחתון של הארלם בסרט ג'יימס בונד, Live and Let Die (1973), הדמות של ג'ים קלי בסרטו של ברוס לי, "הדרקון" (1973), ודמותו של פרד ויליאמסון בסרט The Inglorious Bastards ‏(1978).

בלאקספלויטיישן וכוח שחור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפני שאקור טען כי כל היבט של התרבות (כולל קולנוע) בשנות ה-1960 וה-1970 היה מושפע על ידי תנועת הכוח השחור. Sweet Sweetback's Baadasssss Song היה אחד הסרטים הראשונים לשלב את אידאולוגיית הכוח השחור ולאפשר לשחקנים שחורים להיות הכוכבים בנרטיבים שלהם עצמם, במקום להיות מוסללים לתפקידים סטריאוטיפיים שהיו זמינים להם עד אותה הנקודה (כגון דמויות "מאמי" – שפחה או דמות שחורה אמהית שמדברת באופן עילג וקיימת לטובת הדמויות הלבנות, או דמויות "סיידקיק", עזר, לעיתים קרובות דמויות קומיות, שתומכות בגיבור הלבן).[8][9] סרטים כגון "שאפט" הביאו את החוויה השחורה לקולנוע בדרך חדשה, ואפשרו לסוגיות פוליטיות וחברתיות שחורות שבעבר זכו להתעלמות בקולנוע להיחקר. "שאפט", והדמות הראשית שלו, ג'ון שאפט, הביאו את התרבות האפריקאית-אמריקאית לזרם המרכזי בעולם. Sweetback ו"שאפט"הושפעו שניהם על ידי תנועת הכוח השחור, המכיל נושאים מרקסיסטיים, סולידריות, ומודעות חברתית לצד ז'אנר מאפייני הז'אנר הטיפוסיים של סקס ואלימות.

מתוך ההבנה שהקולנוע יכול להביא לשינוי חברתי ותרבותי, תנועת הכוח השחור אחזה בז'אנר כדי להדגיש מאבקים חברתיים-כלכליים שחורים של שנות ה-1970; הרבה סרטים כאלה הכילו גיבורים שחורים הצליחו להתגבר על הדיכוי הממוסד של התרבות והיסטוריה השחורה. סרטים מאוחרים יותר, כמו Superfly, מיתנו את הרטוריקה של הכוח השחור, ועודדו התנגדות בתוך המערכת הקפיטליסטית ולא טרנספורמציה של שורשית של החברה, ובכך היו קלים יותר לעיכול עבור הציבור הרחב. אך Superfly בכל זאת תמך באופן עקיף בתנועה הלאומנית השחורה על ידי כך שהראה שסמכות לבנה וסמכות שחורה מתקשים להתקיים צד בצד.

סטראוטיפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד של הז'אנר בחקר ועיצוב יחסי הגזע בארצות הברית הייתה שנויה במחלוקת. בין חוקרי ומבקרי התרבות, היו כאלה שטענו כי בלאקספלויטיישן הייתה מגמה של העצמה שחורה,[10] בעוד שאחרים האשימו את הסרטים שהם מנציחים סטריאוטיפים שליליים של אנשים לבנים לגבי אנשים שחורים. כתוצאה מכך, רבים קראו למיגור הז'אנר. ה-NAACP, התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית, והליגה העירונית הלאומית התאחדו בקואליציה נגד בלאקספלויטיישן. ההשפעה שלהם בשנות ה-1970 המאוחרות תרמה להיכחדות הז'אנר. מבקר הספרות אדיסון גייל כתב בשנת 1974, "הדוגמה הטובה ביותר של סוג זה של ניהיליזם/חוסר אחריות הם הסרטים השחורים; זוהי דוגמה של החופש אשר נדחק אל גבולותיו המגוחכים ביותר; אלו הם כותבים ושחקנים הטוענים כי החופש של האמן דורש ניצול של בדיוק אותם האנשים להם הם חבים את קיומם האמנותי."[11]

סרטים כמו "שאפט" ספגו ביקורת חריפה, לא רק על הסטראוטיפ של הגיבור (המכליל סרסורים כנציגים של כל התרבות האפריקאית-אמריקאית), אלא גם כמתאר את כל הקהילות השחורות כחממות של סחר בסמים ושל פשע.

