משתמש:Avneref/חינוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מחנכים והוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיכולוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמים ואתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועידת TED[עריכת קוד מקור | עריכה]

M-Teach[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמארטפונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך הגיע זמן חינוך:

למידה משמעותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי קארל רוג'רס?: חווייתית ומשתפת את הלומד מרכיבים (לפי נובק, באמצעות מפת מושגים):

  1. נשאר לאורך זמן
  2. מתקשר לוגית או עניינית עם פרטים אחרים, במסגרת כוללת בעולם המושגים
  3. רלוונטי לתחומים ולמצבים רבים של הלומד
  • חוויית למידה רגשית, חברתית וקוגניטיבית, הכוללת: ערך ללומד ולחברה; מעורבות הלומד; רלוונטיות ללומד (מתוך משרד החינוך, 2013)

אמצעים:

  • פירוק נושא למרכיבים קטנים, שניתן למצות אותם בקצרה
  • דיון בקבוצות; משחק תפקידים; הצגה
  • כבוד לעולם הפנימי של הילדים (טלויזיה, משחקי מחשב)
  • שימוש בעזרי-למידה (גם סמארטפונים! למשל: המוח )
  • PBL, בהגיע זמן חינוך

יצירתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתמש:Avneref/מדע/היסטוריה של המדע

מתמטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסבדו-מדע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדע ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המורה, פרנק מק'קורט, הוצאת מטר 2007
    • אוניברסיטת ניו יורק אף פעם לא נתנו הרצאות בנושא הטיפול במצבי סנדוויצ'ים מעופפים. הם דיברו על תאוריות ופילוסופיות בחינוך, על ציוויים מוסריים, על הצורך להתייחס לילד כשלמות, על הגשטאלט, על צרכיו של הילד, אבל אף פעם לא על רגעים קריטיים בכיתה... הסנדוויץ' לא היה אחד מאותם סנדוויצ'ים רגילים שבהם פרוסת נקניק תחובה בין שתי פרוסות לחם אמריקני לבן ותפל. הלחם היה כהה ועבה, לחם שאפתה אם איטלקיה בברוקלין, מוצק דיו להחזיק פרוסות של נקניק מורטדלה עשיר, מכוסה בשכבות של עגבנייה, בצל ופלפל, מוזלף בשמן זית וגדוש במלפפונים חמוצים קצוצים דק-דק ומסחררים את הלשון.
      אכלתי את הסנדוויץ'.
      זאת הייתה פעולת ניהול הכיתה הראשונה שלי.
    • בעקבות מכתבי תירוצים שקיבל, שנכתבו בשם ההורים אבל היה ברור שכתבו אותם התלמידים: נתן תרגיל בכתיבה יוצרת - כתבו מכתבי תירוצים להצדקה של החטאים של: אדם, חוה, אוה בראון, יוליוס ואתל רוזנברג, סרבני גיוס, יהודה איש קריות, לי הארווי אוסוואלד, כל הפוליטיקאים באמריקה. זכה לשבח מהמפקח על בתי הספר בסטטן איילנד: "הילד ההוא שכתב הצטדקות בשם יהודה איש קריות. מבריק! אבל יש לי הסתייגות או שתיים. אני לא בטוח שכתיבת הצטדקות בשם אנשים רעים ופושעים היא מוצדקת ונבונה; אם כי במחשבה שניה, זה לא מה שעושה עורך דין? ולפי מה שאני ראיתי בכיתה שלך, מר מק'קורט, יש לך דם כמה עורכי דין מבטיחים. אז אני רק רוצה ללחוץ את ידך... אולי אתה צריך להפנות אותם גם לדמויות היסטוריות רחוקות. להצדיק את אל קפונה זה קצת מסוכן. שוב תודה לך. (עמ' 106)
    • מורטון סיידן, פרדוקס של שנאה Morton Irving Seiden, The paradox of hate
    • אוליבר סנט ג'ון גוגארטי
    • אני אומר לתלמידים ה"רציניים"[3], העריכו את עצמכם.
      מה? איך אנחנו יכולים להעריך את עצמנו?
      אתם עושים את זה כל הזמן. כולנו עושים את זה. תהליך בלתי פוסק של הערכה עצמית. חשבון נפש, בנים ובנות. אתם אומרים לעצמכם, בכנות: האם למדתי משהו מקריאת מתכונים כשירה, מהסעודה בכיכר סטאיוֶוסֶנט (אנ'), מקריאת מימי שרתון[4]. אני אומר לכם, אם לא למדתם כלום מכל המוזכר לעיל, פירוש הדבר שישנתם בזמן נגינת הכינור הנפלאה של מייקל והאודה לתהילה של פאם למתכון הברווז הצלוי; ואם לא, וגם זה אפשרי, ידידי, אז אולי אני מורה מחורבן. (עמ' 284)
  • להיות מורה, דוד הרדן, הוצאת הספריה הציונית, 2008

