אורי ברבש

אורי ברבש (24 בדצמבר 1946)
ידוע בשל	מהבמאים החשובים בקולנוע הישראלי
שנות הפעילות	1975-

אורי ברבש (נולד ב-24 בדצמבר 1946) הוא במאי קולנוע ובמאי טלוויזיה ישראלי.

ביוגרפיה

ברבש, נצר למשפחת שניאורסון, הינו בנם הבכור של רות (לבית הבר) ומנחם ברבש. הוא נולד בתל אביב אך בגיל שנתיים עברה המשפחה לבאר שבע, שם גדל. אביו, מנחם, היה איש הש"י ולאחר מכן איש השירות הציבורי.‏ אמו הייתה מורה, מנהלת בית ספר ומדריכת מורים. בנעוריו גר שנתיים בארגנטינה, בעקבות שליחויתיו של אביו. בצה"ל שירת ברבש בחיל הרגלים. לברבש אח, בני, סופר ותסריטאי איתו הוא משתף פעולה ביצירתו ואחות, חני.

ברבש הינו בוגר בית הספר לקולנוע בלונדון "London Film School".‏

בין השנים 1975 ל-1982 ביים עשרות סרטים תיעודיים ודרמות טלוויזיוניות. מתקופה זו ידועים הסרטים התיעודיים:

• "כאן לא גן עדן ואנחנו לא מלאכים" (1976) - סיפורו של קיבוץ המתמודד עם מציאות משתנה
• "הילדים של שושנה" (1977) - סיפורה של משפחה אומנת המטפלת בעשרה ילדים
• "גן עדן" (1977) - סיפורה של להקת הרוק גן עדן
• "אהובה עוזרי" (1977) - מעקב אחר תחילת הקריירה של הזמרת אהובה עוזרי

מבין הדרמות ניתן לציין כבולטת את "חתום לכל החיים" (1979) מאת ערן פרייס ואורי ברבש שזכתה בפרס כינור דוד. בכיכובם של ארנון צדוק ועופרה ויינגרטן היא עוסקת באסיר המשתחרר מן הכלא ומנסה לשקם את חייו ואת משפחתו.

ב-1982 ביים וכתב את סרטו העלילתי הראשון, אות קין, מאת ערן פרייס, סרט דרמה העוקב אחר מהלכיו של אדם אשר השתחרר מבית חולים לחולי נפש וגילה כי משפחתו עזבה אותו, בכיכובם של דליק ווליניץ וארנון צדוק. הסרט זכה גם הוא בפרס כינור דוד. באותה שנה ביים את "גבי בן יקר", מאת ערן פרייס, בכיכובם של משה איבגי ואלברט אילוז, העוקב אחר צעיר המתקשה להתמודד עם שירותו הצבאי.

בשנת 1984 ביצע את שיתוף הפעולה הראשון עם אחיו, בני ברבש. בני כתב עם ערן פרייס את התסריט לסרטו "מאחורי הסורגים", העוקב אחר מאבקם המאוחד של אסירים יהודים וערבים בהנהלת הכלא בו הם נמצאים. בסרט מככבים אסי דיין, ארנון צדוק ומוחמד בכרי. שיתוף הפעולה הצליח מאוד והסרט זכה בשישה פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע לשנה זו לרבות פרס הסרט הטוב ביותר ופרס הבימוי. עוד זכה הסרט במועמדות לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר וברבש זכה על יצירתו בפרס FIPRESCI מטעם איגוד מבקרי הקולנוע הבינלאומי בפסטיבל ונציה. היה זה הסרט הישראלי הראשון שהופץ בחו"ל על ידי חברת האחים וורנר.

עקב הצלחת הסרט, החלו האחים לעבוד יחד באופן קבוע. ב-1987 ביימו את "החולמים", (שנכתב עם ערן פרייס) סרט נוסף בנושא יחסי יהודים ערבים, העוקב אחר מאבקם של העולים היהודים מאירופה ויחסיהם עם ערביי ישראל, בכיכובו של עמוס לביא ובהשתתפותה של קלי מקגיליס. בשנת 1989 שיתפו פעולה בשלישית בסרט "אחד משלנו", העוקב אחר מהלכיה של פלוגה צבאית על רקע חקירת מקרה מוות מזעזע, בכיכובם של אלון אבוטבול, דליה שימקו, שרון אלכסנדר ודן תורן. הסרט זכה בארבעה פרסי הקולנוע הישראלי - ביניהם פרס הסרט הטוב ופרס הבימוי.