סרטי בלאקספלויטיישן כגון Mandingo ‏(1975) אפשרו למפיקי הוליווד לבנים מהמיינסטרים, במקרה זה דינו דה-לורנטיס, דרך לתאר בסרטיהם עבדות אכזרית, גזענות מתמשכת, סקס בין-גזעי ואלימות, מרידות ועוד נושאים מלהיטים. אך בשנות ה-1980 המאוחרות ותחילת שנות ה-1990, עלה גל חדש של קולנוענים שחורים, במיוחד ספייק לי ("עשה את הדבר הנכון") וג'ון סינגלטון ("החבר'ה מהשכונה") אשר התמקדו בחיי שחורים עירוניים בסרטים שלהם, ולא מנקודת מבט לבנה. במאים אלו עשו שימוש באלמנטים של בלאקספלויטיישן תוך שילוב ביקורת מרומזת על האדרת הז'אנר את הסטריאוטיפ של התנהלות שחורה "פלילית".

לצד ההאשמה על ניצול סטראוטיפים, NAACP גם מתח ביקורת על בלאקספלויטיישן בטענה שהז'אנר מנצל את כל הקהילה והתרבות השחורה בארצות הברית, על ידי יצירת סרטים למטרת רווח שלעולם לא יגיע או ייטיב עם קהילה זו, המתקיימת בתור הבסיס כל עלילות הסרטים של הבלאקספלויטיישן.

השפעה מאוחרת והתייחסות בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסרטי בלאקספלויטיישן הייתה השפעה עצומה ומסובכת על הקולנוע האמריקאי. אוהד סרטי הניצול קוונטין טרנטינו, למשל, כולל בעבודתו אינספור אזכורים לבלאקספלויטיישן. מחווה מוקדת לבלאקספלויטיישן הייתה דמותו של "לייט", בגילומו של סיי ריצ'רדסון, בסרט Repo Man ‏(1984). ריצ'רדסון כתב מאוחר יותר את הסרט Posse‏(1993), אשר גם הוא סוג של מערבון בלאקספלויטיישן.

סרטים מאוחרים יותר, שלא נכללים בז'אנר בלאקספלויטיישן, כגון "ג'קי בראון" (1997), Undercover Brother ‏(2002), "אוסטין פאוורס – גולדממבר" (2002), "קיל ביל", ו"ג'אנגו ללא מעצורים" (2012) כוללים רמיזות תרבות הפופ לבלאקספלויטיישן. הסרט הפרודי Undercover Brother, למשל, בו מככב אדי גריפין בתור סוכן חשאי עבור ארגון סודי המכונה באופן סאטירי  "B. R. O. T. H. E. R. H. O. O. D.". כמו כן, ב"אוסטין פאוורס – גולדממבר", דמותה של כוכבת המשנה ביונסה נואלס מבוססת על גיבורת הסרט "פוקסי ברואון" בגילומה של פאם גריר וכן על דמותה של תמרה דובסון. ב 1977, הסרט הפרודי "סרט מטוגן" גם כולל דמות דומת-גריר. בסצנה מפורסמת בסרט "כלבי אשמורת", הגיבורים מדברים על Get Christie Love!, סדרת טלוויזיה מז'אנר בלאקספלויטיישן מאמצע שנות ה-1970.

הרימייק של "שאפט" של ג'ון סינגלטון (2000), בכיכובו של סמואל ל. ג'קסון, הוא פרשנות מודרנית של הבלאקספלויטיישן הקלאסי. הסרט משנת 1997 Hoodlum בכיכובו של לורנס פישבורן מתאר את המאפיונר אלסוורת "באמפי" ג'ונסון באופן שמטיל את הבלאקספלויטיישן לשנות ה-1930 עם טוויסט של סרט מאפיה. בשנת 2004, מריו ואן פיבלס הוציא את הסרט Baadasssss!, המספר את סיפור יצירות סרטו המכונן של אביו (מריו משחק את אביו בסרט). הסרט משנת 2007, "אמריקן גנגסטר", מבוסס על הסיפור האמיתי של סוחר ההרואין פרנק לוקאס, ומתרחש בתחילת שנות ה-1970 בהארלם. יש בו אלמנטים רבים הדומים בסגנונם לסרטי בלאקספלויטיישן, במיוחד השיר המוביל של הפסקול, "Across 110th Street".

סרטי בלאקספלויטיישן השפיעו עמוקות על תרבות ההיפ הופ. כוכבי היפ הופ בולטים, כולל סנופ דוג, ביג דדי קיין, Ice-T, סליק ריק, טו שורט, ואחרים ניכסו את דמות הסרסור הקשוח. הפרסונה הזו זכתה לראשונה בפופולריות בעקבות ספרו של הסרסור לשעבר Iceberg Slim,  ‏Pimp, משנת 1967, ולאחר מכן גם על ידי סרטים כמו Super Fly, The Mack, and Willie Dynamite. למעשה, אמני היפ-הופ רבים כוללים מחוות לסרסור במילים שלהם (דוגמה מובילה היא הלהיט של 50 סנט "P. I. M. P."), ואימצו בגלוי את דמות הסרסור בקליפים שלהם, אשר כוללים נשים בלבוש חשוף, תכשיטים נוצצים (סגנון המכונה "בלינג"), מכוניות קדילאק (המכונות "pimpmobiles"), וכדומה. הסצנה המפורסמת בסרט The Mack, המתרחשת ב"נשף השחקנים", ("שחקנים" במקרה זה באנגלית (players) זו התייחסות לסרסורים) הפכה לסמל בתרבות הפופ—ואף נעשתה עליה פרודיה ב"Chappelle's Show". הז'אנר מראה את השפעתו גם מחוץ לארצות הברית, למשל אצל אמנים כמו צמת ההיפ הופ הנורווגי Madcon.[12]

