רופרט מרדוק
 | |
| רופרט מרדוק | |
| לידה |
11 במרץ 1931 (בן 93) מלבורן, אוסטרליה  |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
1952–2023 (כ־71 שנים) |
| בן או בת זוג |
Anna Murdoch Mann (1967–1999) Patricia Booker (1956–1967) ג'רי הול (4 במרץ 2016–אוגוסט 2022) Wendi Murdoch (1999–2013) Elena Zhukova (2024–?) |
| צאצאים |
James Murdoch, Grace Helen Murdoch, Chloe Murdoch, לאכלן מרדוק, Elisabeth Murdoch, Prudence Murdoch |
| מספר צאצאים |
6 |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| טוויטר | rupertmurdoch |
  | |
קית' רופרט מרדוק (באנגלית: Keith Rupert Murdoch; נולד ב-11 במרץ 1931) הוא מיליארדר אוסטרלי-אמריקאי. באמצעות חברת המדיה "ניוז קורפ", הוא הבעלים של מאות כלי תקשורת (עיתונים וערוצי טלוויזיה) ברחבי העולם, כולל בבריטניה (הטיימס, סאנדיי טיימס, הסאן), באוסטרליה (The Daily Telegraph, Herald Sun ו-The Australian), בארצות הברית (וול סטריט ג'ורנל והניו יורק פוסט), הוצאת הספרים הרפר קולינס וערוצי הטלוויזיה Sky News Australia ופוקס ניוז (באמצעות תאגיד פוקס). הוא היה גם הבעלים של קבוצת סקיי באירופה (עד 2018)[1], ופוקס המאה ה-21 בארצות הברית (עד 2019)[2].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרדוק נולד ב-11 במרץ 1931 במלבורן, ויקטוריה, אוסטרליה, בנם של סר קית' מרדוק (1885–1952) ודיים אליזבת מרדוק (לבית גרין; 1909–2012). הוא ממוצא אנגלי, אירי וסקוטי. הוריו של מרדוק נולדו גם הם במלבורן. קית' מרדוק היה כתב מלחמה ומאוחר יותר החזיק בשני עיתונים באדלייד שבדרום אוסטרליה, ותחנת רדיו בעיירת כרייה רחוקה, והיה יושב ראש חברת ההוצאה לאור "הרלד ווקלי טיימס".
מרדוק למד בבית הספר פרטי יוקרתי, שם היה עורך משותף של כתב העת הרשמי של בית הספר "קוריאן". והיה חבר בקבוצת הקריקט של בית ספרו שזכתה באליפות המדינה. מרדוק החל לעבוד במשרה חלקית בעיתון "מלבורן הראלד" וטופח על ידי אביו כיורש של העסק המשפחתי (למרדוק היו גם שלוש אחיות). למד פילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה בקולג' ווסטר, באוניברסיטת אוקספורד. שם היה פעיל בחוגי השמאל וזכה לכינוי "רופרט האדום". הוא היה חבר בתא הסטודנטים של מפלגת הלייבור באוניברסיטת אוקספורד.
קריירה עסקית
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוסטרליה וניו זילנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות מות אביו, כשהיה בן 21, חזר מרדוק מאוקספורד לאוסטרליה, כדי לקחת אחריות על מה שנותר מהעסק המשפחתי. לאחר מכירת מניות הראלד שהחזיק אביו לתשלום מיסים, נותר בבעלותו חברה בשם News Limited, שהוקמה בשנת 1923. מרדוק הפך את העיתון "אדלייד ניוז", הנכס העיקרי שלה, להצלחה גדולה. והוא החל להפנות את תשומת ליבו לרכישה והרחבה של עסקיו. הוא קנה את העיתון "סאנדיי טיימס" בפרת', מערב אוסטרליה ב-1956. ובמהלך השנים הבאות רכש עיתונים פרבריים ומחוזיים בניו סאות' ויילס, בקווינסלנד, בוויקטוריה ובטריטוריה הצפונית, כולל הצהובון של סידני "The Daily Mirror" אותו רכש ב-1960. "האקונומיסט" מתאר את מרדוק כ"ממציא את הצהובון המודרני", כשהוא פיתח תבנית קבועה לעיתונים שלו, הגדיל את סיקור הספורט והשערוריות וכלל את כותרת שמושכת את העין בעמוד בראשון.
הרכישה הראשונה של מרדוק מחוץ לאוסטרליה כללה רכישת גרעין השליטה ביומון הניו זילנדי "הדומיניון" בינואר 1964. מאוחר יותר בשנת 1964 השיק מרדוק את העיתון היומי הלאומי הראשון של אוסטרליה, אשר פעל תחילה מקנברה ואחר כך מסידני. בשנת 1972 רכש מרדוק את צהובון הבוקר "דיילי טלגרף" בסידני מידי איל התקשורת האוסטרלי סר פרנק פאקר (אביו של ג'יימס פאקר), שלימים התחרט שמכר לו אותו.
בשנת 1995 השיק תאגיד ניוז קורפ את רשת הטלוויזיה בתשלום Foxtel באוסטרליה, בשיתוף עם חברת התקשרות טלסטרה.
במאי 2020, הודיעה "ניוז קורפ אוסטרליה", הזרוע האוסטרלית של אימפריית העיתונות של מרדוק, כי תפסיק להוציא לאור למעלה מ-100 עיתונים, בהם כמה מהעיתונים האזוריים הבולטים במדינה. זאת, עקב נפילה בהכנסות מפרסום בעיתונות המודפסת, שהואצה כתוצאה ממגפת הקורונה[3].
בממלכה המאוחדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1968 נכנס מרדוק לשוק העיתונים הבריטי עם רכישתו של העיתון ניוז אוף דה וורלד, ובעקבותיו רכש את היומון הכושל "הסאן" ("The Sun") בשנת 1969. מרדוק הפך את הסאן לצהובון שמגיש לקוראיו תצלומי עירום, סיפורי מין, סמים ועלילות ספורט[4]. מרדוק הפחית את העלויות ההפקה באמצעות הפעלת מכונת דפוס זהה לשני העיתונים. בשנות השמונים מכר ה"סאן" 4 מיליון עותקים ביום והגיע לידי כ-12 מיליון קוראים מדי יום[5]. בשנת 1981 רכש מרדוק את ה"טיימס" ואת "סאנדיי טיימס", עיתונים הפונים לקהל ממעמד הביניים.
במהלך שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, עיתוניו של מרדוק תמכו בדרך כלל בראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר[6]. בסוף עידן תאצ'ר וג'ון מייג'ור, מרדוק העביר את תמיכתו למפלגת הלייבור ומנהיגה, טוני בלייר. קרבת יחסיו עם בלייר והפגישות החשאיות שלהם הביאו לדיון פומבי ומחלוקת פוליטית בבריטניה. מאוחר יותר "הסאן" במהדורותיו האנגליות, ויתר בפומבי על תמיכה בממשלת הלייבור והעניק את תמיכתה למפלגתו השמרנית של דייוויד קמרון, שהקימה זמן קצר לאחר מכן ממשלה קואליציונית. בסקוטלנד, שם השמרנים ספגו מפולת מוחלטת בשנת 1997, החל העיתון לתמוך במפלגה הלאומית הסקוטית. הדובר הרשמי של ראש הממשלה לשעבר גורדון בראון אמר בנובמבר 2009 כי בראון ומרדוק "היו בתקשורת שוטפת" וכי "אין שום דבר יוצא דופן שראש הממשלה מדבר עם רופרט מרדוק".
