לדלג לתוכן

נחום ברנע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: לא יתכן שפיסקת הביקורת על כתיבתו העיתונאית תהיה גדולה יותר מפיסקת הקריירה העיתונאית האדירה שלו כ-60 שנים. חוסר פרופורציה..
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
נחום ברנע
נחום ברנע, 2008
נחום ברנע, 2008
לידה 23 באוקטובר 1944 (בן 79)
פתח תקווה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1967
מעסיק ידיעות אחרונות, כאן 11, כותרת ראשית, דבר
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נחום ברנע (נולד ב-23 באוקטובר 1944) הוא עיתונאי ופובליציסט. היה בעל טור בעיתון "דבר", וכיום בעל טור ב"ידיעות אחרונות". חתן פרס ישראל בתחום התקשורת לשנת ה'תשס"ז.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחום ברנע נולד בפתח תקווה בשנת 1944 כנחום בורשטיין, לנחמה ויוסף בורשטיין, שכיהן כמנהל מחלקת ההסברה של ההסתדרות וסגן ראש עיריית תל אביב יפו.

משהתגייס לצה"ל התנדב לחטיבת הצנחנים, גדוד הנח"ל המוצנח. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וכן קורס מ"כים חי"ר. הוא המשיך לשרת במילואים כלוחם בחטיבת הצנחנים "חוד החנית" בגדוד 66, ולחם במסגרתה במלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, עד לאחר מלחמת לבנון הראשונה[1].

ברנע בעל תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

קריירה עיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דרכו בעיתונות החל נחום ברנע בזמן לימודיו בעיתון הסטודנטים הירושלמי "פי האתון" והיה עורך עיתון הסטודנטים של האוניברסיטה העברית "ניצוץ". לאחר מכן כתב בעיתון "במחנה", ומשם המשיך לעיתון "דבר", בו כתב בשנים 19671982. בין השאר היה שליח העיתון בוושינגטון, ופרסם טור שבועי פופולרי בשם "יומן יומן יומן". בראשית שנות השבעים, בתקופת העורכת חנה זמר, שימש כמזכיר מערכת "דבר".

בשנת 1982 ייסד את השבועון "כותרת ראשית", וערך אותו יחד עם תום שגב. העיתון הצטיין ברמת כתיבה מעמיקה מהמקובל בעיתונות הישראלית, ובשורת כותבים צעירים שהשפיעו רבות על העיתונות. בין כותביו היו דן בן אמוץ, דורון רוזנבלום, גבי ניצן, עירית לינור, ארי שביט, דב אלפון ונרי ליבנה. ב-1988 חדל השבועון להופיע, מסיבות כלכליות. נמנה עם הכותבים הקבועים של הירחון מוניטין.

ב-28 באפריל 1989, פרסם נחום ברנע את הטור הראשון שלו ב"מוסף לשבת", "שמיר עוצר את הזמן", במסגרתו, נסע לסוסיא עם ראש הממשלה, יצחק שמיר, וחשף מסמך של רחבעם זאבי משנת 67', שבו הגה תוכנית להקים בשטחים מדינה פלסטינית בשם "ישמעאל". מאז הוא חבר מערכת "ידיעות אחרונות".

במרץ 1995, בעת סיקור הלוויתם של שני קרבנות פיגוע ירי בחברון, הותקף ברנע על ידי כעשרה אנשים, שהכו אותו. אחד התוקפים הורשע ונידון למאסר על תנאי ולקנס

ב-27 במאי 1996, למחרת העימות הטלוויזיוני בין שמעון פרס לבנימין נתניהו לקראת בחירות 1996, כתב ברנע: "מחמת הזהירות, נטו אתמול הפרשנים לסכם את העימות בין פרס לנתניהו בתיקו. בכל הכבוד, אני נוטה לחלוק עליהם. נתניהו, כך נדמה לי, ניצח אתמול". כעבור יומיים ניצח נתניהו את פרס ונבחר לראשות הממשלה. ברנע, שתמך בפרס, הסביר אחר כך: "בעבודתי העיתונאית הנאמנות שלי היא למקלדת בלבד"[2].

