בסיליוס השני בולגרוקטונוס, קיסר האימפריה הביזנטית
 | |||||
| לידה |
958 דידימוטיכו, יוון  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
15 בדצמבר 1025 (בגיל 67 בערך) קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית | ||||
| מדינה |
האימפריה הביזנטית | ||||
| עיסוק |
קיסר | ||||
| שושלת השושלת המקדונית | |||||
| |||||
  | |||||
בסיליוס השני בולגרוקטונוס (ביוונית: Βασίλειος Β' ο Βουλγαροκτόνος; "קוטל הבולגרים") היה קיסר ביזנטי מהשושלת המקדונית ששלט מ-976 עד 15 בדצמבר 1025.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסיליוס נולד בשנת 958 לרומאנוס השני. בגיל 5 נתייתמו הוא ואחיו קונסטנטינוס, שהיה מאוחר יותר לקיסר קונסטנטינוס השמיני (Κωνσταντίνος Η΄). ככל הידוע הוא לא העמיד צאצאים, וכנראה לא התחתן.
בין השנים 963 ו-976 משלו בביזנטיון עוצרים, בתחילה ניקיפורוס השני (Νικηφόρος Β΄ Φωκάς), שהתחתן עם תיאופנון, הקיסרית, ולאחר הרצחו (969), בהסכמתה, עלה לשלטון רוצחו, יוחנן הראשון צימיסקס, שהיה שר הצבא. לאחר מותו של זה, קיבלו האחים את הממלכה. אך בסיליוס היה מוכשר ותקיף יותר מקונסטנטינוס, והוא תפס את רסן השלטון בהסכמתו אחיו, שקיבל מעמד של מלך אך לא משל בפועל.
בסיליוס נחשב לאחד מהקיסרים הגדולים של ביזנטיון. כבר בראשית דרכו ביטל חלק גדול מזכויות האצילים והוציא כמה מהם להורג, תוך כדי סיכון כיסאו, דאג למערכת משפט וגביית מיסים צודקת, והפך את קונסטנטינופול לאחת הערים המפוארות באירופה.
בעקבות תבוסת צבאו בצידה המזרחי של האימפריה בקרב אורונטס ב-994, נאלץ בסיליוס להתערב אישית במערכה כנגד השושלת הפאטמית. בסיליוס חצה עם צבאו את אנטוליה במעט יותר משבועיים, והופיע באופן לא צפוי בצפון סוריה באביב 995. הצבא הפאטמי, אשר צר באותו זמן על העיר חלב, נסוג ללא קרב. לאחר עימותים נוספים בין הצדדים נחתם הסכם שלום, אשר התקיים ללא אירועים מיוחדים מ-1001 ועד 1016[1].
ב-996 נדרש בסיליוס למלחמה בבולגרים, שהתחילו לתקוף את האימפריה כבר כמאה שנה קודם, ונחל כמה ניצחונות ב-1004 וב-1010, עד שהנחיל לבולגרים את תבוסתם המוחצת בקרב בלאסיצה, שהוביל למיגור צבאם ב-1014[2] ובעקבות כך קיבל את התואר "בולגרוקטונוס" - קוטל הבולגרים.
מסופר עליו[2] כי כדי להטיל מורא על יריביו, חילק בסיליוס את השבויים לקבוצות של 100 חיילים, הורה לעקור את עיני 99 חיילים מכל קבוצה והותיר מכל קבוצה חייל אחד עם עין תקינה אחת, כדי שיוביל את החיילים חזרה למפקדם סמואיל מבולגריה (אנ').
לאחר מותו עלה על כיסאו אחיו, ולאחר מכן בנות אחיו, זואי ותאודורה; בתחילה היו בעליה ומאהביה של זואי הקיסרים, ולאחר מכן היו הן קיסריות.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Holmes, Catherine. Basil II and the Governance of Empire (976-1025). Oxford University Press, 2005. ISBN 0199279683
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
