אברהם ישעיהו קרליץ

המונח "חזון איש" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חזון איש (פירושונים).

אברהם ישעיהו קרליץ
תאריך לידה	י"א בחשוון תרל"ט, 1878
תאריך פטירה	ט"ו בחשוון ה'תשי"ד, 1953
השתייכות	ליטאים
נושאים שבהם עסק	הלכה, גמרא
חיבוריו	ספרי "חזון איש", "אמונה וביטחון", "אגרות חזון איש"

הרב אברהם ישעיהו קרליץ (ידוע בכינוי החזון איש על שם סדרת ספריו; י"א בחשוון תרל"ט, 1878, קוסובה - ט"ו בחשוון תשי"ד, 1953, בני ברק), היה מגדולי הרבנים במאה ה-20, נחשב כמנהיג החרדי הבולט ביותר בזמן קום המדינה, על אף שלא שימש במשרה רבנית רשמית כלשהי.

חייו

בליטא

ה"חזון איש" (1950)

את השכלתו התורנית קיבל בין היתר מאביו, הרב שמריהו יוסף קרליץ, רב העיירה קוסובה, במחוז הרודנה (היום בבלארוס). אמו הייתה בתו של הרב שאול קצנלבוגן, רבה של קוסובה ולאחר מכן רבה של קוברין. הוא מעולם לא למד בחדר או בישיבה ולא הוסמך רשמית כרב. יש המספרים כי בילדותו לא התבלט בכישרונותיו ויש המכחישים פרט זה. אחיו הרב מאיר קרליץ סיפר בהספדו כי בבר המצווה שלו קיבל על עצמו להקדיש את כל כוחותיו לתורה. הוא אכן התמסר ללימוד התורה כבר מגיל צעיר. עם זאת, לדעת חוקרו של החזון איש, בנימין בראון, הוא נחשף במקביל גם לספרות ההשכלה‏.

בנערותו נסע החזון איש לישיבת וולוז'ין, או לפי גרסה אחרת לבריסק, אולם לא מצא בה את מקומו ושב לביתו בקוסובה. נישא לבתיה (באשה) ביי מן העיירה כויידאן, שהייתה מבוגרת ממנו, והזוג עבר לעיירה. בתיה פתחה שם חנות לאריגים ופרנסה את המשפחה כך שהחזון איש התפנה ללימוד תורה, אם כי לעתים היה מסייע לה בניהול חשבונות החנות. יחסיו של החזון איש עם זוגתו הפכו עם השנים לסבוכים, ולפי אחת העדויות הוא לא נגע בה, לאחר שלא הסכימה להתגרש ממנו.

בשנת 1911 פרסם את הראשון בסדרת ספריו "חזון אי"ש" בעילום שם. בשער הספר הופיע רק שם המו"ל - גיסו הרב שמואל גריינימן. ספריו לא היו פופולריים במיוחד, ככל הנראה בשל הסגנון הקשה והשיטה הפרשנית שבה נקט המחבר, שהייתה שונה מהשיטה האנליטית המקובלת בעולם התורני הליטאי. בשנת 1920 עבר עם אשתו לעיר וילנה, שם התקרב לרב חיים עוזר גרודזנסקי שביטא הערכה רבה כלפיו, אך הוא עדיין נותר באלמוניותו. בעת מגוריו בווילנה, חי בביתו סופר היידיש חיים גראדה, שהיה אז נער צעיר, והוא למד אתו כשבע שנים בחברותא.

החזון איש התנגד לקבל משרת רבנות. יחד עם זאת, כאשר בתקופת מלחמת העולם הראשונה נאלץ רבה של העיירה סטוביץ' לעזוב בהוראת הרוסים, החליף אותו החזון איש עד שחזר, אם כי לא באופן רשמי. גם כאשר הציע לו בשנת תרצ"א הרב משה בלוי להתמנות כסגנו של הרב יוסף חיים זוננפלד, שכבר התקשה במילוי תפקידו, דחה זאת החזון איש בנימוק שאינו מוכן לדון בדיני ממונות.