ההתייחסויות לבלאקספלויטיישן בספרות, סרטים וטלוויזיה הן רבות. מספר דוגמאות:

  • בספרו של מייקל שייבון, Telegraph Avenue, שעלילתו מתרחשת ב-2004, שתי דמויות הן כוכבי בלאקספלויטיישן לשעבר.[13]
  • בסדרת הקומדיה של רשת FOX, "מרטין" בכיכובו של מרטין לורנס, יש הרבה רפרנסים לבלאקספלויטיישן. בעונה שלוש בפרק "All The Players Came", מרטין מארגן "נשף שחקנים" כאירוע צדקה, להציל את התיאטרון המקומי, ומספר כוכבי בלאקספלויטיישן, כגון רודי ריי מור, אנטוניו פרגאס, דיק אנתוני ויליאמס ופאם גריר מופיעים בהופעות קמע.
  • בסדרה המונפשת "איש משפחה" יש הרבה פרודיות על בלאקספלויטיישן באמצעות כותרות מזויפות לסרטים כגון "שחור לעתיד" ("בחזרה לעתיד") ו"אהבה זה כל השחור" ("אהבה זה כל הסיפור") (באנגלית אלו משחקי מילים – Back to the Future/Black to the Future, Love Actually/Love Blacktually). פרודיות אלו לעיתים כוללות את הגרסה השחורה הסטראוטיפית של פיטר גריפין.

סרטי בלאקספלויטיישן בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1970[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Black Angels - סרט על חבורת אופנוענים שחורים, מז'אנר האופנוענים פורעי החוק.
  • They Call Me MISTER Tibbs! - סרט ההמשך של "בחום של הלילה", שונה סגנונית מן הסרט המקורי.
  • Cotton Comes to Harlem - מבוסס על רומן שנכתב על ידי צ'סטר היימס, ומבוים על ידי אוסי דייוויס. מתאר שני בלשים שחורים במשטרת ניו יורק הרודפים אחרי קבוצת פושעים שחורים.

1971[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sweet Sweetback's Baadasssss Song נכתב, הופק, הולחן, בוים ומככב בו מלווין ואן פיבלס. הגיבור גדל בקרב זונות והוא נעצר על פשע שהוא לא ביצע. במהלך מעצרו, הוא מציל צעיר שחור ממכות בידי שוטרים לבנים.[14] הוא הופך לעבריין נמלט מן המשטרה ובורח למקסיקו. בשנת 2004, מריו ואן פיבלס ביים ושיחק את אביו בסרט BAADASSSSS!, סרט ביוגרפי על עשיית הסרט Sweet Sweetback's Baadasssss Song.
  • "שאפט" - בבימויו של גורדון פארקס ובכיכובו ריצ'רד ראונדטרי בתור הבלש ג'ון שאפט. הפסקול כולל שירים של אייזק הייז, אשר הקליט את שיר הנושא וזכה עבורו במספר פרסים, כולל פרס האוסקר. "שאפט" נבחר על ידי ספריית הקונגרס כעבודה משמעותית מבחינה תרבותית או היסטורית ונבחר לשימור ברישום ההקלטות. הסרט הוליד שני סרטי המשך, Shaft's Big Score ,(1972) ,Shaft in Africa ‏(1973), כמו גם סדרת טלוויזיה קצרת-מועד בכיכובו של ראודנטרי.[15] הרעיון הוקם לתחייה בשנת 2000, עם חידוש בכיכובו של סמואל ל. ג'קסון בתור האחיין של ג'ון שאפט המקורי, כאשר ריצ'רד ראונדטרי מופיע שוב בתפקיד המקור.

1972[עריכת קוד מקור | עריכה]

Hit Man היא סיפורו של רוצח שכיר באוקלנד המגיע ללוס אנג ' לס אחרי שאחיו נרצח. הוא לומד כי האחיינית שלו אולצה לתוך עולם פורנוגרפיה. היא בסופו של דבר נרצחת. הוא יוצא לרצוח את כל המעורבים, החל מכוכבת פורנו (פאם גריר), בעלי אולם הקולנוע (אד קיימברידג'), לאדם שהוא העריץ בילדותו (רודי צ'לנג'ר), ומאפיונר (דון דיימונד). 