עם הגיעו לגיל הפנסיה ב-2011, שינה ברנע את אופן העסקתו ב"ידיעות אחרונות", והקים חברה בשם "מקלדת", דרכה חתם עם העיתון חוזה לחמש שנים נוספות. באמצע 2016, לקראת תום תקופת ההסכם, ביקש להפסיק לכתוב את הטור בפורמט הקבוע[3], אך לאחר שיחות שכנוע הסכים להאריך את החוזה בשנתיים נוספות.

בתחילת 2018 קרא ברנע להשעיית נוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות, מתפקיד עורך אחראי, לאור המלצות המשטרה נגדו בתיק 2000.

באוגוסט 2020 חשף כי מאחורי הקלעים של הסכם איחוד האמירויות-ישראל נרקמת עסקה למכירת מטוסי F-35 וכטב"מים מתקדמים לאיחוד האמירויות.

באוגוסט 2022 החל להתראיין בקביעות בתוכנית השבוע בכאן 11.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת לבנון השנייה קרא ברנע לסיום המלחמה, והזהיר מחתירה לניצחון שלא ניתן להשיג[4].

במהלך מלחמת חרבות ברזל הדגיש ברנע את התלות בארצות הברית וטען שהיא קובעת לישראל את גבולות המלחמה[5][6]. הוא הרבה לטעון שהמלחמה לא תסתיים בניצחון[7][8], שמיטוט החמאס אינו אפשרי, ושזמן הלחימה בעצימות גבוהה מוגבל[9]. במהלך ההפוגה במסגרת הסכם החזרת החטופים, הוא טען שהסיכוי לחידוש הלחימה אחרי ההפוגה אינו גבוה.[10] לאחר הכניסה לחאן יונס, הוא טען שיהיה זה המהלך האחרון של המלחמה ושישראל לא יכולה להמשיך לרפיח[11]. שתי תחזיותיו האחרונות התבדו.

עימותים בשל כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבתו של ברנע, שבה הוא מבקר לעיתים אנשי ציבור, חושפת אותו לביקורת נגדית של מבוקריו. דוגמאות אחדות:

  • ברנע פרסם טורים אחדים שבהם מתח ביקורת על התנהלותו של ירון זליכה, החשב הכללי באוצר, ובין השאר כתב: "ירון זליכה הוא פקיד שהכוח עלה לו לראש. הוא איש מסוכן, חסר מעצורים, בלי קשר למה שהוא אומר על אולמרט"[12]. בתגובה האשים זליכה את ברנע בהתגייסות לטובת אנשים בצמרת השלטון החשודים בפלילים, בהתנכלות לו עצמו מאז התלונן נגד אולמרט בעניין המכרז להפרטת בנק לאומי[13] ובמניעת זכות התגובה ממנו[14].
  • ברנע מתח ביקורת על מעברה המהיר מהעיתונות לפוליטיקה של ח"כ שלי יחימוביץ', ובין השאר כתב: "יחימוביץ' היא עיתונאית לשעבר שבגדה במקצועה... יחימוביץ' הביאה אל הפוליטיקה את כל חסרונות משלח ידה הקודם. את האגו ואת היומרה ואת הביטחון באשמתם של אנשים או בחפותם ללא משפט. לחוות דעתה של יחימוביץ' על אתיקה עיתונאית יש בערך אותו תוקף מוסרי שיש לחוות דעתו של אלחנן טננבאום על אהבת מולדת". בתגובה אמרה יחימוביץ': "ברנע תמיד היה וממשיך להיות מגינם הקבוע של המושחתים, הוא האחרון בעולם שהייתי לומדת ממנו אתיקה עיתונאית"[15][16].
  • עימות נוסף פרץ בינו לבין חברת הכנסת יחימוביץ' כאשר פרסם מאמר בעקבות הרשעת הנשיא לשעבר משה קצב בגין אונס, ובו טען כי נשים רבות מופיעות בציבור כאובייקטים מיניים פרובוקטיביים במתכוון. לשם חידוד טענתו, הזכיר כדוגמה תמונת פפראצי של יחימוביץ' שצולמה בתקופת הפריימריז במפלגת העבודה ב-2006, שבה היא רצה על חוף הים בבגדי ספורט. לטענתו של ברנע, יחימוביץ' נראית בתמונה "כמי שהצטלמה בכוונה כאובייקט מיני בוטה... בבגד גוף שחור, צמוד, חושפני, שנועד להבליט את מה שביקשה להבליט". יחימוביץ' פרסמה מאמר תגובה באתרה ובעיתון "ישראל היום" ובו טענה כנגדו: "זה אתה, בראש שלך, אלוהים ישמור, שרואה בי 'אובייקט מיני בוטה' בצילום כל כך רגיל". עוד הוסיפה יחימוביץ': "זה אותו ראש ששלח אותך לקצב לראיין אותו ריאיון אמפתי, רגיש ומלטף"[17]. מאוחר יותר, התנצל ברנע על דבריו[18].
  • בריאיון לעיתון "גלובס", יצא ברנע בהתקפה חריפה על החינמון "ישראל היום", ואמר כי "'ישראל היום' במידה מסוימת הוא פרודיה על העיתונות המפלגתית של פעם". מ"ישראל היום" נמסר בתגובה: "מר ברנע התגייס בשנים האחרונות לטובת המו"ל שלו ולטובת פוליטיקאים מושחתים. שלא ילמד אותנו דמוקרטיה מהי"[19].
  • באפריל 2012 כתב שר החינוך דאז, גדעון סער, טור בשם "ברנע בשבע שגיאות" בעקבות טור שכתב ברנע על כניעת הממשלה לחרדים[20].
  • ביולי 2012 תיאר ברנע בטורו אירוע ביישוב הר ברכה, שבו התארח שר החינוך, גדעון סער, בנוכחות רב היישוב, הרב אליעזר מלמד. ברנע כתב כי שאל את השר כיצד הוא יושב עם אדם כמו הרב מלמד, שכביכול אומר לתלמידיו לא להתגייס לצה"ל וכותב בגנות המדינה, וכי השר ענה לו שלא ידע על נוכחותו של הרב מלמד באירוע, וגינה אותו על יחסו למדינה[21]. בתגובה לפרסום אמר גדעון סער "לא השמצתי, לא הוקעתי ולא גיניתי את הרב מלמד", והוסיף שברנע נודע כשרלטן. הרב מלמד הקדיש לנושא טור שבועי ובו הוכיח שברנע טעה כשאמר שהוא קורא לתלמידיו לא להתגייס, ושהאמת הפוכה, כפי שפרסם בספריו 'פניני הלכה' ובמקומות נוספים. כמו כן, טען שאינו מתבטא נגד המדינה אלא לעיתים כנגד הממשלה. עוד הוסיף הרב מלמד שבטורו המדובר, הצליח ברנע גם לטעות במיקומה של מכללת אריאל ביחס למכללת רופין[22].

