חברים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חברים
Friends.png
פתיח הסדרה
סוגה קומדיית מצבים
יוצרים דייוויד קריין ומרתה קאופמן
שחקנים ג'ניפר אניסטון
קורטני קוקס
דייוויד שווימר
מת'יו פרי
ליסה קודרו
מאט לה-בלאנק
ארץ מקור Flag of the United States.svg ארצות הברית
מספר עונות 10
מספר פרקים 236
סדרת המשך ג'ואי
הפקה
אורך פרק 20-22 דקות
שידור
רשת שידור NBC
רשת שידור בישראל ערוץ 3
ערוץ 2
ביפ
HOT comedy central
yes comedy
תקופת שידור
מקורית
22 בספטמבר 19946 במאי 2004

חבריםאנגלית: Friends) הייתה קומדיית מצבים אמריקאית פופולרית, זוכת פרסי אמי, ששודרה לראשונה ברשת השידור NBC בין השנים 1994 - 2004, וכללה עשר עונות שידור. הסדרה עוסקת בחייהם של שישה חברים קרובים: צ'נדלר, מוניקה, ג'ואי, פיבי, רוס ורייצ'ל, ועוקבת אחר עלילותיהם במנהטן שבניו יורק. הסדרה שודרה בערוצי טלוויזיה ברחבי העולם, ושידוריה החוזרים נמשכים עד היום. לאורך שידורה, זכתה "חברים" לביקורות טובות, והייתה לאחת מסדרות הסיטקום הפופולריות ביותר ברשת NBC, לצדן של "סיינפלד", "חופשי על הבר", "וויל וגרייס", ו"פרייז'ר". הסדרה נוצרה על ידי מרתה קאופמן ודייוויד קריין. קאופמן וקריין החלו לפתח את חברים תחת השם "Insomnia Cafe", כלומר - בית קפה ושמו נדודי שינה, בנובמבר 1993. הם הציגו את הרעיון לקווין ברייט, שאיתו כבר עבדו בעבר, וביחד הם הגישו את תקציר התסריט של הסדרה ל-NBC. אחרי מספר שכתובי תסריט ושינויים, הסדרה נקראה לבסוף "Friends", "חברים", ושודרה במשבצת השידור הנחשקת ביותר של NBC - ימי חמישי בשמונה וחצי בערב. הסדרה צולמה באולפני וורנר ברוס בברבנק שבקליפורניה, לפני קהל חי.

הסדרה זכתה במספר רב של פרסי טלוויזיה והייתה מועמדת ל-63 פרסי אמי. גם מדרוג הצפייה של הסדרה היה מוצלח, והיא התמקמה באורח קבוע בעשירייה הפותחת של רשימות הרייטינג. לסדרה גם הייתה השפעה תרבותית גדולה. לדוגמה, בית הקפה "סנטרל פרק", שהופיע באופן בולט בסדרה, נתן השראה לבתי קפה בכל רחבי העולם ושימש מקור לחיקויים רבים. כל עונותיה של הסדרה יצאו במארזי DVD, ולאחר סיום הסדרה, נוצרה תוכנית הבת "ג'ואי".

החל מקיץ 2011, הסדרה משודרת בארצות הברית בהפרדה גבוהה בערוץ ניקלודיאון (מדי ערב ברצועה הלילית Nick at nite, הכוללת בין היתר עוד סדרות סיטקום למבוגרים), ובערוץ Comedy Central. כיום, כל העונות משודרות ב-HDTV.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה הראשונה מציגה את שש הדמויות הראשיות: רייצ'ל, מוניקה, פיבי, צ'נדלר, ג'ואי ורוס. רייצ'ל מגיעה לניו יורק לאחר שעזבה את ארוסה ביום החתונה, ומתחילה לחיות עם מוניקה בדירתה. רוס מנסה שוב ושוב להגיד לרייצ'ל שהוא אוהב אותה, בשעה שאשתו לשעבר הלסבית, קרול, בהיריון עם בנו. ג'ואי מוצג כשחקן כושל, ופיבי עובדת כמסז'יסטית. בתחילת העונה צ'נדלר נפרד מחברתו ג'ניס (מגי וילר), שמופיעה שוב בעונות מאוחרות יותר. בסוף העונה אומר צ'נדלר לרייצ'ל בטעות שרוס אוהב אותה, והיא מגלה שהיא מרגישה אותו דבר.

