היסטוריה של הקולנוע הישראלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: נדרש ליצוק תוכן בערך. במצבו הנוכחי הוא קרוב יותר לרשימה אינסופית מאשר לערך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Israelfilm.png
היסטוריה של הקולנוע הישראלי

ההיסטוריה של הקולנוע הישראלי התחילה מיד לאחר קום המדינה, ומאמצע שנות ה-50, וביתר שאת בשנות ה-60, החלה להתפתח בישראל תעשיית קולנוע שייצרה במהלך מאות סרטים במגוון ז'אנרים, אשר רבים מהם זכו להערכה בארץ ובעולם. התעשייה עצמה ידעה עליות וירידות, ובשנות השמונים חלה התרחקות של הקהל הישראלי מבתי הקולנוע. עם זאת, בעשור הראשון של המאה ה-21 החל עידן של פריחה לקולנוע הישראלי, הן בתחום הדוקומנטרי והן בתחום העלילתי. מספר לא מבוטל של סרטים הצליחו למשוך מאות אלפי צופים לבתי הקולנוע ולזכות בהכרה בתחרויות ובפסטיבלים ברחבי העולם.

תקופת היישוב ושנות החמישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של הקולנוע הישראלי: תקופת היישוב ושנות החמישים

תעשיית הקולנוע בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי ולאחר מכן, במשך שנות המדינה הראשונות, לא הייתה קיימת למעשה. סרטים צולמו בארץ ישראל החל מימי ראשית הראינוע עוד במאה ה-19, אך לא הוקם בסיס של ממש לתעשיית סרטים, הן בימי היישוב, והן לאחר מכן בימי ראשית המדינה. הסרטים שנוצרו היו נדירים, ולרוב באיכות שלא תאמה את הסרטים שיובאו מחו"ל. התעשייה התמקדה במיוחד בייצור סרטי תעמולה ויומני חדשות. שנות ה-50 הביאו להתפתחות מסוימת. הוקמו אולפני קולנוע ישראלים כ"סרטי גבע" ו"אולפני ההסרטה בישראל" בהרצליה, ומספר סרטים עלילתיים נוצרו. בשנת 1954 התקבל חוק לעידוד הסרט הישראלי,‏[1]. ובשנת 1955 הוסרט הסרט הישראלי החשוב ביותר שנוצר עד אז, "גבעה 24 אינה עונה". עם סיום שנות ה-50 עמד הקולנוע הישראלי עדיין בשלבים עובריים, וטרם הצליח ליצור לעצמו מאפיינים מובהקים, שפה משלו, או אף תעשייה של ממש. המסרים שהועברו היו מסרים ציוניים אחידים ופשטניים. הקולנוע הישראלי עדיין המתין ליוצרים הגדולים של שנות ה-60 על מנת שינחו את דרכו העצמאית.

שנות השישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של הקולנוע הישראלי: שנות השישים

הקולנוע הישראלי קיבל תנופה בשנות ה-60 עם ההחלטה על מתן החזר מס על רכישת כרטיסים, שאיפשרה הפקת סרטים ישראליים על ידי חברות מסחריות, תוך ציפיה סבירה להחזרת ההשקעה וקבלת רווחים. בתקופה זו החלו לפעול שלושה יוצרי קולנוע מסחריים, שפעלו ברציפות במהלך שנות השישים. מנחם גולן, אפרים קישון ואורי זוהר היו היוצרים הפעילים ביותר במהלך שנות השישים.

הסרט הישראלי בשנות השישים טרם השתחרר מן המוגבלות והתבניות של "הריאליזם הציוני", ואף סרטים שעסקו בקונפליקטים העדתיים והתרבותיים כגון "פורטונה" (1966) של מנחם גולן, לא מיצו את הקונפליקט עד תום, ונותרו שבויים בקווי עלילה והצגת דמויות שראשיתם בשנות החמישים. סרט "הריאליזם הציוני" משנות החמישים התפתח לסרט מן ה"ז'אנר המרכזי", יצירה עממית, מסחרית, אך תואמת את הקו האידאולוגי הציוני של מפא"י, מפלגת השלטון בשנים אלו. במקביל, התפתחו שתי סוגות שונות, בעלות קו שונה, אומנותי ואידאולוגי. "סרט הבורקס" הראשון, "סאלח שבתי" נוצר על ידי אפרים קישון בשנת 1964, ובמקביל יצר אורי זוהר בשנת 1965 את "חור בלבנה" אשר היה מבשרה של תנועת "הרגישות החדשה" שביקשה להביא לקולנוע הישראלי נושאים ומאפיינים צורניים ותכניים הלקוחים מן הקולנוע האיכותי האירופי, ובמיוחד מסרטי "הגל החדש" הצרפתי. שתי סוגות אלו יזכו להתפתחותן המלאה בשנות השבעים.

שני סרטים, סאלח שבתי והשוטר אזולאי, זכו בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר.

סרטי שנות ה-60

(ברשימות הסרטים, משנות ה-60 ועד למאה ה-21, נכללים סרטי קולנוע עלילתיים שזכו להפצה בארץ ודוברים עברית או ערבית. כמו כן נכללים בהן סרטי תעודה בעלי משקל קולנועי או חברתי יוצא-דופן (מסומנים באות ת). הרשימות אינן כוללות קופרודוקציות שאינן דוברות עברית, סרטים שהופקו לטלוויזיה וסרטים קצרים).

