מירי רגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מירי רגב
Mregev.JPG
תאריך לידה 26 במאי 1965 (בת 49)
כנסות 18 - 19
סיעה הליכוד, הליכוד ביתנו
תפקידים בולטים

מירי (מרים) רגב (נולדה ב-26 במאי 1965) היא חברת הכנסת מטעם סיעת הליכוד ויו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. בעבר כיהנה כצנזורית הצבאית הראשית וכדוברת צה"ל בדרגת תת-אלוף (בתקופת ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגב נולדה וגדלה בקריית גת, בתם של פליקס ומרסדס סיבוני, יוצאי מרוקו. למדה בתיכון רוגוזין בקרית גת.

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירי רגב
Flickr - Government Press Office (GPO) - PORTRAIT, IDF SPOKESWOMAN BRIG. GENERAL MIRI REGEV.jpg

מירי רגב בתפקיד דוברת צה"ל, 24 ביוני 2005
השתייכות IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1983‏-2008
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים

הצנזורית הצבאית הראשית, דוברת צה"ל

מלחמות וקרבות

מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה

עיטורים

אות מצטיין הנשיא

רגב התגייסה לצה"ל בשנת 1983 ושירתה כמדריכת נוער. יצאה לקורס קצינות ולאחר מכן שימשה כמפקדת מחלקה בבסיס גדנ"ע. בשנת 1986 עברה לחטיבת דובר צה"ל, תחילה בתפקיד דוברת פיקוד הדרום תחת אלוף הפיקוד יצחק מרדכי. בשנת 1988 מונתה לראש לשכת דובר צה"ל אפרים לפיד. בשנת 1989 הקימה את מדור יחסי ציבור במפקדת חילות השדה (מפח"ש) ושימשה כראש המדור, ולאחר מכן שימשה ראש מדור תקשורת מקומית, ראש ענף תכנון וייזום וראש ענף תקשורת.

בשנת 2002 הועלתה לדרגת אלוף משנה ומונתה לסגנית דוברת צה"ל, תפקיד ממנו פרשה לאחר שלושה חודשים בלבד. לאחר פרישתה מונתה למרכזת מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה, ולאחר מכן יצאה לחופשה ארוכה, שבסיומה, בשנת 2004, מונתה לצנזורית הראשית לעיתונות ולתקשורת. עם מינויו של רב-אלוף דן חלוץ לרמטכ"ל, מונתה לדוברת צה"ל (ב-2 ביוני 2005). רגב הייתה האישה השנייה בתפקיד ברציפות (החליפה את תת-אלוף רות ירון), והראשונה מדוברי צה"ל שצמחה מתוך חטיבת דובר צה"ל עצמה.

רגב הייתה דוברת צה"ל בזמן יישום תוכנית ההתנתקות, שבמהלכה ניתן חופש פעולה רב לעיתונאים, שהיו רשאים להצטרף לצוותי הפינוי ולראיין מפקדים בכירים וחיילים ללא צורך בקבלת אישור.

הייתה דוברת צה"ל גם במהלך מלחמת לבנון השנייה. על תפקודה במלחמה זו כתב פרופ' גבי וימן:

"לדעת רבים כשלה בתפקיד, לא רק בגלל מגבלות אישיות אלא בעיקר כי נתפשה כ"יחצ"נית של הצבא ושל הרמטכ"ל". ואכן גם במחקרי וגם במחקרו של לבל עוררו הופעותיה של דוברת צה"ל ביקורת ואף אנטגוניזם רב: יכולתה התקשורתית דורגה לרוב כבינונית והיו שטענו שהיא מעוררת אנטגוניזם."‏[1]

רגב סיימה את תפקידה כדוברת צה"ל באוגוסט 2007. באוקטובר 2007 מינה אותה הרמטכ"ל גבי אשכנזי לרכזת אירועי צה"ל לציון חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, תפקיד אותו מילאה עד לסיום שירותה בשנת 2008.

קריירה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 בנובמבר 2008 הודיעה על הצטרפותה למפלגת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה. לאחר הבחירות המקדימות דורגה בתחילה במקום ה-34 ברשימה, ולאחר קבלת ערעור, שהוגש בנוגע להצבעה, היא הוצבה במקום ה-27 ברשימת הליכוד לכנסת. רגב נבחרה לכנסת ה-18 ומאז מכהנת כחברת כנסת מטעם הליכוד. בכנסת ה-18 כיהנה ביושבת ראש ועדת המשנה לפריפריה והייתה חברה בוועדת הכספים, בוועדת החוץ והביטחון בוועדת הפנים והגנת הסביבה וכן בוועדה משותפת לתקציב הביטחון. בכנסת ה-19 היא משמשת כיושבת ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה לצד המשך חברותה בוועדות הכספים והחוץ והביטחון. בדצמבר 2013 אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק של מירי רגב להחלת החוק הישראלי על ההתנחלויות בבקעת הירדן[2].

השכלה וחיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשואה לדרור רגב, מהנדס בתעשייה האווירית, ואם לשלושה ילדים. מתגוררת בשכונת נווה אפק שבראש העין.

בעלת תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי ותואר שני במנהל עסקים‏‏‏[3]. בוגרת המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גבי וימן, הביקורת הציבורית על התקשורת במלחמת לבנון 2006, החוג לתקשורת - אוניברסיטת חיפה, דצמבר 2006
  2. ^ זאב קם, אושר בוועדת השרים: החוק הישראלי יחול על בקעת הירדן, אתר nrg, דצמבר 2013
  3. ^ אתר דובר צה"ל


דוברי צה"ל

משה פרלמן · עמינדב פרי · נחמן קרני · נחמיה ברוש · שאול רמתי · דב סיני · אריה שלו · רפאל אפרת · יוסף כלב · פנחס להב · אפרים פורן · דב שיאון · יואל בן פורת · יצחק גולן · יעקב אבן · אפרים לפיד · נחמן שי · אילן טל · עמוס גלעד · עודד בן-עמי · רון כתרי · רות ירון · מירי רגב · אבי בניהו · יואב מרדכי · מוטי אלמוז

הצנזור הצבאי הראשי

גרשון דרוראבנר בר-אוןאורי וולשאבנר בר-אוןיצחק שנירחל דולבמירי רגבסימה וואקנין-גיל