משתמש:Avneref/האיש ההוא

משפחה

• בכביש במאווי עקף אותו מישהו בפראות. צעק: מי נתן לך רישיון, אידיוט?! הנהג יצא בכעס: למי קראת אידיוט? - וזה היה אח של רבקה.
• כסא נוח: בדרך לגירושין, גר בדירה אחרת בקיבוץ, תמיד הביא את הוריו לישון בחדר שלו, כדי שלא ידעו שמתגרשים. כסא הנוח לא היה שלו, כך אמו הרגישה שהוא בדרך להתגרש. אחרי שנים, ראה אותו כיסא אצל אחיו חיים, וכך ידע שגם הוא מתגרש.
• הרכיב את יאיר על כתפיו, וכשפנו אליו אנשים - העמיד פנים שלא ידע שיש לו ילד, "זה לא שלי".
• גדי קרול מכפר גלעדי, בן-דוד מדרגה שניה ), שייט אגדי וסגן מפקד השייטת (גם אחיו, עמוס). רפול הדיח את המפקד בגלל שמ"מ נהרג מריקושט של עצמו, מפקד חיל הים אלמוג הציע לקרול להיות המפקד; סירב, בנסיבות האלה. בטקס סיום ביקש רשות להמשיך מרפול, שענה בצחוק "לא"; הסתובב לחיילים ואמר: תם הטקס. בכנס סא"לים ומעלה הכריז, שהרמטכ"ל ומפקד חיל הים משקרים. נסע בואדי ערה עם טרמפיסט, שאמר שצריך לגרש את הערבים; הוריד אותו באמצע והציע לו להתחיל מעכשיו.
• בטקס סיום התיכון של בתו, טל, כל תלמיד התבקש לרשום את שמו המלא, ואחת התלמידות הציגה כל תלמיד בשמו. כשהתקרבה טל (שאין לה שם אמצעי), אמרה התלמידה במבטא אמריקני: "טל, הכוסית, שנברג!"

דודיק

דודיק רוטנברג [1] [2] [3] (יליד 1936?), אחיה של אסתר גרושתו, גר היום בראש פינה.
מ"פ ב' בקרב על גבעת התחמושת#מהלך הקרב. פל' ב' נשלחה לתעלה (ה"ארוכה") בין ביה"ס לשוטרים (שנחשב ליעד הקשה) לבין הגבעה; אחרי שהשלים משימתו, התברר שפל' ג' של עובד "דדי" יעקבי (בגבעה) לא תפקדה, ונשלח להשלים את משימתה. נשארו לו 7 בריאים, כמאמר השיר. חיילים של דדי שאלו מה לעשות איתו - אמר: לירות בו...
ביקורת על מרדכי גור: בעיקר רצה להצטלם כמנצח בקרב; לא נתנו לאויב אופציה לברוח. הנוהל היה חפוז, בא עם הצעה חלופית לקרב (כמו במלחמת לבנון הראשונה, כשאריאל שרון רצה להיכנס לביירות.
במלחמת 1973 גורודיש שלח אותו עם יוסי יפה (מג"ד 66 בגבעה) למשימה בביצות סיני; דודיק: הפקודה טיפשית, מוכן ללכת, אך ללא חיילים. נפצע קשה בקרב העיר סואץ; יופה שכב כמה קומות מתחתיו. כשחומי בא לבקרו, ראה את יופה מלטף לו את המצח.
בן קבוצת כנרת, עבר לגונן. מדיר רגליו מהכנסים, רק עם המשפחות.

• חומי ראה יפהפיה, במכנסיים קצרים עם גומיות, שהזהירוהו שהיא נשואה באושר. שאל: יש לה אחות? הפנוהו לאסתר. חיזר אחריה: "יש לך שעון? - אז תראי איזה אלוף אני."

חיפה

אבא של חומי, יצחק שנברג, זגג, אמיץ מאד. שמע שהבריטים יפשטו על סליק באזור הצפון, לקח שק מלא בסטןים, רובים ואקדחים, ועבר ליד ג'יפ עם "כלניות" בריטיות. במקום להתחמק – ניגש אליהם וביקש סיגריה. באדיבות בריטית הציתו לו סיגריה, ושאלו: ומה יש לך בשק? ענה להם: ברור, סטנים, רובים ואקדחים של ההגנה! צחקו והלכו לדרכם.

• רני אייזנברג הגיע לצופים בחיפה, אחרי שחומי עזב לכפר גלים. לכן לא הכיר היטב, רק שמע. התגייס לנח"ל המוצנח, הועבר לתותחנים; הלך לקצינים, סיים תואר שני ב-UCLA, חזר למלחמת 73, נפצע ברמה"ג. ב-1975 בגל 28 התנדב לטיס, סיים בהצטיינות, היה מפקד טייסת פנטום, F-15, רמ"ח מבצעים. אח"כ ראש חטיבת אופטיקה באלביט. לימד מתמטיקה את נחומי (חומי) פלדמן, ששנא את בית הספר ואהב להסתובב ולעשן. לימים נחומי הפך לאסטרופיסיקאי באוניברסיטת קנזס. רני רצה להזמין אותו להרצות בכיתה הטיפולית, אז רני התקשר לחומי, כי חשב שהוא נחומי... ששלח לי את המצגת שלו ב-PDF.