בארץ ישראל

קבר החזון איש בבית הקברות בבני ברק

בט"ז בתמוז תרצ"ג (1933) עלה לארץ ישראל, זאת לאחר שהרב חיים עוזר גרודז'ינסקי התכתב עם אגודת ישראל משה פרוש כדי להשיג עבור החזו"א ואשתו אישורי עלייה (סרטיפיקט)‏. לדברי רפאל הלפרין החזון איש התעקש שהסרטיפיקט לא יושג על ידי הרבנות הראשית אלא על ידי אגודת ישראל‏.

בבואו לארץ הוא שהה כמה ימים בביתו של הרב דוד פוטאש, עד ששכר חדר ברחוב גאולה בתל אביב. בחלוף מספר שבועות לאחר תשעה באב שכר דירה והתיישב בקהילה החדשה שהתהוותה בבני ברק, שהפכה מאוחר יותר, במידה רבה בזכותו, לאחד ממעוזי היהדות החרדית בישראל. בהתחלה נקשרו אליו חוג מצומצם של חברי פועלי אגודת ישראל שמילאו אחר הוראותיו ההלכתיות בנושאים חקלאיים, בעיקר לאחר שהרב חיים עוזר גרודז'ינסקי פרסם את שמו בארץ ישראל כשהוא מודיע "ארי עלה מבבל". מאוחר יותר הוא נודע ברבים והפך לסמכות גם בקרב החוגים הרבניים בארץ, בעיקר בשל פסק הדין המפורסם שלו במהלך פולמוס השבת ביפן. לאחר הסתלקותם של גדולי רבני מזרח אירופה, שחלקם נספו בשואה, ראו בו רבים כיורשם.

הוא נפטר מהתקף לב בליל שבת, ט"ו בחשון תשי"ד (1953), ונקבר למחרת בבית הקברות שומרי שבת בבני ברק. קברו משמש מוקד עלייה לרגל במשך כל השנה, ובמיוחד ביום השנה לפטירתו. בסמיכות לקברו של החזון איש רכש גיסו הרב שמואל גריינימן מתחם מיוחד לבני משפחתו של החזון איש.

הנצחתו

על שמו קרויים רחובות בערים רבות בישראל, ובהן רחוב בבני ברק, בפתח תקווה ובירושלים. שמו מונצח בכולל חזון איש שהוקם בחייו ומונה מאות אברכים. בראש הכולל עומד אחיינו, הרב ניסים קרליץ. על שמו שיכון חזון איש בבני ברק, שבו מתגוררים כמה מתלמידיו, ובמרכזו בית הכנסת "לדרמן" של תלמידי החזון איש, הנוהג לפי שיטתו.

בביתו שבמרכז רחוב חזון איש בבני ברק הוקם תלמוד תורה שבו לומדים בני משפחות תלמידיו והחוג הנוהג בדרכו.

משפחתו

ישיבת "תפארת ציון" שנוסדה ביוזמת החזון איש בבני ברק

משפחת החזון איש, משפחת קרליץ, נחשבת לאחת המשפחות המיוחסות בעולם הליטאי בדורנו. היא מתייחסת לרבי אריה לייב הלוי אפשטיין, בעל "הפרדס", רבה של קניגסברג, מגדולי התורה במאה ה-18. בן דודו של החזון איש הוא חוקר התלמוד הרב פרופ' שאול ליברמן - שתי אמהותיהם היו בנותיו של הרב שאול קצנלבוגן.

לחזון איש היו כמה אחים, חלקם נרצחו בשואה. אחיו הבכור היה הרב מאיר קרליץ, מראשי ועד הישיבות בארץ ישראל. בניו של הרב מאיר היו הרב שלמה שמשון קרליץ, מוותיקי הדיינים בישראל, והרב חיים שאול קרליץ, שייסד ועמד בראש מערכת הכשרות הליטאית שארית ישראל. אחותו של החזון איש מרים נישאה לרב יעקב ישראל קנייבסקי ('הסטייפלר'). אחותו של החזון איש, צביה, נישאה לרב שמואל גריינימן, שהיה מקורבו של החפץ חיים, אביו של הרב חיים גריינימן. אחות נוספת של החזון איש, בתיה, נישאה לרב נחום מאיר ציבולניק, שהחליף את שמו לקרליץ כשם חמיו. בנו הוא הרב נסים קרליץ, ראש כולל חזון איש וחבר מועצת גדולי התורה.

