ערי הלויים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חברון קדש שכם ראמות אשתמוע בית שמש גבעון דביר יטה יתר ענתות עין גנים רחב תענך חשבון יקנעם עיר מקלט מפת ערי הלויים לפי ספר יהושע
מפת ערי הלויים לפי ספר יהושע[1]

עָרֵי הַלְוִיִּם הן ארבעים ושמונה ערים אשר לפי התנ"ך, עם ישראל נצטווה להעניק ללויים ולכהנים בכניסתו לארץ ישראל. הערים חולקו לאחר שיהושע בן נון ועם ישראל נכנסו לארץ וכבשו אותה. כל אחד מהשבטים העניק בין שלוש לשש ערים מנחלתו. ערי הלויים חולקו בין בני גרשון, קהת ומררי כך שלכהנים ולבני גרשון מספר הערים היו 13 כל אחד, לאחריהם בני מררי 12 ולאחריהם בני קהת הלויים 10. ערי הלויים שהיו שייכות לכהנים נקראו גם ערי כהנים.

תפקוד הערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתם של הערים הללו לשמש ללויים מקום מגורים בארץ ישראל, מפני ששבט זה לא קיבל חלק ונחלה בארץ כשאר השבטים, משתי סיבות עיקריות:

  1. יעקב גזר על שמעון ולוי באחרית ימיו "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל"[2], וזאת עקב רציחתם את שכם כתגובה למעשה דינה.
  2. שבט לוי עבד במשכן ובבית המקדש בתור משרתי ה', ו"כְהֻנָּת ה' נַחֲלָתוֹ"[3], כלומר: מאחר שהם משרתי ה', נחלתם היא רק השכר הראוי לעבודתם במקדש, ולא נחלות מעבר לכך[4].

הציווי על ערי הלויים מופיע בפרשה האחרונה של ספר במדבר, פרשת מסעי, בפרק ל"ה, פסוקים א'-ח'. הפרקים האחרונים בפרשה זו (סוף פרק ל"ג עד פרק ל"ו), יחד עם פרק זה, עוסקים בחלוקת הארץ. המקור מופיע להלן:

הברכה הקדומה בעיר הכהנים גבעון
Cquote2.svg

וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֵׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר. צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם. וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם. וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת-פְּאַת-קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת-פְּאַת-נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת-פְּאַת-יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים. וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ-עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר. כָּל-הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר אֶתְהֶן וְאֶת-מִגְרְשֵׁיהֶן. וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם.

Cquote3.svg
במדבר ל"ה, א'-ח'

ממקור זה ניתן ללמוד את הסיבה לכך שכל שבט לא תרם את אותו מספר זהה של ערים, שלפי הכתוב כאן כל שבט נתן מספר ערים לפי גודל שטחו.

גם בספר ויקרא, בפרשת בהר, מופיע מקור העוסק בגאולת שטחי ערי הלויים.

Cquote2.svg

וְעָרֵי הֲלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לֲלְוִיִּם. וֲאֲשֶׁר יִגְאַל מִן-הֲלְוִיִּם וְיָצָא מִמְכַּר-בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיּׁבֵל כִּי בָתֵּי עָרֵי הֲלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְּשֲׂדֵה מִגּרַשׁ עֳרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כִּי-אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם.

Cquote3.svg
ויקרא כ"ה, ל"ב-ל"ד

מקור הציווי על ערי הלויים שבספר במדבר בהקשרים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הציווי על ערי הלויים שספר במדבר, אינו מתקשר רק לערי הלויים עצמם, אלא לשני דברים נוספים: תחום שבת וטעמי המקרא

יש מחלוקת האם תחום שבת במרחק של אלפיים אמה לכל צד, מקורו מדאורייתא, או מקור ההגבלה לאלפיים אמה הוא מדרבנן. הטוענים כי תחום שבת עד אלפיים אמה הוא מהתורה, מביאים לכך ראייה מגזרה שווה בין הפסוק "...שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"[5], לבין מקור הציווי על ערי הלויים שבחומש במדבר[6].

בנוסף, בפסוק החמישי של מקור הציווי על ערי הלויים שבספר במדבר, בקטע "אֶת-פְּאַת-קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה", מופיעים שניים מטעמי המקרא שאינם מופיעים ביתר התורה כולה, והם קרויים קרני פרה (֟) וירח בן יומו (֪), בסדר לפיו מופיע הטעם "מונח" לפני הטעמים הללו, לאחר מכן מופיע ירח בן יומו, ובסוף קרני פרה.

