אמבר (סדרת ספרים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אמבר (אנגלית: The Chronicles of Amber) היא סדרת ספרי פנטזיה ומדע בדיוני שנכתבה על ידי הסופר רוג'ר זילאזני. סדרת אמבר הייתה לפריצת דרכו החשובה של זילאזני, היא משלבת אלמנטים של ספרות פנטזיה יחד עם אלמנטים מיתיים ופילוסופיים וניכרות בה השפעות רבות ומגוונות. הסדרה מתחלקת לשני חלקים בני חמישה ספרים כל אחד, שמתארים את קורותיהם של קורווין, נסיך אמבר, ובנו מרלין. בנוסף נכתבו בסדרה מספר סיפורים קצרים שלא תורגמו לעברית.

עלילת הסדרה מתרחשת בעולם המורכב מרצף של אינסוף יקומים מקבילים, שניתן לעבור בינם. בקצהו האחד של הרצף ניצבת ממלכת אמבר המסמלת את הסדר, ובקצהו השני ממלכות התוהו, המסמלת את הכאוס. היקומים שביניהם, המכונים בסדרה בשם 'צללים', נוצרים כתוצאה מהמתח הקיים בין שני הקטבים הללו. העולם בו אנו חיים, כדור הארץ מוצג בסדרה גם הוא בתור אחד מאותם צללים. בין הצללים ניתן לעבור על ידי 'הסטת צללים' הדרגתית, או בעזרת הטראמפים, קלפי טארוט מיוחדים שמאפשרים תקשורת טלפטית עם נושא הקלף, וכן מעבר טלפורטיבי אליו.

חמשת הספרים הראשונים בסדרה מגוללים את סיפורו של קורווין, אחד מנסיכי משפחת המלוכה השולטת באמבר, ואת מאבקי הכוחות שהוא מנהל עם שמונת אחיו וארבע אחיותיו כדי לזכות בשלטון בממלכת אמבר, לאחר שאביהם אוברון נעלם. חמשת הספרים הבאים, שמתרחשים מספר שנים לאחר הספרים הקודמים, מתוארים מנקודת מבטו של הקוסם מרלין, ומספרים על נסיונותיו להתחקות אחרי עקבותיו של קורווין אביו שנעלם.

היקום של אמבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצללים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה מבוססת על עיקרון קיומם של יקומים מקבילים, שנקראים הצללים. בני אמבר בעלי הדם המלכותי, בניו של אוברון, מסוגלים לפסוע דרך הצללים לאחר שצעדו על הדגם. המעבר בין הצללים נעשה בכח המחשבה; ההולך בצללים גורם לשינויים בסביבתו להופיע בדרכו, וכדי להגיע מצל אחד לאחר הוא צריך לשנות את הסביבה בצורה הדרגתית, עד שתתאם את עולם הצל הרצוי. צללים מסוימים הם רחוקים יותר מאחרים, ויש לעתים צורך בהליכה למרחק רב כדי להגיע אליהם. ההבדלים בין העולמות עשויים לבוא לידי ביטוי בכל תחום, החל בשינוי צבעם של השמיים והשמש וכלה בשינויים בחוקי הפיזיקה, הכבידה והזמן. כך לדוגמה אורכו של יום שלם באמבר הוא שווה ערך ליומיים וחצי על כדור הארץ.

ישנו מספר אינסופי של מציאויות חלופיות שניתן להגיע אליהן, והדמויות בסדרה עצמן אינן בטוחות בנוגע לשאלה האם ההולך בצללים יוצר את המציאות הרצויה לו תוך כדי ההליכה, או שהצללים קיימים באופן עצמאי והוא רק עובר בינם. בסדרת מרלין ישנה התייחסות לפירוש העולמות המרובים של מכניקת הקוונטים, ונאמר על גלגלרפא שהוא 'מדפדף' בין הצללים, מה שמצביע על כך שהצללים קיימים באופן עצמאי, למרות שזה לא נאמר בפירוש. באופן כללי, הידע של קורווין ושאר הדמויות לגבי העולם והצללים איננו מושלם, ומתפתח במהלך הסדרה. בתחילת הסדרה קורווין שרוי תחת המחשבה שאמבר היא מקור כל הצללים, ולאחר מכן הוא מתוודע ליחסים בינה לבין התוהו, ולעובדה שהתוהו הוא קדום יותר מאמבר.

הדגם והלוגרוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשני קטבי הקיום נמצאים סמלי הסדר והכאוס - הדגם והלוגרוס. לשניהם צורה של מבוך, שהעובר שאותו מקבל את היכולת ללכת בצללים. בעוד שהדגם הוא מבוך דו ממדי סטאטי שמצויר על רצפת המרתף באמבר, את הלוגרוס ניתן לתאר כמעין מבוך מכשולים תלת ממדי שמשנה את צורתו תדיר. הדגם והלוגרוס הם גם דמויות מודעות בעלות כח רב, שמשתמשות באנשים למטרותיהם.

המעבר בדגם איננו פשוט; הוא דורש כוחות נפש עצומים, וקטלני לכל מי שאיננו מצאצאיו של דוורקין. הדגם באמבר הוא צלו הראשון של הדגם הראשוני שנוצר על ידי דוורקין לאחר שנמלט מהתוהו. ליצירתו של הדגם הראשוני השתמש דוורקין ביהלום הדין, שהוא כנראה עינו של נחש הכאוס. בצללים הסמוכים לאמבר קיימים עוד תשעה דגמים שבורים. ההליכה על דגמים אלו היא מסוכנת, אך הגעה למרכז הדגם דרך החלקים השבורים עשויה לתת לאדם מן הצללים כוחות מסוימים. מרלין תיקן את אחד הדגמים הפגומים בעזרת יהלום הדין, מעשה שהגביר את כוחו של הדגם לעומת הלוגרוס.

