האם גוגל עושה אותנו טיפשים? – הבדלי גרסאות

ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שומשום1 (שיחה | תרומות)
1,819 עריכות
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:Is Google Making Us Stoopid?.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שער מגזין "[[The Atlantic|האטלנטיק]]" בגיליון שבו פורסם המאמר. [[שגיאת כתיב|שגיאת הכתיב]] המכוונת במילה "סטופיד", רומזת לכך שכבר איננו יודעים לאיית, וגם ל-O הכפול בשמה של Google.]]
[[קובץ:Is Google Making Us Stoopid?.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שער מגזין "[[The Atlantic|האטלנטיק]]" בגיליון שבו פורסם המאמר. [[שגיאת כתיב|שגיאת הכתיב]] איזה לא מעניין כאן איכסה תצאו מהדף", רומזת לכך שכבר איננו יודעים לאיית, וגם ל-O הכפול בשמה של Google.]]
'''"האם גוגל עושה אותנו טיפשים? - מה האינטרנט עושה למוח שלנו"''' (במקור ב[[אנגלית]]: '''Is Google Making Us Stupid? - What the Internet is doing to our brains''') הוא [[מאמר]] ביקורת על השפעת ה[[אינטרנט]] על [[הכרה|ההכרה האנושית]], מאת הסופר לענייני טכנולוגיה [[ניקולאס קאר]]. המאמר פורסם ככתבת שער באורך שישה עמודים בגיליון יולי-אוגוסט [[2008]] של כתב העת "[[The Atlantic|האטלנטיק]]".{{הערה|{{cite news|title=Pages and "pages"|author=Nicholas Carr|date=2008-06-12 |publisher=Rough Type |url=http://www.roughtype.com/archives/2008/06/pages_and_pages.php |accessdate=2008-11-01}}}} טיעונו המרכזי של קאר הוא שלאינטרנט עלולות להיות השפעות מזיקות על ההכרה, המצמצמות את יכולת ה[[ריכוז (פסיכולוגיה)|ריכוז]] וה[[התבוננות]] של המשתמשים בו. למרות הכותרת, המאמר אינו מתמקד דווקא ב[[גוגל (מנוע חיפוש)|גוגל]], אלא בהשפעה הקוגניטיבית של האינטרנט בכלל. קאר הרחיב טיעון זה, בספרו שיצא לאור ביוני 2010 בשם: "רדידות: מה שהאינטרנט מעולל למוח שלנו" (The Shallows: What the Internet Is Doing to Our Brains).{{הערה|שם=Thompson}}{{הערה|שם=Johnson1}}
'''"האם גוגל עושה אותנו טיפשים? - מה האינטרנט עושה למוח שלנו"''' (במקור ב[[אנגלית]]: '''Is Google Making Us Stupid? - What the Internet is doing to our brains''') הוא [[מאמר]] ביקורת על השפעת ה[[אינטרנט]] על [[הכרה|ההכרה האנושית]], מאת הסופר לענייני טכנולוגיה [[ניקולאס קאר]]. המאמר פורסם ככתבת שער באורך שישה עמודים בגיליון יולי-אוגוסט [[2008]] של כתב העת "[[The Atlantic|האטלנטיק]]".{{הערה|{{cite news|title=Pages and "pages"|author=Nicholas Carr|date=2008-06-12 |publisher=Rough Type |url=http://www.roughtype.com/archives/2008/06/pages_and_pages.php |accessdate=2008-11-01}}}} טיעונו המרכזי של קאר הוא שלאינטרנט עלולות להיות השפעות מזיקות על ההכרה, המצמצמות את יכולת ה[[ריכוז (פסיכולוגיה)|ריכוז]] וה[[התבוננות]] של המשתמשים בו. למרות הכותרת, המאמר אינו מתמקד דווקא ב[[גוגל (מנוע חיפוש)|גוגל]], אלא בהשפעה הקוגניטיבית של האינטרנט בכלל. קאר הרחיב טיעון זה, בספרו שיצא לאור ביוני 2010 בשם: "רדידות: מה שהאינטרנט מעולל למוח שלנו" (The Shallows: What the Internet Is Doing to Our Brains).{{הערה|שם=Thompson}}{{הערה|שם=Johnson1}}


גרסה מ־12:28, 2 בדצמבר 2011

שער מגזין "האטלנטיק" בגיליון שבו פורסם המאמר. שגיאת הכתיב איזה לא מעניין כאן איכסה תצאו מהדף", רומזת לכך שכבר איננו יודעים לאיית, וגם ל-O הכפול בשמה של Google.

"האם גוגל עושה אותנו טיפשים? - מה האינטרנט עושה למוח שלנו" (במקור באנגלית: Is Google Making Us Stupid? - What the Internet is doing to our brains) הוא מאמר ביקורת על השפעת האינטרנט על ההכרה האנושית, מאת הסופר לענייני טכנולוגיה ניקולאס קאר. המאמר פורסם ככתבת שער באורך שישה עמודים בגיליון יולי-אוגוסט 2008 של כתב העת "האטלנטיק".[1] טיעונו המרכזי של קאר הוא שלאינטרנט עלולות להיות השפעות מזיקות על ההכרה, המצמצמות את יכולת הריכוז וההתבוננות של המשתמשים בו. למרות הכותרת, המאמר אינו מתמקד דווקא בגוגל, אלא בהשפעה הקוגניטיבית של האינטרנט בכלל. קאר הרחיב טיעון זה, בספרו שיצא לאור ביוני 2010 בשם: "רדידות: מה שהאינטרנט מעולל למוח שלנו" (The Shallows: What the Internet Is Doing to Our Brains).[2][3]

המאמר נדון בהרחבה בכלי התקשורת ובבלוגוספירה, ועורר תגובות מקוטבות. חלק מהדיון התמקד בהעדפה הקיימת לכאורה במאמרו של קאר כלפי קריאת ספרות שבדפוס. לדעת קאר, הקריאה באינטרנט היא בדרך כלל צורת קריאה שטחית, בהשוואה לקריאת ספרים מודפסים, שהיא לדעתו דרך קריאה אינטנסיבית ומעמיקה יותר.[4] דיונים אחרים התמקדו בשאלת השפעת האינטרנט על התנוונות הזיכרון; כמו כן, טענו כותבים אחדים במגזין המדעי המקוון "Edge", כי האחריות על הפיקוח בשימוש באינטרנט נמצאת בסופו של דבר בידי הפרט.

