התחדשות יהודית (ישראל)
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כתוב בצורה מגמתית.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כתוב בצורה מגמתית. | |
התחדשות יהודית הוא מונח בו מכנים המשתתפים בחלק מהתופעות התרבותיות והדתיות שמטרתן המוצהרת היא קשירת המורשת, המסורת והמנהגים של היהדות, עם התרבות והחברה בישראל.[1] בשימוש העברי העכשווי של נציגי ההתחדשות היהודית בישראל, ישנה הבחנה בין תופעות של 'חזרה בתשובה' או תהליכי 'התחזקות' דתית שעיקרם שיבה אל חיי אמונה ושמירת תרי"ג מצוות במובנן האורתודוקסי, לבין התופעה הנוכחית של התחדשות יהודית ללא יומרת החזרה בתשובה, כלומר כתהליכי תודעה יהודית הפונים לציבור יהודי פלורליסטי או חילוני ואינם קוראים תיגר על זהות מודרנית זו.
ניצני התופעות המכונות כך הסתמנו בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, עם הקמת בתי המדרש הפלורליסטיים הראשונים, ובאמצע שנות ה-90 היא זכתה להד בקרב קהלים רחבים יותר. תופעת ההתחדשות היהודית מזוהה, בין השאר, עם בתי מדרש ובתי תפילה פלורליסטיים ועם פיוטים הנאמרים בהם[דרוש מקור].
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד לשלהי המאה ה-18 התקיימה חפיפה כמעט מוחלטת בין הזהות היהודית לזהות הדתית המסורתית, שגולמה במוסדות הקהילה היהודית. מי שחדל לראות את עצמו כשייך לה נקט כמעט תמיד בדרך של התנצרות: לכלל זה היו חריגים בודדים, דוגמת ברוך שפינוזה, נגדם הופעלו סנקציות מוסדיות. משלהי המאה ה-18 קרסה הקהילתיות היהודית במהרה בעקבות המודרנה ותהליך הדרגתי של מתן אמנציפציה ליהודים. להשתלבות הגוברת בעולם החיצון נלוותה שאלת הזהות בסדר העניינים החדש. במרכז ומערב אירופה, בהן היה מעמדם האזרחי איתן למדי והיהודים עברו תִּרבּוּת (אקולטורציה) מקיף, ראו עצמם בני כל ההשקפות כחלק מהלאום המקומי בעל דת אחרת; עיקר הפילוג ביניהם, מאורתודוקסים ועד רפורמים, נבע מהשאלה האם ועד כמה צריך להתאים את הדת היהודית לחברה הסובבת. במזרח היבשת הנחשל היה קיבוץ יהודי גדול, צפוף וקדם-מודרני, שהחזיק עדיין בשפת היידיש ובתרבות ייחודית לו. נטישת הדת עקב הקדמה הזוחלת הביאה בו לפיתוח תפישות אתניות או לאומיות של היהדות, בעיקר אוטונומיזם וציונות לגוניהם.
בין פלגי התנועה הציונית נמנו קבוצות בעלי מודלים שונים של יחס אל המסורת. בהם בלטו בשונותם, שני מודלים מרכזיים. המודל האחד מחויב מצד אחד למסורת היהודית בכללותה, ומצד שני אינו מחויב להלכה. עם מודל זה מזוהים מנהיגים רוחניים כאחד העם, חיים נחמן ביאליק, א. ד. גורדון וברל כצנלסון.
