פיטקרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיטקרן
Pitcairn
Flag of the Pitcairn Islands.svg Coat of arms of the Pitcairn Islands.svg
דגל סמל
מוטו לאומי:
המנון לאומי: המנון הממלכה המאוחדת
מיקום פיטקרן
יבשת אוקיאניה
שפה רשמית אנגלית ופיטקרנית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
אדמסטאון
25°04′00″S 130°06′02″W / 25.066592°S 130.100441°W / -25.066592; -130.100441
משטר הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים
ראש המדינה
- מלכה
- מושלת
מלכה
אליזבת השנייה
ויקטוריה טרידל (מתגוררת בניו זילנד)
הקמה
המרד על הבאונטי

1790
שטח[1]
- דירוג עולמי
47 קמ"ר 
232 בעולם
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
48 נפש 
237 בעולם
1.02 נפש לקמ"ר
234 בעולם
מטבע דולר ניו זילנדי ‏ (NZD)
אזור זמן UTC -8
סיומת אינטרנט .pn
קידומת בינלאומית 64+
האי פיטקרן והאיים הסמוכים
אדמסטאון, עיר הבירה של פיטקרן

פיטקרןאנגלית: Pitcairn) הוא שמה של קבוצת איים השייכים ליבשת אוקיאניה (הכוללת את האי פיטקרן והאיים הנדרסון, דוצ'י ואונו) בדרום האוקיינוס השקט שנמצאת בחסות בריטית. באי פיטקרן 48 תושבים נכון ל-2014, רובם מצאצאיהם של המורדים מהספינה הבאונטי. יתר האיים לא מיושבים.

פיטקרן הוא מהאיים המיושבים המבודדים ביותר בעולם. האיים המיושבים הקרובים אליו ביותר הם אי הפסחא, מרחק של 2,065 ק"מ וטהיטי במרחק של 2,325 ק"מ. ניו זילנד מרוחקת 5,333 ק"מ מהאי, וצ'ילה מרוחקת כ-5,000 ק"מ מהאי.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד האי המרכזי המיושב יש בסביבות פיטקרן עוד שלושה איים לא מיושבים: אונו (Oeno), הנדרסון (Henderson) ודוצ'י (Ducie). פיטקרן והנדרסון הם געשיים והאחרים הם איי אלמוגים (coral atolls).

שטחו של פיטקרן הוא 4,500 דונם, מהם רק 360 דונם של קרקע מישורית. הנקודה הגבוהה ביותר בפיטקרן היא 347 מטר. הטמפרטורה נעה בין 13 ל-33 מעלות צלזיוס. באי יורדים 2,000 מילימטר גשם בשנה, שרובם בשברי ענן בודדים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכאולוגים מעריכים כי האי יושב לראשונה במשך תקופות מסוימות עד המאה ה-15 על ידי מתיישבים פולינזים. כאשר האי התגלה לראשונה למערב על ידי הפורטוגזי פדרו פרננדז דה קוירוס בחיפושיו אחרי "יבשת אוסטרליה האבודה" בשנים הראשונות של המאה ה-17 הוא היה לא מיושב. כ-150 שנה מאוחר יותר, גילו הבריטים מחדש את האי וקראו לו על שם הקצין שהבחין בו בראשונה.

בשנת 1790 הגיעו לאי המתיישבים המערביים הראשונים שלו, המורדים מהאוניה "באונטי" והנשים שהכירו בטהיטי. הם בקושי מצאו את האי מכיוון שהוא היה משורטט במפות במיקום לא נכון, במרחק 320 ק"מ ממיקומו האמיתי. הטעות הזו העלתה את קרנו של האי על ידי המורדים שכן כך פחתה הסכנה שספינות בריטיות יגלו אותם ויענישו אותם על המרד. לאחר שנחתו על האי ורוקנו את הספינה, הם שרפו אותה כדי שהיא לא תראה למרחוק.