בשנת 2000, טום סלק היה מועמד לפרס אמי בקטגוריית "שחקן-האורח הטוב ביותר בסדרת קומדיה" על תפקידו כריצ'רד ברק

עונה 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה השנייה מתחילה כאשר רייצ'ל מגלה שרוס החל לצאת עם ג'ולי (לורן טום), אותה הכיר בסין. ניסיונה הכושל של רייצ'ל להגיד לרוס שהיא אוהבת אותו משקף את ניסיונותיו הכושלים של רוס בעונה הראשונה, אך לבסוף מתחילים רוס ורייצ'ל לצאת ביחד ונכנסים לקשר שנמשך עד לעונה הבאה. ג'ואי מקבל תפקיד באופרת הסבון "ימי חיינו", אך דמותו נהרגת לאחר שהוא טוען בראיון שהוא כותב את רוב השורות שלו. מוניקה מתחילה לצאת עם ריצ'רד (טום סלק), גרוש טרי הגדול ממנה ב-21 שנים. בסוף העונה הם נפרדים מכיוון שריצ'רד, בניגוד למוניקה, לא רוצה עוד ילדים.

עונה 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זו מאופיינת בהמשכיות ובקשרים הרבים בין פרקיה השונים, ביחס לעונות קודמות. רייצ'ל מתחילה לעבוד בבלומינגדיילס, רשת חנויות בגדים, ורוס מתחיל לקנא בעמיתה לעבודה, מארק. רוס ורייצ'ל מחליטים לקחת הפסקה בקשר שלהם, אך רוס מתבלבל מההסדר החדש, ומבלה את הלילה עם אישה אחרת, ובכך גורם לרייצ'ל להיפרד ממנו. אף על פי שחשבה שמשפחתה היחידה היא אחותה התאומה, אורסולה, פיבי מגלה את אחיה-למחצה ואת אימה הביולוגית. ג'ואי מפתח מערכת יחסים עם שחקנית שעובדת איתו, קייט, ומוניקה מתחילה לצאת עם מיליונר, פיט בקר (ג'ון פאברו), אך נפרדת ממנו לקראת סוף העונה.

עונה 4[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוס ורייצ'ל חוזרים זה לזו, אך נפרדים שוב במהרה. פיבי הופכת לאם פונדקאית עבור אחיה-למחצה ואשתו. מוניקה ורייצ'ל נאלצות להחליף דירות עם ג'ואי וצ'נדלר לאחר שהפסידו בהתערבות, אך מצליחות להתחלף בחזרה באמצעות שוחד של כרטיסי-עונה למשחקים של הניקס, ונשיקה בת דקה אחת ביניהן. רוס מתחיל לצאת עם אישה אנגלייה בשם אמילי (הלן בקסנדייל), ופרק סיום-העונה מציג את חתונתם בלונדון. צ'נדלר ומוניקה מבלים את הלילה ביחד כאשר מוניקה שיכורה ועצובה לאחר שאיש שיכור בחתונה חשב שהיא אימו של רוס, ורייצ'ל מחליטה לבוא לחתונתם של רוס ואמילי. בעת טקס הנישואין רוס מתבלבל, ובמקום לומר את שמה של אמילי כאשתו העתידית, הוא אומר את שמה של רייצ'ל.

עונה 5[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמילי בורחת מהחתונה לאחר טעותו של רוס בטקס הנישואין, ולאחר שהיא לא נענית לבקשה לבוא לירח הדבש שלהם ולשכוח ממה שקרה, רוס מזמין את רייצ'ל לבוא איתו לירח הדבש שלו במקום. לבסוף אמילי באה, נעלבת, ולאחר מספר פרקים השניים מתגרשים. מוניקה וצ'נדלר מנסים להסתיר את מערכת היחסים ביניהם מפני חבריהם, אך כל אחד מהם מגלה בדרך אחרת. פיבי יולדת את השלישייה של אחיה בפרק המאה של הסדרה. היא יולדת בן- פרנק הבן הבן, ושתי בנות: לזלי וצ'נדלר. ההורים מחליטים לשמור על השם צ'נדלר אף על פי שהגו אותו כשחשבו שעומדים להיוולד להם שני בנים. פיבי מתחילה לצאת עם שוטר בשם גארי (מייקל רפפורט). מוניקה וצ'נדלר מגלים לכל את דבר היחסים ביניהם, להפתעת חבריהם. בעת טיול ללאס וגאס, ביום השנה שלהם, הם מחליטים להתחתן, אך מחליטים לוותר על כך לאחר שהם רואים את רוס ורייצ'ל השיכורים יוצאים מהחופה.

