דודו אפור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
Information-silk.svgדודו אפור
Dronte 17th Century.jpg
מצב שימור

מצב שימור: נכחד (EX)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששנכחד
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: יונאים
משפחה: יוניים
סוג: דודו
מין: דודו אפור
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Raphus cucullatus
תחום תפוצה
Mauritius island location.svg

דודו אפור (שם מדעי:Raphus cucullatus, נקרא גם Didus ineptus על ידי קארולוס ליניאוס), היה מין עוף שנכחד, בעל כנפיים שאינו מסוגל לעוף, מתת משפחת הדודואים (Raphinae) שבסדרת היוניים. הוא היה אנדמי לאי מאוריציוס הנמצא באוקיינוס ההודי. קרוב המשפחה הקרוב אליו ביותר מבחינה גנטית, היה הרודריגז סוליטר (Rodrigues solitaire - Pezophaps solitaria) שנכחד אף הוא. בעבר חשבו בטעות כי הדודו הלבן (Raphus solitarius) ששכן באי ראוניון הוא מין נוסף שנכחד בשנת 1746, אך כיום סבורים כי היה זה המגלן הבודד שנכחד. בן המשפחה הקרוב ביותר לדודו שהשתמר עד היום הוא יונת הניקובר.

ההיסטוריה של הדודו לוטה בערפל. הידע על אורחות חייו מתבסס בעיקר על דיווחים מיומני מסע של מלחים ורבי חובלים שהגיעו לאי מאוריציוס במאה ה-16 ובמאה ה-17 ומהמתיישבים שצדו אותו וגרמו להכחדתו. על פי ציורים ואיורים רבים, שרק חלק מזערי מהם צוירו כפי הנראה על פי מודלים חיים ומממצאים שנלקחו מחלקי שרידים של תת מאובנים ושל שלדים, משערים כי הדודו היה עוף שדמה במקצת לתרנגול הודו, אך היה גדול ממנו. גובהו בטבע היה כמטר אחד ומשקלו נע בין 10 – 18 קילוגרם. גופו היה מגושם וכבד ומכוסה בנוצות רכות שצבען אפור. רגליו היו עבות וקצרות, ראשו גדול ומקורו ארוך מאוד, רחב ונשרי ופניו היו חשופים מנוצות. כיוון שבאי לא היו בנמצא טורפים שיאיימו על קיומו, נחלשו כנפיו והתקצרו, כך שלא יכלו לתפקד עוד כאיברי תעופה. מי שראה אותו, התפעל מגודלו ומצורתו הייחודית. "אחד העדים הרחיק לכת ותאר אותו כיצור גרוטסקי". ‏[1].

האזכור המתועד הראשון של הדודו היה על ידי מלחים הולנדים שהגיעו לראשונה לאי מאוריציוס בשנת בשנת 1598. בשנים שלאחר מכן נרדפה הציפור על ידי המלחים שעגנו באי. בשנת 1644, התיישבו ההולנדים במאוריציוס והביאו עימם עבדים ממדגסקר ובעלי חיים מבויתים כגון חתולים, כלבים, חזירים וקופים. בעלי החיים הללו פלשו לאזורי המחיה של ציפורי הדודו , רמסו את קניהם וטרפו את ביציהם וגוזליהם. לצד בעלי החיים, צד האדם את הדודו כדי לאכול את בשרו. כך הובל הדודו בבטחה להכחדתו המוחלטת בשנת 1681, פחות ממאה שנה לאחר גילויו. במאה ה-19, נערך מחקר על 4 דגימות שנלקחו משרידים שהובאו לאירופה בתחילת המאה ה-17. השריד האחרון שהתגלה נהרס כמעט לחלוטין בשנת 1755, בשריפה שפרצה במוזיאון באוקספורד באנגליה. בשנת 2005 נמצאו כ-20 שלדים של הדודו באזור ביצתי סמוך למטע קני סוכר בדרום מזרח האי מאוריציוס. החוקרים סבורים כי העצמות הן בנות למעלה מ- 2,000 שנה ומקווים כי המידע שיופק מהן ישפוך אור על חיי הציפורים בטרם הגיעה הציביליזציה לאי מאוריציוס.

הדודו הפך לגיבור תרבות פופולארי לאחר שדמותו שצויירה על ידי ג'ון טניאל, הופיעה בספר אליס בארץ הפלאות. דמותו מהווה חלק אינטגרלי מהסמל של רפובליקת מאוריציוס ומשמשת לעיטור חפצים שונים. בימינו הפך הדודו לסמלם של ארגונים רבים הפועלים לשמירת הטבע והסביבה.