בשנת 1986 הכניס מרדוק תהליכי ייצור אלקטרוניים לעיתוניו באוסטרליה, בריטניה וארצות הברית. מידת האוטומציה הגדולה יותר הובילה לצמצום משמעותי במספר העובדים המעורבים בתהליך הדפוס. באנגליה, המהלך עורר את כעסם של איגודי עובדי הדפוס, וכתוצאה מכך פרץ סכסוך עבודה ארוך. הסכסוך החל עם פיטורי 6,000 עובדים שפתחו בשביתה, והביאו לקרבות רחוב והפגנות. רבים מהשמאל הפוליטי בבריטניה טענו כי שיתוף הפעולה של ממשלתה השמרנית של מרגרט תאצ'ר עם מרדוק בפרשה, נועד לפגוע בתנועת האיגודים המקצועיים הבריטית. באותה עת גם רכש כ-25% מחברת "פריסון" בעלת העיתון פייננשל טיימס[7].
בפברואר 1989 השיק מרדוק את רשת הטלוויזיה בלוויין הבריטית, Sky Television[8]. הרשת ספגה הפסדים עצומים בשנות פעילותה הראשונות, והעסקיים הרווחים האחרים שלו, סובסדו אותה. מרדוק שכנע את מפעילת הלוויין היריבה חברת "שידורי הלוויין הבריטית" (British Satellite Broadcasting) לקבל הצעת מיזוג בסוף שנת 1990[9]. החברה הממוזגת, BSkyB, שולטת מאז בשוק הטלוויזיה בתשלום הבריטי. בשנת 1992 זכתה הרשת בזכויות השידור של ליגת הפרמייר ליג והחלה לשדר משחקי כדורגל בשידור ישיר. בשנת 1996 היו ל-BSkyB כבר יותר מ-3.6 מיליון מנויים, פי שלושה ממספר לקוחות הכבלים בבריטניה באותה עת. בשנת 1998 מרדוק עשה ניסיון לרכוש את מועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד, עם הצעה של 625 מיליון ליש"ט, אך זו נכשלה[10]. זה היה הסכום הגדול ביותר שהוצע אי פעם למועדון ספורט עד אז. הרכישה נחסמה על ידי ועדת התחרות של בריטניה, שקבעה כי הרכישה הייתה "פוגעת בתחרות בענף השידור ובאיכות הכדורגל הבריטי"[11]. במשך השנים החזיק מרדוק בכ-39% ממניות קבוצת סקיי, שהרחיבה את פעילותה לרחבי אירופה[12].
במאי 2010, הודיע מרדוק כי יישם חומת תשלום בשני העיתונים המובלים שלו בבריטניה "הטיימס" ו"סאנדיי טיימס". בעקבות ה"וול סטריט ג'ורנל" האמריקאי שגם נמצא בבעלותו[13].
ביולי 2011 החליט מרדוק על סגירת העיתון ניוז אוף דה וורלד שבשליטתו, בעקבות חשיפת פרשת האזנות סתר לידוענים ואנשי ציבור בבריטניה שבה היה מעורב העיתון. שערורייה זו הובילה לפגיעה קשה בתדמיתו ובתדמית החברה שבבעלותו[14]. במהלך שימוע בפרלמנט הבריטי בנושא הוטחה בו עוגת קצף גילוח[15].
בשנת 2014 איחד את פעילות קבוצת סקיי באיטליה וגרמניה עם חברת בריטיש סקיי בבריטניה. הקבוצה המאוחדת סיפקה שירותי טלוויזיה בכבלים ובלוויין לכ-20 מיליון מנויים[16]. בשנת 2016, הציעה קבוצת פוקס של מרדוק כ-14 מיליארד דולר, תמורת שאר המניות של סקיי בהם לא החזיקה[17]. אך נציבות התחרות והשווקים בבריטניה התנגדה לעסקה, מכיוון שהיא הייתה נותנת למרדוק ובני משפחתו השפעה גדולה מדי על התקשורת בבריטניה[18]. באפריל 2018 הציעה פוקס למכור את ערוץ סקיי ניוז לחברת דיסני, כדי לצמצם את השפעתה בשוק המדיה החדשותית בבריטניה. בתמורה לאישור העסקה[19]. ביולי 2018 אישרה ממשלת בריטניה את העסקה[20], אך לבסוף הפסיד מרדוק במאבק השליטה לתאגיד קומקאסט שרכש את כל המניות תמורת 39 מיליארד דולר, בספטמבר 2018[21].
בארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרדוק ביצע את הרכישה הראשונה שלו בארצות הברית בשנת 1973, כאשר רכש את העיתון "סן אנטוניו אקספרס-ניוז". בשנת 1974 עבר מרדוק להתגורר בעיר ניו יורק, כדי להרחיב את עסקיו בשוק האמריקאי. זמן קצר לאחר מכן הקים את הצהובון "סטאר", ובשנת 1976 רכש את הניו יורק פוסט. כמו בבריטניה, גם בארצות הברית מרדוק נלחם באיגודי העובדים כדי לקצץ בעליות הפקת העיתון[22].
ב-4 בספטמבר 1985 הפך מרדוק לאזרח אמריקאי כדי לעמוד בדרישה החוק שרק אזרחי ארצות הברית רשאים להחזיק בתחנות טלוויזיה אמריקאיות.
במרץ 1984 רכש מאיש העסקים מרווין דייוויס את החזקתו של איש העסקים מארק ריץ' באולפני פוקס המאה ה-20 תמורת 250 מיליון דולר, עקב הקפאת נכסיו של ריץ' עקב סחר עם איראן. מאוחר יותר דייוויס נסוג מעסקה בשותפות עם מרדוק לרכישת רשת תחנות הטלוויזיה "מטרומדיה". רופרט מרדוק רכש את התחנות בעצמו, ללא מרווין דייוויס, ומאוחר יותר רכש את חלקו הנותר של דייוויס בפוקס תמורת 325 מיליון דולר. שש תחנות הטלוויזיה שבבעלות מטרומדיה היוו את הגרעין של תאגיד השידור פוקס, שנוסד ב-9 באוקטובר 1986. בשנות ה-80 נכנס גם לעסקי הוצאת ספרים, רכש שתי הוצאות ספרים ומיזג אותן ליצירת הוצאת "הרפר קולינס"[23].