מחקרים פסיכולוגיים ונוירולוגיים ארוכי טווח טרם הניבו תוצאות מוחלטות שיאששו את טענתו של קאר, אם כי מחקרים אחדים סיפקו הצצה לתוך הרגלי המודעות המשתנים של המשתמשים באינטרנט. מחקר שנערך ביוניברסיטי קולג' בלונדון טען שצעירים בני ימינו כבר לא קוראים טקסטים אלא רק סורקים אותם. מחקר נוסף שפירסם הקינגס קולג' שבלונדון טען כי יכולתם השכלית של הצעירים הידרדרה בעשור האחרון וכי הם מתקשים להבין רעיונות מדעיים בסיסיים. בנוסף, ממצאי מחקר שנערך באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס בשנת 2008, שבדק טווח מסוים של פעילויות מוחיות שהוצגו בסריקות fMRI כאשר משתמשים ביצעו חיפושים באינטרנט, עוררו תהיות האם הרשת משפרת את היכולת לסנן מידע ולקבל החלטות במהירות, או שמא פוגמת באיכות החשיבה.[5][6]

רקע

זמן רב לפני פרסום המאמר של קאר ב"האטלנטיק", הביעו מבקרים דאגה באשר לאפשרות שהמדיה האלקטרונית תתפוס את מקומה של קריאת ספרים.[7] בשנת 1994, פרסם האקדמאי האמריקאי סוון בירקרטס ספר שכותרתו "אלגיות גוטנברג: גורל הקריאה בעידן האלקטרוני".[8] הספר מורכב מאוסף מאמרים שיוצאים בלהט נגד הירידה בהשפעה של תרבות ספרותית - טעמים ספרותיים המועדפים על ידי קבוצה חברתית. הנחת היסוד המרכזית שעומדת בבסיס מאמרים אלה היא שהדרכים האלטרנטיביות המוצעות כיום לקריאת ספר הן נחותות מהפורמאט המוּכּר של ספר עם דפי נייר כרוכים.[9]‏[10]‏[11] בירקרטס דוּרבן לכתוב את הספר בעקבות החוויה שעבר בכיתה אותה לימד בסתיו של 1992, ושבה הייתה לתלמידים הערכה מועטה למשימות הספרות שהקצה להם. התנהגות התלמידים נבעה, לדעתו, מחוסר יכולתם לעמוד במגוון הרחב של המיומנויות הנדרשות בתהליך של קריאה מעמיקה. באחד מפרקי הספר, הקרוי "Perseus Unbound" ("פרסאוס משוחרר מכבליו"), הציג בירקרטס מספר הסתייגויות כלפי היישום של טכנולוגיות אינטראקטיביות בהוראה, והזהיר כי "ההשפעות התודעתיות ארוכות הטווח של תהליכים חדשים אלה של קליטת נתונים" אינן ידועות, והן יכולות להביא ל"התרחבות של מאגרי זיכרון לטווח קצר והתנוונות בהתאם של הזיכרון לטווח ארוך".

בשנת 2007 יצאה הפסיכולוגית מריאן וולף להגנה על תרבות הקריאה והדפוס בספרה "Proust and the Squid: The Story and Science of the Reading Brain", כשהיא ניגשת לנושא מזווית מדעית, בניגוד לזווית התרבותית-היסטורית של בירקרטס. בביקורת על הספר נטען כי וולף רק נגעה בפוטנציאל ההשפעה של האינטרנט על קריאה, אולם במאמרים אחרים שפורסמו במקביל לפרסום הספר הרחיבה וולף ופירטה את חששותיה ביתר התחומים. במאמר ב"בוסטון גלוב" היא הביעה דאגה חמורה מכך שאופן התפתחות הידע אצל ילדים, שהם משתמשים כבדים באינטרנט, עשוי לייצר רק "מוציאים לפועל של ידע, שאין להם לא את הזמן ולא את המוטיבציה לחשוב מעבר ליקומים הגוגליים שלהם". היא הזהירה מ"בלבול בין המיידיות והנפח של הידע באינטרנט לבין ידע אמיתי". במאמר נוסף שפרסמה, טענה כי חלק מהיתרונות של המוח הקורא עשוי ללכת לאיבוד בדורות הבאים, "אם ילדים אינם לומדים קודם לקרוא, לחשוב לעומק על הקריאה שלהם, ורק לאחר מכן לקרוא בפורמט אלקטרוני". על מנת לשמור על פרספקטיבה אקדמית, הדגישה וולף כי הספקולציות שלה טרם אומתו מבחינה מדעית, אך הן ראויות למחקר רציני.

הבסיס למאמרו של קאר באטלנטיק נלקח מתוכנו של הפרק "iGod" בספרו "השינוי הגדול: חיווט מחדש של העולם, מאדיסון לגוגל", שיצא לאור בשנת 2008. קאר שאב את ההשראה לכתיבת המאמר לאחר שהתקשה לקרוא לא רק ספרים שחייב היה לקרוא, אלא גם ספרים שמצא בהם עניין רב.

תקציר המאמר

נוכל לצפות שהמעגלים העצביים שנטווים על ידי השימוש שלנו באינטרנט יהיו שונים מאלה שנוצרים מקריאת ספרים וחיבורים מודפסים.

— ניקולאס קאר, "האם גוגל הופך אותנו לטיפשים?"[8]

בתחילת המאמר כותב קאר כי קשיי הריכוז שנתקל בהם לאחרונה בעת קריאה בספרים ובמאמרים ארוכים עשויים לנבוע מהזמן הרב שהוא מבלה באינטרנט. לטענת קאר ייתכן ששימוש קבוע באינטרנט משפיע על צמצום יכולת הריכוז וההתבוננות.

קאר מקדים לטיעונו מספר אנקדוטות מבלוגרים שחוו שינוי בהרגלי הקריאה שלהם, וכן ממצאי מחקר שנערך בשנת 2008 בקולג' האוניברסיטאי של לונדון שכותרתו "התנהגות מידענית של חוקר העתיד", אשר מצביע על הופעתם של סוגי קריאה חדשים, שטחיים יותר. קאר טוען כי בניגוד לדיבור, שהיא יכולת מולדת ומובנית במוח האנושי, את יכולת הקריאה יש ללמד על מנת שהמוח יוכל לפרש סמלים למילים. עם זאת, הוא מודה כי אין עדיין גיבוי של מחקרים נוירולוגיים ופסיכולוגיים ארוכי טווח לטיעון זה.