לחזון איש ולאשתו לא היו ילדים, אך גיסיו, הרב יעקב ישראל קנייבסקי והרב שמואל גריינימן, הפקידו בידיו את חינוך ילדיהם וחלקם הפכו לרבנים בולטים בציבור הליטאי.

הגותו ופועלו

הלכה

מצוות התלויות בארץ

החזון איש פעל במיוחד להחדרת תודעה רחבה לקיום מצוות התלויות בארץ, ובעיקר מצוות שמיטה. הוא דרש מקיבוצי פועלי אגודת ישראל לשמור שביעית כתיקונה ולא להסתמך על היתר מכירת הארץ לגוי שהונהג על ידי הרבנות הראשית. במסגרת פועלו לשמירת מצוות התלויות בארץ יצא לשדה כמה פעמים לעריכת ניסויים ובדיקות ניסיוניות של מושגים בהלכה. עודד ודירבן את לימוד סדר זרעים בקרב תלמידי חכמים, והשיב לשואלים רבים בעניינים אלו.

סוגיית קו התאריך

ערך מורחב – פולמוס השבת ביפן

שער החזון איש בגן עקיבא גור בבני ברק

בעת מלחמת העולם השנייה, כאשר ברחו תלמידי ישיבת מיר ואחרים אל מזרח אסיה, נוצר פולמוס השבת ביפן במסגרתו נחלקו חכמי ישראל ביחס ליום שבו חלים השבת והמועדים במדינה זו. החזון איש פרסם פסק הלכה מפורסם, שעמד בניגוד לעמדת רבני ירושלים מחוגי הרבנות הראשית, שלפיו קו התאריך היהודי עובר מערבית ליפן, ועל כן השבת ביפן היא ביום ראשון, בניגוד לנהוג שם. את שיטתו בעניין קו התאריך הציג ב"קונטרס שמונה עשרה שעות" שנדפס בספרו על אורח חיים. הרב מבריסק מיאן להצטרף למברקו של החזון איש מפני חששו שיהיו רבים שיתענו יומיים רצופים, מה שעלול לגרום לסכנת נפשות. אולם הרב יחזקאל לוינשטיין, שהיה הסמכות הרוחנית של בני ישיבת מיר, הכיר את החזון איש מתקופת וילנה והורה להישמע לדעתו אף נגד הרבים.

סוגיית השיעורים

לוחית זיכרון ליד ביתו של החזון איש ברח' חזון איש 37 בבני ברק

שמו נקשר גם למחלוקת קשה בנושא ה"שיעורים" המוזכרים במקרא ובתלמוד (אמה, זרת, אצבע, כזית, כביצה ועוד). רבי אברהם חיים נאה (הגר"ח נאה) פרסם מידות אלו במידות מודרניות (מטרים וגרמים). לפי שיטתו טפח הוא שמונה סנטימטרים ורביעית היא 86 סמ"ק. ה"חזון אי"ש" חלק על שיטה זו, וטען כי המידות האמיתיות גדולות בהרבה - טפח הוא עשרה סנטימטרים ורביעית כמאה וחמישים סמ"ק.

נקודת המחלוקת העיקרית היא האם גודלן של הביצים של ימינו שונה מאלו שבזמן חז"ל או לא. נחלקו בנקודה זו כבר גדולי האחרונים: ה"חתם סופר" וה"נודע ביהודה".

רוב הציבור הליטאי מחמיר בעניין זה כשיטת ה"חזון-אי"ש". שאר הציבור הדתי והחרדי ממשיך לנהוג לפי שיטת רבי אברהם חיים נאה, אם כי יש המחמירים במצוות מן התורה מתוך חשש לשיטת החזון אי"ש, כפי שהמליצו חלק מן הפוסקים.