פול ראד, שמשחק את בעלה של פיבי, מייק האניגן, היה אמור להופיע בכמה פרקים בודדים בלבד, והופתע כשביקשו ממנו להפוך לשחקן קבוע

עונה 6[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואיהם של רוס ורייצ'ל מוגדרים כטעות של שיכורים, והם מתגרשים כמה פרקים מאוחר יותר. מוניקה וצ'נדלר מחליטים לעבור לגור ביחד, ורייצ'ל עוברת לגור עם פיבי. ג'ואי מקבל תפקיד בסדרת טלוויזיה בכבלים, שם הוא מככב לצד רובוט. רוס מתחיל לעבוד כמרצה באוניברסיטת ניו יורק, וגם מתחיל לצאת עם סטודנטית שלו, אליזבת (אלכסנדרה הולדן). דירתן של פיבי ורייצ'ל נשרפת, ורייצ'ל נאלצת לעבור לגור עם ג'ואי בשעה שפיבי עוברת לגור עם מוניקה וצ'נדלר. צ'נדלר מחליט להציע נישואין למוניקה, אך כשחברה לשעבר של מוניקה, ריצ'רד מופיע במסעדה, הוא דוחה את ההצעה וגורם לה לחשוב כי הוא איננו מעוניין להתחתן, על מנת להפתיע אותה. בעקבות זאת שוקלת מוניקה לחזור לריצ'רד, שמתוודה כי הוא עדיין אוהב אותה, אך לבסוף מגלה מוניקה את האמת ונענית להצעתו של צ'נדלר.

עונה 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה עוקבת בעיקר אחר הכנותיהם של מוניקה וצ'נדלר לחתונתם. הסדרה בכבלים שבה ג'ואי מככב מתבטלת, אך מציעים לו את תפקידו הקודם ב"ימי חיינו". דירתה של פיבי עוברת שיפוץ, אך רייצ'ל נשארת לגור עם ג'ואי. פרק סיום העונה מציג את חתונתם של מוניקה וצ'נדלר, שבה מגלה רייצ'ל כי היא בהריון.

עונה 8[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת הפרקים הראשונים סובבים סביב זהותו של אבי התינוק של רייצ'ל, ולבסוף מתגלה כי זהו רוס. רייצ'ל ורוס מחליטים שיגדלו ביחד את התינוק, אך לא מחדשים את הקשר הרומנטי ביניהם. ג'ואי מתחיל לפתח רגשות כלפי רייצ'ל, אך היא לא מרגישה כמוהו. רייצ'ל יולדת את התינוקת אמה בפרק סיום העונה. בסיום הפרק, ג'ואי מרים מהרצפה טבעת שאמו של רוס הביאה לרוס כדי שזה יציע נישואין לרייצ'ל (אף על פי שהוא בעצמו לא רצה לעשות זאת). רייצ'ל חושבת שג'ואי למעשה מציע לה נישואין, ומשיבה בחיוב.

עונה 9[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעת הנישואין מתבררת כטעות. רוס ורייצ'ל גרים ביחד כשותפים ומגדלים את אמה. מוניקה וצ'נדלר מחליטים להיכנס להיריון, אך מגלים ששניהם לא יכולים, עקב מגבלות בריאותיות, להתעבר. פיבי מתחילה לצאת עם מייק האניגן (פול ראד), ומעדיפה אותו על פני חברה לשעבר דייוויד (האנק עזריה). רייצ'ל ואמה עוברות לגור עם ג'ואי באמצע העונה, ורייצ'ל מתחילה לפתח רגשות כלפיו. הקבוצה טסה לברבדוס בפרק הסיום, כדי לשמוע את נאומו של רוס בכנס לפלאונטולוגים. ג'ואי וחברתו צ'ארלי (איישה טיילר), נפרדים, והיא מפתחת קשר רומנטי עם רוס. רגשותיהם של ג'ואי ורייצ'ל אחד כלפי השני חוזרים, ופרק הסיום נגמר בנשיקה ביניהם.