קאר מצטט את מריאן וולף, מומחית לקריאה, ונשען על עבודתה כדי להציג את הטיעון שלו בנוגע לאופן המיוחד שבו מעוצבים מעגלי מערכת העצבים ב"מוח קורא" על פי הדרישות המיוחדות שיש לכל שפה כתובה, כגון סינית, יפנית וכתבי יד המבוססים על האלפבית. לפיכך, רוצה קאר לטעון, ניתן לצפות שגם המעגלים העצביים המעוצבים על ידי שימוש תדיר באינטרנט, יהיו שונים מאלו שמעוצבים על ידי קריאת ספרים, או דברי קריאה מודפסים אחרים. הסוציולוג דניאל בל, בסיפרו "ביאת החברה הפוסט תעשייתית" (1973), טבע את המונח "טכנולוגיות אינטלקטואליות", לשם תיאור טכנולוגיות המרחיבות את היכולות הקוגניטיביות של המוח.[12] קאר מציין שהוא מאמין שהמוח האנושי מאמץ את התכונות של הטכנולוגיות האינטלקטואליות הללו. בדיון אודות שעון מכני, מעלה קאר לבטים בנוגע ליתרונות ולחסרונות האופייניים לטכנולוגיות חדשות. הוא מוסיף שההשפעה הקוגניטיבית של האינטרנט עשויה להיות מקיפה יותר מאשר כל טכנולוגיה אינטלקטואלית קודמת, משום שהאינטרנט מבצע בהדרגה את מירב השירותים של יתר הטכנולוגיות האינטלקטואליות, ולכן מחליף אותן. לבסוף טוען קאר כי האופן שבו מוצג רוב התוכן באינטרנט עלול לעכב משמעותית את יכולת האדם להתרכז בגלל הסחות הדעת המרובות שמלוות לעתים קרובות את התוכן, בצורת פרסומות או מודעות בולטות. השפעה מזיקה זו חודרת גם דרך אמצעי התקשורת המסורתיים, שמאמצים בהדרגה סגנון תצוגת תוכן המחקה את האינטרנט, על מנת להישאר תחרותיים ולעמוד בציפיות המשתנות של הצרכן.

קאר אף מעלה תאוריה לפיה יכולת ההתבוננות של האדם עשויה להצטמצם, ככל שאלגוריתמים ממוחשבים מורידים עומס רב ממוחו של משתמש באינטרנט בכל הכרוך בהגעה לידע מוקפד ומדוקדק - הפיכת ידע מופשט למידע - דבר שבעבר בוצע באופן ידני. תוך שהוא משווה את האינטרנט ל"ניהול מדעי" - תיאוריית ניהול שיצר פרדריק וינסלאו טיילור המנתחת תהליכי זרימת עבודה רצויים כדי להשיג שיפור בפריון העבודה - מציין קאר כי בשל היישום השיטתי של המערכת, היו עובדים שהתלוננו בשעתו שהם חשים שהם הופכים לאוטומטים. קאר בוחר בגוגל בתור דוגמה מעולה לחברה שבה מהנדסים ומעצבי תוכנה החילו את גישת "הניהול המדעי" על תעשיית הידע, וסיפקו מידע רב שעשוי להשפיע על הפחתת ההזדמנויות להגות באי בהירויות. מה גם שהמודל העסקי הדומיננטי באינטרנט הוא - לטענת קאר - כזה שמשגשג כאשר חברות אוספות מידע על משתמשים או מספקות להם פרסומות, ולכן, החברות עושות הון על משתמשים שעוברים מקישור לקישור ולא מאלה העוסקים במחשבה ממושכת.

לבסוף מציב קאר את ספקנותו בהקשר היסטורי, ומהרהר כיצד צלחה ספקנותם של מלעיזים קודמים על התקדמויות טכנולוגיות. בעוד שספקנות כזו התבררה לעתים קרובות כנכונה, החששות שהביע סוקרטס בנוגע לשפה הכתובה, כמו גם אלו שהביע העורך הוונציאני היירונימו סקוארצ'יאפיקו במאה ה-15 בנוגע לעיון בכתבים מודפסים, כשלו לדעתו בחיזוי היתרונות שטכנולוגיות אלה עשויות להכיל עבור הידע האנושי. כהערת סיום מובא מאמרו של המחזאי ריצ'רד פורמן משנת 2005, המקונן על דעיכת ה"אישיות המשכילית והרהוטה".[13]

הערכה וביקורת

תהודה

מאמרו של קאר נידון בהרחבה בדיונים של קוראים, בלוגרים, עיתונאים ומבקרי טכנולוגיה, שחלקם הביעו הזדהות עם החוויות של קאר ואילו אחרים ראו בהן ביטוי של טכנופוביה. בדיונים נטלו חלק כמה ממבקרי הטכנולוגיה המובילים של זמננו: קווין קלי, סטיוון ג'ונסון, קליי שירקי, דני היליס ואחרים. הבלוג של אנציקלופדיית בריטניקה והמגזין המדעי המקוון של המו"ל ג'ון ברוקמן "Edge" פתחו מוקדי דיון מיוחדים שהוקדשו לנושא.‏[14]‏[15]‏[16][17] סופר הטכנולוגיה הבריטי ביל תומפסון אמנם ציין כי טיעונו של קאר "הצליח לעורר דיון רחב היקף",[2] עם זאת דיימון דרלין מהניו יורק טיימס כתב בעקיצה שאף על פי "שכולם כבר מדברים על המאמר באטלנטיק, רק חלק שולי מקבוצה זו קראו הלכה למעשה את מאמרו בן ה-4,175 מילים של קאר".[18]

כתב ה"שיקגו טריביון" סטיב ג'ונסון העיר שהתהודה שעורר המאמר נובעת באופן חלקי מהכותרת שנתן העורך למאמר, "האם גוגל הופך אותנו לטיפשים?", שאלה שכלל לא הוצגה במאמר. אנדרו קין, מחבר הספר "כת החובבנות: איך האינטרנט של ימינו הורס את התרבות שלנו", כינה את הדיון "ויכוח האוריינות הדיגיטלית הגדול" שהמנצח בו הוא הקורא האמריקאי, שהתברך בכתיבה משכנעת ורחבת היקף מצד "כל המאורות הגדולים והרהוטים ביותר של אמריקה בתחום האינטרנט".[3] הסופר והאקטיביסט סת' פינקלשטיין סבר כי היה זה צפוי שמספר מבקרים יתייגו את טיעונו של קאר כ"טיעון לודיטי", ולדבריו לא התאכזב כאשר אחד המבקרים טען כי "העמדה הלעומתית של קאר אילצה אותו להפוך לאיטו לקריקטורה של לודיזם".[19][20] בכתבה במגזין "Wired" הגדיר העיתונאי דייויד וולמן כ"מטופשת", את ההנחה שהאינטרנט מזיק לנו יותר משהוא מסייע. וולמן ערך סקירה של טכנולוגיות רבות שהוקעו לאורך ההיסטוריה, והגיע למסקנה שהפתרון הוא "בתי ספר טובים יותר, כמו גם מחויבות מחודשת להיגיון ולהקפדה מדעית על מנת שאנשים יוכלו להבחין בין ידע לאשפה".[21]