פאה נוכרית

לדעת החזון איש, חבישת פאה נכרית מותרת, ו"לפעמים יש בזה גם יתרון על מטפחת, שמכסה יותר טוב את כל השיער"‏.

השקפה

הקמת המדינה

עם קום המדינה הסכים, בניגוד לדעת פלגי נטורי קרתא, שאגודת ישראל תשתתף בבחירות לכנסת. הוא הסביר כי אין בהשתתפות זו הכרה במדינה והמשיל זאת לאדם העומד לפני שודד ומציע לו עסקות שונות כדי שלא יהרוג אותו, שוודאי אין הדבר נחשב כהכרה ב"סמכות" אלא הכרה בכורח המציאות‏.

הוא שלל את הציונות ואת הציונות הדתית בתוקף וביום העצמאות הקפיד החזון איש שבבית מדרשו יאמרו תחנון. במידה והיה סנדק באותו יום הודיע על כך ברבים כדי למנוע טעות‏.

סוגיית גיוס הבנות הדתיות לשירות לאומי נחשבה למהותית מאוד בעיני החזון איש. הוא כתב על כך: "רגשת נפשי מורה ובאה שהוא עניין של יהרג ובל יעבור, ואולי גם מנקודת ההלכה כן"‏. עם זאת, בפגישה עם בן-גוריון לא הוזכר העניין כלל‏. החזון איש הפציר לאחריה בבן-גוריון דרך עסקנים ואף כתב לו מכתב כי הדבר יבוטל. בסופו של דבר חוק השירות הלאומי לא מומש.

פגישתו עם בן-גוריון בנושא היחס בין דתיים לחילונים

בפגישתו המפורסמת עם ראש הממשלה דוד בן-גוריון בשנת 1952, שאל ראש הממשלה כיצד יחיו יחדיו דתיים וחילוניים, והחזון איש השיב לו שבנקודות החיכוך שאינן ניתנות לגישור, על "העגלה הריקה" (היהדות החילונית-ציונית) לפנות מקום ל"עגלה המלאה" (היהדות המסורתית). בן-גוריון הגיב בתרעומת לטענה בדבר העגלה הריקה: "ומצוות יישוב הארץ? ועבודת האדמה? והשמירה על החיים ועל הגבולות?", והחזון איש השיב: "אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר" (תהילים קכז, א)‏. אחר כך אמר בן-גוריון: כיצד יחיו אדוקים ולא אדוקים יחדיו במדינת ישראל. החזון איש השיב שאין התנגשות, שכן החרדים אינם יכולים לוותר על המצוות, אבל לחילונים אין חובה לעשות דווקא להפך, כך שביכולתכם להתגמש. על פי עדויות אמר בפגישה ראש הממשלה כי "אנחנו הרוב ואנו השולטים", והחזון איש השיב כי "נגד אנשים שמסכימים למסור את נפשם אין כל משמעות לרוב, לכוח ולנשק". ח"כ שלמה לורינץ מספר כי בן-גוריון אמר לו לאחר השיחה כי לא זו בלבד שלא פגש מימיו אדם כה פיקח, אלא שגם לא העלה על דעתו שיכול להיות כזה אדם פיקח. רפאל הלפרין מביא בספרו "במחיצת החזון איש" תצלום ממכתבו של בן-גוריון שנשלח לחזון איש לאחר הפגישה, ובו כותב בן-גוריון: "ירשה לי כבודו להוסיף שביקורי אצלו היה עבורי חוויה בלתי נשכחת". יצחק נבון מעיד כי הפגישה הייתה לבבית וידידותית‏.

השפעתו על הציבור החרדי

לחזון אי"ש הייתה תרומה לעיצוב היהדות בדור שלאחר השואה. הוא חיזק את חשיבות לימוד התורה גם אחרי החתונה, ולזכותו נזקפת במידה מסוימת יצירת חברת לומדים בישראל.

היה לסמכות חינוכית בולטת בחברה החרדית. דעתו הייתה שאין לפלוט החוצה תלמידים שנחשבו ל"מקולקלים", מחשש שמא ייסטו לחלוטין מהדרך הדתית.