כפר גלים

• כדורגל (שיחקו יחפים?)
• אורי שוהם, מורה לספרות, חביב הבנות, קנאת הבנים (עם צלקת). אשתו - תלמידה לפסנתר, התחילה בגיל 79. אהב את חומי במיוחד, עד שיום אחד העביר את העדפתו לאחר - לארזי, בטענה שחומי "נמלץ מדי"; גמל אותו מהמליצות; עודד את כולם לקרוא ספרים, חוץ מחומי - המליץ לו לקרוא עיתון ספורט. לאמו לא היה אכפת מציונים שליליים, העיקר שלא בכתיבה יוצרת; באה ליום-הורים וגערה בשוהם - צעק עליה בחזרה; חומי אמר לה: אמא, הוא צודק.
  • כשמת, נכנס אחיו, ראובן שוהם (כיום פרופ' לספרות), לנעליו. נהג לפרסם בכל יום שישי, שיר מספרו היחיד, ובשבת - שיר של ראובן; כשנגמרו השירים מהספר, המשיך לפרסם מעזבונו. חבר הכי טוב בפייסבוק - סגירת מעגל.
  • בניו: 1 מעל 60, לא דומה לאבא; 2: בספרת אנגלית הייתה לחומי חברה מדהימה, מצטיינת, מסתבר שהיא ובעלה - זוג חברים הכי טוב שלהם - ענר שוהם.
• ארזי היה תלמיד דחוי (בעממי), בכפר גלים שינה כיוון - נהיה מנהיג, נשאר פרחח - ובחור רציני. חומי העביר לו דפי-חומר - עם שגיאה מכוונת.
• חברים להפלגה: (1) רון זרמי, בן של מאיר זרמי [4] [5] [6]; מבריק, אבל כנראה עם פגיעה קוגניטיבתית או התחלה של דמנציה. (2) משה גבעון, מוכשר מאוד, חסר כישורים חברתיים; היה צועק על רון, בלי לשים לב. באחת העגינות יצאו שלושתם לטייל, ורון הלך לאיבוד. חומי ניצל ההזדמנות, והעיר למשה שהוא צועק על רון. משה טפח על מצחו: "באמת, יש לו כל הסימטומים של דמנציה, כמו לאבא שלי!". חיפשו אותו בהיסטריה, עד שהתייאשו וחזרו ליאכטה. רון עמד על הסיפון ושאל: "מה קרה לכם, יש לכם אלצהיימר?"