בשנת 1993, רכשה רשת פוקס של מרדוק את זכויות השידור של ליגת הפוטבול National Football Conference ושל ליגת NFL והגדיל את היקף השידורים של הרשת. בשנת 1995, פוקס הפכה למושא בדיקה של רשות התקשורת הפדרלית (FCC), כאשר נטען כי הבסיס האוסטרלי ניוז קורפ. הפך את הבעלות של מרדוק על פוקס לבלתי חוקית. עם זאת, ה-FCC פסק לטובתו של מרדוק, וקבע שהבעלות שלו על פוקס היא לטובת הציבור. באותה שנה הקים בשיתוף עם חברת התקשורת MCI את "אמריקן סקיי ברודקאטינג", חברה לשידורי טלוויזיה בלוויין בארצות הברית. בתחילת 1997 הודיעה שימזג אותה עם חברת הטלוויזיה בלוויין אקוסטאר (EchoStar)[24], אך לבסוף מכר לה את חלקו במיזם[25].
בשנת 1996 החליט מרדוק להיכנס לשוק החדשות בכבלים והקים את ערוץ פוקס ניוז, תחנת חדשות בכבלים הפועלת 24 שעות ביממה[26]. כתחרות ליריבו הוותיק טד טרנר (מייסד ובעלים לשעבר של רשת CNN). בינואר 2002 פוקס עקפה את CNN בשיעור הצפייה חודשי[27].
בשנת 1998 השיק מרדוק את מיזם "פוקס פמילי וורלדוויד", בשיתוף עם איש עסקים הישראלי חיים סבן. המיזם איחד את נכסי השידור של סבן אנטרטיינמנט עם ערוץ פוקס קידס וערוץ "פמילי" שרכשו[28]. המיזם עסק בהשקת ערוצי פוקס לילדים ברחבי העולם, ותוך תקופה קצרה היה בבעלותו רשת של ערוצי ילדים בעשרות מדינות[29]. בשנת 2001 רכשה חברת דיסני את המיזם תמורת 5.3 מיליארד דולר[30].
בשנת 2001 נכנס למשא ומתן עם חברת ג'נרל מוטורס על רכישת חברת בת שלה "יוז אלקטרוניקס", שהנכס העיקרי שלה היא ספקית הטלוויזיה בלוויין DirecTV[31]. המשא ומתן נכשל בסופו של דבר, ויוז חתמה, באוקטובר 2001, על הסכם מיזוג עם יריבתה אקוסטאר[32][33]. עם זאת, העסקה עוררה התנגדות משמעותית מצד משרד המשפטים ונציבות התקשורת הפדרלית בנושאי הגבלים עסקיים[34], מה שהוביל את שתי החברות למשוך את ההסכם בדצמבר 2002[35]. באפריל 2003 רכש לבסוף מרדוק את השליטה בחברה תמורת 6 מיליארד דולר[36].
ביוני 2012 הודיע מרדוק כי כדי "לפתוח ערך רב עוד יותר של בעלי המניות לטווח הארוך", נכסי תאגיד "ניוז קורפ" יפוצלו לשתי חברות ציבוריות חדשות. אחת שתחזיק בעסקי המדיה האלקטרונית (ערוצי טלוויזיה, אולפני קולנוע, שירותי טלוויזיה בלוויין ובכבלים) והשנייה חברה שתחזיק בעסקי ההוצאה לאור (עיתונים והוצאות ספרים)[37]. הפיצול התרחש רשמית ב-28 ביוני 2013; שם חברת "ניוז קורפ" המקורית שונה ל"פוקס המאה ה-21", והוקמה חברה חדשה בשם "ניוז קורפ" שקיבלה את נכסי ההוצאה לאור ומספר ערוצי טלוויזיה באוסטרליה[38].
בדצמבר 2017 הודיעה מרדוק על מכירת "פוקס המאה ה-21" לחברת דיסני[39]. ביוני 2018 קיבלה דיסני אישור לרכוש את החברה תמורת 71 מיליארד דולר[40], והמכירה הושלמה במרץ 2019[2].
פעילות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך השנים ביצע מרדוק השקעות במספר מיזמים בישראל. וכתומך נלהב של מדינת ישראל[41], השתתף באירועים של הבונדס בניו יורק[42]. בנוסף נמצא מרדוק בקשר אישי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו[43].
NDS
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – NDS
בשנת 1988 הקים בישראל את חברת NDS בשותפות עם חברת ידע חברה למחקר ופתוח, חברת מסחור הידע של מכון ויצמן למדע. החברה הוקמה על בסיס שיטת ההצפנה שפיתחו עדי שמיר ותלמידי המחקר שלו עמוס פיאט ויוסי טולפן. החברה פיתחה פתרון הצפנה עבור שידורי הטלוויזיה בלוויין של מרדוק. כך שיכול לגבות בתשלום דמי מנוי, ולהציעה שירות של שלם וצפה של סרטים ואירועי ספורט[44]. חברת "ניוז קורפ" של מרדוק השקיעה 5 מיליון דולר בחברה עם הקמתה[45]. החברה הוקמה בהר חוצבים בירושלים, מאחר שקיבלה שם הטבות מס בתור אזור פיתוח לפי החוק לעידוד השקעות הון[44].
בשנת 1993 רכשה ניוזקורפ את הבעלות המלאה בחברה תמורת 13.5 מיליון דולר, לאחר שבהסכם ההשקעה הראשוני נקבע, שלאחר חמש שנים תנפיק החברה את עצמה בבורסה, או שמרדוק ירכוש את חלקי שותפיו[44]. בשנת 1995 גייס מרדוק לתפקיד המנכ"ל את אייב פלד, ששימש באותה עת סגן נשיא בכיר לפיתוח עסקי בקבוצת אלרון ולפני כן סגן נשיא של חטיבת המחקר לתוכנה ולמערכות בחברת IBM[46]. פלד עבר להתגורר בלונדון, ומשם ניהל את פעילותה של NDS ברחבי העולם. תחת ניהלו של פלד התרחבה החברה לתחומים נוספים מעבר להצפנת שידורי לוויין, גם להצפנת טלוויזיה בכבלים, וטלפונים סלולרים, אספקה של מערכות שלמות וטכנולוגיות לטלוויזיה אינטראקטיבית[47].
בנובמבר 1999 הונפקה החברה בבורסת נאסד"ק, לפי שווי של מיליארד דולר, וגייסה 180 מיליון דולר[48][49]. בשנת 2009 רכשה קרן פרמירה יחד עם ניוז קורפ את כל המניות הציבוריות של NDS לפי שווי של 3.7 מיליארד דולרים והחברה נמחקה מהבורסה[50][51]. במרץ 2012 רכשה חברת סיסקו את NDS תמורת 5 מיליארד דולר. זו הייתה עסקת הרכישה הגדולה ביותר של חברה ישראלית עד אז[52].