  • Super Fly – בבימויו של גורדון פארקס ג'וניור ועם פסקול מאת קרטיס מייפילד. Super Fly הוא אחד הסרטים השנויים ביותר במחלוקת, וכן מן הרווחיים, פופולריים וקלאסיים של הז'אנר. 
  • The Legend of Nigger Charley – נכתב והופק על ידי פרד ויליאמסון, שגם מככב בו. היה גם סרט המשך ב-1973, The Soul of Nigger Charley. 
  • Hammer - בכיכובו של פרד ויליאמסון בתור בי. ג'יי האמר, מתאגרף אשר מנהלו המושחת רוצה שהוא יפסיד בכוונה בהוראת המאפיה. 
  • Across 110th Street – מותחן פשע על שני בלשים (בגילומם של אנטוני קווין ויפת קוטו) אשר מנסים לתפוס קבוצה של שודדים שגנבו $300,000 מהמאפיה לפני שהמאפיה תופסת אותם. שיר הנושא מאת בובי וומאק הגיע למקום #19 במצעד בילבורד למוזיקה שחורה
  • Black Mama, White Mama – סרט ניצול מז'אנר כלא נשים, אשר בחלקו נוצר בהשראת "הנועזים" (1958). בסרט מככבות פאם גריר ומרגרט מרקוב בתפקידים שבמקור שיחקו סידני פואטייה וטוני קרטיס
  • Blacula הוא חיקוי לסרט דרקולה אשר כולל נסיך אפריקני (בגילומו של ויליאם ה. מרשל) אשר ננשך ונכלא על ידי הרוזן דרקולה. כשהוא משתחרר מן הארון שלו, הוא פושט טרור ברחבי לוס אנג'לס המודרנית. לסרט גם היה המשך בשנת 1973, Scream Blacula Scream.
  • Slaughter - בכיכובו של ג'ים בראון בתור חבר לשעבר ביחידת הקומנדו "הכומתות הירוקות", שרוצה לנקום בארגון פשע על רצח הוריו. לסרט היה סרט המשך, Slaughter's Big Rip-Off (1973). 
  • Trouble Man – בכיכובו של רוברט וים בתור "מיסטר טי", בלש פרטי קשוח אשר נוטה לקחת את החוק לידיו. הסרט עצמו לא הצליח מסחרית, אך הפסקול שלו, אשר נכתב, הופק, ובוצע על ידי אמן המוטאון מרווין גיי כן זכה להצלחה.

