לדלג לתוכן

אוחריד

אוחריד
Охрид
סמל אוחריד
סמל אוחריד
סמל אוחריד
דגל אוחריד
דגל אוחריד
דגל אוחריד
אוחריד ואגם אוחריד
אוחריד ואגם אוחריד
מדינה / טריטוריה מקדוניה הצפוניתמקדוניה הצפונית מקדוניה הצפונית
ראש העיר אלכסנדר פטרסקי
שפה רשמית מקדונית עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 383.93 קמ"ר
גובה 695 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 38,818 (2021)
 ‑ צפיפות 142.97 נפש לקמ"ר (2002)
קואורדינטות 41°07′01″N 20°48′07″E / 41.116944444444°N 20.801944444444°E / 41.116944444444; 20.801944444444 
אזור זמן UTC +1
http://www.ohrid.gov.mk
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית מעורב בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 3, 4, 7
שטח האתר 947.3 קמ"ר
שטח אזור החיץ 159.4 קמ"ר
חלק מתוך מורשת הטבע והתרבות של אזור אוחריד עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות הורחב ב-1980 וב-2019
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מבצר סמואיל

אוחרידמקדונית: Охрид, להאזנה) היא עיר הנמצאת על הגדה המזרחית של אגם אוחריד ברפובליקת מקדוניה הצפונית ומתגוררים בה כ-55,700 תושבים. העיר היא העיר הראשית במחוז אוחריד (Општина Охрид). היא שוכנת מזרחית לאלבאסאן ולטירנה באלבניה, דרומית-מערבית לסקופיה, וצפונית-מערבית לביטולה.

העיר עשירה בכנסיות ובבתים היסטוריים, וב-1980 היא הוכרזה על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ביחד עם אגם אוחריד. מאז 1958 משתרע מדרום לעיר הפארק הלאומי גליצ'יצה (Галичица), הכלוא בין אגם אוחריד ממערב לאגם פרספה ממזרח, ושטחו 227 קמ"ר. שדה התעופה של העיר שוכן על חופו של אגם אוחריד, כ-8.5 ק"מ צפונית-מערבית למרכזה.

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם כמה מקורות לשם העיר. לפי אחד מהם, השם אוחריד הוא סלאבי במלואו והוא נגזר מהביטוי "nah rid" שתרגומו לעברית הוא "על גבעה". זהו שמה של העיר במקדונית ובשפות סלאביות דרומיות והיא אכן שוכנת על גבעה. באלבנית היא ידועה כ"אוהר" (Ohër) או "אוהרי" (Ohri) ובטורקית רק כאוהרי. על שמותיה ההיסטוריים של העיר נימנים "דייסריטס" (Dyassarites), שמקורו אילירי ומשמעותו "אנשים שחיים על שפת האגם". לשמה של העיר מספר גרסאות ביוונית, בהן "ליכנידוס" (Λύχνιδος), "אוחרידה" (Ωχρίδα) ו"אחרידה" (Αχρίδα). שני האחרונים נמצאים עדיין בשימוש.

העת העתיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר המודרנית של אוחריד התפתחה מהעיר העתיקה ליכנידוס, ועובדה זו נזכרת במספר מקורות ביזנטיים שבהם נכתב שהעיר נמצאת על גבעה גבוהה ליד אגם בעל אותו שם. היוונים העניקו לעיר את שמה בעקבות מי האגם שהיו כחולים ושקופים והשם היה בשימוש גם בימי הביניים. העיר שכנה בסמוך לויה אגנטיה, שקישרה את הנמל האדריאטי של דורס, או דירכיון, אל ביזנטיון, וככל הנראה פיליפוס השני מלך מוקדון, הקים מבצר על הגבעה בעיר וזה קדם למבצר שהקים סמואיל מבולגריה במקום במאה ה-11. העדויות הארכאולוגיות מצביעות על כך שבאזור זה אומצה הנצרות בשלב מוקדם, ובישופים מליכנידוס השתתפו במספר רב של ועידות אקומניות. הבישוף הראשון של אוחריד שידוע עליו היה זוסימוש (344).