המודל השני מבטא מרידה במסורת היהודית ושלילתה, בד בבד עם שלילת הגלות וזהות יהודית גלותית. הוא בא לידי ביטוי בדרכם של יחידים וקבוצות אשר גזרו על עצמם באופן מודע ניתוק מהמורשת היהודית. חלק נכבד מאנשי העלייה השלישית דיברו על זהות חדשה, על יצירת "אדם חדש" ו"יהודי חדש" כניגוד ושלילה של הזהות היהודית הקודמת. מודל זה (השני) הוא שהיה רווח ביישוב המתחדש בארץ ישראל, והוא שהוביל לנתק של הדורות הבאים מהתרבות היהודית.[2]
הפעילות המחודשת בתחום הזהות היהודית-חילונית החלה עם הקמתו של חוג שדמות בקיבוצים בצפון הארץ בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20; אך רק בראשית שנות ה-70 החלה התופעה, להתמסד עם הקמת חוגים נוספים ברחבי הארץ על ידי יוצאי חוג שדמות, הקמת המכונים הציוניים - המלי"ץ, והגעתם של עולים חדשים מארצות הברית, שהיו מחויבים למורשת ולתרבות היהודית.
ההתחדשות היהודית בישראל הושפעה, בין היתר, מעלייתם ארצה של הוגים מארצות הברית אשר הביאו עמם תפיסת עולם פלורליסטית. בין אלו בולט מקומו של דוד הרטמן, שייסד בשנת 1976 את מכון הרטמן בירושלים. בית המדרש של המכון שימש מאז ועד היום כמרכז התחדשות יהודית המשלב מחקר, כתיבה הגותית, חינוך והכשרת מנהיגות ציבורית. רבים מיוצאי המכון מעורבים ביוזמות פורצות דרך של התחדשות יהודית בפתיחת בתי-מדרש, בתי תפילה, מנהיגות פמיניסטית-דתית ומנהיגות פוליטית.
ב-1978 נוסדה הסדנה הבינתחומית בסמינר אפעל, במטרה להכשיר מדריכים חילוניים בעלי ידע בתחומי הזהות היהודית עבור המכון לחינוך ציוני של התנועה הקיבוצית, אשר הוקם כשנה קודם לכן. בסדנה תוגברה היהדות כחלק מהמודעות העצמית והחברתית של המשתתפים.[3]
בסוף שנות ה-80, אל מול המתח בין דתיים וחילוניים, הבשיל בקרב אנשי החינוך בקיבוץ הדתי הרעיון לקיים סדרת פגישות עם אנשי מרכזי ההשכלה בתנועות הקיבוציות ללימוד משותף של מקורות ולדיאלוג סביב נושאים של זהות יהודית. המפגשים התקיימו פעם בחודש או חודשיים, כאשר האירוח מתקיים בכל פעם במרכז השכלה אחר. מתוך מפגשים אלה צמח מושג בית המדרש הפלורליסטי, ככלי המאפשר ליבון סוגיות הנוגעות לזהות יהודית וככלי המאפשר דיאלוג בין עמדות שונות בחברה היהודית בישראל. בעקבות התנסות זאת הוחלט בקיבוץ הדתי להקים את מרכז יעקב הרצוג, אשר מחויב ללימוד יהדות מנקודת מבט פלורליסטית וליברלית.[4]
במקביל, בשנת 1989 הוקמו שני בתי המדרש הפלורליסטיים הראשונים במרחב החילוני: המדרשה באורנים של התנועה הקיבוצית הוקמה על ידי שמונה בוגרים של סמינר אפעל והמלי"ץ ובית המדרש אלול, שהוא בית מדרש משותף לדתיים וחילוניים הוקם בירושלים על ידי רות קלדרון ומוטי בר אור.
באותה שנה נודעה גם יוזמה של אנשי אקדמיה מהאוניברסיטה העברית להקים תנועה ליהדות הומניסטית פלורליסטית – יוזמה אשר שמה לעצמה כמטרה לעסוק בחינוך ליהדות כתרבות. עם היוזמים נמנו פרופ' יהודה באואר, ד"ר זאב כץ והשופט חיים כהן. בעקבות פעילות זו הוקמה ב-1992 תנועת תחיל"ה.
