ססק פברגאס
 | ||||
| פברגאס במדי צ'לסי, 2015 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
4 במאי 1987 (בן 37) וילאסאר דה מאר שבספרד | |||
| שם מלא | פרנססק פברגאס אי סולר | |||
| גובה | 1.79 מטר | |||
| עמדה | קשר | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
פרנססק "ססק" פברגאס אי סולר (בקטלאנית: Francesc "Cesc" Fàbregas i Soler; נולד ב-4 במאי 1987) הוא כדורגלן עבר ספרדי ששיחק בעמדת הקשר.
פברגאס החל את הקריירה שלו בקבוצת הנוער של ברצלונה, אך הוחתם על ידי ארסנל בספטמבר 2003, וביסס את מעמדו כקשר המרכזי וכמנהל המשחק של ארסנל במהלך עונת 2004/2005, לאחר שמספר שחקני מפתח סבלו מפציעות. לאורך השנים שלו בארסנל הוא שבר מספר שיאי מועדון, וזכה למוניטין של שחקן מחונן. ב-2011 שב לקבוצת נעוריו ברצלונה. ב-2014 חזר ללונדון, ליריבתה של ארסנל, צ'לסי. ב־2019 עבר מצ׳לסי למונקו.
הוא החל את קריירת הנבחרות שלו כשייצג את ספרד בגביע העולם בכדורגל עד גיל 17 שנערך בפינלנד ב-2003. לאור ביצועיו הטובים בארסנל הוא זומן לראשונה לסגל נבחרת ספרד כבר ב-2006. הוא השתתף בכל משחקי הנבחרת במונדיאל 2006 והיה שותף מרכזי לזכייתה ביורו 2008, מונדיאל 2010 ויורו 2012.
קריירת מועדונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצעירותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פברגאס נולד בעיירה וילאסאר דה מאר שבפרובינציית ברצלונה לפרנססק פברגאס האב, בעלים של חברה לניהול נכסים, ולנוריה סולר, שהייתה הבעלים של חברת מגדנאות. מאז ילדותו היה פברגאס אוהד של ברצלונה. הוא החל את הקריירה שלו בעמדת הקשר האחורי, אך היה גם מבקיע שערים מצטיין, ולעיתים הבקיע למעלה מ-30 שערים בעונה עבור קבוצת הנוער של המועדון.
תחילת הקריירה בארסנל
[עריכת קוד מקור | עריכה]פברגאס חשש מכך שלא יזכה לדקות משחק רבות בברצלונה, ובספטמבר 2003 החליט לחתום במועדון הלונדוני ארסנל. הוא התקשה להסתגל לחיים בבירת הממלכה המאוחדת, אך לבסוף התיידד עם חברו לקבוצה פיליפ סנדרוס, שהיה דובר ספרדית, והוא סייע לפברגאס להתאקלם באנגליה[1]. כיוון שהיה בן 16 הוא לא היה אמור לשחק בהרכב הראשון, אך צפה ולמד שיטות משחק חדשות מפטריק ויירה ומז'ילברטו סילבה במקביל ללימודי אנגלית[1]. למרות זאת הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בארסנל ב-23 באוקטובר 2003, במשחק גביע הליגה באצטדיון הייבורי מול רותרהאם יונייטד. פברגאס הפך לשחקן הצעיר ביותר בהיסטוריה של ארסנל שמשתתף במשחק רשמי של הקבוצה הבוגרת, והוא עשה זאת בגיל 16 שנים ו-177 ימים[2]. לאחר מכן הפך למבקיע הצעיר ביותר בתולדות המועדון, לאחר שכבש שער בניצחון 5 - 1 על וולבס[3]. אף על פי שארסנל זכתה באליפות הפרמייר ליג ללא הפסד בעונת 2003/2004, פברגאס לא היה זכאי לקבל את המדליה המוענקת לשחקנים כיוון שלא נטל חלק במשחקי הליגה.
רק בתחילת עונת 2004/2005 החל להשתתף במשחקי ארסנל באופן קבוע. משחקו הראשון באותה עונה היה מול מנצ'סטר יונייטד במסגרת מגן הקהילה. בעקבות פציעתו של הקשר הצרפתי פטריק ויירה הוא פתח בארבעה משחקי פרמייר ליג ברציפות. הוא זכה לביקורות טובות על ביצועים במשחקים הללו, ואף הבקיע שער בניצחון 0–3 על בלקברן רוברס, שבזכותו הפך למבקיע הצעיר ביותר בליגה בתולדות ארסנל[4]. פברגאס זכה להשתתף במשחקים נוספים בכל המסגרות לאחר פציעתם של אדו וז'ילברטו סילבה. במהלך עונת 2004/2005 של ליגת האלופות הוא הבקיע שער בניצחון 1–5 על רוזנבורג, ובעקבות כך דורג במקום השני בטבלת כובשי השערים הצעירים של הטורניר[5]. בסיום העונה הוא זכה בתואר ראשון עם ארסנל לאחר שפתח בהרכב בניצחון על מנצ'סטר יונייטד בגמר גביע ה-FA.
