קורח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קֹרַח הוא דמות מקראית, שיזם מחלוקת נגד הנהגתם של משה ואהרון, ולבסוף נשרף באש, ושייריו נבלעו באדמה. סיפורו מופיע בספר במדבר, פרקים ט"ז-י"ז, בפרשה הנקראת על שמו.

"עונשו של קורח", סנדרו בוטיצ'ילי
מות קורח ועדתו, גוסטב דורה

המחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורח מפורסם על דבר המחלוקת שניהלו הוא ועדתו עם משה ואהרון. בכוחו הצליח לסחוף 250 נשיאי עדה מבני ישראל. העילה למחלוקת הייתה על פי דברי קורח יצירתם של "מעמדות" בקרב העם - חלוקתו ל"קדושים" ושאינם קדושים. על פי הפרשנים, עילת המחלוקת הייתה רצונו של קורח להנהיג את בני ישראל בהליכתם במדבר (אף שהדבר לא נאמר בפרשה). טענתו כלפי משה רבנו ואהרון הכהן הייתה: "רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם יהוה, ומדוע תתנשאו על קהל יהוה" (במדבר ט"ז פסוק ג'). האל העניש את קורח ועדתו במיתה, כעונש על המרד. תוכניתו המקורית הייתה להמית את כל העם חוץ ממשה ואהרון, אך לאחר תפילתם של משה ואהרון, הוא חזר בו. סופו של קורח היה בליעתו באדמה יחד עם כל רכושו ותומכיו או באי ביתו, ואילו חמישים ומאתים נשיאי העדה נשרפו מאש שיצאה מלפני ה'. לפי המשך ספר במדבר, בני קורח לא מתו; ואכן, בספר תהילים מובאים מזמורים שכתבו בני קורח, ובספר דברי הימים מיוחס שמואל הנביא כצאצא של קורח.

משפחה ומינויים לתפקידי הנהגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורח, בנו של יצהר, היה לוי, בן דודו של משה. המפרשים מסבירים שקרבה זו הביאה אותו לבקש בלבו תפקיד נכבד לעצמו. האכזבה מלהשיג תפקיד לעצמו הביאה אותו להצהיר כי מאס בחלוקת התפקידים הקיימת. המפרשים תולים את קנאתו של קורח בציפייתו להתמנות לנשיא שנכזבה. הנשיא הנבחר היה אליצפן בן עוזיאל. אביו של קורח, יצהר, היה מבוגר מעוזיאל ועל כן ניתן היה לצפות שקורח יתמנה לתפקיד חשוב לפני אליצפן. כמו כן, בני ראובן דומים לקורח: הם בני השבט הבכור שאיבד את הזכות לשאת בתפקיד ציבורי. ייתכן שעובדה זו היא שהובילה אותם לערער על תפקידם של משה ואהרון. מדרש אחר מספר כי קורח ראה שיצא ממנו שמואל שינהיג את כל ישראל ובעקבות כך נתמלא גאווה.

העילה למחלוקת על פי המדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

עילה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדרש מייחס לקורח חלקת לשון. הפירוש נשען על המאמץ של קורח להביא כמה שיותר קהל ועל הסתירה בטענותיו של קורח: מצד אחד כל העדה כולם קדושים, ומכאן נובע שאין צורך במנהיג כלל, ומצד שני- קורח רוצה שהאל יודיע בפירוש מי מאנשי העדה הוא הנבחר, כך שהוא בכל זאת מאמין בזכותו של יחיד להנהיג. המדרש שם בפיו של קורח תלונות על מקומם השולי של הלויים ביחס לכוהנים, תלונות על מצוות המעשרות (שעדיין לא נהגו על פיה כי היא נוהגת רק בארץ) ועל התרומות לכוהנים מן הקורבנות. על פי מדרש אחד קורח היה הראשון מבין הלוויים שגולח בטקס הקדשתו לשרת במשכן. הוא רץ מגולח בכל המחנה וכשלא זיהו אותו הוא התלונן על ההשפלה שמסב לו משה בגילוח, ועל יפי בגדיו של אהרון. על פי מדרש אחר, הדורש את סמיכות הפרשיות שבין פרשת קורח לפרשת הציצית, קורח התקין לעצמו טלית שכולה תכלת, ושאל את משה שאלות הלכתיות קנטרניות בדבר חיובה של טלית כזו בתוספת של פתיל תכלת, כמו הטליתות הרגילות.

