הלכות סוכה

סוכה בירושלים, בעלת דפנות עץ להגנה מפני הקור ולהגברת יציבות הסוכה, לשם הידור המצווה.

הלכות סוכה, הן כינוי להלכות העוסקות בכשרות מבנה הסוכה כפי הנדרש על פי ההלכה, על מנת שיהיה כשר לשבת בו בחג הסוכות, כפי הציווי המופיע בתורה בכמה מקומות בספר ויקרא (כ"ג, מ'–מ"ג) ובספר דברים (ט"ז, י"ג–ט"ו).

דיני הסוכה אינם נזכרים בתורה שבכתב, וכמעט כולם מופעים רק בתורה שבעל-פה: במשנה ובתלמוד: הפרק הראשון במסכת סוכה עוסק בפסולי סוכה, חלקם פסולים שבמבנה הסוכה עצמו, כגון גבוהה ורוחבה, וחלקם פסולים בסכך, כגון סכך פסול, או שיעור סכך בכמות שאינה מספיקה.

במשנה ובתלמוד נחלקו תנאים ואמוראים, האם מבנה הסוכה צריך להיות מבנה ארעי או מבנה קבע. להלכה נספק שהסוכה צריכה להיות 'דירת ארעי', מכורח זה יוצאים דינים שונים, שפוסלים את הסוכה מאחר שנחשבת על ידם כ'דירת קבע'.

הגדרת הסוכה

סוכות הנבנות על עמודים מפאת חוסר בשטח, שכונת בתי אונגרין בירושלים

סוכה סוכת בד, ניתן להבחין בתחתית הדפנות ברצועות הלבוד

בניין מגורים עם הכנה לסוכות, בשכונה בבני ברק

מבנה הסוכה הדפנות עשויות מארגזי עץ בשכונת מאה שערים ירושלים שנת 1984

בהלכה נאמרו דינים שונים לגבי צורת הסוכה, ובכללם: גובה הסוכה, גודל הסוכה, מספר הדפנות, חומרי הבנייה, דין הסכך ועוד.

כאמור כלל חשוב ומרכזי בסוכה שהיא אמורה להוות דירת ארעי: "סוכה דירת עראי בעינן". מכלל זה נגזרות הרבה הלכות הקשורות לצורת בנייתה של הסוכה, כמו שאפשר לבנותה על גמל או שאיננה חייבת לעמוד בפני רוח שאיננה מצויה.

החלק העיקרי בסוכה, שרוב ההלכות דנות בו, הוא הקירוי המכונה סכך, מלשון סיכוך והסתרה מן השמש. חלק מהלכות הסוכה נגזרות מכך ובכלל זה הצורך לבנותה תחת כיפת השמים ולא תחת עצם כלשהו, הצורך לבנותה כדי שתהיה עמידה בפני רוח מצויה, והצורך לבנותה באופן ש"צילתה מרובה מחמתה", כלומר שלמעלה מ-50% משטח הרצפה מוצל, כאשר השמש בנקודה הגבוהה.

רוחב הסוכה

על־אף גודלה הקטן, סוכה זו מספיקה כדי להיחשב כסוכה כשרה: גובהה עולה על מטר, רוחבה עולה על שבעים סנטימטר והיא מדופנת ומסוככת כהלכה.

גודלה המינימלי של הסוכה על מנת שתהיה כשרה, היא לפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים. בתלמוד נאמר שיש צורך לכל הפחות בשיעור זה, על מאחר שהאדם יכול לשבת ("ישיבה מזרחית") באמה על אמה (=שישה טפחים על שישה טפחים), ועוד טפח לשולחן קטן לצורך אכילה.

רוחב הסוכה לפי שיעורי זמנינו, תלוי במחלוקת האחרונים בשיעור ה'טפח', לדעת רבי חיים נאה שיעור המינימום הוא כ-56*56 ס"מ, ולשיטת החזון איש המידות הם כ-69*69 ס"מ.

גובה הסוכה

שיעור המינימום של הסוכה הוא עשרה טפחים, פחות מכך נחשבת הסוכה כדירה סרוחה, ואין אדם דר בדירה סרוחה, ולכך סוכה זו פסולה. שיעור עשרה טפחים על פי שיעורי זמנינו: לדעת רבי חיים נאה: 80 ס"מ, ולשיטת החזון איש שיעורה כמטר אחד גובה.

הגובה המְרַבִּי הוא 20 אמות (כ-10 מטרים לשיטת רבי חיים נאה, לשיטת החזון איש כ-12 מטרים) (שכן מבנה מעל גובה זה איננו מוגדר עוד מבנה ארעי וגם שאין העין שולטת בגובה זה). לאורכה ולרוחבה המקסימליים אין הגבלה, אך במקרה של סוכה גדולה במיוחד עלולות להופיע בעיות טכניות, למשל בהעמדת הסכך באופן כשר.