ההשתלבות בהרכב הפותח
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שוויירה עזב ליובנטוס קיבל פברגאס את חולצה מספר 4 של ארסנל, ושיחק באופן קבוע בקישור לצדו של ז'ילברטו סילבה. הוא השתתף ב-49 משחקים בסך הכול בעונת 2005/2006. למרות גילו הצעיר הוא זכה לתשומת לב רבה בגלל מעורבותו הגבוהה בסגל הבכיר. יתר על כן, כיוון שפברגאס היה קטן יותר ופחות אגרסיבי בהשוואה לוויירה, היה חשש כי הוא לא יצליח לחפות על עזיבתו של הצרפתי[6]. הוא הצליח להפריך את החששות, אימץ לעצמו סגנון משחק עצמאי והצטיין במיוחד במשחקי ליגת האלופות מול ריאל מדריד ויובנטוס[7]. במשחק מול הקבוצה מאיטליה הוא הבקיע את השער הראשון ובישל את השער השני לתיירי הנרי, והוכיח כי ביכולתו לבצע תיקולים חזקים כמו ויירה. הוא השתתף במשחק הגמר מול קבוצת נעוריו ברצלונה, אך ארסנל הפסידה בתוצאה 1–2 וסיימה את העונה ללא תואר.
החשיפה התקשורתית הגדולה של פברגאס הובילה לכך שבמהלך הקיץ הופצו שמועות רבות על מעבר שלו לקבוצה אחרת; ריאל מדריד הביעה עניין בהחתמתו על חוזה לטווח ארוך אף על פי שהוא היה חתום על חוזה בארסנל[8], אך מאמן ארסנל ארסן ונגר הודיע כי ארסנל תסרב לכל הצעה[9]. בספטמבר 2006, כשנותרו לו שש שנים בחוזה, הציעה לו ההנהלה לחתום על חוזה לחמש שנים ועל אופציה לשלוש שנים נוספות, וב-19 באוקטובר החליט פברגאס לקבל את ההצעה. החוזה היה חריג באורכו, ופברגאס אמר כי הסיבות להסכמתו הן סגנון המשחק של ארסנל בראשותו של ונגר[10].
בעונת 2006/2007 לא זכתה ארסנל בתואר כלשהו, ואף הפסידה לצ'לסי בגמר גביע הליגה. אולם, פברגאס התבלט כאחד משחקני המפתח היצירתיים בקבוצה, והשתתף בכל אחד ממשחקי הליגה. הוא פתח את העונה עם שער בניצחון 0–3 על דינמו זאגרב במוקדמות ליגת האלופות. בפרמייר ליג הוא בישל 13 שערים, ודורג במקום השני בטבלת המבשלים. הוא נכלל בנבחרת השנה של אופ"א לשנת 2006, ובינואר 2007 זכה בתואר שחקן החודש בפרמייר ליג. הוא היה מועמד לזכייה בתואר כדורגל השנה של התאחדות שחקני הכדורגל האנגלים ובתואר הכדורגלן הצעיר של השנה בליגה האנגלית, אך הפסיד בשתי ההתמודדויות לכריסטיאנו רונאלדו ממנצ'סטר יונייטד. ביוני 2007 נבחר פברגאס לשחקן העונה של ארסנל, לאחר משאל שבו קיבל 60% מהקולות[11].
עונת 2007/2008 החלה עם תחושת חוסר ודאות עבור ארסנל. דייוויד דין, סגן היושב-ראש של המועדון, עזב בעקבות סכסוכים בהנהלה, וזמן קצר לאחר מכן עזב תיירי הנרי. גם מעמדו של ונגר במועדון היה בסכנה[12]. פברגאס היה מודע לגודל הציפיות ממנו כאחד השחקנים הבכירים בארסנל, אך הביע את ביטחונו בכך שיעמוד בהן[13]. הוא החל את העונה בצורה טובה, הבקיע ובישל שערים, ובאתר של ESPN נטען כי ההצלחה של ארסנל היא בזכותו[14]. בזכות יכולתו הגבוהה הוא נבחר על ידי האוהדים לשחקן החודש של המועדון בין אוגוסט לאוקטובר, והיה מרכיב מרכזי במשחקים בליגת האלופות באותה עונה, כאשר במשחק הגומלין מול מילאן הוא הבקיע את השער שבזכותו העפילה הקבוצה לרבע הגמר.
פברגאס הצליח לזכות במספר תארים אישיים, אף על פי שהמועדון לא זכה בתארים כלשהם. בתום העונה הוכתר פברגאס כמלך הבישולים של הליגה, עם 19 בישולים. ב-11 באפריל 2008 הוכרז כי הוא היה מועמד בפעם השנייה ברציפות לפרס כדורגלן השנה מטעם התאחדות שחקני הכדורגל ולפרס הכדורגלן הצעיר של העונה; מאוחר יותר הוא זכה בתואר הכדורגלן הצעיר של העונה, ונבחר לנבחרת העונה של אופ"א. הוא זכה גם בתואר שחקן העונה באתר הרשמי של ארסנל[15].