עילה רוחנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברובד אחר מפורשת המחלוקת כמחלוקת ערכית. האם קיים שוויון, והאם הוא ערך נעלה? קורח הוא ממצדדי השוויון: כולם קדושים. בהשלכה למישור הערכי, מוסיפים הפרשנים, המשמעות היא גם שאין ערכים נעלים יותר. פרשנים עכשוויים תולים בקורח פוסט מודרניזם ורלטיביזם: הטענה של קורח, ברובד העמוק יותר, היא שאין אפשרות להכריע בין נקודות מבט אנושיות שונות.

בימים של מחלוקות קשות כנגד הנוצרים הושוו טענותיו של קורח לעקרונות הנצרות. הדגש במדרשים אלו היה על היישומים הפוליטיים שיש ליהדות, בניגוד להימנעות מפוליטיקה, או העליונות על הפוליטיקה, שניתן לראות בהגות הנוצרית. המדרשים שמו בפיו של קורח טענות על השרירות שבמצוות, על כך שצריך להתאים את המצוות לנסיבות (למשל: הטענה שהושמה בפי קורח: בית מלא ספרים אינו זקוק למזוזה). הדרשנים רצו להדגיש כי יש צורך בשילוב המורכב בין הקודש לחול, בין חיי הקודש לחיי החול, ואין מצב שבו הכול קדוש, או הכול חול.

תגובת משה לתלונה של קורח[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה מגן על החלטותיו של האל ועל מינויו של אהרון, אך לא מגן על מינויו שלו עצמו. תלונתו של קורח מזכירה את דבריו של משה במקרה של אלדד ומידד, המסופר פרקים אחדים קודם לכן. באותו מקרה, מינה משה 70 זקנים לעזור לו, ובדיעבד התברר שבעת מינויים של 70 הזקנים, עוד שני אנשים- אלדד ומידד- החלו להתנבא במקום אחר במחנה. כשנודע על כך למשה וביקשו ממנו לכלוא אותם הוא סירב ואמר "מי יתן כל עם ה' נביאים". במקומות רבים משה מכריז שוב ושוב כי הוא מוותר על הזכות להיות המנהיג, כי לא רצה בה, וכי לא ניצל זכות זו לרעה מעולם. משה לא מוחה בקורח בתקיפות. הוא מסכים למבחן מנהיגות בו יבחר האל במי שירצה.

מותו של קורח והשלכות המחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה בקש מהאל שקורח ועדתו יהרגו בדרך לא טבעית. חשיבות המוות הלא טבעי הייתה הדגש שמוות זה ייתן לבחירתו של האל במנהיג. אם קורח היה מת במוות טבעי הוויכוח הפוליטי לא היה נפתר, והטענות כנגד משה היו גוברות. על מותם של דתן ואבירם, ממשתתפי המחלוקת, (ולא על מותו של קורח), נאמר: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם, ואת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש". בניגוד לדעה הרווחת, הגורסת כי קורח מצא את מותו בבליעה באדמה, קורח מת על ידי אש - הוא היה בין מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת (עליהם נאמר: "ואש יצאה מלפני ה', ותאכל את החמישים ומאתים איש מקריבי הקטורת"). ניתן ללמוד באופן לא נכון את הכתוב בפרק כ"ו (פסוק י' - "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם, ואת קורח...") ולהבין על פיו שקורח מת בבליעה באדמה, אך משתמע על פי הטעמים והפרשנים שלמעשה, גופתו של קורח (לאחר שנשרף) היא שנבלעה, לאחר מותו.

