אלעזר בירבי קליר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי אלעזר בירבי קליר, או אלעזר הקליר (המאה ה-6המאה ה-7), פייטן ארץ ישראלי בן התקופה הביזנטית. חיבר פיוטים רבים, שחלקם נכנסו למחזורי התפילה של יהודי אשכנז, צרפת, איטליה ויוון.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאו ותקופתו של הקליר היו שנויים במחלוקת. בימי הביניים היו שסברו שהוא מתקופת התנאים וזיהו אותו עם התנא רבי אלעזר בן שמעון, שעליו נאמר במדרש כי היה דרשן ופייטן (לגרסה אחרת התנא רבי אלעזר בן ערך), גם המצטטים סברה זו רואים בה כאחת האפשרויות, ומוסיפים אפשרות נוספת שהוא חי לאחר חיתום התלמוד הירושלמי. בתקופת ההשכלה נטו לאחר את זמנו, וסברו שהוא בן המאה ה-10 או ה-11 באיטליה.

עם גילוי גניזת קהיר, ובהּ אוסף גדול של פיוטיו, התאפשר תיארוך מבוסס יותר. העובדה שבפיוטיו יש אזכורים לשלטון הנוצרי בארץ ישראל אבל אין אזכורים לכיבוש הערבישנת 635 לספירה), מצביעה על כך שחי במאה ה-6 או בראשית המאה ה-7, אך בכל מקרה לא לאחר הכיבוש הערבי. בחלק מהפיוטים חתם בראשי השורות (אקרוסטיכון) בשם עירו "קריית ספר", שעל פי הסברה היא טבריה, שהייתה בזמן ההוא מרכז לחכמים ולסופרים. לפי עדויות שמשקלן מוטל בספק, הוא היה תלמידו ויריבו של הפייטן יניי. שד"ל מצטט שמועה שרבי אלעזר נהרג על ידי יניי.‏[1] על פי השמועה, יניי קינא בתלמידו והחביא עקרב בנעלו. שד"ל דוחה סיפור זה בטענה שאם היא הייתה נכונה איך המשיכו להגיד פיוטי יניי, במיוחד פיוטו שצמוד לפיוטו של הקליר בהגדה של פסח ("אז רוב נסים" של יניי בא מיד לפני "אומץ גבורותך" של הקליר). טיעון נוסף שלו הוא תוארי הכבוד שרבנו גרשום משתמש בקשר ליניי.

מקור שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם קליר אינו ברור (לעתים מופיע גם קלר וקיליר). על פי רבי נתן בעל 'הערוך', מקור השם במילה היוונית, κολλνρα‏[2] שפירושהּ עוגה, וזאת מפני שחכמתו של ר' אלעזר בא לו מעוגה שאכל שהיה עליה קמיע.‏[3] שד"ל הטיל ספק בהסבר זה, ובמקומו הציע שייתכן שמקורו בהיפוך אותיות של השם הביזנטי קיריל, ויש לקראו קיליר.‏‏‏[4]

יצירתו הפיוטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקליר חיבר מאות פיוטים שונים:

עובדה בולטת בפיוטי הקליר היא חסרונן של היוצרות (קטעי פיוט לברכות קריאת שמע) מיצירתו. היוצרות היחידות המיוחסות לו הן יוצרות לשבתות ארבע פרשיות, שייחוסן מוטל בספק. בגניזת קהיר נמצא מחזור גדול הכולל פיוטים לכל השנה עם החתימה "אלעזר ברבי קילר", אך הוכח מעל לכל ספק שמדובר בפייטן אחר ומאוחר בהרבה.

פיוטיו של הקליר שימשו יסוד לדורות של פייטנים שבאו אחריו. לעומת הסגנון השירי שלפני תקופת הקליר, בפיוטיו של הקליר וממשיכיו כבר קיימת חריזה משוכללת יחסית, השורות בנויות במשקל תיבות (אם כי חופשי למדי), ומבנה השיר עשוי לפי כללים ברורים בשורות, בבתים ובפרקי הפיוט השונים. משתכלל גם השימוש באקרוסטיכון ונוספת חתימת הפייטן בראשי הבתים. נעשה גם שימוש רב בכינויים במקום בשמם המפורש של אישים ומקומות ("אזרח" במקום אברהם, "נעקד" במקום יצחק), לרוב על סמך המדרש. ההיזקקות לאמצעי סגנון אלה מלוּוה בהתעשרות ובהתעצבות של לשון השיר, הן בצורות דקדוקיות והן באוצר מילים חדש. שפת השיר ברובה לקוחה מלשון המקרא, אולם ניכרים בה גם יסודות מלשון חז"ל, ובמידה פחותה גם השפעה של ארמית ויוונית, השפות שדוברו באותה תקופה בארץ ישראל. בין מאפייני שפת הפיוט הקלירי:

  • מעבר של פעלים בזמן עבר מכל הגזרות אל גזרת ע"ו: סָע במקום נָסַע, עָשׂ במקום עָשָׂה, בָּט במקום הִבִּיט ועוד רבים
  • החלפה חופשית של בניינים ומשקלים: עִבֵּר במקום העביר, רֶדֶם במקום תרדמה; יש נטייה להשתמש הרבה במשקלים הסגוליים
  • גזירת שמות מפעלים ופעלים משמות: הִמְגִיד ממֶגֶד, עֶתֶר מהֶעְתִּיר
  • צורות מקוצרות והפיכת נקבה לזכר: מַעַשׂ במקום מעשה, תַחַן במקום תחינה

כדוגמה לסגנונו של הקליר מביאים פעמים רבות את פיוטו לפורים "אץ קוצץ", המסמל את החידתיות והמורכבות של לשונו:

אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ / קְצוּצַי לְקַצֵּץ
בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ / רְצוּצַי לְרַצֵּץ
לֵץ בְּבוֹא לְלוֹצֵץ / פֻּלַּץ וְנִתְלוֹצֵץ
כְּעָץ מְחַצְּצִים לְחַצֵּץ / כְּנֵץ עַל צִפּוֹר לְנַצֵּץ

ביקורת והערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונו עורר ביקורת רבה בתקופות שלאחריו. בתור הזהב של יהדות ספרד נחשבו רבים ממאפייני הסגנון הקלירי פסולים לשירה איכותית. ר' אברהם אבן עזרא סיכם את ביקורתו בפירושו על הפסוק "על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת ה', א):

יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר מנוחתו כבוד, ארבעה דברים קשים: הדבר האחד כי רובי פיוטיו חידות ומשלים [...] והדבר השני, שפיוטיו מעורבים בלשון תלמוד, וידוע כי יש כמה לשונות בתלמוד ואינמו לשון הקודש [...] והדבר השלישי, אפילו המלות שהם בלשון הקודש יש בהם טעויות גדולות [...] כי לשון הקודש ביד רבי אליעזר [הקליר] נ"ע עיר פרוצה אין חומה, שיעשה מן הזכרים נקבות והפך הדבר [...] אמר אחד מחכמי הדור, הוצרך לומר [באחד מפיוטיו: "שושן עמק] אֻיְמָה", בעבור שתהיה חרוזתו עשירה. השיבותי, אם זאת חרוזה עשירה, הנה יש בפיוטיו חרוזים עניים ואביונים מחזרים על הפתחים, שחיבר הר עם נבחר...

כנראה בעקבות הביקורת הקשה של האבן עזרא על הקליר, הוצאו פיוטיו מסידורי התפילה של הספרדים ובני עדות המזרח, ובמקומם הוכנסו פיוטיהם של משוררי ימי הביניים, כגון: ר' אברהם אבן עזרא, ר' משה אבן עזרא, ר' שלמה אבן גבירול ועוד. למרות זאת, מאות שנים אחר כך, תמך האר"י בהשבת פיוטיו של הקליר לנוסח התפילה.

בלשונו של הקליר זלזלו גם אנשי תנועת ההשכלה וחלק מאנשי תחיית הלשון העברית. מנדלי מוכר ספרים טבע את הפועל "מתאָצקוֹצצים" כדי ללגלג על סגנונם הסתום – בעיניו – של הפייטנים,‏[5] וביאליק כינה את הסגנון "אבני חצץ של אץ קוצץ".‏[6] אליעזר בן יהודה, לעומת זאת, העריץ את הקליר וקרא לו "ראש מחיי לשון עברית".‏[7] עם התגברות המחקר במאה ה-20, ועם גילוי אוצר גדול של פיוטים בני התקופה בגניזת קהיר, עמדו החוקרים על עושרו ועל מורכבותו של הסגנון הקלירי. מילים רבות שנתחדשו בפיוטיהם של הקליר ובני דורו נכנסו אל העברית החדשה.

מצד שני, פיוטי הקליר גם זכו לשבחים רבים במשך הדורות. ר' חיים ויטל מעיד על רבו, האר"י הקדוש כך:‏‏‏[8]

ועתה אכתוב נוסח התפילה שקבלתי ממורי ז"ל ובראשונה אכתוב עניין אחד שאמר לי מורי ז"ל בעניין הפזמונים והפיוטים שתקנו האחרונים. דע כי מורז"ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים כגון ר' שלמה אבן גבירול וכיוצא, לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה... אבל היה אומר התפילות והבקשות והפזמונים שתקנו הראשונים כמו תפילת רבי עקיבא ע"ה ותפילת ר"א בן ערך ותפילת ר' נחוניה בן הקנה וכן היה אומר כל הפיוטים והפזמונים שתיקן ר"א הקליר.

רש"י בפירושו לספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ב מצטט מתוך הקרובות ליום הראשון של ראש השנה

הוא שייסד הפייט "האדמון כבט שלא חלה צבה לקחתה לו ונבהלה."