גונן

• ארזי, המשתין בכולבויניק (נענה לכל אתגר שהציבו לו); בתו: עתר שפע. נפטר ב-2009.
  • החבר הכי טוב. ישר מאד. מבריק. שחקן ברידג'. החבר הכי טוב של יהונתן גפן, הלכו לבר בשכונה עלובה בטירת כרמל (גיל 15); פניני היה זורק נושא, מקציב זמן והיו צריכים לכתוב שיר. הביאו למדריך ספרותי, הביא לאורי שוהם; מארזי - עוד נשמע. אבל הלך לכיוון של מזכיר משק, ניהל מיג"ל (מכון וייצמן של הצפון...) כשתל-חי תהפוך לאוניברסיטה - הרבה בזכותו; למרות שלא למד כלום באקדמיה. כל המדענים במיגל חשבו שהיה פרופ' לכלכלה. סידר להם פרופסורים בתל-חי. לא ידע פחד. התערבויות מטורפות.
  • נכנס ליוטבתה, ראה חבורה של נהגי משאיות מחוספסים, ושאל בקול מאנפף: "בנים, מישהו מכם עולה צפונה?..."
  • אחותו זיוה פגשה את חומי: לא השתנית! ענה לה: אני יאיר בנו, חומי מת. התעלפה, וארזי מת מצחוק.
• היה אלוף הגליל בהעברת צינורות השקיה, בריצה.
• שמעון כהנר (קאצ'ה) הרבה רוח וצלצולים. בא למפגש בוקרים עם גבס על היד (מזמן לא ראה צבא); מה קרה - החלקתי ונפלתי במטבח; לא האמינו - זה היה נכון.
• בר-יוסף, מהנדס, מאיר שלו נוהג להזכירו בטור שלו כחבר מהנדס שעימו הוא מתייעץ. בהרצאה של שלו בפאלו-אלטו, חומי שאל את שלו אם המהנדס הוא בר-יוסף - אכן.
• יואל ארד: בן אפיקים, מסגר. כתב מכתב בקשה להצטרפות לקיבוץ, בשם ערבי. (בספר של אסף ענברי מוזכר מקרה דומה, באפיקים.) יחד עם דודיק רוטנברג. הודח מקורס טיס כי היה פרא אדם, מוזכר אצל יפתח ספקטור: טיס מצויין, פרא. כל בניו בסיירת מטכ"ל, ספקטור לקח אחד מהם להיות הממציא של יחידת שלדג. היה לו רשיון למטוס קל; אחרי 67 טס מעל רמת הגולן וצילם, וזיהה עמדת טנק סורי. לקח את צוות המסגרים: דודיק, ועוד שיריונר אחד, שלא האמינו, גילו T-64, התניעו ונסעו לגונן. פשטו על מחנות סוריים, גנבו חלקים ממשאיות Praga צ'כיות, לקחו מנוע שלם, פינים מטנקים בקרית שמונה. יואל פרק את הצריח, הפך את התובה לאטרקציה לילדים בחגים; אח"כ צבע בצהוב ובנה עליו מזמרה, כולל זרוע הידראולית עם עמדת מפעיל בקצה. רפול בא לראות, עשו לו הדגמה; כל מי שניסה - חשש להתרומם לגובה, אבל רפול עלה בבת אחת לשיא הגובה, ושאל: זה הכל?!... כתב להם על מפית: "אני רפול מאשר לכם לקחת את התובה, ויואל - תבוא כבר לבקר בתל עדשים." בצבא גילו, ויקותיאל אדם שלח להחזיר - הראו לו את האישור. מייכלזון היה חבר שהציע לו לעזוב את הקיבוץ ולהיות שותף, לבסוף התעשר ממכירת "מייכלזון" ("עֶפְרוׂן") לקטיף.
  • * (מישהו) בזז ציוד חקלאי סורי. אחרי חקירה, החזיר את כל הכלים פרט לטרקטור אחד - שהיה למכונה הכי טובה מסוגה בקיבוץ.
  • בנה בור עם מים, שם התאמן. חומי הביא רעיון ל-Man Overboard, בא ליואל למצפה ליד מעלות, התגנב אבל יואל קפץ מהשיחים וחנק אותו; הציע שיפור לרעיון למרות שלא ראה יאכטה מימיו. בנה גם רמפה לנגמ"ש לעליה לתצפית, חומי התאמן איתה במילואים.
  • מת ברכיבת אופניים בנחל ארבל; חומי: אולי אני אשם.
• בכנס קצינים ברמה"ג, הראשון שדיבר היה פישל, זקן הבוקרים, רומני בעברית עילגת, שהתלונן על פרות שמתו משרפות אחרי תרגילי-אש. הקצינים לעגו, ורפול (מפקד פיקוד צפון) התרגז: אתם כאן כדי שהם ירעו פרות, ולא שהם צריכים לפנות דרך כדי שאתם תתאמנו! מאז חייב שיהיה בוקר בכל חפ"ק בתרגיל, ויכול לעצור כל תרגיל; הבוקרים מהקיבוץ היו עוצרים להנאתם.
  • רפול חזר לילה אחד לחדרו, וראה שני דרוזים ישנים, אחד מהם במיטה שלו; הוא פרס שק-שינה על הרצפה והלך לישון.
• קנו 2 פרים להרבעה במעגן מיכאל, קיבלו אחד עם אשך 1, והשני בריא ("3 ביצים") אבל הומו - קפץ רק על פרים. לימים, חומי היה מתרגל של טייס ממעגן מיכאל, נתן לו נכשל אחרי שהיו לו רק ציונים מעולים. רק אחרי שבוע, גילה לו שזאת נקמה על הפר ההומו.
• יובל: אגדה. משורר במהותו, אבל "לא מתעסק במה שאתה טוב, אלא במה שבא לך". רצה להיות מסגר, אבל היו ידיים שמאליות. אסור היה לעבור לידו - מיד היה מגייס אותך למשימה. ניסה לפתוח בורג, חומי היה סבלני: אולי נפתח את האום מלמטה?..
• יובל נופר (מראיינים אותו על שביל ישראל) מ-ילקוט הכזבים: נסע עם עגלת אבטיחים, עבר את נוטרה, ראה מכונית קצינים של האו"ם, נתן להם אבטיח: קחו, למרות שלא מגיע לכם; אז מדוע אתה נותן לנו? - כבני-אדם, לא בתור ארגון. הסורים היו גונבים פרות, והצבא לא עשה כלום. אמר: הם מבינים רק כוח, ועל הצבא אי אפשר לסמוך; הוביל כוח משימה, הלכו איתו כי לא נעים. חטף כדור גוריאנוב, נראה קצת כמו ערבי (דומה למאיר הר-ציון); בביה"ח אחות שאלה אותו בערבית מה שמו - "יובל נופר, מדבר ומזמר עברית." כשהיו במוצב שיא הר חרמון, לא נתנו להם להיכנס, אמר להם: אם לא מכניסים אותנו - בואו נלך; בסוף חשבו שהוא הר-ציון, ועשו להם כבוד.
  • כושר גופני, כל שנה עשה מרוץ הקפת התבור, והאימון שלו היה - המרוץ בשנה הקודמת. היה קהלני אחד שתמיד ניצח, עד שב-1967 קיבל ריקושט ברגל. יום אחד הביא את חומי, נתן פתיחה מטורפת, רץ על קו-גובה, על גבעה קטנה בשיפוע תלול היה חפ"ק, רץ לשם במקום שני, פנה לאמבולנס ושאל: קהלני כבר פה?
  • החבר'ה מהמילואים גדלו על סיפורי-יובל. פעם היו בגולן, חומי יצא הביתה, וכשחזר אמרו: נחש מי היה פה - המג"ד, לשעבר מגונן; הם סיפרו לו מסיפורי יובל, הוא מיד שאל "חומי פה?" - זה היה גל נופר, בנו של יובל.
  • דודיק טייל בסוריה (שנות ה-50), גבול לבנון; תיכנן היטב, חזר בשלום; יובל שמע, לא תכנן, הלך פרטץ', ראה שחיילים סוריים גילו אותו - רץ לחיילים הלבנונים, היה שם בשבי תקופה קצרה. בפוסט פייסבוק, חומי הביא את הדוגמה: ביבי יכול להתמסר לדמוקרטיה - לפח הזבל - לא נעים, כמו השבי הלבנוני; אבל מעדיף לחסל את הדמוקרטיה.
  • יובל למד גאולוגיה; חומי היה במכתש רמון וראה חבורת סטודנטים, כששמעו שהוא מגונן - ראש החוג, נראה "ישו" סיפר לו על יובל, היחיד משנה א' שהשאיר אחריו סיפורים.
• בכל פורים נהג חומי לשתות, ואז לומר "נמאס לי מכולכם", ולקפוץ מחלון הקומה השניה של חדר האוכל; אנשים לא ידעו, שבחוץ הקרקע גבוהה ואין סכנה.
• קנה מסור בנזין חדש לקיבוץ. בחזרה היה פקק בכביש מע"צ, התברר שעץ נפל על הכביש. חומי רצה להסתובב ולנסוע מכביש 90, פתאום נפל עץ גם מאחריו. נזכר שיש לו מסור, יצא לגשם וניסר לחלקים, והזיז לבד כל אחד, איש לא עוזר. כשחזר למכונית, צעקו לו: "מע"צ, כמה זמן לוקח לכם?..."
  • באחת ה#ההפלגות ישבו במסעדה, ובעל הבית הזקן התקשה לשרת תוך חציית כביש. הסועדים צעקו עליו שיזדרז, אז טלקי התנדבה לעזור; צעקו גם עליה.
• שולי צפריר: עבדתי איתו בבקר. הליכודניק של גונן, והקיבוצניק הכי אדוק. בחור טוב, ישר כמו סרגל, עקשן כמו פרד, עוד מלפני הפציעה. מבוגר ממני ב-9 שנים. את החברה הראשונה שלי גנבתי ממנו אבל הוא לא נטר לי. לא מכיר את סיפור הסג"מ מגולני. באתר "נעמוש".
• פוצ'ו: היה מורה לחקלאות בכפר גלים, אבל לפני חומי. סיים אגרונומיה אבל לא המשיך את המצאת הטפטפת (באתר של פוצ'ו). חומי: והפיספוס של גונן היהירה היה כאשר דחתה את ההצעה של חצרים לשותפות כי הם לא עמדו בהזמנות. גונן דחתה אותם, ועל ההזדמנות קפץ קיבוץ יפתח. גונן המשיכה לחפש לעצמה תעשייה ורק הסתבכה במפעלים כושלים.
• אחרי מלחמת 1967, מישהו מהקיבוץ נסע לרמת הגולן ומצא (עגלה?), טרקטור ורהיטים. בחזרה, חיילים במחסום בדן שאלו על הרהיטים הבזוזים, אז השאיר את הרהיטים ונסע עם העגלה; חומי: עד היום העגלה הכי טובה במשק.

