אנגליה

England - אנגליה

(בפירוט) (בפירוט)
המוטו המלכותי: Dieu et mon droit (צרפתית: אלוהים וזכותי)
שפה רשמית	אנגלית
עיר בירה	לונדון
העיר הגדולה ביותר	לונדון
שטח - סה"כ	מקום 1 בממלכה המאוחדת 130,395 קמ"ר
אוכלוסייה - סה"כ (2001) - צפיפות	מקום 1 בממלכה המאוחדת 49,138,831 377/קמ"ר
מטבע	לירה סטרלינג (£) (GBP)
אזור זמן	UTC+0
המנון לאומי	רשמי: אל, המלך נצור לא רשמי: אדמת התקווה ותהילה לירושלים

קסדה אנגלו-סקסית עתיקה שמצאה בדרום-מזרח אנגליה של היום

שטיח באיו

אליזבת הראשונה הנחשבת לאחת מגדולי מלכי אנגליה הודות למסירותה לארצה.

אנגליה היא הגדולה מבין המרכיבים (הקרויים באנגלית: Home Nations) את הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד. אוכלוסייתה מהווה יותר מ-83% מאוכלוסיית הממלכה המאוחדת ושטחה הוא כשני שליש מהאי הבריטי. אנגליה גובלת בויילס במערב ובסקוטלנד בצפון. היא מוקפת בים הצפוני, הים האירי, האוקיינוס האטלנטי ובתעלת למאנש.

מקורה של המילה אנגליה הוא בשבט ה"אנגלים" (Angles) הגרמאני, שמקורו באנגלן (Angeln) שבצפון גרמניה, אשר התיישב באנגליה במאה ה-5 וה-6 לספירה. המילה משמשת בדרך כלל כמילה נרדפת לכלל הממלכה המאוחדת ולבריטניה.

אנגליה הייתה ישות פוליטית נפרדת עד שנת 1707, כאשר ממלכת בריטניה הגדולה נוסדה כישות פוליטית מאוחדת. למרות זאת, היא נפרדת מבחינה חוקית מסקוטלנד וצפון אירלנד, כחלק מהיישות "אנגליה ו-ווילס". העיר הגדולה באנגליה, לונדון, היא הבירה של הממלכה המאוחדת.

מלכי אנגליה מהווים קו ירושה רציף כמעט מויליאם הראשון בשנת 1066 עד אליזבת השנייה בימינו.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של אנגליה

אנגליה הייתה מיושבת לפחות 50,000 שנים, למרות שעידני קרח חוזרים ונשנים גרמו לה לתקופות מספר בהן רובה לא היה ניתן להתיישבות. תקופות אלו נפסקו לפני כ-20,000 שנים. הציידים והמלקטים של תקופת האבן פינו הדרך לחקלאים וישובי קבע. תרבות מגלית מתקדמת נוצרה במערב אנגליה לפני כ-4,000 שנה. לאחר 1,500 שנים ירשו אותה שבטים קלטים שהיגרו ממערב אירופה, בעיקר מצרפת. שבטים אלו כמכלול נודעו כ"בריטונים", השם שניתן להם על ידי סוחרים פיניקים - עדות לאופן בו גם בימים מוקדמים אלו האי היה חלק מתרבות הסחר ביבשת אירופה.

הבריטונים היו בעלי השפעה במאורעות השונים ביבשת ותמכו צבאית בבעלי בריתם בגאליה במלחמותיהם ברפובליקה הרומית. בעקבות תמיכתם הרומאים פלשו וכבשו את האי, בתחילה בפלישתו של יוליוס קיסר בשנת 55 לפנה"ס, ולאחר מכן בכיבושו של הקיסר קלאודיוס במאה הבאה. כל החלק הדרומי של האי (שגבולותיו זהים בערך לאלו של האזורים המזוהים כיום כאנגליה ויילס), הפך למושבה רומאית משגשגת. המושבה ננטשה על ידי הרומאים במאה ה-5, כאשר האימפריה הנחלשת משכה את לגיונותיה כדי להגן על גבולות היבשת.