במקביל לדגם של אמבר קיים דגם נוסף ונפרד, שנוצר על ידי קורווין סמוך לממלכות התוהו. הדגם הנוסף לא תומך לא בדגם של אמבר ולא בלוגרוס, וההשפעות שלו על המציאות אינן ברורות. בספרים מועלית ההשערה שהוא עשוי להוות שער למערכת צללים מקבילה, ושהוא האחראי לחלק מההפרעות והסופות בצללים.

הטראמפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטראמפים הם קלפים קסומים המזכירים קלפי טארוט הפועלים מכוחם של הדגם והלוגרוס. הם נושאים את דמותו של אדם או מקום מסוים, ומאפשרים תקשורת עם האדם המצויר על הקלף או מעבר למקום המצויר, גם אם הוא נמצא בצל אחר. התקשורת היא מיידית, ונעשית באמצעות החזקת הקלף והתרכזות בו, כאשר העברת היד מעל גבי הקלף מפסיקה את הקשר. ניתן למשוך דרך הקלף את האדם איתו יוצרים קשר. לא תמיד ניתן לתקשר עם מישהו באמצעות טראמפים; עילפון, סמים, נזק מוחי והתנגדות מנטלית של מושא התקשורת יכולים לחסום את האפשרות לקשר. דברים נוספים שעשויים להפריע לתקשורת הטראמפים הם מחסומים מלאכותיים, כגון מערת הקריסטל, הימצאות במקום שבו אין לדגם וללוגרוס השפעה, ומרחק רב מאוד בין המתקשרים, שעשוי להשפיע על התקשורת בשל הבדלים בקצב זרימת הזמנים. ניתן גם להשתמש בטראמפים בתור התקפה מנטלית, שתמנע מהמותקף לעסוק בפעולות אחרות.

חפיסת קלפי הטראמפים המקורית של בית אמבר נוצרה על ידי דוורקין עבור בני משפחת המלוכה של אמבר, וכל עותק שלה כולל את כל בני המשפחה. את הטראמפים ניתן לצייר לא רק על קלף, אלא גם על קירות ודלתות. כך לדוגמה דוורקין מצייר עבור קורווין טראמפ על קיר תאו, ומאפשר לו לצאת דרכו אל החופש. כדי לצייר טראמפים יש צורך בהליכה על הדגם או על הלוגרוס, ובהדרכה מתאימה. טראמפים אחרים נוצרו בצורה זו על ידי לוק, מרלין ואחרים.

תקציר עלילת הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת קורווין[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמשת הספרים הראשונים מתוארים בגוף ראשון מנקודת מבטו של קורווין, ומתארים את המפגש המחודש שלו עם אחיו ומשפחתו, לאחר שנעדר למשך מאות שנים.

תשעה נסיכים לאמבר (1970)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורווין מתעורר בבית חולים פרטי בניו יורק כשהוא סובל מאובדן זיכרון, ללא מידע על זהותו ועברו. לאחר זמן קצר הוא מגלה על השתייכותו למשפחת המלוכה של אמבר, שבניה ניחנו בעוצמה על אנושית וביכולת לנסוע דרך הצללים. הוא מוצא את אחותו פלורה דרך רישומי בית החולים, ולאחר מכן יוצא לאמבר עם אחיו ראנדום כדי לצעוד על הדגם, מבוך מעגלי המשורטט על רצפת המרתף של טירת אמבר, שהוא מקור הסדר ביקום. ההליכה על הדגם מעניקה יכולות שונות למהלכים עליו, כמו גם את היכולת לעבור בטלפורטציה לכל מקום שהוא עם ההגעה למרכזו. במהלך מסעם לאמבר הם פוגשים באחותם דיירדרה, ומחליטים לפנות לכיוון רבמה, עיר המראה התת-מימית של אמבר.

ההליכה על הדגם ברבמה משיבה לקורווין את זכרונותיו ואת יכולתו לנסוע בצללים. הוא מגלה שהוא הובא לכדור הארץ בזמן המגפה השחורה במאה הארבע עשרה. המחלה גרמה לו לאבד את זכרונו לגבי חייו הקודמים, והוא בילה בכדור הארץ שש מאות שנה, עד שנפגע בתאונת דרכים, איבד את זכרונו שוב והוכנס לבית חולים פרטי על ידי פלורה.

לאחר ההליכה על הדגם קורווין מעביר את עצמו לאמבר ומתעמת עם אחיו אריק, שהשתלט על הכתר לאחר היעלמותו של אביהם, אוברון. לאחר מכן הוא חובר לאחיו בלייז כדי לאסוף צבא ולכבוש את אמבר מידי אריק. הניסיון שלהם לכבוש את אמבר נכשל, בלייז נופל מעל צוק הקולוויר, וקורווין נתפס ונכלא. אחרי כליאתו של קורווין אריק עוקר את עיניו, ומכתיר את עצמו למלך אמבר. לאחר מספר שנים בכלא ראייתו של קורווין חוזרת אליו, והוא נמלט מתאו בעזרתו של המכשף המטורף דוורקין, שמצייר עבורו טראמפ על קיר תאו.

