נתן צבי פינקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב נתן צבי פינקל
נתן צבי פינקל
רבי נתן צבי פינקל מסלובודקה
רבי נתן צבי פינקל מסלובודקה
רבי נתן צבי פינקל מסלובודקה
לידה 1849
תר"ט
ראסייני, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בפברואר 1927 (בגיל 78 בערך)
כ"ט בשבט תרפ"ז
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה תלמוד תורה (קלם) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ליטא וארץ ישראל
תקופת הפעילות ?–1927 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חרדים ליטאים, תנועת המוסר עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק מוסר, חינוך
תפקידים נוספים ראש ישיבת ישיבת "כנסת ישראל" סלובודקה
רבותיו רבי שמחה זיסל זיו, ה"סבא מקלם"
תלמידיו הרב משה מרדכי אפשטיין, הרב יחיאל יעקב וינברג, הרב איסר זלמן מלצר, הרב אהרון קוטלר, הרב שך, הרב יעקב קמינצקי ועוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"הסבא מסלובודקה" בישיבת חברון בעיר חברון
"הסבא מסלובודקה" מוקף בתלמידיו בעיר חברון

רבי נתן צבי פינקל, "הסבא מסלובודקה" (ביידיש: דער אלטער; תר"ט, 1849 - כ"ט בשבט תרפ"ז, 1 בפברואר 1927) היה מייסד ישיבת כנסת ישראל בסלובודקה, מראשי תנועת המוסר במזרח אירופה, אחד החשובים שבהוגי הדעות שלה, אבי אסכולת סלובודקה בתנועת המוסר, ומגדולי ראשי הישיבות בליטא ובארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי נתן צבי פינקל נולד בעיר ראסיין בליטא בשנת תר"ט. בגיל צעיר מאוד התייתם מהוריו, משה ומרים וגדל בבית דודו בווילנה. הוא נישא לגיטל וולפרט, נכדתו של רבי אליעזר גוטמן, רב העיר קלם.

בשנים הראשונות לאחר נישואיו ישב הרב פינקל על שולחן חותנו. לעיתים היה יוצא לדרוש בעיירות הסביבה. כשהגיע לעיר מולדתו ראסיין התרשם ממנו רב העיר, רבי אלכסנדר משה לפידות, שהיה מקורב לתנועת המוסר ומסר לו מכתב לרבי שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם", ובו ביקש מרבי שמחה לשים את עינו על הצעיר. נתן צבי, שלא ידע מתוכן המכתב, מסרו לרבי שמחה זיסל, שהחל לקרבו. בקלם התפרסם כושר ההשפעה שלו על הסובבים, ובהשפעתו הצטרפו רבים לשורות תנועת המוסר.

הקמת ישיבת סלובודקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סגירת בית המוסר "תלמוד תורה" בקלם בשנת 1876 עבר הרב פינקל תחילה לעיירה גרובין עם רבו רבי שמחה זיסל, יחדיו ניהלו שם "בית מוסר". עד מהרה התגלו ביניהם חילוקי דעות, והוא עבר לעיירה סלובודקה שבפרברי העיר קובנה, שם כיהן כמשגיח בישיבת "אור החיים" שבראשה עמד רבי צבי הירש לויתן. ישיבה זו נועדה לבחורים צעירים, וחלק מבוגריה היו הבסיס להקמת הישיבה הגדולה "כנסת ישראל" שהקים רבי נתן צבי, בין השנים 1876–1877, תחילה בתור כולל ולאחר מכן כישיבה. התמיכה הכספית להקמת הישיבה ניתנה מקרן עובדיה לחמן מברלין, שנועדה להחזקת ישיבות.

בין השנים 18771882 נטל חלק פעיל בהקמתן וחיזוקן של ישיבות רבות, כמו ישיבת סלוצק בראשות רבי איסר זלמן מלצר, ישיבת קוברין בראשות תלמידו רבי פסח פרוסקין, ישיבת מיר בראשות בנו רבי אליעזר יהודה פינקל, וכן כולל האברכים בקובנא. נהג לשלוח תלמידים ולגייס כספים לחזק ישיבות, כמו ישיבת טלז. תלמידו, הרב אלעזר מנחם מן שך, נהג לומר שכל קיום הישיבות הוא בזכותו של ה"סבא מסלובודקה".

בשנת 1882 החל בהקמת הישיבה הגדולה בעיירה סלובודקה. בישיבה זו השקיע הרב פינקל את כל כשרונותיו, בה התעצבה דמותו החינוכית וההגותית, ובה כיהן כארבעים וחמש שנה.