ללא עזרת הצבא הרומאי, בריטניה הרומאית לא יכלה להתנגד למשך זמן רב לפלישות השבטים הגרמנים במאות ה-5 וה-6. השבטים הביאו לאזור אנגליה המודרנית תרבות חדשה ושפה חדשה ובכך דחפו את שלטון הבריטים-רומאים לעבר ויילס של ימינו והאזורים המערביים ביותר של אנגליה (בעיקר קורנוול וקאמבריה). חלק מהבריטונים חצו את תעלת למאנש לעבר צרפת, לאזור בריטאני של ימינו, ובכך נתנו לו את שמו ושפתו (בריטונית). אבל רבים מהבריטים-רומים נותרו באנגליה ונטמעו באזורים האנגלים החדשים.

הפולשים התחלקו לשלוש קבוצות עיקריות: היוטים, הסקסונים והאנג'לים. עם התפתחות תרבותם נוצרו מדינות אשר החלו להתאחד ביניהן. מעת לעת במשך תקופה זו אחד ממלכי הסקסונים הצליח להשתלט על כל או רוב תושבי אנגליה, על כן קשה לזהות את הזמן המדויק בו אוחד האזור לממלכת אנגליה. במובן מסוים, אחדות אמיתית הושגה בתגובה לפלישות הויקינגים מדנמרק אשר כבשו את החלק המזרחי של אנגליה במאה ה-8. אגברט, מלך וסקס מוזכר לרוב כמלך הראשון של כל האנגלים, אם כי התואר "מלך אנגליה" אומץ לראשונה רק שני דורות לאחר מכן, על ידי אלפרד הגדול, שמלך בין השנים 871-879.

המורשת העיקרית שנותרה מהאזורים בהם שפת הבריטונים שלטה, היא שמות המקומות. רבים משמות אלו באנגליה (ובאופן פחות בולט - גם בסקוטלנד) באו למעשה משמות בריטים-קלטים, כולל לונדון, דאמברטון, יורק, דורצ'סטר, דובר וקולצ'סטר.

בשנת 1066 ויליאם הכובש והנורמנים כבשו את הממלכה הקיימת של אנגליה והקימו מערכת שלטונית ומערכת אצולה אנגלו-נורמנית. הם שלטו כמושלים ובעלי האדמות של פשוטי העם האנגלים. אצולה זו שימרה שימוש בשפה צרפתית מוקדמת, אך במהרה הבדלי התרבויות והשפה נמחקו במהלך ימי הביניים.

בזמן שהאנגלית הישנה נותרה כשפה המדוברת על ידי פשוטי העם, הלורדים הנורמנים השפיעו רבות עליהם בעזרת מילים צרפתיות ומנהגים צרפתיים.

אנגליה נכנסה לעימותים חוזרים ונשנים עם ויילס, שהייתה באותה עת נסיכות עצמאית, ועם סקוטלנד, שהייתה ממלכה עצמאית. שליטיה של אנגליה רצו להרחיב את ההשפעה הנורמנית על כל האי הבריטי. כיבוש ויילס הושלם במאה ה-13, כאשר האזור סופח לאנגליה והפך בהדרגה להיות חלק מהממלכה ברוב המשמעויות, אם כי בתקופה המודרנית נהוג לחשוב על בני האזור כעל אומה נפרדת (ומיוצגת באופן נפרד באירועי תרבות, כגון ספורט). הכוח הנורמני בסקוטלנד עבר עליות ומורדות במהלך השנים והסקוטים הצליחו להשאיר בידם מידה כלשהי של עצמאות, למרות מלחמות חוזרות עם האנגלים. על אף שבסופו של דבר אנגליה הייתה מעצמה צבאית בינונית בלבד, היא הפכה להיות אחת המדינות העשירות ביותר באירופה של ימי הביניים, בעיקר עקב שליטתה בשוק הצמר.

כישלונה בהשגת שאיפותיה הטריטוריאליות ביבשת אירופה גרם לשליטי אנגליה להתבונן הרחק יותר ולבנות את הבסיס לאימפריית מסחר ומושבות. זה היה היסוד לאימפריה הבריטית. הרפורמציה הפרוטסטנטית הכניסה את אנגליה למלחמות דת עם המעצמות הקתוליות של אירופה, בעיקר ספרד, אבל הממלכה שמרה על עצמאותה בעזרת מזל וכישוריהם של מנהיגים כריזמטיים כמו אליזבת הראשונה. יורשה של אליזבת, ג'יימס הראשון, היה כבר מלכה של סקוטלנד (כג'יימס החמישי) כאשר הוכתר כמלך אנגליה גם כן. איחוד אישי זה בין שני התארים לתואר "מלך בריטניה הגדולה" היה היסוד לחוק האיחוד של 1707, אשר איחד באופן רשמי את אנגליה, סקוטלנד וויילס ל"ממלכת בריטניה הגדולה". זו הפכה לאחר מכן ל"ממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד" (1801 עד 1927) ולבסוף ל"ממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד" (1927 ועד זמננו).