ימי הביניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הבשורה מאוחריד" - איקונין מהמאה ה-14 בכנסיית קלמנט הקדוש

במאה ה-6 חרבה העיר ברעידת אדמה,[1] אולם נבנתה מחדש על ידי יוסטיניאנוס הראשון, שנולד בקרבתה, ונאמר כי קרא לה יוסטיניאנה פרימה (Justiniana Prima), כלומר, העיר החשובה ביותר מבין הערים החדשות שנקראו על שמו. דושן,[2] לעומת זאת, טוען שכבוד זה היה שייך לעיר הרומית העתיקה סקופיה (סקופי), שהייתה עיר ספר נוספת באיליריה. העיר החדשה הייתה לבירת מחוז איליריה, ולמען הנוחות הפוליטית אף הפכה לבירה הדתית של חלקי האימפריה הנמצאים מדרום לדנובה (דרום הונגריה, בוסניה, סרביה, טרנסילבניה, נסיכות מולדובה וולאכיה). יוסטיניאנוס לא הצליח להשיג אישור מיידי לצעד זה מהאפיפיורים אגיפטוס הראשון או סילבריוס, ולמעשה זה נודעה, מלבד ערעור על הסמכות הנוצרית המקומית, גם פגיעה בזכויותיה העתיקות של סלוניקי כמייצגת האפיפיור באזורים האיליריים. למרות זאת, הבישופות החדשה טענה לזכות על, ואף השיגה מעמד עצמאי, מעמד עליו שמרה או נאבקה לשמרו לאורך כל ההיסטוריה שלה מאז. בלחצו של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון, הכיר האפיפיור ויגיליוס בזכויות הפטריארכיות של מטרופוליטן יוסטיניאנה פרימה בגבולות הרחבים של הטריטוריה האזרחית שלו, אולם האפיפיור גרגוריוס הראשון התייחס אל הפטריארך כמו אל יתר הבישופים האיליריים.[3]

פלישות האווארים והסלאבים במאה ה-7 גרמה להרס המרכז הדתי באוחריד, ובמשך כמאתיים שנים המטרופוליטן לא היה פעיל. אולם, לאחר המרת דתם של שליטי איליריה הבולגרים בשנת 864 לנצרות, וכיבוש העיר בידי הבולגרים ב-867, שוב פרחה הבישופות, ונקראה בשם אחרידה, שם שהופיע לראשונה ב-879. בוועידת קונסטנטינופוליס הרביעית בשנת 869, שולבה בולגריה בדיוקסיה הביזנטית של קונסטנטינופול, וב-870 גורשו ממנה המיסיונרים הלטיניים. החל ממאורע זה קבע המטרופוליטן הביזנטי את מושבו באוחריד.

בין 990 ל-1015 הייתה העיר לבירת האימפריה הבולגרית הראשונה ובין 990 ל-1018 היא אף הייתה מקום המושב של פטריארכיית אוחריד, ושמשה כדיוקסיה של מספר אזורים שכבשו הבולגרים במקדוניה, תסליה ובתראקיה. לאחר שבסיליוס השני בולגרוקטונוס, קיסר האימפריה הביזנטית, כבש את העיר ב-1018, הורד הפטריארך של אוחריד לדרגת ארכיבישוף והוכפף לפטריארך קונסטנטינופול. הקשרים בין אוחריד לקונסטנטינופול התהדקו, אך היו גם מתנגדים לצעד זה, כמו תאופילקטוס מאוחריד (1078) שהיה אחד הפרשנים היווניים המפורסמים ביותר בימי הביניים. בתכתובותיו הוא שמר על העצמאות המסורתית של בישופות אוחריד, ולטענתו, לא נודעה לבישוף של קונסטנטינופול סמכות על בולגריה. כמקום מושבו של בישוף, הייתה אוחריד למרכז תרבותי חשוב. כמעט כל הכנסיות ששרדו בה נבנו על ידי הביזנטיים והבולגרים, ויתר הכנסיות מתוארכות לתקופת השלטון הסרבי קצר הימים בשלהי ימי הביניים. אוחריד נחשבת כמקום לידתו של האלפבית הקירילי, שככל הנראה נוצר על ידי קלמנט, כהרחבה של האלפבית הגלגוליטי.