בישיבת סלובודקה כיהנו כר"מים וכמשפיעים מוסריים רבי יצחק בלאזר, רבי אברהם אהרון בורשטיין מטבריג, ורבי יצחק יעקב רבינוביץ (ר' איצל'ה מפוניבז').

לאחר שעזב רבי יצחק מפוניבז' את סלובודקה, מינה הרב פינקל את הרב משה מרדכי אפשטיין ואת הרב איסר זלמן מלצר לכהן בראשות הישיבה, כאשר הרב פינקל הוא הדמות המוסרית והחינוכית בישיבה, בתור "משגיח", ומורה דרך רוחני.

בשנת 1897 הקים הרב פינקל ישיבה נוספת בעיר סלוצק, אליה שלח חלק מתלמידי סלובודקה, ובראשה העמיד את רבי איסר זלמן מלצר, בעוד רבי משה מרדכי אפשטיין נשאר לצידו בסלובודקה.

בשנת 1897 פרץ משבר קשה בישיבת סלובודקה בין תומכי שיטת המוסר למתנגדים לה. הסכסוך שיבש את סדרי הלימודים בישיבה, והגיע בפני בתי-דין שנמנו על המתנגדים לשיטת המוסר. במהלך השתלשלות המחלוקת הכריז רבי נתן צבי על פרישה מישיבת סלובודקה הגדולה, והקים בעיירה ישיבה חדשה, אליה עברו חלק קטן מהבחורים, וכן רבי משה מרדכי אפשטיין, ראש הישיבה. הישיבה הוותיקה נקראה "כנסת בית יצחק", והיא התקיימה עד השואה, ואילו הישיבה החדשה בראשות הרב פינקל נקראה "כנסת ישראל סלובודקה". למרות המחלוקת הקשה ונישולו מהישיבה שהקים, לא נטר רבי נתן צבי לאיש מהמעורבים במחלוקת, ובמשך השנים גברה השפעתו בישיבה הוותיקה ושיטת המוסר חדרה אליה, אם כי בצורה שונה ולא מוצהרת.

ישיבת "כנסת ישראל סלובודקה" סבלה בשנותיה הראשונות ממחסור כספי ורק לאחר כמה שנים התייצבה, ומספר התלמידים שלה הלך וגדל בהתמדה.

בשנים 19031905 התחולל בישיבה שנית משבר קשה נגד לימוד המוסר, ומלחמה של ממש ניטשה בין כותלי הישיבה. המאורעות החריפו עם פרוץ המרידות נגד שלטון הצאר שהסתיימו במהפכת 1905 הכושלת. תלמידים לשעבר של הרב פינקל, ממתנגדי שיטת המוסר, שנסחפו לשורות המהפכנים, ניצלו את המהומות לצורך המאבק בישיבה על שיטת המוסר. בתוך הישיבה התחוללו לעתים קרובות מהומות, והמהפכנים אף איימו על רבי נתן צבי ברצח אם לא יעזוב את הישיבה. מסופר כי ה"סבא" הישיר את מבטו אל ראש המהפכנים בעצב ואמר לו: "ראה מה שיצא ממך...". ידי המהפכנים רפו מתוכחתו והם עזבו את הישיבה.

לאחר דיכוי המרד שינה את גישתו לתלמידים. בעוד קודם לכן היה קפדן מאוד, דגל במשמעת חמורה, והיה זועק מרה בתלמידים על מנת לעוררם לשיפור, החל לנהוג ברכות עם תלמידיו, לעודדם לפתח עצמאות, ולהדגיש רעיונות מוסריים מעודדים יותר. גישתו השנייה התפרסמה יותר ובה נוקטות הישיבות בשיטת סלובודקה.

בשנת 1908 מינה הרב פינקל כמשגיח נוסף בישיבה את חתנו רבי יצחק אייזיק שר.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, פוזרה ישיבת סלובודקה. רבי נתן צבי שהה באותה עת בגרמניה, ונעצר מיד כנתין רוסי. הוא ישב במעצר כמחצית השנה עד אשר שוחרר. הוא הצטרף למחותנו רבי משה מרדכי אפשטיין שנמלט למינסק, שם הקימו שוב את הישיבה בעצם ימי המלחמה. כאשר התקרבה המלחמה למינסק עברו לקרמנצ'וג. בתקופה זו עברה הישיבה תלאות ורדיפות קשות, אך שרדה את ימי המלחמה והמהפכה שאחריה, ובשנת 1920 חזרה לעיירה סלובודקה.

בשנים שלאחר המלחמה פרחה ישיבת סלובודקה והגיעה לשיא פריחתה. מוסדות נוספים ברוח הישיבה ובהדרכתו של הסבא מסלובודקה הוקמו בעיירה.