ההיסטוריה שלאחר האיחוד נמצאת בערך היסטוריה של הממלכה המאוחדת.

פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של אנגליה

בעקבות חקיקה בשנים 1284 ו-1535-1542, ויילס חלקה את מעמדה החוקי עם זה של אנגליה כ"אנגליה ו-ויילס". חוק האיחוד של הממלכה עם סקוטלנד ב-1707 יצר את "ממלכת בריטניה הגדולה", אשר בלעה את אנגליה, ויילס וסקוטלנד לישות פוליטית אחת. סקוטלנד, יחד עם צפון אירלנד, שמרה על מערכת משפטית נפרדת. דוכסות קורנוול ודוכסות לאנקאסטר שמרו גם הן מספר זכויות יחודיות.

ציור ימי-בניימי משנת 1300 לערך המתאר את הפרלמנט של אנגליה. ניתן לראות את המלך יושב על הכיסא למעלה.

כל בריטניה הגדולה נשלטת על ידי ממשלת הממלכה המאוחדת החל משנת האיחוד. בשנת 1999 נערכו לראשונה בחירות לפרלמנט אזורי בסקוטלנד ולאספת נבחרים אזורית בויילס, כך שאנגליה נותרה היחידה מבין המדינות באי שלא הקימה לעצמה בית מחוקקים משל עצמה. מכיוון שכל החקיקה עבור אנגליה מועברת בפרלמנט בווסטמינסטר, ישנן מספר תלונות לגבי יכולתם של לא-אנגלים להשפיע רבות על חקיקה שנוגעת אך ורק לאנגליה. בעיה זו הוצגה על ידי פוליטקאים אנגלים ולא-אנגלים, במיוחד אלו המתנגדים להעברת סמכויות, וזכתה לכינוי "שאלת ווסט לות'יאן" (על שם מחוז בסקוטלנד).

מבחינת שלטון, אנגליה היא תופעה חריגה בממלכה המאוחדת. שלא כמו שלושת האומות האחרות, אין לה פרלמנט מקומי או ממשלה וענייני השלטון הקשורים אליה מטופלים על ידי ממשלת הממלכה המאוחדת, פרלמנט הממלכה המאוחדת ומספר ארגונים קטנים ואוטונומיים, הדואגים לנושאים ספציפיים, כמו המורשת האנגלית. בימים אלו מתרבות הקריאות לפירוק הממלכה המאוחדת וליצירת אנגליה עצמאית.
הממשל הנוכחי מעדיף הקמת רשויות מקומיות בטיעון לפיו אנגליה גדולה מדי מכדי להיות מדינה ריבונית בתוך הממלכה המאוחדת.

בירת אנגליה כיום היא לונדון, אם כי יהיה יותר נכון לכנותה "בירת אנגליה וויילס", עקב אי ההזדהות הפוליטית הייחודית של אנגליה. וינצ'סטר הייתה הבירה המקורית של אנגליה עד המאה ה-11. עם הזמן לונדון הפכה להיות הבירה המסחרית של האומה בזמן שווסטמיניסטר (בה נמצאת חצר המלוכה) הפכה להיות הבירה הפוליטית. תפקידים אלו, במובן רחב יותר, השתמרו עד היום.

מחוזות אנגליה

ערך מורחב – מחוזות אנגליה

מבחינה היסטורית, צורת השלטון המקומי הגבוהה ביותר באנגליה הייתה מחוז. חלוקה זו נוצרה מיחידות רבות של ממלכות באנגליה של לפני האיחוד, כמו אסקס וסאסקס וערים שונות. רוב גבולות המחוזות נוצרו לפני ההמהפכה התעשייתית וגדילת הערים באנגליה.

הפתרון למצב זה היה יצירת מחוזות עירוניים. אלו פוזרו לאחר מכן, יחד עם מספר מחוזות אחרים, לשלטון אזורי, אשר איחד את המחוז והשלטון העירוני.

