מירי רגב
מירי רגב (נולדה ב-26 במאי 1965) היא חברת הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. בעבר כיהנה כצנזורית הצבאית הראשית וכדוברת צה"ל בדרגת תת-אלוף. הייתה דוברת צה"ל בימי ההתנתקות ובזמן מלחמת לבנון השנייה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
רגב נולדה וגדלה בקרית גת בשם מרים סיבוני.
[עריכה] קריירה צבאית
| מירי רגב | |
|---|---|
| נולדה | 26 במאי 1965, קריית גת, ישראל  |
| השתייכות |  צבא הגנה לישראל |
| תקופת שירות | 1983-2008 |
| דרגה |  תת אלוף |
| תפקידים צבאיים | |
| מלחמות וקרבות | |
| עיטורים | |
רגב התגייסה לצה"ל בשנת 1983 ושירתה כמדריכת נוער. יצאה לקורס קצינות ולאחר מכן שימשה כמפקדת מחלקה בבסיס גדנ"ע. בשנת 1986 עברה לחטיבת דובר צה"ל, תחילה בתפקיד דוברת פיקוד הדרום תחת אלוף הפיקוד יצחק מרדכי. בשנת 1988 מונתה לראש לשכת דובר צה"ל אפרים לפיד. בשנת 1989 הקימה את מדור יחסי ציבור במפקדת חילות השדה (מפח"ש) ושימשה כראש המדור, ולאחר מכן שימשה ראש מדור תקשורת מקומית, ראש ענף תכנון וייזום וראש ענף תקשורת. בשנת 2002 הועלתה לדרגת אלוף משנה ומונתה לסגנית דוברת צה"ל, תפקיד ממנו פרשה לאחר שלושה חודשים בלבד. לאחר פרישתה, מונתה למרכזת מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה, ולאחר מכן יצאה לחופשה ארוכה, שבסיומה, בשנת 2004, מונתה לצנזורית הראשית לעיתונות ולתקשורת. עם מינויו של רב-אלוף דן חלוץ לרמטכ"ל, מונתה רגב לדוברת צה"ל (ב-2 ביוני 2005). רגב הייתה האישה השנייה בתפקיד ברציפות (החליפה את תת-אלוף רות ירון), והראשונה מדוברי צה"ל שצמחה מתוך חטיבת דובר צה"ל עצמה.
רגב הייתה דוברת צה"ל בזמן יישום תוכנית ההתנתקות, שבמהלכה ניתן חופש פעולה רב לעיתונאים, אשר היו רשאים להצטרף לצוותי הפינוי ולראיין מפקדים בכירים וחיילים ללא צורך בקבלת אישור.
רגב הייתה דוברת צה"ל גם במהלך מלחמת לבנון השנייה. על תפקודה במלחמה זו כתב פרופ' גבי וימן: "לדעת רבים כשלה בתפקיד, לא רק בגלל מגבלות אישיות אלא בעיקר כי נתפשה כ"יחצ"נית של הצבא ושל הרמטכ"ל". ואכן גם במחקרי וגם במחקרו של לבל עוררו הופעותיה של דוברת צה"ל ביקורת ואף אנטגוניזם רב: יכולתה התקשורתית דורגה לרוב כבינונית ורבים (39 אחוזים) אף טענו שהיא מעוררת אנטגוניזם."[1]
רגב סיימה את תפקידה כדוברת צה"ל באוגוסט 2007. באוקטובר 2007 התמנתה על ידי הרמטכ"ל גבי אשכנזי לתפקיד רכזת אירועי צה"ל לציון חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, עד לסיום שירותה בשנת 2008.
[עריכה] קריירה ציבורית
ב-2 בנובמבר 2008 הודיעה על הצטרפותה למפלגת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה. לאחר הבחירות המקדימות דורגה בתחילה במקום ה-34 ברשימה, ולאחר קבלת ערעור, שהוגש בנוגע להצבעה, היא הוצבה במקום ה-27 ברשימת הליכוד הסופית לכנסת.
ב-24 בפברואר 2009 הושבעה כחברת הכנסת ה-18, בה היא חברה בכמה מוועדות הכנסת.
[עריכה] השכלה וחיים פרטיים
רגב נשואה לדרור, מהנדס בתעשייה האווירית, ואם לשלושה ילדים, מתגוררת בשכונת נווה אפק שבראש העין.
בעלת תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי ותואר שני במנהל עסקים[2]. בוגרת המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מירי רגב, באתר הכנסת
- כרטיס ביקור - ח"כ מירי רגב, בערוץ הכנסת באתר YouTube
- הידיעה על מינויה של רגב לדוברת צה"ל, באתר צה"ל
- יפתח אלעזר, ידוענית בחאקי: הצנזורית הראשית, מירי רגב, העין השביעית, גיליון 49, מרץ 2004
- אמיר שואן, דוברת צה"ל, מירי רגב, מודיעה: "לא יעזור כלום, מירי רגב - מותג", עיתון תל אביב, 14 באוקטובר 2005
- מירי רגב במלחמה, בבלוג של שוקי גלילי
- מירי רגב תוקפת - משיבה למבקרים ב-ynet
- רועי בית לוי, מירי רגב יודעת מה דפק את מלחמת לבנון השנייה, באתר הארץ, 9 בינואר 2009
- מירי רגב, באתר "גלובס"
- מירי רגב, אתמוך בששינסקי, בשני תנאים, באתר גלובס, 21 במרץ 2011
[עריכה] הערות שוליים
- ^ גבי וימן, הביקורת הציבורית על התקשורת במלחמת לבנון 2006, החוג לתקשורת - אוניברסיטת חיפה, דצמבר 2006
- ^ אתר דובר צה"ל
| דוברי צה"ל | ||
|---|---|---|
|
| הצנזור הצבאי הראשי | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| גרשון דרור | אבנר בר-און | אורי וולש | אבנר בר-און | יצחק שני | רחל דולב | מירי רגב | סימה וואקנין-גיל |
| 1948 - 1951 | 1951 - 1953 | 1953 - 1955 | 1955 - 1977 | 1977 - 2000 | 2000 - 2004 | 2004 - 2005 | 2005 - נוכחית |
