מנזר ניקולאס הקדוש
 | |
| חזית המנזר ברציף העלייה השנייה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מנזר  |
| על שם |
ניקולאוס הקדוש |
| מיקום |
 תל אביב-יפו |
| מדינה |
ישראל |
| בעלים |
הפטריארכיה הארמנית של ירושלים |
| הקמה ובנייה | |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות ארמנית |
| קואורדינטות | 32°03′19″N 34°45′08″E / 32.0553°N 34.7523°E |
|
(למפת יפו רגילה)   מנזר ניקולאס הקדוש  | |
  | |
מנזר ניקולאס הקדוש הוא מנזר ארמני ביפו העתיקה, השוכן ברציף העלייה השנייה, הטיילת המובילה אל נמל יפו, בסמוך מצפון לכנסיית פטרוס הקדוש. במנזר כנסייה קטנה המשמשת את הקהילה הארמנית המקומית, ובה מזבח מצופה בקרמיקה כחולה, מעשה ידי האומן הארמני דוד אוהנסיאן בשנת 1937[1].
המנזר הוסב לדירות מגורים והוא בבעלות הפטריארכיה הארמנית בירושלים[2].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המנזר הוקם בקצהו הצפוני של התל של יפו העתיקה, ובמהלך חפירות ארכאולוגיות, שנערכו בשנים 2002–2004, נתגלו באתר שרידים וממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל ותקופת הברזל בארץ ישראל[3].
המנזר הוקם בסוף המאה ה-17, על בסיס קירות תמך וביצורים שנבנו בתקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל, על ידי הפטריארכיה הארמנית, כדי שישמש מלון דרכים לעולי הרגל הארמנים המגיעים לארץ ישראל בדרכם לירושלים[3]. לאחר שנפוליאון כבש את יפו ב-1799 פרצה בעיר מגפת דבר, והחולים מקרב חיילי הצבא הצרפתי רוכזו בבנין המנזר. השמועות על פרוץ המגפה התפשטו עד מהרה בקרב החיילים, וכדי לשמור על המשמעת בקרב גיסותיו ביקר נפוליאון במנזר. הוא ביקש להוכיח כי המצב נמצא תחת שליטה וכי אל לחיילים לחשוש מהדבר. נפוליאון נגע בחולים ולפי אחת הגרסאות אף סייע בפינוי גופתו של אחד מקורבנות המגפה, מעשים שבאותה עת היו כרוכים בסכנת מוות. ביקורו של נפוליאון במנזר הכה גלים לא רק בקרב החיילים אלא גם ברחבי אירופה[1].
מספר שבועות לאחר מכן, כששב נפוליאון ליפו לאחר שהובס בעכו, הורה לרופאו להוציא להורג את החיילים החולים במנזר בהמתת חסד[1]. הרופא סירב והשיבו "תפקידי לרפא, לא להמית", ולבסוף הוצאו החולים להורג בידי רוקח הצבא ורופא עות'מאני שבוי[דרוש מקור].
לפי המסורת, העניק נפוליאון את חרבו ואת אוהלו לראש המנזר כסמל להכרת התודה שלו. ומהאוהל הוכנו בגדים, הנשמרים בקתדרלת יעקב הקדוש בירושלים[1].
אמינותם של האירועים בתקופת כיבוש נפוליאון נתונה במחלוקת[1].
המבנה המשיך לשמש כמנזר ואכסניה. במהלך המאה ה-20 חלקו הוסב לדירות מגורים עבור חברי הקהילה הארמנית. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 החליטה הפטריארכיה הארמנית לשפץ ולהרחיב את המתחם[4]. כדי לממן את השיפוץ חתמה על הסכם עם יזמים שבנו במקום 22 יחידות דיור: שש מהן נתרו בשימוש הפטריארכיה והיתר נמכרו בחוזי חכירה ל-99 שנים. לשני אגפי הבניין נוסף אגף חדש, מאחורי המבנה הקיים. הכנסייה במתחם גם עברה שיפוץ מקיף באותה עת[5].
ציורו של גרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לבקשת נפוליאון הונצח הביקור במנזר בציור משנת 1804 מעשה ידיו של הצייר אנטואן-ז'אן גרו, ששמו "בונפרטה מבקר את חולי הדבר ביפו" (אנ') (Bonaparte visitant les pestiférés de Jaffa). בציור נראה נפוליאון כשהוא ניצב גאה בין חייליו ונוגע בידו השמאלית בחזהו של אחד החולים. גרו לא ביקר מעולם מיפו ולכן צייר אותה ואת המנזר כפי שתיארם בדמיונו. ברקע הרחוק מתוארת יפו כעיר מזרחית שבתיה מטפסים במעלה גבעה, וברקע הקרוב נראות קשתות המנזר אותן עיצב גרו בסגנון מזרחי ומורי. הקשתות הן חלק מארקדה הסוגרת על חצר פנימית של המנזר. התמונה מוצגת במוזיאון הלובר בפריז[6].
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
מראה המנזר -
שער המנזר -
הכנסייה במנזר הארמני -
חזית המנזר הפונה לים
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 דוד רפ, לא הרחק מסכסוכי הדמים, המנזר הארמני ביפו קם לתחייה, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2005
- ^ יצחק דנון, ועדת אמנים-חוכרים: ההיתר לבנייה במנזר הארמני ביפו העתיקה - מחטף, באתר גלובס, 30 בנובמבר 1999
- ^ 1 2 יואב ארבל, יפו, המנזר הארמני, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 122, 25 ביולי 2010
- ^ יצחק דנון, נדחתה עתירה מינהלית לביטול תוכנית למיתחם "המנזר הארמני" ובית הסטודיות ביפו, באתר גלובס, 23 באפריל 1997
- ^ יצחק דנון, נדחתה התנגדות ועד האמנים ביפו העתיקה לבנייה במתחם המנזר הארמני, באתר גלובס, 13 במאי 2001
- ^ Bonaparte Visiting the Plague Victims of Jaffa
(1) מגדלור יפו (2) בית שמעון הבורסקאי (3) כנסיית מאר מיכאל (4) כנסיית פטרוס הקדוש (5) מנזר ניקולאס הקדוש (6) מסגד הים |