"לעניין"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1986 פגש מרדוק את הפסנתרן הישראלי-אמריקאי דוד בר-אילן, בטקס שנערך במלאת מאה שנה לפסל החירות, ושבו נכחו המהגרים המצטיינים, שתרמו יותר מכל לארצות הברית. מרדוק יצג את ההגירה האוסטרלית, ובר־אילן את זאת הישראלית. בר-אילן שכנע את מרדוק להשקיע בעיתון ישראלי, בעל קו ימני. בשנת 1987 חזר בר-אילן לישראל, והחל לעבוד על הקמת העיתון שקיבל את השם "לעניין"[53]. בר-אילן גייס את העיתונאי נדב העצני, שהחל בעריכת העיתון, בניית מערכת וגיוס עובדים. מרביתם, עיתונאים צעירים המזוהים עם הימין[54]. תחילה היה "לעניין" אמור להיות עיתון ארצי, לבסוף הוחלט שיתפרסם כמקומון באזור תל אביב והמרכז ויופץ בחינם במאה אלף עותקים, בפורמט של מגזין[55]. שבועיים לפני השקת העיתון הוחלף העצני בתפקיד העורך על ידי משה שניצר ממעריב. שניצר התפטר אחרי עשרה ימים בתפקיד והוחלף על ידי עורך המקומון צומת השרון משה אלון[56].
העיתון יצא לאור לראשונה ב-2 בדצמבר 1988[57]. מרדוק השקיע כמיליון וחצי דולר ובר-אילן כ-100 אלף. לאחר חצי שנה הוחלט לגבות תשלום של 50 אגורות והתפוצה ירדה לכ-35 אלף עותקים. בינואר 1990 החליט מרדוק להפסיק לממן את העיתון והוא נסגר[56].
ערוץ 10
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספטמבר 2006 הודיע על רכישת 9% ממניותיו של ארנון מילצ'ן בערוץ 10. בריאיון לעיתון "הארץ" אמר מרדוק כי ביצע את ההשקעה עקב החברות האישית עם מילצ'ן, שאיתו הוא שותף גם בעסקי הסרטים[58]. אולם רק לאחר שנתיים, אישרה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו את עסקת מכירת המניות[59]. באוגוסט 2013 מכר חזרה למילצ'ן את המניות במחיר הרכישה[60].
פרויקט פצלי שמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2010 השקיע מרדוק בשופתות עם לורד ג'ייקוב רוטשילד בחברת "ג'ני אנרג'י אינטרנשיונל"[61], שביקשה להקים מתקן להפקת נפט מפצלי שמן שבישראל. בחבל עדולם, שבסמוך לבית שמש[62]. הפרויקט לא קיבל אישור, עקב הפגיעה הרבה בנוף, הזיהום הסביבתי הצפוי ממנו. זאת למרות התמיכה שקיבל הפרויקט מראש הממשלה דאז נתניהו[63].
מעורבות פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בממלכה המאוחדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבריטניה, בשנות ה-80, יצר מרדוק ברית הדוקה עם ראש הממשלה השמרנית מרגרט תאצ'ר. בפברואר 1981, כאשר מרדוק, שכבר היה הבעלים של שני עיתונים, ביקש לקנות את ה"טיימס" ואת "סאנדיי טיימס", ממשלתה של תאצ'ר נתנה לו אישור מבלי להפנות אותה לוועדת המונופולים והמיזוגים, מה שהיה נהוג באותה עת על פי כללי התחרות. למרות שהמגע בין השניים הוכחש מפורשות, מסמכים שנמצאו בארכיון של תאצ'ר ב-2012 חשפו פגישה סודית שהתקיימה חודש לפני כן, בה מרדוק תידרך את תאצ'ר על תוכניותיו לעיתון, כגון פירוק האיגודים המקצועיים בעיתון[64].
עיתון ה"סאן" של מרדוק טען בכותרת ראשית כי עזר ליורשה של תאצ'ר, ג'ון מייג'ור לזכות בניצחון בלתי צפוי בבחירות בבחירות הכלליות ב-1992. בבחירות הכלליות של 1997, 2001 ו-2005, העיתונים של מרדוק היו נייטרליים או נתמכו בלייבור תחת טוני בלייר[64].
באוגוסט 2008, מנהיג המפלגה השמרנית וראש הממשלה לעתיד דייוויד קמרון קיבל טיסות חינם כדי לקיים שיחות פרטיות ולהשתתף במסיבות פרטיות עם מרדוק על היאכטה שלו. אורחים נוספים שהשתתפו ב"אירועים החברתיים" כללו את האוליגרך הרוסי אולג דריפסקה ויו"ר משותף של NBC יוניברסל בן סילברמן[65].
ביולי 2011, התברר כי קמרון פגש בכירים מרכזיים ב"ניוז קורפ" בסך הכל 26 פעמים במהלך 14 החודשים שבהם כיהן קמרון כראש ממשלה עד אותה נקודה[65]. כמו כן, דווח כי מרדוק נתן לקמרון ערבות אישית לכך שלא יהיה סיכון כרוך בהעסקת אנדי קולסון, העורך לשעבר של "ניוז אוף דה וורלד", כמנהל התקשורת של המפלגה השמרנית ב-2007. זאת למרות שקולסון התפטר מתפקידו כעורך לאחר שנחשף כי כתבים בעיתון ביצעו האזנות סתר לטלפונים[66]. קמרון בחר לקבל את עצתו של מרדוק. קולסון התפטר מתפקידו ב-2011 ומאוחר יותר נעצר ונחקר על האשמות של פעילות פלילית נוספת ב"ניוז אוף דה וורלד"[67], במיוחד שערוריית הפריצה לטלפונים של ידוענים ופוליטיקאים[68]. קולסון נידון ל-18 חודשי מאסר[69].
ביוני 2016, תמך עיתון "הסאן" של מרדוק בעזיבת האיחוד האירופי במשאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד. מרדוק כינה את תוצאת הברקזיט "נפלאה", והשווה את ההחלטה לפרוש מהאיחוד האירופי ל"בריחה מהכלא..."[70].
בארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השנים נהג מרדוק לקדם בכלי התקשורת שבשליטתו בארצות הברית קו מערכת שמרני-ימני, דוגמת ערוץ "פוקס ניוז" שבבעלותו[71].
לפי ה"ניו יורק טיימס", צוות הקמפיין של רונלד רייגן יחס למרדוק והעיתון "ניו יורק פוסט" שבבעלותו, את ניצחונו בניו יורק, בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1980. מאוחר יותר רייגן ויתר על איסור להחזיק תחנת טלוויזיה ועיתון באותו שוק, ואיפשר למרדוק להמשיך לשלוט ב"ניו יורק פוסט" וב"בוסטון הראלד" תוך התרחבות לשוק הטלוויזיה במקביל.
ב-8 במאי 2006 דיווח ה"פייננשל טיימס" כי מרדוק יארח באופן מפתיע ערב גיוס כספים לקמפיין הבחירות לסנאט של הילרי קלינטון, לאחר שקודם היה ממבקריה החריפים ביותר[72]. אולם במהלך הפריימריז הדמוקרטיים ב-2008 הביעה תמיכה בברק אובמה על פני קלינטון[73].
בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2012, מרדוק מתח ביקורת על הקמפיין של מיט רומני, אך למרות זאת תמך מאוד בניצחון הרפובליקני[74].
לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016, העביר מרדוק תחילה ביקורת על דונלד טראמפ[75], אך לאחר שזכה בפריימריז כמועמד המפלגה הרפובליקנית, תמך בטראמפ וגייס את ערוץ "פוקס ניוז" לקידום ותמיכה בו[76]. לאחר שטראמפ נבחר לנשיא הוא נהג להתייעץ עם מרדוק בקביעות[77].
