אנוסי משהד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוח ההקדש לאנוסי משהד בשכונת הבוכרים בירושלים
לוח זיכרון בתוך חצר ההקדש
ממראות חצר ההקדש

אנוסי משהד הוא שמה של חברי הקהילה היהודית במשהד, שחבריה היו אנוסים לחיות כמוסלמים במשך 120 שנה אך שמרו על יהדותם בסתר. כיום, אין במשהד אף יהודי, אחרי שכל המשפחות היגרו בשנות ה-40 של המאה ה-20 לעיר הבירה טהרן ומקומות אחרים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר משהד, במחוז כורסאן אשר בצפון מזרח איראן, לא הייתה קהילה יהודית עד המאה ה-17. בעיר נמצא קברו של האימאם השיעי, עלי א-רידא. היהודים נחשבו לטמאים ונאסרה עליהם הכניסה לעיר. בשנת 1747 שב שליט פרס נאדר שאה ממסע כיבושים בהודו, קבע את משהד כבירתו והביא איתו אוצרות רבים וביקש משבע-עשרה משפחות יהודיות מהעיר קזווין לעבור למשהד כדי לנהל את אוצרותיו. המשפחות עשו כדבריו אך בינתיים נרצח השאה והמשפחות הגיעו לעיר השיעית הקנאית. הן קבעו את משכנן בשכונה מחוץ לחומות העיר וחיו בפחד מתמיד משכניהם.

עלילת הדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 או 27 במרץ 1839 ערכו תושבי העיר טבח ביהודים, עקב עלילת דם. יצחק בן-צבי מתאר את השתלשלות העניינים בספרו "נדחי ישראל":

ביום ה-11 למוחרם, שנת 1255, שהוא יום קודש וצום ומספד למוסלמים השיעים, פנתה אשה יהודיה אל "רופא" פרסי שירפא את ידה מצרעת, וה"רופא" הזה, מסוג רופאי האילי השכיחים בפרס עד היום, ציווה עליה להרוג כלב ולרחוץ את ידיה בדמו, ורפא לה. האשה הזמינה פרחח פרסי שיתפוס כלב ויהרגהו בביתה. לאחר זה פרץ ריב בינה לבין הפרחח המוסלמי בגלל שכר עבודתו. ל[ב]סוף רץ הפרסי, מלא חמת נקם, אל רחובות המוסלמים והכריז שהיהודים הרגו כלב ביום הצום, המקודש לזכר הקדושים בני עלי, וקראו לו בשם חוסין, וילעגו לדת המוסלמים. ההמון הקנאי, המתאסף ביום זה במסגד הידוע בשם האימאם רצ'ה (רידה), התפרץ אל רחובות היהודים ואל הבתים, הצית באש את בתי-הכנסת ורצח כשלושים ושש נפשות.

הקהילה מנתה אז כמאה משפחות, כארבע-מאות בני-אדם.

ייתכן שהטבח ארך יום אחד או יומיים (המקורות חלוקים בעניין התאריך המדויק). למחרת הטבח הצטוו היהודים לקבל עליהם את דת האסלאם או למות. יהודי משהד קיבלו על עצמם, כלפי חוץ, את האסלאם ונודעו כ"ג'דיד אל אסלאם" (מוסלמים חדשים). שנת האונס נתכנתה "אללה דאב" (מתת-אל, עונש משמים).

החיים במחתרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנוסי משהד לקחו על עצמם את המטלה הקשה של ניהול חיים כפולים - מוסלמים כלפי חוץ, אך יהודים בביתם. נשות הקהילה ניצלו את חוקי האסלאם בקשר לנשים ושמשו בתפקידים רבים: בלדריות לתשמישי קדושה, ארגון תפילות הגברים במחתרת, חלוקת בשר שנשחט בשחיטה כשרה בסתר ועוד.

הגברים בקהילה קיבלו שני שמות: שם עברי, אותו קיבלו בטקס ברית המילה שנערך בסתר, ושם מוסלמי לשימוש ביום-יום. הנשים לא נזקקו לשם נוסף כיוון שלא באו במגע ישיר עם המוסלמים. כאשר נולדו בנות, מיד נוקבו אוזניהן, ענדו להם עגילים והכריזו "בת פלוני לפלוני", וכאשר הגיע מוסלמי לבקש את ידה של בת העדה התחוור לו שהיא כבר מאורסת לאחר. עם הזמן למדו המוסלמים שבנות הקהילה מאורסות מלידתן ונמנעו נישואי תערובת.

