אונקלוס

	ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ראו בדף השיחה.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

אונקלוס (בתלמוד ירושלמי מכונה עקילס‏‏) גר צדק שהיה אחיינו של הקיסר הרומי טיטוס והתגייר לפני מרד בר כוכבא בשלהי תקופת התנאים, הוא היה תלמידו של רבי עקיבא.

מחבר "תרגום אונקלוס" לארמית‏‏ ו"תרגום עקילס" ליוונית‏‏ של התנ"ך, שחוברו על דעת רבי יהושע ורבי אליעזר. התרגומים נעשו, כנראה, בארץ ישראל בתחילת המאה ה-2, והם נערכו סופית בבבל. התרגומים נועדו להביא את התורה לשפתם המדוברת של היהודים בתפוצות הגולה. במהדורות מסורתיות של המקרא מופיע תרגום זה בצדו של הטקסט העברי.

בעיית הזיהוי ההיסטורי

הן על אונקלוס והן על עקילס נאמרים דברים בלשון דומה מאוד, המצביעים לכאורה על כך שמדובר באותו אדם. לדוגמה: בתלמוד הבבלי נאמר: "תרגום של תורה - אונקלוס הגר אמרוֹ מפי רבי אליעזר ורבי יהושע" (מגילה ג, א); בתלמוד הירושלמי ניתן למצוא דברים דומים על עקילס: "תירגם עקילס הגר התורה לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע" (מגילה עא, ג). דוגמה נוספת: בתוספתא נאמר על אונקלוס כי "חלק עם אחיו והחמיר על עצמו והוליך חלקו לים המלח". הדברים נאמרים באותה לשון ממש בתלמוד הירושלמי, אבל על עקילס (דמאי כה, ד).

אלא שאם אונקלוס ועקילס הם אותו אדם, צפוי היה ששמו ייקשר בתרגום הארמי. דא עקא, שכל המקומות המזכירים את המתרגם בשמו עושים כן ביחס לתרגום היווני דווקא, וביחס לשם "עקילס". למשל: "ובתי הנפש - תירגם עקילס אסטו מוכריאה" (ירושלמי שבת ח, ב). הכוונה כאן למילה היוונית εὐστομάχια, קישוטי צוואר.

זאת ועוד: בדיקה לשונית של שני התרגומים מעלה שמידת השליטה בלשון העברית המשתקפת בהם היא שונה: מחבר התרגום הארמי שלט שליטה הרבה יותר טובה בלשון העברית (וכן באגדה ובהלכה היהודית) ממחבר התרגום היווני.

כל עוד לא יתגלו עדויות נוספת, השאלה האם מדובר באדם אחד שכתב את שני התרגומים, או בשני אנשים שונים שכל אחד מהם כתב תרגום אחר - תישאר ללא מענה. עם זאת דעת החוקרים נוטה יותר לדעה שלא אדם אחד כתב את שני התרגומים.

תרגום אונקלוס לתורה

ערך מורחב – תרגום אונקלוס

התרגום לתורה מיוחס על פי המסורת ל"אונקלוס הגר", שפת התרגום היא ארמית ומכונה סתם "תרגום" בפי העם. הוא נקרא גם בשם "תרגום בבלי" ו"תרגום דידן", כי השתמשו בו בכל בתי המדרשות שבבבל, ומאז ימי הביניים נהוג לכנותו "תרגום אונקלוס".

לפי המסורת התרגום נכתב על פי רוח הקודש ולכן חשיבותו רבה מאד. מעמדו כתרגום המוסמך והמקודש לתורה נשמר עד ימינו. בקרב המוני בית ישראל הלימוד בו נתפס כחובה הלכתית: נאמנות לתקנת "שניים מקרא ואחד תרגום". בשל יוקרתו הייתה לתרגום זה השפעה רבה על פרשנות התנ"ך.

תרגום עקילס לתורה

במהלך המאות הראשונות לספירה נוצרו בחוגים יהודיים מספר עיבודים לתרגום היווני לתורה, תרגום השבעים. אחד המניעים שהניב את מרבית התרגומים של התנ"ך היה הפצת הנצרות, שאחד העיבודים האלו מיוחס על ידי המסורת הנוצרית לאדם בשם Aquila (ביוונית: Ἀκκυλας), והוא השתמר בהקספלה של אוריגנס. לכן החליט עקילס לתרגם את התנ"ך לתרגום המתאפיין בתרגום מילולי ביותר, ו'תרגום עקילס' היה עד כדי שיעבוד מוחלט לנוסח העברי של המקרא.

אונקלוס ועקילס באגדות חז"ל

בספרות חז"ל נשתמרו מספר אגדות המתייחסות בנוסח אחד לאונקלוס ובנוסח אחר לעקילס. במסכת גיטין (נו, ב) מסופר, שלפני שאונקלוס החליט להתגייר, הוא ביקש להתייעץ עם רוחותיהם של שלושה אויבים ידועים של עם ישראל - טיטוס, בלעם וישו. הוא מעלה את הרוחות הללו באוב, ושלושתן מספרות לו גם על העונשים החמורים שקיבלו בגין הרעות שהביאו על עם ישראל.

במסכת עבודה זרה (יא, א) מסופר שלאחר שאונקלוס התגייר, שלח הקיסר גדוד חיילים להביאו אליו, אונקלוס משך את לבם במקרא והחיילים החליטו להתגייר, הקיסר שלח גדוד נוסף וציווה עליהם לא לומר לו כלום, כשהגיעו אמר להם אונקלוס, אומר לכם דבר מה, מקובל בהיררכיית המלוכה שהחשוב פחות אוחז את הנר להאיר לפני מי שחשוב ממנו, וכך בסדר עולה, האם עולה על הדעת שבעל הדרגה החשובה ביותר יחזיק את הנר לפני אנשים פחותים, ענו החיילים בשלילה, אמר להם אונקלוס הקב"ה אחז את האור לפני עם ישראל במדבר, שנאמר "והשם הולם לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם וכו'" בשמעם זאת החליטו אף הם להתגייר, לאחר מכן שלח גדוד נוסף וציווה עליהם לא להתעסק כלל עם אונקלוס, כאשר אסרו אותו והוליכוהו, עבר אונקלוס בסמוך למזוזה על הפתח, הניח את ידו עליה, וחייך, שאלו אותו החיילים מדוע אתה מחייך, ענה להם אונקלוס: "מנהגו של עולם מלך בשר ודם, יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר "ד' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם, בשמעם זאת אף הם נתגיירו, והקיסר נואש ולא שלח יותר אחריו.

לקריאה נוספת

• יהודה קומלוש, המקרא באור התרגום, הוצאת דביר, תשל"ג, עמ' 26-24.
• דב רפל, תרגום אונקלוס כפירוש לתורה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה.
• רפאל בנימין פוזן, העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס, הוצאת מאגנס, 2004.

קישורים חיצוניים

• אונקלוס, גר הצדק המפורסם, באתר בית חב"ד
• אונקולוס הגר, באתר מאור החסידות
• הרב אהרן היימאן, "אונקלוס", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 108-110, באתר HebrewBooks