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרדוק ידוע כתומך נלהב של ישראל[78], וב-1997 אף קיבל את פרס "איש השנה" של המגבית היהודית המאוחדת על מסירותו לתעשיית התקשורת, לקהילה היהודית ולמדינת ישראל[79]. למרדוק היו קשרים עם בנימין נתניהו בעת שהיה ראש ממשלה דרך ארנון מילצ'ן וניר חפץ[80]. ביוני 2015 נפגש נתניהו בישראל עם לכלן מרדוק, בנו של רופרט מרדוק, והציע לו לרכוש את "ידיעות אחרונות"[81]. באוקטובר 2016, נפגש נתניהו שוב עם לכלן מרדוק, לאחר שנחת בישראל במטוס פרטי יחד עם מנכ״ל קבוצת "ניוז קורפ". השניים הגיעו לישראל ללילה אחד וככל הידוע לצורך פגישה אחת בלבד, עם ראש הממשלה ושר התקשורת נתניהו[43].
ב-6 ביולי 2016 פורסם בעיתון TheMarker כי ניר חפץ, בעת ששימש כיועץ התקשורת של נתניהו, יזם הקמת ערוץ טלוויזיה בעל קו ימני ועירב ביוזמה את ארנון מילצ'ן ורופרט מרדוק[82] ב-18 בפברואר 2018 פורסמה הקלטה של חפץ, בה הוא תוהה כיצד הגיע המידע לעיתון ומסביר לבן שיחו שמילצ'ן ומרדוק נסוגו מהיוזמה עקב הפרסום[83].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נישואים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1956 התחתן מרדוק עם פטרישיה בוקר, דיילת לשעבר ממלבורן; לבני הזוג נולדה בת אחת, פרודנס, בשנת 1958. הם התגרשו בשנת 1967[84].
בשנת 1967 התחתן מרדוק עם אנה מריה מאן (לבית טורב), עיתונאית מתלמדת ילידת סקוטלנד, שעבדה בעיתון בבעלותו בסידני. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים: אליזבת מרדוק (נולדה בסידני, אוסטרליה ב-22 באוגוסט 1968), לכלן מרדוק (נולד בלונדון, בריטניה ב-8 בספטמבר 1971), וג'יימס מרדוק (נולד בלונדון ב-13 בדצמבר 1972). אנה מריה פרסמה שני רומנים בהוצאה לאור שבבעלות מרדוק[85]. הם התגרשו ביוני 1999. אנה מרדוק קיבלה בהסכם הגירושים נכסים בסך 1.2 מיליארד דולר.
ב-25 ביוני 1999, 17 יום לאחר שהתגרש מאשתו השנייה, מרדוק, אז בן 68, התחתן עם וונדי דנג ילידת סין. היא הייתה בת 30, בוגרת בית הספר לניהול ייל, וסגנית נשיא חדשה של רשת הטלוויזיה סטאר בבעלותו. למרדוק נולדו שתי בנות איתה, גרייס (ילידת 2001) וקלואי (ילידת 2003). למרדוק בסך הכל שישה ילדים, והוא סב לשלושה עשר נכדים. לקראת סוף נישואיו לוונדי, עלתה השמועה על קשר אפשרי שלה עם המודיעין הסיני[86]. ב-13 ביוני 2013, דובר ניוז קורפ אישר כי מרדוק הגיש בקשה לגירושין מדנג בעיר ניו יורק. לטענת הדובר, הנישואין הופרו באופן בלתי הפיך במשך יותר מחצי שנה. מרדוק גם סיים את ידידותו ארוכת השנים עם טוני בלייר לאחר שחשד כי ניהל רומן עם דנג עוד כשהיו נשואים[87].
ב-11 בינואר 2016, הכריז מרדוק על אירוסיו לדוגמנית לשעבר ג'רי הול, בהודעה בעיתון הטיימס[88]. ב-4 במרץ 2016 נישאו בלונדון, שבוע לפני יום הולדתו ה-85. הול הייתה בת 59 באותה עת[89]. ב-23 ביוני 2022 פורסם שמרדוק בהליכי גירושין מג׳רי הול, לה היה נשוי שש שנים[90].
בספטמבר 2022 הכיר את אן לסלי סמית' ובמרץ 2023 הודיע כי התארסו[91], אולם לאחר שבועיים ביטל את האירוסים[92].
ילדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרדוק שישה ילדים[93]. בתו הבכורה, פרודנס מקלאוד, מונתה בינואר 2011 לדירקטוריון "טיימס עיתונים בע"מ", חלק מ"ניוז אינטרנשיונל "המפרסם את ה"טיימס" ו"סאנדיי טיימס".
בנו הבכור של מרדוק, לכלן, ששימש סגן מנהל התפעול הראשי בתאגיד ניוז קורפ ומו"ל ה"ניו יורק פוסט", היה יורשו של מרדוק לפני שהתפטר מתפקידיו המנהליים בחברת התקשורת העולמית, בסוף יולי 2005[94]. עזיבתו של לכלן הותירה את ג'יימס מרדוק, שהיה באותה תקופה מנכ"ל קבוצת סקיי[95], כבן היחיד שעדיין היה מעורב ישירות בפעילות החברה[96]. בפברואר 2012, התפטר ג'יימס מרדוק מתפקידו כיו"ר ניוז אינטרנשיונל, חטיבת ההוצאה לאור של ניוז קורפ, על רקע פרשת האזנות הסתר של עיתונאי החברה[97]. ג'יימס מונה למנכ"ל קבוצת "פוקס המאה ה-21" ב-2015, אך עזב אחרי שנמכרה לחברת דיסני[98]. ביולי 2020 התפטר ג'יימס מרדוק מדירקטוריון ניוז קורפ. במכתב ההתפטרות שלו נאמר כי התפטרותו נבעה מחילוקי דעות בנושא תוכני מערכת מסוימים שפורסמו על ידי החברה והחלטות אסטרטגיות אחרות. אחר כך פורסם שג'יימס חולק על העמדה הימנית שמרנית של אביו, התוכן של חדשות "פוקס ניוז" והתמיכה בדונלד טראמפ[99]. לכלן מרדוק חזר לעבוד בעסקים של אביו, ומונה ביוני 2015 ליושב ראש משותף של "ניוז קורפ". שבועיים אחר כך ביקר בישראל ונפגש עם שורה של בכירי תקשורת ופוליטיקאים[100].
