הספר הלבן של פאספילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הספר הלבן של פאספילד, המכונה גם הספר הלבן השני, הוא ספר לבן שפורסם בחודש אוקטובר 1930 בעקבות מסקנות ועדת שו וועדת סימפסון, שנגעו לגורמים שהובילו למאורעות תרפ"ט (1929).

סידני וב, הלורד פאספילד

הספר נקרא על שם שר המושבות הבריטי באותה תקופה הלורד פאספילד (סידני וב) ועסק במספר תחומים:

  1. בתחום הקרקעות נאמר שלא נשארו קרקעות עודפות בארץ וניתן למכור קרקעות ליהודים רק במקרים שלא תהיה פגיעה בערבים, ובהתאם לתוכניות המנדט הבריטי.
  2. בתחום העלייה והתעסוקה, העלייה תוגבל בהתאם ליכולת הקליטה הכלכלית ובהתחשב במצב התעסוקה ברחוב הערבי, כל עוד קיימת אבטלה ברחוב הערבי לא יוכלו עולים חדשים לעלות. חובת בריטניה לצמצם את העלייה היהודית לארץ ישראל.
  3. בספר נאמר שישנה התחייבות כפולה לערבים וליהודים ולכן מומלץ להקים "מועצה מחוקקת", שתשקף את האינטרסים של כל צד.

הספר הלבן השני היווה נסיגה ממדיניות בריטניה. הייתה בו התחייבות כפולה המנוגדת להצהרת בלפור בדבר הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. כמו כן, היה בו יתרון לרוב הערבי, ובנוסף הוא העמיד את היהודים והערבים על בסיס שווה, למרות שהערבים היו רוב. בהצהרת בלפור ובכתב המנדט היו התחייבויות לבניית בית לאומי לעם היהודי; אך בספר הלבן השני לא הוזכר העם היהודי, אלא רק היישוב בארץ ישראל. בכתב המנדט לא מוזכרים מוסדות יצוג לערבים, ואילו בספר הלבן מדובר על מועצה מחוקקת, בה סביר שיהיה רוב ערבי. בספר הלבן ישנן הגבלות על התיישבות יהודית בארץ ועל עלייה של יהודים לארץ ישראל, בניגוד לכתב המנדט שעודד עלייה והתיישבות יהודית צפופה.[דרוש מקור] אין ספק שבאמצעות הקמת מועצה מחוקקת יוכלו הערבים להקפיא את בניין הבית הלאומי היהודי תוך נסיגה כמעט מוחלטת של בריטניה מהתחייבותיה בהצהרת בלפור ובכתב המנדט.

תגובת היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתגובה לספר הלבן התפטר חיים ויצמן מהמנהיגות הציונית. התפטרותו יצרה לחץ במשרד המושבות הבריטי ובמקביל הופעלו לחצים בממשלה ובפרלמנט של הממלכה המאוחדת לסגת מהמסקנות.

בפרלמנט הבריטי החלה פעילות כנגד הספר. בין התוקפים את הספר היה הרברט סמואל, שישב בבית העליון. עורכי דין בריטיים תקפו את הספר הלבן וטענו שהסטייה מכתב המנדט אינה חוקית. חבר הלאומים, אליו פנתה ההסתדרות הציונית בתלונה, הגיב גם הוא וטען שבריטניה סוטה מכתב המנדט. לויד ג'ורג' שהיה באופוזיציה תקף אף הוא את הספר. ממשלת בריטניה הבינה שהיא עלולה להסתבך פוליטית, ולכן מונתה ועדת שרים כדי להיכנס למשא ומתן עם נציגי הסוכנות היהודית. במשא ומתן הוחלט לסגת מהספר הלבן, אולם כדי לא לפגוע בפאספילד הוחלט שראש הממשלה, רמזי מקדונלד, ישלח איגרת רשמית לוויצמן. 'איגרת מקדונלד' אכן נשלחה ואף הוקראה בפרלמנט הבריטי. באיגרת זו קבע מקדונלד: "ממשלת הוד מלכותו תמשיך לנהל את פלשׂתינה בהתאם לתנאי המנדט כפי שאושרו על ידי מועצת חבר הלאומים. זוהי התחייבות בינלאומית שנסיגה ממנה אינה באה בחשבון." (נוסח האיגרת באנגלית באתר האו"ם)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]


הספרים הלבנים

הספר הלבן הראשון (צ'רצ'יל), 1922 • הספר הלבן השני (פאספילד), 1930 • הספר הלבן השלישי (מקדונלד), 1939