בומונד הראשון מאנטיוכיה והצבא הנורמני שלו כבשו את העיר ב-1083. במאה ה-13 ובמאה ה-14 עבר השלטון בעיר בין נסיכות אפירוס, בולגריה, האימפריה הביזנטית וסרביה.

השלטון העות'מאני ולאחריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי המאה ה-14 נכבשה העיר על ידי האימפריה העות'מאנית ונשארה תחת שלטונה עד 1912. בתחילת המאה ה-16 הגיעה הארכיבישופות לשיא כוחה כאשר כללה את האפרכיות של סופיה, וידין, ולאכיה ונסיכות מולדובה, חלק מהפטריארכיה של פץ' לשעבר (כולל את פץ' עצמה), ואפילו את הדיוקסיות האורתודוקסיים של איטליה (פוליה, קלבריה וסיציליה), ונציה ודלמטיה.

הבישופים הלטיניים של אוחריד במאה ה-17 היו כנראה - כמו בישופי אוחריד בימינו - בישופים טיטולאריים בלבד, כלומר בישופים ללא דיוקסיה משלהם. מכיוון שעצמאותה הכנסייתית של אוחריד מקונסטנטינופול נראתה בתקופה המודרנית כאילו היא עלולה לפתוח פתח להשפעה קתולית בבולגריה, החליט ארסניוס, הפטריארך האורתודוקסי של קונסטנטינופול, לבטל אותה לבסוף ב-1767 באמצעות צו של הסולטאן העות'מאני מוסטפא השלישי. בשיא סמכותה, נמצאו תחת שיפוטה של בישופות אוחריד עשר דיוקסיות מטרופוליטניות ושש דיוקסיות בישופיות.

האוכלוסייה הנוצרית הצטמקה במהלך שנות השלטון העות'מאני וב-1664 היו בעיר רק 142 משפחות נוצריות. במהלך המאה ה-18 הפכה העיר למרכז סחר חשוב שישב על נתיב סחר ראשי, ובסוף המאה כבר התגוררו בה כ-5,000 תושבים. אזור אוחריד, בדומה לאזורים בבלקן, סבל מחוסר שקט בשלהי המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19. אצילים פיאודליים חצי-עצמאיים כמו מחמוד פאשה בושאטלייה ודיילאדין ביי שלטו בעיר ומרדו בממשלה המרכזית בכך שסירבו להעביר לה את כספי המסים, תוך שהם משתמשים בהם כדי לחזק את צבאותיהם הפרטיים. בסוף המאה ה-19 כבר היו באוחריד 2409 משפחות ו-11,900 תושבים, כאשר 45% מהם היו מוסלמים והיתר בעיקר נוצרים אורתודוקסיים.

הקהילה היהודית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיעוד ליהודים רומניוטים ואשכנזים המתגוררים באוחריד קיים משלהי המאה ה-11. היהודים האשכנזים היו בעיקר פליטי רדיפות ומסע הצלב הראשון שמצאו מקלט בערי מקדוניה אשר היו נתונות בשליטת האימפריה הביזנטית. מהם נודע טוביה בן אליעזר שמקור משפחתו ממגנצא. בן אליעזר העמיד תלמידים רבים ואחד מהם לאו מונג המיר את דתו לנצרות אורתודוקסית וכיהן לימים כארכיבישוף של אוחריד. בהמשך נודע הרב יהודה משקוני אשר חי במהלך המאה ה-14.