דיני וייחוד ערי הלויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך 48 הערים הללו, 6 ערים שימשו כערי מקלט, והם: קדש, שכם, קרית ארבע, בצר, ראמות וגולן[7]. לדעת בעל ספר החינוך[8], הסיבה לכך היא משום דרגת הקדושה הגבוהה של הלויים, וגם משום שהם לא יגעו בו לרעה. לדעת הרמב"ם[9], יתר ערי הלויים גם שימשו כערי מקלט, וההבדל ביניהן לבין ערי מקלט שהוקדשו לצורך זה, הוא שבערי המקלט קולטים רוצח שנכנס אליהם בדעתו ושלא בדעתו, והרוצח לא משלם עבור התגוררתו בעיר זו, אך ביתר ערי הלויים, הרוצח יכול להיקלט רק אם נכנס לשם מדעתו, והרוצח צריך לשלם עבור הבית בעיר בו הוא מתגורר.

מהמקור שבספר במדבר, ניתן ללמוד את הציווי על נתינת מגרשי הערים ללויים. במשנה, במסכת סוטה[10], מובאות שני דעות לפירוש הסתירה בין הפסוקים "...מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת-פְּאַת-קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה..."[11], העוסקים בשטח המגרשים. רבי עקיבא פירש את ה"אלף אמה" שבהתחלה לשטח המגרש, ואילו ה"אלפיים אמה" שלאחר מכן פירש שהן המקור לתחום שבת מדאורייתא, ולעומתו, רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי פירש, שה"אלף אמה" הן לשטח המגרש, ואילו ה"אלפיים אמה" הן לשטח השדות והכרמים של העיר. מפני שרבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי לא ציין את השטח הכללי של השדות והכרמים עם המגרשים, נוצרה על כך מחלוקת בין הפרשנים. לדעת הרמב"ם[12], אורך מגרשי ערי הלויים היו במרחק של עד שלושת אלפים אמה מהעיר עצמה, מתוכם אלף האמה הסמוכות יותר לעיר שימשו כמגרש, ואילו אלפיים האמה החיצוניות יותר שימשו כשדות וככרמים. לדעת רש"י והרמב"ן, גבול מגרשי ערי הלויים היה עד אלפיים אמה מחוץ לעיר, ומתוך אותם אלפיים אמה, אלף האמות החיצוניות שימשו ככרמים וכשדות, ואלף האמות הפנימיות היו המגרש עצמו[13]. בנוסף לכך, שניהם טוענים כי אלף האמה הפנימיות של המגרשים שנתרמו היו לצורך נוי, ואסור לבנות באותם מגרשים בתים או לנטוע שם עצים[14].

מהמקור שבספר ויקרא, ניתן ללמוד כי קיים איסור למכור או לשנות את ייעוד הקרקעות של ערים אלו, וגם ששטחיהן הם גאולת עולם ללויים. ספר החינוך מנמק זאת בטענה שערים אלו היו נאות ביותר, ואם ימכרו או יחליפו שטחים מערי הלויים, זה יראה כאילו יש גנאי בשטחים הנאים של ערי הלויים[15]. במשנה, בסוף מסכת ערכין[16], נכתבו דינים הקשורים לדינים המוזכרים במקור שבספר ויקרא. ביניהם:

  • אסור לשנות את ייעוד חלקי ערי הלויים, כלומר, אסור בערי הלויים להפוך את שדה העיר למגרש ולהיפך, וגם לא להפוך חלק מהעיר עצמה למגרש העיר, ולהיפך. דין זה לא יוחס מלכתחילה ספציפית לערי הלויים, אך רבי אליעזר במשנה, ציין כי דין זה מתייחס לערי לויים.
  • הלויים והכהנים יכולים לגאול את בתי עיר החומה שלהם בערים אלו בכל זמן שיחפצו בכך, לפי הכתוב במקור ערי הלויים שבספר ויקרא "גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לֲלְוִיִּם", ולא במגבלת זמן כמו בבתי עיר חומה של ישראל, שיכולים להיגאל רק עד שנה לאחר המכירה.
  • אם לישראל יש בית עיר חומה בשטח של ערי הלויים, רבי יהודה הנשיא טוען שהוא גואל כישראל אחר, שבית עיר חומתו נמצא בשטח ערי ישראל, עד לשנה מתום המכירה, ואילו חכמים סוברים שהוא יכול לגאול את בית עיר חומתו בערים אלו כלויים.

הערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת הערים מופיעה בשני ספרים בתנ"ך: בספר יהושע וגם בדברי הימים[17], ובין שתי הרשימות ישנם מספר הבדלים. בטבלה להלן, מוצגים בכל עמודה (המחולקת לשני טורים משניים) רשימת הערים שנתנו לכל קבוצה מהלויים. בטור המשני מימין מופיעה הרשימה מספר יהושע, ואילו בצד השני, מופיעה הרשימה מדברי הימים.