רוב האתרוגים הנמכרים בציבור החרדי הם אתרוגי "זן חזון איש", שמוצאם בעץ ששתל הרב מיכל יהודה ליפקוביץ מאתרוג שהחזון איש בירך עליו וממנו נשתלו פרדסים רבים.

על אף השפעתו הרבה, לא כל שיטותיו בלימוד תורה ובהלכה התקבלו לחלוטין בחברה החרדית. גישתו התרחקה מפלפולים והוא כתב השגות חריפות על חיבוריו של רבי חיים מבריסק. ישנו פלג של חרדים ליטאים הקרויים "חזון-אי"שניקים" שקיבלו עליהם לאמץ את תורתו של החזון אי"ש בכל תחום. יש מספר קבוצות של חוג זה, המתרכזות בעיקר בכולל חזון איש ובבית המדרש לדרמן שבשיכון חזון איש. חלקו מונהג על ידי אחיינו הרב חיים גריינימן. הישיבות העיקריות של חוג זה הן ישיבת סלבודקה בבני ברק, וישיבת זיכרון מיכאל שבזכרון יעקב.

יחסו לרב קוק

סמוך לעלייתו לארץ פנה החזון איש לרב קוק בשתי אגרות קצרות ובהן שאלות הלכתיות. באגרות הוא התייחס לרב קוק בכבוד גדול. הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי העיד כי הוא מסר לחזון איש על מחלתו הקשה של הרב קוק, וכששמע החזון איש על מצבו הקשה של הרב זלגו עיניו דמעות והוא שלח שליח להודיע לרב קוק על כוונתו לבקרו, אך הרב קוק אמר לשליח שהוא חס על ביטול התורה של החזון איש ושימסור לחזון איש שיתפלל עליו בביתו‏. המחלוקת המפורסמת ביותר ביניהם בענייני הלכה הייתה הפולמוס על אודות היתר מכירה בשנת השמיטה.

יחסו לתנועת המוסר

החזון איש חלק על תנועת המוסר וסבר שיש להתמקד בלימוד גמרא והלכה. עם זאת, הוא שמר על יחסים טובים עם אנשיה. לדבריו: "ואני נמצאתי הרבה עם הסבא ז"ל מסלבודקא ועם הסבא ז"ל ממיר... וגם עם גדולי הנוברדקים ותמיד הייתה שרויה בינינו אהבה בלי מצרים...".

מתלמידיו

• הרב אברהם חיים ברים
• הרב אליעזר פלצינסקי
• הרב אלעזר צדוק טורצ'ין, מחבר הספר "שונה הלכות" (עם הרב חיים קנייבסקי)
• הרב אריה פומרנצ'יק
• הרב גדליה נדל
• הרב דב צבי קרלנשטיין, ראש ישיבת גרודנא
• הרב דוב לנדו
• הרב חיים קנייבסקי (אחיינו)
• הרב חיים שאול גריינימן (אחיינו)
• הרב חיים שאול קרליץ (אחיינו)
• הרב יהודה בויאר
• הרב יהודה שפירא
• הרב מאיר גריינימן (אחיינו)
• הרב מאיר צבי ברגמן
• הרב מיכל יהודה ליפקוביץ
• הרב מרדכי שלמה ברמן
• הרב משה יהושע לנדא
• הרב נסים קרליץ (אחיינו)
• הרב נתן שולמן, ראש ישיבת סלבודקה
• הרב שאול ברזם (נשוי לאחיניתו)
• הרב שלמה כהן
• הרב שרגא פייבל שטיינברג, ראש ישיבת תפארת ציון
• הרב שריה דבליצקי

ספריו

אחיינו הרב שמריהו גריינימן מונה על ידו לאחראי על הוצאת ספריו, ולאחר פטירתו בראש השנה תשנ"ב ממשיכים בכך בניו שמואל וישעיהו. למרות שעל פי דין תורה אינם יורשים חוקיים של החזון איש, פסק בית הדין של הרב נסים קרליץ כי הזכויות שייכות להם, מפני שהספרים לא היו שייכים לחזון איש אלא לגיסו, הרב שמואל גריינימן, שעסק בהדפסת כתב היד ושמו מופיע בראש הספרים.^{[דרוש מקור]}

