דליה איציק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דליה איציק
דליה איציק
תאריך לידה 20 באוקטובר 1952
א' בחשוון ה'תשי"ג
ממשלות 28, 29, 30
כנסות 13 - 18
סיעה העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד, קדימה
תפקידים בולטים

דליה איציק (נולדה ב-20 באוקטובר 1952), פוליטיקאית ישראלית. כיהנה כיושבת ראש הכנסת ה-17, כשרה וכחברת כנסת מטעם סיעות קדימה והעבודה. במהלך 2007, לאחר שוועדת הכנסת אישרה את בקשת הנבצרות הזמנית של הנשיא משה קצב, מילאה את תפקידו של נשיא המדינה במשך כחצי שנה, זאת מתוקף תפקידו של יושב ראש הכנסת כממלא מקום נשיא המדינה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דליה איציק נולדה בירושלים, למרסל וגרשון בלאס, יוצאי עיראק, ומתגוררת בה עד היום. למדה בתיכון הדתי "אוולינה דה רוטשילד" בירושלים. בתום לימודיה הצהירה על היותה דתייה. לפיכך, לא שירתה בצה"ל ופנתה ללימודים בסמינר למורות. היא בעלת תואר ראשון בספרות והיסטוריה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ובנוסף, תואר ראשון במשפטים מהמרכז הבינתחומי הרצליה. עסקה בהוראה, והייתה יושבת ראש הסתדרות המורים בירושלים. במקביל לכהונתה בהסתדרות המורים שימשה כחברה בוועד המנהל של רשות השידור. ב-26 באוקטובר 1988, רכב בו נסע חבר הכנסת מיכאל רייסר מהליכוד התנגש ברכבה של איציק. הוא נפצע קשה ולמחרת מת מפצעיו ואיציק נפצעה קשה‏[1].

דליה איציק נשואה ואם לשלושה ילדים.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת עיריית ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שכיהנה כיו"ר הסתדרות המורים בירושלים הצטרפה למפלגת "העבודה" ונבחרה מטעם רשימת "ירושלים אחת" למועצת העיר בירושלים ובהמשך כיהנה כסגנית ראש עירית ירושלים טדי קולק והממונה על תחום החינוך בעירייה. כסגנית ראש העיר ירושלים פגשה איציק לראשונה את יו"ר מפלגת העבודה, חבר הכנסת שמעון פרס, והפכה למקורבתו.

חברת הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפריצה שלה לפוליטיקה הארצית התרחשה בשנת 1992 כאשר נבחרה בפריימריס למקום ה-25 ברשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-13, כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. במהלך כהונתה לאורך השנים בכנסת שימשה כיו"ר ועדת החינוך והתרבות (בכנסת ה-13) ויו"ר ועדת המדע והטכנולוגיהכנסת ה-14). בשנת 1996 התמודדה איציק מול האישה הבכירה במפלגת "העבודה" באותם ימים, השרה אורה נמיר, והביסה אותה כאשר נבחרה לעשירייה הראשונה.

חברה בממשלת ברק ובממשלת שרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לראשות הממשלה בשנת 1999 תמכה במועמד חיים רמון לראשות העבודה, אך הצהירה אמונים ליו"ר הנבחר אהוד ברק. היא עצמה נבחרה למקום השישי בבחירות המקדימות לרשימה לכנסת ה-15. היא מונתה לתפקיד שרה לאיכות הסביבה בממשלת אהוד ברק, אף שחפצה בתיק החינוך. איציק שמונתה לשרה זוטרה הפכה לאחת מאנשי ה"אופוזיציה הפנימית" במפלגת העבודה. מאוחר יותר, מונתה גם כשרה הממונה על רשות השידור.

בשנת 2001 התקיימו בחירות מיוחדות רק לראשות הממשלה ואהוד ברק הפסיד למועמד הליכוד וראש האופוזיציה ח"כ אריאל שרון. איציק מונתה לשרת התעשייה והמסחר בממשלתו הראשונה של אריאל שרון.

בהתמודדותה בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לכנסת ה-16 קבלה מספיק קולות כדי להיבחר לכנסת ללא שריון לנשים והגיעה למקום הרביעי ברשימה. שימשה במערכת הבחירות כיו"ר צוות התגובות של מפלגת העבודה.