תותחי אוואלון (1972)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שקורווין משתחרר מכלאו הוא יוצא בדרכו אל אוואלון, צל שבו שלט פעם, כדי להשיג נשק שישמש אותו בהתקפה חוזרת נגד אריק. רובים רגילים לא פועלים באמבר, מפני שחוקי הפיזיקה שונים מעט בכל צל, ואבקת שריפה לא בוערת באמבר באופן שמאפשר שימוש בכלי נשק חם. למרות זאת, קורווין מכיר סוג מסוים של אבקת צורפים שמקורו באוואלון שיכול לתפקד בתור אבקת שריפה באמבר, והוא מתכנן לחמש צבא משלו ברובים אוטומאטיים מכדור הארץ ולכבוש את אמבר. בדרכו לאוואלון הוא מוצא את גאנלון, פושע לשעבר ששירת תחת פיקודו באוואלון והוגלה, ועוזר לו להילחם במעגל השחור, כתם של רוע שמתפשט על פני הארץ ומעוזם של מגוון יצורי אופל. לאחר שהם מביסים את המעגל השחור הוא ממשיך בדרכו לאוואלון, וגאנלון מחליט להצטרף אליו במסעו. באוואלון הוא פוגש את דארה, אישה שטוענת שהיא נכדתו של אחיו בנדיקט, ומקיים עימה קשר רומנטי קצר.

קורווין מגלה שיש איום על אמבר, דרך שחורה שחוצה את כל הצללים ומגיעה עד לאמבר. הוא קונה כלי נשק בכדור הארץ, מגייס צבא באחד הצללים, ויוצא לתקוף את אמבר. כשהוא מגיע לשם, הוא רואה שאמבר כבר נמצאת תחת מתקפה של יצורי אופל מממלכות התוהו, והוא מחליט לעזור לאמבר ולהפנות את חייליו נגד ממלכות התוהו. במהלך הקרב אריק נפצע בצורה אנושה, הוא מעביר את יהלום הדין לקורווין וממנה אותו לעוצר לפי מותו. הקרב נגמר בניצחון, וקורווין רואה שדארה הגיעה גם היא לאמבר. היא צועדת על הדגם, וחושפת את עצמה תוך כדי כך כבת ממלכות התוהו, כאשר היא משנה את צורתה תוך כדי חציית הדגם. לאחר שהיא מגיעה למרכז הדגם היא מכריזה שאמבר תיחרב ונעלמת.

בסימן החדקרן (1975)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של אחיו אריק קורווין מושל באמבר כעוצר. לאחר זמן קצר נרצח קאיין, אחיו של קורווין, ומעשה הרצח מאורגן בצורה שמפלילה את קורווין. הדבר מוביל אותו לתהות על גורלם של מספר נסיכים אחרים שנעדרו. ראנדום מספר לקורווין על ניסיונו לחלץ את אחיהם בראנד מצרה שנקלע אליה, ניסיון שנפסק באמצעו כאשר הוא נפגש עם קורווין בביתה של פלורה, לאחר שזה שיצא מבית החולים.

קורווין מחליט לנסות להציל את בראנד. במאמץ משותף של בני המשפחה הם מחלצים את ברנד מכלא מבודד, אך מיד לאחר ההצלה נעשה ניסיון להתנקש בחייו, כאשר אחד מבני המשפחה דוקר אותו בבטנו. זמן קצר לאחר מכן נעשה ניסיון נוסף להתנקש בחייו של קורווין, אך הוא מצליח להימלט. הוא מוצא את עצמו בביתו הישן, על כדור הארץ, פצוע קשה מניסיון ההתנקשות. לפני שהוא חוזר לאמבר הוא מחביא את יהלום הדין על כדור הארץ, שכן בנוסף לכוחות המאגיים שלו הוא גם נוטל את כח החיים של העונד אותו. לאחר שבראנד מחלים הוא מספר לקורווין על ההתרחשויות שקדמו לכליאתו, וכן על הגורמים לתאונת הדרכים של קורווין.

קורווין יוצא למסע בטיר-נא נוגת, עיר שהיא השתקפותה השמיימית של אמבר ומופיעה רק לאור הירח, כדי לקבל השראה כיצד לפעול בסיטואציה. כאשר הוא חוזר לאמבר יחד עם גאנלון וראנדום הוא מוצא את עצמו במקום זאת בדגם אחר, ומבין שזהו הדגם האמיתי, שאמבר, יחד עם רבמה וטיר-נא נוגת, הם רק צלליו הראשונים.

ידו של אוברון (1976)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורווין מגלה שהדגם הראשוני פגוע, וכתם כהה מכסה חלקים ממנו, והוא מבין שהכתם נוצר על ידי שפיכת דמו של אחד מבני המשפחה על הדגם. הוא חוזר לתא הכלא הישן שלו כדי למצוא את הגמד המטורף דוורקין. דוורקין, שסבור בתחילה שקורווין הוא למעשה אביו אוברון, שרק שינה את צורתו והתחפש לקורווין, מסביר לו כיצד ניתן לתקן את הדגם. קורווין מגלה שבראנד הוא האחראי להרס הדגם, ושהוא מחזיק בידו את יהלום הדין שקורווין הטמין על כדור הארץ. בשלב הזה קורווין מבין שהוא חייב למנוע מבראנד להתכוונן לאבן (על ידי הליכה על הדגם יחד עם האבן) או שתוכניתו של בראנד להרוס את הדגם תצליח. קורווין ואחיו מצליחים למנוע מבראנד לבצע את זממו ומחזירים את האבן. לאחר החזרת האבן הם מגלים שאביהם, אוברון, עדיין חי, ושהוא למעשה היה במחיצתם מזה זמן מה תחת זהותו של גאנלון.