האוכלוסייה כללה בתחילתה 9 מורדים, 6 גברים פולינזים, 12 נשים פולינזיות ותינוק אחד. במשך 18 שנה הם היו מבודדים לחלוטין על האי. במהלך השנים הללו נרצחו או התאבדו שמונה מתוך תשעת המורדים. המורד האחרון שנשאר, ג'ון אדמס, הנהיג את הקהילה ותחתיו היא פרחה. הוא דאג לחינוך הילדים ובניית כנסייה. עיר הבירה נקראת על שמו. ב-1825 הגיעה אוניה בריטית לאי והעניקה חנינה רשמית לתושבים. ב-30 בנובמבר 1838 צורפו האי והאיים מסביבו לאימפריה הבריטית.

בשנת 1855 אוכלוסיית האי הגיעה ל-200 איש והיה קשה לכלכל אותם ולאכלסם באזור השטוח של האי שכולל רק 360 דונם. שנה מאוחר יותר העניקה המלכה ויקטוריה את האי נורפוק לתושבים. הם עברו לאי שמרוחק כ-6,500 ק"מ מערבה לפיטקרן. חלקם לא התאקלמו באי החדש וחזרו לפיטקרן לאחר עשר שנים. כיום מתגוררים בנורפוק, ששייך לאוסטרליה, 1,000 צאצאים של אלו שנשארו שם. מלבד תושבי פיטקרן, הם היחידים בעולם שדוברים את השפה המקומית, פיטקרנית.

ב-1887 חל שינוי דתי באי. התושבים עברו לכנסיית האדוונטיסטים של היום השביעי, נטשו את האלכוהול ואת החזיר ואת יום המנוחה ציינו בשבת. כנסייה זו גם מחייבת צניעות מינית יתרה, שהעתיד יעלה שאלות לגבי שכיחותה בקרב התושבים.

בשנים שלאחר פתיחת תעלת פנמה, ב-1914 נהנה האי מקרבתו לנתיב האוניות שהיו חוצות את האוקיינוס השקט לאוסטרליה. בשנים שלאחר מכן שיגשגה האוכלוסייה והגיעה לשיא של 233 תושבים ב-1937. בשנים שלאחר מכן החלה הגירה לניו זילנד וכך האי כולל כיום רק 56 תושבים.

בשנים האחרונות מטולטלת אוכלוסיית האי בפרשיה של ניצול מיני ואונס לאחר ש-13 מתושבי האי הועמדו למשפט בניו זילנד. התביעה החלה לאחר שתושב פיטקרן הואשם באונס ילדה בעת שביקר בניו זילנד בשנת 1999. בעקבות זאת החל בירור שהעלה טענות על מסורת של ניצול מיני של נערות באי. 47 התושבים שנשארו באי ניסו לבטל את המשפט וטענו שהרשעה תהיה מכת מוות לאוכלוסייה באי. לטענתם, מה שנראה מבחוץ כניצול מיני הוא חלק מתרבותם ונובע מהבידוד.

התושבים מחזיקים ברובים, שבאמצעותם הם מפילים פירות מהעצים, ונדרשו להביאם אל הרשויות מחשש להתלקחות בעקבות הדיון המשפטי. המשפט, שלפי דרישת התושבים התקיים באי ולא בניו זילנד, התנהל באוקטובר 2004. כדי לחמוק ממנו העלו פרקליטיהם של הנתבעים אפילו את הטענה שפיטקרן עצמאית ואינה כפופה למרות החוק הבריטי, אך זו נדחתה.

החיכוכים שהתגלו סביב החקירה המקדימה היו רבים ובפעם אחת אפילו סירבו אנשי פיטקרן לסייע למשפטנים ולשוטרים לרדת מספינתם, סנקציה קשה באי שהמבנה שלו אינו מאפשר לספינה לעגון אלא במרחק מה מהחוף.

בסופו של דבר נידונו ארבעה גברים לעונשי מאסר‏[3], ביניהם מנהיג התושבים. השופט ציין שהקל בעונשים כדי לאפשר את המשך התנהלות החיים באי.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשל באי מבוסס על דמוקרטיה ייצוגית פרלמנטרית של שטח תלוי. בפיטקרן ראש העיר ממלא את תפקיד ראש הממשלה. לאי יש חוקה שנכנסה לתוקפה בשנת 1964. במונחים של אוכלוסייה פיטקרן נחשבת לדמוקרטיה הקטנה בעולם.