1960: הם היו עשרה (ברוך דינר), חולות לוהטים (רפאל נוסבאום). 1961: איי לייק מייק (פיטר פריי). 1962: בעל החלומות (יוסף גרוס), סיניה (אילן אלדד), עץ או פלסטיין (נתן אכסלרוד, יואל זילברג, אורי זוהר). 1963: אלדורדו (מנחם גולן), אף מלה למורגנשטיין (בנימין קורצקי, בן עוזרמן, אריה אליאס), אשת הגיבור (פיטר פריי), בירושלים (דוד פרלוב), האתמול של המחר (ברוך אגדתי), המרתף (נתן גרוס), חבורה שכזאת (זאב חבצלת), רק בלירה (יורם גרוס). 1964: אולי תרדו שם (פוצ'ו), דליה והמלחים (מנחם גולן), הבו בנות לאילת (ליאו פילר, נתן אכסלרוד), משפחת שמחון (יואל זילברג), סלאח שבתי (אפרים קישון), שמונה בעקבות אחד (מנחם גולן). 1965: הילד מעבר לרחוב (יוסף שלחין), חור בלבנה (אורי זוהר), רק לא בשבת (אלכס יופה). 1966: מבצע קהיר (מנחם גולן, רפאל נוסבאום), מוישה וינטלטור (אורי זוהר), מורדי האור (אלכסנדר רמתי), ניני (שלמה סוריאנו), פורטונה (מנחם גולן), פיצוץ בחצות (הרווה ברומברגר), שני קוני למל (ישראל בקר). 1967: אשה בחדר השני (יצחק צפל ישורון), הוא הלך בשדות (יוסף מילוא), סיירים (מיכה שגריר), עליזה מזרחי (מנחם גולן), שלושה ימים וילד (אורי זוהר). 1968: איריס (דוד גרינברג), הבן האובד (יוסף שלחין), הגלולה (דוד פרלוב), הגמל והילד (משה גז), המטרה טיראן (רפאל נוסבאום), השכונה שלנו (אורי זוהר), טוביה ושבע בנותיו (מנחם גולן), כל ממזר מלך (אורי זוהר), נס בעיירה (ליאו פילר). 1969: אסירי החופש (יונה זרצקי), המלחמה לאחר המלחמה (מיכה שגריר), לפני מחר (אלידה גירה), מצור (ג'ילברטו טופאנו), מקרה אשה (ז'אק קתמור), מרגו שלי (מנחם גולן), תעלת בלאומילך (אפרים קישון), 42:6, (דוד פרלוב).

שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השבעים הרבו ליצור בארץ סרטים בסוגה שנקראה "סרטי בורקס". סרטים אלו הצליחו בקופות אך נקטלו בביקורות. הם היו לרוב קומדיות עממיות (כמו "צ'ארלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר") או מלודרמות רגשניות ("נורית"). הנושא המרכזי ברוב סרטי הבורקס היה התנגשות בין מעמדות ועדות שונות, בעיקר על רקע רומנטי. יוצרים בולטים של ז'אנר זה היו בועז דוידזון, זאב רווח, יהודה ברקן וג'ורג' עובדיה.

הסרטים באותה התקופה החלו לבטא את השינויים שעברה החברה הישראלית לאחר מלחמת יום כיפור, בירידת קרנם של המיתוסים הציוניים, ובמעבר מחברה שיתופית וחלוצית לעבר התרכזות בממד האישי. הדמויות שהוצגו בסרטים אלה היו מנוגדות באופיין לדמותו של ה"צבר" האידאליסט כפי שהוצג בסרטי שנות החמישים והשישים. צעירים "צברים" תוארו בסרטי הפולחן "אסקימו לימון", "הלהקה" ו"מציצים" כמרוכזים אך ורק בעולמם האישי, ואפילו חיילי צה"ל ומפקדיו תוארו כדמויות נלעגות בסרט הפולחן "גבעת חלפון אינה עונה".

מלבד סרטי הבורקס, הייתה בשנים אלו גם יצירה קולנועית ייחודית ואיכותית, בהם של יוצרי זרם "הרגישות החדשה" שיצרו קולנוע אמנותי חברתי. אחד הסרטים הבולטים בזרם זה הוא "לאן נעלם דניאל וקס?" של אברהם הפנר. שלושה סרטים איכותיים שנוצרו בשנות השבעים, "השוטר אזולאי" של קישון, "אני אוהב אותך רוזה" ו"הבית ברחוב שלוש" של משה מזרחי, היו מועמדים לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר.