לונדון היא יוצאת דופן. העיר היא האזור היחיד בו יש בית נבחרים וראש עיר אשר נבחר בבחירות ישירות. 32 רשויות הרובעים בלונדון והאיגוד של לונדון נותרו צורת השלטון המקומי בעיר.

מלבד לונדון רבתי, האזורים הרשמיים הם:

• צפון מזרח אנגליה
• צפון מערב אנגליה
• יורקשייר וההאמבר
• מערב מידלנד
• מזרח מידלנד
• מזרח אנגליה
• דרום מערב אנגליה
• דרום מזרח אנגליה

מלבד לונדון, לאזורים אין כוח רב ועליהם לתת דין וחשבון לפרלמנט, לא לנציגים נבחרים מקומיים. סמכות אזורית נמצאת בידיהם של וועדות מקומיות שנבחרו על ידי הממשלה הבריטית.

גאוגרפיה

צילום לויין של אנגליה וויילס

נהר התמזה; ציור של אנטוניו קנלטו

אנגליה מהווה שני שליש מהאי הבריטי, בחלקים המרכזיים והדרומיים שלו. בנוסף, ישנם מספר איים קטנים יותר השייכים לאנגליה, הגדול בהם הוא האי וויט. בצפון אנגליה גובלת בסקוטלנד ובמערב בויילס. מרחקה מאירופה היבשתית הוא 38 ק"מ.

אנגליה מורכבת בעיקר מגבעות, אבל אלה הופכות בהדרגה להרים בצפון. ישנו גם אזור מישורי ונמוך המורכז בעיקר מביצות במזרח. רוב הביצות יובשו לצרכי חקלאות.

מנהרת התעלה מחברת את אנגליה ליבשת האירופית. הגבול הצרפתי;אנגלי הוא באמצע המנהרה.

הנמל הגדול ביותר באנגליה הוא פול, בחוף הדרומי המרכזי. נמל זה נחשב כנמל השני בגודלו בעולם, על אף שיש חולקים על קביעה זו.

הטמפרטורה הגבוהה ביותר שאי פעם תועדה באנגליה היא 38.5 מעלות צלזיוס ב-10 באוגוסט 2003 בקנט. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה היא -26.1 מעלות צלזיוס ב-10 בינואר 1982 ליד ניופורט.

נהרות גדולים

• תמזה
• סוורן
• טרנט
• האמבר
• יורקשייר אאוס
• טיין
• מרסיי
• די
• אוון

הערים הגדולות

רשימת הערים הגדולות באנגליה נתונה לוויכוח עקב ההגדרה הבריטית-אנגלית לעיר (אזור אורבני שמתפתח תדיר). לפי הגדרה זו, לונדון היא העיר הגדולה ביותר באנגליה ובהפרש ניכר. מנצ'סטר ובירמינגהאם צמודות במקום השני. מספר ערים נוספות, בעיקר בצפון אנגליה, הן בעלות גודל והשפעה ניכרים, כמו ליברפול, לידס, ניוקאסל, נוטינגהאם, בריסטול ושפילד.
אם נשתמש בהגדרה האמריקאית (ארצות הברית) לגבולות העיר, שש הערים הגדולות באנגליה הן בירימינגהם, לידס, שפילד, ברדפורד, ליברפול ומנצ'סטר. לפי הגדרה זו, לונדון איננה ברשימה (כיוון שהעיר עצמה היא זעירה ורק חלק מאזור לונדון-רבתי). עקב ההבדלים בתוצאות הדירוג, יש המשתמשים בשיטת דירוג זו או אחרת לפי הטבתה עם עירו.

כלכלה

ערך מורחב – כלכלת אנגליה

חזית בניין בנק אנגליה שבלונדון. בנק אנגליה הוא הבנק המרכזי של הממלכה המאוחדת

בעבר, בזמן ימי הביניים, אנגליה הייתה מיצרניות הצמר החשובות בעולם. המדינה ייצאה את הצמר לאירופה וערי מסחר ונמלים רבים קמו בעקבות תעשייה זו. תשתית בעייתית הקשתה על התפתחות המרכזים התעשייתיים לגודל משמעותי, אך כאשר החלו להיבנות תעלות ומסילות רכבת (במאות ה-18 וה-19), החלה התקדמות בפיתוחם.