סדיר

• בטירונות ארזי היה חניך-תורן, תמיד נשאר בשק"ש וצעק לכולם לצאת מהאוהלים. יום אחד צעק לצאת, כי "האידיוט" (המ"פ) עוד מעט יגיע; המ"פ כבר הגיע ושמע, משך המוט והפיל עליו את האוהל. יום אחד השתין בתוך RPG-7 מחוץ לאוהל - על הרגל של המ"פ.
  • היה כוון תול"ר בפולגה של רס"ן דן שומרון (הגיעו ראשונים לקנטרה, שומרון פנה לג'יפ הקרוב ביותר: תירה), ירה על חלון מ-50 מ', ופספס את כל הבניין; שומרון: "זה ייכנס להיסטוריה הצבאית"...
• שמוליק מרקו (גאולוג, כיום פרופ' לגאופיזיקה בת"א, מומחה מס. 1 בישראל לפלאומגנטיזם, ופלאו-רעידות אדמה; בדוקטורט עבד על מצד עתרת), קצין בסיירת גולני, היו שמועות עקשניות שהלך פעמיים לפטרה. יום אחד נסע לשם באופן חוקי, וחזר פצוע. הוא סיפר שהחליק ושבר את ידו. חומי שאל: אחרי פעמיים, לא הכרת את המקום מספיק כדי להיזהר?..
  • שמאלן מאד, לא מוכן להיכנס לשטחים. בגאולוגיה: מרקו, אמוץ עגנון (מטכ"ל), ומישהו מסיירת צנחנים...כאלה שהיו איתו בסדיר - אמרו שהיה בפטרה פעמיים - ואז היה מעביר נושא. יום אחד פרצו לחבריו לאוטו וגנבו רדיו; היה נווט, הוביל לפי העקבות למאהל בדווי - מכות רצח (?).
• צבי פריץ', מ"מ שלהם בגדוד 50, קטן וזב חוטם. לימד אותם קרב מגע והרביץ לחייל רזה. החיילים התלחשו: נראה אותו מול סרור, או חומי... סרור "התחבא"; שאל "מי זה חומי"? והרביץ גם לו. גם בריצה. אמיץ/פזיז, במלחמה נהרגו בגללו 2 חיילים, סתם. בסוף השירות נעמדו מחוץ לגדר הבסיס וצעקו לו: "פריץ' בן זונה!"; ענה: "חכו חכו" (ניפגש במלחמה...). כשהתגייסו למלחמה, ארזי בא חיוור כסיד: "פריץ' פה"...

מילואים

• יהודה זיכרמן, מ"מ דתי, בעת סיור בדהריה בדק מחסניות - לחומי לא היה בכלל נשק.
• יהודה עוזרי, חייל מצטיין; תואר שני בטכניון, אלביט; לקח את חומי טרמפ למפגש...
• נדב, בחור מגודל ומזוקן, בתחקיר על ביום-אויב חומי הניח את ראשו על כתפו, וכל המפקדים התחילו להתלחש; כשנדב ניסה להדוף, חומי שאל בקול צפצפני: מדוע אתה מתייחס אלי לא יפה?..
• זיגלמן שכב בית חולים, משותק בידיים. הביא לו את פונטנלה של מאיר שלו, ואמר שיבוא לעשות לו מה שמסופר בעמ' 215-217 (גבריאל ושני הנאהבים האחרים שבאו כדי לאונן לו).
• מ"מ: איגי - "המטורף"?
• לוקאץ' , מ"פ שהחיילים העריצו, עד שחומי שם לב שהוא לא יוצא מהמוצב, מנהל הכל מבפנים. הגיע מג"ד צעיר והודיע שלוקאץ' מודח, בלי להסביר. אז חומי הצביע והסביר - ?
• גיא בר-טל, צעיר, אתלט, אצן ושחיין, אבל קצר ראיה. בהפלגה, חומי שחה איתו ליאכטה, בקושי עמד בקצב אז (מספר פעמים... כנראה פעם אחת) כיוון אותו ליאכטה אחרת, שם עלה מבלי לראות שהיא לא שלנו.

1967

• גבי ברזל, מ"מ שמאד אהב, בנו של אלכסנדר ברזל#ביוגרפיה; היום בן 70, ד"ר לקולנוע; אז מ"מ קיבוצניק, "סבון". צנחו עם התותחים באל עריש, התחפרו עם מכושים וטוריות, בסוף חומי הלך לים; גבי נעלב, הגיש תלונה; במשפט חומי המציא שפשפת, שהיה חייב לשטוף במי-מלח. גבי הגן על חומי כשראה שהוא עומד לחטוף חזק. היה משורר נפלא, פילוסוף. בגללו הקידום של חומי נעצר - היה יכול להיות סמל מחלקה מצוין. (התגייס והשתחרר - טוראי).
  • אשתו, פרופ' נעימה ברזל: "המתנחלים בלבבות: ניצחון גוש-אמונים על הקיבוצניקים של "שיח לוחמים".
  • מול ג'בל עתקה, לקחו ציוד מצרי ובנו להם מחנה מאולתר. היו איתם: אריק, היום מהנדס אזרחי בעל מפעל לטיהור שפכים ("חרא של מהנדס"); יורם אלדר, בחור לא גדול אבל אלים; יורם ברעם, היום פרופסור.
• בגלל שלא היה צורך בהם בסיני, שלחו אותם לירושלים. במוזיאון רוקפלר שמרו על שבויים ירדנים, בזמן שהתחבאו שם ירדנים אחרים.
• אלכס גולדפרב, חייל טוב; בכל יום זכרון, חומי שאלו: איפה המיצובישי שלך?... התעצבן, ואחרי הסירוב של חומי התקררו יחסיו. כש(אידיוט הפלוגה...) הפך לחבר כנסת, חומי איבד הכבוד למוסד.
• חיים עמית (מעמוקה), צעיר ב-3 שנים, שרתו במילואים בחטיבת הנ"ט, גר ביפתח, היה חבר של חברי-גרעין של חומי: סרור, פוקס. בדיוק כשחומי קרא את דיוקן האמן כאיש צעיר, קרא פוסט של עמית, שסיפר שהיה מפקד מארב שבו בוגי היה חייל; בוגי ביקש רשות לקום להשתין, ועמית ציווה שיעשה במכנסיים; כששאל, איך היה? ענה בוגי: בתחילה חם ונעים, אבל אח"כ קר. חומי משוכנע, שציטט מג'יימס ג'ויס, מתוך סצנה בספר.
  • בחתונה של גוני (מיראון) ותמר (של חיים), חומי בקושי זיהה את עמית, עד שסיפר שחומי ראה בשקם רס"ן זקן, ושאל אותו: איך התקדמת לרס"ן כל כך מהר?..

