בני גנץ
| בני גנץ | |
|---|---|
 |
|
| נולד | 9 ביוני 1959, כפר אחים |
| השתייכות |  צבא הגנה לישראל |
| תקופת שירות | 1977 ואילך |
| דרגה |  רב אלוף |
| תפקידים צבאיים |
|
| מלחמות וקרבות |
|
.jpg)
בני גַנְץ (נולד ב-9 ביוני 1959) הוא הרמטכ"ל הנוכחי של צה"ל. בעבר כיהן בין היתר כמפקד יחידת שלדג, כמפקד חטיבת הצנחנים, כמפקד אוגדת איו"ש, כמפקד פיקוד הצפון, כמפקד זרוע היבשה, כנספח צה"ל בארצות הברית וכסגן הרמטכ"ל.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] משפחתו ונעוריו
גנץ נולד וגדל במושב כפר אחים. אמו, מלכה, ילידת מזוקובהצ'אזה (Mezőkovácsháza) שבדרום-מזרח הונגריה, ניצולת שואה ואביו, נחום גנץ, יליד סובאטה במחוז מרמורש שבמזרח טרנסילבניה (היום רומניה)[1], עלו יחדיו ארצה בספינת המעפילים "חיים ארלוזורוב" וגורשו לקפריסין. מאוחר יותר הגיעו לישראל והיו ממקימי המושב כפר אחים.[2] האב נחום שימש בין היתר כסגן מנהל המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית וכסגן מזכיר תנועת המושבים.[3] בנעוריו למד גנץ בפנימיית הכפר הירוק שברמת השרון.
[עריכה] שירות צבאי
בסוף שנת 1977 התגייס גנץ לצה"ל, התנדב לצנחנים לגדוד הנח"ל המוצנח[4]. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. גנץ לחם במבצע ליטני ובהמשך יצא לקורס קציני חי"ר. עם סיום קורס הקצינים שימש כמפקד מחלקה בצנחנים בגדוד הנח"ל המוצנח. בשנת 1980, בתפקיד סגן מפקד פלוגה, השתתף במבצע "איש דמים"[5] – הפשיטה המוסקת הראשונה ללבנון, בפיקודו של אורי ארליך.[6] בהמשך שימש כמפקד פלוגה. לאחר מכן יצא להשתלמות של הכוחות המיוחדים ("הכומתות הירוקות") של חיל הנחתים האמריקני, אותה השלים בהצלחה. גנץ שב לישראל מארה"ב חודשיים לאחר פרוץ מלחמת לבנון, והוצב לתפקיד במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי. נוכח המלחמה דרש גנץ להצטרף ללחימה בלבנון ולקבל פיקוד על פלוגה, עזב את הבסיס והצטרף לחטיבת הצנחנים שלחמה בלבנון. בקשתו נתמלאה והוא מונה למפקד פלוגת צנחנים[7] ולחם בראשה במערב ביירות,[8] שם החליף מ"פ פצוע. בשנת 1983 מונה למפקד פלוגת ההנדסה החטיבתית (פלחה"ן), וכשסיים את תפקידו כיהן כסגן מפקד יחידת שלדג. בשנת 1987 מונה למפקד גדוד 890 ("אפעה") בחטיבת הצנחנים[9], והשתתף כמפקדו בארבע היתקלויות עם מחבלים בדרום לבנון.[8] שנים אחר כך עדיין החשיב גנץ את הפיקוד על הגדוד כשיא בקריירה הצבאית שלו[10]. בשנת 1989 מונה למפקד יחידת שלדג. במהלך כהונתו ביחידת שלדג, פיקד בין היתר על כוחות היחידה באבטחת "מבצע שלמה" להעלאת יהודי אתיופיה לישראל.[11]
בשנת 1992 מונה למפקד חטיבת צנחנים במילואים.[12] ב-1994 מונה למפקד חטיבת חברון באוגדת איו"ש. בשנת 1995 מונה למפקד חטיבת הצנחנים ושנתיים לאחר מכן יצא ללימודים אקדמיים בארצות הברית. לאחר סיום לימודיו מונה באוקטובר 1998 למפקד עוצבת אתגר – אוגדת מילואים בפיקוד הצפון.
בסוף שנת 1999, בעקבות נפילת תא"ל ארז גרשטיין, מונה גנץ למפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל), ושימש מפקדה האחרון של היחידה לפני נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון. בשנת 2000 מונה למפקד אוגדת איו"ש (אוגדת אזור יהודה ושומרון). בתקופה כהונתו פרצה האינתיפאדה השנייה, ובין השאר התרחשו אירועי קבר יוסף והלינץ' ברמאללה. פיקד על אוגדת יהודה ושומרון בזמן שמדחת יוסף נפצע בקבר יוסף בתחילת אינתיפאדת אל-אקצה ונמנה עם מקבלי ההחלטה שלא לשלוח כוח צה"לי דקות לאחר פציעתו. ועדת חקירה של צה"ל שמונתה בעקבות הארוע בראשות אלוף יורם יאיר קבעה שצה"ל נהג כשורה בהתאם לנסיבות שהיו בשטח[13].