בדצמבר 1989 נבחר ברבש לבמאי העשור בקולנוע הישראלי בסקר שנערך על ידי המכון הישראלי לקולנוע ועיתון ידיעות אחרונות.

בשנת 1990 יצר ברבש את "דרך הנשר", שוב עם אחיו בני, שכתב את התסריט יחד עם אסי דיין. הסרט עוקב אחר רגעיו האחרונים של אדם עקב מחלה ממארת, בכיכובם של אלי דנקר, גידי גוב ונורית גלרון. ב-1991 ביים את "זמן אמת", אותו כתב בני, המספר על הליכי חשבון הנפש על אלוף משנה לשעבר עם מלחמת יום כיפור, בכיכובו של אסי דיין. ב-1992 שיתפו האחים פעולה פעם נוספת, ליצירת סרט ההמשך של "מאחורי הסורגים" ("מאחורי הסורגים 2") המספר את המשך עלילותיהם של אסירי הכלא, אך הסרט נכשל בקופות ובביקורות. באותה שנה יצרו את "ללקק ת'תות" בכיכובו של אקי אבני.

בשנת 1994 ביים ברבש את סדרת הטלוויזיה "משפט קסטנר" אותה כתב מוטי לרנר ואשר זכתה בסוף אותה שנה בפרס האקדמיה לטלוויזיה. בסדרה כיכבו ששון גבאי, יונה אליאן ויצחק חזקיה. באותה שנה ביים גם את הסרט "ייפוי כוח", בכיכובו של יורם חטב, אודות דב גרונר - לוחם האצ"ל שהוצא להורג על ידי הבריטים. ב-1995 ביים את סדרת הטלוויזיה "סיטון" בכיכובו של ששון גבאי ואשר עוקבת אחר עורך דין המתקשה לנהל כרצוי את חייו האישיים. בשנת 1997 ביים את הסדרה "קו 300", אותה כתב מוטי לרנר ושעקבה אחר הפרשה ההיסטורית שנקראה פרשת קו 300 או "פרשת השב"כ".

ב-1998 החלו האחים ברבש ליצור סדרות טלוויזיה לערוץ 2, כשבני כותב את התסריטים ואורי מביים. הראשונה הייתה "טירונות", העוקבת אחר פלוגה צה"לית בשלב הטירונות, בכיכובו של אקי אבני. הסדרה זכתה להצלחה רבה, נמשכה שלוש עונות מלאות וזכתה בשני פרסי מסך הזהב, עד סיומה בשנת 2000. ב-2001 ביים את סדרת הטלוויזיה "המכון", סיפורה של קבוצת פסיכולוגים המנסה לשקם את עולמם הנפשי של מטופלים בדרך יוצאת דופן. באותה שנה יצרו האחים את סדרת הטלוויזיה "מיי פירסט סוני", העוקבת אחר משפחה ישראלית וקשייה, בכיכובם של יורם חטב, דפנה רכטר ורן בכור. הסדרה זכתה בסוף אותה שנה בפרס לסדרת הדרמה הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים.‏

בשנת 2004 כתב וביים סרט בשני חלקים בשם "במצפון נקי", העוקב אחר סיפורם של סרבני מצפון בישראל. הקרנת הסרט בערוץ הראשון לוותה בקשיים ועוררה סערה ציבורית, על אף שהסרט נעשה בהזמנתה של רשות השידור.‏ חלקו השני של הסרט לא שודר עד היום, לטענת מבקרי קולנוע בשל צנזורה.‏‏

במהלך השנים 2005 ו-2006 ביים את סדרת הטלוויזיה "מילואים", גם היא על פי תסריט של בני ברבש, בכיכובם של יגאל נאור ומאיה מרון. במקביל יצר ב-2005 את דרמת הטלוויזיה "הילד של דיאנה". בשנת 2006 ביים, שוב על פי תסריט של אחיו, את הסרט "מלח הארץ" בכיכובם של ליאור אשכנזי, אקי אבני ונתי רביץ. בשנת 2008 ביים את סדרת הטלוויזיה "כוונות טובות", על פי תסריטה של רונית ויס ברקוביץ, בכיכובם של קלרה חורי, אורנה פיטוסי, נעמי פרומוביץ', נתי רביץ וצחי גראד. הסדרה עוסקת במפגש בין שתי נשים, פלסטינית וישראלית, המשנה את חייהן. באותה שנה ביים גם את סדרת הדרמה "האמת העירומה" אשר שודרה בערוץ 10, בכיכובם של ליאור אשכנזי, יבגניה דודינה, יורם חטב ונתי רביץ. בשנת 2010 נמכר פורמט הסדרה לרשת הטלוויזיה האמריקנית HBO.‏

