אזכרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב הצבאי הראשי, אביחי רונצקי, נושא תפילת יזכור בטקס אזכרה ממלכתי

אזכרה היא טקס יהודי הנערך אחת לשנה ביום השנה למותו של אדם, לפי התאריך העברי.

סדר הטקס הדתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכרה כוללת בדרך כלל עלייה לקבר וקריאת פסוקי תהילים ותפילות מיוחדות לטקס. סדר הקריאה ונוסח התפילות משתנה מעדה לעדה. לקיום התפילות דרוש מניין, אשר בדרך כלל יש קושי במציאתו. כדי לעקוף את הבעיה נספרים לצורך מניין כל הגברים הנוכחים בבית הקברות, גם אם אינם נוכחים בטקס או אינם שומעים אותו.

הטקס כולל בדרך כלל את הקטעים הבאים:

  • קריאת מספר פרקי תהילים (פרקים ל"ג, ט"ז, י"ז, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל).
  • אותיות השם - קריאת פסוקי תהילים מתוך מזמור קיט, המזמור מורכב מקבוצות של שמונה פסוקים שכולם מתחילים באותה אות ומהלך האזכרה קוראים את קבוצות הפסוקים בהם מתחיל שמו הפרטי של המנוח. פסוקים אלו מטרתם להזכיר למת את שמו, כסגולה נגד חיבוט הקבר.
  • אותיות נ'ש'מ'ה' - קריאת פרקי תהילים מתוך אותו מזמור, לפי אותיות המילה נשמה.
  • תפילה לעילוי נשמה, ובה בקשה מפורטת עבור נשמת הנפטר, לזכותו בגמולים טובים ובתחיית המתים.
  • תפילת אל מלא רחמים. התפילה מבקשת מנוחה נכונה עבור המנוח, בעבור זה שהעולים לקבר מתפללים לעילוי נשמתו או בעבור תרומתם לצדקה, כתלות בגרסת התפילה.
  • קדיש יתום. נאמר בדרך כלל על ידי בניו של המנוח, או קרוב משפחה אחר ממין זכר, בעל הקרבה המשפחתית הגדולה ביותר בין הנוכחים.
  • יש הקוראים מספר משניות ממסכת מקוואות שמתחילות באותיות "נשמה".

מנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מקובל לנקות את המצבה טרם האזכרה, לטפל בה ולהסיר ממנה אבנים.
  • בסיום הטקס, מקובל להניח אבן על הקבר. ניתן להניח אבנים גם על קברים נוספים, שלא נערכה אזכרה עבורם. כיום מהווה הנחת האבן אות לכך שאדם עלה לקבר, יש הטוענים כי שורש המנהג הוא בחיזוק הגלעד שהוקם על הקבר ומניעת בעלי חיים טורפים מחפירת הקבר.
  • מקובל להדליק נר נשמה, למקמו בהתקן ייעודי בגב המצבה ולהותירו דולק. יש הסבורים כי מקור הנוהג הוא בכך שעשן הנר עולה מעלה, ולכן האמונה היא כי הוא מסייע לנשמה לעלות מעלה אף היא.
  • לעתים מנהל את האזכרה אחד העולים לקבר, גבר ביהדות האורתודוקסית. אם העולים לקבר אינם רוצים או אינם יודעים כיצד לנהל את הטקס, הם יכולים לבקש מאחד העובדים בבית העלמין לנהל את הטקס עבורם.

ולכל מי שמדקדק במנהגי הספרדים: הרב בן ציון מוצפי שליט"א אומר : בתלמוד ירושלמי כתב שזה לסימן שביקרנו שם, בקבלה הסיבה אין זה חובה ולא מעכב כלל. א. על פי הפשט לזכר שביקרת את המקום. ב. על פי הקבלה לעשות כיסא ומושב ולהזמין את הנשמה היורדת מלמעלה .

באזכרה: מניחים כשמגיעים על המציבה ויש נוהגים לסלק את האבן כשעוזבים כנזכר בספר שפתי צדיקים.

             קוראים תהלים , לא מדליקים נר , אפשר להניח אבן ולהסירה . 

בסיום הקבורה: מניחים עפר או אבנים ביד ימין על הקבר. בשו"ע או"ח סימן רכד' מובא ששמים על הקבר צרור (אבן) או עשב.

טקס חילוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלייה לקברו של אדם נהוגה גם בקרב חילונים. מהם שמאמצים את הטקס הדתי או חלקים ממנו, ומהם שמסתפקים באמירת דברים לזכרו של המנוח. מקובל להביא לאזכרה פרחים ולהניחם על הקבר.

בישראל נהוגה אזכרה ממלכתית לנשיאים וראשי ממשלה.‏[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצוות ומנהגים יהודיים
הלכהתרי"ג מצוותמשפט עבריתפילהלימוד תורהצדקהגמילות חסדיםשמע ישראל
משפחה: ברית מילהפדיון הבןזבד הבתבת מצווהבר מצווהחופה וקידושיןטהרת המשפחהמעמד האישה ביהדותצניעות
מוות: הלוויהקבורהאבלותאזכרהקדישחברה קדישא
מגן דוד

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.