הכוהניםיהודה, משמעון ומבנימין) בני גרשון (או: גרשום[18]) (מיששכר, מאשר, מנפתלי ומחצי שבט מנשה המזרחי) הלויים בני קהתאפרים, מדן[19] ומחצי שבט מנשה המערבי) בני מרריראובן, מגד ומזבולון)
אֶשְׁתְּמוֹעַ אֶשְתְּמֹעַ בְּעֶשְׁתְּרָה גּוֹלָן (עיר מקלט) אַיָּלוֹן אַיָלוֹן בֶּצֶר (עיר מקלט)[20] בֶּצֶר (עיר מקלט)
בית שמש בית שמש גולן (עיר מקלט) דָבְרַת אֶלְתְּקֵא בית חוֹרוֹן דִּמְנָה חשבון
גבע גֶבַע דברת חוּקֹק בית חֹרוֹן בִּלְעָם חשבון יַהְצָה
גבעון דביר חֶלְקָת חַמּוֹן גִבְּתוֹן גזר יַהְצָה[20] יַעְזֵיר
דְּבִר חברון (עיר מקלט) חַמֹּת דֹּאר מָשָׁל גזר גַת רִמּוֹן יַעְזֵר מַחֲנַיִם
חֹלֹן חִילֵן[21] יַרְמוּת עַבְדּוֹן גַּת רִמּוֹן[22] יָקְמְעָם יקנעם מֵיפַעַת
יֻטָּה יַתִּר מִשְאָל עָנֵם גַּת רִמּוֹן עָנֵר מַחֲנַיִם קְדֵמוֹת
יַתִּר לִבְנָה עַבְדּוֹן עַשְׁתָּרוֹת קִבְצַיִם שכם (עיר מקלט) מֵיפַעַת[20] רָאמוֹת (עיר מקלט)
לִבְנָה עָלֶמֶת עין גנים קֶדֶש (לא עיר המקלט) שכם (עיר מקלט) [23] נהלל רִמּוֹנוֹ
עַיִן עֲנָתוֹת קֶדֶש (עיר מקלט) קֶדֶש (עיר מקלט) תַּעְנַךְ [23] קְדֵמוֹת[20] תָּבוֹר
עַלְמוֹן עָשָׁן קַרְתָּן קִרְיָתַיִם קַרְתָּה [23]
עֲנָתוֹת [23] קִשְׁיוֹן רָאמוֹת (בגליל) רָ(א)מ(ו)ֹת (עיר מקלט) [23]
קרית ארבע (עיר מקלט) [23] רְחׁב רְחֹב

ערי הלויים במהלך הדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל בית שמש, המזוהה עם עיר הכהנים "בית שמש"

לאחר קביעת ערי הלויים הראשיות, הוסיפו עוד ערי לויים במהלך תקופת בית ראשון, ביניהם עיר הכהנים נוב, המוזכרת בספר שמואל. חלק מהערים הללו נהיו ידועים בזכות אירועים שהתרחשו בהם על פי התנ"ך כדוגמת נוב, שבה התבצע טבח על ידי שאול, או ענתות, ממנה הגיע הנביא ירמיהו הכהן.

על-פי הכתוב בדברי הימים[24], בתקופת רחבעם מלך יהודה, עזבו שבט לוי את עריהם שבממלכת ישראל הנתונה לשלטונו של ירבעם בן נבט ועברו לממלכת יהודה, ובעקבותם עברו אנשים נוספים מממלכת ישראל ליהודה. על-פי פרשני המקרא[25], מעבר זה נבע מכך שירבעם לא אפשר לכהנים וללויים שבממלכתו ללכת לעבוד בבית המקדש, אלא כפה עליהם להשתתף בעבודת הבמות שהייתה בממלכת ישראל (בעודם לא מכהנים ככהני הבמות[26], אלא כפשוטים בעם). מעבר זה היה למשך שלוש שנים בודדות, שכן לאחריהן רחבעם והעם שבממלכת יהודה החלו לחטוא בעבודה זרה כממלכת ישראל, ואז הלויים חזרו לעריהם.

בתקופת בית שני, אין אזכור חד משמעי לקיומה של עיר לויים/כהנים. בספר עזרא ב, עף נאמר: "וישבו הכהנים והלוים ומן-העם והמשררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל-ישראל בעריהם".‏[27]אך ישנן דעות הסוברות כי העיר מודיעים שמשה כעיר כהנים באותה תקופה, בין היתר בגלל שבמסכת חגיגה במשנה[28] רשום שכלי חרס שנמכרו מעיר זו לירושלים טהורים, והכהנים היו צריכים להיזהר במיוחד בענייני טומאה וטהרה. כיום, לא קיימות עוד ערי לויים או ערי כהנים.

ערי הלויים בביקורת המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר ביקורת המקרא פקפקו בקדמותה ההיסטורית של רשימת ערי הלויים ממספר סיבות:

א) מיקומן של ערי הכהנים אינו מתאים לתקופת השופטים, שכן כל ערי הכהנים ממוקמות בדרום הארץ במרחק משילה, שם ניצב ע"פ המקרא המשכן מימי יהושע בן נון עד ימי שמואל במשך מאות שנים. אין ולו עיר כהנים אחת בנחלת שבט אפרים בה שכן המשכן.

