חד גדיא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גדי עיזים

חד גדיא הוא פיוט המושר בסופה של הגדת פסח עם סיום ליל הסדר. "חד גדיא" הוא שיר מצטבר, שבכל אחד מבתיו מתווסף פרט נוסף לעלילתו. השיר מתאר שרשרת של גורמים שונים, שכל אחד חזק מקודמו וממית אותו. הראשון מביניהם הוא אותו "חד גדיא", גדי אחד, והאחרון הוא "הקדוש ברוך הוא" אשר ממית את מלאך המוות. המסר הברור מן השיר הוא כי אלוהי ישראל הוא השולט והמנהל את העולם ואת ברואיו. אלגוריות נוספות רואות את הגדי כמייצגו של עם ישראל אשר אויבים וצרים מסכנים אותו ואורבים לו ורק אלוהיו יכול לכולם. אותו גדי מזכיר גם את קורבן חג הפסח.

מילות הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד חד גדיא של האמן אריק בראואר בקניון קסטרא בחיפה
המקור בארמית תרגום לעברית
הבית הראשון
חַד גַדְיָא. חַד גַדְיָא. דְזָבִין אַבָא בִּתְרֵי זוּזִי .
חַד גַדְיָא . חַד גַדְיָא
גדי אחד, גדי אחד, שקנה אבא בשני זוזים,
גדי אחד גדי אחד
הבית האחרון
וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָוֶת . ובא הקדוש ברוך הוא והרג את מלאך המוות
דְשָחַט לַשּׁוֹחֵט . דְשָחַט לְתוֹרָא . שהרג את השוחט, ששחט את השור
דְשָתָה לְמַיָא. דְכָבָא לְנוּרָא דְשָרַף לְחוּטְרָא . ששתה את המים, שכיבו את האש, ששרפה את המקל
דְהִכָה לְכַלְבָא דְנָשַך לְשׁוּנְרָא . שהכה את הכלב, שנשך את החתול
דְאָכְלָה לְגַדְיָא. דְזָבִין אַבָא בִתְרֵי זוּזֵי. שאכל את הגדי, שקנה אבא בשני זוזים
חַד גַדְיָא. חַד גַדְיָא. גדי אחד, גדי אחד

מקור הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר כתוב בארמית, אולם ייתכן כי נכתב בתקופה בה השפה לא הייתה מדוברת בשל מספר שגיאות בתחביר ובדקדוק הארמי.‏[1] הוא נכנס לראשונה להגדת פראג ב-1590, יחד עם השיר אחד מי יודע, כשיר סופי עליז לליל הסדר שנושא אופי רציני‏[2]. עם זאת, השירים היו נפוצים גם לפני ששולבו לליל הסדר, והופיעו בכתב יד של סידור כבר בשנת 1406‏[3]. לפי אחת הטענות, מקור השיר בבלדה גרמנית פופולרית, "Der Bauer Schickt den Jokel aus" ("האדון שמשלח החוצה את עובד האדמה"), המבוססת על שיר ערש צרפתי‏[4]. הבלדה היא בעלת מבנה דומה, אך התוכן כאמור הותאם לרעיונות יהודיים שיש דין ויש דיין.

ניתן למצא מקבילים רבים למוטיב המסופר בשיר, ובכלל זה במקורות פרסיים והודיים, אך קיימים שני שירי ערש צרפתיים שנושאים דמיון מיוחד ל"חד גדיא": "Ah! Tu Sortiras, Biquette" (אה! אתה יוצא, גדי"),‏[5] והשיר "La petite fourmi qui allait à Jérusalem" (הנמלה הקטנה שצעדה לירושלים).

גרסאות נוספות ל"חד גדיא" קיימות במספר שפות יהודיות, בהן לאדינו ויידיש.

משמעות הפיוט במסורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חד גדיא, מבצע יוסף אלבז, ירושלים, 19.4.1973. מושר בעברית ובערבית מרוקאית.

לחד גדיא מיוחסת חשיבות רבה, ומסופר על אדם שהתלוצץ על הפיוט ונידוהו וגם החיד"א סמך את ידיו על הנידוי והרחיב:

שו"ת "חיים שאל" חלק א' סימן כ"ח

הרב חיד"א בשו"ת חיים שאל (חלק א', סימן כ"ח) מביא שאלה על "אחד שהיה מתלוצץ על פיוט חד גדיא שאומרים בערי אשכנז ליל התקדש החג ופער פיו. וקם אחד מהחבורה ונדהו. אם נדויו נדוי?". ומשיב החיד"א שהתלוצצות זו היא מעשה חמור מאוד ואכן הנידוי תקף, ושאותו איש צריך לבקש מחילה מהרב שנידהו: "יש כמה פירושים בפיוט זה... ואין ספק כי לא דבר ריק הוא. וכבר נודע תוקף גדולת פיוטי אשכנז המיוסדים על החכמה האמיתית כאשר דיבר בקדשו רבינו האר"י... כי כל ענייני פיוטיהם ודקדוקיהם קבלה איש מפי איש ורב מרב". מתשובה זו אף ניתן ללמוד שבתקופת החיד"א נהגו לומר את הפיוט רק יהודי אשכנז ופולין ואילו בשאר ארצות לא נהגו לאומרו, ברם לאחר מכן התפשטה אמירת הפיוט לרוב קהילות ישראל.