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 תגובה מעניינת לכתבה ב-The Marker: כותרת: אוסף אמירות נבובות ותו לא, מאת: מציאותי; (1) אי אפשר לנהל שום מערכת ללא מדדים. מבחני השוואה הם כלי ניהולי. מה שפגום זו ההכנה לאותם מבחנים שמטרתה לעוות את התוצאות. (2) יצירתיות היא כישרון מולד. אי אפשר לקחת אדם מהשורה וללמד אותו להיות מקורי כמו שלא ניתן לקחת כל אחד מהרחוב ולהפוך אותו לשחקן כדורסל מקצועי. על אותו משקל, תרגול המיומנות מביא לשיפור בשני המקרים, אבל עד גבול מסוים. (3) יש הרבה יותר סיפורי הצלחה (שאגב, לא בהכרח נמדדת בכסף) של אנשים שעברו את המערכת כמו שהיא. זו חכמה קטנה מאוד להכניס צילום של בודדים שהצליחו מחוץ למערכת. מי שנטש את בית הספר הגיע בסבירות גבוהה הרבה יותר לקו העוני מאשר לאימפריית הייטק. (4) למרות מה שאימא אמרה לכם, אתם לא כאלה מיוחדים. אם אני צריך לאייש תפקיד הדורש יכולות מסוימות, אני לא אשרוף חודשים בראיונות אינסופיים של אנשים שאין להם מסמך המעיד על יכולותיהם הבסיסיות. אני אסנן ע"פ תעודות מאותם מוסדות "מדכאי היצירתיות". כן, אולי אחמיץ כישרון יוצא דופן, אבל האמינו לי שיש מספיק אנשים כישרוניים (ויצירתיים!) היודעים לחיות במסגרת. (5) אגב, איך יודעים שהחינוך ליצירתיות מצליח? סומכים על הגורו התורן? במאמר הוא מביא את פינלנד כמופת. על סמך מה? מבחני השוואה משוקצים, כמובן... ההצלחות הפיניות הגדולות, לטעמי, חלו בשיטה הישנה (נוקיה ולינוקס קרו עם מהנדסים מהסוג "הישן"). לא שמעתי על פריצת דרך פינית שהגיעה מתוצרי החינוך המהולל במאמר. (6) הכלכלה, הבריאות והצבא של היום נשענים על מדע וטכנולוגיה (אני מתייחס, כמובן, למדינות החזקות יותר). זו עובדה. סביר שראש מדינה ירצה למצות את הכישורים המתמטיים והמדעיים לפני שידחוף תכנית המעודדת ריצה מהירה יותר במאית השנייה. בהצלחה למי שרוצה לקיים מדינה (במיוחד בשכונה שלנו) עם זמרים, נגנים וציירים (הסליחה עם כל שאר המקצועות והתחביבים) יצירתיים ומקוריים ככל שיהיו.
  2. ^ מסעדה סינית, חדשנות לא-פורמלית; לא חינוך מזמן ביסמארק, (שאומץ ע"י רפורמטורים אנגליים, משם מיסיונרים לארה"ב – ליפן ודרום קוריאה... ) – מאה 19; חינוך ללא מורים; דוגמאות לבתי ספר ממציאים מחדש: big picture – אוסטרליה, ארה"ב; Kunscap Skolen בשוודיה; Jaringon – קוינסלנד, אוסטרליה; Reggio Emilio, איטליה (משפחתי); ג'פרי קנדה (משפחתי, הארלם); סבסטיו רוקה (בלו הוריזונטה, ברזיל Sebastião Rocha (treinador de futebol)); מדהב צ'בן (פראת'ם) – מודל המסעדה הסינית, לא מקדונלד'ס (רעיון של מק'נזי)
  3. ^ אלה שרוצים להספיק את החומר, וציונים
  4. ^ מבקרת מסעדות