התייחסויות מדעיות

טיעונו של קאר הוצב בפני אתגרים רבים, ואף על פי שהוא עצמו הבהיר בתוקף כי הוא מאמין שספקנותו לגבי התועלת הקוגניטיבית שיש לאינטרנט היא מוצדקת, הוא גם הזהיר - הן במאמרו והן בספרו - שנחוצים מחקרים פסיכולוגיים ונוירולוגיים ארוכי טווח כדי לקבוע זאת בוודאות. זאת ועוד, הן קאר והן בירקרטס, הנחשבים למתנגדים החריפים ביותר של התקשורת האלקטרונית, התבקשו על ידי עורך המגזין "Wired", קווין קלי, לגבש הגדרה מדויקת יותר של הליקויים שיש לטענתם בתקשורת האלקטרונית, כדי שניתן יהיה לאמת אותם מדעית.[22]

ביקורת נוספת על המאמר נכתבה על ידי מבקר הספרות סקוט אספוזיטו, שציין כי אותיות סיניות מתוארות במאמרו של קאר באופן שגוי כאידאוגרמות, שגיאה שלדעתו מערערת את טענת המאמר.[23] המיתוס כי הכתב הסיני הינו אידאוגרפי אכן הופרך בספרו של החוקר ג'ון דהפרנסיס משנת 1984: "שפה סינית: עובדה ופנטזיה", שבו מסווג דהפרנסיס את הסינית כמערכת כתיבה לוגוגרמית. קאר הודה כי קיים ויכוח על המינוח של "אידיאוגרם', אבל הסביר בתגובה לאספוזיטו כי "החליט לעשות שימוש במונח הנפוץ", וציטט את מילון אוקספורד האמריקאי כדי להדגים שגם הם הגדירו תווים סיניים כקטעי אידיאוגרמות.[24]

מדענים בולטים מתחום מדעי המוח תמכו בטיעונו של קאר וסברו כי הוא מתקבל על הדעת מבחינה מדעית. ג'יימס אולדס, מרצה בכיר למדעי המוח שצוטט במאמר של קאר כבר־סמכא בתחומו, שיגר עם פרסום המאמר מכתב למערכת של ​​"האטלנטיק" שבו חזר שוב על הטענה שהמוח "גמיש מאוד" ויכול למפות עצמו מחדש תוך כדי תנועה, כך שמכאן, לטענתו, הדרך לרעיונות של קאר אינה ארוכה.[25] הנוירולוג גארי סמול ציין כי הוא מאמין שהמוחות מפתחים מעגלים עבור הרשתות החברתיות באינטרנט והם מסתגלים לתרבות טכנולוגית חדשה של ריבוי משימות.[26] כמו כן כתב מייקל מרזניץ', חלוץ בתחום המחקר על הפלסטיות של המוח, כי אין שום ספק שהמוח מעורב באופן פחות ישיר ויותר שטחי כאשר אנו משתמשים באסטרטגיות מחקר שמבוססות כולן על "יעילות", סימוכין משניים מחוץ להקשר וכדומה.[27] הפסיכולוג שלמה ברזניץ טען כי בדומה לריפוי בעיסוק, שבו חשוב להפעיל את האיבר הנפגע כדי לאפשר לאזורים הפגועים במוח להחלים, כך גם מחזקת הטכנולוגיה את הפגיעה במוח, שהוא בבסיסו איבר עצל, כיוון שהיא מאפשרת לו לפתור דברים ללא מאמץ.[28]

עם פרסומן של תוצאות מחקר שנערך בחודש אוקטובר 2008 על ידי המרכז לחקר ההזדקנות של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (ULCA), הצטברו תובנות חדשות בנושא.[29] המחקר בדק שתי קבוצות של אנשים בגילאי 55-76, שרק קבוצה אחת מהן מנתה משתמשי אינטרנט מנוסים. פעילותם המוחית נסרקה על ידי fMRI בעודם עוסקים בקריאת ספרים או ביצוע משימות חיפוש באינטרנט. נמצא כי הן פעילות קריאה והן פעילות חיפוש באינטרנט משתמשות באותם אזורי המוח האחראים על השפה, הקריאה, הוויזואליה והזיכרון. עם זאת, המחקר גילה כי אלו שעסקו בחיפוש באינטרנט גירו אזורים נוספים במוח האחראים על חשיבה מורכבת וקבלת החלטות, וזאת פי שניים בהשוואה לגולשים לא מנוסים.[30] המחקר העלה תהיות ופרשנויות אפשריות שונות: האם הטווח הגדול יותר של פעילות מוחית שמתרחש בעת שימוש באינטרנט משפר או שמא פוגם באיכות הקריאה, והאם השימוש המוגבר באזורי מוח שאחראים על קבלת החלטות וחשיבה מורכבת - שככל הנראה מתרחש בעת חיפוש באינטרנט - מעיד על איכות חשיבה גבוהה, או שהוא פשוט מצביע על כישורי פתרון פאזלים.[31][32]

חוקרים מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון ערכו מחקר תחת הכותרת "התנהגות מידענית של חוקר העתיד", שתוצאותיו הראו כי הרגלי המחקר של התלמידים נטו לכיוון של סריקה ורפרוף ולא לקריאה מעמיקה.[33] המחקר עורר מחשבה רצינית בקרב מחנכים באשר להשלכותיו על ההוראה החינוכית.[34] במחקר שערכה הפסיכולוגית והחוקרת בטסי ספרו מאוניברסיטת קולומביה בשנת 2011, נטען כי השתכללות מנועי החיפוש גורמת לאנשים לסגל את יכולת הזכירה שלהם למצב החדש, כך שבמקום להתאמץ לזכור את המידע עצמו, קל להם יותר לזכור היכן נמצא המידע באינטרנט.[35]

עדויות והפרכות

רוב העדויות עסקו בעיקר בחלקו הראשון של הטיעון של קאר שעוסק ביכולת הריכוז. בעל הטור לאונרד פיטס תיאר את הקושי שלו לשבת ולקרוא ספר; לטענתו, כשהוא כן עושה זאת, הוא מרגיש כאילו "הצליח להתחמק ממשהו, כמו התפלחות מהמשרד כדי לתפוס הצגה יומית".[36] הכתב לענייני טכנולוגיה ג'ון אודל הודה כי כשהוא "נסוג" מהאינטרנט, הוא מוצא את עצמו לעתים נאבק כדי להתיישב לקרוא "ספרים, בעיקר ספרות יפה, בעיקר ספרות מודפסת".[37] לעומת זאת הוא גילה כי האזנה לספרים מוקלטים היא חוויה "טרנספורמטיבית" עבורו, משום שבאמצעותם הוא יכול להשיג "תשומת לב מתמשכת" בקלות, מה שגרם לו להיות אופטימי לגבי הפוטנציאל "לחידוש מסורות עתיקות, כמו סיפור סיפורים בעל פה, וגילוי מחדש של ההשפעות העצביות העוצמתיות שלהם".[37][11]