1973[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Black Caesar - טומי גיבס (פרד ויליאמסון) הוא פושע רחוב אשר מטפס במעלה סולם הפשע כדי להיות הבוס בהארלם.
  • Blackenstein - פרודיה על סיפור מפלצתו של פרנקנשטיין.
  • Cleopatra Jones וסרט ההמשך Cleopatra Jones and the Casino of Gold‏ (1975) בכיכובה של תמרה דובסון בתור סוכנת ממשלה הנלחמת בעזרת מהלכי קראטה, היו הסרטים הראשונהם בתת-סוגה של סרטי בלאקספלויטיישן אשר התמקדו בסיפורים עם דמות ראשית של אישה חזקה אשר משתתפת בקרבות. בין הסרטים בסוגה זו: Coffy, Black Belt Jones, Foxy Brown, ו- T.N.T. Jackson.
  • Coffy - Pam Grier מככבת בתפקיד קופי, אחות סיעודית שלוקחת את החוק לידיה כדי לנקום במי שגרמו לאחותה בת ה-11 להתמכר להרואין. הסרט היה הלהיט הגדול ביותר של גריר עד אותה העת, והסגנון שלו שוחזר בסרטיה הבאים, Foxy Brown, Friday Foster, ו-Sheba Baby.
  • Detroit 9000 - מתרחש בדטרויט, מישיגן, שם דני באסט הוא בלש לבן המכיר את עולם הרחוב, שנהיה השותף של הסמל ג'סי ויליאמס, שוטר שחור משכיל, כדי לחקור שוד של $400,000. בעידודו של Quentin Tarantino, הסרט יצא בווידאו באפריל 1999.
  • Gordon's War - בכיכובו של פול וינפילד בתור יוצא מלחמת וייטנאם אשר מגייס את חבריו מהצבא כדי להילחם בסוחרי הסמים בהארלם והסרסורים אשר אחראיים למותה של אשתו מסמים.
  • "חיה ותן למות" הוא הסרט השמיני בסדרת סרטי ג'יימס בונד, ובו רוג'ר מור בתור ג'יימס בונד נלחם בקבוצת גנגסטרים בהובלת הדיקטטור הקריביאני ד"ר קנאגה (יפת קוטו) המופיע גם כשר הפשע "מיסטר ביג" – בהארלם, ניו אורלינס, והאיים הקריביים, בעת שהוא חוקר את רציחתם של שלושה סוכני MI6.
  • The Mack הוא סרט בכיכובם של מקס ג'וליאן וריצ'רד פריור.[16] היוצרים שלו לא החשיבו אותו כסרט בלאקספלויטיישן, אלא יותר בתור ביקורת חברתית. הסרט מספר את סיפורו של ג'ון מיקנס, הידוע כ"גולדי", סוחר סמים לשעבר אשר הופך לסרסור מצליח אחרי שחרורו מהכלא. אך בדרכו עומדים הסרסור המתחרה שלו, "טוני היפה", שני שוטרים לבנים מושחתים, בוס פשע, ואף אחיו, שהוא לאומן שחור – שכולם מנסים להוציא אותו מהעסק. הסרט מתרחש באוקלנד, קליפורניה, והיה סרט הבלאקספלויטיישן המכניס ביותר של התקופה. את הפסקול הקליט אמן המוטאון וילי האץ'.
  • The Spook Who Sat By the Door עובד מהרומן של סם גרינלי, ובוים על ידי אייבן דיקסון, עם מוזיקה מאת הרבי הנקוק. עובד CIA שחור שהוא על תקן עלה תאנה במקום עבודתו, ובסתר הוא לאומן שחור, עוזב את העבודה שלו כדי לאמן קבוצת לוחמי רחוב בטקטיקות של ה-CIA כדי שיהפכו לצבא של "לוחמי חירות". הסרט הורד מהפצה, על פי הדיווחים בשל המסר הפוליטי השנוי במחלוקת שלו, ותיאורים של מלחמת גזע בארצות הברית. עד שיצא הסרט ב-DVD בשנת 2004 הוא היה נדיר ורק מדי פעם היה צץ בגרסאות וידאו פיראטיות. ב-2012, נבחר הסרט להיכלל ברישום הסרטים הלאומי של ספריית הקונגרס.[17]
  • That Man Bolt, בכיכובו של פרד ויליאמסון, הוא סרט המרגלים הראשון בז'אר זה, ומשלב אלמנטים של ג'יימס בונד עם אקשן אמנויות הלחימה במסגרת בינלאומית.
  • Trick Baby הוא מבוסס על הספר באותו השם מאת הסרסור לשעבר Iceberg Slim.
  • Hell Up In Harlem הוא סרט ההמשך של  Black Caesar ומככבים בו פרד ויליאמסון וגלוריה הנדרי, עם פסקול מאת זמר מוטאון אדווין סטאר.

1974[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Abby - גרסת הבלאקספלויטיישן של "מגרש השדים" , בכיכובה של קרול ספיד כאישה צעירה אשר דובק בה שד. ספיד גם שרה את שיר הנושא. בסרט משתתף גם ויליאם ה. מרשל (מהסרט Blacula) בתור מי שעושה על דמותה של ספיד גירוש שדים על רחבת הריקודים בדיסקוטק. הסרט הצליח מאוד, אך בעקבות תביעה מצד האחים וורנר על הפרת זכויות יוצרים, הוצא מבתי הקולנוע. 
  • Black Belt Jones - בכיכובו של  ג'ים קלי, המוכר כ"מיסטר ויליאמס" מסרטו של ברוס לי, "הדרקון". הוא משחק סוכן ממשלה עם חגורה שחורה באמנויות לחימה, אשר נלחם במאפיה כדי לנקום את מותו של בית ספר לקראטה.
  • Black Eye הוא סרט בלשים בכיכובו של פרד ויליאמסון, המשחק בלש פרטי שחוקר סוחרי סמים. 
  • The Black Godfather בכיכובו של רוד פרי, מתאר אדם שעולה לעמדה של כוח בעולם התחתון, בסיפור המבוסס על "הסנדק".
  • The Black Six הוא על חבורת אופנוענים המחפשים נקם. .
  • Foxy Brown הוא במידה גדולה רימייק של הסרט Coffy. פאם גריר שוב מככבת בתור אחות שנוקמת בסוחרי סמים.[18] את הפסקול הקליט וילי האץ'. 
  • Get Christie Love! הוא סרט טלוויזיה שמאוחר יותר זכה להפצה מוגבלת בבתי הקולנוע. הסרט הוא דרמה משטרתית, בכיכובה של תרסה גרייבס כבלשית סמויה. הסרט עובד לסדרת טלוויזיה קצרת-מועד. 
  • Johnny Tough בכיכובם של דיון גוסט ורני רוקר.
  • Space Is the Place - סרט בלאקספלויטיישן פסיכדלי בכיכוב Sun Ra & His Intergalactic Solar Arkestra.
  • Sugar Hill - עלילת הסרט מתרחשת ביוסטון וסובבת צלמת אופנה   (בגילומה של מרקי ביי) המוצאת את נקמתה נגד ארגון פשע מאורגן שרצח את ארוסה בעזרת וודו.
  • Three the Hard Way מתאר את סיפורם של שלושה גברים שחורים (פרד ויליאמסון, ג'ים קלי, and ג'ים בראון) אשר מנסים למנוע מזימה להכחיד את כל השחורים על ידי הוספת סרום למקורות המים. בוים על ידי גורדון פארקס ג'וניור.
  • T.N.T. Jackson – בכיכובה של ג'ין בל, אחת משפנפנות הפלייבוי השחורות הראשונות. הסרט ידוע בשל הערבוב של הבלאקספלויטיישן עם הז'אנר "chop-socky" של אמנויות הלחימה, ומתרחש חלקית בהונג קונג.
  • Together Brothers – העלילה מתרחשת בגלווסטון, טקסס, ובה חבורת רחוב פותרת את תעלומת הרצח של שוטר שחור, המגולם על ידי אד ברנרד, אשר פעל כאב רוחני לנערים. היה זה סרט הבלאקספלויטיישן הראשון להציב דמות טרנסג'נדרית בתור הנבל. בן העיר גלווסטון בארי וייט הלחין את הסרט.
  • Truck Turner – בכיכובם של אייזק הייז יפת קוטו ונישל ניקולס. בבימויו של ג'ונתן קפלנד. שחקן פוטבול לשעבר הופך לצייד ראשים ומתעמת בחוליית זנות עוצמתית שהיא חלק מארגון פשע בלוס אנג'לס.
  • Willie Dynamite – רוסקו אורמן משחק סרסור בעל כל המאפיינים הסטראוטיפיים של הז'אנר, עד כדי מכונית הקדילאק ה"מפונפנת".

