פרשת פינחס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנות צלפחד לפני משה

פָּרָשַׁת פִּינְחָס היא הפרשה השמינית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק כ"ה פסוק י ומסתיימת בפרק ל' פסוק א. פרשת פינחס היא השנייה באורכה מבין פרשות השבוע, ויש בה 168 פסוקים. לרוב קוראים את הפרשה בסמוך לשבעה עשר בתמוז.

נושאים בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנחס ומדיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך לתיאור חטא בעל פעור שבפרשה הקודמת (בלק), פינחס מקבל שכר מה' על מעשה הקנאות שעשה, שהביא לעצירת המגפה: "הנני נֹתן לו את בריתי שלום". ה' גם מצווה את משה רבנו ואת עם ישראל להילחם במדין ולנקום על הרעה שגרמו.

חלוקת הנחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המגפה, ה' מצווה לערוך מפקד נוסף של בני ישראל לפי משפחות, לקראת הכניסה לארץ ישראל וחלוקת הנחלות. לאחר תיאור משפחות ישראל על פי המפקד, מתוארת מצוקתן של בנות צלפחד. בנות צלפחד קובלות על כך שלפי החוק הפורמלי לא יקבלו נחלה, כי אין להן אחים. ה' נענה לפנייתן וקובע שגם נשים יוכלו לנחול נחלה, אם אביהן מת בלא בנים.

ירושת משה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה מצטווה לעלות להר העברים ולצפות על ארץ ישראל, שאליה לא ייכנס. לאחר מכן ה' מצווה על משה למנות מנהיגים שיחליפו אותו לאחר מותו, "וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". משה ממנה את יהושע בן נון ליורשו בפני הכהן הגדול ובפני כל עדת ישראל, לפי ציווי של ה'.

פרשת הקורבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשה הלכתית ארוכה ובה ציווי על קורבן התמיד ופירוט כל קורבנות המוספים של החגים.

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבת שבה קוראים את פרשת פינחס עשויה לחול לפני צום שבעה עשר בתמוז או אחריו. אם היא חלה אחריו, אז היא אחת משבתות "תלתא דפורענותא", ואז קוראים הפטרה מעניין חורבן בית המקדש. קוראים בספר ירמיהו, מפרק א' פסוק א עד פרק ב' פסוק ג. זו נבואת ההקדשה של ירמיהו, ובה נאמר לו שהוא עתיד לנבא על חורבן בית המקדש ועל חטאי ירושלים.

אם השבת חלה לפני שבעה עשר בתמוז, קוראים בספר מלכים א', מפרק י"ח פסוק מו עד פרק י"ט פסוק כא, שם מתוארות קורותיו של אליהו הנביא אחרי מעשה הקנאות שעשה בהר הכרמל (על רקע דרשת חז"ל ש"פינחס הוא אליהו"): הנבואה שקיבל בהר סיני ופגישתו עם אלישע.

ההבדל בין שני המפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת פינחס, לקראת הכניסה לארץ ישראל, נערך מפקד מבני ישראל. בפרק כ"ו מובאת הסיבה לכך:

Cquote2.svg

וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. לָאֵלֶּה, תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה, בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט, תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ, אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ. אַךְ-בְּגוֹרָל, יֵחָלֵק אֶת-הָאָרֶץ, לִשְׁמוֹת מַטּוֹת-אֲבֹתָם, יִנְחָלוּ. עַל-פִּי, הַגּוֹרָל, תֵּחָלֵק, נַחֲלָתוֹ- בֵּין רַב, לִמְעָט.

Cquote3.svg
ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוקים נ"ב-נ"ו

המטרה לחלק את הארץ לפי "מספר" השמות. לתכנן את חלוקת הארץ לנחלות משפחתיות.

ואילו, בפרשת במדבר, לפי ספר במדבר פרק א' המטרה היא לפקוד כל זכר, יוצאי צבא מבן 20 שנה ומעלה. וכך כתוב :

Cquote2.svg

שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם- בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל- תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן .

Cquote3.svg
ספר במדבר, פרק א', פסוקים ב'-ג'

. אחת מהסיבות לעריכת מפקד היא הערכת המצבה של הכוח האדם הצבאי.

כאשר אנו משווים את התוצאות של שני המפקדים, אנו מקבליםממצא מפתיע, חלפו כמעט 40 שנה וכמעט אין הבדל במספר הנפקדים: המפקד הראשון: "וַיִּהְיוּ, כָּל-הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים; וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, וַחֲמִשִּׁים" - דהיינו - 603,550.‏[1]המפקד השני: "שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף, וָאָלֶף; שְׁבַע מֵאוֹת, וּשְׁלֹשִׁים" - דהיינו, 601,730 .‏[2]

יש להדגיש שהמניין הכללי אמנם דומה, אך במניינם של השבטים כשלעצמם יש שינויים בין המפקדים - חלקם גדולים. למשל, שבט שמעון פחת בכשני שלישים (מ-59,600 ל-22,200). שבט מנשה גדל בכ-20,000 איש (מ-32,200 ל-52,700).

יצחק מייטליס, ד"ר לארכאולוגיה, מחבר הספר " לחפור את התנ"ך" ,‏[3] מעלה השערה לגבי הסיבה להבדל:‏[4] במפקד הראשון פקדו רק את הגברים בני עשרים ומעלה ואילו במפקד השני פקדו את ראשי המשפחות. המונח "כל זכר בהם" לא מופיע במטרת המפקד השני ולכן בנות צלפחד שהן ראשי משפחות יכולות לבוא ולתבוע נחלה.

המסקנה היא שמספר בני ישראל במדבר התמעט במידה ניכרת. להערכת יצחק מייטליס "מספרם הכולל ( של בני ישראל) במפקד השני היה כרבע מהמספר במפקד הראשון". אם נסקור את האירועים במדבר אכן היו שורה של אסונות שגרמו לאבדן בנפש : בתבערה, בקברות התאוה, בחטא המעפילים, במגפה בעקבות מחלוקת קורח, במעשה הנחשים והשרפים ובעקבות הזנות של בנות מואב. בנוסף, דור המדבר (כל האנשים שהיו בני עשרים ומעלה בשעת חטא המרגלים), נמחה כולו, חוץ מיהושע בן נון וכלב בן יפונה.

החוקר מוצא לממצא שלו תמיכה ממקור נוסף: המלחמות הראשונות שערך יהושע בארץ ישראל. אם היו 600,000 יוצאי צבא הרי היה מדובר בצבא ענקי. בקרב על העי מדובר על 30,000 איש.‏[5] אפילו דבורה הנביאה מדברת על : " מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל".‏[6]

מסכם עורך הכתבה במקור ראשון: עיון בשני המפקדים שבספר במדבר מעלה שאלות רבות, שהתשובה עליהן מפתיעה, ומעידה על ירידה דמוגרפית דרמתית. ביטוי מספרי לכך מביא ד"ר יצחק מייטליס: "עם ישראל היה עם רב, אך לא בסדר גודל של כשני מיליון נפש ומעלה, כפי שהיה במפקד הראשון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסטים בפינחס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם, פרק א' פסוק מ"ו
  2. ^ שם פרק כ"ו, נ"א
  3. ^ הוצאת ראובן מס, ירושלים, 2006
  4. ^ מקור ראשון ,כ' תמוז תשס"ז, מוסף השבת במאמר : תוצאה שונה - למפקד שונה
  5. ^ יהושע ח' ג'
  6. ^ שופטים ה' ח'