עונה 10[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה האחרונה סוגרת קצוות עלילתיים רבים. ג'ואי ורייצ'ל מנסים להתחשב ברגשותיו של רוס לגבי הקשר ביניהם, ומחליטים להישאר רק ידידים. פיבי ומייק מתחתנים, וצ'ארלי נפרדת מרוס. מוניקה וצ'נדלר מחליטים לאמץ תינוק ופוגשים את אריקה (אנה פריס), שיולדת תאומים בפרק הסיום, מה שמפתיע את מוניקה וצ'נדלר ואפילו את אריקה כי חשבו שרק עובר אחד ברחמה. מוניקה וצ'נדלר עוברים לגור בפרברים עם התאומים. ג'ואי מתעצב לנוכח השינויים הרבים בחיי חבריו, הוא נשאר רווק. רייצ'ל מסכימה להצעת עבודה בפריז, אך לבסוף לא נענית לה, נשארת בניו יורק ומחדשת את מערכת היחסים שלה עם רוס.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה הציגה שש דמויות עיקריות לאורך העונות, עם מספר דמויות משנה שחזרו והופיעו במשך עשר העונות. שחקני הצוות הראשי היו מוכרים לצופי הטלוויזיה לפני תפקידם ב"חברים", אך לא נחשבו ככוכבים‏[1]. במהלך שידור עשר העונות, הפכו כל השחקנים הראשיים בסדרה לכוכבי טלוויזיה והיו לידוענים[2].