אנגליה הייתה מחלוצות המהפכה התעשייתית במאה ה-18. באותה תקופה האימפריה הבריטית שלטה על מספר רב של מושבות באוסטרליה, אמריקה וקנדה, למשל. כלכלת אנגליה נתמכה על ידי המושבות האלה, אשר סיפקו לה משאבים שונים כגון כותנה וטבק. המפעלים האנגלים עיבדו את המוצרים האלו ומכרו אותם הן לשוק המקומי ולשוק הבינלאומי.

כיום אנגליה היא אחת מהמדינות המתועשות ביותר בעולם. היא מייצרת מספר מוצרים, החל ממחטי תפירה ועד לציוד מכרות. המדינה מובילה בבניית ספינות ויצרנית חשובה של טקסטיל ומוצרים כימיים. מכוניות, רכבות ומטוסים הם גם מוצרי תעשיה חשובים באנגליה.
העיר לונדון הפכה במהלך העשורים האחרונים במאה ה-20 לאחד המרכזים הפיננסיים הגדולים בעולם, יחד עם טוקיו וניו יורק.
תעשיות כבדות, כגון כריית פחם, תעשיות פלדה ועוד, צנחו באמצע המאה ה-20 והוחלפו עם הזמן בתעשיות היי-טק וכדומה.

דמוגרפיה

כמה מן האישים האנגלים המשפיעים ביותר, מימין לשמאל: צ'ארלס דרווין; ויליאם שייקספיר; אייזק ניוטון; ואליזבת הראשונה מלכת אנגליה.

אנגליה היא גם המדינה המאוכלסת ביותר בממלכה המאוחדת וגם בעלת הגיוון האתני הרב ביותר. תושביה מונים כ-49 מיליון, מתוכם כ-10% בני מיעוטים. אנגליה היא המדינה השנייה בצפיפות האוכלוסין באירופה.

ישנו ויכוח לגבי מוצאה של האוכלוסייה האנגלית - האם מוצאה מהשבטים המקוריים ששרדו והתערבבו, או שמא עיקרה מהתיישבויות והגירות של עמים אחרים לתוך האי. הדעה המסורתית קובעת כי האוכלוסייה היא ברובה צאצאים של גלי הגירה, אך עדויות DNA מראות שייתכן כי אבות האוכלוסייה גרו באי עוד בתקופה הפרה-היסטורית.

גלי ההגירה העיקריים הם: הקלטים בסביבות 600 לפני הספירה, התקופה הרומית, השבטים הגרמניים (350-550), ויקינגים ודנים (800-900), נורמנים (1066), פליטים מאירופה (1650-1750), אירים (1840-1850), אירים ויהודים (1880-1940), אירים, קריביים, אפריקאיים ודרום-אסייתים (1955 ואילך), אירים, מזרח-אירופאים, איראנים, כורדים ופליטים רבים (1985 ואילך).

בשנת 2001 המיעוטים הגדולים ביותר באנגליה היו ממוצא: אירי (495,000), הודי (466,000), פאקיסטני (321,000), גרמני (262,000), קריבי (255,000) ואמריקאי מארצות הברית (155,000).
בנוסף, ישנה הגירה פנים-בריטית מסקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד.

הזהות האנגלית

הדרך הפשוטה ביותר להידרש לשאלה "מיהו אנגלי?" היא אדם אשר מוצאו באנגליה ובעל אזרחות אנגלית, ללא קשר לגזעו. אך המציאות איננה כה פשוטה, ולו עקב העובדה שבאופן שכיח ביותר נוהגים האנגלים להזדהות כ"בריטים". מקור הבעיה הוא בכך שהדומיננטיות האנגלית בבריטניה נמשכה זמן כה רב עד שישנו גבול דק בהבדל הלשוני בין השתיים. הסקוטים והוולשים, לדוגמה, רואים עצמם ככאלו לפני הזהות ה"בריטית" שלהם.

שפות

ערך מורחב – אנגלית בריטית

השפה האנגלית, כמשתמע משמה, מקורה באנגליה וזוהי אכן השפה העיקרית במדינה. למדינה אין שפה רשמית מבחינה חוקית אך אנגלית היא השפה בה מנוהלים ההליכים הרשמיים במדינה. שפות מקומיות אחרות בממלכה המאוחדת (וולשית, גאלית אירית וגאלית סקוטית) שכיחות רק בקרב האוכלוסייה ממדינות מקורן. מתוכן, רק וולשית בעלת מעמד חוקי שווה לזה של השפה האנגלית.

