כיפה (יהדות)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כיפה היא פיסת בד או סריג דקה ולרוב עגולה שאותה חובשים על ראשם יהודים דתיים כסימן ליראת שמים. גם אנשי דת נוצרים ומוסלמים אדוקים בדתם נוהגים לחבוש כיפה.
גברים דתיים נוהגים לחבוש כיפה במשך כל שעות היום. בין החילוניים רבים החובשים כיפה בעת השתתפותם בטקסים דתיים, כגון לוויה. נשים רפורמיות ואף קונסרבטיביות חובשות כיפה לעתים, בעיקר בשעת תפילה ולימוד תורה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור המנהג
המקור לחבישת הכיפה אינו ברור. המקור הראשון מובא בתלמוד (מסכת שבת) לגבי האמורא רב נחמן שבילדותו איצטגנינים (קוראים בכוכבים) אמרו לאמו שהילד יהיה גנב, ויעצו לה חכמי הדור לכסות את ראשו כסגולה ליראת שמים. ואכן, מסופר כי כשהיה בראש גלוי התפתה. בתלמוד הבבלי כתוב: "אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא (=תבוא לי טובה על שלא הלכתי) ארבע אמות בגילוי הראש" (שבת קיח ע"ב). במקום אחר מובא נושא זה בשינוי קל: "רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי" (קידושין לא ע"א). בעקבות דברים אלו, פסק ר' יוסף קארו: "ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש" (שולחן ערוך, אורח חיים ב,ו).
למרות שחבישת הכיפה אינה ציווי, הפוסקים הראשונים ציוו על חבישת כיפה בעת תפילה או שהייה בבית הכנסת ואילו הפוסקים האחרונים החמירו, וקבעו כי אין ללכת יותר מארבע אמות ללא כיפה. יש מהם שקבעו כי יהודי שמתהלך ללא כיפה לראשו עובר על האיסור של "בחוקותיהם (=של הגויים) לא תלכו", מכיוון שכיום דרך היהודים לחבוש כיפה לראשם ואילו הגויים הולכים בגילוי הראש. מפסיקת הפוסקים הראשונים ניתן להסיק כי חבישת כיפה לא הייתה רווחת באותה עת מחוץ לבית הכנסת, נהוג להניח כי חבישת כיפה כמעשה של יום יום, במהלך כל היום אצל אשכנזים החלה רק אחרי פרסומו של שולחן ערוך ב-1565.
[עריכה] סיבות לאי-חבישת כיפה
ר' יוסף קארו פעל במאה ה-16, ובדורו חי המהרש"ל שלפי דבריו אין כל בסיס הלכתי לחבישת כיסוי ראש לגבר; בתשובה לשאלה על המנהג לכסות את הראש בשעת עשיית דבר קדושה, ענה מהרש"ל: "אין אני יודע איסור לברך בלא כיסוי". הוא סבור כי רב הונא פעל מתוך מידת חסידות, שאינה מחייבת את כלל הציבור. הוא אף מצר על מנהגי הציבור בימיו שמחמירים בזוטות ומקילים בחמורות: "משמע דווקא בקומה זקופה הוא איסור, אבל בגילוי הראש אין בו איסור, אלא שרב הונא החמיר על עצמו מכוח מידת חסידות; ועכשיו הוא להפך - בקומה זקופה אינם נזהרים, ואדרבה הגאים והעשירים הולכים נטויי גרון, ובגילוי הראש נזהרים לא מחמת חסידות, אלא סוברים דת יהודית הוא" (שו"ת מהרש"ל סימן עב). מסקנתו היא, שרק כאשר אדם עוסק בדבר קדושה (כמו תפילה), עליו לכסות ראשו (ואף זאת ממידת חסידות), אך אין חובה לכסות הראש במצבים אחרים. פוסק ההלכה הרב יוסף קאפח אמר בתשובה לשאלה, שאין כל בסיס הלכתי לחבישת כיסוי ראש, אלא שחבישת כיסוי ראש ראויה ומכבדת את האדם.
יחד עם זאת, פוסקים שונים פסקו כי מאחר ואין חיוב הלכתי חד משמעי בנושא, מותר ליהודי ללכת בגילוי ראש כאשר כיסויו עלול להביא אותו לסכנה. בנוסף, נקבע כי בעיסוקים בהם חבישת כיפה עלולה לסכן את האדם (למשל בהיותו קוטף על עץ) יהא האדם פטור מחבישתה.