1975[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בסרט Sheba, Baby, חוקרת פרטית (פאם גריר) מנסה לעזור לאיש מהשכונה להציל את העסק שלו מידי פושעים.
  • בסרטThe Black Gestapo, רוד פרי משחק את הגנרל אחמד, אשר הקים צבא עממי אורבני כדי להקל על המצוקה של תושבי שכונת ואטס (הגטו השחור) בלוס אנג'לס. הוא נאלץ להילחם על הכוח באזור נגד המאפיה.
  • Black Shampoo חיקוי של הסרט הלהיט של וורן בייטי Shampoo.
  • בסרט Boss Nigger יחד עם חברו איימוס (דורביל מרטין), "הבוס הניגר" (פרד ויליאמסון) לוקח על עצמו את תפקיד השריף בעיירה קטנה במערב, בסרט מערבון בלאקספלויטיישן. בשל כותרת הסרט מעוררת המחלוקת, הסרט יצא בשווקים מסוימים בשמות The Boss, The Black Bounty Killer אוThe Black Bounty Hunter.
  • Coonskin הוא סרט שמשלב אנימציה וצילומים חיים. הסרט מעורר המחלוקת של, הבמאי ראלף באקשי מספר את הסיפורים העממיים של דרום ארצות הברית בפרודיית בלאקספלויטיישן של "שירת הדרום" של דיסני. בדיבובו של בארי וייט.
  • Darktown Strutters – פארסה בהפקתו של אחיו של רוג'ר קורמן', ג'ין, ובבימויו של ויליאם ויטני. דמות דמוית קולונל סנדרס (קנטאקי פרייד צ'יקן) מנסה להכחיד את הגזע השחור דרך רשת המסעדות שלו, באמצעות אוכל מטופל בסמי אין-אונות.
  • Dr. Black, Mr. Hyde – גרסת בלקספלויטיישן לסיפור של ד"ר ג'קיל ומר הייד.
  • Dolemite – גם השם של הדמות הראשית, בגילומו של רודי ריי מור, שכתב במשותף את התסריט. הדמות היא אלטר-אגו של הקומיקאי. את הסרט ביים דורביל מרטין, המופיע בו בתור הנבל וילי גרין. הסרט זכה למעמד של סרט קאלט.
  • Mandingo – מבוסס על סדרה של רומנים היסטוריים המתארים באופן גרפי את היחסים המיניים בין עבדים ובעליהם וההתעללות הכרוכה בהם. בכיכובם של ריצ'רד וורד ו קן נורטון. סרט ההמשך, Drum (1976) היה בכיכובה של פאם גריר.
  • The Candy Tangerine Man – מלא בדימויי הסרסורים הצבעוניים וזונות הרחוב, והשוטרים העומדים נגדם.