תוך הבעת מחאה תקיפה לטיעון של קאר, שיבח העיתונאי ג'ון באטל את המעלות של האינטרנט:

כאשר אני שקוע בחיפוש ידע באינטרנט, קופץ מקישור לקישור, קורא לעומק ברגע אחד ומרפרף על מאות קישורים במשנהו, כאשר אני נסוג כדי לנסח ולנסח מחדש שאילתות ובולע קשרים חדשים במהירות שגוגל והאינטרנט מסוגלים להציע, כאשר אני יוצר בריקולאז' בזמן אמת תוך כמה שעות, אני 'מרגיש' שהמוח שלי נדלק, אני 'מרגיש' שאני נהיה יותר חכם.[38]

כתב האינטרנט סקוט רוזנברג דיווח כי הרגלי הקריאה שלו נותרו כפי שהיו בהיותו "נער המפלס את דרכו דרך המדף של טולסטוי ודוסטויבסקי".[39] לפי מבקר הספרות סקוט אספוזיטו, אנשים מבוגרים ואחראים תמיד נאלצים להתמודד עם הסחות דעת, והוא עצמו "מסוגל להנמיך את הרעש באופן מלא" ולקרוא לעומק.[23]

לחלק במאמר הנוגע ליכולת ההתבוננות היו התייחסויות מועטות יחסית, בהן כותב הטור אנדרו סאליבן, שציין כי יש לו מעט מאוד פנאי להתבוננות ולמחשבה בהשוואה לתקופת התבגרותו,[40] וכן אנקדוטה של כותבת הטור מרגרט וונטה כיצד יועץ מחשוב גילה נטייה הולכת וגוברת אצל לקוחותיו לכתוב תיאורים לבעיות הטכניות שלהם בלי להשקיע בהם מחשבה תחילה.[41][42]

גם בישראל התפתח דיון ער בעיתונות הטכנולוגיה ובבלוגוספירה בנוגע למאמר של קאר. העיתונאי יוסי גורביץ כתב כי הוא מצליח אמנם לקרוא כשהוא באוטובוס או ברכבת, אך בבית הוא מתקשה להסתגר עם ספר: "הרשת שם, מרחק תריסר פסיעות לכל היותר, והיא קורצת. אולי שלחו לך אי-מייל? אולי - מה אולי, בטוח - אחד הבלוגים החביבים עליך התעדכן?"[43] הפסיכולוג שלמה ברזניץ התרה על היעלמותו של העולם הפנימי והדיאלוג שכל אדם מנהל עם עצמו, בהיעדר אורך רוח, שקט וריכוז לטווח ארוך:

כשאדם צעיר בודק את המיילים שלו 200 פעמים ביום וכל פעם שיש מייל הוא עונה מיד, זה מצב שונה מהשנים שבהן היינו מקבלים מכתב, קוראים פעם אחת, מקפלים ושמים בכיס, מהרהרים, קוראים עוד פעם ולאחר מכן חושבים איך לענות. טווח הקשב של האנושות הצטמצמם לגודל שבו כותבים ציוץ בטוויטר. הכל קצר טווח ושטחי. אין סבלנות להתרכז במשהו ולחשוב עליו ברצינות. אחד המחירים הכבדים שהאנושות משלמת כיום הוא שהעולם הפנימי שלנו נעשה דל.[44]

ניתוח המאמר

שליטה בטכנולוגיה

דגם 1878 של מכונת הכתיבה "מאלינג-הנסן" שבו החל ניטשה להשתמש בשנת 1882, לאחר שראייתו הלקויה הקשתה עליו לכתוב ביד. לדברי החוקר פרידריך קיטלר: "תחת מרות המכונה השתנתה הפרוזה של ניטשה מטיעונים לפתגמים, ממחשבות למשחקי מילים, מרטוריקה לסגנון מברקי".

במרכז הדיון אודות עליית השימוש באינטרנט, עומדת השאלה הפילוסופית האם יש בידיה של חברה אפשרות לשלוט בהתקדמות הטכנולוגיה. לארי סנגר, אחד ממייסדי ויקיפדיה, טען במגזין "Edge" שרצון הפרט הוא כל מה שנחוץ כדי לשמור על היכולת הקוגניטיבית לקרוא ספר לכל אורכו, והסופר ומדען המחשב ג'יירון לניר דחה את עצם הרעיון שההתקדמות הטכנולוגית היא "תהליך אוטונומי המתפתח באופן עצמאי וללא קשר אלינו, בני האדם". דעתו של לניר מבוססת על דברי ההיסטוריון האמריקאי לואיס ממפורד, בספרו משנת 1970 "הפנטגון של הכוח", שבו הציע כי ניתן לשלוט בהתקדמויות טכנולוגיות המעצבות את החברה כאשר הבחירה החופשית של החברה מופעלת במלוא עצמתה. לנייר סבר כי הטכנולוגיה מתעכבת באופן משמעותי כאשר ננקטת עמדה "שיש רק ציר אחד של בחירה", של "בעד" או "נגד", בנוגע לאימוץ טכנולוגיות.

בניגוד לממפורד, טען קאר בספרו "The Big Switch", שלבחירה האישית של הפרט כלפי הטכנולוגיה ישנה השפעה מועטה בלבד על ההתפתחות הטכנולוגית. לדבריו, התפיסה של ממפורד בנוגע להתקדמות הטכנולוגית הייתה שגויה, משום שהיא החשיבה את הטכנולוגיה אך ורק כהתקדמות מדעית והנדסית ולא כבעלת השפעה על עלויות הייצור והצריכה. לדעתו של קאר יש להעניק חשיבות רבה יותר לכלכלה כשבאים לבחון את הנושא, כיוון שבשוק תחרותי, השיטות היעילות ביותר להספקת משאב חשוב ינצחו בסופו של דבר. ככל שההתקדמות הטכנולוגית מעצבת את החברה, האדם הפרטי יוכל להתנגד להשפעות, אולם אורח החיים שלו "תמיד יהיה בודד, ובסופו של דבר עקר"; על אף שיהיו כמה עיכובים, הטכנולוגיה תעצב בכל זאת את הכלכלה, שבתורה, תעצב את החברה.

קריאת ספרות

הפסל "הדפוס המודרני", שהוצב במסגרת תערוכת "Walk of Ideas" בכיכר בבל בברלין. בתגובה לטענתו של קאר שהקריאה הספרותית מוזנחת כתוצאה מהאינטרנט, טען הממציא דניאל היליס כי הכבוד שלו שמור לרעיונות ולא לפורמט בו הם מועברים.