כקפטן ארסנל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-24 בנובמבר 2008, לאחר 14 משחקי ליגה, הוחלט כי פברגאס יחליף את ויליאם גאלאס בתפקיד הקפטן של ארסנל[16]. אולם, במהלך המאבק על האליפות לאחר פתיחת עונה לא טובה נפצע פברגאס בברך במשחק מול ליברפול, ונעדר מהמגרשים למשך ארבעה חודשים. ארסנל לא הצליחה לזכות בתואר כלשהו גם בעונה זו, סיימה במקום הרביעי בליגה והודחה בחצי גמר ליגת האלופות.
פברגאס החל את עונת 2009/2010 בצורה טובה, ובמשחק הליגה הראשון הבקיע שער ובישל שניים נוספים בניצחון החוץ 1–6 על אברטון. ארסנל העפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות לאחר שני ניצחונות על סלטיק בסיבוב המוקדמות האחרון, אך בהמשך נקלעה לרצף תוצאות לא טובות ששיאן בהפסדים למנצ'סטר יונייטד ומנצ'סטר סיטי. ארסנל הצליחה לחזור ולזכות בניצחונות, כשפברגאס מבקיע ומבשל מספר שערים, והגיעה לרצף של 13 משחקים ללא הפסד. ב-31 במרץ 2010, במהלך המשחק הראשון ברבע גמר ליגת האלופות מול ברצלונה, נפצע פברגאס ברגלו זמן קצר לפני שהבקיע את שער השוויון בבעיטת עונשין מ-11 מטרים בשלהי המשחק. הוא נעדר מששת משחקי הליגה הנותרים וממשחק הגומלין בספרד, וגם בסיום עונה זו נותרה ארסנל ללא תואר. עם זאת, הוא נבחר לאחד משחקני נבחרת השנה של איגוד הכדורגלנים המקצוענים.
גם לפני עונת 2010/2011 נמשכו השמועות על מעברו של פברגאס לברצלונה, והנהלת ארסנל אף דחתה הצעה רשמית בגובה 35 מיליון אירו. אף שלאורך רוב העונה הייתה הקבוצה בהנהגת פברגאס בתחרות צמודה עם מובילות הליגה, סדרה של תוצאות כושלות הובילה לעונה נוספת ללא תואר כלשהו. עונה זו הייתה מוצלחת פחות עבור פברגאס מבחינת הבקעת שערים, עם שלושה שערי ליגה בלבד, על אף שהשתתף במספר משחקים כמעט זהה לעומת העונה הקודמת. מנגד שמר פברגאס יכולתו הטובה בבישול שערים, עם 14 בישולים לאורך העונה.
החזרה לברצלונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-15 באוגוסט 2011 שב פברגאס לברצלונה, קבוצת נעוריו, ששילמה תמורתו 34 מיליון אירו. הוא חתם על חוזה לחמש שנים במועדון[17]. את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת של ברצלונה ערך שלושה ימים בלבד לאחר הצגתו כשחקן הקבוצה, במשחק הסופר קאפ הספרדי מול ריאל מדריד, בו ניצחה ברצלונה 2–3[18]. פברגאס כבש את שער הבכורה שלו במדי הקבוצה הבוגרת של ברצלונה במשחק הסופר קאפ האירופי נגד פורטו, בו ניצחה ברצלונה 0-2[19]. שער הבכורה שלו בליגה הגיע שלושה ימים לאחר הסופר קאפ, בניצחון 0–5 מול ויאריאל[20]. בחודש ספטמבר כבש עוד שלושה שערי ליגה, ביניהם שער השוויון נגד ולנסיה, במשחק שהסתיים בתיקו 2-2. ב-1 באוקטובר נפצע פברגאס בשרירי מיתר הברך, ובעקבות זאת נעדר שלושה שבועות מהמגרשים[21]. עם חזרתו, כבש בניצחון 0–4 על ויקטוריה פלזן במשחק שלב הבתים של ליגת האלופות[22]. ב-18 בדצמבר כבש בניצחון 0–4 על סנטוס בגמר אליפות העולם לקבוצות[23]. בהמשך העונה המשיך פברגאס להיות חלק משמעותי מהסגל של ברצלונה, ושותף בניצחון 0–3 על אתלטיק בילבאו בגמר גביע המלך הספרדי[24].
בעונתו הראשונה של פברגאס במדי הקבוצה הבוגרת של ברצלונה זכה בגביע המלך הספרדי, בסופר קאפ הספרדי, בסופר קאפ האירופי ובאליפות העולם לקבוצות. ב-48 הופעות בכל המסגרות, כבש 15 ובישל 20 שערים, והיה לאחד השחקנים המובילים בסגל הקבוצה.