פירושים לפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושים רבים הועלו לפיוט הנה כמה מהם:

  • דרך העולם הוא שנלחמות האימפריות זו בזו, וכמו הדמויות שבשיר, עד שלבסוף מופיעה מלכות ה' ועמו ימות המשיח.
  • כל כוח בעולם מנצח את הכח החזק ממנו, עד שמתברר לבסוף שה' שולט בכל הכוחות.
  • האב שקנה את הגדי הוא משל לקב"ה הבוחר בעם ישראל, שאר הדמויות הם משל לשאר העמים הטובחים בישראל כדי לתפוס את מקומו, עד שלבסוף מחזיר ה' את ישראל לגדולתם.
  • הדמויות כמשל לירידת ישראל למצרים וגאולתם: הגדי הוא יוסף (שטבלו האחים את כותנתו בדם גדי עיזים), החתול הוא אחד עשר אחיו, הכלב הוא המצרים ששיעבדו את בני ישראל, המקל הוא המטה של משה רבנו, האש היא אשו של יצר הרע (תלונות ישראל במדבר), המים הם התורה שקיבלו ישראל במדבר (התורה נמשלה למים), (פירוש אחר: האש והמים הם עמוד האש ועמוד הענן אשר ליוו את בני ישראל במדבר), השור הוא חטא העגל, השוחט הוא משה רבנו, מלאך המוות שהיכה בבני ישראל בחטא העגל, ולבסוף הקב"ה שגאל את בני ישראל ממצרים והעלם לארץ ישראל.

ישראל אלדד (בספרו "מעשר ראשון", תש"י) מעלה קושיה בעקבות השיר, המיוחסת לרבי יהונתן אייבשיץ:

"שונרא זה שאכל את הגדי הרי הוא פשוט רוצח. ואם כן, הרי הכלב שנשך לשונרא צדיק הוא, שופט צדק ממש, עשה כדין וכהלכה. ואם כן, למה הכה אותו המקל? ואם כן, המקל הוא רשע, ואם המקל רשע, הרי צדקה האש והמים לא צדקו והשור צדק והשוחט לא צדק ומלאך המות ששחט את השוחט צדק. יוצא שכביכול הקדוש ברוך הוא עשה מעשה שאינו צודק. הייתכן?
והתרוץ הוא, שאמנם השונרא הזה רוצח הוא, רשע הוא. אבל אתה הכלב, מי עשה אותך לשופט?"...

חד גדיא בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חד גדיא היה השראה למספר יצירות ספרותיות, בהן שירו של איציק מנגר (קנה אבינו גדי לבן... בחד גדיא כלא אותו), שיר של קדיה מולודובסקי, שירו של נתן אלתרמן "הגדי מן ההגדה" (הוא עמד לו בשוק בין תיישים ועזים...גדי בשניים זוזים), שירו של לוין קיפניס (על גבע רם...חליל רועה שם מחלל...ולו רק גדי, גדי אחד), כמו כן גם סיפור שקיפניס כתב ובו מסופר על גדייה בשם "חד גדיא" שנודדת למרחקים ושבאותו הזמן זאב משתלט על ביתה ומציב לו שומרים בדמותם של החתול , הכלב , המקל , האש והמים.

הזמר האיטלקי, אנג'לו ברנדוארדי, חיבר שיר באיטלקית המבוסס על חד גדיא. השיר נקרא Alla Fiera Dell'est (באיטלקית: "ביריד המזרח"); השיר הופיע בשנות ה-70' באלבום בעל שם זהה, וזכה להצלחה רבה. בשונה מהשיר הארמי, בשיר האיטלקי האב רוכש עכבר ולא גדי.

חוה אלברשטיין התבססה על לחן שירו של ברנדוארדי ועל מילות השיר המקורי. בבית האחרון של שירה היא מתייסת לשיר 'חד גדיא' כמתאר מעין מעגל דמים בין רודפים ונרדפים. שירה של אלברשטיין כוון כשיר מחאה נגד השליטה הישראלית בשטחים.

על השם השיר קרא הסופר אפרים קישון את הטור "חד גדיא" שפרסם במשך 30 שנה בעיתון "מעריב".

בקרב יהודי פולין ורוסיה השתרש המושג 'חד גדיא' ככינוי לבית סוהר. המקור לשיבוש זה הוא במילה הפולנית והרוסית קַרְדֶגַרְדְיָה לבית סוהר, שמקורה בצרפתית: Corps de Garde.‏[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו כאן לפירוט
  2. ^ "חד גדיא", באנציקלופדיה היהודית
  3. ^ שרה פרידלנד בן-ארזה, חד גדיא באתר הזמנה לפיוט
  4. ^ "חד גדיא", באנציקלופדיה היהודית
  5. ^ באתר יוטיוב
  6. ^ http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_43576_127.pdf