קאר התבסס במאמרו על ציטוט מאת הפתולוג ברוס פרידמן, חבר סגל בבית הספר לרפואה באוניברסיטת מישיגן, שהתייחס לקושי מתפתח לקריאת ספרים ומאמרים ארוכים, ובמיוחד לרומן "מלחמה ושלום". מכיוון שבחר להשתמש דווקא בציטוט זה נטען כנגד קאר כי הוא בחר להתמקד בספרות עלילתית בלבד. המבקרים טענו כי דברי פרידמן אינם רלוונטים לסוגי ספרות אחרים, כגון ספרות טכנית ומדעית, שהפכו להרבה יותר נגישים, ושרבים החלו לקרוא עם חדירת האינטרנט.[45]

הסופר וההוגה קליי שירקי כתב בבלוג "בריטניקה" כי הספר "'מלחמה ושלום' ארוך מדי, ולא כל כך מעניין", וכי "יהיה זה קשה לטעון שבעשר השנים האחרונות ראינו ירידה בזמינות או בהבנה של חומר בנושאים מדעיים או טכניים"[20]. דברי שירקי על 'מלחמה ושלום' היו מושא ללעג מצד כמה מעמיתיו, שראו בהם דברים על סף הבערות. להגנת שירקי טען הממציא דניאל היליס כי על אף "שספרים נוצרו לשרת מטרה מסוימת, ניתן לעתים קרובות לשרת את אותה מטרה באמצעים טובים יותר ... עד כמה שאהבתי את 'מלחמה ושלום', כנראה הרווחתי יותר מצפייה בסדרת הטלוויזיה 'הסמויה'". היליס החשיב את הספר המודפס כ"מכשיר טוב וראוי להערצה", אך שיער שגם לטבליות חימר ומגילות פפירוסים היו בזמנו "קסם משלהם". עורך המגזין Wired קווין קלי סבר כי יש להתנגד לרעיון ש"הספר הוא שיאה של התרבות האנושית". לדידם של קלי, היליס ואחרים, האוריינות הקשורה לספרים מצויה אפוא בנסיגה, אבל בו בזמן מופיעים לצדה סוגים אחרים של אוריינות, כגון אוריינות חזותית ואוריינות משחקית, שמגיעות לרמות גבוהות מאי פעם.

סוון בירקרטס הסכים להבחנה שערך קאר בין קריאה באינטרנט לקריאת ספרות, וקבע כי בעת קריאת ספרות הקורא מכוונן בתוך עצמו ונכנס "לסביבה שאין לה כל דמיון לסביבה הבלתי מוגבלת ונעדרת הסיום של המרחב הוירטואלי", בה הוא מרגיש מקוטע מבחינה פסיכולוגית.

התמודדות עם שפע

שפע של ספרים הופך אנשים לפחות שקדנים.

— היירונימו סקוארצ'יאפיקו, עורך ונציאני מהמאה ה-15, מקונן על השפעות מהפכת הדפוס.[46]

אחדים מהמבקרים הציגו תאוריה לגבי השפעות המעבר ממחסור אל שפע של חומר כתוב, כתוצאה מהטכנולוגיות שבאו יחד עם האינטרנט. מעבר זה נבחן בהיבט הפוטנציאל שלו לגרום להבנה שטחית אצל אנשים בנושאים רבים, במקום הבנה עמוקה בנושאים אחדים וממוקדים. לדברי שירקי, ה"סביבה הריקה יחסית" בעבר הקלה על היכולת של הפרט להתרכז, ויכולת זו חדלה להתקיים כיום. שירקי הודה כי הכמות חסרת התקדים של חומר כתוב הזמין באינטרנט עלולה "להקריב" את החשיבות התרבותית של יצירות רבות, אך הוא מאמין כי הפתרון לכך הינו "לעזור להפוך את ההקרבה לכדאית".[20]

קאר מצא נחמה ביומרתו זו של שירקי על כך ש"צורות ביטוי חדשות" יופיעו עם האינטרנט, אך ראה בכך אמונה אופטימית יותר מאשר סברה הגיונית.[45] שירקי הרחיב מאוחר יותר את התמה שלו לפיה "טכנולוגיות שמביאות שפע בכתיבה דורשות תמיד ליווי של תצורות חברתיות חדשות", והטעים שהמצאת הדפוס הביאה לשפע של ספרים זולים שנתקלו ב"שורה של המצאות גדולות וקטנות", כגון הפרדה של הסיפורת מהספרות הלא בדיונית, גילוי של כישרונות חדשים, רישום אינדקסים, והפרקטיקה של מספור מהדורות.[47]

השפעה על הזיכרון

מספר מבקרים הצביעו על ירידה ברצון להיזכר בסוגי מידע מסוימים, שמעידה לדעתם על שינוי בתהליך זכירת המידע, כמו גם בסוגי המידע שנזכרים בהם. לדברי בן וורטן, בלוגר של הוול סטריט ג'ורנל, הדגש הגובר והולך שניתן ליכולת לגשת למידע במקום ליכולת לאחזר מידע הישר מהזיכרון, עשוי לשנות בטווח הארוך את סוגי מיומנויות העבודה שחברות המחפשות עובדים חדשים ימצאו בהן ערך. וורטן שיער, כי בשל ההסתמכות הגוברת על האינטרנט, בתוך זמן לא רב "יהיה פחות ערך לאדם שיודע כל עובדה על נושא מסוים מאשר לאדם שיודע למצוא את כל העובדות האלה ועוד רבות אחרות".[48][42]

אוון רטליף מאתר "Salon.com" תהה האם לשימוש בגאדג'טים כדי לזכור מספרי טלפון, כמו גם מידע גאוגרפי והיסטורי, יש אפקט של שחרור משאבים תודעתיים מסוימים, כשבתמורה יתחזקו היבטים אחרים של התודעה. תוך עריכת הקבלה ציורית לזיכרון טרנזאקטיבי - תהליך שבו אנשים זוכרים יחד דברים במערכת יחסים וקבוצות - הגה רטליף ברעיון שהאינטרנט הוא "כמו בן זוג עם כישרון ספציפי לזכירת עובדות מכל הסוגים שנמצא כל הזמן לידך". פרופ' עידן שגב מהאוניברסיטה העברית, החוקר תהליכי למידה במוח מההיבט החישובי, סבר לעומת זאת כי אין ספק שלמכשירים חיצוניים המרחיבים את המוח שלנו יש השפעה ומחיר: "ככל שאני משתמש יותר במשקפת, כך הקוגניציה הראייתית שלי נעשית פחות טובה משלו. כל שימוש במכשיר מפחית יכולת מסוימת". דיון זה רחוק מלהיות מוכרע, והרהורים אלו הותירו את שאלת ההשפעה של האינטרנט על שימור או התנוונות הזיכרון פתוחה.[14].