1976[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ebony, Ivory & Jade – בבימויו של קריו סנטיאגו (ידוע גם בשמות She Devils in Chains, American Beauty Hostages, Foxfire, Foxforce), מספר על שלוש ספורטאיות אשר נחטפות במהלך מרוץ בינלאומי בהונג קונג, ונאלצות להילחם אל חרותן. שילוב של ז'אנרים הבלאקספלויטיישן ואמנויות הלחימה.
  • The Muthers – שילוב של אמנויות לחימה פיליפיניים ותמה של נשים בכלא.
  • Passion Plantation (הידוע גם בשם Black Emmanuel, White Emmanuel) הוא שילוב של Mandingo ו-Emmanuelle, סרטים ארוטיים עם סקס בין-גזעי ופראיות.
  • בסרט Velvet Smooth, ג'וני היל היא חוקרת פרטית שעובדת כסמויה בעולם התחתון של הפשע.
  • בסרט The Human Tornado הידוע גם כ- Dolemite II, רודי ריי מור חוזר על תפקידו כדולמייט בסרט ההמשך למקור משנת 1975 Dolemite.
  • בסרט J. D.'s Revenge, בעל מועדון לילה נתקף דיבוק של רוח גנגסטר שמבקש לנקום את רציחתו שלושים שנים קודם.

1977[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Black Fist – סרט על לוחם רחוב שהולך לעבור עבור גנגסטר לבן ושוטר מושחת. הקאסט כולל את ריצ'רד לוסון וRichard Lawson and דבני קולמן.
  • Black Samuraiis הוא סרט המבוסס על ספר באותו השם מאת מארק אולדן, ובכיכובו של, ג'ים קלי.
  • Bare Knuckles מספר את סיפורו של צייד ראשים מלוס אנג'לס שרודף אחר רוצח סדרתי.
  • Petey Wheatstraw (הידוע גם בשם. Petey Wheatstraw, the Devil's Son-In-Law) בכיכובו של הקומיקאי של ז'אנר הבלאקספלויטיישן רודי ריי מור. הסרט הוא אופייני לסרטיו האחרים של מור מהתקופה, כגון Dolemite ו-The Human Tornado, בכך שהדיאלוג של מור מתחרז.

1978[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Death Dimension – סרט אמנויות הלחימה, בבימויו של אל אדמסון, ובכיכובם של ג'ים קלי, הרולד סקאטה, ג'ורג' לזנבי, טרי מור, ואלדו ריי. הסרט מוכר גם בשמות: Death Dimensions, Freeze Bomb, Icy Death, The Kill Factor, ו-Black Eliminator. מדען, פרופ' מייסון, ממציא פצצת קיפאון עוצמתית עבור ראש ארגון פשע, "החזיר".

1979[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Disco Godfather, סרט פעולה בכיכובם של רודי ריי מור וקרול ספיד. מור הוא שוטר בגמלאות, בעל דיסקוטק. הוא מנסה להשבית את עסקו של סוחר angel dust אחרי שהאחיין שלו מתמכר לסם.
  • Penitentiary, בבימויו של ג'מאא פרנקלין, עוקב אחר סיפורו של מרטל גורדון (ליאון אייזק קנדי) אחרי שהוא נעצר בתואנת שווא. בהתרחש הסרט בבית כלא, הוא מנצל את כל הטרופים של הז'אנר, כולל אלימות, מין וניצחון הדמות הראשית במאבקו הצודק.