בתחילת שנת 2001 הועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד הגיס הצפוני. בסוף שנת 2002 מונה למפקד פיקוד הצפון. ב-8 בנובמבר 2005 מונה למפקד זרוע היבשה, ומילא תפקיד זה במהלך מלחמת לבנון השנייה. בדצמבר 2007 מונה לנספח צה"ל בארצות הברית. באוקטובר 2009 מונה לסגן הרמטכ"ל.[14]
[עריכה] ראש המטה הכללי
לקראת סיום כהונתו של הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, נמנה גנץ עם המועמדים להחליפו. בנובמבר 2010, עם ההחלטה של שר הביטחון אהוד ברק למנות את יואב גלנט לתפקיד, הודיע גנץ על פרישתו מצה"ל,[15] אולם לאחר ביטול מינויו של גלנט לתפקיד, מונה לבסוף גנץ לרמטכ"ל בפברואר 2011.
ביוני 2011 מינה גנץ את האלוף ישי בר לעמוד בראש צוות לבחינת נוסח תפילת ה"יזכור" לחללי צה"ל, בעקבות הדים שעורר מכתב שפרסמה לשכת הרמטכ"ל שלא בידיעתו של גנץ לפיו יש לנקוט בנוסח הדתי של התפילה.[16] באוגוסט 2011 אימץ גנץ את המלצת הוועדה כי יש לשנות את פקודת המטכ"ל ולפתוח את נוסח התפילה בקריאה הממלכתית: "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו", כפי שהיה נהוג לפתוח טרם שונה הנוסח בשנות ה-70 על ידי הרב שלמה גורן ל"יזכור אלוהים". [17]
באוגוסט 2011 התמודד צה"ל עם מתקפת הטרור בדרום ישראל. ב-18 באוקטובר 2011 נמנה עם מקבלי פניו של החייל החטוף גלעד שליט לאחר יותר מ-5 שנים בשבי החמאס.
בינואר 2012 התמודד גנץ עם הפולמוס בנושא יחסי דת ומדינה ודת וצבא, כאשר 4 צוערים דתיים בבה"ד 1 סירבו לשמוע שירת נשים, ובסופו של דבר הודחו מהקורס. גנץ קבע שלמרות המקרה, שירת נשים בצה"ל תימשך.
בפברואר 2012 החל גנץ להתמודד עם קיצוץ בתקציב הביטחון, שלטענת גורמים בכירים בצה"ל יפגע קשות במוכנות צה"ל למלחמה. בין השאר הזהירו הבכירים מפגיעה באימונים, קיצוץ ברכישת תוצרת ישראלית, הקפאת ההצטיידות במערכות כיפת ברזל ובפרט בהקפאת רכישת טנקי מרכבה, דבר שיפגע בנוסף לצה"ל גם בתעשיות הישראליות המספקות מוצרים אלה. במרץ אותה שנה, בעקבות חיסולו של זוהיר אל-קייסי, מזכ"ל ארגון הטרור ועדות ההתנגדות העממית, התרחשה הסלמת מרץ 2012, שבמהלכה שוגרו כ-200 רקטות על יישובי ישראל במשך כחמישה ימים, ובתקיפות חיל האוויר הישראלי נהרגו ברצועת עזה 22 מחבלים ו-4 אזרחים. גנץ ניהל את לחימת צה"ל באירוע זה[18].
[עריכה] השכלה וחיים פרטיים
גנץ הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה. כמו כן, הוא בעל תואר שני נוסף בניהול משאבים לאומיים מאוניברסיטת הביטחון הלאומי של וושינגטון, ארצות הברית.
בוגר המכללה לפיקוד ומטה של צה"ל, בוגר קורס בכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית בצפון קרוליינה (גנץ הוא אחד הקצינים היחידים בצה"ל שהשתתף בסדנת הישרדות של יחידת העילית האמריקאית הכומתות הירוקות)[19].
גנץ מתגורר כיום בראש העין, נשוי לרויטל ואב לארבעה ילדים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- רב-אלוף בני גנץ, ראש המטה הכללי קורות חייו באתר צה"ל.
- צה"ל בעשור השני של המאה ה-21, הרצאת בני גנץ בכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי, 2010
- ראיון עם בני גנץ, תוכנית "עובדה", ערוץ 2, דצמבר 2010
- ליאת שכנר, המפקד באימון המתקדם, גנץ בראיון על המפקד שהשפיע עליו, בעיתון "במחנה"
- ברברה אופל-רום, האדם שבכוח, ראיון עם גנץ, באתר "זרוע היבשה", אפריל 2007
- האלוף גנץ: איראן מעורבת בכל הפעילות הטרוריסטית באזור, 20 בספטמבר 2010, באתר צה"ל
- חטיבת הצנחנים נפרדה מסגן הרמטכ"ל, תמונות באתר חטיבת הצנחנים
- עמוס הראל, האלוף גנץ: "אני מרוצה מיכולת ישראל כלפי איראן; אנחנו נמצאים במקום טוב - ונהיה במקום טוב יותר", באתר הארץ, 31 בדצמבר 2010
- יוני שנפלד ונועה הורוויץ, מסיבת גנץ, במחנה, 6 בינואר 2011
- עמוס הראל, בני גנץ - הצנחן המאופק שנקרא לייצב את המטכ"ל, באתר הארץ, 6 בפברואר 2011
- אור בוטבול ונועה הורוויץ, שוט גנץ, כתבה על גנץ כמג"ד גדוד 890 של הצנחנים, במחנה, 9 בפברואר 2011
- פליקס פריש, שלא יספרו לי שהם לא יודעים מי יורה במרגמות, באתר ynet, 25.04.2001
- פלורית שויחט, גדוד 890 של חטיבת הצנחנים ציין שישים שנה להיווסדו, אתר דובר צה"ל, 16/09/2011.