ממלכות התוהו (1978)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוברון, לאחר שחזר לכס המלכות, מארגן התקפה על ממלכות התוהו, ומתכנן במקביל לתקן את הדגם הראשוני תוך סיכון חייו. הוא מציע לקורווין להיות יורש העצר שלו, יחד עם דארה כמלכתו. קורווין מסרב, ואוברון מורה לו לקחת את יהלום הדין דרך הצללים אל הקרב שייערך בממלכות התוהו לאחר שיתוקן הדגם. קורווין רוכב דרך הצללים ונרדף בידי בראנד, שהשיג יכולת טלפורטיבית בצורה כלשהי, ובידי סופה שגורפת את כל הצללים. הוא מתקרב אל ממלכות התוהו ונתקל ביצורים שונים, שנועדו להפריע לו בדרכו. לבסוף, הוא מפקפק ביכולתו של אביו לתקן את הדגם, ומניח שהוא נהרג ונכשל במשימתו. בעזרת יהלום הדין הוא יוצר דגם חדש במקום שבו הוא נמצא, ומשתמש בו כדי להגיע אל הקרב בממלכות התוהו.

בני המשפחה נאספים לעימות סופי עם בראנד במהלך הקרב. קאיין, שזייף את מותו, והודה שהוא היה זה שניסה להתנקש בקורווין לאחר שחשד בו בשיתוף פעולה עם בראנד, יורה חץ בבראנד. הוא נופל לתהום, ויחד עמו דיירדרה ויהלום הדין. החדקרן של אמבר, יצור בעל כוחות מיסטיים שמייצג את הדגם, מחזיר את היהלום ומעניק אותו לראנדום, שמוכתר למלך אמבר.

לאחר תום הקרב קורווין נפגש עם מרלין, בנו מדארה שגדל בממלכות התוהו, ומספר לו על חייו. חמשת הספרים הראשונים, שמסופרים בגוף ראשון, מתגלים למעשה כחלק מהשיחה שמנהל קורווין עם מרלין. קורווין מתכנן לבקר בממלכות התוהו ולהכירן, וכן לראות מה עלה בגורלו של הדגם החלופי שיצר.

סדרת מרלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמשת הספרים הבאים מתמקדים במרלין, בנו של קורווין, והסגנון שלהם הוא שונה במקצת מזה של ספרי קורווין.

קורווין, שסיפורו נכתב בשנות השישים המאוחרות, הוא מעין שילוב של דמות הבלש הקשוח של ריימונד צ'נדלר עם איש הנצח, לוחם ותיק בעל ניסיון של מאות שנים. מרלין לעומת זאת, שנכתב בשנות השמונים (בתקופה שבה התחילו מחשבים ביתיים להיות נפוצים יותר), הוא איש מחשבים צעיר שמוצא את עצמו במצבים הולכים ומסתבכים בניסיונו למצוא את אביו. מרלין גם עושה שימוש נרחב בכישוף, בניגוד לאביו שהעדיף את השימוש בחרב. בנוסף, מרלין נושא ירושה כפולה: הוא נסיך אמבר כבנו של קורווין, וגם נסיך התוהו, כבנה של דארה, והוא צעד הן על הדגם והן על הלוגרוס. כוחות הלוגרוס ממלאים תפקיד מרכזי במרבית הכשפים של מרלין.

קלפים של כליה (1985)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרלין הוא סטודנט למדעי המחשב על כדור הארץ, שמפתח במקביל פרויקט בשם גלגלרפא, חיישן ממוחשב שמבוסס על העקרונות של מערכת הטראמפים ובעל יכולת ללימוד עצמי. מטרת בנייתו של גלגלרפא, שמכונה בקיצור רפא, היא לסרוק את מרחבי הצללים כדי למצוא את קורווין, שנעלם לאחר שביקר בממלכות התוהו. הספר מתחיל בשלושים באפריל, תאריך שבו מדי שנה מתבצע ניסיון התנקשות בחייו של מרלין ממקור לא ידוע.

מרלין מבקר בדירתה של חברתו לשעבר ג'וליה, ומוצא את גופתה, לאחר שנהרגה על ידי מה שנראה כמו חיה מפלצתית שהגיעה מצל אחר. לאחר מכן, כאשר הוא חוקר את נסיבות מותה, הוא נקלע לקרב מכשפים עם גברת בשם ג'אסרה, ונמלט דרך חפיסת קלפי טראמפים שמצא, שמכונים לאחר מכן הטראמפים של הכליה. להפתעתו הוא מגלה שחברו מהאוניברסיטה, לוק רנארד, יודע על פרויקט השעשועים שלו, גלגלרפא, וכן על הקשר שלו לאמבר.

