בחירות 2007 לנשיאות ישראל
הבחירות החמש-עשרה לנשיאות ישראל נערכו במליאת הכנסת ב-13 ביוני 2007, כ"ז בסיוון ה'תשס"ז.
תוכן עניינים |
[עריכה] תום כהונת קצב
 |
ערך מורחב – תום כהונת קצב |
ב-8 ביולי 2006 נודע על פגישה שקיים הנשיא קצב עם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ובה התלונן על ניסיון סחיטה כלפיו מצד עובדת לשעבר במשרדו, על רקע איום בהגשת תלונה על הטרדה מינית[1], אך עד מהרה הפך הנשיא ממאשים לנאשם. סערה תקשורתית פרצה, ובעיתונים פורסמו עדויות של מספר נשים שעבדו עמו לאורך השנים ותיארו הטרדות מיניות ועבירות מין אחרות מצדו[2]. ב-23 באוגוסט החלה חקירתו האישית של הנשיא קצב.
ב-25 בינואר אישרה ועדת הכנסת את בקשתו של קצב לנבצרות זמנית, לתקופה מרבית של שלושה חודשים[3], ויושבת ראש הכנסת דליה איציק החלה לכהן כממלאת מקומו. ב-21 באפריל אושרה לו תקופת נבצרות נוספת, עד לסיום כהונתו כנשיא, עם תום שבע שנות כהונה (על פי הלוח העברי) ב-15 ביולי 2007[4].
[עריכה] המועמדים
- שמעון פרס - ראש ממשלת ישראל השמיני, חתן פרס נובל לשלום, שר בממשלות ישראל וחבר כנסת במשך 48 שנים. חבר כנסת מכהן מטעם קדימה.
- ראובן (רובי) ריבלין - חבר כנסת מטעם סיעת הליכוד. יושב ראש הכנסת ה-16 ושר התקשורת בממשלת שרון הראשונה. עורך דין במקצועו.
- קולט אביטל: דיפלומטית וחברת כנסת מטעם סיעת העבודה-מימד.
הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לישראל לשעבר וחתן פרס ישראל, שקל להתמודד על התפקיד, אך בסופו של דבר ויתר על כך[5].
[עריכה] הבחירה
עד כשבועיים לפני הבחירות, עת הכריז פרס על מועמדותו לתפקיד, היו רק אביטל וריבלין המועמדים. על אף היות הבחירות חשאיות, נראה היה כי ריבלין הוא המועמד המוביל.
בתום הסיבוב הראשון נספרו 116 קולות כשרים: 21 חברי כנסת בעד קולט אביטל, 37 בעד ראובן ריבלין ו-58 בעד שמעון פרס. כיוון שאף אחד מהתמודדים לא זכה לרוב של 61 חברי כנסת, נדרש לערוך לפי חוק היסוד סיבוב הצבעה שני. הישיבה נפסקה וחודשה לאחר כשעה. בהפסקה שבין ההצבעות הכריזה אביטל על פרישתה, ולאחר זמן מה גם ריבלין, באומרו דומע: "יחי נשיא המדינה, תחי מדינת ישראל". ריבלין קרא לחברי הכנסת לתמוך בשמעון פרס פה אחד.
בסיבוב השני התמודד פרס לבדו, כשהפעם ההצבעה הייתה בעדו או נגדו. בתום ההצבעה נספרו 109 קולות כשרים. פרס זכה בהצבעה עם 86 חברי כנסת תומכים, אל מול 23 מתנגדים.
כשבועיים לפני מועד תום כהונתו המתוכנן, התפטר קצב מהנשיאות ב-29 ביוני, בעקבות עסקת טיעון עליו חתם. למרות ההתפטרות לא הוקדמה השבעתו המתוכננת של פרס, ואיציק שכיהנה מזה מספר חודשים כממלאת מקום הנשיא, מאז יציאתו של קצב לנבצרות ב-25 בינואר 2007, החלה לכהן כנשיאה בפועל[6].
ב-15 ביולי 2007, כ"ט בתמוז ה'תשס"ז הצהיר פרס אמונים במליאת הכנסת והחל לכהן בתפקיד.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ אבירם זינו, קצב מבהיר: לא הוגשה תלונה על סחיטה, באתר ynet, 9 ביולי 2006
- ^ אסתי אהרונוביץ ורוני זינגר-חרותי, עדויות: כך הטריד קצב את העובדות, באתר וואלה!, 12 ביולי 2006
- ^ אריק בנדר, ועדת הכנסת אישרה הנבצרות הזמנית, באתר nrg מעריב, 25 בינואר 2007
- ^ שחר אילן ויובל יועז, נבצרות הנשיא הוארכה עד תום תקופת כהונתו, באתר הארץ, 22.4.2007
- ^ יאיר אטינגר, הרב לאו לא יתמודד על הנשיאות, באתר הארץ, 18 במאי 2007
- ^ שחר אילן, השבעת פרס לא תוקדם, איציק תהפוך לנשיאה בפועל, באתר הארץ, 28 ביוני 2007
| מערכות בחירות לנשיאות ישראל | |||
|---|---|---|---|
|
.svg)