ארבעת ארגונים אלה היו הארגונים הממוסדים הראשונים אשר סללו את הדרך לפני הפריצה הגדולה של ההתחדשות היהודית באמצע שנות ה-90; בתקופה זו ההתחדשות היהודית זכתה להד ציבורי ולכינויים שונים כגון "השיבה אל ארון הספרים היהודי" ו"הרנסאנס היהודי".
בין הגורמים לפריחה של ההתחדשות היהודית היו ועדת שנהר, אשר מונתה ב-1991 על ידי שר החינוך זבולון המר במטרה לבדוק את לימודי היהדות במערכת החינוך הממלכתית, והגישה את המלצותיה בשנת 1994, ועליית תופעות הניו אייג'. אולם הקטליזטור העיקרי לפריצתה של ההתחדשות היהודית לקהלים נרחבים בישראל היה רצח יצחק רבין בסוף שנת 1995.[3]
לאחר הרצח הוקמו בתי מדרש פלורליסטיים חדשים אשר פנו לקהל חילוני ולקהל מעורב חילוני-דתי מתוך מטרה מפורשת לאחות את השסע הדתי-לאומי אשר התגלה בחברה הישראלית. סקרים אשר נערכו בראשית העשור הראשון של המאה ה-21 מיפו עשרות ארגונים אשר עוסקים בזהות יהודית מתוך השקפת עולם פלורליסטית.[5]
בתי מדרש פלורליסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית מדרש פלורליסטי
בבית המדרש אלול והמדרשה באורנים החלו להתגבש אופני הלימוד אשר מזוהים עם בתי המדרש הפלורליסטיים. בתי מדרש אלה מתייחדים בכך שעיקר הלימוד בהם נעשה בקבוצות מעורבות של נשים וגברים הלומדים ביחד מקורות טקסטואליים יהודיים וישראליים מגוונים.
הלימוד מתקיים בקבוצה, ומובל על ידי מנחה בית המדרש או מספר מנחים אשר תפקידם לתווך את החומר הלימודי ולהוביל את הדיון הקבוצתי מחד ולבנות את הקבוצה ולהפעיל אותה מאידך. בשל האופי הקבוצתי, הלימוד מתקיים במעגל או בכל צורת ישיבה אחרת המאפשרת יצירת קשר עין בין כל הנוכחים בלימוד.
המפגש נחלק לשלוש: המליאה – בה מוצגים הטקסטים והשאלות שיש להתייחס אליהם במהלך הלימוד; חברותות – התפצלות של הקבוצה לקבוצות קטנות הלומדות את הטקסטים ודנות בשאלות; אסיף – התכנסות מחודשת של הקבוצה הגדולה לשיתוף בתוצרי הלימוד בחברותות והמשך דיון.[6]רבים מבין בתי המדרש הפלורליסטיים חברו יחד ליצירת רשת בתי המדרש.
בתי תפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קהילת התפילה החילונית הראשונה, "ניגון הלב", הוקמה בינואר 2001 בנהלל על ידי חברי מדרשת אורנים במטרה לגבש קהילה סביב תפילות השבת וקבלת שבת. עד לינואר 2008 תועדו עוד כשלושים קהילות תפילה נוספות. מרבית הקהילות מתכנסות כדי לציין במשותף את קבלת השבת, בתדירות הנעה בין הקהילות השונות מפעם בחודש לפעם בשבוע. ברוב המכריע של הקהילות מובלת התפילה על ידי 2–4 אנשים הנקראים "מובילי תפילה". רוב מובילי התפילה למדו קורסים שונים של לימודי יהדות והנחיית קבוצות, והם מיוזמי הקמת בית התפילה בקהילה שאליה הם משתייכים.