הכנסת ה-16 ומעברה למפלגת קדימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 עם כינון הכנסת ה-16 לא הצטרפה סיעת העבודה לממשלת שרון שהוקמה ונשארה בשורות האופוזיציה. איציק נבחרה כיו"ר סיעת העבודה-מימד בכנסת והובילה את סיעות האופוזיציה נגד ממשלת שרון השנייה תחת יו"ר האופוזיציה שמעון פרס. בתקופה זו חיזקה את תדמיתה בתור "גברת הברזל", שאינה חוששת לצעוק על ח"כים ועובדי הכנסת. היא גם שימשה כחברת הוועדה לבחירת שופטים.

בשנת 2005 עמדה דליה איציק בראש צוות המשא ומתן של העבודה מול הליכוד ועם כניסת מפלגת העבודה לממשלה, שימשה כשרת התקשורת (עד פרישת מפלגת העבודה מן הממשלה, ב-23 בנובמבר 2005).

ב-28 בנובמבר 2005 הכריזה על פרישתה ממפלגת העבודה ועל מעברה למפלגת קדימה, יחד עם חיים רמון ושמעון פרס, שהפסיד בבחירות על ראשות מפלגת העבודה לטובת עמיר פרץ. איציק חשה, ככל הנראה, שבעקבות הפסדו של פרס, שנחשב לפטרונה הפוליטי, תתקשה להתברג למקום גבוה ברשימת "העבודה" ולאחר מכן תתמנה לשרה בכירה בממשלה שתקום.

בעקבות החלטתו של עו"ד מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, כי לא תוכל להתמנות לשרה בממשלת המעבר הודיעה על התפטרותה מן הכנסת והחזרת המנדט שלה למפלגת העבודה. ב-17 בינואר 2006 נכנסה התפטרותה מהכנסת לתוקף. בחודש פברואר 2006 הגישה מפלגת העבודה עתירה לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17 ולבג"ץ כדי למנוע מאיציק, פרס ורמון להתמודד במסגרת רשימת קדימה בטענה שלא פרשה מן הכנסת בסמוך להודעת הפרישה שלה ממפלגת "העבודה" על פי האמור בחוק. שתי העתירות נדחו ודליה איציק הוצבה במקום ה-14 ברשימת קדימה ונבחרה לכנסת ה-17.

כיושבת ראש הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דליה איציק בעת טקס האזכרה לחללי פעולות טרור בהר הרצל, ערב יום העצמאות 2008
דליה איציק בעת ביקור נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש בכנסת, 2008

ב-4 במאי 2006, לאחר הבחירות לכנסת ה-17, נבחרה איציק לתפקיד יו"ר הכנסת. איציק הייתה לאישה הראשונה מאז קום המדינה לכהן בתפקיד זה. היא נבחרה פה אחד בהצבעה גלויה שתמכו בה 107 ח"כים.

בעקבות חקירת חשדות לעבירות מין של נשיא המדינה משה קצב הכריזה ועדת הכנסת, לבקשת הנשיא קצב, על נבצרותו מלשמש כנשיא בזמן השבעת נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש. על פי החוק, יו"ר הכנסת משמש גם כממלא מקום נשיא המדינה, כך שבתקופת נבצרותו של קצב (שארכה 16 שעות ב-14 בספטמבר 2006) הייתה איציק ממלאת מקום נשיאת המדינה והשביעה את נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש. ב-25 בינואר 2007 אישרה ועדת הכנסת את הודעת הנשיא משה קצב, כי נבצר ממנו למלא את תפקידו כנשיא המדינה, לנוכח הודעת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כי יש כוונה להגיש כנגדו כתב אישום. בעקבות הודעה זו החלה איציק לכהן באופן רציף כממלאת מקום נשיא מדינת ישראל, ובזמן זה חננה אסירים, השביעה שגרירים והשתתפה בטקסים ואירועים בארץ ובעולם. ב-1 ביולי 2007 נכנסה לתוקף התפטרותו של משה קצב, ואיציק כיהנה שבועיים כנשיאת המדינה בפועל, עד השבעתו של שמעון פרס לנשיאות ב-15 ביולי.

דליה איציק, בצוותא עם יושב ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת דוד טל, פעלה לצמצום חוק ההסדרים לשנת הכספים 2008 וזכתה על כך לשבחים מחברי כנסת רבים. השניים נאבקו ביוזמות האוצר, והצליחו להביא לקיצוץ משמעותי במספר הסעיפים שיידונו בסופו של דבר במסגרת הדיונים בהצעת החוק‏[2]. בסופו של דבר, נוסח הצעת החוק שהונח על שולחן הכנסת לקריאה השנייה והשלישית מנה 23 סעיפים בלבד[3], מתוך 136 סעיפים שאושרו בקריאה הראשונה. עם זאת, גם בחוק זה נכללו סעיפים שונים שאינם קשורים בתקציב, כגון הסעיף האוסר על קופות החולים להציע תרופות מצילות ומאריכות חיים במסגרת הביטוח המשלים.