ב-6 באפריל 2013 כבש פברגאס את השלושער הראשון בקריירה שלו, בניצחון הליגה של ברצלונה 0–5 על מיורקה[25]. הוא סיים את עונתו השנייה בברצלונה עם זכייה באליפות ספרד, אך קבוצתו בחצי גמר גביע המלך על ידי ריאל מדריד, והודחה גם בחצי גמר ליגת האלופות על ידי באיירן מינכן. בכל עונת 2012/2013 שיחק פברגאס 48 משחקים בכל המסגרות, בהם כבש 14 שערים ובישל 12.
את עונת 2013/2014 התחיל פברגאס עם חמישה בישולים במשחק הפתיחה של הליגה, בניצחון 0–7 על לבאנטה[26]. בהמשך העונה פברגאס כבש 13 שערים ובישל 16 ב-55 הופעות בכל המסגרות.
המעבר לצ'לסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-12 ביוני 2014 חתם פברגאס לארבע עונות בצ'לסי האנגלית, אשר שילמה עבורו 33 מיליון אירו[27]. לאחר המעבר אמר פברגאס כי הרצון לעזוב את ברצלונה היה שלו, וכי בברצלונה ניסו לשכנע אותו להישאר[28], והוסיף כי לארסנל הייתה זכות ראשונים על רכישתו מברצלונה, אך ארסן ונגר החליט לוותר עליו, מה שסלל את דרכו לצ'לסי. המעבר של הקפטן לשעבר ואחד הסמלים הגדולים של ארסנל בעשור הראשון של המאה ה-21 אל צ'לסי, יריבתה הגדולה של ארסנל, גרר זעם אצל אוהדי ארסנל ושריפת חולצותיו של פברגאס[29]. במחזור הראשון של עונת 2014/2015 בפרמייר ליג בישל פברגאס שני שערים בניצחון 1–3 על ברנלי. באותה עונה הוא זכה עם צ'לסי באליפות הפרמייר ליג הראשונה שלו ובגביע הליגה. בעונת 2016/17 הוא זכה בפעם השנייה עם צ'לסי באליפות.
מונקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-11 בינואר 2019 פברגאס עזב את צ'לסי לאחר ארבע וחצי שנים וחתם במונקו מהליגה הצרפתית. בשנתו האחרונה במועדון, סבל מפציעה[30] ורשם שתי הופעות בלבד כמחליף בליגה הצרפתית.[31]
קומו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1 באוגוסט 2022 חתם בקומו מהסרייה ב' לשנתיים. פברגאס לא רק הצטרף כשחקן, אלא אף רכש מניות מהמועדון.[31]
בסיום אותה העונה הודיע על פרישה מכדורגל בגיל 36.
נבחרות ספרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]פברגאס החל את קריירת הנבחרות שלו במדי נבחרת ספרד בכדורגל עד גיל 17, ובאליפות העולם שנערכה בפינלנד ב-2003 הוא זכה בתואר מלך השערים אף על פי ששיחק בחוליית הקישור, ונבחר לשחקן המצטיין של הטורניר. ספרד העפילה עד משחק הגמר, בו הפסידה לנבחרת ברזיל. בשנת 2004 הוא שיחק באליפות אירופה עד גיל 17, שגם בה סיימה ספרד במקום השני. הוא נבחר לשחקן הזהב של הטורניר.
זמן קצר לאחר שהחל להצטיין במדי ארסנל הוא זומן לסגל של הנבחרת הבוגרת. לאור יכולתו הגבוהה בליגת האלופות בשנת 2006 החליט לואיס ארגונייס, מאמן הנבחרת, לזמנו לקראת משחק הידידות מול נבחרת חוף השנהב. במשחק עצמו הפך פברגאס לשחקן הצעיר ביותר במדי הנבחרת מזה שבעים שנים, ושבר את שיאו של סרחיו ראמוס. הוא זכה לביקורות חיוביות לאחר המשחק[32], והיה מעורב בשער הראשון בניצחון הספרדי בתוצאה 2–3.
ב-15 במאי 2006 זומן פברגאס לסגל הנבחרת לקראת מונדיאל 2006 בגרמניה. במהלך הטורניר הוא עלה כמחליף בשני המשחקים הראשונים של ספרד בשלב הבתים, ובישל שער לחלוץ פרננדו טורס בניצחון 1–3 על נבחרת תוניסיה. הוא פתח לצדם של השחקנים המחליפים (כולל עמיתו בארסנל חוסה אנטוניו רייס) במשחק השלישי מול נבחרת ערב הסעודית. לאחר מכן הוא פתח גם בשמינית הגמר מול נבחרת צרפת, במקומו של מרקוס סנה, אך ספרד הפסידה בתוצאה 1–3. פברגאס הפך גם לשחקן הצעיר ביותר בתולדות הכדורגל הספרדי שמשתתף במונדיאל, לאחר שהחליף את לואיס גרסיה בניצחון 0–4 על נבחרת אוקראינה ב-13 ביוני, בעודו בן 19 שנים ו-41 ימים[33]. הוא היה מועמד לתואר השחקן הצעיר המצטיין של הטורניר, אך הפסיד לבסוף ללוקאס פודולסקי מגרמניה.
