יוסף אבן צדיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי יוסף אבן צדיק (נפטר בשנת 1149) היה דיין, משורר ופילוסוף יהודי בימי הביניים. הוא מחבר "ספר העולם הקטן" שבו שיטה ניאואפלטונית ביסודה, המעורבת עם אריסטוטאליות ותורות מעתוזילות.

תפיסתו הפילוסופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בטבע נמשך אחר חכמי הכלאם. אמנם הוא משתמש במושגים 'חומר' ו'צורה' שהם מושגים אריסטוטליים, אך בניגוד לפילוסופים הוא טוען שהחומר הוא העצם האמיתי והצורה אינה אלא מקרה.
  • צורת הגופניות משותפת מלבד החומר לכל הגופים. גם לרוחניים יש חומר המתייחס אל הצורה כיחס הסוג אל המין.
  • נפש היחיד מקורה בנפש העולמית. הכרת האדם תביא להכרת העולם.
  • מוכיח את מציאות הבורא מתוך נבראותו של העולם כדרך הכאלאם. טוען שמוצא העולם מהרצון האלוהי שטעמו רק טוב האל. אלוהים נעלה מן האחדות. תפיסת האלוה היא סופיות בו, מכאן שאין בו תפיסה. אף אינסופיות אין לתאר בו. תוארי אלוהים חיוביים הם ביחס לפעולתו ושליליים ביחס לעצמותו, וכל תואריו אינם אלא לצורך ההתדמות אליו במוסריות.
  • תכלית האדם להכרה שלמעלה מן החושים, ואותה הכרה היא הכנה למוסר. שיטתו כאן דומה מאוד לשיטת הרמב"ם שמוצאת ביטוי בסוף חיבורו מורה הנבוכים, אם כי הרמב"ם מעיד שלא הכיר את ספרו.

שיריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף אבן צדיק נמנה עם משוררי תור הזהב של יהדות ספרד. בין שיריו: "אין די לחילי"; "תאוה לָנֶה"; "נומי, אהה, נגזל"; "יפתה עלמת חן".

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "עולם הקטן" בשפה הערבית, אשר מקורו אבד. בשנת 1856 הספר תורגם לעברית, והגיע לידינו. הספר הודפס מספר פעמים. הספר באתר Hebrew Books