ששת השחקנים הראשיים של הסדרה. משמאל לימין: מאט לה-בלנק כג'ואי טריבאני, ליסה קודרו כפיבי בופה, קורטני קוקס כמוניקה גלר, דייויד שווימר כרוס גלר, ג'ניפר אניסטון כרייצ'ל גרין, ומת'יו פרי כצ'נדלר בינג
  • ג'ניפר אניסטון שיחקה את דמותה של רייצ'ל גרין, מעריצת אופנה ואופרות סבון, וחברתה הטובה ביותר של מוניקה גלר עוד מימי התיכון. רייצ'ל באה ממשפחה עשירה והיא הייתה רגילה לחיי תענוגות. היא הגיעה בפרק הראשון לאחר שברחה מחתונתה. בין רייצ'ל ורוס הייתה מערכת יחסים שהפסיקה וחזרה לאורך העונות. הקשר בין השניים כלל נישואים (כתוצאה משכרות, כאשר רוס ורייצ'ל לא היו זוג) והולדת בת משותפת, אמה - שאותה החליט הזוג לגדל במגורים משותפים. משרתה הראשונה של רייצ'ל הייתה מלצרית ב"סנטרל פרק", אך לאחר מכן היא הפכה לעוזרת-קניין בבלומינגדייל'ס, ובעונה החמישית הפכה לקניינית בראלף לורן. אניסטון שיחקה במספר פרקי פיילוט של קומדיות מצבים שלא הצליחו, לפני שהגיעה ל"חברים"‏[1].
  • קורטני קוקס שיחקה את דמותה של מוניקה גלר, ה"אמא" של הקבוצה, בעלת הפרעה טורדנית-כפייתית קלה לגבי ניקיון ואופי תחרותי. פעמים רבות מוניקה נעקצת על כך שהייתה כבדת משקל בימי ילדותה, במיוחד על ידי אחיה רוס. מוניקה היא שף, והחליפה מספר מקומות עבודה במהלך הסדרה. בעונה השביעית נישאה לחברה משכבר הימים צ'נדלר בינג. בסוף עונה 9 מגלים השניים שהם אינם מסוגלים ללדת, ובסוף עונה 10 הם מאמצים תאומים- ג'ק ואריקה. הקריירה של קוקס הייתה המתקדמת ביותר מכל השישה בעת ליהוקם, לאחר שהופיעה בסרט "אייס ונטורה" ובסדרה "קשרי משפחה".כיום משחקת ב"קוגר טאון". "‏[1].
  • ליסה קודרו שיחקה את דמותה של פיבי בופה, מסז'יסטית ומוזיקאית אקסצנטרית. פיבי גדלה אצל מי שהחשיבה כאמה ואצל אביה החורג (אביה של פיבי נטש אותה ואת אחותה התאומה כשהיו תינוקות), ובגיל 14 הפכה לחסרת בית לאחר שאמה התאבדה ואביה החורג נכנס לכלא. בסוף העונה ה-3 פוגשת פיבי את חברתה הטובה ביותר של מי שהחשיבה כאמה ומגלה שהיא אמה הביולוגית, ובאמצע עונה 5 היא נפגשת עם אביה הביולוגי. על אף שהיא נחשבת תמהונית ורחפנית, עדיין יש בה מ"חוכמת הרחוב" מימי נערותה. קודרו שיחקה בעבר את דמותה של אורסולה בופה בסדרה "משתגעים מאהבה", ושיחקה את דמותה שוב מספר פעמים ב"חברים", שבה הופיעה כאחותה התאומה של פיבי‏[1]. לפני תפקידה ב"חברים" עבדה קודרו כמנהלת משרד וחוקרת אצל אביה, מומחה לכאבי ראש.
  • מאט לה-בלנק שיחק את דמותו של ג'ואי טריביאני, שחקן מתקשה ממוצא איטלקי וחובב-מזון, המתפרסם בזכות תפקידו באופרת הסבון "ימי חיינו" כד"ר דרייק רמורה. ג'ואי הוא "חובב שמלות" והיו לו חברות רבות לאורך העונות. הוא אף התאהב בידידתו רייצ'ל בעונה 8, והשניים יצאו מספר פרקים בעונה 10. ג'ואי נחשב לידיד טוב ונאמן אבל נחשב לפחות משכיל מבין כל החברים. ג'ואי מקיים קשר חזק במיוחד עם פיבי, בשל העובדה ששניהם היחידים מבין החברים ללא כל סוג של השכלה גבוהה. בעונות הראשונות של הסדרה היו ג'ואי וצ'נדלר שותפים לדירה, והידידות ביניהם צוירה לעתים קרובות באופן קומי כמערכת יחסים בין זוג נשוי. בסופו של דבר, ג'ואי הוא החבר היחידי שכמעט ולא התפתח במהלך הסדרה, והוא מסיים אותה באותה נקודת התחלה כשחקן כושל ללא כל מערכת יחסים רצינית. לפני תפקידו ב"חברים" הופיע לה-בלנק בתפקידים קטנים בקומדיות מצבים שונות, כדוגמת "נשואים פלוס".
  • מת'יו פרי שיחק את דמותו של צ'נדלר בינג, מנהל במשרד גדול ובינלאומי לניתוח סטטיסטיקה ועריכת מידע. צ'נדלר עזב את עבודתו והיה לקופירייטר מתחיל בחברת פרסום במהלך העונה התשיעית. צ'נדלר ידוע בחוש ההומור הסרקסטי והציני שלו, ידוע במערכות יחסים הכושלות שלו ובפחד מהתחייבות ונשוי לחברתו זה מכבר מוניקה. בסוף עונה 9 מגלים השניים שהם אינם מסוגלים ללדת, ובסוף עונה 10 הם מאמצים תאומים- ג'ק ואריקה. כמו אניסטון, גם פרי הופיע במספר קומדיות מצבים לא מצליחות טרם ליהוקו לסדרה. כיום משחק פרי בסדרת הסיטקום "תתקדם".
  • דייוויד שווימר שיחק את דמותו של ד"ר רוס גלר, פלאונטולוג העובד במוזיאון להיסטוריה פרה-היסטורית, ומאוחר יותר כמרצה לפלאונטולוגיה באוניברסיטת ניו יורק. במהלך הסדרה עבר רוס שלושה נישואים כושלים (דבר המוביל לבדיחות רבות על חשבונו, כולל מצד עצמו), והיה מעורב ביחסים עם רייצ'ל, שכללו את הולדת ביתם המשותפת (השנייה שלו - בסוף העונה הראשונה נולד בן, בנו הראשון מנישואיו הראשונים עם קרול, הם נפרדו לאחר שגילתה כי היא לסבית). רוס היה גם במערכת יחסים עם אמילי וולת'הם - הם נפרדו בגלל שבחופה במקום להגיד את שמה של אמילי, הוא אמר את שמה של רייצ'ל. לפני שלוהק ל"חברים" שיחק שווימר בתפקידי משנה בסדרות "שנות הקסם" ו"NYPD Blue".