עובד

בקרב המיתלה זרק עובד לדיז'נסקי רימון-יד שהתגלגל חזרה; הוא ספג את הרסיסים והציל את חייו של יגאל גרבר. (רפול נשא תמונה שלו בכיס) עמוס - בנו של גרבר, וחייל בשם עובד ("פשיסט", שנהיה מ"פ), היו חיילים בפלוגה. במילואים בראש הנקרה, חומי זיהה את עובד כבן אחיו של לדיז'נסקי, ולחש לו: אם גרבר בסכנת חיים, אל תציל אותו!

מלחמת לבנון הראשונה

• סרבנות בישראל#יש גבול
  • כשסרב, המג"ד (עירא כהן) לא רצה לשפוט אותו, הוציא אותו על גיל ???, למרות שהכי זקנים היו יותר צעירים ב-5 שנים; המציא תרוץ: לא רציתי לפגוע לך בקידום. חומי: לא הקידום שלי, שלך!
    אחרי שנה, קיבל צו לבוא ביל"ו - לחטיבה; המח"ט עשה פטנט, שכל מי שהחמיץ מילואים בגדודו - יגויס לגדוד אחר (סאגרים); נדלק על הפלוגה - התיידד עם המ"פ, השמן עם הבייבי פייס.
• מ"פ נערץ (שהחליף את לוקאץ' ): יגאל רינגרט (השמן). לא ספר את המג"ד והמח"ט, שינה נהלים מעצמו. נהג לתדרך יומית את הפלוגה באופן דמוקרטי, כל אחד הביע דעה, אם כי הוא החליט בסוף. באחת התעסוקות ירדה פקודה, שכל הכוונים של הטאו יתאמנו בסימולטור במקום לשמור ולסייר, חומי הציע: לא צודק, גם חלוקת הסיכון לא הוגנת; יגאל: תשכחו כל מה שאמרתי, הם עוזבים. אהב מכונאות, תמיד שכב מלוכלך מתחת לנ"נים.
  • איים, שמי שלא יהיה טוב - בסוף הקו עוזב. באנצריה הזמין חיילים לראיון פליטה - גם לחומי! הציע לו להצטרף לפלוגה שלו. יגאל הלכו לנגבי (מח"ט, כולם פחדו ממנו, דומה לעומר שריף, לא ראו מחייך בחיים); זכרון של פיל - זכר את חומי, "נהיה צעיר?..." יגאל התבלבל; מה הבעיה עם המבוגר - הניסיון?(...) הכושר? - כן! אז בוא תחרות ריצה, מי שמפסיד - עוזב את החטיבה... - פעם ראשונה שראו צל של חיוך בעווית הזין שלו.

מלחמת 1973

• אריק מסינג מהטכניון: במשך חצי שנה היו בק"מ ה-101, עלו לעמדות אש כל יום; כל הנשואים כבר התגרשו, הסטודנטים נשרו, העצמאים פשטו את הרגל. יום אחד עלו עם זלדה לעמדה, חומי פיקד, זיהו ש-BRDM-3 יורה לעברם סאגר אבל ירו טיל טאו בחזרה, מה שחייב כיוון של הצלב על המטרה, בעמדה, עד הפגיעה. חומי פקד "נהג אחורה!", אריק הכוון בשלווה: "יש לנו יתרון של 5 שניות." (כדי להצליח, הוא היה חייב לדעת שהטאו - זמן מעוף: 15 שנ' - שוגר לכל היותר מספר שניות אחרי הסאגר - 20 שנ'). הנהג הציע לטען לברוח - ברחו. שמעו את הסאגר, כשאריק עסוק בכיוון - לא מפחד; בסוף פגעו במצרים, הסאגר נפל. חומי: "אתה מצפה שאדווח כדי שתקבל צל"ש - זין תקבל!
  • אריק סיפר אותן חידהות הרבה פעמים, חומי העמיד פנים ששומע בפעם הראשונה. חומי שאל אותו חידות ללא תשובה, רק כדי להעסיקו. איש גדול, עדין-נפש. במילואים נפל לחרא של עצמו, וכמעט התאבד. אהב חיות; חייל אחד ירה בחיות, אריק היכה אותו ואז הלך לשבת על גבעה חולית, ובכה על שנהג באלימות.

ספנות

• יש מנהג, שבכניסה לנמל, הקפטן לובש חליפה. באוניה של חומי, פלמ"ח (של תרשיש-סלע, של הקיבוצים), הקפטן אילו אידלמן מעין חרוד קיבל את הנתב במכנסיים קצרים, וההגאי הדביל היה בחליפה; לכן הנתב פנה אל ההגאי: קפטן, למה אתה לא נותן למלח פשוט לנהוג?.. בים סוער תמיד עשה פרצוף מפוחד: "גל כזה לא ראיתי מימי, מי יודע אם נשרוד... נתן לחומי הצעיר לרתך סיפון שלם בכפיסי פלדה, וכשסיים פקד לפרק הכל והסביר איך צריך להרכיב אחרת.
• נחשון ישראלי מדגניה (מח"ט 55) היה ב"תרשיש" וויפר - התפקיד הנמוך בחדר המכונות. רמי חייקין ממשגב עם היה מהנדס ראשי, ובמילואים קשר של נחשון. היה לו במנשא בקבוק ויסקי, שנחשון היה שותה בקש.