המחשות

ה"עין" האדומה של האינטלגנציה המלאכותית 'האל' משקיפה על סיפון החללית ב"2001: אודיסיאה בחלל".

קאר מציג במאמר את הדיון על התמיכה המדעית לרעיון שהמעגלים העצביים עשויים להיחווט מחדש, ומביא דוגמה היסטורית המדגימה לכאורה כיצד הושפע הפילוסוף פרידריך ניטשה מהטכנולוגיה.[49] החוקר הגרמני פרידריך א. קיטלר טען בספרו "גרומופון, סרטים, מכונת כתיבה", כי סגנון הכתיבה של ניטשה הפך ממעמיק למתחכם יותר לאחר שהחל להשתמש במכונת כתיבה.[50] אולם הרעיון שסגנון הכתיבה של ניטשה השתנה לטוב או לרע לאחר אימוץ המכונה היה שנוי במחלוקת על ידי מספר מבקרים.[51] קווין קלי וסקוט אספוזיטו הציעו הסברים חלופיים לשינויים, ובהם שהדבר נבע מהזדקנותו ומחלתו של ניטשה.[23][52][16]

דוגמה נוספת הובאה מסרטו של סטנלי קובריק משנת 1968 - "2001: אודיסיאה בחלל". בסרט מפרק האסטרונאוט דייב באומן בקור רוח את מעגלי הזיכרון במוחו של מחשב בעל אינטליגנציה מלאכותית בשם 'האל'.[2] קאר השווה את רגשות היאוש שהביע האל תוך כדי פירוק מוחו, לקשיים הקוגניטיביים שהוא חווה בעצמו עם קריאת טקסטים ארוכים: "גם אני מרגיש שמישהו או משהו מתעסק לי במוח, ממפה מחדש את מעגל מערכת העצבים שלי, ומתכנת מחדש את הזיכרון שלי".[8] קאר מציין בספרו כי גם סרגיי ברין, אחד ממייסדי גוגל, עשה שימוש ב'האל' כמטאפורה ל"מנוע החיפוש האולטימטיבי" בראיון לרשת PBS, וכן בהרצאה שמסר ב-TED. ברין השווה את השאיפות של גוגל לבנות בינה מלאכותית ל'האל', אך פטר את האפשרות שתקלה כמו זו שהובילה את 'האל' לרצוח את דיירי החללית הבדיונית, עשויה להתרחש באינטליגציה מלאכותית המבוססת על גוגל.[53][24]