מרלין חוזר לאמבר ומגלה שקאיין נרצח על ידי מתנקש עם רובה צלפים. בהלוויתו של קאיין המתנקש עושה ניסיון נוסף לפגוע בבני המשפחה ומשליך רימון יד על התהלוכה, אך איש לא נפגע. מרלין מראה לראנדום, כעת מלך אמבר, את יכולותיו של גלגלרפא בהעברת דברים מרחוק דרך הצל ושליטה בצללים בעזרת מסוף מרוחק, בעוד הוא מופתע בעצמו מעוצמת ההדגמה. לאחר ההדגמה ראנדום מורה למרלין לכבות את רפא, מחשש שרפא יצא מכלל שליטה. מרלין יוצא לצל שבו מצוי רפא כדי לנתק אותו, ומגלה שזה פיתח בינתיים תודעה מלאכותית, ויכולת מרשימה להגן על עצמו, אפילו מפני יוצרו. במהלך ניסיונו של רפא למנוע ממרלין להגיע אליו הוא יוצר רעידת אדמה. מרלין נופל לבקיע בקרקע וניצל ברגע האחרון על ידי לוק. הופעתו של לוק במקום זה מוכיחה את יכולתו לנסוע דרך הצללים, ואת העובדה שגם הוא איננו אדם רגיל. מרלין מגלה שלוק הוא למעשה רינאלדו, בנו של בראנד, ושהוא האחראי לניסיונות ההתנקשות בחייו בשלושים באפריל ולמותו של קאיין. לוק אומר למרלין שהשלושים באפריל היה היום שבו הגיעה אליו ההודעה על מותו של אביו. בסוף הספר לוק כולא את מרלין במערה עשויה קריסטל כחול, שחוסמת את יכולות הכישוף והתקשורת שלו, וממנה הוא לא יכול להימלט.

קלפים של כליה זכה בפרס לוקוס לרומן הפנטזיה הטוב ביותר בשנת 1985.

דמה של אמבר (1986)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרלין מנצל את ניסיונה של ג'אסרה לפתוח את מערת הקריסטל כדי להימלט. הוא עומד לקחת אותה כאסירה, אך היא מגייסת תגבורת דרך הטראמפים והוא נאלץ לסגת. הוא חוזר לדירתה של ג'וליה ומוצא שם דלת סודית. מעקב אחרי הנתיב שמאחורי הדלת מביא אותו לצל אחר, אל מול מבצר קסום בשם מצודת ארבעת העולמות. מצודת ארבעת העולמות, שהיא מרכזה של רשת אנרגיה קוסמית, נפלה בזמן האחרון בידיו של מכשף במסיכה כחולה שמכנה את עצמו 'מסיכה', שיש לו ככל הנראה סיבה אישית לנקום במרלין. פגישה עם עריק מגלה למרלין שג'אסרה, השליטה הקודמת של המצודה ומלכת קאשפה לשעבר, היא אימו של לוק. כשמרלין מגיע אל המצודה היא נתונה במצור בידיו של שכיר החרב דאלט, אויב ידוע של אמבר וחברו של לוק.

מרלין חוזר לאמבר וניצל מניסיון התנקשות בעזרתה של פילגשו של קאיין, וינטה בייל, שנראית כאילו היא יודעת עליו פרטים רבים יותר מכפי שהיא אמורה. בביתה של וינטה מרלין מציל את לוק הפצוע מידיו של דאלט דרך הטראמפ, לאחר שדאלט ניסה להרוג אותו. לוק מספר למרלין שגא'סרה היא כעת אסירתו של מסיכה במצודת ארבעת העולמות ומבקש ממרלין להציל אותה, ומרלין כולא אותו במערת הקריסטל עד להחלמתו.

וינטה מגלה למרלין שהיא בעצם לא וינטה האמיתית, אלא יצור שמסוגל לעבור מגוף לגוף תוך כדי השתלטות על המארח, והוא האחראי להתנהגות המוזרה שמרלין ראה אצל כמה ממכריו בכדור הארץ. על אף שהיא מגלה לו מה היא, היא לא מוכנה להסביר לו מדוע היא עוקבת אחריו. בדרכו חזרה לאמבר מרלין נתקל בזאב אדם ונלחם בו, אך הוא נמלט ונראה שהוא עובד ביחד עם מסיכה.

מרלין מחליט להציל את ג'אסרה ללא עזרתו של לוק ולאסור אותה באמבר. הוא יוצא למצודת ארבעת העולמות, ומוצא את ג'אסרה, שהוטל עליה כישוף שהפך אותה למאובנת. כשמסיכה מגיע, מרלין מתעמת איתו ונמלט עם ג'אסרה חזרה לאמבר, שם הוא נתקל בטראמפ יוצא דופן, שלוכד אותו יחד עם לוק במסיבת התה של הכובען המשוגע מאליס בארץ הפלאות.

דמה של אמבר היה מועמד לפרס לוקוס לרומן הפנטזיה הטוב ביותר בשנת 1987.

בסימן התוהו (1987)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרלין מבין שארץ הפלאות שבה הוא לכוד יחד עם לוק היא תוצר הזייתי של טריפ LSD של לוק, שהפך לאמיתי מכח יכולתו של לוק לשלוט בצללים. (לוק נלקח בשבי במהלך ניסיון להציל את ג'אסרה, ושוביו כנראה נתנו לו LSD בתור ניסוי). במהלך מסיבת התה מרלין מותקף על ידי יצור מהתוהו, מלאך אש שנשלח כדי להרוג אותו. הוא מצליח להביס את מלאך האש בעזרת הפטעוני והחרב הוורפאלית. לאחר הקרב עם מלאך האש מרלין עוזב את לוק ויוצא לחפש את אחיו למחצה מאימו, מנדור. מנדור מגיע למסקנה שג'ורט, אחיו השני של מרלין מאימו, הוא כנראה האחראי לפחות לחלק מניסיונות ההתנקשות בחייו של מרלין, בניסיון להתקדם ברשימת יורשי העצר בבית סאוואל בממלכות התוהו. מרלין ומנדור נפגשים עם פיונה, ומגלים שהלוגרוס מנסה לפגוע בדגם שיצר קורווין.