סרטי שנות ה-70

1970: הפריצה הגדולה (מנחם גולן), השמלה (יהודה ג'אד נאמן), התמהוני (דן וולמן), התרוממות (אורי זוהר), לופו (מנחם גולן), שבלול (בועז דוידזון). 1971: אני ירושלמי (יהורם גאון), אריאנה (ג'ורג' עובדיה), בלומפילד (אורי זוהר, ריצ'רד האריס), הרפתקאות ילדי החוף (ארמין דהלן), השוטר אזולאי (אפרים קישון), התרנגול (אורי זוהר), חסמבה ונערי ההפקר (יואל זילברג), חצי חצי (בועז דוידזון), כץ וקרסו (מנחם גולן), מלכת הכביש (מנחם גולן), פישקה במילואים (ג'ורג' עובדיה). 1972: אורח בעונה המתה (משה מזרחי), אני אוהב אותך רוזה (משה מזרחי), בריחה אל השמש (מנחם גולן), הטרמפיסט (עמוס ספיר), הצד השני (ברוך דינר), ז'אקו והיצאנית (פול סמית), לא ביום ולא בלילה (סטיבן הילארד שטרן), לאן נעלם דניאל וקס? (אברהם הפנר), מציצים (אורי זוהר), נורית (ג'ורג' עובדיה), נחצ'ה והגנרל (ג'ורג' עובדיה), עזית של הצנחנים (בועז דוידזון), פלוך (דן וולמן), שוד הטלפונים הגדול (מנחם גולן), שלום, תפילת דרך (יקי יושע), שתי דפיקות לב (שמואל אימברמן). 1973: אבו אל בנאת (משה מזרחי), אור מן ההפקר (ניסים דיין), הבית ברחוב שלוש (משה מזרחי), הבלש האמיץ שוורץ (לויד קאופמן, עמי ארצי), הזמנה לרצח (אסי דיין), המלאך היה שטן (משה גז), המשכנע בע"מ (יחיאל נאמן), מתנה משמיים (גד בן ארצי), קוראים לי שמיל (ג'ורג' עובדיה), קזבלן (מנחם גולן), שלושה ועוד אחת (מיכאל קאליק). 1974: אדם (יונה דאי), המכה ה-81 (חיים גורי), חכם גמליאל (יואל זילברג), יום הדין (ג'ורג' עובדיה), מיכאל שלי (דן וולמן), עיניים גדולות (אורי זוהר), צ'רלי וחצי (בועז דוידזון), שרית (ג'ורג' עובדיה). 1975: איש רחל (משה מזרחי), הדיבר ה-11 (שלמה סוריאנו), הסנדלר העליז, חגיגה בסנוקר (בועז דוידזון), חגיגה לעיניים (אסי דיין), יהיה טוב סלומוניקו (אלפרד שטיינהרדט). 1976: גבעת חלפון אינה עונה (אסי דיין), המכירה הכללית (פיטר קולינסון), יופי של צרות (אסי דיין), לופו בניו יורק (בועז דוידזון), מסע אלונקות (יהודה ג'אד נאמן), משפחת צנעני (בועז דוידזון), קוני למל בתל אביב (יואל זילברג), רחוב 60 (ג'ורג' עובדיה), רק היום (זאב רווח). 1977: בדרנית בחצות (ג'ורג' עובדיה), בוא נפוצץ מיליון (שמואל אימברמן), דודה קלרה (אברהם הפנר), הגונב מגנב פטור (זאב רווח), הגן (ויקטור נורד), הצילו את המציל (אורי זוהר), הרשל'ה (יואל זילברג), חמש מאות אלף שחור (שייקה אופיר), יעקב ויוסף, מבצע יונתן (מנחם גולן), סרט וארוחת בוקר (אלפרד שטיינהרדט), פנטסיה על נושא רומנטי (ויטק טרץ'). 1978: אהבה וכדורגל (סרג' אנקרי), אסקימו לימון (בועז דוידזון), בלפר (יגאל בורשטיין), הלהקה (אבי נשר), השועל בלול התרנגולות (אפרים קישון), ישראלים מצחיקים (בועז דוידזון), מיליונר בצרות (יואל זילברג), סוסעץ (יקי יושע), קובי ומלי (יצחק צפל ישורון), שרגא קטן (זאב רווח). 1979: אל תשאלי אם אני אוהב (ברברה נובל), אמי הגנרלית (יואל זילברג), דיזנגוף 99 (אבי נשר), טעות במספר (זאב רווח), טרנזיט (דני וקסמן), יוצאים קבוע (בועז דוידזון), לא לעלות יותר (זאב רווח), מחבואים (דן וולמן), נישואין נוסח תל אביב (יואל זילברג), נערת הפרברים (ג'ורג' עובדיה), פרשת וינשל (אברהם הפנר), רגעים (מיכל בת אדם), רובה חוליות (אילן מושינזון), שלאגר (אסי דיין).

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות השמונים הביאו להתרחקות של הקהל הישראלי מבתי הקולנוע. כמו כן, התקציב הממשלתי לתעשיית הקולנוע היה דל ביותר, דבר שהקשה על יצירת סרטים חדשים ואיכותיים.

הסרטים החשובים והמצליחים שנוצרו בתקופה זו היו: "אלכס חולה אהבה" (בועז דוידזון), "מאחורי הסורגים" שהיה גם מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר (בימוי: אורי ברבש תסריט: ערן פרייס), "הקיץ של אביה" (גילה אלמגור), "אוונטי פופולו" (רפי בוקאי), "בלוז לחופש הגדול" (רנן שור), "נועה בת 17" (יצחק צפל ישורון), "חמסין" (דני וקסמן), "שתי אצבעות מצידון" (אלי כהן), "לא שם זין" (שמואל אימברמן) ו"אדמה חמה" (סרג' אנקרי).