כדי ליצור מראית עין של מוסלמים לכל דבר הורו מנהיגי הקהילה לרכוש בשר טרף באטליז המוסלמי, אך להשליכו לכלבים ולחתולים. כמו כן, הורו לפתוח את החנויות בשבת אך להעמיד בהן ילד קטן שיאמר "אבא הלך, ועוד מעט יבוא...', עד אשר היה נמאס למחכה המוסלמי, והלך לדרכו. אנשי הקהילה בנו מקוואות במרתפים סגורים ללא אמצעי חימום, שהיוו אתגר גדול לטובלים בעיתות הקור. בני הקהילה מספרים שהסכנה הגדולה ביותר הייתה בתקופת הפסח - המוסלמים שניצלו את תמימות הילדים, היו שואלים אותם אם הוריהם כבר אפו מצות. על כן נאפו המצות במרתפים, לאחר חצות, כשהילדים כבר עלו מזמן על משכבם, ועד הבוקר העלימו את שרידי הקמח.

היחס המפלה לאנוסי משהד עמד להם לפעמים דווקא כיתרון: ראשי הדת המוסלמית בעיר הורו לשמור מרחק מ"ג'דיד אל אסלאם" - "המוסלמים החדשים", כך יכלו בני הקהילה להמשיך לקיים את חייהם כקבוצה בתוך הגטו היהודי ולהפריד, למשל, בין קברי בני העדה לקברי שאר תושבי העיר.

בנוסף, עצם התחזותם של האנוסים למוסלמים הקנה להם את האפשרות לעבוד בשלל עיסוקים בנוסף למסחר, ולכן עד היום הם נחשבים כקהילה היהודית-פרסית האמידה ביותר.

העלייה לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר מראשית המאה ה-20 החלו להגיע קבוצות של יהודים ממשהד לארץ ישראל. רובם עלו לירושלים והתגוררו בחצרות משותפות. בשנות השלושים הוקמו הקהילות בבני ברק, תל אביב והרצליה, ואחר כך גם הקהילה בחולון. עד היום יש בערים אלו ריכוזים של יוצאי משהד. בשנות הארבעים והחמישים, נמנו פעילים מבני העדה בתנועת החלוץ אשר העלתה לישראל רבים מבני הקהילה היהודית באיראן ובעיראק. בראש תנועת החלוץ באיראן עמדו מאיר עזרי, יצחק חכימי, ציון רוקני ואברהם חכמי, והתנועה הקימה פעילויות ותיאטרון קהילתי אשר הסוו את פעילות התעמולה הציונית והעלאת העולים לארץ ישראל.

אנוסי משהד בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילת אנוסי משהד קיימה יחסים כלכליים ותרבותיים עם מדינות אירופה בעודה נמצאת עוד באיראן, כגון: רוסיה, איטליה ועוד. כתוצאה מכך מספר רב של חלוצי הקהילה הינם ילידי ברית המועצות ושאר מדינות אירופה אך המשיכו לנהל את חייהם באיראן, לאחר שחזרו מנסיעות העסקים או החופשות המשפחתיות. בנוסף, מתועדים מפגשים בית ספריים של כיתות לימוד פרסיות ורוסיות באותה תקופה.

כיום, מפוזרים בין היתר אנוסי משהד בגרמניה, אנגליה, איטליה, ישראל והקהילה הגדולה ביותר בניו יורק, ארצות הברית. הערכה כי מספרם הכולל של קהילת אנוסי משהד בכל העולם מונה כ- 12,000 אנשים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Yaghoub Dilmanian, History of the Jews of Mashad 1746-1946: From Their Entrance to Mashad at the Time of Nader shah Afshar until Their Migration from Mashad to Tehran (New York, 2000).
  • Raphael Patai, Jadīd al-Islām: The Jewish “New Muslims” of Meshhed (Detroit: Wayne State University Press, 1997).
  • Hilda Nissimi, The Crypto-Jewish Mashhadis: The Shaping of Religious and Communal Identity in Their Journey from Iran to New York (Brighton: Sussex Academic Press, 2007).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]