לקראת יורו 2008 קיבל פברגאס את חולצה מספר 10. אף על פי שהיה בעיקר מחליף הוא הצליח להשפיע על משחקי הנבחרת בטורניר. הוא הבקיע את שערו הראשון בנבחרת בניצחון 1–4 על נבחרת רוסיה, ובישל שער נוסף. ספרד ניצחה בכל שלושת משחקי שלב הבתים, והתמודדה מול נבחרת איטליה ברבע הגמר. במשחק זה הבקיע פברגאס את בעיטת העונשין המכריעה בדו-קרב שנערך, לאחר שבתום 120 הדקות התוצאה הייתה 0-0. פברגאס בישל שני שערים בניצחון 0–3 על נבחרת רוסיה בחצי הגמר. הוא פתח בניצחון 0–1 על נבחרת גרמניה במשחק הגמר, שהקנה לספרד את תוארה הראשון מאז 1964. פברגאס נכלל בנבחרת הטורניר, שהיא קבוצה של 23 שחקנים שנבחרה על ידי אנשי הוועד הטכני של אופ"א[34].
לאחר היעדרות של מספר חודשים בגלל פציעה זומן פברגאס לסגל של המאמן ויסנטה דל בוסקה. ביוני הוא זומן לסגל הסופי לקראת גביע הקונפדרציות 2009. פברגאס הבקיע את שערו השני בנבחרת בניצחון 0–5 על נבחרת ניו זילנד בשלב הבתים, ופתח בהרכב בהפסד 0–2 לנבחרת ארצות הברית בחצי הגמר, שסיים רצף של 15 משחקים ללא הפסד.
בשל פציעה שספג לפני מונדיאל 2010 מיעט פברגאס לשחק במהלך הטורניר, ועלה כמחליף במספר משחקים בודדים. למרות זאת הוא תרם באופן מכריע לזכיית נבחרתו בתואר הראשון בתולדותיה, כיוון שבדקה ה-117 של משחק הגמר מול הולנד הוא בישל את שער הניצחון שהובקע על ידי אנדרס אינייסטה. שנתיים לאחר מכן זכה עם הנבחרת גם ביורו 2012. פברגאס נכלל בסגל ספרד למונדיאל 2014, בו היא אכזבה והודחה בשלב הבתים.
סגנון משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]התוכנית המקורית של ארסן ונגר הייתה לפתח את כישורי המשחק של פברגאס באמצעות משחקי גביע הליגה, אך היא השתבשה בעקבות פציעות הקשרים בעונת 2004/2005. פברגאס שיחק בעיקר כקשר מרכזי או עושה משחק (פליימייקר), והתכונה הבולטת שלו הייתה טווח המסירה. כאחד מהשחקנים המוכשרים הצעירים בתקופה הנוכחית הוא תואר כחלק חיוני בסגל הבכיר של ארסנל, וכאחד שמביא איתו למשחק המסירות של ארסנל ראיית משחק, יצירתיות, חוסר אנוכיות, ובגרות שאינה אופיינית לבני גילו[35]. פברגאס הוא גם אחד מבועטי הקרנות והבעיטות החופשיות הקבועים של ארסנל.
פברגאס אמר בראיונות שונים כי פטריק ויירה הוא המודל לחיקוי והמדריך הרוחני שלו[36], אך למרות זאת הוא מנסה להתאים את סגנון משחקו לזה של גיבור ילדותו ז'וזפ גוארדיולה. במובן זה הוא שונה מקודמיו בארסנל ששיחקו בעמדה שלו, בכך שהוא מעדיף כישרון על פני כוח. בתחילת דרכו הוא ספג ביקורת על כך שהוא אינו חסון ואגרסיבי מספיק בסגנון המשחק שלו, וחברו לשעבר לקבוצה אשלי קול כתב עליו באוטוביוגרפיה שלו כי הוא "משקל נוצה לא מוכח"[37].
.jpg)
הסטטיסטיקות של פברגאס השתפרו במשך העונות שלו בארסנל, שבהן החל לשחק בצורה יותר אגרסיבית. חשיבותו לקבוצה ככוח היוצר המרכזי התבטאה בין השאר ב-16 הבישולים שלו בכל המסגרות בעונת 2006/2007. פברגאס אמר על עצמו כי הבקעת שערים הייתה נקודת התורפה שלו בשנים הראשונות שלו בארסנל; חוסר היכולת להבקיע שערים ממצבים נוחים הייתה תופעה שאפיינה את התקפת ארסנל בעונת 2005/2006 ובעונת 2006/2007. מצב זה השתנה בעונת 2007/2008 שבה הבקיע פברגאס 11 שערים ובישל 16 נוספים. המאמן ארסן ונגר אמר כי יכולת ההבקעה הלא טובה שאפיינה את פברגאס בעונות הקודמות נבעה מסיבות מנטליות בלבד, ואף השווה אותו לקשר הצרפתי מישל פלאטיני, שנודע בכישורי ההבקעה שלו[38].