סרטי שנות ה-80

1980: הפחדנים (אבי נשר), חייך אכלת אותה (יהודה ברקן, יגאל שילון), חמש חמש (שמואל אימברמן), כוכב השחר (עקיבא ברקין), לא לעלות יותר (זאב רווח), מעגלים של שישבת (עדית שחורי), על חבל דק (מיכל בת אדם), פצעי בגרות 80 (זאב רווח), שיגעון של מולדת (רם לוי). 1981: אלף נשיקות קטנות (מירה רקנאטי), האיש שבא לקחת (פרוספר פרינטה), העיט (יקי יושע), לא לשידור (יעוד לבנון), מסג'יסט צמרת (דובי גל), סופו של מילטון לוי (אסי דיין), סיפור אינטימי (נדב לויתן), עם ישראל חי (אסי דיין), שדר מהעתיד (דוד אבידן), שיגעון של אבא (אלי שגיא), שפשוף נעים (בועז דוידזון). 1982: אדון ליאון (זאב רווח), אהבה אילמת (יואל זילברג), אהבה ראשונה (עוזי פרס), אות קין (אורי ברבש), בן לוקח בת (מיכל בת אדם), חמסין (דני וקסמן), כביש ללא מוצא (יקי יושע), כשנותנים - קח (אלפרד שטיינהרדט), לנה (איתן גרין), מגש הכסף (יהודה ג'אד נאמן), מלך ליום אחד (אסי דיין), מתחת לאף (ינקול גולדווסר), נועה בת 17 (יצחק צפל ישורון), ספיחס (בועז דוידזון), צלילה חוזרת (שמעון דותן), רוקד על החוף (שמואל בנית). 1983: אני והמאהב של אשתי (עוזי פרס), בחינת בגרות (אסי דיין), גבי בן יקר (אורי ברבש), הדודה מארגנטינה (ג'ורג' עובדיה), המגילה 83 (אילן אלדד), הפנימיה (דורון ערן), זוג נשוי (יצחק צפל ישורון), יומן (דוד פרלוב), נגוע (עמוס גוטמן), נורית 2 (ג'ורג' עובדיה), סבבה (צבי שיסל), עובדים על העולם (אלן יעקובוביץ'), רומן זעיר (יהונתן סגל, דן וולמן). 1984: אדמה חמה (סרג' אנקרי), ביום בהיר רואים את דמשק (ערן ריקליס), המתיחה הגדולה (יהודה ברקן, יגאל שילון), זעם ותהילה (אבי נשר), חייל הלילה (דן וולמן), ילדי המדרגות (יגאל פארי), מאחורי הסורגים (אורי ברבש), מבצע שטריימל (בני שווילי), מכת שמש (יקי יושע), ספר נשים (זאב רווח), עדות מאונס (רפאל רביבו), עתליה (עקיבא טבת). 1985: אירית עירית (נפתלי אלטר), בנות (סרט) (נדב לויתן), בר 51 (עמוס גוטמן), גשר צר מאוד (ניסים דיין), הרימו עוגן (יואל זילברג, דן וולמן), חסמבה ושודדי הסוסים (הלל דמרון), מלכת הכיתה (יצחק צפל ישורון), עד סוף הלילה (אסי דיין), קומפוט נעליים (עזרא שם טוב, יהודה ברקן), קוקו בן 19 (דני ורטה), רומן בהמשכים (עודד קוטלר), שוברים (אבי נשר). 1986: אהבה גנובה (משה מזרחי), אוונטי פופולו (רפי בוקאי), אלכס חולה אהבה (בועז דוידזון), המאהב (מיכל בת אדם), הקרב על הוועד (אבי כהן), השיגעון הגדול (נפתלי אלטר), חיוך הגדי (שמעון דותן), יהושע יהושע (אבי כהן), ניפגש בסיבוב (יהודה ברקן), סוף שבוע מטורף (אילן מושינזון), שתי אצבעות מצידון (אלי כהן). 1987: אבא גנוב (ינקול גולדווסר), אהבה צעירה (וולטר באנרט), בובה (זאב רווח), בלוז לחופש הגדול (רנן שור), האינסטלטור (מיקי בהגן), החולמים (אורי ובני ברבש), הטוב הרע והלא נורא (אסי דיין), המובטל בטיטו (זאב רווח), חימו מלך ירושלים (עמוס גוטמן), ילדי סטלין (נדב לויתן), לא שם זין (שמואל אימברמן), ניפגש בחוף (יגאל שילון, יהודה ברקן), פוטו רומן (טל רון), תל אביב - ברלין (ציפי טרופה). 1988: אל עצמי (תמיר פאול), בגלל המלחמה ההיא (ת) (אורנה בן דור), החורף האחרון (ריקי שלח), הינשוף (אמרנון רובינשטיין), הלם קרב (יואל שרון), הקיץ של אביה (אלי כהן), לול (בועז דוידזון), מלך הסלים (דובי גל), מצלמה בלי בושה (יהודה ברקן), משחקים בחורף (רם לוי), נישואין פיקטיביים (חיים בוזגלו), תל אביב לוס-אנג'לס (שמואל אימברמן), תלווה לי את אשתך (זאב רווח). 1989: אבא גנוב 2 (אבי כהן), אוכלים לוקשים (בועז דוידזון, צבי שיסל), אחד באפריל (יגאל שילון, מנחם זילברמן), אחד משלנו (אורי ברבש), אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב (מיכל בת אדם), אש צולבת (גדעון גנני), ברלין ירושלים (עמוס גיתאי), ד.צ. חוף אילת (דובי גל), יוסל'ה איך זה קרה? (טל רון), ניפגש בספארי (יהודה ברקן), עבודה בעיניים (יגאל שילון), רחובות האתמול (יהודה ג'אד נאמן), רכבת העמק (יונתן פז), שדות ירוקים (יצחק צפל ישורון).