המועצה המחוקקת של האי מורכבת מעשרה מושבים. במועצה חברים:

  • ארבעה תושבים הנבחרים בבחירה ישירה.
  • היושב ראש (נבחר).
  • ראש העיר (נבחר).
  • ממונה אחד על ידי הנבחרים וראש המועצה.
  • שני ממונים של המושל, אחד מהם המזכיר הכללי.
  • מתאם פעולות בין המושל למועצה.

הבחירות נערכות כל שנה ב-24 בדצמבר ובגלל המספר הקטן של התושבים אין באי חלוקה למפלגות.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים התקיימו תושבי פיטקרן רק הודות לקרקע העשירה ולדיג. הדגה העשירה שמסביבם והגידולים החקלאיים ספקו להם שפע יחסי של מזון.

מקור הכנסה נוסף של תושבי האי הוא התיירות. מכיוון שאין באי שדה תעופה או מנחת מגיעים המבקרים רק מספינות ששטות בין ניו זילנד לחוף המערבי של אמריקה. מכיוון שגם נמל אין באי, מגיעים אליו התיירים באמצעות סירות קטנות שמופעלות על ידי התושבים. באי מוזיאון, נקודות תצפית וחנות מזכרות.

תושבי האי גילו מקורות הכנסה נוספים מההתעניינות העולמית בהם. הם מוכרים לאספני בולים הוצאות מיוחדות של בולים שנושאים את שם האי ובשנים האחרונות אפילו כרטיסי חיוג של הטלפון הציבורי היחיד באי שמופעל על ידי לווין (מספרו: 872-762-337-766+). כמו כן הם מוכרים את הזכות להשתמש בסיומת האינטרנט שלהם (pn.) לאתרים.

באי קיימת גם תעשייה קטנה של דבש ובניית דגמי אוניות זעירים מעץ.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה באי מונה 48 תושבים (נכון ל-2014), ועמם עוד 9 אנשי מקצוע המגיעים מחוץ לאי, ומתחלפים מדי מספר חודשים. שיעור גידול האוכלוסייה עומד על 0%. קיים קושי באיסוף הנתונים המדויקים והעדכניים עקב הגירה סמויה. רוב התושבים הם מצאצאי הניצולים של המרד על הבאונטי ואחרים שמוצאם מטהיטי. האוכלוסייה מורכבת מלבנים ובני תערובת. קיים שיעור גבוה של נישואי קרובים.

רוב התושבים משתייכים ל"כנסיית ההתגלות של היום השביעי", הדוגלת בשמרנות דתית. גילויי חיבה פומביים אינם מקובלים, ומכירת אלכוהול אסורה.

מערכת החינוך באי מצומצמת, ולכן נשלחים הילדים לפנימיות בניו זילנד ובאוסטרליה. רבים מעדיפים שלא לשוב, וכתוצאה מכך יורד כוח העבודה באי, והוא הוערך בשנת 2004 ב-15 איש בלבד. פרנסת התושבים מתבססת על מסחר זעיר עם תיירים ותרומות.

התושבים מקיימים קשרים חברתיים עם תושבי האי נורפוק, ולרבים מהם גם קרובי משפחה שם. בספטמבר 2003 נולדה תינוקת באי, לראשונה מזה 17 שנה, ותינוקת נוספת נולדה במרץ 2007. בשנת 2005 נישא באי הזוג הראשון אי פעם שאינו יליד המקום וקיבל אזרחות של האי.

השפה המדוברת באי היא שפה קריאולית הנגזרת מן האנגלית של המאה ה-18 ושפת טהיטי. עבור ילידי האי זוהי שפת אם, והיא נלמדת בבית הספר המקומי, לצד האנגלית הרגילה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית:

באנגלית:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ ‫רויטרס, אונס באי המבודד: מאסר לצאצאי "הבאונטי", באתר ynet‏, 29 באוקטובר 2004‬


קבוצות איי פולינזיה
איי אוסטרל · איי קוק · אי הפסחא · איי גמבייר · הוואי · ואליס ופוטונה · איי קרמדק · איי לויאלטי · איי מרקיז · ניו זילנד · פיטקרן · סמואה · איי החברה · טוקלאו · איי טונגה · טואמוטוס · טובאלו מפת איי פארו

קואורדינטות: 25°04′S 130°06′W / 25.067°S 130.100°W / -25.067; -130.100