ב-1395 נכבשה אוחריד על ידי צבאותיו של ביאזיט הראשון סולטאן האימפריה העות'מאנית. במהלך המאה ה-15 תקופת שלטונו של מהמט השני הוכרעה האימפריה הביזנטית, והעות'מאנים ביצעו טרנספר אוכלוסיות של יהודים ונוצרים מהשטחים האירופיים לשטחי אסיה הקטנה. יהודים רבים הגיעו לקונסטנטינופול והועסקו שם בעבודות כפייה שעיקרן שיקומה של העיר. יהודי אוחריד הקימו קהילה גדולה יחסית בקונסטנטינופול אשר נודעה במקורות כ"קהל אחרידה" או "קהל אוחריד" ולה שלושה בתי כנסת. אחד מהם בית הכנסת קהל אוחריד השוכן בשכונת באלאט עדיין עמד על תילו בראשית המאה ה-21. מראשית המאה ה-17 לא מתועדת עוד קהילה מאורגנת באוחריד.[4]

אוכלוסיית העיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית העיר מונה כ-58,000 תושבים. כ-85% (47,386) מהתושבים הם מקדונים, 5% (כ-2,800) הם אלבנים ו-4% (כ-2,200) הם טורקים[5]. רוב המקדונים הגיעו לאוחריד במאה ה-19 ובמאה ה-20 מהכפרים הסמוכים, מתוך מטרה למצוא עבודה, לעומת מגמה הפוכה של האלבנים באותה תקופה. מבחינת ההשתייכות הדתית יש באוחריד 47,386 נוצרים ו-5,016 מוסלמים.

בית משפחת רובווי
התיאטרון היווני העתיק באוחריד

רובעי העיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הרובע התיירותי (הרובע המרכזי החדש)
  • ווסקה (בעיקר מוסלמי)
  • דרווארה (העיר העתיקה מתחת לגבעה)
  • טומבה (אזור מעבר עתיק)
  • רקה
  • פרשטאנישטה (כולל את הטיילת הראשית של העיר)
  • ביליאני איזבורי (אתרי בידור ומים)
  • קורזו (מרכז העיר המסחרי)
  • טוורדינה (המבצר העתיק שעל הגבעה)
  • דאליאן / גדראסקה פלאז'ה (חוף העיר)

מונומנטים ומוזיאונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליד כנסיית קלמנט מאוחריד נמצא בניין בית הספר הישן שהוסב למוזיאון. במכון למונומנטים היסטוריים והמוזיאון הלאומי של אוחריד נפתחו תערוכות בנושאים סלאביים ב-1985. בעיר מתקיימות כ-500 תערוכות ובהם מוצגים בין השאר תיאורים שונים של העיר במגוון דרכים (צילום, ציור וכדומה). לרגל יום השנה לפטירתם של מתודיוס וקיריל פורסם אוסף כתבים הקשור אליהם. אתרים חשובים נוספים הם מבצר סמואיל מהמאה ה-10 או ה-11, מוזיאון הכתבים הסלאביים, המסגד בשוק העירוני והמסגד בטומבה.

התיאטרון היווני העתיק, נבנה בסביבות שנת 200 לפסה"נ והוא היחיד מסוגו במקדוניה הצפונית. בתקופה הרומית שימש למלחמות גלדיאטורים ולהוצאות להורג של נוצרים. לאחר נפילת האימפריה הרומית הוא הוזנח, ננטש ונקבר תחת הריסות. נתגלה במקרה בשנות ה-80 בעת הכשרת המקום לבנייה. המקום שופץ והוכשר להופעות תיאטרון, שירה, בלט ועוד.

כנסיות באזור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנסיית יוחנן כותב הבשורה

ישנה אגדה הנתמכת על ידי עדות של נוסע עות'מאני מהמאה ה-15 בשם אבליה קלביה שבעיר היו 365 כנסיות, אחת כנגד כל יום בשנה. כיום מספר זה קטן בהרבה. אולם, בימי הביניים אוחריד זכתה לכינוי ירושלים הסלאבית.