[עריכה] זיהוי חברתי
כיום יכולה הכיפה לרמוז על החוג והזרם הדתי שאליו משתייך החובש אותה. כיפה שחורה חובשים לרוב חרדים, כיפה סרוגה (שצבעיה מגוונים) חובשים דתיים לאומיים ציוניים, כיפה סרוגה לבנה גדולה חובשים אנשי העדה החרדית וחסידי ברסלב, כיפה עם הכיתוב "יחי אדונו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" חובשים מיעוט מחסידי חב"ד. בתוך ההגדרות הכלליות הללו ישנם תתי-גוונים רבים, שיש בהם כדי להעיד על השתייכותו החברתית של חובש הכיפה ועל מידת אדיקותו.
בשנים האחרונות התפתחה האופנה בקרב חובשי הכיפות הסרוגות, לסרוג דוגמאות וסמלים שונים על הכיפה עצמה (החל מהיחידה הצבאית אליה משתייך החובש וכלה בקבוצת הספורט האהובה), ואף להביע על גביה דעות פוליטיות. יש הרואים בגודל הכיפה ובמידת הצמדתה לראש עדות למידת אדיקותו של החובש אותה. "שבבניקים" עשויים לחבוש במהלך פעילויות אלו כיפה המייצגת זרם דתי שונה, בדרך כלל זרם דתי הנחשב אדוק פחות בעיני הזרם אליו הם משתייכים, כדי שלא לבייש את הזרם הדתי אליו הם משתייכים.
[עריכה] דורות אחרונים
גדולי הפוסקים האחרונים, ובהם שולחן ערוך הרב והמשנה ברורה, ראו את כיסוי הראש כאקט הכרחי של צניעות וכחובה הלכתית.
בדורנו, הרב עובדיה יוסף בשו"ת "יחווה דעת", מביא שלדעת רוב פוסקי זמננו ישנה חובת בלבישת כיפה. הרב שי פירון מביא טעם נוסף בנוסף לטעם המקורי. טעם זה הוא ש"הכיפה היא סמל האדם הדתי. יש בה ביטוי להשתייכות, להזדהות כמו גם לקבלת העול הנגזרת מהיותנו חלק משומרי תורה ומצוות." בהמשך תשובתו מסביר הרב פירון את חשיבות הכיפה כסמל וכגורם מלכד: "הכיפה הינה גורם משמעותי בהצטרפותו של היחיד אל היחד, אל הציבוריות הדתית. לא רק מידת הענווה יש בכיפה אלא אלמנט מסוים של 'גאוות יחידה' והשתייכות המסייעים ליחיד לפסוע בין שבילי עולם תוהה המחפש את דרכו, את זהותו."
חילונים רבים נוהגים לחבוש כיפה במהלך טקסים דתיים, כגון לוויה, אזכרה וקידוש. לעתים קרובות הם עושים כן משום שאי-חבישת כיפה פוגעת רגשית בסובבים אותם.
[עריכה] גודל וצורת הכיפה
ישנה דעה של רבי שלמה קלוגר (ה"חכמת שלמה") שעל הכיפה להיות בגודל שיכסה את רוב הראש, אך מרבית הפוסקים חלקו עליו וסברו שמספיק שתכסה באופן שנחשב כיסוי על הראש, ושתראה מכל צדדי הראש, כך מכל צד שיסתכלו על האדם יראה שחובש כיפה.
[עריכה] חבישת כיפה אצל נשים
מקובל כי נשים נשואות חייבות לכסות את שער ראשן מחמת הצניעות. בשנים האחרונות ניתן לראות נשים מהזרמים הקונסרבטיבים והרפורמים שהמירו את כיסוי הראש המסורתי בכיפה, כחלק מנושא הרצון לשוויון במקביל לקבלת עול מלכות שמים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כיפה |
- דוגמאות לכיפה מאגר המכיל דוגמאות סריגה לכיפות וכובעים
- הרב אליעזר מלמד, הלכות כיפה
- שי פירון, למה חובשים כיפה?, באתר "כיפה"
- הכיפה הסרוגה והבניה החברתית של המגדר בישראל - מאמר מתורגם, באתר "המוזיאון הווירטואלי לעיצוב אופנה". המקור:
Suzanne Baizerman, The Jewish Kippa Sruga and the Social Construction of Gender in Israel Dress and Gender: Making and Meaning (Eds. R. Barnes & J.B. Eicher)
הבהרה: ויקיפדיה איננה מקור לפסיקות הלכה.