- רוני דניאל, הרמטכ"ל גנץ סוגר שנה: "יש אופציות חזקות על השולחן", ערוץ 2, 18.02.2012.
- חנן גרינברג ואחיקם משה דוד, חידת גנץ: סוגר שנה ראשונה בקדנציה, באתר nrg מעריב, 10 בפברואר 2012
- עמוס רגב ויואב לימור, "ננצח בכל המקומות שנהיה בהם, חד־משמעית", באתר ישראל היום, 25 באפריל 2012
- עמוס הראל, גנץ: הלחץ מתחיל לשאת פירות, לא מאמין שאיראן תחליט לפתח נשק גרעיני, הארץ, 25.04.2012.
- חנן גרינברג, הרמטכ"ל: "אם דמשק תפתח בעימות, התגובה תהיה כואבת", nrg, 25.04.2012.
מכּתביו:
- הזיכרון הפרטי שלי, ישראל היום, 20.04.2012.
- אחיי גיבורי התהילה: פרויקט זיכרון מיוחד, באתר nrg מעריב, 20 באפריל 2012.
- "הדרך עודנה ארוכה ורצופת מהמורות", במחנה, 14.02.2011.
- על ילדותו בכפר אחים, באתר צה"ל
[עריכה] הערות שוליים
- ^ izraeli-hirlevel, אתר ישראלי בשפה ההונגרית, 13 בפברואר 2011
- ^ גנץ ונתניהו נפגשו והתחברו למקורות ולשורשים, באתר ערוץ 7, 14 בפברואר 2011
- ^ נחום גנץ, מן האזור אל הכפר, דבר, 1 ביולי 1968
- ^ מיטל סיני, בנימה אופטימית, במחנה, 9 בפברואר 2011
- ^ על מבצע "איש דמים" באתר חטיבת הצנחנים
- ^ ליאת שכנר, המפקד באימון המתקדם: בני גנץ מספר בראיון על המפקד שהשפיע עליו, במחנה
- ^ אמיר אורן, בשנה הבאה, בחזרה ללבנון? האתגר הגדול של גנץ, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2011.
- ^ 8.0 8.1 אביחי בקר, "אלוף עצבות", באתר הארץ, 26 באפריל 2002
- ^ יוסי יהושוע וראובן וייס, "הגדוד של המדינה", ידיעות אחרונות מוסף 7 ימים, 07.10.2011.
- ^ אור בוטבול ונועה הורוויץ, שוט גנץ, כתבה על גנץ כמג"ד גדוד 890 של הצנחנים, במחנה, 9 בפברואר 2011
- ^ האלוף בני גנץ נפרד מיחידת שלדג, עליה פיקד בעבר, אתר צה"ל, 22 בנובמבר 2010
- ^ רב-אלוף בני גנץ, ראש המטה הכללי קורות חייו באתר צה"ל.
- ^ ורד לוביץ', ועדת קבר יוסף: "דרך הפעולה הייתה סבירה", ynet, 13.11.2000.
- ^ האלוף בני גנץ מונה לסגן הרמטכ"ל, אתר צה"ל, 1 באוקטובר 2009
- ^ אנשיל פפר, מאוכזב קמעה, סגן הרמטכ"ל, אלוף בני גנץ, משתחרר מהצבא, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2010
- ^ עמוס הראל, האלוף ישי בר יעמוד בראש הצוות לבחינת תפילת יזכור, הארץ, 24.06.2011.
- ^ מערכת אתר צה"ל, הרמטכ"ל קבע: נוסח ה"יזכור" יהיה "יזכור עם ישראל", דובר צה"ל, 04.08.2011.
- ^ פלורית שויחט, הרמטכ"ל: שקט יענה בשקט, אש תענה באש, באתר צה"ל, 13 במרץ 2012.
- ^ יגאל מוסקו, "עשו ממנו רמבו", מוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, 01.04.2005, כפי שפורסם באתר "פרש"
| ראשי המטה הכללי של צה"ל | |||
|---|---|---|---|
|
| סגני ראשי המטה הכללי של צה"ל | ||
|---|---|---|
|
| ראשי מפקדת חילות השדה (מפח"ש) וזרוע היבשה (ז"י) | ||
|---|---|---|
|
| מפקדי פיקוד הצפון (פצ"ן) | ||
|---|---|---|
|