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות התשעים חל שיפור מסוים בנהירת הקהל לקולנוע, בעיקר למספר הצלחות קולנועיות בולטות, כששאר הסרטים סובלים מכישלון בקופות. סרטים אלו התרחקו מפוליטיקה ומז'אנר סרטי הבורקס והתמקדו בעיקר בהווי החיים האישי של החברה הישראלית (כמו בהווי התל אביבי ב-"שורו"). כמו כן החלו לבלוט סרטים העוסקים באנטי-גיבורים הנמצאים בשולי החברה. דוגמה בולטת לכך הוא הסרט "חסד מופלא" של עמוס גוטמן העוסק בחולי איידס.

הסרטים הבולטים של אותה תקופה היו: "החיים על פי אגפא" (אסי דיין), "מעבר לים" (יעקב גולדווסר), "זוהר" (ערן ריקליס), "שירת הסירנה" (איתן פוקס), "חולה אהבה משיכון ג'" (שבי גביזון), "לילסדה" (שמי זרחין), "עפולה אקספרס" (ג'ולי שלז), "החברים של יאנה" (אריק קפלון), "מנת יתר" (שמואל אימברמן),"זרים בלילה" (סרג' אנקרי) .

סרטי שנות ה-90

1990: דרך הנשר (אורי ברבש), הדרך לעין חרוד (דורון ערן), המחצבה (רוני ניניו), המיועד (דני וקסמן), על הפנים (דליה חוברס, הדסה דגני), שורו (שבי גביזון). 1991: אבא גנוב 3 (איילת מנחמי), אשה זרה (מיכל בת אדם), גמר גביע (ערן ריקליס), זמן אמת (אורי ברבש), מאחורי הסורגים 2 (אורי ברבש), מעבר לים (ינקול גולדווסר), עונת הדובדבנים (חיים בוזגלו). 1992: אדי קינג (גידי דר), גברת תפתחי זה אני (יהודה ברקן), החיים על פי אגפא (אסי דיין), זמן הגמל (אשר טללים), חסד מופלא (עמוס גוטמן), כבלים (צבי שיסל), ללקק ת'תות (אורי ברבש), טיפת מזל (זאב רווח), נערי החוף (צורי מימון), סיפורי תל אביב, (נירית ירון, איילת מנחמי), עץ הדומים תפוס (אלי כהן), ערב בלי נעמה (משה צימרמן), קיץ אצל אריקה (דליה הגר), רוקד על החוף (שמואל בנית), שנת 66 הייתה טובה לתיירות (ת) (עמית גורן). 1993: גולם במעגל (ענר פרמינגר), גרופי (נדב לויתן), הירושה (אמנון רובינשטיין), זוהר (ערן ריקליס), זרים בלילה (סרג' אנקרי), מנת יתר (שמואל אימברמן), מקס ומוריס (ינקול גולדווסר), מחפשת בעל על ארבע (יהודה ברקן), נקמתו של איציק פינקלשטיין (אנריקה רוטנברג), סיפור שמתחיל בלוויה של נחש (דינה צבי-ריקליס), קופסה שחורה (יעוד לבנון), שלג באוגוסט (חגי לוי). 1994: אחרי החגים (אמנון רובינשטיין), איה: אוטוביוגרפיה דמיונית (מיכל בת אדם), אל תגעו לי בשואה (ת) (אשר טללים), ארץ חדשה (אורנה בן דור), בשם האהבה (עידית שחורי), האח של דריקס (אורי ענבר, דורון צברי), הגמל המעופף (רמי נעמן), המרחק (דן וולמן), צלקת (חיים בוזגלו), קפה עם לימון (ליאוניד גורביץ'), שחור (שמואל הספרי), שירת הסירנה (איתן פוקס), שמיכה חשמלית ושמה משה (אסי דיין). 1995: ב-72 לא הייתה מלחמה (דוד קריינר), הכוכב הכחול (גור בנטביץ), חולה אהבה משיכון ג' (שבי גביזון), ילדי קניון הזהב (דניאל אסף, אושרי הילזנרט), לילסדה (שמי זרחין), שחקנים (רוני ניניו). 1996: אושר ללא גבול (יגאל בורשטיין), האיטלקים באים (אייל חלפון), זירת הרצח (ת) (עמוס גיתאי), זיכרון דברים (עמוס גיתאי), כלבים לא נובחים בירוק (יונתן רביב, אורנה רביב), לילה לבן (ארנון צדוק), לנגד עיניים מערביות (יוסף פיצ'חדזה), מי האבא? (אלי קנר), מרקו פולו (רפי בוקאי), נשים (משה מזרחי), ציפורים בניוטרל (גלית אשכול, אייל שיראי), צעירים לנצח (מיקי בהגן), קלרה הקדושה (ארי פולמן, אורי סיוון), שברי תמונות – ירושלים (ת) (רון חביליו), שלום לך סיגל (ימין מסיקה). 1997: אהבה אסורה (יוסי זומר), אין שמות על הדלתות (נדב לויתן), ביפ (עמית הכט), היומן השני (ת) (דוד פרלוב), זולגות הדמעות מעצמן (איתן גרין), מינוטאור (דן תורג'מן), מר באום (אסי דיין), נקמה יהודית (אלכסנדר שבתייב), סודות משפחה (ניצה גונן), סופר בוי (חנוך רוזן), עפולה אקספרס (ג'ולי שלז), פעמיים בוסקילה (יעקב קוצקי, זאב רווח), קיצור תולדות האוהבים (יצחק צפל ישורון), קשר דם (יקי יושע), שבזי (יקי יושע), שביל החלב (עלי נסאר). 1998: אגדת האיש ששתק (דורון נשר), באזז (אלי כהן), ז'נטילה (אגור שיף), חתולות הרעם (עירית לינור), יום יום (עמוס גיתאי), כרוניקה של אהבה (ציפי טרופה), מזל דגים (דוד קריינר), פרנק סינטרה מת (נדב לויתן), קרקס פלשתינה (אייל חלפון), קשר עיר (יהונתן סגל). 1999: מבצע סבתא (דרור שאול), אהבה ממבט שני (מיכל בת אדם), החברים של יאנה (אריק קפלון), זאיה (יונתן פז), זמן אויר (יצחק צפל ישורון), מסוכנת (שמי זרחין), צומת וולקן (ערן ריקליס), צור הדסים (גדעון קולירין), קדוש (עמוס גיתאי).