גילוי הדודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי מאוריציוס התגלה בפועל על ידי הפורטוגזים בין השנים 1507 ל-1513. האי מופה על ידם, אך הם מעולם לא התיישבו בו. על פי הסברה, נגלה בפניהם הדודו לראשונה בעת ביקורם באי, למרות שאין בנמצא תיעוד על כך. בשנת 1598 הפליגה משלחת הולנדית בת שמונה ספינות בפיקודם של סגן האדמירל וייברנדט ואן וארווייק (Wybrandt Van Warwyck) והאדמירל יעקובס קורנליוס ואן נק (Jacques Cornelius Van Neck) מהולנד במטרה להגיע לתת-היבשת ההודית. לאחר שעברו את כף התקווה הטובה, נקלעו הספינות למזג אוויר סוער וחמש מהן שהיו בפיקודו של וייברנדט ואן וארווייק, המשיכו את דרכן בנתיב הדרומי מזרחי וב-20 בספטמבר עגנו באי שזכה להיקרא מאוריציוס על שם הנסיך מאוריץ, נסיך אורנג'. מכאן ואילך שימש המקום כתחנת עצירה לספינות ההולנדיות ששהו זמן ממושך בים וכמקום מפגש עם הדודו. מאוחר יותר, ארגן ואן וארוויק 3 משלחות מחקר שנשלחו למאוריציוס. Heyndrick Dircksz Jolinck שהיה אחד מראשי המשלחות, תיאר את הדודו במילים הבאות: "מצאנו גם ציפורים גדולות שיש להן כנפיים בגודלן של כנפי יונים, ולכן הן אינן יכולות לעוף... לציפורים היחודיות הללו הייתה כרס כה גדולה, שדי היה בה כדי להאכיל 2 אנשים ארוחה טעימה, ואכן חלק זה בציפור, היה החלק הטעים ביותר". ‏[2]

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי ראש של דודו שהשתמרו במוזיאון לתולדות הטבע באוניברסיטת אוקספורד

מדעני המאה ה-19 התייחסו לדודו כאל יען קטן, כאל אלבטרוס וכאל עוף דורס. בשנת 1842 גרס הזואולוג הדני יוהנס תיאודור ריינהרט (Johannes Theodor Reinhardt), כי הדודו הוא למעשה יונת קרקע - (יונה המקננת על הקרקע). הוא התבסס על בדיקות שערך על שלד של דודו שנמצא באוסף המלכותי של קופנהגן. אבחנתו התקבלה בתחילה בלעג, אבל מאוחר יותר נתמכה על ידי יו אדווין סטריקלר ואלכסנדר גורדון מלוויל במונוגרפיה 'The Dodo and Its Kindred' (הדודו וקרובי משפחתו) שכתבו על הדודו בשנת 1848, שבה ניסו להפריד בין מיתולוגיה ומציאות. ‏[3] לאחר שהשניים ניתחו דגימות של ראש ושל רגל שהשתמרו במוזיאון לתולדות הטבע באוניברסיטת אוקספורד והשוו אותן לשרידים של הרודריגז סוליטר שהשתמרו, הם הסיקו כי לשתי הציפורים הללו יש קרבה רבה. סטריקלנד טען כי למרות שהן אינן זהות, הן חולקות סממנים אופייניים בעצמות הרגליים וכי הסממנים הללו קיימים ככל הידוע רק אצל יונים.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד משמותיו המקוריים של הדודו היה השם ההולנדי "walghvogel wallow bird" או loathsome bird, שמשמעותו ציפור מתפלשת או ציפור מתועבת. הוא הוזכר לראשונה בכתב העת של סגן אדמירל וייברנדט ואן וארווייק שביקר באי בשנת 1598. בשנת 1599 תורגמה הרשימה לאנגלית ומשמעות השם באה לידי ביטוי בתיאור הבא: "...מצאנו במקום הזה כמות רבה של יצורים מגעילים גדולים פי שניים מברבורים שנקראו Walghstocks או Wallowbirdes. בשרם היה קשה, אך טוב למדי. בשעה שנמצאו יונים בשפע שבשרם היה טוב יותר, נדחה בבוז כל מי שהעז לאכול את בשרם של היצורים הדוחים".