• חזון איש - סדרת ספרי הערות, חידושים ופסקי הלכה על התלמוד ועל השולחן ערוך, על סדר הרמב"ם והשולחן ערוך. בשם הספר נרמז שמו, אברהם ישעיהו, ועל שמו נתקבע כינויו. מעבר לרמז זה, החזון איש לא חתם את שמו על ספריו בשל צניעותו. בספרו הראשון שיצא לאור בשנת תרע"א בעמוד השני הופיע שם אחיו הרב משה קרליץ, ובספרים המאוחרים יותר נדפס שם גיסו הרב שמואל גריינימן. בשנות ה-90 הוציאה משפחת גריינמן סדרת ספרי חזון איש על מספר מסכתות מהתלמוד, מלוקטים מסדרת הספרים המקורית.
• אמונה וביטחון - ספר השקפה. מספר קטעים המתנגדים לתנועת המוסר, צונזרו מהספר והתפרסמו לימים בבמות שונות.
• קובץ אגרות חזון איש, לקט מאגרותיו בנושאים רבים
• לאחר פטירתו הוציאו את המשנה ברורה עם לקט מן הפסקים שבהם הוא חולק על המשנה ברורה.
• תשובות וכתבים, בני ברק תשנ"א, יצא על ידי הרב מאיר גריינמן
• גנזים ושו"ת חזון איש, שלושה חלקים, תשע"א-תשע"ג, יצא לאור על ידי הרב אברהם יששכר קניג

לקריאה נוספת

• הרב שלמה כהן (עורך), פאר הדור (חמישה כרכים)
• אהרן סורסקי, החזון איש בדורותיו
• צבי יברוב, מעשה איש (שבעה כרכים)
• חיים גראדה, צמח אטלס, הוצאת עם עובד
• רפאל הלפרין, במחיצת החזון איש, הוצאת "הקדש רוח יעקב", תשנ"א - 1991
• חיים עמנואל קוליץ, החוזה מליטא, ירושלים, תשנ"א
• ד"ר בנימין בראון, החזון איש - הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע"א

קישורים חיצוניים

• אברהם ישעיהו קרליץ, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• 56 שנה אחרי: וידאו מהחזון איש, באתר בחדרי חרדים
• שמואל עמנואל, ‏עוד על מרן החזון איש וחלוצי ההתיישבות החרדית, המעיין טבת תשס"ט
• החזון וגבולותיו, שלמה טיקוצ'ינסקי על ספרו של בנימין בראון 'החזון איש', אקדמות גיליון כ"ז
• אברהם ישעיהו קרליץ, ‏על בחינות ההתגלות והתפעלות השׂכל ועל דבר ארצנו - מכתב, המעיין ניסן תשע"א
• ישראל ל', ‏ה'חזון איש' אמר, מקור ראשון, מוסף "שבת" , גיליון 727, 15 ביולי 2011
• אברהם ישעיהו קרליץ, ‏חזון איש על סדר זרעים, באתר HebrewBooks
• אברהם ישעיהו קרליץ, ‏אמונה וביטחון, באתר HebrewBooks
• מכון ון ליר בירושלים, כנס בנושא החזון איש במכון ון ליר: לצפייה
• צבי יברוב, ‏מעשה איש חלק ראשון, באתר HebrewBooks
• צבי יברוב, ‏מעשה איש חלק שני, באתר HebrewBooks
• צבי יברוב, ‏מעשה איש חלק שלישי, באתר HebrewBooks
• צבי יברוב, ‏מעשה איש חלק רביעי, באתר HebrewBooks
• צבי יברוב, ‏מעשה איש חלק חמישי, באתר HebrewBooks
• צבי יברוב, ‏מעשה איש חלק שביעי, באתר HebrewBooks
• עמנואל אטקס, "החזון איש": שמרן מחמיר או פרגמטיסט גמיש, באתר הארץ, 11.04.2012
• על החזון אי"ש מלאך וגם אדם בספרו של חיים גראדה "צמח אטלס"