דפנות הסוכה

דפנות הסוכה צריכות להיות מחיצות, אך יכולות להיות עשויות מכל חומר, ואפילו מבעל חיים קשור, או מאדם. פוסקי זמננו דנו בשאלה האם מחיצות שקופות כשרות אף הן. הדפנות יכולות אף להיות פרוצות במספר רב של פתחים וחלונות, כל עוד "פרוץ אינו מרובה על העומד", ובלבד שהפרצה לא תהיה רחבה יותר מעשר אמות. ויש המכשירים אף בפרוץ מרובה על העומד. יתר על כן, הדפנות אינן חייבות להגיע עד לסכך - די בכך שהם מגיעות לגובה עשרה טפחים, ובכך יחשבו כאילו מגיעות עד לסכך מדין "גוד אסיק מחיצתא".

על מנת שהסוכה תהיה כשרה, נצרך שיהיה לה לפחות שלוש דפנות, ואין צורך בדופן הרביעית. עם זאת, הדופן השלישית אינה צריכה להיות על פני כל הסוכה, ודי שתהיה על פני רובה של הסוכה, ולפיכך בסוכה של שבעה טפחים, די בדופן שלישית של ארבעה טפחים. יתרה מכך, מדין לבוד, די להניח מחיצה ברוחב טפח וקצת, סמוך לדופן שבראש הסוכה, ומדין לבוד רואים כאילו ישנה מחיצה של ארבעה טפחים והסוכה כשרה.

סוכה עשויה להיות כשרה גם במצבים הרחוקים ממבנה משמעותי, למשל מצב של שתי דפנות שלמות מחוברות בניצב ודופן שלישית סמלית, הגדולה במעט יותר מטפח והעומדת במרחק קטן מעט מ־3 טפחים מן הדופן הסמוכה, כך שרואים את צד זה כאילו יש בו דופן רציפה באורך ד' טפחים, ומן הצד השני יש לבנות צורת הפתח עד תום שבעה טפחים. לעומת זאת סוכה אשר דפנותיה עשויות מבד המתנופף ברוח רגילה (סוכות מסוג זה נפוצות מאוד במאה ה-21) אינה כשרה לעיתים, ועל מנת להכשירה יש להקיף אותה משלושה כיוונים בדופן יציבה ברוח עד לגובה 80 ס"מ, שיעור הגובה המינימלי של דפנות הסוכה.

סוכה עגולה כשרה כאשר גודלה המינימלי חוסם ריבוע של סוכה כשרה.

על מנת שדופן תהיה כשרה צריך שתחשב ל'מחיצה'. מחמת דין זה ישנם פסולים שונים, מאחר שאינם נחשבים כמחיצה:

• דופן שזזה ברוח: הגבלה נוספת היא שעל הדפנות להיות חזקות מספיק כדי "שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד". הלכה זו נחשבת לבעייתית ביותר, לנוכח המנהג הנפוץ, בו דפנות הסוכה עשויות מיריעות, המורכבות על שלד עץ או מתכת. לכאורה, ניתן היה לפתור בעיה זו על ידי מתיחה וקשירה הדוקה של היריעה, אך פוסקי ההלכה כתבו שאין לעשות כן, מחשש שהקשר ינתק בלא שבעל הסוכה ישים לב^{[דרוש מקור]}. פתרון לבעיה זו מוצע בשולחן ערוך, והוא לארוג בתוך היריעה קנים במרווח הפחות משלושה טפחים, וכך, אף עם היריעה תנוע באמצע, הדופן תחשב כאחידה מדין לבוד. בעשור השני של המאה ה-21 נפוצות "רצועות לבוד" או מוטות מתכת המתבססים על עיקרון זה - סביב הסוכה נמתחות רצועות או מונחים מוטות ברזל, אשר המרווח ביניהם הוא פחות משלושה טפחים. הם מגיעים עד גובה עשרה טפחים, ובכך מכשירים את הדופן. יש החולקים על פסיקה זאת ומתירים לעשות דפנות מיריעות כל עוד הן קשורות מכל צדדיהן (או לפחות משני צדדים מקבילים), כיוון שכל מה שאסרו הראשונים הוא, שלא לעשות דפנות מיריעות שאינן קשורות בתחתיתן, וכשהרוח נושבת בהן, הן עולות מעל 3 טפחים מהקרקע ונפסלות מלשמש כדופן.

סוכה ניידת

הסוכה איננה חייבת להיות מחוברת לקרקע ואפשר לבנות אותה על גבי עגלה, ספינה או גמל. כיום נפוץ מימוש הלכה זו אצל חסידי חב"ד בהתקנת סוכות ניידות על גבי מכוניות, למתן אפשרות לציבור לקיים את מצוות הישיבה בסוכה.

דיני הסכך

ערך מורחב – סכך

יהודים מהיישוב הישן קונים סכך מערבים

סוכות עם סכך דקלים

סכך הסוכה חייב להיות מדבר שגידולו מן הקרקע, תלוש ושאינו מקבל טומאה. (באופן כללי, כלי עץ אינם מקבלים טומאה כל עוד אין להם "בית קיבול", או שהם מיוחדים לישיבה או שכיבה).