אליזבת מרדוק, האחות הבכורה של לכלן וג'יימס, נחשבה בעבר גם היא ליורשת אפשרית לאביה בראשות "ניוז קורפ". לאחר שסיימה את לימודיה בקולג' יוקרתי ב-1992, היא מונתה למנהלת התוכניות של פוקס טי.וי, שבבעלות אביה. היא נשארה בפוקס עד שהיא ובעלה דאז, אלקין פיאנים, רכשו שתי תחנות טלוויזיה כושלות של NBC בצפון קרוליינה. הלוואה של 31 מיליון דולר מאביה איפשרה לה השקעה בתחומי הטלוויזיה. היא הזרימה לכיסיה 12 מיליון דולר, בעת מכירתן של התחנות 16 חודשים מאוחר יותר. במרץ 1996 הצטרפה ל-BSkyB כמנהלת אחראית של הרשת, וב-1999 היא תפסה את משרת מנהלת התוכניות של רשת סקיי[101]. אולם פרשה מהחברה בשנת 2000 לטובת הקמת חברת הפקות טלוויזיה משלה בבריטניה[102]. בפברואר 2011 רכשה "ניוז קורפ" את חברת ההפקות של אליזבת מרדוק תמורת 672 מיליון דולר[103].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רופרט מרדוק, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- רופרט מרדוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אקונומיסט, מרדוק שוב בדרך לחברת לוויינים גלובלית, באתר הארץ, 2 בפברואר 2003
- טים ארניו, הניו יורק טיימס, עכבר העיר, רופרט מרדוק מתחרט, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2008
- גבריאל שרמן, ניו יורק מגזין, איל התקשורת רופרט מרדוק מוציא את האימפריה שלו לקרבות, באתר הארץ, 29 במרץ 2010
- קונרד בלק, כמו נפוליאון, מרדוק הוא אדם רע גדול, באתר גלובס, 14 ביולי 2011
- דפנה מאור, איל העיתונות שמחזיק בכיס את ראש הממשלה, באתר TheMarker, 29 באפריל 2012
ליאם סטאק, הניו יורק טיימס, רופרט מרדוק: איל המדיה שדחף את טראמפ לבית הלבן ודרס את הדמוקרטיה, באתר TheMarker, 7 באפריל 2019- ניו יורק טיימס, בגיל 93, אחד האנשים המשפיעים בעולם נמצא בקרב של חייו - מול ילדיו, באתר TheMarker, 25 ביולי 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בלומברג, קומקאסט עוקפת את פוקס: הגישה הצעה לרכישת סקיי ב-30.7 מיליארד דולר, באתר TheMarker, 25 באפריל 2018
- ^ 1 2 בלומברג, דיסני השלימה את רכישת פוקס המאה ה-21 – וצפויה לפטר אלפי אנשים, באתר TheMarker, 20 במרץ 2019
- ^ סוכנויות הידיעות, עקב משבר הקורונה: רופרט מרדוק סוגר יותר מ-100 עיתונים באוסטרליה, באתר TheMarker, 28 במאי 2020
- ^ י. פינקלסטון, פליט סטריט חרדה מפני לידתו של עתון צהוב חדש, מעריב, 8 בדצמבר 1969
- ^ שלמה גינוסר, עיתונות צהובה במלחמה: הו, הא!, כותרת ראשית, 11 במאי 1983
- ^ יוסי ורטר, מקורבי תאצ׳ר לעיתונות: "אתם רצחתם אותה", חדשות, 26 בנובמבר 1990
- ^ סו לנדאו, רויטרס, הערכות: רופרט מרדוק לא ימכור את חלקו בפירסון, מעריב, 10 באוגוסט 1988
- ^ ישראל רוזנבלט, בריטניה נכנסה אתמול לעידן טלוויזיה הלוויינים, מעריב, 6 בפברואר 1989
- ^ חגי לוי, כבלים - אפשר גם עם צלחת, חדשות, 13 בנובמבר 1990
- ^ בלומברג, לונדון, BSkyB תרכוש את מנצ'סטר יונייטד, מועדון הכדורגל העשיר בבריטניה, במיליארד ד', באתר גלובס, 10 בספטמבר 1998
- ^ שירות בלומברג, מרדוק מימש את כל אחזקותיו במנצ'סטר יונייטד, באתר גלובס, 7 באוקטובר 2003
- ^ מרדוק שוקל עוד רכישה באיטליה, באתר הארץ, 30 במאי 2002
- ^ ג'ון גאפר, מרדוק נאלץ לוותר על העממיות לטובת הרווחיות, באתר גלובס, 30 במאי 2010
- ^ נמרוד הלפרן, בעקבות פרשת האזנות הסתר: מרדוק סוגר את "ניוז אוף דה וורלד", באתר TheMarker, 7 ביולי 2011
- ^ יונתן ובר, מרדוק הותקף ב"עוגת קצף" בשימוע. צפו, באתר ynet, 19 ביולי 2011
- ^ בלומברג, מרדוק מוכר ערוצי סקיי איטליה וגרמניה ב-9 מיליארד ד', באתר TheMarker, 25 ביולי 2014
- ^ שירות גלובס, מרדוק רוצה את סקיי: מציע 14.1 מיליארד דולר על ענקית הטלוויזיה, באתר גלובס, 10 בדצמבר 2016 דפנה מאור, אחרי 5 שנות מארב: רופרט מרדוק יצא לציד - חמוש ב-14 מיליארד דולר, באתר TheMarker, 11 בדצמבר 2016
- ^ בלומברג, חלומו הוותיק של מרדוק שוב לא מתגשם: "השתלטות פוקס על סקיי - לא לטובת הציבור", באתר TheMarker, 23 בינואר 2018
- ^ בלומברג, פוקס מציעה למכור את סקיי ניוז לדיסני, באתר TheMarker, 3 באפריל 2018
- ^ סוכנויות הידיעות, ממשלת בריטניה נתנה למרדוק אור ירוק להשתלט על סקיי, באתר TheMarker, 12 ביולי 2018
- ^ שירות גלובס, קומקאסט עקפה את FOX ורכשה את סקיי ב-39 מיליארד דולר, באתר גלובס, 22 בספטמבר 2018
- ^ יעקב אילון, עיתון נלחם על חייו, חדשות, 11 בפברואר 1988
- ^ רויטרס, איל העיתונות מרדוק רכש הוצאת ספרים, חדשות, 31 במרץ 1987
ישראל רוזנבלט, איל ההון רופרט מרדוק השתלט על הוצאת הספרים ויליאם קולינס, מעריב, 8 בינואר 1989 - ^ בלומברג, לוס אנג'לס, ניוז קורפ ואקוסטאר הקימו מיזם לשידורי טלוויזיה בלוויין בארה"ב, באתר גלובס, 26 בפברואר 1997
- ^ ארנון צוקרמן, כבלים מול לוויינים, באתר גלובס, 1 באפריל 1998
- ^ יואב קרני, וושינגטון, רשת החדשות של "המדינות האדומות", באתר גלובס, 5 ביולי 2001
