חורבת ענים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חורבת ענים
מיקום חורבת ענים
חורבת ענים
חורבת ענים
בית הכנסת מכיוון צפון-מזרח
בית הכנסת מדרום
בימת בית הכנסת הפונה צפונה לעבר ירושלים
מערות מגורים בענים

חורבת ענים (היום חרבת ענוים) שוכנת ביער יתיר, כ-19 ק"מ מדרום לחברון, בתחום יער יתיר. האתר סמוך ליישוב ליבנה.

גאוגרפיה וסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר ממוקם בשיפולי גבעה, ובגובה 685 מטר מעל פני הים. באתר נמצאו כ-50 מרתפי מגורים חצובים בצורת מערות. רק אחדים מקירות המבנים בולטים על פני השטח. בפתחי אחדות מהמערות בנויים משקופים מפוארים - יחסית לתקופה, ועליהם תבליטי רוזטות.

בנוסף לכך, בסביבת החורבה נמצאים מתקנים חקלאיים, בורות מים, גדרות צאן, בית קברות ושרידי בית כנסת. בראש הגבעה נמצאו שרידי מצודה מתקופת הברזל. מיקומה הגאוגרפי והממצא הקרמי שנתגלה בה הביאו לזיהויה עם "ענים" של תקופת המקרא. "ענים" כלולה בתחום נחלת שבט יהודה לפי ספר יהושע: "וַעֲנָב וְאֶשְׁתְּמֹה, וְעָנִים." ((פרק ט"ו, נ'.)

אוסביוס מקיסריה בן המאה ה-4 כולל אותה בין ישובי דרומא ומבחין בין שתי ערים: האחת מכונה "כפר גדול של יהודים", ומיקומה המשוער הוא ח'רבת ע'יון את-תחתא (אל-ע'רביה); והשנייה מתוארת כ"כפר אחר עניא סמוך לראשון, היום הוא כולו נוצרים הוא למזרח הראשון" - ח'רבת ע'יון אל-פוקא (אל-שרקיה).

בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בענים נחפר בית כנסת מתקופת התלמוד.[1] כמו בבתי כנסת אחרים בדרומא השלב הראשון הוא מהמאה ה-3. בית הכנסת התקיים עד מאה ה-7. פתחו של בית הכנסת הוא למזרח, ומבנהו אורכי כמו במעון העתיקה. בחזית ניצבים עמודים על אדנים מרובעים ועליהם כותרות. בבית הכנסת נמצאו גם חלקים של אגן שיש לנטילת ידיים. הרצפה כוללת פסיפסים עם תאורים גאומטריים.

האולם היה מקורה בגג רעפים והקירות היו מטוייחים. נמצא גם, כי אימצו בבית הכנסת מנהג שהתגלה במעון להשאיר בבית הכנסת חלק מהסלע המקורי. הארכאולוג צבי אילן, איתר בבית הכנסת את "המרחב המקודש" שכדוגמתו לא התגלתה באף בית כנסת אחר. "המרחב המקודש" הנ"ל היווה רבע מרוחב האולם ונחסם על ידי לוחות סורג, שכמה מחלקיהם נמצאו.

מדרום לבניין יש מדרגות אל בור מים ואל מערות מסתור שהיו מוגנות היטב מפני כניסת זרים. מכלולים דומים נמצאו ליד בתי כנסת נוספים באזור. לפי שרידים שנמצאו במקום, בין השאר מטבעות זהב, המקום היה פעיל עד המאה ה-8. מכאן גם ההשערה שיהודי המקום, בדומה ליהודי יוטה, חיו במקום עד התקופה הערבית הקדומה, ואז נאלצו לקבל עליהם את דת האסלאם.

המתקנים החקלאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום נמצאו מתקנים חקלאיים הממוקמים ברצף גאוגרפי. קיומם של המתקנים בסמיכות, מעיד על כך שבמקום היה ריכוז גדול של אוכלוסייה. בין השאר נמצאו באתר המתקנים הבאים:

  • גת - הייתה חצובה בסלע בשלשה משטחים מדורגים: בראשון דרכו את הענבים, ממנו גלש המיץ תא קטן ששימש לשיקוע גריעני הענבים ושאר הפסולת המוצקת. משם עבר הנוזל לכלי הקיבול, בדרך כלל כדי חרס. משם רוכזו הכדים במחסנים תת-קרקעיים עד גמר תהליך התסיסה והפיכתו של הנוזל ליין.
  • בור מים - שריד למאגר מים תת-קרקעי שנחצב בסלע.
  • בית בד - חצוב בסלע. חלקיו המזוהים הם: "ים" – המתקן התחתון הקבוע, ו"מלל" – המתקן הנייד שהופעל על ידי בהמת עבודה.

לאורך שביל המתקנים החקלאיים ניתן לראות גדרות אבן ששימשו כמכלאות צאן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חורבת ענים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלושה נוספים מאותה תקופה הם : מעון, סוסיא ואשתמוע. גם, ר' ד' עמית, "בתי הכנסת בחורבת מעון ובחורבת ענים והיישוב היהודי בדרום הר חברון," דיסרטציה דוקטרלית, אוניברסיטה העברית, 2003
חורבת ענים - במרכז שרידי המגדל ומימין חזיתו המזרחית של בית הכנסת
Magnify-clip.png
חורבת ענים - במרכז שרידי המגדל ומימין חזיתו המזרחית של בית הכנסת


Eshtemoa menorah.jpg דרומא

כרמלאשתמועסוסיאחורבת עניםיוטהתלהמעוןעין גדי – המקראיתרימוןחרבת יתיר