. הפייט המדובר הוא ר' אלעזר הקליר.

ייצוגיו בתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט רחוב על שמו בתל אביב

על שמו רחוב הקליר בשכונת שערי חסד בירושלים, "אלעזר הקליר" בתל אביב, מצפון לבניין העירייה. וגם בחולון נמצא רחוב על שמו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • י"מ אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית (תרגם על פי המהדורה השלישית: יהושע עמיר; ערך והשלים יוסף היינמן). תל אביב: דביר, תשל"ב, עמ' 233–239.
  • זליגר, י'. "לתולדות הפיוט והפיטנים (ר' אלעזר קליר)". בתוך: כתבי הרב ד"ר יוסף זליגר ירושלים: לאה זליגר מו"ל, תר"ץ, עמ' צז–קב.
  • לוצאטו, ש' ד'. אגרות שד"ל א, עמ' 464 ואילך.
  • —. הליכות קדם (עורך: גבריאל אייזק פאלק). אמסטרדם, תר"ז. מחלקה שנייה, עמ' 56–64.
  • מלאכי, צ'. "הפייטן אלעזר הקליר - לחקר שמו ומקומו". בתוך: באורח מדע: פרקים בתרבות ישראל מוגשים לאהרן מירסקי במלאת לו שבעים שנה (עורך: צבי מלאכי), לוד: מכון הברמן למחקרי ספרות, תשמ"ו, עמ' 539–543.
  • מרקוס, א'. ברזילי: מסה בתולדות הלשון העברית, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"ג, עמ' 346.
  • פליישר, ע'. תרביץ נ, עמ' 282–302.
  • פליישר, ע' (תשמ"ה). "לפתרון שאלת זמנו ומקום פעילותו של ר' אלעזר בירבי קיליר", תרביץ נד ג, ניסן–סיון תשמ"ה, עמ' 383–427.
  • רפופורט, ש' ה', תולדות גדולי ישראל [ספר יריעות שלמה], ורשה: טורש, תרס"ד, עמ' 24–55.
  • יהודה בן ברזלי (הברצלוני). ספר העתים: כולל פסקי הש"ס והלכות, גם חדושים ותשובות מהגאונים קדמונים (ההדיר והוסיף מבוא: יעקב שור), עמ' 364–365.
  • בנועם שיח: פרקים מתולדות ספרותנו, לוד: מכון הברמן למחקרי ספרות, שמ"ג, עמ' 114–156.
  • המעין טז א, תשרי תשל"ו, עמ' 3–14; המשך: ב, טבת תשל"ו, עמ' 32–52.
  • שולמית אליצור, מכתבי חידה אל ליריקה זכה לבחינת יצירתו של ר' אלעזר בירבי קיליר, נספח: מבחר מפיוטי ר' אלעזר בירבי קיליר. ביארה: שולמית אליצור, מתוך: "דחק" - כתב עת לספרות טובה, כרך ב'

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צונץ מצא סיפור זה בכתב יד של מחזור בני רומא.‏
  2. ^ ḲALIR, ELEAZAR (אנגלית). האנציקלופדיה היהודית (1906). אוחזר ב־כ"ו תשרי תשע"ד.
  3. ^ ערוך ערך קלר‏. האכלת ילדים בעוגות שיש עליהם פסוקים אינו זר ליהדות. רבי אלעזר בעל הרוקח מביא מנהג להאכיל ילדים עוגות שעליהם פסוקים מישעיהו נ', ד-ה ויחזקאל ג, ג בעת כניסתם ללימוד תורה בליל שבועות.
  4. ^ ‏שד"ל מצטט רעיון זה מאת רבי משה לנדאו, נכדו של הנודע ביהודה, בפרושו על הערוך "מערכי לשון‏".
  5. ^ "והלשון של אותו הספר כפתור ופרח! ברוחם של היהודים ובטעמם... "אץ קוצץ" הרי לשונו אף היא יפה, אבל בעלי "אץ-קוצץ" יש ויש עכשו בעולם, ואיך שלא יהיו מתאָצקוֹצצים – סוף סוף אפשר למצוא חידתם, אם לא בלה, על כל פנים מקצתה, ואם כן מה רבותא של לשון זו? אין דבור חביב ומרוצה ליהודים אלא זה, שלאו מוחו של אדם סובלו, כיון שאין מבינים אותו ודאי עמוק עמוק הוא... אבל אין זה מענייני." (מנדלי מוכר ספרים, ספר הקבצנים, עמ' 23–24)
  6. ^ ח"נ ביאליק, "שירתנו הצעירה", אודסה, כסלו תרפ"ו, בפרויקט בן-יהודה
  7. ^ לנג, יוסף, "דַּבֵּר עִבְרִית! חיי אליעזר בן יהודה", יד יצחק בן־צבי, ירושלים תשס"ח
  8. ^ ‏שער הכוונות, 'דרושי עלינו לשבח'‏