בשנים 2007-2008 ביים את הסרט "אביב 1941" בכתיבתו של מוטי לרנר לפי סיפורים של אידה פינק. הסרט, בכיכובו של ג'וזף פיינס, מגולל סיפור אהבה והישרדות בכפר פולני בתקופת השואה והוא היה הקופרודוקציה הקולנועית הראשונה שנעשתה בין ישראל לפולין.

ברבש לימד קולנוע בבית הספר קמרה אובסקורה ובבית צבי והיה חבר וועדת ההוראה של בית הספר סם שפיגל. הוא משמש יועץ אמנותי לקרן הקולנוע הישראלי לשנת 2010.‏

נושאים מרכזיים ביצירתו

צה"ל והסכסוך הישראלי-ערבי הינם נושאים מרכזיים ביצירתו של ברבש. הם הנושאים ראשיים של "מאחורי הסורגים", "החולמים", "אחד משלנו", "זמן אמת", "מאחורי הסורגים 2", "ללקק ת'תות", "מלח הארץ", "קו 300", "טירונות", "במצפון נקי", "מילואים" ו"כוונות טובות". מבין אלו, "אחד משלנו", "ללקק ת'תות", "מלח הארץ", "טירונות" ו"מילואים" מתרחשים במרחבים צבאיים, בעיקר בסיסים. רבות מן הדמויות לבושות מדי צה"ל לאורך דקות ארוכות מן החומר המצולם. בסדרה "טירונות" בוחן בוחן ברבש, דרך המציאות הצבאית, סוגיות בחברה הישראלית כגון: אלימות במשפחה, קשיים בקליטה של עולים חדשים, בעיות במפגש בין חרדים לעולם החילוני.

השואה גם היא נושא חוזר ביצירתו של ברבש ב"משפט קסטנר", "מיי פירסט סוני" ו"אביב 1941".

נושא האשמה מופיע בכל היצירות שהוזכרו, כמו גם ב"חתום לכל החיים", "הילד של דיאנה" ו"האמת העירומה".

רבים מגיבוריו של ברבש נאבקים נגד גורלם במציאות חברתית ואישית רומסת. דוגמאות לכך הם ארתור ב"אביב 1941", הסרבנים ב"במצפון נקי", רפא ב"אחד משלנו", אורי ועיסאם ב"מאחורי הסורגים" וגבי בן יקר בסרט בשם זה.

פילמוגרפיה

סרטים תיעודיים "מוזיקת נשמה יהודית" (1975) "יום בחיי רפ"ק לושי" (1976) "כאן לא גן עדן ואנחנו לא מלאכים" (1976) "הילדים של שושנה" (1977) "גן עדן" (1977) "אהובה עוזרי" (1977) "החיילים של תמי" (1978) "במצפון נקי" (2004)

סרטים עלילתיים "אות קין" (1982) "מאחורי הסורגים" (1984) "החולמים" (1987) "אחד משלנו" (1989) "דרך הנשר" (1990) "זמן אמת" (1991) "מאחורי הסורגים 2" (1992) "ללקק ת'תות" (1992) "מלח הארץ" (2006) "אביב 1941" (2008)

דרמות וסדרות טלוויזיוניות "ברקיע השביעי" (1978) "חתום לכל החיים" (1979) "גבי בן יקר" (1982) "משפט קסטנר" (1994) "ייפוי כח" (1994) "סיטון" (1995) "קו 300" (1997) "טירונות" (1998) "המכון" (2001) "מיי פירסט סוני" (2002) "מילואים" (2005) "הילד של דיאנה" (2005) "כוונות טובות" (2008) "האמת העירומה" (2008)

קישורים חיצוניים

• אורי ברבש, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אורי ברבש, באתר "אישים"
• אורי ובני ברבש בסדרה "צמדים" באתר הוט ynet‏
• ציון נאנוס, הסרט על השואה ששבר את ברבש, מתוך חדשות ערוץ 2
• נירית אנדרמן, "אקציה" במקום "אקשן", "הארץ", 22/10/2008
• תמר וילרפורט, בין כוונות: שיחה עם אורי ברבש, כלכליסט, 27.05.08