גאולוגיה

• אהרן לבנשוס, מרצה לכימיה, הסביר את משוואת שרדינגר, נשמע אנטיפת, חומי רצה לעזוב; במפגש מחזור של בי"ס יסודי ליאו-בק, התגלה כנחמד: "לא הבנתי בעצמי את המשוואה, לכן לא הסברתי."
• אמנון פזי לימד אינפי; סטודנט לא הבין, פזי: אתה חושב שאני מבין?! מתרגלים לזה!
• עבודת המאסטר: תוכנה בשפת פסקל לחישוב שדה גרבימטרי של הנגב. קיבל אישור ממנחהו במכון הגיאופיסי לישראל. קרא מאמר על אופטימיזציה לא-לינארית של שדה, שהביא רעיון לשפר הקוד, ע"י תיקונים באלגוריתם אוטומטי-איטרטיבי במודל, ומצמצם כרצונך את ערך פונקצית המטרה; כדי לפתור בעיה גאולוגית של המבנה העמוק של המונוקלינהות בנגב הצפוני. חומי הביא למנחה (שוקה פולקמן, שייט), בהעירו שהמאמר "עבודה ערבית"; המנחה חייך עקום וביקש לראות את המאמר - פרופ' מחבוב אל-חלבי מלבנון, חברו ללימודים בלונדון.
  • במכון היה ציוד קידוח, אז שכרו שומר ערבי שאיש לא התייחס אליו. חומי נהג לקחת ספרים אליו לבודקה, לשהות שם שעה, וסיפר שהוא פרופ' לפיסיקה, שעוזר לו לפתור בעיות.

• ברעידת האדמה ב-1989, הבניין היחיד שניזוק באוניברסיטת סטנפורד היה בנין החוג לגאולוגיה.
• דניאל עמית, מרצה של חומי למכניקה סטטיסטית; ממקימי החוג ל-Neuro-Science. פיתח (עם חנוך גוטפרוינד) מודל שליפה מהזיכרון. היה בוועד של ידידי אוניברסיטת ביר זית. סרב לשרת בלבנון, לימד פיסיקה בכלא שש. חומי התחיל תואר שני בגאולוגיה בהאוניברסיטה העברית בירושלים, עזב לתואר שני בגאופיזיקה באוניברסיטת תל אביב. בירושלים היו חברים ביניהם, אבל התנשאו על זרים ולכן התנכרו לחומי. חלש באנגלית, חיפש קורס של האוניברסיטה הפתוחה בעברית, מצא של דניאל. למד את כל התרגילים, שכולם היו בבחינה, הצליח וזכה לכבוד מהסטודנטים. לא לקח קורס נוסף, כדי שהתרמית לא תתגלה. דניאל היה מתחיל תמיד 10 דקות לא לעניין. רק סטודנטית אחת העזה לשאול במהלך ההתחלה, ואז התוודה שאף פעם לא מכין שיעור, ולוקח לו 10 דקות להיזכר.
• יובל בן-גיא, מנהל אגף סיסמי במכון הגיאופיסי לישראל (רכב איתו הרבה, הטופ ב-Rockies בקנדה); חומי התראיין אצלו (אחרי ששיקר למג"ד, יוסי שיין משריד, שהוא חייב לצאת לשבוע, כי חייב לסיים את הדרישות לתואר באמצע השנה, כדי להתקבל להמכון הגיאופיסי לישראל; אם יגמור בסוף השנה יתחרו צעירים ואז לא יהיה לו סיכוי). יובל נתן לו הרצאה שלמה במקום לשאול; בסוף רק שאל: יש לך שאלות? חומי: אני חושב שאתם עושים פה עבודה נהדרת... מראיין אחר שאל אותו על משוואת הגלים - כן, בטח! מהקורס של צבי גורפינקל! לא שאלו, כי לא רצו להתעסק עם סטודנט של "אלוהים". המדען הראשי - אהב את החוצפה שלו, ואח"כ שנא אותו.
• כשהיה דוקטורנט, סטודנט שלו ישב תמיד מאחור, לא מגובש עם כל המבריקים, שמעזים לבוא לקורס גאודינמיקה במחלקה לגאולוגיה. הוא נזכר באמנון פזי, שהיה ממלא את הלוח בנוסחאות, מפסיק כדי להציץ בפתק קטן, וממשיך. חומי נשבע שאם יילמד - יהיה כזה. החליט לעזור לסטודנט - נתן לו את כל הרישומים והציע שהסטודנט יתקן אותו בצעקה במקומות מוסכמים. הסטודנט נהיה מקובל, חומי הכי גאה בזה מכל תקופת לימודיו (ומהצבא - בסירוב).
  • כמתרגל, אמר לסטודנטית ששאלה משהו, לפני זמנו: "רגע, פרה-פרה..." (נעלבה; בגלל שהשולחן הסתיר - לא ראה שהיא שמנה).
• עזב את הגאולוגיה כדי ללמוד הנדסת אוניות. לשם כך למד אינפי בהתמדה . אחד מכבי (שלא שם לב אליו מעולם) אמר לו: תפור עליך ללכת עם פטיש גאולוגים - זרק את הספרים וחזר לגאולוגיה.
• רפי פרוינד רכב לכל מקום על אופניים, בעקבותיו הסטודנטים וגם חומי קנו אופניים; כל יום היה עולה מבית זית לגבעת רם.
• רפי כצמן: אביו המסגר הוריש לו כישרון טכני. חבר משותף עם שרון קידר (ע"ע), ששלח אותו לרכב עם חומי, עם אופניו הכבדות. חומי תדרך: אני אתחיל אחריך, אבל בסוף הדרך אחכה לך; הראה לחומי את הגב, וכשחומי הגיע למעלה: "לא הצלחתי לרכב לאט עם ההילוכים הדפוקים;" שרון היה מבסוט. דוקטורט בגאולוגיה מ-MIT, התקבל לפוסט-דוקטורט בקלטק. שכר U-Haul עם אשתו, לא נתן זכות-קדימה והתנגש במיכלית. נהרג במקום, אשתו מתה בבית החולים; לכן הייתה היורשת, ומשפחתה תבעה את דפי הדוקטורט שלו.
  • גם ארי נשלח ע"י שרון לרכב עם חומי, עם אזהרה: אל תתחרה נגדו, הוא מהיר...
• שרון קידר, חבר מקליפורניה; דוקטורט מקלטק, בסיבוב ראשון גר בסניוייל. עבד ב-USG. עובד ב-JPL תחת Caltech, על GPS. בנו האוטיזם עידו לא מדבר, נוהם ומנפנף בידיים, מפחיד; התגלה כמחונן, לאחר שאמו לימדה אותו לתקשר בהצבעה על לוח אותיות; עזבה לו את היד ונוכחה שהוא מצביע לבד. כתב ספר מצחיק-עצוב, "Ido in Autism Land", חומי תרגם לעברית אך לא יצא לאור. כיום הולך לקולג' וחותם על הספר. לועג למטפלים שלו, טוען שהם טפשים. שרון לא האמין, אז לעג לו: אבא שלי, ה"מדען".
  • תאונת האופניים הכי קשה: מתחת לחלון של שרון, "תראה את אופני החדשות" - נפל הצידה בלי יכולת לחלץ את הנעליים מהקליטים.
• גדי ערן (נראה כמו לורנס איש ערב) וגדי שמיר [7], מסטרנטים במחלקה לגאולוגיה וכמו אחים. סופר סמולנים. עבודת השדה שלהם הייתה באזורים קרובים בנגב הצפוני, ערן: המונוקלינה (אנטיקלינה לא-סימטרית), נהגו לרדת עם ג'יפ לחלקות של שניהם. כל אחד הכיר מצויין את העבודה של השני, ואת תכניותיו להמשך המחקר. במלחמת לבנון הראשונה סרן מיל. ערן עלה עם ג'יפ על מוקש ונשרף בכל גופו, שבר שיאי ההשרדות עם הכויות, מת אחרי שבועות. שמיר הקפיא את המסטר לחצי שנה, השלים את של ערן, וחזר לעבודה שלו. שניהם סיימו בהצטינות.
  • חומי הוכיח (במכון הגאופיזי) ?? ע"י מדידות גרבימטריות; בלעדי ערן, לא הייתה לחומי תזה.
  • חיפשו בית לשכור בנטף, חלום ישן של חומי; פרופ' אהוד שפירא ממכון ויצמן למדע שהמציא את הביו-מחשב הראשון, הראה להם את ביתו הישן (בחדש שבנה שם, מופיע בשירה עם אשתו השניה, הפסנתרנית רויטל חכמוב); דיברו על ערן, ושפירא אמר: אתם בתוך הבית שלו; קנה אותו מהאלמנה, שעזבה את נטף.
• אמוץ עגנון (בנו של חמדת) נתן הרצאה בגאולוגיה; ביקש מחומי שכאשר יגיע לחלק שאמוץ לא בקי בו - שחומי ישאל שאלה פוליטית. שאל, ונענה: זה מה שמעניין אותך עכשיו, פוליטיקה?!..