סרטי בלאקספלויטיישן אחרי שנות ה-1970[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Last Dragon ‏(1985) סרט בלאקספלויטיישן במחווה לסרטי ברוס לי. הגיבור נקרא ברוס לירוי. הסרט הופק על ידי המנהל המוזיקלי של מוטאון ברי גורדי.
  • I'm Gonna Git You Sucka ‏(1988) הוא סרט פרודיה על סרטי הבלאקספלויטיישן הקלאסיים של שנות ה-1970, ומשתתפים בו רבים מכוכבי התקופה: Jim Brown, ברני קאסי, אנטוניו פארגאס, ואייזק הייז.
  • Action Jackson - הגיבור ג'ריקו ג'קסון (קארל ותרס), משתמש בססמאות  מהז'אנר כדי לעקוץ את אויביו. בסרט מככבים גם  קרייג טי. נלסון ושרון סטון.
  • Original Gangstas ‏(1996) מאחד שוב את כוככבי  הבלאקספלויטיישן משנות ה-1970, פאם גריר, ריצ'רד ראונדטרי, פרד ויליאמסון, וג'ים בראון.
  • "ג'קי בראון" (1997) בכיכובם של  פאם גריר וסמואל ל. ג'קסון. מחווה של הבמאי קוונטין טרנטינו לסרטי בלאקספלויטיישן. הסרט מבוסס על ספרו על  אלמור לנארד , Rum Punch. שינוי הכותרת על ידי טרנטינו, הליהוק של פאם גריר, והסגנון הפוסטרי של שנות ה-1970 הם כולם התייחסויות לסרטה של גריר משנת  1974 Foxy Brown.
  • Pootie Tang ‏(2001) קומדיה בעלת אלמנטים רבים של בלאקספלויטיישן.
  • Undercover Brother ‏(2002) – סיפור הסובב סוכן חשאי בסגנון בלאקספלויטיישן.
  • Full Clip ‏(2004) עשוי בסגנון רומן גרפי .
  • Hookers In Revolt ‏(2008) – בבימויו וכיכובו של שון ותרס. הסרט גדוש בסרסורים וזונות, בהתייחסות ישירה לבלאקספלויטיישן של שנות ה-1970.[19]
  • Black Dynamite ‏(2009) בכיכובו של Michael Jai White, פרודיה על סרטי בלאקספלויטיישן.
  • Proud Mary ‏(2018) סרט אקשן-מתח בכיכובם של טראג'י פ. הנסון ודני גלובר.[20]
  • Superfly ‏(2018) סרט פשע ואקשן בכיכובם של Trevor Jackson & Jason Mitchell.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Blaxploitation Films by Mikel J. Koven, 2010, Kamera Books, ISBN 978-1-903047-58-3
  • "The Rise and Fall of Blaxploitation" by Ed Guerrero, in The Wiley-Blackwell History of American Film, eds. Cynthia Lucia, Roy Grundmann, Art Simon, (New York, 2012): Vol 3, pp. 435–469, ISBN 978-1-4051-7984-3.
  • What It Is ... What It Was!; The Black Film Explosion of the '70s in Words and Pictures by Andres Chavez, Denise Chavez, Gerald Martinez ISBN 0-7868-8377-4
  • "The So Called Fall of Blaxploitation" by Ed Guerrero, The Velvet Light Trap #64 Fall 2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בלאקספלויטיישן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lyne, William (20 ביוני 2018). "No Accident: From Black Power to Black Box Office". African American Review 34 (1): 39–59. JSTOR 2901183. doi:10.2307/2901183. 
  2. ^ Denby, David (אוגוסט 1972). "Getting Whitey". The Atlantic Monthly: 86–88. 
  3. ^ James, Darius (1995). That's Blaxploitation!: Roots of the Baadasssss 'Tude (Rated X by an All-Whyte Jury). ISBN 0-312-13192-5. 
  4. ^ Ebert, Roger (11 ביוני 2004). "Review of Baadasssss!". Chicago Sun-Times. 
  5. ^ "Blaxploitation: A Sketch – Bright Lights Film Journal". 1 במרץ 1997. 
  6. ^ Holden, Stephen (9 ביוני 2000). "FILM REVIEW; From Blaxploitation Stereotype to Man on the Street". The New York Times. 
  7. ^ "Music Genre: Blaxploitation". Allmusic.  Missing or empty |url= (עזרה)
  8. ^ "African-American images on television and film". connection.ebscohost.com. 
  9. ^ eztha_zienne (29 ביוני 2016). "BaadAsssss Cinema Documentary 2002" – באמצעות YouTube. 
  10. ^ "Despite its incendiary name, Blaxploitation was viewed by many as being a token of empowerment.". Seattle Times. 
  11. ^ Addison Gayle, Black World, December 1974
  12. ^ "Beggin'". Youtube.com. 22 בנובמבר 2007. 
  13. ^ "Michael Chabon, Telegraph Avenue: Read an exclusive excerpt". National Public Radio. 12 באוגוסט 2012. 
  14. ^ Tom Symmons (2014): 'The Birth of Black Consciousness on the Screen'?: The African American Historical Experience, Blaxploitation, and the Production and Reception of Sounder (1972), Historical Journal of Film, Radio and Television, DOI: 10.1080/01439685.2014.933645
  15. ^ Andrew Dawson, "Challenging Lilywhite Hollywood: African Americans and the Demand for Racial Equality in the Motion Picture Industry, 1963–1974"The Journal of Popular Culture, Vol. 45, No. 6, 2012
  16. ^ Dutka, Elaine (30 ביוני 1997). "ReDiggin' the Scene". The Los Angeles Times. 
  17. ^ News from the Library of Congress: December 19, 2012 (REVISED December 20, 2012)
  18. ^ "Pam Grier looks back on blaxploitation: 'At the time some people were horrified'". The Los Angeles Times. 
  19. ^ "Filmfanaddict.com review of the film". Shockingimages.com. 
  20. ^ "Five Pam Grier Classics to Stream After 'Proud Mary'". ScreenCrush.