על רקע זה מציין קאר, כי לאורך ההיסטוריה השתקפה ההתקדמות הטכנולוגית בחידושי מטאפורות המדמות את המוח האנושי לטכנולוגיה, כגון השעון המכני שיצר את הדימוי "כמו שעון" ועידן המחשב שיצר את הדימוי "כמו מחשב". קאר מסכם בהסבר מדוע 'האל' מהווה לדעתו מטאפורה מתאימה לטענה שהציג: 'האל' הראה רגש אמיתי בשעת פירוק מוחו, כאשר לאורך כל הסרט בני האדם שעל סיפון תחנת החלל נראו כאוטומטים, וחשבו ופעלו כאילו הם שלבים של אלגוריתם. קאר סבור כי המסר הנבואי של הסרט הוא שככל שיחידים מסתמכים יותר ויותר על מחשבים להבנת עולמם, התבונה שלהם עשויה לההפך למכנית יותר מאנושית.[2][8]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Nicholas Carr, The Shallows: What the Internet Is Doing to Our Brains, W. W. Norton & Company, 2011
  • Maryanne Wolf (2007-09-05). "Learning to think in a digital world". The Boston Globe.
  • Maryanne Wolf (2007). "Reading Worrier". Powell's Books.
  • Mark Bauerlein (2008-09-19). "Online Literacy Is a Lesser Kind: Slow reading counterbalances Web skimming". The Chronicle of Higher Education. Washington, D.C. 54 (31): Page B7. {{cite journal}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  • Thomas H. Benton (2008-08-01). "On Stupidity". The Chronicle of Higher Education.
  • James Bowman. "Is Stupid Making Us Google?", New Atlantis magazine|The New Atlantis, Number 21, Summer 2008, pp. 75–80.
  • Kevin Kelly (2008-11-21). "Becoming Screen Literate". The New York Times.
  • Christine Rosen. "People of the Screen", The New Atlantis, Number 22, Fall 2008, pp. 20–32.
  • Carl Zimmer (2009-01-15). "How Google Is Making Us Smarter". Discover magazine. {{cite news}}: כתב נטוי או מודגש אסור ב: |publisher= (עזרה)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ Nicholas Carr (2008-06-12). "Pages and "pages"". Rough Type. נבדק ב-2008-11-01.
  2. ^ 1 2 3 4 ‏Bill Thompson (2008-06-17). "Changing the way we think". BBC News.
  3. ^ 1 2 ‏Steve Johnson (2008-06-18). "Read this if you're easily distracted lately". Chicago Tribune. נבדק ב-2009-02-10.
  4. ^ David Aaronovitch (2008-08-13). "The internet shrinks your brain? What rubbish". The Times. נבדק ב-2008-12-01.
  5. ^ ‏Thomas Claburn (2008-10-15). "Is Google Making Us Smarter?: UCLA researchers report that searching the Internet may help improve brain function". InformationWeek. נבדק ב-2008-11-01.
  6. ^ אתר למנויים בלבד האינטרנט עושה אותנו טיפשים? להיפך, באתר הארץ, 16.12.09
  7. ^ ‏Motoko Rich (2008-07-27). "Literacy Debate: Online, R U Really Reading?". The New York Times. נבדק ב-2008-11-01.
  8. ^ 1 2 3 4 ‏Carr, Nicholas (July 2008). "Is Google Making Us Stupid?". The Atlantic 301 (6). Retrieved on 6 October 2008
  9. ^ ‏Kevin Kelly (2008-07-25). "The Fate of the Book (and a Question for Sven Birkerts)". Britannica Blog (originally posted at Kelly's blog The Technium).
  10. ^ ‏Bernard Sharratt (1994-12-18). "Are There Books in Our Future". The New York Times. נבדק ב-2008-11-01.
  11. ^ 1 2 ‏John Naughton (2008-06-22). "I Google, therefore I am losing the ability to think". The Observer. נבדק ב-2008-10-20.
  12. ^ בספר "ביאת החברה הפוסט תעשייתית" (1973) חוזה בל את החברה העתידית ומתאר את החברה הפוסט תעשייתית. לטענתו, תהיינה חברות בעתיד מבוססות על ידע, טכנולוגיות אינטלקטואליות, ומוכוונות שירותים. זאת בניגוד לעבר, כאשר חברות ביססו את עושרן על משאבים טבעיים ועבודת כפיים.
  13. ^ Richard Foreman (2005-08-03). "The Pancake People, Or, 'The Gods Are Pounding My Head'". Edge. נבדק ב-2008-11-01.
  14. ^ 1 2 ‏Evan Ratliff (2008-08-14). "Are you losing your memory thanks to the Internet?". Salon.com.
  15. ^ "'Is Google Making Us Stupid?' (Britannica Forum: Your Brain Online)". Britannica Blog. 2008-07-17. נבדק ב-2008-11-01.
  16. ^ 1 2 ‏"The Reality Club: On 'Is Google Making Us Stupid' by Nicholas Carr". Edge. 2008-07-10. נבדק ב-2008-11-01.
  17. ^ ‏Andrew Keen (2008-07-27). "Is the Internet killing the American reader?". The Great Seduction. נבדק ב-2008-10-15.
  18. ^ Damon Darlin (2008-09-20). "Technology Doesn't Dumb Us Down. It Frees Our Minds". The New York Times.
  19. ^ Seth Finkelstein (2008-06-09). "Nick Carr: 'Is Google Making Us Stupid?', and Man vs. Machine". Infothought.
  20. ^ 1 2 3 ‏Clay Shirky (2008-07-17). "Why Abundance is Good: A Reply to Nick Carr". Britannica Blog.
  21. ^ David Wolman (2008-08-18). "The Critics Need a Reboot. The Internet Hasn't Led Us Into a New Dark Age". Wired.
  22. ^ Kevin Kelly (2008-07-25). "Time to Prove the Carr Thesis: Where's the Science?". Britannica Blog. נבדק ב-2008-11-01.
  23. ^ 1 2 3 ‏Scott Esposito (2008-06-20). "Friday Column: Is Google Making Us Read Worse?". Conversational Reading.
  24. ^ 1 2 ‏Nicholas Carr (2008-08-07). "'Is Google Making Us Stupid?': sources and notes". Rough Type. נבדק ב-2008-11-01.
  25. ^ Andrew Sullivan (2008-06-20). "Not So Google Stoopid, Ctd". The Daily Dish. נבדק ב-2009-01-15.
  26. ^ Gary Small (באוקטובר 2008). "Letters to the Editor: Our Brains on Google". The Atlantic. נבדק ב-2008-11-01. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Michael Merzenich (2008-08-11). "Going googly". "On the Brain" blog. Posit Science Web site. נבדק ב-2008-11-01.
  28. ^ גיא גרימלנד, מרוצים ממנועי החיפוש באינטרנט? הטובים מביניהם מנוונים לכם את הזיכרון, 18 באוגוסט 2011
  29. ^ Rachel Champeau (2008-10-14), UCLA study finds that searching the Internet increases brain function, UCLA Newsroom. אוחזר ב־2008-11-01.
  30. ^ גארי סמול, מנהל מרכז UCLA והחוקר הראשי של המחקר, פרסם במקביל את ספרו "iBrain: לשרוד את השינוי הטכנולוגי בנפש המודרנית" שכתב יחד עם גיגי ורגאן
  31. ^ Nicholas Carr (2008-10-17). "Googling and intelligence". Rough Type. נבדק ב-2008-11-01.
  32. ^ "Is Google Making Us Smarter?". The New York Times. Freakonomics Blog. 2008-10-16. נבדק ב-2008-11-01.
  33. ^ Ciber, "Information Behaviour of the Researcher of the Future : A Ciber Briefing Paper" (University College London, 2008), p .31.
  34. ^ Meris Stansbury (2008-10-15). "Rethinking research in the Google era: Educators ponder how the internet has changed students' reading habits". eSchool News. נבדק ב-2008-11-01.
  35. ^ האם גוגל מנוונת את הזיכרון שלנו?
  36. ^ Leonard Pitts, Jr. (2008-06-15). "Reader finds satisfaction in a good read". Miami Herald. נבדק ב-2009-02-10.
  37. ^ 1 2 ‏Jon Udell (2008-06-10). "A quiet retreat from the busy information commons". Strategies for Internet citizens. נבדק ב-2008-11-01.
  38. ^ John Battelle (2008-06-10). "Google: Making Nick Carr Stupid, But It's Made This Guy Smarter". Searchblog. נבדק ב-2008-11-01.
  39. ^ Scott Rosenberg (2008-06-11). "Nick Carr's new knock on the Web: does it change how we read?". Wordyard. נבדק ב-2008-11-01.
  40. ^ ‏Andrew Sullivan (2008-06-15). "Google is giving us pond-skater minds". The Times. נבדק ב-2008-11-01.
  41. ^ ‏Margaret Wente (2008-06-17). "How Google ate my brain". The Globe and Mail. נבדק ב-2008-07-01.
  42. ^ 1 2 ‏Compiled (with help from Google) by Evan R. Goldstein (2008-07-11). "CRITICAL MASS: Your Brain on Google", The Chronicle of Higher Education.
  43. ^ מה אנחנו משאירים מאחור?
  44. ^ גיא גרימלנד, מרוצים ממנועי החיפוש באינטרנט? הטובים מביניהם מנוונים לכם את הזיכרון, 18 באוגוסט 2011
  45. ^ 1 2 ‏Nicholas Carr (2008-07-17). "Why Skepticism is Good: My Reply to Clay Shirky". Britannica Blog.
  46. ^ Ong, Walter J. (1982). Orality and Literacy: The Technologizing of the Word. London: Methuen Publishing. ISBN 041671370X
  47. ^ ‏Clay Shirky (2008-07-21). "Why Abundance Should Breed Optimism: A Second Reply to Nick Carr". Britannica Blog.
  48. ^ Ben Worthen (2008-07-11). "Does the Internet Make Us Think Different?". The Wall Street Journal.
  49. ^ "Friedrich Nietzsche and his typewriter - a Malling-Hansen Writing Ball". The International Rasmus Malling-Hansen Society. נבדק ב-2008-11-26.
  50. ^ Kittler, Friedrich A. (1999). Gramophone, Film, Typewriter. Stanford, Calif: Stanford University Press. ISBN 978-0804732321
  51. ^ J. C. Nyíri, Thinking with a Word Processor
  52. ^ Kevin Kelly (2008-06-11). "Will We Let Google Make Us Smarter?". The Technium. נבדק ב-2008-11-01.
  53. ^ Spencer Michaels, "The Search Engine that Could", The NewsHour with Jim Lehrer, November 29, 2002.


תבנית:Link GA

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=האם_גוגל_עושה_אותנו_טיפשים%3F&oldid=11598004"