בגלל גילו הצעיר הועלו חששות בנוגע למספר המשחקים הגבוה של פברגאס במדי ארסנל ונבחרות ספרד בעונות האחרונות, כיוון שהוא היה בסכנת תשישות אם לא יזכה למנוחה נאותה[39]. למרות זאת פברגאס סבל מפציעה משמעותית אחת בלבד במהלך השנים שלו בארסנל.
בברצלונה המשיך פברגאס לשמש כקשר התקפי וכשחקן מפתח בהרכב, כמו בנבחרת ספרד ובארסנל. פברגאס השתלב היטב בצורת המשחק של פפ גוארדיולה, המכונה "טיקי טאקה", בה היה גם שימוש בנבחרת ספרד תחת המאמן ויסנטה דל בוסקה. תחת גוארדיולה שיחק פברגאס בתפקידים שונים. בשל נוכחותם של צ'אבי, אנדרס אינייסטה וסרחיו בוסקטס בעמדות הקישור של ברצלונה, שיחק פברגאס לעיתים קרובות כקיצוני ואף כחלוץ. לעיתים גם תופקד בעמדה ממנה כבש ליונל מסי שערים רבים, עמדת ה"חלוץ המזויף", (עמדה בה שיחק פברגאס גם ביורו 2012), כאשר שיחק מסי בעמדת הקיצוני או בעמדת החלוץ השני, או כאשר לא פתח בהרכב. עם זאת, תחת המאמנים טיטו וילאנובה וטאטא מרטינו שיחק בעיקר בעמדות קשר התקפי וקשר מרכזי.
מחוץ לכדורגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]פברגאס נמצא בזוגיות עם דניאלה סמאן, וב-10 באפריל 2013 נולדה לזוג בת[40].
פברגאס הופיע בתוכנית טלוויזיה חד פעמית משל עצמו, שנקראה "The Cesc Fàbregas Show: Nike Live" ושודרה ב-19 במאי 2008. התוכנית שודרה בערוץ סקיי ספורטס, וזכתה לחסותה של חברת נייקי. פברגאס הופיע בתוכנית במספר מערכונים עם עמיתיו לקבוצתו הקודמת ארסנל כגון פיליפ סנדרוס וניקלאס בנדטנר, כמו גם המאמן ארסן ונגר, וההורים שלו.
ב-2011 חתם פברגאס על הסכם חסות עם חברת ציוד הספורט הגרמנית "פומה"[41], והוא הופיע בפרסומת לנעליים "פומה פאוור קאט 1.12". בינואר 2014 הופיע בפרסומת לנעלי "PUMA evoPower 1 FG", יחד עם מרקו רויס, תיירי הנרי ומריו באלוטלי[42].
פברגאס מופיע בקמפיין נגד גזענות, "כרטיס אדום לגזענות".
סטטיסטיקות קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מועדונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון ל-1 ביולי 2017
| מועדון | עונה | ליגה | גביע[43] | אירופה | סך הכול | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ליגה | הופעות | שערים | בישולים | הופעות | שערים | בישולים | הופעות | שערים | בישולים | הופעות | שערים | בישולים | ||
| ארסנל | 2003/2004 | הפרמייר ליג | 0 | 0 | 0 | 3 | 1 | 0 | 0 | 0 | 0 | 3 | 1 | 0 |
| 2004/2005 | 33 | 2 | 4 | 8 | 0 | 1 | 5 | 1 | 0 | 46 | 3 | 5 | ||
| 2005/2006 | 35 | 3 | 5 | 2 | 1 | 0 | 13 | 1 | 2 | 50 | 5 | 7 | ||
| 2006/2007 | 38 | 2 | 13 | 6 | 0 | 2 | 10 | 2 | 1 | 54 | 4 | 16 | ||
| 2007/2008 | 32 | 7 | 20 | 3 | 0 | 1 | 10 | 6 | 2 | 45 | 13 | 23 | ||
| 2008/2009 | 22 | 3 | 11 | 1 | 0 | 0 | 10 | 0 | 5 | 33 | 3 | 16 | ||
| 2009/2010 | 27 | 15 | 13 | 1 | 0 | 1 | 8 | 4 | 3 | 36 | 19 | 17 | ||
| 2010/2011 | 25 | 3 | 11 | 6 | 3 | 1 | 5 | 3 | 2 | 36 | 9 | 14 | ||
| סך הכול | 212 | 35 | 77 | 30 | 5 | 6 | 61 | 17 | 15 | 303 | 57 | 98 | ||
| ברצלונה | 2011/2012 | לה ליגה | 28 | 9 | 10 | 9 | 3 | 6 | 11 | 3 | 4 | 48 | 15 | 20 |
| 2012/2013 | 32 | 11 | 11 | 8 | 2 | 1 | 8 | 1 | 0 | 48 | 14 | 12 | ||
| 2013/2014 | 36 | 8 | 13 | 10 | 4 | 1 | 9 | 1 | 2 | 55 | 13 | 16 | ||
| סך הכול | 96 | 28 | 34 | 27 | 9 | 8 | 28 | 5 | 6 | 151 | 42 | 48 | ||
| צ'לסי | 2014/2015 | הפרמייר ליג | 34 | 3 | 19 | 5 | 0 | 1 | 8 | 2 | 4 | 47 | 5 | 24 |
| 2015/2016 | 37 | 5 | 7 | 5 | 0 | 1 | 7 | 2 | 1 | 49 | 7 | 9 | ||