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנע נשוי לתמרה ואב לשלושה ילדים. בנו יונתן נהרג ב-25 בפברואר 1996 בפיגוע הראשון בקו 18 בירושלים. אחיו הוא פרופ' אמיר ברנע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נחום ברנע, מסדר שלל
  2. ^ מרדכי קרמניצר, היד שהונפה על ברנע, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 1996
  3. ^ אביב הורביץ, ‏נחום ברנע, כותרת ראשית, באתר ‏מאקו‏, 28 ביולי 2016
  4. ^ מלחמה עד הרגע האחרון, התקשורת הישראלית במלחמת לבנון השנייה, קשב, יולי 2007, עמוד 66
  5. ^ נחום ברנע, ביידן מגיע כדי לקבוע לישראל את גבולות המלחמה | פרשנות, באתר ynet, 18 באוקטובר 2023
  6. ^ נחום ברנע, ג'ו ביידן אומר לנתניהו: "די", באתר ynet, 13 בדצמבר 2023
  7. ^ שוקי טאוסיג, לרגל המצב הקשה, באתר העין השביעית, 10 בנובמבר 2023
  8. ^ נחום ברנע, לישראל יש דילמה בדרום עזה. וגם סיכוי להסכם בצפון | פרשנות, באתר ynet, 3 בדצמבר 2023
  9. ^ נחום ברנע, צה"ל כנראה יצמצם פעילות בעזה בקרוב, באתר ynet, 21 בדצמבר 2023
  10. ^ נחום ברנע, לא בטוח שאחרי הפוגה אפשר יהיה לחדש את התמרון הקרקעי, באתר ynet, 8 בנובמבר 2023
  11. ^ נחום ברנע, זה יהיה כנראה המהלך הקרקעי האחרון במלחמה | פרשנות, באתר ynet, 5 בדצמבר 2023
  12. ^ אסף כרמל, נחום ברנע לא יוצא לחופשה, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2007
  13. ^ החקירה שנפתחה בעקבות תלונה זו הסתיימה, בסופו של דבר, בסגירת התיק ללא אשמה פלילית, ראו: תומר זרחין ועפרה אידלמן, משה לדור סגר את התיק נגד אהוד אולמרט בפרשת בנק לאומי, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2008
  14. ^ ירון זליכה, "הנדון: פרסום דברי שקר אודותיי" - מכתבו המלא של ירון זליכה לעורך "ידיעות אחרונות", באתר הארץ, 9 באוגוסט 2007
    אורי בלאו, שירות הוד ממשלתו, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2007
  15. ^ ח"כ שלי יחימוביץ: נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות" - מגינם הקבוע של החזקים והמושחתים; על המתלוננת במשפט רמון: "היא גיבורה בעל כורחה", באתר גלובס, 1 בפברואר 2007
  16. ^ נחום ברנע‏, זה קרה ליחימוביץ', באתר וואלה‏, 28 בינואר 2007
  17. ^ שלי יחימוביץ', "הפנטזיות הסודיות של נחום ברנע", 8 בינואר 2011
  18. ^ נחום ברנע, ידיעות אחרונות, 14 בינואר 2011
  19. ^ רותם דנון, ‏נחום ברנע: "אדלסון קנה השפעה, זה הון-שלטון"; ישראל היום: "שברנע לא ילמד אותנו דמוקרטיה מהי", באתר גלובס, 24 בנובמבר 2009
  20. ^ גדעון סער, ברנע בשבע שגיאות, באתר ערוץ 7, 15 באפריל 2012
  21. ^ 20.7.12 ידיעות אחרונות בטורו של נחום ברנע
  22. ^ הרב אליעזר מלמד, בין עיתונות לשרלטנות - רביבים, באתר ערוץ 7, 9 באוגוסט 2012
  23. ^ נחום ברנע, "זאב" ומיכאל אסף - חתני פרס סוקולוב לעתונות, דבר, 9 באפריל 1981
  24. ^ מרב יודילוביץ', פרס ישראל לתקשורת יוענק לנחום ברנע, באתר ynet, 12 במרץ 2007
  25. ^ נחום ברנע, לבנון, יומן מלחמה, באתר ynet, 9 בדצמבר 2009
  26. ^ נחום ברנע‏, קח וברח, באתר וואלה‏, 4 ביולי 2008
  27. ^ דניאל בטיני, נחום ברנע נבחר לאקדמיה האמריקנית לאמנות ומדעים, באתר ynet, 24 באפריל 2015
  28. ^ "הזוכים האמיתיים בטוטו" - אחד מהטורים בספר, באתר העין השביעית