עלייתו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרפ"ד (1924) עמדה ישיבת סלובודקה בפני סכנת סגירה: החוק הליטאי קבע כי כל ישיבה שלא תלמד לימודי חול כלליים לא תוכר על ידי השלטונות, ותלמידיה יגויסו לצבא. בעוד ישיבות אחרות קיבלו את החוק החדש, סירב לכך הרב פינקל בתוקף, ולאחר שחלק מתלמידי הישיבה קיבלו צווי גיוס גמלה בלבו ההחלטה להעביר את הישיבה לארץ ישראל.

במהלך תרפ"ה-תרפ"ו (1924-1925) עלו מרבית תלמידי סלובודקה ורבני הישיבה לארץ, ובראשם הרב פינקל. הישיבה השתקעה בעיר חברון, בה שכנה עד לפרעות תרפ"ט (1929). גם בסלובודקה המשיכה להתקיים הישיבה במתכונת מצומצמת יותר כשהמשגיח, הרב אברהם גרודזינסקי, גם עומד בראשותה מתרפ"ז.

למרות זקנותו המופלגת וחולשתו, השקיע ה"סבא" בישיבה בחברון את כל מרצו. זמן קצר לאחר העלייה נפטר בפתאומיות בנו רבי משה ובתחילת תרפ"ז (סוף 1926) עבר להתגורר בתל אביב, בשל האקלים הקר בחברון שהזיק לבריאותו. בריאותו הדרדרה, וה"סבא מסלובודקה" נפטר בכ"ט בשבט תרפ"ז (1927) בירושלים. לאחר הלוויה המונית נטמן בהר הזיתים בחלקת הנביאים לצד בנו משה (ראו להלן) שנפטר כשנה לפניו[1].

על שמו קרויה ישיבת תפארת צבי בירושלים.

שיטתו המוסרית והחינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטתה של סלובודקה יונקת ברוחה מבית מדרשה של קלם. אך בעוד קלם התייחדה בחינוך הקפדני ובמשמעת החמורה שלה, בסלובודקה גרסו אווירה נינוחה יותר של משמעת והדגישו את הטיפוח המתמיד של ההכרה השכלית והנפשית. בימיה של סלובודקה פעלה תנועת המוסר בליטא בשני ראשים מקבילים: שיטת סלובודקה ושיטת נובהרדוק. בנובהרדוק פעלו בשיטות קיצוניות לדיכוי המידות הרעות ולטיפוחן של המידות הטובות, אך בסלובודקה שללו גישה זו בתוקף, ודגלו בטיפוח המידות האנושיות באמצעות העמקת ההכרה האנושית.

רבי נתן צבי פינקל חלק על קלם גם בהדרגתיות של החינוך. בעוד בקלם גרסו חינוך הדרגתי ממושך, הוא טען שמראשית חינוכו של התלמיד יש להציב בפניו את השאיפות העליונות והמקסימליות ביותר, ורק כאשר רואה התלמיד לפניו את פסגת השאיפות יש בו את המוטיבציה להגיע אליהן.

ה"סבא" גרס כי במקום להציב בפני החניך את שפלותו כלפי הבורא, יש להדגיש את חשיבותו של האדם שנבחר לשרת ולעשות את רצון הבורא. שיטה זו זכתה לפרסום רב ונקראה בשם "גדלות האדם". בסלובודקה גרסו כי האדם הוא היצור הנעלה ביותר בתבל שנבחר לעשות את רצון בוראו, ולכן עליו להתנהג כאדם השוהה לפני המלך. בסלובודקה הקפידו מאוד על לבוש מודרני ומוקפד, ותלמידי הישיבה התפרסמו בכך שנהגו להופיע כשהם מגולחים ולבושים בחליפות בהירות, כובעי קש, ומקלות הליכה, בדומה ללבוש הסטודנטים בתקופה ההיא. [2]

אור הצפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגותו ושיחותיו הודפסו בספרו אור הצפון, שהודפס לראשונה בקובנא בשנת ה'תרפ"ח, 1928, על ידי תלמידיו הרב יצחק אייזיק שר והרב אברהם גרודזינסקי. ספרו על התורה באותו שם הודפס בשני חלקים בירושלים, בשנים ה'תשי"ט וה'תשל"ט.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – משפחת פינקל

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"סבא מסלובודקה" העמיד אלפי תלמידים, שרבים מהם כיהנו במשרות רבניות חשובות ברחבי העולם. בהם:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב ד' כ"ץ, תנועת המוסר, ירושלים תשכ"ז, כרך ג'.
  • שלמה טיקוצינסקי, למדנות מוסר ואליטיזם: ישיבת סלובודקה מליטא לארץ ישראל, הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים 2016.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]