פסולי סכך מדרבנן

בתור גזירה, אסרו חז"ל לסכך בכל כלי שפעם היה מקבל טומאה, אף אם כבר איבד תכונה זו, וכן אסרו להשתמש בסכך שמשיר את עליו לתוך הסוכה, או סכך שיש לו ריח רע.

בנוסף, אסרו חכמים לסכך בנסרים (קרשי עץ) רחבים, משום שהם דומים מדי לתקרה רגילה של בית. איסור זה מכונה גזרת תקרה.

צילתה מרובה מחמתה

כמות הסכך הנדרשת היא מעל מחצית שטח התקרה, כדי שתהיה "צלתה מרובה מחמתה". אין גבול עליון לכמות הסכך המותרת, וכלשון המשנה: "אף על פי שאין הכוכבים הנראים מתוכה - כשרה". עם זאת, רבנו תם הבין מתוך דברי הגמרא, שסכך שעבה כל כך שהגשם אינו יכול לחדור דרכו - פסול. הבנתו זו לא הייתה מוסכמת על כל הראשונים, ובעוד האשכנזים נוהגים להקפיד על דרישה זו, מרבית הפוסקים הספרדים לא ראו בה חובה.

דופן עקומה

ערך מורחב – דופן עקומה

סכך פסול במרכז הסכך, פוסל את הסוכה אם רוחבו 4 טפחים או יותר. שטח ריק ללא כל סיכוך פוסל את הסוכה ב-3 טפחים. אפשר לסכך בסכך פסול מצד הסוכה, (ליד הדפנות) אם רוחבו קטן מ-4 אמות, כיוון שרואים את הדופן כאילו היא עקומה ומגיעה עד תחילת מקום הסכך הכשר, ובלבד שלא יאכל ויישן מתחת לסכך הפסול (ה'דופן עקומה').

הסכך אינו חייב לעמוד על הדפנות עצמם, אלא הוא כשר גם כאשר הוא מונח בגובה מעל הדפנות. במקרה כזה מחשיבים את הדפנות כאילו הן ממשיכות ועולות למעלה (גוד אסיק). אמנם במקרה שיש סכך פסול בצד הסוכה, צריכה הדופן לעמוד צמוד לסכך, שכן אין להסתמך באותה דופן גם על דופן עקומה וגם על גוד אסיק.

תעשה ולא מן העשוי

ערך מורחב – תעשה ולא מן העשוי

על פי הכלל 'תעשה ולא מהעשוי, למדו חז"ל כי יש להניח את הסכך בפועל על גבי הסוכה, ולכך אדם שחפר בערימת גדיש, ועל ידי כך נעשה חלל, כיוון שהסכך נעשה מאליו, הסוכה פסולה.

לאור כלל זה כתבו חלק מהפסוקים שיש להניח את הסכך רק לאחר שיש דפנות, על מנת שלא יחשב "תעשה ולא מן העשוי". אולם יש החולקים על כלל זה ומתירים אפילו לכתחילה לסכך תחילה וישנם עוד פסוקים נוספים שכתבו שאף שלכתחילה יש להימנע מכך, אך בדיעבד הסוכה כשרה.

מעמיד ומעמיד דמעמיד

ערך מורחב – מעמיד (סוכה)

יש מהראשונים שכתבו בעקבות מחלוקת אמרואים המבאת בתלמוד, כי יש להקפיד להניח את הסכך על גבי דבר שאינו מקבל טומאה, אחרת הסוכה פסולה. בקרב פוסקי ההלכה יש שהצריכו להקפיד על כך לכתחילה.

אמנם מוסכם להלכה שבדיעבד, כאשר העמידו את הסכך על גבי דבר המקבל טומאה או שגידולו אינו מן הארץ, הסוכה כשרה, ומותר אף לברך בה את ברכת "לישב בסוכה".

לדעת החזון איש יש להקפיד גם על 'מעמיד דמעמיד', כך שכל החומרים שמעמידים את הסכך עליהם להיות מדבר שאינו מקבל טומאה, כך לדגומה אף סכך שעומד על גבי מעמיד מ'עץ' יש להקפיד שהוא לא יתמך על ידי ברזל. אמנם לאחר שהסוכה עומדת ברוח מצויה, יכול להוסיף לה גם מעמידים מברזל, על מנת לחזקה. אמנם אף החזון איש כתב להקפיד על כך רק לכתחילה, אך לא פסל בדיעבד.

פסולי סוכה נוספים

בתלמוד ובראשונים נזכרו עוד פסולים שונים לסוכה:

• סוכה כשרה רק כאשר היא נמצאת תחת כיפת השמים, סוכה שבנויה תחת אילן או תחת תקרת בית וכדומה פסולה.
• לדעת הרמ"א סוכה כשרה רק אם ניתן לאכול ולישון בה, אך סוכה ששאי אפשר לישן בה, כגון שמפחד מגנבים וכדומה, אינה כשרה גם לאכילה.

ראו גם

• הלכות ארבעת המינים
• אכילה בסוכה
• שינה בסוכה
• ברכת לישב בסוכה
• תשבו כעין תדורו

קישורים חיצוניים

• סוכה (הלכה), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.