מרלין חוזר לאמבר ומוצא את עצמו במהומה דיפלומטית. במהלך ביקורו של ראש ממשלת בגמה, ממלכת צל סמוכה לאמבר, ראנדום מנסה למנוע את מועמדותו של לוק לכתר בקאשפה, ממלכת צל קרובה לאמבר שנמצאת בסכסוך טריטוריאלי עם בגמה. בתו של ראש ממשלת בגמה, קוראל, ושכיר החרב דאלט מתגלים שניהם כבניו הממזרים של אוברון. קוראל מהלכת על הדגם ונעלמת, והיא ככל הנראה מוחזקת כאסירה על ידי הדגם עצמו, שמתגלה כבעל מודעות עצמאית ברמה מסוימת. דאלט עומד עם צבא בשערי אמבר ודורש שלוק וג'אסרה יוסגרו אליו. לאחר משא ומתן הוא מסכים לפתור את העניין בקרב איגרוף בינו לבין לוק. הוא מנצח ולוקח את לוק איתו.

קורווין מגלה שאחותה הצעירה של קוראל, ניידה, אחוזת דיבוק על ידי שד הטאייגה שהתנחל בעברה בגופה של וינטה בייל, אך בגלל העובדה שניידה האמיתית כבר מתה שד הטאייגה נלכד בגופה ללא יכולת לצאת. קורווין קורא למנדור כדי שיעזור לו ללכוד את הטאייגה ולתחקר אותו. במהלך תחקור הטאייגה מתגלה למרלין שהטאייגה הוא שד מהתהום שנשלח להגן עליו. עוד מתגלה למרלין שג'ורט אחיו עושה יד אחת עם מסיכה, במטרה לנצל את כוחות מצודת ארבעת העולמות ולקבל את כוחות הטראמפים, מה שיתן לו יכולת טלפורטיבית דומה לזו של בראנד בעבר.

מרלין ומנדור משחררים את ג'אסרה, מכיוון שהיא אויבתו של מסיכה, והם יוצאים למצודת ארבעת העולמות במטרה לקחת אותה מידיהם של מסיכה וג'ורט. מרלין מנהל קרב עם מסיכה ופוגע בו, ומגלה שמסיכה היא למעשה ג'וליה, חברתו לשעבר שזייפה את מותה.

בסימן התוהו היה מועמד לפרס לוקוס לרומן הפנטזיה הטוב ביותר בשנת 1998.

אביר הצללים (1989)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצודת ארבעת העולמות נשארת בפיקוחה של ג'אסרה, ששלטה במצודה לפני שג'וליה, שהייתה תלמידה שלה, החליטה להשתלט עליה ולקחת את זהות המכשף במסיכה. מרלין מנסה לאתר את קוראל בעזרתם של מנדור, ג'אסרה ורפא, שחזר להיות ביחסים טובים איתו. במהלך הניסיון להציל את קוראל הוא נתקל בדמויות רפאים של אנשים שהילכו על הדגם של אמבר ועל הלוגרוס בעבר, כולל אפילו דמותו של אביו קורווין. מתברר שדמויות הרפאים הן סוכנים שנשלטים על ידי הדגם והלוגרוס.

מרלין מוצא את עצמו נגרר למאבק בין הדגם, המייצג הבסיסי של הסדר ביקום, לבין הלוגרוס, שמייצג את כח הכאוס. מתברר לו שהדגם והלוגרוס הם ישויות בעלות מודעות עצמית שמיוצגות על ידי החדקרן של אמבר ונחש הכאוס, ומעוניינות שהוא יבחר צד במאזן הקוסמי בין הסדר לכאוס. הדגם והלוגרוס מעמידים את מרלין במבחן בשטח הפקר ביניהם במטרה לאלץ אותו לבחור צד, אך הוא מסרב להצעה ומעדיף לבחור בנייטרליות. למרות בחירתו, הוא נאלץ לבחור צד פעמיים, פעם אחת כאשר פגיון של הכאוס מושתל על גופו בשנתו במהלך המבחן, ופעם שנייה כאשר כדי להציל את קוראל הוא נאלץ לחזק את הדגם על ידי הליכה על אחד מהדגמים השבורים שבצל, ולתקנו על ידי יהלום הדין.

מרלין מנסה להעביר את יהלום הדין לאמבר, והניסיון מעורר עימות ישיר בין הדגם והלוגרוס עצמם. העימות גורם לפיצוץ אדיר בטירת אמבר, שבו מנדור שובר את זרועו וקוראל מאבדת אחת מעיניה. הטאייגה הלכוד בגופה של ניידה משתחרר מכבליו של מנדור ומנסה להחזיר את יהלום הדין אל הלוגרוס, אך רפא תופס אותו. בתוך כדי כך רפא מעביר את תודעתו דרך היהלום, ובכך בעצם מהלך על הדגם. דוורקין מנתח את עינה הפגועה של קוראל, ומחליף אותה ביהלום הדין.

מרלין מבקר בחדריו הישנים של בראנד, ומוצא את חרבו של בראנד, ורוינדל, וטבעת עתירת כח בשם ספיקראד. לאחר מכן ראנדום שולח אותו לקאשפה בתור נציג אמבר בהכתרתו של לוק. מרלין מגלה שקוראל ולוק היו מיועדים להינשא עוד מילדותם, בנישואים פוליטיים בין בגמה לקאשפה. מרלין מציע את ורוינדל במתנה ללוק, לזכר אביו, אך הם מותקפים על ידי ג'ורט. ג'ורט מובס בקרב, אבל מצליח לקחת איתו את ונדרויל תוך כדי שהוא נמלט.