העשור הראשון של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור הראשון של המאה ה-21 החל עידן של פריחה לקולנוע הישראלי, הן בתחום הדוקומנטרי והן בתחום העלילתי. הקהל נוהר לסרטים רבים, הביקורות לרוב משבחות ומספר סרטים ישראליים אף זכו לכבוד ולפרסים ברחבי העולם. הצלחה זו מיוחסת להשתפרות ניכרת באיכות הסרטים, להתרחקות הולכות וגוברת מיצירה פוליטית, ובעיקר לכספים שהחלו לזרום לתעשיית הקולנוע מהממשלה ומחברות הטלוויזיה. ערוצי הטלוויזיה המסחריים (ערוץ 2, הכבלים והלווין) חויבו בחוק לממן הפקת סרטי קולנוע תמורת זכויות שידור עתידיות. גם חלק מכספי התמלוגים שחברות הטלוויזיה מפרישות לממשלה מופנים כיום לתעשיית הקולנוע.

החל משנת 2008, שישה סרטים ישראליים היו מועמדים לפרס האוסקר, אך לא זכו. לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר היו מועמדים בופור (2008), ואלס עם באשיר (2009), עג'מי (2010) והערת שוליים (2012). לפרס הסרט התיעודי היו מועמדים ב-2013 חמש מצלמות שבורות ושומרי הסף.


הסרטים הבולטים של התקופה הם: "חתונה מאוחרת" (דובר קוסאשווילי), "כנפיים שבורות" (ניר ברגמן), "ללכת על המים" ו"יוסי וג'אגר" (איתן פוקס), "האסונות של נינה" (שבי גביזון), "מדורת השבט" ו"בופור" (יוסף סידר), "אור" (קרן ידעיה), "סוף העולם שמאלה" (אבי נשר), "ביקור התזמורת" (ערן קולירין) ועוד.