יוצר הסדרה דייוויד קריין רצה שכל שש הדמויות תהיינה שוות ובולטות באותה מידה, ועל כך שובחה הסדרה, שהיא "תוכנית האנסמבל (הרכב) האמיתית הראשונה"‏[3]. חברי הצוות עמדו על כך שרעיון האנסמבל יישמר ולא הרשו לדמות אחת לבלוט קדימה: הם העמידו את עצמם ביחד לפרסי הטלוויזיה ולא כיחידים, העדיפו לנהל משא ומתן על שכרם כקבוצה ולא כיחידים‏[3], וביקשו להופיע ביחד על שערי מגזינים בעונתה הראשונה של התוכנית. השחקנים הפכו לחברים טובים גם מאחורי הקלעים, וכוכב אורח אחד, טום סלק, העיד שלפעמים הרגיש מחוץ לתמונה. גם לאחר סיום הסדרה נשארו השחקנים חברים, במיוחד קוקס ואניסטון - אניסטון הייתה הסנדקית של ביתה של קוקס, קוקו. בספר הפרידה וההנצחה הרשמי, "חברים עד הסוף", העיד כל אחד מהשחקנים בראיונו האישי כי צוות השחקנים הפך למשפחתו.

שכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוזים המקוריים לעונה הראשונה השתכר כל שחקן 22,500 דולר לפרק‏[4]. בעונה השנייה קיבל כל שחקן בצוות שכר שונה, החל מ-20,000 דולר ועד ל-40,000 דולר לפרק. לפני שהחלו הדיונים על השכר לעונה השלישית החליטו השחקנים כי ידונו בהם כקבוצה אחת, בניגוד לעמדת חברת ההפקה, האחים וורנר, שהעדיפה לדון עם כל שחקן בנפרד. התוצאה הייתה ששכר כל אחד מהשחקנים השתווה לשכר הנמוך ביותר שניתן קודם לכן לאחד מחברי הצוות, כלומר שכרם של אניסטון ושווימר קוצץ. השחקנים השתכרו 75,000 דולר לפרק בעונה השלישית, 85,000 דולר בעונה הרביעית, 100,000 דולר בעונה החמישית, ו-125,000 דולר בעונה השישית. חברי הצוות קיבלו משכורות בסך 750,000 דולר לפרק בעונות מספר שבע ושמונה, ובעונות האחרונות, תשע ועשר, כל שחקן השתכר מיליון דולר לפרק. החל מהעונה החמישית, צוות השחקנים קיבל גם כספי תמלוגים על שידורים חוזרים.

ציטוטים מפורסמים ומשפטים חוזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עשר עונות הסדרה היו מספר משפטים ומוטיבים חוזרים, שלעתים שולבו בדיבור היום-יומי של צופי הסדרה. לכל דמות היו מספר מוטיבים כאלה, שלעתים הפכו מושא לבדיחות מצד הדמויות האחרות. למשל:

  • "?'How you doin" - ביטוי זה נאמר בעיקר על ידי ג'ואי, שהשתמש בו בעיקר כדי "להתחיל עם בחורות". המשפט זכה לפרסום רב ברחבי העולם, ואפיין את דמותו של ג'ואי. ברחבי העולם השתמשו אנשים במשפט זה, כדרך לברכת שלום.
  • "!We were on a break" - ביטוי זה נאמר בראשונה על ידי רוס, כשהסביר לרייצ'ל מדוע בגד בה. ביטוי זה חזר שוב ושוב במהלך העונות, וסימן את מערכת יחסיהם המורכבת של רוס ורייצ'ל. בכל פעם שהוזכר ביטוי זה במהלך הסדרה, הוא גרר ריב בין השניים, שכן אף אחד מהם מעולם לא הגיע להסכמה בנושא זה.
  • "Could this\I BE anymore" - צורת הדיבור של הדמות צ'נדלר בינג. צורת דיבור זו שימשה פעמים רבות כמושא לבדיחות מצד הדמויות האחרות.
  • "!I know" - ביטוי אשר נאמר פעמים רבות בדרך כלל על ידי מוניקה.
  • "פלנג'י" - ביטוי אשר נאמר פעמים רבות על ידי פיבי, במספר פרקים (לדוגמת הפרק בלאס ווגאס) הציגה פיבי את עצמה כ"רג'ינה פלנג'י", ופעם אחת כ"רז'ין פילאנז' (בפרק "ג'ואי יודע צרפתית"), בפרק האחרון אומרת פיבי לרייצ'ל שיש בעיה בפלנג'י השמאלי של המטוס, כדי לשכנע אותה לרדת ממנו.
  • "!O my god" - ביטוי זה מזוהה עם ג'אניס, החברים נוהגים לחקות את ג'אניס בביטוי זה.
  • "oh no" - ביטוי אשר מזוהה עם פיבי. משתמשת בו כאשר היא "מפשלת" או מבינה שהיא עשתה טעות.
  • "nooooooo!" - ביטוי המזוהה עם רייצ'ל. היא משתמשת בו כאשר היא מבינה משהו רע.
  • "hi" - אמירה חוזרת של רוס בדרך כלל משולבת באנחה כיוון שהוא מנסה למשוך תשומת לב. בפרק בו רייצ'ל יוצאת עם ראס כדי להתגבר על הפרידה מרוס. ראס גם משתמש באמירה הזאת.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון המרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הסדרה הזו עוסקת בסקס, אהבה, יחסים, קריירה, הזמן בחיים שלך בו הכל אפשרי. והיא גם עוסקת בידידות, כי כשאתה רווק בניו-יורק, החברים שלך הם המשפחה שלך".
—תקציר התסריט המקורי בו השתמשו קריין, קאופמן וברייט כשהגישו את הסדרה ל-NBC

דייוויד קריין ומרתה קאופמן החלו לפתח שלושה פיילוטים טלוויזיוניים חדשים - לעונת סתיו 1994 - לאחר ביטולו של הסיטקום שלהם, "אלבום משפחתי", על ידי CBS בנובמבר 1993. בסופו של דבר החליטו קאופמן וקריין להגיש את הסדרה העוסקת ב"שישה אנשים בשנות העשרים לחייהם, העושים את דרכם במנהטן" ל-NBC, שהרגישו כי הכי תואמת לסגנון הרשת. קריין וקאופמן הציגו את הרעיון לשותפם להפקה קווין ברייט, ששימש כמפיק בפועל בסדרת הטלוויזיה שלהם, "Dream On", ששודרה ב-HBO. הרעיון לסדרה עלה כשקריין וקאופמן החלו לחשוב על הזמן שבו הם סיימו את המכללה והחלו לחיות לבדם בניו יורק, ובו, לדברי קאופמן, "העתיד היה רק סימן שאלה אחד גדול"‏[5]. הם מצאו את הקונספט מעניין, שכן לטענתם "כולם מכירים את ההרגשה הזו", וגם בגלל שכך הם הרגישו לגבי חייהם העכשווים. הצוות קרא לסדרה בשם "Insomnia Cafe", והגישו את תקציר התסריט ל-NBC בדצמבר 1993.

בו בעת, וורן ליטלפילד, שהיה מנכ"ל NBC בידור באותו זמן, חיפש קומדיה העוסקת באנשים צעירים החיים במשותף וחולקים בהוצאות. ליטלפילד ראה בחזונו קבוצה של אנשים שמשתפים תקופות משמעותיות בחייהם עם חבריהם, שיהפכו ל"בני משפחה חדשים, חלופיים". בכל אופן, ליטלפילד התקשה להוציא לפועל את הרעיון, ומצא את התסריטים הראשוניים שפותחו על ידי NBC נוראיים. כשקאופמן, קריין וברייט הגישו את "Insomnia Cafe", ליטלפילד התרשם מן העובדה שהכותבים כבר ידעו בפרוטרוט את דמויותיהם הראשיות. NBC קנתה את הרעיון כ"פיילוט השמה", שמשמעו שהרשת הסתכנה בחובות כלכליים כבדים אם הפיילוט לא היה הופך לסדרה. קאופמן וקריין החלו לכתוב את תסריט הפיילוט (הפרק הראשון) לסדרה שנקראה כעת " Friends Like Us, חברים כמונו", במשך שלושה ימים. ליטלפליד רצה שהסדרה תייצג את דור ה-X ותחקור את הסוג החדש של החיבור והקשר השבטיים, אך השלישייה לא הייתה שותפה לחזונו. קריין טען כי הסדרה אינה מיועדת רק לדור אחד, והוא רצה להפיק סדרה שכולם יהנו לראות. NBC אהבה את תסריט הפיילוט והזמינה את הסדרה תחת שם-כותרת אחר, "Six Of One, שישה מאחד", בעיקר מפני הדמיון לשם סדרה אחרת, של ABC, שנקראה בשם "These Friends Of Mine, החברים האלה שלי".