בין בתי התפילה המובילים במרחב החילוני נמצא בית תפילה ישראלי[דרוש מקור] בתל אביב, אשר נוסד ב-2004 והפך למודל של קהילה עירונית רחבת היקף בזכות קבלות השבת ההמוניות בנמל תל אביב מדי קיץ, בהם משתתפים כ-800–1000 איש מדי ערב שבת. בית תפילה ישראלי הצליח להנכיח את התופעה המתפתחת של התחדשות יהודית במרחב הציבורי.[דרוש מקור]
התפילה בבתי התפילה משלבות קטעים מתוך סידור התפילה המסורתי עם פיוטים ושירה עברית מושרת או מוקראת.[7] רבים מבין בתי התפילה חברו יחד להקמת רשת בתי תפילה. באזור הגליל המרכזי חברי קהילת "ניגון הלב" הקימו רשת "בתי קהילה" עם קהילות הן במגזר הקיבוצי והן במגזר העירוני.[8] ב-2011 בית תפילה ישראלי הוציא לאור סידור ערב שבת הכולל שירה עברית, זמר ישראלי, תפילות מסורתיות ופיוטים. נכון לאוקטובר 2011, הסידור נמצא בשימוש ביותר מ-8[דרושה הבהרה] קהילות מרשת הקהילות להתחדשות יהודית והתנועה הרפורמית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רינה נאמן, 'תפילה תל אביבית'
, בית תפילה ישראלי בתל אביב, סוציולוגיה ישראלית יב(2), תשע"א-2011 - הזרם הרביעי, יהדות חילונית בישראל: סדרת כתבות של יאיר שלג, הארץ, 2006
- יאיר שלג, בקרוב בת"א: ישיבה חילונית ראשונה, באתר הארץ, 1 ביוני 2006
- יאיר שלג, עולם חכמי המשנה עם קצת ביאליק, באתר הארץ, 16 ביוני 2006
- יאיר שלג, הצהרת זוגיות במקום כתובה, שיר של זלדה במקום קדיש, באתר הארץ, 7 ביולי 2006
- יאיר שלג, הרבנים החילוניים רוצים להטמיע את תפישת היהדות כתרבות, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2006
- המטה ליישום דוחות שנהר וקרמניצר באתר משרד החינוך
- אסף ענברי, נחוץ כור היתוך, אבל הפעם יהודי, מעריב, 2004, באתר של אסף ענברי
- חיים באר, להחזיר את הנכסים האבודים, מימד, גיליון 14, ספטמבר 1998, באתר אוח של משרד החינוך
- לקט שירים ותפילות לקראת שבת באתר רשת בתי קהילה
- אתר התחדשות יהודית של הסוכנות היהודית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נעמה אזולאי, התחדשות יהודית במרחב החילוני בישראל : מתופעה לתנועה חברתית חדשה, פוליטיקה 18, 2009, עמ' 141-172
- ^ רינה חבלין, 'מ"אדם חדש" ל"התחדשות יהודית', דברי הקונגרס העולמי החמישה עשר למדעי היהדות, אוגוסט 2009.
- ^ 1 2 נעמה אזולאי, התחדשות יהודית במרחב החילוני בישראל - 2006, הרצאה שניתנה במסגרת פורום קשרי ישראל–תפוצות בסוכנות היהודית.
- ^ טובה אילן, 'בתי מדרש פלורליסטיים כשיח זהות', במתוך: אברהם שפירא (עורך), מענית הלב: מנחת דברים למוקי צור, בעריכת, הוצאת יד טבנקין ובינה, תשס"ו-2006.
- ^ טליה שגיב ועדנה לומסקי פדר, 'מהלכה למעשה: מאבק סמלי על הון תרבותי בבתי מדרש חילונים', סוציולוגיה ישראלית ח(2) תשס"ז, 2007.
- ^ יורם ורטה (עורך), לימוד הלימוד, בית המדרש – המדרשה באורנים, 2008.
- ^ נעמה אזולאי ואפרים תבורי, '2008 מבית מדרש לבית תפילה: התפתחויות תרבותיות-דתיות במרחב החילוני בישראל'.
- ^ אתר האינטרנט של בתי קהילה, 'אודות בתי קהילה'.