| 2016/2017 | 29 | 5 | 11 | 8 | 2 | 1 | 0 | 0 | 0 | 37 | 7 | 13 | ||
| סך הכול בקריירה | 408 | 76 | 158 | 75 | 16 | 17 | 104 | 26 | 25 | 454 | 99 | 146 | ||
נבחרת לאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון ל-5 במאי 2014
| נבחרת ספרד | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 2006 | 14 | 0 |
| 2007 | 8 | 0 |
| 2008 | 15 | 1 |
| 2009 | 10 | 4 |
| 2010 | 10 | 1 |
| 2011 | 4 | 2 |
| 2012 | 13 | 3 |
| 2013 | 11 | 2 |
| 2014 | 8 | 0 |
| 2015 | 1 | 0 |
| סך הכול | 94 | 13 |
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הגביע האנגלי: 2005
- מגן הקהילה: 2004
- אליפות ספרד: 2012/2013
- גביע המלך הספרדי: 2011/2012
- הסופר קאפ הספרדי: 2011, 2013
- הסופר קאפ האירופי: 2011
- אליפות העולם לקבוצות: 2011
- אליפות אנגליה: 2014/2015, 2016/2017
- גביע הליגה האנגלית: 2014/2015
- תארים אישיים
- נעל הזהב של גביע העולם בכדורגל עד גיל 17: 2003
- כדור הזהב של גביע העולם בכדורגל עד גיל 17: 2003
- שחקן הזהב של אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 17: 2004
- נבחרת העונה של אופ"א: 2006, 2008
- פרס בראבו: 2006
- פרס נער הזהב: 2006
- שחקן החודש בפרמייר ליג: ינואר 2007, ספטמבר 2007
- הכדורגלן הצעיר של השנה בליגה האנגלית: 2007/2008
- נבחרת העונה של התאחדות השחקנים באנגליה: 2007/2008
- קבוצת העונה באירופה: 2007/2008, 2009/2010
- נבחרת הטורניר באליפות אירופה: 2008, 2012
- עיטורים נוספים
- פרס נסיך אסטוריאס: 2010
- מדליית זהב של ממלכת ספרד להצטיינות ספורטיבית: 2011
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ססק פברגאס
ססק פברגאס, ברשת החברתית פייסבוק
ססק פברגאס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ססק פברגאס, ברשת החברתית אינסטגרם
ססק פברגאס, ברשת החברתית טיקטוק- ססק פברגאס, באתר Transfermarkt
- ססק פברגאס, באתר Fussballdaten.de (בגרמנית)
- ססק פברגאס, באתר Soccerway
- ססק פברגאס, באתר BDFutbol
- ססק פברגאס, באתר WorldFootball.net
- ססק פברגאס, באתר National Football Teams
- ססק פברגאס, באתר FootballDatabase.eu
- ססק פברגאס, באתר ESPN
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 From Barcelona to Barnet: how a rising star learnt his trade, טיימס אונליין, 28 בפברואר 2007
- ^ פברגאס הופך לתותחן הצעיר ביותר, האתר הרשמי של ארסנל, 13 ביולי 2007
- ^ Arsenal youngsters thump Wolves, אתר ה-BBC, 2 בדצמבר 2003
- ^ איאן יוז, Fabregas the fabulous, אתר ה-BBC, 27 באוגוסט 2004
- ^ טרבור היילט, Awesome Arsenal progress in style, באתר אופ"א, 7 בדצמבר 2004
- ^ נורמן האברד, Arsenal's midfield muddle, באתר ESPN, 22 באוגוסט 2005
- ^ Arsenal 2-0 Juventus, באתר ה-BBC, 28 במרץ 2006
- ^ מרק קנדול, Real remain confident on Cesc, סקיי ספורטס, 22 במאי 2007
- ^ Wenger - Fabregas is not for sale, he is Arsenal’s future, באתר הרשמי של ארסנל, 12 ביולי 2006
- ^ Fabregas - Our style of play makes me so happy, באתר הרשמי של ארסנל, 23 באוקטובר 2006
טום אדמס, Cesc staying grounded, סקיי ספורטס, 27 באוקטובר 2006 - ^ 'He showed he is the ultimate midfield player', באתר הרשמי של ארסנל, 26 ביוני 2007
- ^ Wenger signs new three-year Gunners deal, באתר ESPN, 7 בספטמבר 2007
- ^ דונלד מקרי, How Fabregas plans to save Arsenal, אתר הגרדיאן, 25 באוגוסט 2007