הפלגות

הפליג בטורקיה, 2019. מקסים, "המרוקאי" בצנחנים, "הפכו" אותו לאשכנזי, אבל בעת ההפלגה תמך בטיפול המרה. פניני התחזה להומו, ובהיכרות, הושיט לו יד עדינה: "אני מניח שאתה מקסים?" חבר אחר שהיה בסוד העניין שאל את פניני אם הוא נשוי; אמר שלא, יש לו בן-זוג. "ואין לך בעיה עם זה?" פניני: "השלמתי, אבל הלוואי שהיה טיפול לבעיה. למה, אתה מכיר מישהו שיכול לטפל בי?"

ארה"ב

• בקאזה אלברטה [8] היה שכן שניגן על פסנתר את רחמנינוב (מס. 1; או אולי מס. 2, פה בביצוע אנה פדורובה), והסתבך שוב ושוב. חומי ניגן דיסק של היצירה, בכל פעם שהשכן נכשל. כהשכן בא לקחת כדור שנפל למרפסת, עיניו שוטטו בחדר אחר הפסנתר. אמר לו שהוא בקומה שניה, שאוהב לנגן בחדר השינה; השכן אמר שבחיים לא שמע רחמנינוב כך.
• כשהיה ב-retreat אצל הפיזיותרפיסט טים סאייר, כתב על הלוח שיש מחסור בכפפות, ולכן ישתמשו פעמיים בכל זוג; משתתפים קראו ונבוכו, ורק טים הבין, וזרק על חומי תפוז.
• בא לבקר את עומר היט, שהדריך סיור התמצאות לחדשים ב-UCLA, והלך כרגיל לאחור; חומי חיבק אותו מאחור - עומר סיפר לכולם שהוא דוד אהוב.

חברים

• חומי ניסה להוציא מהדת שתי דוסיות: שרה, ותמי היפה (כמו שרק דוסית יכולה).
  • תמי שודכה ליגאל אראל [9] (מ"פ שריון, לימים דיקן הפקולטה למדעי הטבע, נדיר שגאולוג; מפקד אית"ן); חתיך, הצטרף לתרגול של החוג במכתשים באמצע מילואים שלו, אחרי שנחת במסוק - נערץ הבנות. תפס את אשתו עם חברו הטוב, ומאז יצא למסע נקמה במין הנשי; לכן שבר לתמי את הלב, ועזב.
  • אח"כ שודכה ל:ראש החוג לגאולוגיה, גם הוא שבר לה. ול:אבא של האחות של יאיר. בסוף נישאה ליובל שדמי, ממענית, וכך התחבר עם חומי; חכם, עצלן; שופט נוער, פרסם פסק-דין בעניין צעיר פלסטיני ב-18.1.09; כתבתי אימייל על "שופט אמיץ" - חומי אמר לי שהוא חבר שלו. התלבט עם חומי מה לעשות עם הנער; חומי אמר: נראה אותך גבר - וכך נולד פסק-הדין.
• חנוך גוטפרוינד, מורה של חומי לגלים ולאופטיקה. נשיא האוניברסיטה, ראש ות"ת. חבר של דניאל עמית; ושל ארזי, שכופפו אותו להכיר אקדמית במרכז ידע גליל עליון (מיג"ל).