סרטי המאה ה-21

2000: אספלט צהוב (דני ורטה), אחות זרה (דן וולמן), האחים מבורך (נדב לויתן), הבולשת חוקרת (מרק רוזנבאום), ההסדר (יוסף סידר), כיפור (עמוס גיתאי), משהו טוטאלי (גור בנטביץ'), צומת וולקן (ערן ריקליס), שחרר את הנסיכה (אורון אדר), שקרים לבנים (יצחק רובין). 2001: אודות המוניטין (יורם כסלו), אוצרות הים האדום (דן וולמן), אינג'יל (ארנון צדוק), אסקימו לימון: החגיגה נמשכת (צבי שיסל), בסהמה מוצ'ו (יוסף פיצ'חדזה), ג'ירפות (צחי גראד), הגרעין הקשה (ענר פרמינגר), התאהבות אלוהית (איליה סולימאן), חצוצרה בוואדי (לינה צ'פלין, סלבה צ'פלין), חתונה מאוחרת (דובר קוסאשווילי), כיכר החלומות (בני תורתי), מייד אין איזראל (ארי פולמן), סוחרי גומי (זאב רווח), שישה מיליון רסיסים (ציפי טרופה), שנייה אחת יותר מדי (דרור ברוך). 2002: אבא שחור לבן (איתן לונדנר), בחודש התשיעי (עלי נסאר), בית"ר פרובנס (אורי ענבר), בת קול (אייל שיראי), ג'נין ג'נין (ת) (מוחמד בכרי), השיבה מהודו (מנחם גולן), חוכמת הבייגלה (אילן הייטנר), חמש דקות בהליכה (איתי לב), טהארה (דורון ערן), טניה 403 (עודד רסקין), יוסי וג'אגר (איתן פוקס), להיות כוכב (ארנון צדוק, דורון ערן), על הקו (שחר רוזן), פיתוי (ערן ריקליס), קדמה – שירה של חצות (עמוס גיתאי), תני סימן חיים (ימין מסיקה). 2003: איים בחוף (יעוד לבנון), איש החשמל (אלי כהן), באמצע הסרט (אבי כהן), האסונות של נינה (שבי גביזון), הביוגרפיה של בן (דן וולמן), הכוכבים של שלומי (שמי זרחין), המנגליסטים (יוסי מדמוני, דוד אופק), זמזום (יגאל בורשטיין), חיים זה חיים (מיכל בת אדם), כנפיים שבורות (ניר ברגמן), לא בת 17 (יצחק צפל ישורון), מיס אנטבה (עמרי לוי), מסעות ג'יימס בארץ הקודש (רענן אלכסנדרוביץ'), מפעל חיים (גדי נמט), מתנה משמיים (דובר קוסאשווילי), סימה וקנין מכשפה (דרור שאול), סיפורי בית קפה (עמית ליאור), עלילה (עמוס גיתאי), פגישה עיוורת (חיים בוזגלו), צעד קטן (שחר סגל), תמונה קבוצתית עם אשה (יצחק רובין). 2004: אבנים (רפאל נדג'ארי), אהבה קולומביאנית (שי כנות), אור (קרן ידעיה), אריה (רומן קצ'נוב), בלאק ג'ק (מתי הררי, אריק לובצקי), דיסטורשן (חיים בוזגלו), האושפיזין (גידי דר), הארץ המובטחת (עמוס גיתאי), הבשורה על פי אלוהים (אסי דיין), החומר שממנו עשויה אהבה (ארי פולמן), הייתה לי ילדות מאושרת (אורי סיוון), הכלה הסורית (ערן ריקליס), ולקחת לך אשה (רונית אלקבץ, שלומי אלקבץ), חלומו של הנרי (איתן גרין), ללכת על המים (איתן פוקס), מדורת השבט (יוסף סידר), מטאליק בלוז (דני ורטה), משהו מתוק (דן תורג'מן), סוף העולם שמאלה (אבי נשר), סיפור קיץ (שמואל פלג חיימוביץ'), עטאש (תאופיק אבו ואיל), ריקי ריקי (איתן ענר), שושלת שוורץ (שמואל הספרי, אמיר הספרי), שנת אפס (יוסף פיצ'חדזה), תגובה מאוחרת (שמוליק קלדרון). 2005: אזור חופשי (עמוס גיתאי), איזה מקום נפלא (אייל חלפון), ביי ביי לאהבה (איילת דקל), בקרוב יקרה לך משהו טוב (אייל שיראי), ג'אנם ג'אנם (חיים בוזגלו), גן עדן עכשיו (האני אבו אסעד), דמיונות (נמרוד עציון-קורן, סער לחמי), החשוד האחרון (מתי הררי, אריק לובצקי), חתה יסבח סבח (עד שיגיע מחר) (דוד דרעי), ימים של אהבה (מנחם גולן), ירח של זאבים (שי כנות), למראית עין (דני סירקין), מבצע הצלה (ארנון צדוק), מוכרחים להיות שמח (ג'ולי שלז). 2006: אביבה אהובתי (שמי זרחין), אדמה משוגעת (דרור שאול), אין לה אלוהים (ינקול גולדווסר), בשמים אחרים (אריאל טלפלר), גיבורים קטנים (איתי לב), הבועה (איתן פוקס), הדברים שמאחורי השמש (יובל שפרמן), ידיים קשורות (דן וולמן), ילדי CCCP (פליקס גרצ'יקוב), ימים קפואים (דני לרנר), לרקוד (מרק רוזנבאום), מחילות (אודי אלוני), מישהו לרוץ איתו (עודד דוידוף), מכתבים לאמריקה (חנן פלד), מלח הארץ (אורי ברבש), מלך של קבצנים (אורי פסטר), משכנתא (שרון מימון, טל גרניט), נוזהת אל פואד (יהודה ג'אד נאמן), סיפור חצי רוסי (איתן ענר), סרט חתונה (דורון ערן), שלוש אמהות (דינה צבי-ריקליס). 