  • כנסיית סופיה הקדושה
  • כנסיית פנטלאון הקדוש
  • כנסיית יוחנן כותב הבשורה
  • כנסיית זאום הקדוש
  • כנסיית נאום הקדוש
  • כנסיית פטקה הקדושה
  • כנסיית סטפן הקדוש
  • שרידים של בזיליקת ארסמוס הקדוש מהתקופה הנוצרית המוקדמת (המאה ה-4)
  • מבצר של הצאר סמואיל
  • מוזיאון לתרבות הכתיבה הסלאבית
  • תיאטרון עתיק

מלבד היותה מרכז דתי אזורי חשוב, אוחריד היא גם מקור לידע ותרבות פאן-סלאבית. הכנסייה המשוחזרת בפלאושניק, שנהרסה על ידי העות'מאנים בעבר, הייתה למעשה אחת מהאוניברסיטאות העתיקות ביותר בעולם המערבי, והיא מתוארכת לתקופה שלפני המאה ה-10.

במרחק של כ-20 קילומטרים מאוחריד נמצאת כנסיית אם האלוהים הקדושה. כנסייה זו נמצאת ליד הרי גליצ'יקה לחופי אגם אוחריד ובסמוך לכפר הדייגים טרפייצ'ה. הכנסייה, ביחד עם סווטי נאום הנמצא במרחק 25 קילומטרים דרומית לעיר, היא בין המונומנטים ההיסטוריים החשובים ביותר באזור.

תחבורה וכלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגם אוחריד
מבט מרחוק על העיר

נמל התעופה אוחריד שוכן במרחק מספר קילומטרים בכיוון צפון-מערב מהעיר, ובכל שנה עוברים בו כ-800 כלי טיס ו-30,000 נוסעים. נמל זה הוא אחד משני הנמלים הבינלאומיים במקדוניה הצפונית.

התשתית התחבורתית באוחריד במצב טוב. הדרך הראשית מגוסטיבר וקיצ'בו עוברת דרך העיר, ומסתיימת בעיר הבירה סקופיה. מכביש זה יש התפצלויות לכיוון ביטולה וסטרוגה, וכן לכיוון הגבול עם יוון ואלבניה. התפצלות נוספת מובילה לעיר האלבנית פוגרדץ. עם זאת, בדרך זו מתרחשות תאונות דרכים בכמות לא מבוטלת, וחלקן קטלניות. ישנם תכנונים לבנות מסילת רכבת מקיצ'בו שתעבור דרך העיר לכיוון שטרוגה ואלבניה. באגם אוחריד מופעלות מספר סירות בתשלום בנתיב אוחריד-סווטי נאום (עיירה קטנה במקדוניה הצפונית).

בעונת הקיץ יש חשיבות רבה לתיירות כאחד מבסיסי הכלכלה המקומית. מרכז העיר ההיסטורי והאגם מושכים תיירים רבים מכל העולם. חיי הלילה בתקופה זו פעילים מאוד. בחלק הדרומי של העיר יש מלונות רבים שבדרך כלל מלאים בתקופה זו.

כמו כן, תושבי אוחריד מתפרנסים מאספקת שירותים שונים לתיירים. רוב האוכלוסייה מתפרנסת מעסקים קטנים וממסחר.

מאורעות שנתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים תאומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Ohrid und seine Kunstschatzkammer, hrsg. vom Fonds für Tourismus Ohrid (Deutsche Übersetzung von Ivanka Krecova). Ohrid 1994.
  • Lexikon des Mittelalters (LMA). München 1980ff, S.1378-1379, ISBN 3-423-59057-2

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פרוקופיוס, היסטוריה ארקאנה, xv
  2. ^ Les églises séparées, פריז, 1856, 240
  3. ^ Duchesne, op. cit., 233-237
  4. ^ ג'ני לבל, גאות ושבר - פרקים בתולדות יהודי מקדוניה הווארדארית, הוצאת ועד עדות הספרדים ועדות המזרח בירושלים, ירושלים, 1986, עמודים 17-19.
  5. ^ מפקד האוכלוסין של 2002 במקדוניה