- ^ שירות גלובס, פוקס עקפה את CNN בשיעור צפייה חודשי, לראשונה בתולדות הערוץ של מרדוק, באתר גלובס, 31 בינואר 2002
- ^ ניר נתן, לוס אנג'לס, הושקו שידורי ערוץ המשפחה החדש של מרדוק-סבן בארה"ב, באתר גלובס, 26 באוגוסט 1998
- ^ אסנת כותן, הערוץ האקטיבי של ינון קרייז, באתר גלובס, 8 באוגוסט 1999
- ^ יהודה שויצר, עכשיו זה סופי: דיסני רוכשת את פוקס פמילי בסכום כולל של 5.3 מיליארד דולר; סבן יקבל כ-1.5 מיליארד דולר, באתר TheMarker, 23 ביולי 2001
מיכל רמתי, פוקס פמילי - הרכישה השנויה במחלוקת של דיסני, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2005 - ^ שירות רויטרס, ניו יורק, GM במו"מ למיזוג בין סקאיי של מרדוק לחט' יוז, באתר גלובס, 2 במאי 2001
אליהו חסין, מרדוק יציג אישית בהנהלת ג'נרל מוטורס את הצעותיו לרכישת שידורי הלוויין של יוז, באתר גלובס, 23 באפריל 2001 - ^ יהודה שויצר, אקוסטאר תרכוש את חברת הלוויינים יוז ב-25.8 מיליארד דולר, באתר TheMarker, 29 באוקטובר 2001
- ^ מורן בר כוכבא, אקוסטאר רוכשת את יוז? מה זה אומר על גילת, באתר גלובס, 29 במאי 2001
- ^ שירות גלובס, משרדי תביעה ראשית מכמה מדינות שוקלות הגשת תביעת אנטי-טראסט נגד מיזוג אקו-סטאר יוז, באתר גלובס, 15 בינואר 2002
אקו-סטאר מנסה לגייס תמיכה להצעת הרכש ל-DirecTV, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2001 - ^ דפנה מאור, חברת הלוויין אקוסטאר הפסידה 175.6 מיליון דולר ברבעון בעקבות ביטול המיזוג עם יוז, באתר TheMarker, 4 במרץ 2003
- ^ מרדוק מתקרב למטרה: רכישת נתח שליטה ביוז אלקטרוניקס בעיסקה בשווי 6.6 מיליארד דולר, באתר גלובס, 9 באפריל 2003
- ^ נדב נוימן, ניוז קורפ של רופרט מרדוק תתפצל לשתי חברות נפרדות, באתר גלובס, 26 ביוני 2012
פיצול ניוז קורפ: חברת ההוצאה לאור תשמור על השם; שם חטיבת הבידור - פוקס גרופ, באתר TheMarker, 3 בדצמבר 2012 - ^ ישראל פישר, ניוז קורפ מתכוננת לפיצול ומחקה את ערך עסקי ההוצאה לאור, באתר TheMarker, 9 באוגוסט 2012 ירידה מפתיעה בהכנסות ניוז קורפ לאחר הפיצול מפוקס; המניה יורדת ב-4%, באתר TheMarker, 11 בנובמבר 2013
- ^ ברוקס ברנס ומייקל דה לה מרסד, ניו יורק טיימס, עסקת ענק בשוק המדיה: דיסני רוכשת את פוקס של מרדוק ב-52 מיליארד דולר, באתר TheMarker, 14 בדצמבר 2017
- ^ נהיו יורק טיימס, לקראת עסקת ענק? דיסני קיבלה אישור לרכישת פוקס ב-71 מיליארד דולר, באתר TheMarker, 28 ביוני 2018
- ^ מרדוק כתב ש"העיתונות היהודית נגד ישראל" - והתנצל, באתר וואלה, 19 בנובמבר 2012
- ^ מרי שגיא, ניו-יורק, הבונדס גייס 11 מיליון דולר בארוחה לכבוד מייקל מילקן, באתר גלובס, 20 בנובמבר 1996
- ^ 1 2 אורי בלאו, נתניהו נפגש בחשאי עם בנו של איל העיתונות רופרט מרדוק לפני שלושה חודשים, באתר הארץ, 24 בינואר 2017
- ^ 1 2 3 אפי לנדאו, מרדוק ייסד את ניוז דאטהקום עם פרופ' שמיר ומכון וייצמן, באתר גלובס, 30 באפריל 1997
- ^ אברהם פלג, איל עתונות ישקיע בהמצאה של מדענים ממכון וייצמן, מעריב, 14 ביוני 1988
- ^ אפי לנדאו, החזון של אלון, ההחמצה של נטוויז'ן, באתר גלובס, 27 בפברואר 2000
- ^ זה גול!, באתר גלובס, 26 במרץ 2001
- ^ איי אונליין, מניות NDS מקבוצת ניוז קורפ עלו ב-% 40 בוול סטריט, באתר TheMarker, 23 בנובמבר 1999
- ^ גיא הדס, אייב פלד, נשיא NDS, מכר בספטמבר מניות ב-4 מיליון דולר, באתר TheMarker, 30 באוקטובר 2000
- ^ יורם גביזון, מרדוק ופרמירה יפרסמו הצעת רכש ל-NDS בפרמיה של 20%, באתר הארץ, 29 ביוני 2008
- ^ שירי חביב ולדהורן, רכישת NDS הושלמה - והחברה הפכה לפרטית, באתר גלובס, 5 בפברואר 2009
- ^ יוסי הטוני, עסקת ענק: סיסקו תרכוש את NDS הישראלית לשעבר תמורת 5 מיליארד דולרים, באתר "אנשים ומחשבים", 15 במרץ 2012
- ^ יוסי מלמן, העיתון הישראלי של מרדוק, כותרת ראשית, 6 באוקטובר 1988
- ^ נחום ברנע, איפה עיתון ימני, כותרת ראשית, 6 באוקטובר 1988
- ^ זאב אופרי, איל העיתונות רופרט מרדוק מקים שבועון חדש בגוש דן, חדשות, 22 באוגוסט 1988
- ^ 1 2 עופר פטרסבורג, סיפור קצר, מעריב, 2 בפברואר 1990
- ^ אמיר פלג, צוות לעניין, חדשות, 30 בנובמבר 1988
- ^ גיא רולניק, רופרט מרדוק: ערוץ 10 זאת השקעה בשביל החברות, לא בשביל העסקים, באתר הארץ, 25 בינואר 2007
- ^ יעל גאוני, לאחר שנתיים: הרשות השנייה אישרה את עסקת מכירת המניות בערוץ 10, באתר גלובס, 7 באוגוסט 2008
- ^ נתי טוקר, רופרט מרדוק יצא מערוץ 10: "האחזקה אינה כלכלית", באתר TheMarker, 25 באוגוסט 2013
לי-אור אברבך, מרדוק יוצא מערוץ 10: מילצ'ן ישלם לו החזר השקעה בסך 6 מיליון דולר, באתר גלובס, 25 באוגוסט 2013 - ^ עמירם ברקת, מרדוק ורוטשילד ישקיעו במיזם להפקת נפט בישראל, באתר גלובס, 21 בנובמבר 2010
- ^ שירה חורש, "פרויקט פצלי השמן בחבל עדולם טומן בחובו סכנות רבות", באתר גלובס, 28 ביוני 2010