2007: אבידות ומציאות (שבי גביזון), אסקימוסים בגליל (יונתן פז), בופור (יוסף סידר), ביקור התזמורת (ערן קולירין), החוב (אסף ברנשטיין), המקלט (רועי הורנשטיין), הסודות (אבי נשר), התנתקות (עמוס גיתאי), וסרמיל (מושון סלמונה), זרים (גיא נתיב, ארז תדמור), חופשת קיץ (דוד וולך), מדוזות (אתגר קרת, שירה גפן), מפטיר (דוד דזאנאשוילי), מקומות (יצחק צפל ישורון), מתוק ומר (דורון בנבנישתי), נודל (איילת מנחמי), סוף שבוע בגליל (משה מזרחי), ריטה שם זמני (מיכל בת אדם), ריקוד מסוכן (מנחם גולן), רק כלבים רצים חופשי (ארנון צדוק), תהילים (רפאל נדג'ארי), תנועה מגונה (צחי גראד). 2008: איים אבודים (רשף לוי), אילי ובן (אורי רביד), אלטלנה (אלי כהן), אצבע אלוהים (יגאל בורשטיין), ברוריה (אברהם קושניר), ג'וליה מיה (יובל גרנות), גחלים לוחשות (עלי נסאר), דלת מול דלת (חיים בוזגלו), הבוגד הקטן (לין רות'), החזקים שורדים (אלן טסמה), היא לא תדע (עדי סופר), היסטוריה של הקולנוע הישראלי (ת) (רפאל נדג'ארי), הכל מתחיל בים (איתן גרין), הכתובה (מנחם גולן), הסודות של מישל (מרקו כרמל), ואלס עם באשיר (ארי פולמן), חומר למחשבה (עמנואל נקש, סטפן בלאיש), חסר מנוחה (עמוס קולק), לב של אבן (גיא חסון), מערבולת (ניצן בן שאול), נימפות בערפל (יורם זקס), סוף שבוע בתל אביב (דרור זהבי), עץ לימון (ערן ריקליס), רחמים (יניב אמודאי), שבע דקות בגן עדן (עמרי גבעון), שבעה (רונית אלקבץ, שלומי אלקבץ). 2009: אנדר דוגס (יוסי אוחיון), בדרך אל החתולים (חורחה גורביץ'), בנא (ניב קליינר), הבודדים (רנן שור), הזמן שנותר: כרוניקה של נוכח נפקד (איליה סולימאן), היו לילות (רוני ניניו), חומר נפץ (מיטקו בוזקוב), חמש שעות מפריז (לאון פרודובסקי), טייארה (טומי לנג), כבוד (חיים בוזגלו), כלת הים (קרן ידעיה), כרמל (עמוס גיתאי), לבנון (שמוליק מעוז), מופע החיים של גוטל בוטל (דניאל סיוון), נתיב המזלות (איל בן אהרון), סיפור גדול (ארז תדמור, שרון מימון), עג'מי (סכנדר קובטי, ירון שני), עוד אני הולך (יקי יושע), עיניים פקוחות (חיים טבקמן), ציון ואחיו (ערן מירב), קירות (דני לרנר), רגליים קרות (דורון ערן). 2010: אורח (רוי קריספל), בין השמשות (אלון זינגמן), גיא אוני (דן וולמן), הדקדוק הפנימי (ניר ברגמן), התגנבות יחידים (דובר קוסאשווילי), התפרצות איקס (איתן צור), וביום השלישי (משה איבגי), זוהי סדום (אדם סנדרסון, מולי שגב), כלבת (אהרון קשלס, נבות פפושדו), לאן נעלם משה איבגי? (אבי מלכה), מאיה (מיכל בת אדם), מי אתה בשבילי (דרור רשף), סרק סרק (חיים בוזגלו), פובידיליה (יואב פז, דורון פז), פעם הייתי (אבי נשר), שליחותו של הממונה על משאבי אנוש (ערן ריקליס), שתיקת הארכיון (ת) (יעל חרסונסקי). 2011: אוסטרליה שלי (עמי דרוזד), אורחים לרגע (מאיה קניג), אחותי היפה (מרקו כרמל), בוקר טוב אדון פידלמן (יוסי מדמוני), ג'ו + בל (רוני קידר), ד"ר פומרנץ (אסי דיין), העפיפונים של ארמנד (משה זאבי), הערת שוליים (יוסף סידר), הפנטסיה הגדולה של סימיקו הקטן (אריק לובצקי), השוטר (נדב לפיד), ז'טם איי לאב יו טרמינל (דני מנקין),וביום השלישי (משה איבגי), חתולים על סירת פדלים (יובל מנדלסון, נדב הולנדר), מקום בטוח (אהרון אוריאן), סלסה תל אביב (יוחנן ולר), סשן (חיים בוזגלו), עדות (שלומי אלקבץ).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלה שוחט, הקולנוע הישראלי: היסטוריה ואידאולוגיה, האוניברסיטה הפתוחה, 2005.
  • אריאל שוייצר, הרגישות החדשה: קולנוע ישראלי מודרני בשנות השישים והשבעים, הוצאת בבל-האוזן השלישית, תל אביב, 2003.
  • נלה הרוש, אהרון פרקש, חיים בסרט - אלבום הכרזות של הקולנוע הישראלי 1913-2004, בהוצאת גלריה "פרקש, 2004.
  • אילנה טננבאום, "הקולנוע הישראלי בין אידאולוגיה למודרניזם", בתוך: וידאו Zero, הפרעות בתקשורת, הדימוי המוקרן - העשור הראשון, מוזיאון חיפה, 2003, עמ' 53-63.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק לעידוד הסרט הישראלי, תשי״ד—1954), קריאה שנייה וקריאה שלישית, ‫דברי הכנסת, באתר הכנסת