השפה המקומית המדוברת היחידה שאיננה קרובה לאנגלית היא השפה הקורנית, בה מדברים תושבי קורנוול. השפה נעלמה במהלך המאה ה-19 אך לאחרונה חזרה והופיעה והיא מדוברת בדרגות שונות על ידי כ-3,500 אנשים.

ניתן לשמוע שפות זרות רבות באנגליה עקב גלי ההגירה הרבים למדינה. ביניהן ניתן למצוא פונג'אבי, הינדית, אורדו, בנגלית, סינית וויאטנמית.

יהודים באנגליה

ערך מורחב: יהדות בריטניה

באנגליה יושבת רוב הקהילה היהודית של הממלכה המאוחדת - קרוב לרבע מיליון יהודים. הקהילה הגדולה ביותר נמצאת בלונדון, ומונה 200 אלף יהודים. רוב היהודים מרוכזים בשכונות הצפון מערביות של העיר ובראשן הנדון וגולדרס גרין, אך גם ב'המפסטד'. באזורים אלו קיימות חנויות ומסעדות כשרות רבות. הקהילה השנייה בגודלה במדינה יושבת במנצ'סטר, בעיקר בצפון העיר. הקהילה במנצ'סטר, בניגוד לזו בלונדון יושבת באזור מרוכז יותר ואחוזי היהודים הדתיים בה, גבוה יותר. במנצ'סטר מתגוררים כ-40 אלף יהודים. בעיר לידס קיימת קהילה בת 8000 בני אדם ובערים ברמינגהם וליברפול, מתגוררים כמה אלפי יהודים בכל אחת מהן. בערים אחרות, כגון ניוקאסל וקארדיף, בירת וולס, מתגוררים כמה מאות יהודים. הארגון הגדול ביותר בקהילה היהודית בבריטניה הוא ארגון המגבית הציוני ה-UJIA. כמו כן קיימים במדינה ארגונים כגון קק"ל, חב"ד, ועוד. באנגליה רשת חינוך יהודי בעיקר בלונדון מנצ'סטר ולידס. בעבר לא נהגו רוב הילדים היהודים ללכת לבית ספר יומי יהודי והסתפקו בחינוך שסופק על ידי תנועות הנוער היהודיות. עם התגברות ההתבוללות עלתה התודעה בקרב הקהילה לגבי חשיבות החינוך היהודי וכיום ישנה עלייה במספר התלמידים בבתי ספר אלו. בין בתי הספר הללו ניתן למנות את JFS בלונדון ואת KING DAVID במנצ'סטר. לצד בתי ספר אלו, קיימים גם מוסדות תורניים רבים במדינה וישיבות, כשהגדולה שביניהן, ולמעשה הגדולה באירופה, היא הישיבה בגיטצד- ניו קאסל. באנגליה מספר תנועות נוער יהודיות כשהגדולות שבהן הן בני עקיבא וFZY (תנועה מסורתית)והבונים דרור. תנועות אלו מקיימות פעילות שוטפת בלונדון ובערי השדה במדינה וכן מחנות בהם משתתפים אלפי ילדים, פעמיים בשנה. ליהדות בריטניה מספר עיתונים קהילתיים, הוותיק ביניהם הוא הג'ואיש כרוניקל - JEWISH CHRONICAL הלונדוני. ליהודי אנגליה קשר הדוק עם ישראל. מאז אינתיפדת אל אקצה, חלה עליה דרמטית בארועים האנטישמיים במדינה, בעיקר מצד חוגים מוסלמיים. התקשורת בבריטניה נחשבת כעוינת יחסית את ישראל בעיקר בהשוואה לזו האמריקאית. כל אלו משפיעים על התחושה בקרב הקהילה היהודית במדינה ובעיקר על הסטודנטים בקמפוסים שמאוגדים בארגון UJS. התחושות הלא נוחות גורמות לחלקים מהקהילה 'להוריד פרופיל' לגבי זהותם היהודית בעוד אחרים נעשים מעורבים יותר בחיי הקהילה ומעתיקים את מקום מגוריהם לאזורים בעלי דומיננטיות יהודית.

ראו גם

• מלחמות השושנים