המרד יצר הדים רבים. מיד לאחר מותם של המורדים פרצה מגפה. חז"ל מפרשים את שמו של קורח: שבגללו נעשתה 'קורחה' בישראל, כלומר- בגללו נהרגו אנשים רבים. העם הוסיף להעמיד את משה ואהרן במבחני מנהיגות ניסיים, ומשה ואהרן עמדו בהם.

הניצולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן האסון היו מספר ניצולים ביניהם בני קורח, כפי שנכתב בתורה, בפרשה האמורה: "...וּבְנֵי קֹרֳח לֹא מֵתוּ."(במדבר כו יא).
בתהלים מובאים אחד עשר מזמורים המיוחסים ל"בני קורח", כגון "מִזְמוֹר: שִיר - לִבנֵי קֹרֳח" (תהלים פה א)‏‏‏[1].

בתלמוד מסופר באגדה על אופן הצלתם של בני קורח: "בני קורח לא מתו. מקום נתבצר להם בגהינם... ועשו תשובה"‏‏‏[2]. כלומר שאכן "נבלעו באדמה" אך המשיכו לחיות שם, ומשם הם (עצמם - ולא צאצאיהם) שרו את מזמורי התהלים.

כמו כן, און בן פלת, שמוזכר בפרשה בתור אחד משותפי המחלוקת, ניצל בזכות אשתו שיעצה לו לעזוב מחלוקת זו, מכיוון שהוא לא יקבל אף תפקיד מנהיגותי גם אם קורח ינצח.

מדרש רבה בהמשך לאגדות התלמודיות על בני קורח, מספר ששמואל הנביא היה מצאצאיו של קורח‏‏‏[3].

בפרקי אבות[4] נאמר על המחלוקת של קורח:

"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקים.
ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקים.
איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי.
ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו."

התייחסויות חיוביות לקורח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנאומו של משה בספר דברים[5], וכן בפרק קו בתהילים[6], נזכר המעשה על שמם של נדב ואביהוא, ואילו קרח לא מוזכר כלל. בנוסף לכך, בדברי הימים[7] מוזכר קרח כאחד מאבותיו של שמואל הנביא ונראה מכך כי צאצאיו לא ראו צורך להסתיר את הייחוס אליו ולא התביישו בו.

בתלמוד הבבלי[8] מופיעה מחלוקת לגבי גורלה של עדת קרח: רבי עקיבא טוען כי "אין להם חלק לעולם הבא ואילו רבי אליעזר טוען:

עליהם אמר הכתוב (שמואל א ב, ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל

פסוק זה לקוח מתפילת חנה אמו של שמואל הנביא, שכאמור היה מצאצאי קרח.

בהמשך הגמרא, מופיעה מחלוקת נוספת: "ת"ר עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ- בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל- לעולם הבא, דברי רבי עקיבא. רבי יהודה בן בתירא אומר

הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר (תהלים קיט, קעו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי

בתנועת החסידות, התפרסמו דבריהם של כמה אדמו"רים שדברו בשבחו של קורח:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏בני קורח מופיעים ככותבי מזמורי התהלים: מב, מד-מט, פד, פה, פז ו-פח‏
  2. ^ מגילה יא א
  3. ^ ‏"וקרח, שפקח היה, מה ראה לשטות הזה?! אלא - עינו הטעתו: ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו - שמואל ששקול כמשה ואהרן שנאמר (תהלים צט) 'משה ואהרן בכהניו, ושמואל בקוראי שמו...'! עשרים וארבע משמרות עומדות מבני בניו, שכולם מתנבאים ברוח הקודש! "...כל אלה בנים להימן" (ד"ה א כה). אמר: אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני, ואני אדום (=אשתוק)?! - ולא ראה יפה. לפי שבניו עשו תשובה, ועומדין מהן. (מדרש רבה קורח פרשה יח) ‏
  4. ^ פרק ה' משנה י"ז
  5. ^ פרק יא', פסוק ו'.
  6. ^ פסוקים טז'-יז'
  7. ^ דברי הימים א', פרק ו', פסוקים יח'-כג'.
  8. ^ סנהדרין, קט', עמוד ב'
  9. ^ צדקת הצדיק עמ' 25ב