• קובי אסף (רופא) למד ביולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (רצה כלכלה, אבל לא היה אז), לא הייתה לו בגרות - עשה בחינת כניסה והתקבל לשנה א' בתנאי שישלים בגרות עד סוף השנה. בקיץ למד לבגרות רק במתמטיקה, לא החסיר יום מילואים - ישב עם ספרים בג'יפ וחומי בחן אותו; קיבל 100. שנה א' בממוצע 95 - עובר לשנה ב' בתנאי שישלים בגרות מלאה. שנה ב' בממוצע 95, בגרות בפיזיקה בציון 100, נתנו לעלות לשנה ג', אבל לא יקבל תואר ללא בגרות. סיים בהצטינות יתרה, אבל לא קיבל תואר, רק גליון ציונים. על סמך הגליון, איש לא חשב שאין לו תואר, התקבל למסלול ישיר לדוקטורט בפיזיולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים והוזמן (בלי שרצה או ביקש) לשנה ב' ברפואה. כשסיים דוקטורט בפיזיולוגיה (ו...)ברפואה, התחיל התמחות ברפואה פנימית. כדי לקבל שכר, המזכירות הודיעה שלא מוצאים את תעודת התואר הראשון מבאר שבע; הלך לבאר שבע וביקש את התעודה, בטענה שאבדה לו; ענו שמעולם לא הייתה. כדי לקבל משכורת, השלים בגרות באזרחות, מולדת... בממוצע 60.
  • הקים את יחידת הטראומה בהדסה עין כרם (ראשונה בישראל) ועמד שנים בראשה; מנהל המיון למשך שנים. בגיל 70 יצא לפנסיה, למד משפטים, הפך לעו"ד שמגן על הדסה בתביעות על רשלנות רפואית. ב-2018 נקרא שוב לנהל את המיון, במקביל לעו"ד.
  • בשדה התעופה פאיד, עמירם לוין נפצע קשה ואליעזר כהן טען שפינה והציל אותו; אסף היה חובש, טוען שטיפל בלוין, ושצ'יטה ברח מיד...
• רימון לוברני, חבר מאשקלון, בן-דוד של אורי לוברני, אביו היה מורה לספרות בכפר גלים; בן כ-80, ללא רשיון, בעל יאכטה.
  • בועז לאור היה מנכ"ל חברת הפחם; היה לו קפטן, עודד גול, שארגן מרד ימאים והשבית את האוניה "לה-פמפה"[10] מול חופי איטליה. בועז שלח מסוק, שפינה את הקפטן. לימים, חומי הפליג עם רימון וגול היה הסקיפר. מול בנימינה חומי התקשר לבועז, "מישהו כאן רוצה לדבר איתך", ומסר לגול את הטלפון; לקח מספר דקות עד שזיהו, וכל אחד אמר: "זה לא היה אישי, אבל..."
  • נדב לאור היה בגן של גאולה עמיר; בן-זוגה של אסתר (אביה של ענת, אחותו-למחצה של יאיר שנברג) הוא בן-דוד של יגאל עמיר.
• 3 ילדים של שרה ו-יקי נוף (חנות רהיטים ברשפון), מוכשרים מאד; עם רוני הגדולה רץ תמיד מגעש עד מכון וינגייט, על הדיונות למעלה (לפעמים עם נדב). הייתה לפניו (בת 16), ראה שעולה על דיונה, פתאום נעצרה, חוזרת, מקיפה את הדיונה. באמצע השביל יש נקודה שחורה. הרוח צפונית, בפנים, מטפס לכתם השחור - באמת: 2 ראשים ותחת - 2 גברים מזדווגים; בגלל כיוון הרוח, לא הרגישו.
  • נדב: מסיבה של בת-זוגו מרגבה, פתאום צריך ללכת - ליומולדת של חבר (70).

שונות

• חנן בן-נתן, רוצח אלים שכולם פחדו (כשנעצר פצע 7 שוטרים), העריץ את חומי בגלל הגיל, היה מרים משקולות ומתאגרף עם שק בלילות. חומי צעק לו שיפסיק או שהוא קם. ענה: טוב, לא צריך להתעצבן..." ולאחרים: שלא יתעסקו עם חומי. יום אחד פגש אותו בחדר הכושר, עם בת זוג יפה. הבחור רצה להציג בפניו את אידאל היופי שלו, וחומי התעקש להראות לו קודם מישהי שנראתה מושכת. בסוף חומי ויתר והסכים להיות שני. ולפני שחומי הספיק להראות לו את החתיכה, קרא הבחור אליה: אמא, מה את עושה כאן?!
• זרבבל גלעד כתב את המנון הפלמ"ח (נודע כ"שיר הפלוגות"); נתן אלתרמן נעלב שלא בחרו בו, וכתב את מסביב למדורה.
• אופירה, הרקדנית, (של מני כץ?); הצילה הפלגה סוערת, הים פוחד ממנה.
  • חפץ, כוכב בהפלגה אחרת
• ברנצ'ו סן-אנטוניו רץ אחרי יורם ברם; (?: אותו סיפור סיפר על רבקה נוימן...)

אנ

• אני: מאז שגיליתי שהנגזרת של סינוס (טריגונומטריה)#נגזרת היא קוסינוס, התחלתי להאמין באלוהים. חומי: והפסקת, כשהבנת שהנגזרת של קוסינוס הוא מינוס-סינוס!...
• ג'יי. ג'יי. תומסון זכה בנובל על גילוי האלקטרון, כחלקיק. והבן שלו, ג'ורג' פג'ט תומסון, זכה - חומי: על הגילוי שהאלקטרון הוא גל? אני: כן!
• ראובן שוהם: (1) הכי רציני, אנליטי; (2) מה חשב על ההרצאה?

סיורים

• שפד"ן 3-9555222 [11]
• נת"ע, שוקי 50-402-5265
• מחמל"י: dolphincenter ב immrac.org ט-54-9960171
  • אימוץ דולפין [12]