- ^ Burying the ghost of Henry, באתר ESPN, 15 בספטמבר 2007
- ^ Fabregas is Arsenal.com Player of the Season, באתר הרשמי של ארסנל, 7 ביולי 2008
- ^ Fabregas replaces Gallas as Arsenal skipper באתר ESPN, 24 בנובמבר 2008
- ^ ברצלונה: ססק פברגאס חתם בברצלונה והוצג רשמית, באתר וואלה, 15 באוגוסט 2011
- ^ סופרקופה: ברצלונה ניצחה את ריאל מדריד 2:3 וזכתה, באתר וואלה, 18 באוגוסט 2011
- ^ האלופה: ברצלונה זכתה בסופרקאפ האירופי, באתר ynet, 26 באוגוסט 2011
- ^ ערב מאכזב: ברצלונה שנייה אחרי 0:5 על ויאריאל, באתר מאקו, 29 באוגוסט 2011
- ^ ססק פברגאס נפצע ויעדר שלושה שבועות, באתר ONE, 1 באוקטובר 2011
- ^ צ'מפיונס: 0:4 קליל לבארסה, 1:1 לצ'לסי בגנק, באתר ynet, 1 בנובמבר 2011
- ^ ברצלונה אלופת העולם לאחר 0:4 על סאנטוס ביפן, באתר ONE, 18 בדצמבר 2011
- ^ ספרד: ברצלונה זכתה בגביע המלך, באתר וואלה, 26 במאי 2012
- ^ אבידל חזר. צפו בבארסה בלי מסי דורסת 0:5 את מאיורקה, באתר ערוץ הספורט, 7 באפריל 2013
- ^ צפו ב-0:7 של ברסה על לבאנטה מרטינו: זו הייתה בכורה חלומית, באתר ערוץ הספורט, 18 באוגוסט 2013
- ^ עכשיו זה רשמי: ססק פברגאס חתם בצ'לסי, באתר ONE, 12 ביוני 2014
- ^ ססק פברגאס: בברצלונה ניסו לשכנע אותי להישאר, באתר ONE, 17 ביוני 2014
- ^ אוהדי ארסנל שרפו חולצות של פברגאס, באתר nrg מעריב, 13 ביוני 2014
- ^ ססק: זו הייתה השנה הקשה בחיי, סבלתי נפשית, באתר ONE, 13 במאי 2022
- ^ 1 2 מיכאל יוכין, בופון כבר מחכה: מאחורי חתימת פברגאס בקומו, באתר ONE, 3 באוגוסט 2022
- ^ Ivory Coast suffer defeat באתר ה-BBC, 2 במרץ 2006
- ^ Spain 4-0 Ukraine, באתר ה-BBC, 14 ביוני 2006
- ^ Cesc in Euro 2008 Team of the Tournament, באתר הרשמי של ארסנל, 30 ביוני 2008
- ^ יו מק'לוואני, Fabregas a leader in waiting, טיימס אונליין, 26 במרץ 2006
אלן סמית', Fabregas puts his skates on in chase for perfection, אתר דיילי טלגרף, 20 בינואר 2007 - ^ ניק טאונסנד, Francesc Fabregas: Spanish marvel blossoms out of the world of his mentors, האינדפנדנט, 2 באוקטובר 2005
- ^ סטיוארט ברנאן, United and Gunners come of age, מנצ'סטר איבנינג ניוז, 2 בנובמבר 2007
- ^ Wenger - Fabregas has the vision of Platini, באתר הרשמי של ארסנל, 19 בספטמבר 2007
- ^ כריס האריס, Fabregas - Why I feel part of the Spain 'family', באתר הרשמי של ארסנל, 28 במרץ 2007
ג'ים ואן ויק, Fabregas in need of rest after season of hard work, האינדפנדנט, 29 במרץ 2007 - ^ They have fame and often fortunes but what of a sportsman's family?, באתר הגארדיאן
- ^ Official : Fàbregas to wear Puma boots, באתר הרשמי של פומה
- ^ הפרסומת, באתר YouTube
- ^ כולל הגביע האנגלי, גביע הליגה האנגלית, מגן הקהילה, גביע המלך הספרדי והסופר קאפ הספרדי
| תארים | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
- קשרי כדורגל ספרדים
- קשרי כדורגל קטלאנים
- כדורגלנים קטלאנים
- כדורגלני נבחרת ספרד
- כדורגלנים ספרדים
- כדורגלני ארסנל
- כדורגלני ברצלונה
- כדורגלני ברצלונה אתלטיק
- כדורגלני צ'לסי
- כדורגלני מונקו
- זוכי פרס בראבו
- זוכי פרס הכדורגלן הצעיר של השנה בליגה האנגלית
- כדורגלני מונדיאל 2006
- כדורגלני יורו 2008
- כדורגלני גביע הקונפדרציות 2009
- כדורגלני מונדיאל 2010
- כדורגלני יורו 2012
- כדורגלני גביע הקונפדרציות 2013
- כדורגלני מונדיאל 2014
- כדורגלני יורו 2016
- כדורגלני קומו
- ספרדים שנולדו ב-1987