- ^ אביטל להב ובילי פרנקל, למרות התמיכה מצד משרד רה"מ: לא אושר פרויקט פצלי השמן, באתר ynet, 2 בספטמבר 2014
- ^ 1 2 עפרה שלו,ירון הופמן, בבוקר ראש ממשלה, בערב איל תקשורת, באתר הארץ, 3 ביולי 2008
- ^ 1 2 רויטרס, הודעות הטקסט שחשפו קשר קרוב בין קמרון לניוז קורפ, באתר TheMarker, 4 בנובמבר 2012
- ^ ודנה הרמן, תחקיר: הצהובון של מרדוק צותת לאליטה הבריטית, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2010
- ^ יועצו לשעבר של ראש ממשלת בריטניה קמרון נעצר בקשר לפרשת האזנות הסתר בניוז אוף דה וורלד, באתר הארץ, 8 ביולי 2011
- ^ רויטרס, עורך בריטי מודה לראשונה: פרצנו גם לטלפונים של משפחת המלוכה, באתר הארץ, 14 במאי 2014
- ^ ליסה או'קרול, הגרדיאן, ההון-שלטון-עיתון בבריטניה מגיע לבית המשפט, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2013
- ^ קתרין בנהולד, המפתח להבנת ניצחון מחנה הברקזיט טמון בצהובונים של בריטניה, באתר הארץ, 4 במאי 2017
- ^ אורן פרסיקו, חדשות רעות, באתר גלובס, 15 ביוני 2005
- ^ סוכנויות הידיעות, תחילתה של ידידות מופלאה? איל המדיה רופרט מרדוק יקיים ערב גיוס תרומות עבור הילארי קלינטון, באתר הארץ, 10 במאי 2006
- ^ סוכנויות הידיעות, איל המדיה רופרט מרדוק הצהיר כי הוא עשוי לתמוך במועמדותו של ברק אובמה לנשיאות ארה"ב, באתר הארץ, 29 במאי 2008
- ^ סוכנויות הידיעות, מרדוק על רומני: "משחק על בטוח במקום לנגח את הממשל", באתר TheMarker, 25 ביוני 2012
- ^ ניו יורק טיימס, טייקון VS טייקון: מלך המדיה רופרט מרדוק לא סובל את איל הנדל"ן דונלד טראמפ, באתר TheMarker, 22 ביולי 2015
- ^ ג'ון קובלין וניק קורסניטי, ניו יורק טיימס, הערוץ הנשיאותי של טראמפ: מה מלמדות 18 שעות מול פוקס ניוז, באתר הארץ, 27 במרץ 2017
- ^ מגי הברמן וגלן טראש, ניו יורק טיימס, העשירים והמקורבים שלוחשים באוזנו של טראמפ, באתר הארץ, 25 באפריל 2017
- ^ רונית אדלר, רופרט מרדוק מקדם חדשנות ישראלית, באתר גלובס, 6 ביוני 2005
- ^ מרי שגיא, כתבת גלובס בניו יורק, רופרט מרדוק מאמין בציונות, באתר גלובס, 4 ביוני 1997
- ^ חפץ מחזק את הקשר עם מילצ'ן, באתר הארץ, 18 בינואר 2011
- ^ טלי חרותי-סובר, נתניהו הציע גם לבנו של המיליארדר מרדוק לרכוש את "ידיעות אחרונות", באתר TheMarker, 17 בינואר 2017
- ^ נתי טוקר, "ישראל היום" בטלוויזיה? מקורבו של נתניהו בוחן הקמת ערוץ מסחרי, באתר TheMarker, 6 ביולי 2016
- ^ נתי טוקר, קלטת ניר חפץ: ידיעה ב-TheMarker הרסה תוכנית להקמת ערוץ טלוויזיה חדש, באתר TheMarker, 18 בפברואר 2018
- ^ איילת כרמל, מלך הטבלואידים, באתר גלובס, 28 בפברואר 2005
- ^ מיכל מירון-שקד, רופרט מרדוק לא מפרגן לקריירה של אשתו, חדשות, 14 במאי 1990
- ^ וול סטריט ג'ורנל, ארה"ב הזהירה את קושנר מוונדי דנג, גרושת רופרט מרדוק, באתר גלובס, 17 בינואר 2018
- ^ שירות גלובס, דיווח: רופרט מרדוק התגרש כי אשתו "נדלקה" על טוני בלייר, באתר גלובס, 3 בדצמבר 2013
- ^ שירות גלובס, הרביעית של מרדוק: איל המדיה התארס עם דוגמנית העבר ג'רי הול, באתר גלובס, 12 בינואר 2016
- ^ סוכנויות הידיעות, רופרט מרדוק לא נח: מתחתן עם הדוגמנית לשעבר ג'רי הול, באתר TheMarker, 12 בינואר 2016
- ^ ענבל חננאל, "יורשים", גירסת המקור: האמת מאחורי הפרידה של רופרט מרדוק מג'רי הול, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet, 23 באפריל 2023
- ^ סוכנויות הידיעות, מזל טוב בגיל 92: רופרט מרדוק מתחתן בפעם החמישית, באתר TheMarker, 20 במרץ 2023
- ^ זה היה מהר: רופרט מרדוק מבטל את האירוסים בגיל 92, באתר אייס, 5 באפריל 2023
- ^ שירות גלובס, שוגר דדי: רופרט מרדוק נותן 100 מיליון ד' לכל אחד מילדיו, באתר גלובס, 4 בפברואר 2007
- ^ גלי וינרב, טלנובלה בע"מ, באתר גלובס, 4 באוגוסט 2005
- ^ שירות רויטרס, ג'יימס מרדוק, המנכ"ל, יכהן גם בדירקטוריון BSkyB שבשליטת אביו, היו"ר רופרט מרדוק, באתר גלובס, 16 בנובמבר 2003
- ^ שירות בלומברג, לכלן מרדוק חוזר לאוסטרליה; אחיו ג'יימס עשוי לרשת בעתיד את אבא, באתר גלובס, 31 ביולי 2005
- ^ אי.פיי, על רקע פרשת ההאזנות: ג'יימס מרדוק פורש מתפקידו, באתר הארץ, 29 בפברואר 2012
אנשיל פפר, ג'יימס מרדוק עשוי לעמוד לדין בבריטניה ובארה"ב, באתר הארץ, 11 ביולי 2011 - ^ סוכנויות הידיעות, "דיסני קרובה לרכישת נכסי פוקס המאה ה-21; ג'יימס מרדוק עשוי להתמנות למנכ"ל דיסני", באתר TheMarker, 5 בדצמבר 2017
- ^ צח יוקד, בנו של מייסד "פוקס ניוז" הפך לאחד התורמים הגדולים לקמפיין של ג'ו ביידן, באתר הארץ, 20 ביולי 2020
- ^ לי-אור אברבך, מדוע נפגש בנו של מרדוק עם בכירי תקשורת ופוליטיקאים?, באתר גלובס, 28 ביוני 2015
- ^ ג'יימס הארדינג, חדוות היצירה של ליז, באתר גלובס, 14 במרץ 2000
- ^ ג'ף פרוזאן, אבא רופרט, בתו ליז, באתר גלובס, 8 במאי 2000
- ^ סוכנויות הידיעות, רופרט מרדוק רוכש את חברת ההפקות של בתו ב-672 מיליון ד', באתר הארץ, 22 בפברואר 2011