נסיך התוהו (1991)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרלין חוזר למקום לידתו, ממלכות התוהו, ומגלה שהוא יותר קרוב לכס המלכות משחשב. המלך סווייויל מת לבסוף ממחלה ארוכת שנים, ושאר המועמדים לכתר נרצחו או הסירו את מועמדותם, כך שמול מרלין עומדים רק שני מועמדים אחרים לכתר, מבתים יריבים. המצב הזה מקרב כמובן גם את ג'ורט לכיסא המלכות. מרלין מגלה שאימו דארה היא זו ששלחה את הטאייגה להגן עליו. הוא מבין שהוא כלי משחק בידיהם של כוחות גדולים וחזקים ממנו ששולטים ביקום כולו, ושלמישהו יש אינטרס שהוא ישב על כס המלכות בתוהו, כדי לשלוט בו כשליט בובה לאחר שיוכתר.

מרלין נלקח תחת חסותו של הדגם האלטרנטיבי של אביו קורווין, שנראה כבעל מודעות עצמית גם הוא. הדגם של קורווין מתנגד לניסיונות הפלישה של הדגם של אמבר כמו גם של הלוגרוס, ונוטל את חלקו במאבק בין השניים. לאחר מכן מתברר למרלין שקורווין עצמו מוחזק במאסר על ידי דארה.

ג'ורט מציע למרלין הפסקת אש. הוא מפסיק את נסיונותיו להרוג מרלין, ומציע את ההשערה שמנדור ודארה הם אלה שמנסים להושיב את מרלין על כס המלכות ולשלוט בו. בהלוויתו של מלך התוהו מתבצעת התנקשות בשני המועמדים האחרונים העומדים בדרכו של מרלין אל הכתר.

קוראל נחטפת על ידי סוכנים של התוהו בשל העובדה שיהלום הדין משמש לה כעין תותבת. מרלין וג'ורט רודפים אחריהם וקוראים לעזרתם של לוק, דאלט וניידה. הם מוצאים את עצמם עומדים כנגד סוכנים של הלוגרוס מצד אחד וכנגד סוכנים של הדגם של אמבר מצד שני. הם מועברים אל אתר הדגם המקורי, שם מרלין מאיים להשחית את הדגם על ידי שפיכת דמו על השרטוט, והדגם נסוג.

קורווין מחלץ את אביו מכלאו, ומגלה שטבעת הסיפקארד הייתה ממולכדת, תחבולה של מנדור ודארה שנועדה לשלוט בו. למזלו, טבעת הספיקארד ששתלו דארה ומנדור בחדריו של בראנד הוחלפה מבעוד מועד בטבעת ספיקארד אחרת על ידי בלייז. מרלין חוזר לממלכות התוהו, ומכריח את מנדור ודארה להסכים לתנאיו בעזרת הספיקארד של בלייז ובעזרת גלגלרפא, שהלך גם על הלוגרוס, בנוסף לדגם. הוא יסכים למשול בתוהו, אבל לא יהיה נתון לשליטה של אף אחד. הדגם והלוגרוס מנועים שניהם מהסלמה במאבק ביניהם. קורווין חוזר לאמבר, ומרלין, שמעוניין בשלום עם אמבר, חוזר לממלכות התוהו לחכות להכתרתו.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמויות בסדרת קורווין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קורווין: הדמות הראשית עד הספר החמישי. בתחילת סדרת הספרים מתעורר בבית חולים בכדור הארץ כאשר הוא לוקה באובדן זיכרון, ולאחר מכן מגלה שהוא נסיך אמבר.
  • מרלין: הדמות הראשית החל מהספר השישי. בנו של קורווין, נסיך אמבר ונסיך התוהו.
  • אוברון: אביהם של קורווין ושל שאר נסיכי אמבר. שלט באמבר מאות שנים, ככל הנראה מראשית קיומה.
  • ראנדום: בנו הצעיר ביותר של אוברון. עזר לקורווין לקבל את זכרונו בחזרה ולהילחם על הכתר.
  • בנדיקט: הבכור מבין תשעת הנסיכים, אך בן של אישה לא חוקית של המלך ולכן לא אמור להיות זכאי לכתר, אם כי היה יכול לזכות בו אילו היה מעוניין. היו לו עוד שני אחים בשם אוזריק ופינדו שנהרגו. בנדיקט הוא מומחה ללחימה.
  • אריק: אחיו הגדול של קורווין, גם מצד האם, ואויבו המושבע. לאחר שאוברון נעלם, מונה אריק לעוצר.
  • דוורקין: מכשף גיבן מטורף וידיד המשפחה. מתגלה בשלב מאוחר יותר כאביו של אוברון. יצר את הדגם בעזרת אבן המשפט במהלך בריחתו מהתוהו.
  • דארה: נכדת-נכדתו של בנדיקט מקשר שהיה לו עם אחת מבנות התוהו. אמו של מרלין.
  • קאיין: נסיך אמבר. מפקד על הצי של אמבר.
  • בלייז: נסיך אמבר ואחד מהלוחמים המיומנים באמבר. אחיהם מאם של בראנד ופיונה.
  • בראנד: נסיך יצירתי, אך באותה מידה צמא כוח. היה התלמיד הנלהב ביותר של דוורקין הגמד המטורף, וכתוצאה מכך היה בקיא מאוד בקסמים ובצללים.
  • פיונה : נסיכת אמבר. למדה רבות מדוורקין ויש לה ידע רב בכל הקשור לצללים.
  • פלורימל (פלורה): נסיכה ששיתפה פעולה עם אריק והשגיחה על קורווין מאות שנים כששהה בכדור הארץ ללא זיכרון.
  • דיירדרה: נסיכה שהפכה לשבויה בידי אריק כשזה היה עוצר באמבר.