ב) ע"פ רשימת ערי הלויים, בשטח ההיסטורי של ממלכת ישראל היו רק ערי לויים, ובשטחה של ממלכת יהודה רק ערי כהנים. חלוקה זו תמוהה, שכן ההבדל המעמדי בין כהנים ללויים כפועל יוצא מפילוג ממלכת ישראל המאוחדת, בוודאי שאינה מתאימה לימי יהושע והשופטים.

ג) ע"פ הרשימה רוב הערים שניתנו לבני קהת, ניתנו בסופו של דבר לכהנים בני אהרן. בעוד ע"פ התיאור המקראי מנו הכהנים בימי יהושע לא יותר מכמה עשרות אנשים בלבד, כשלעומת זאת בני קהת מנו כ-10,000 איש.

ד) ממקורות אחרים במקרא אנו למדים על משפחות לויים שישבו בערי הכהנים, כמו משפחת "החברוני" שישבו כנראה בחברון, ו"הלבני" מבני גרשון שישבו כנראה בלבנה. כמו כן גבע בנימין לא יושבה בתקופת השופטים בידי כהנים אלא בבני בנימין, כפי שעולה מסיפור פלגש בגבעה.

ה) המושג של "ערי לויים" אינו מוכר מהספרות של ימי בית ראשון, אלא רק מספר יחזקאל המדבר על חלוקה שונה של נחלות הלויים והכהנים, ומספרות ימי בית שני.[29]

מכורח טענות אלו ואחרות הסיקו חוקרים רבים, כי רשימת ערי הלויים נוצרה לאחר חורבן בית ראשון.[30]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הערים "דמנה" ו"עין" לא מופיעים כאן משום שלא נמצאו בהכנת מפה זו מקומן של ערים אלו
  2. ^ בראשית מ"ט, ז'
  3. ^ יהושע י"ח, ז'
  4. ^ מצודת דוד שם
  5. ^ שמות ט"ז, כ"ט
  6. ^ הקדמת קהתי למסכת עירובין
  7. ^ במדבר ל"ה, ו'; ספר יהושע פרק כ"א
  8. ^ ספר החינוך, מצווה ת"ח
  9. ^ משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ח' הלכה ח'
  10. ^ משנה, מסכת סוטה ה', ג'
  11. ^ ספר במדבר ל"ה, ד'-ה'
  12. ^ משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל, י"ג, ב'
  13. ^ פירוש הרמב"ן, במדבר ל"ה, ב'; פירוש רש"י, במדבר ל"ה, ד'
  14. ^ פירוש רש"י, במדבר ל"ה, ב', ופירוש הרמב"ן לאותו פסוק.
  15. ^ ספר החינוך מצווה שמ"ב
  16. ^ משנה, מסכת ערכין ט', ח'
  17. ^ דברי הימים א', פרק ו'
  18. ^ בדברי הימים הוזכר שמו של גרשון כגרשום.
  19. ^ שבט דן לא הוזכר כתורם חלק מעריו בדברי הימים
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 בחלק מהגרסאות של ספר יהושע, עיר זו מופיעה, ובחלק לא. על כל פנים, היא מופיעה בדברי הימים
  21. ^ לפי גרסות אחרות: חִילֵז (מקור: תנ"ך קורן)
  22. ^ לפי ספר יהושע, העיר נתנה על ידי שני שבטים: שבט דן ומחצית שבט מנשה המערבי. על-פי הפרשנים, אלו שתי ערים נפרדות באותו אזור, כמו שתי ערי "קדש" בצפון על-פי דברי הימים.
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 23.4 23.5 אף על פי שצויין בדברי הימים כי ערים אלו קיימות, שמותיהן אינם כתובים שם.
  24. ^ דברי הימים ב' פרק י"א פס' י"ג-י"ז
  25. ^ רש"י ומצודת דוד למקור לעיל בפס' י"ד
  26. ^ מלכים א' פרק י"ב פס' ל"א
  27. ^ והשוו עם נחמיה ז, עב).
  28. ^ משנה, מסכת חגיגה ג', ה'
  29. ^ דברי הימים ב' יא, יג-יד; לא, יט; עזרא ב, ע; נחמיה ז, עב
  30. ^ יהושע, עולם התנ"ך, 1993-1996, עמ' 196-192
P judaism.svg
ערך זה עוסק ב-2 מצוות מתוך תרי"ג מצוות: מצוות הקצאת ערים למגורי הלויים ואיסור שינוי ייעוד קרקעות ערי הלויים. להרחבה על אחת מהן בתרי"ג מצוות במניין ספר החינוך, לחצו עליה.