בבחירות המקדימות של מפלגת קדימה בדצמבר 2008, הגיעה למקום הראשון מבין המתמודדים. בהתאם לכך, מוקמה במקום השלישי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18, לאחר יושבת הראש, ציפי לבני ושאול מופז, אשר שוריין למקום השני ברשימה, עם כשלונו בהתמודדות על ראשות התנועה.

הכנסת ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסת ה-18 שימשה איציק כיושבת ראש סיעת קדימה, והייתה חברה בוועדת הכנסת. במהלך כהונתה בכנסת ה-18 יזמה את חקיקתם של מספר חוקים, בהם חוקים אלה:

  • תיקון לחוק גיל פרישה שדחה את ההעלאה המדורגת לגיל הפרישה לנשים מגיל 62 לגיל 64 עד לשנת 2017 (יחד עם חברי כנסת רבים נוספים)
  • הארכת חופשת הלידה ללא תשלום מ-14 שבועות ל-26 שבועות (יחד עם ציפי חוטובלי)
  • תיקון חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, המשווה את תנאיהם של יתומים משני הוריהם לתנאיהם של אלמנים ואלמנות (יחד עם זבולון אורלב).
  • חוק הקובע חובת ייצוג הולם לנשים בוועדות בדיקה ממשלתיות ובוועדות חקירה.
  • תיקון לחוק הבחירות לכנסת המאפשר לחברי ועדות קלפי להצביע בקלפי שבה הוצבו (יחד עם זאב אלקין ויריב לוין).
  • תיקון לחוק הגנת הצרכן המחייב עסקים הנותנים תעודות אחריות להדביק על המוצר מדבקת אחריות שעליה מוטבע תאריך תום תקופת האחריות, או לקבוע מספר סידורי שישמש בעת מתן שירות (יחד עם כרמל שאמה-הכהן).

ב-5 בדצמבר 2012 הודיעה איציק כי היא פורשת מן החיים הפוליטיים ולא תתמודד בבחירות לכנסת ה-19.

לאחר הפרישה מהחיים הפוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 באפריל 2013 מונתה איציק לחברת דירקטוריון רשת רמי לוי שיווק השקמה[4].

איציק משמשת כחברת ועדת ההיגוי העליונה של מיזם "סיסמה לכל תלמיד", שמטרתו צמצום הפערים החברתיים בחינוך על ידי קידום, פיתוח והטמעת תחום התקשוב במוסדות חינוך בפריפריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דליה איציק - תבניות ניווט
יושבי ראש הכנסת
יוסף שפרינצקנחום ניר-רפאלקסקדיש לוזראובן ברקתישראל ישעיהו-שרעבייצחק שמיריצחק ברמןמנחם סבידורשלמה הללדב שילנסקישבח וייסדן תיכוןאברהם בורגראובן ריבליןדליה איציקראובן ריבליןיולי אדלשטיין משכן הכנסת
ראשי האופוזיציה של מדינת ישראל

מנחם בגיןשמעון פרסיובל נאמן (לא מוגדר רשמית) • שולמית אלוני (לא מוגדרת רשמית) • יצחק שמירבנימין נתניהושמעון פרסאהוד ברקאריאל שרוןיוסי שרידעמרם מצנעדליה איציקשמעון פרסיוסף לפידעמיר פרץבנימין נתניהוציפי לבנישאול מופזשלי יחימוביץ'שאול מופזשלי יחימוביץ'יצחק הרצוג

שרים להגנת הסביבה בממשלות ישראל

רוני מילוא | רפאל אדרי | יצחק שמיר | אורה נמיר | יוסי שריד | רפאל איתן | דליה איציק | צחי הנגבי | יהודית נאות | אילן שלגי | שלום שמחון | גדעון עזרא | גלעד ארדן | עמיר פרץ

יושבי ראש ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת

דליה איציקמיכאל נודלמןענת מאורלאה נסמלי פולישוק-בלוךזבולון אורלבבנימין אלוןמאיר שטריתרונית תירושמשה גפני