דמויות שמופיעות לראשונה בסדרת מרלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גלגלרפא: חיישן ממוחשב שבנה מרלין, שמסוגל לסרוק את הצל. במהלך העלילה הוא מפתח אישיות וצובר עוצמה. הוא ממוקם בצל נידח, אבל מסוגל לתקשר עם אנשים ולשלוט בצל בעזרת מסוף מרוחק.
  • לוק רנארד/רינאלדו: בנם של בראנד וג'אסרה. חברו של מרלין.
  • ג'וליה: : חברתו לשעבר של מרלין מכדור הארץ. התחילה להתנסות בכשפים לאחר פרידתם.
  • ג'אסרה: מכשפה שמקורה באחד הצללים. שלטה בקאשפה ובמצודת ארבעת העולמות.
  • דאלט: שכיר חרב ואויב של אמבר. בנו הלא חוקי של אוברון.
  • קוראל: בתו של ראש ממשלת בגמה. בתו הלא חוקית של אוברון.
  • מאנדור: אחיו למחצה של מרלין מאימו. מיומן בשליטהב בכשפים.
  • ג'ורט: אחיו למחצה של מרלין מאימו. מנסה להרוג את מרלין כדי להתקדם ברשימת המועמדים לרשת את מלכות התוהו.
  • הטאייגה: יצור מהתהום שנשלח להגן על מרלין. מסוגל להשתלט על גופם של אנשים.

השראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת אמבר שואבת השראה ממגוון מקורות, במיוחד מהמיתולוגיה הקלטית, וכן מהמיתולוגיה הנורדית ומאגדות המלך ארתור. כך לדוגמה 'טיר-נא נוגת' הוא שמו של אתר דמיוני במיתולוגיה הקלטית. בתור השראה לכתיבת הסדרה ציין רוג'ר זילאזי בין השאר גם את סדרת 'עולם הדרגות', של פיליפ חוזה פארמר, במיוחד בנוגע לרעיון של משפחה חזקה לאין שיעור שנאבקת על שליטה בעולם, שכולל יקומים מקבילים. כמו כן אמר זילאזני שרעיון הדגם מבוסס באופן רופף על עץ החיים וספירות הקבלה, ושהוא העדיף לתת לקורא לדמיין לבד את צורתו. כתיבת הסדרה הושפעה גם מחיבורים פילוסופיים כגון המדינה של אפלטון ומשל המערה. ניתן למצוא בספרים תהודה לרעיונות הנוגעים במגוון תחומים פילוסופיים כגון מטאפיזיקה, סוליפסיזם, אינדיבידואליזם ומהותנות.

התייחסויות ספרותיות של זילאזני עשויות לשמש לעתים כרמז מטרים. דוגמה אחת היא הדמות גאנלון, ששמה נלקח משירת רולאן. בשירת רולאן גאנלון מוצג כאשר הוא בוגד בגיבור הראשי, ובסדרת אמבר גאנלון מוצג כמי שבגד במלכו קורווין כשנשלח לקרב, דבר שגרם להגלייתו לפני תחילת הסדרה. כמו כן, בשירת רולאן גאנלון הוא גם אביו החורג של רולאן, ובסוף הספר הרביעי של סדרת אמבר מתגלה שגאנלון הוא למעשה אביו של קורווין בתחפושת.

הקבלות למחזות שייקספיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך הסדרה ישנם אזכורים רבים למחזותיו של שייקספיר. השאלה האם הדמויות מצטטות את שייקספיר בכוונה תחילה או כהקבלה ספרותית גרידא לא מוכרעת בספרים. שייקפיר עצמו מוזכר בסדרה בקצרה כדמות מעברו של קורווין, משנותיו על כדור הארץ.

  • אוברון, שהוא בסדרה מלך אמבר, הוא גם שמו של מלך הפיות מהמחזה חלום ליל קיץ, למרות ששייקספיר לא המציא את הדמות.
  • יער ארדן הסמוך לאמבר הוא שמו של המקום בו מתרחשת עלילת כטוב בעיניכם.
  • ישנן מספר נקודות דמיון להמלט. קורווין מתאר את עצמו בתחילת הספר החמישי כ'הנסיך המשוגע של אמבר', הקבלה להמלט נסיך דנמרק, שמעמיד פני משוגע במחזה. בנוסף, קורווין מתייחס לניסיון התקשרות של אוברון כראיית רוחו של אביו, כאשר במחזה המלט זוכה גם הוא לביקור מרוחו של אביו.
  • בתחילת הספר הראשון קורווין חושב לעצמו ש"במדינת דנמרק היה ריח של ריקבון", התייחסות ל"משהו רקוב בממלכת דנמרק.", שורה מפורסמת מהמלט.
  • בספר הרביעי, ידו של אוברון, בראנד אומר לבנדיקט: "לילה טוב, נסיך מתוק", אותן המילים שהורציו אומר במותו של המלט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]