מרשימה נוספת מאותו מסע ניתן ללמוד כי הפורטוגזים התייחסו ליצורים הללו כאל פינגווינים. (המשמעות לא נגזרה מהציפור פינגווין אלא מהמילה pinion שמשמעותה כנף קטנה). בשנת 1602 כינה צוות האוניה ההולנדית Gelderland את הציפור בשם "Dronte" שמשמעותו נפוח. שם זה שגור עד עצם היום הזה במספר שפות. ‏[4]

האטימולוגיה של המילה דודו אינה ברורה דיה. יש המייחסים אותה למילה ההולנדית dodoor שמשמעותה עצל ורבים יותר מייחסים אותה למילה Dodaars שמשמעותה עכוז שמן המצביעה על גוש הנוצות שנמצא בקצה האחורי של גופו. ‏[5] מילה זו הופיעה לראשונה בשנת 1602 ביומן של הקפטן וילם ואן וסטסאנן (Willem van Westsanen). הסופר האנגלי סר תומאס הרברט היה הראשון שהזכיר את המילה Dodaars בדפוס בשנת 1628. הוא טען כי כך כונתה הציפור על ידי הפורטוגזים עם הגיעם לאי בשנת 1507. למרות שככל הידוע, הפורטוגזים לא הזכירו מעולם את הציפור, על פי המילון אנקרטה (Encarta Dictionary) והמילון של האטימולוגיה (Chambers Dictionary of Etymology), המילה דודו נגזרה מהמילה doudo בפורטוגזית עתיקה וdoido בפורטוגזית עכשווית, שמשמעותה הן בעבר והן כיום, שוטה או משוגע. השם dodar, נכנס אף הוא לשפה האנגלית באותה עת, אך הצליח להיות בשימוש רק עד המאה ה-18. ‏[6]


הקרוב של הדודו בן-דודו בודד שנכחד גם הוא
הדודו (משמאל) על סמלה של רפובליקת מאוריציוס

הכחדות הדודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדודו נכחד בידי המתיישבים עצמם, שהרסו את אזור המחיה שלו, היער, כדי להרחיב את מושבתם, ובידי חיות הבית שלהם - כלבים, חתולים ובעיקר חזירים, שטרפו את הביצים, העופות הצעירים, ומזון הדודואים. הפרט האחרון נצפה בשנת 1681.

מקור השם דודו הוא מהמילה "doudo", בפורטוגזית עתיקה (בפורטוגזית עכשוית "doido"), שפירושה "שוטה". פירוש שמו המדעי גם כן "עוף שוטה", משום שהיה איטי ולא חשש מבני האדם ומחיות הבית שהביאו עמם.

הדודו בתרבות המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדודו אמנם נכחד, אולם הוא מוכר מאוד בעולם. יצרן הבירה היחיד באי ראוניון בחר בדודו כסמלו המסחרי, ואפילו באי מאוריציוס נבחר הדודו להיות חלק מהסמל הלאומי. קיימים צעצועים ואף סדרות טלוויזיה הקשורות בדודו בכל העולם המערבי. למרות תדמיתו הפופולרית, הדודו היה ועודנו משל לטפשות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סטריקלנד ומלוויל, 1848, פולר, 1987, בריטניקה, 1986
  2. ^ 1998 ,P.J. Moree, A concise history of Dutch Mauritius. A fruitful and healthy land, London, New York, עמ' 12
  3. ^ 'הדודו ומקורביו' Strickland, Hugh Edwin; Melville, A. G. (1848). The Dodo and Its Kindred; or the History, Affinities, and Osteology of the Dodo, Solitaire, and Other Extinct Birds of the Islands Mauritius, Rodriguez, and Bourbon. London: Reeve, Benham and Reeve
  4. ^ Fuller Errol (2001), Extinct Birds (revised ed.) New York: Comstock.ISBN 978-0-8014-3954-4, עמ' 194-203
  5. ^ "מהכחדה לסמל", Fuller Errol (2002). Dodo – From Extinction To Icon. London:HarperCollins. ISBN 978-0-00-714572-0, עמ' 17-18
  6. ^ היבשת האבודה של הדודו - היסטוריה אקולוגית של מאוריציוס, Cheke, Anthony S.; Hume, Julian Pender (2008). Lost Land of the Dodo: an Ecological History of Mauritius, Réunion & Rodrigues. New Haven and London: T. & A. D. Poyser. ISBN 978-0-7136-6544-4., עמ' 276