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפיקים רצו שקורטני קוקס תשחק את רייצ'ל, אך זו סירבה וביקשה לשחק את מוניקה

ברגע שהיה ברור כי הסדרה הפכה להיות "פרויקט מועדף" של NBC, ליטלפילד סיפר שהוא קיבל טלפונים מכל סוכן-שחקנים אפשרי בעיר, בקשר לתפקיד בסדרה ללקוחותיהם. אודישנים לתפקידים המרכזיים נערכו בניו-יורק ולוס אנג'לס. מנהל הליהוק צימצם מרשימה של 1,000 שחקנים שהגישו מועמדות לכל תפקיד רשימה של 75 שחקנים, לכל תפקיד. אלו שעברו שלב זה ערכו אודישן נוסף מול קאופמן, ברייט וקריין. עד סוף מרץ (הסדרה התעדתה לעלות לאוויר בספטמבר), מספר המועמדים לכל תפקיד צומצם לכשלושה - ארבעה שחקנים לדמות, ואלו ערכו עוד אודישן בנוכחות לס מונבס, שהיה אז נשיא חטיבת הטלוויזיה של האחים וורנר.

מכיוון שכבר עבדו בעבר עם דייוויד שווימר, יוצרי הסדרה כתבו את דמותו של רוס בשבילו, והוא היה השחקן הראשון שלוהק. המפיקים רצו את קורטני קוקס בתפקיד רייצ'ל, אך קוקס סירבה וביקשה לשחק את מוניקה. קאופמן אמרה כי לקוקס הייתה "אנרגיה משמחת, חיובית" שלא עמדה בקנה אחד עם איך שהם ראו את דמותה של מוניקה. בעת האודישן של קוקס, המפיקים הופתעו מהכיוון החדש שאליו לקחה את דמותה של מוניקה וליהקו אותה לתפקיד. כשמאט לה-בלנק נבחן לתפקיד של ג'ואי, הוא שינה במקצת את הדמות. הכותבים לא תכננו במקור שג'ואי יהיה מעין כסיל, אדם מעומעם קמעה, אך מצאו את זה כמקור מרכזי לקומדיה. לה-בלנק במבחנו גם הכניס הרבה יותר רגש בדמותו של ג'ואי מכפי הכותבים התכוונו. אף על פי שקריין וקאופמן לא רצו את לה-בלנק לתפקיד בזמנו, הרשת הכריחה אותם ללהק אותו‏[5]. ג'ניפר אניסטון, מת'יו פרי וליסה קודרו לוהקו לתפקיד על פי האודישן שלהם.

עוד מספר שינויים הוכנסו בעלילת הסדרה על פי הליהוקים הסופיים שלה. המפיקים נוכחו לדעת כי הם צריכים לשנות במעט את הדמויות על מנת שיתאימו לשחקניהם, ותהליך הגילוי הסופי של אופי הדמויות נמשך בכל העונה הראשונה. קאופמן הכירה בכך שדמותו של ג'ואי הפכה "למשהו חדש לגמרי", וגם ש"עד שלא עשינו את פרק חג ההודיה הראשון, לא קלטנו כמה ההפרעות הנפשיות של מוניקה מצחיקות".

הסדרה מפורסמת גם בהופעות האורח המגוונות והמפתיעות שלה, הכוללות את כריסי היינד, ג'יי לנו, גארי אולדמן, קת'לין טרנר, איזבלה רוסליני, בילי קריסטל, רובין ויליאמס, וינונה ריידר, ג'ייסון אלכסנדר, ג'ף גולדבלום, ריס ויתרספון, כריסטינה אפלגייט, ברוק שילדס, בראד פיט, ג'וליה רוברטס, אל מקפירסון, ז'אן-קלוד ואן דאם, ברוס ויליס, סוזן סרנדון, בן סטילר, דני דה ויטו, אדם גולדברג, ריקי לייק, מייקל ורטן, שון פן, צ'ארלי שין, אלן פומפאו, ראלף לורן, דניס ריצ'רדס, יו לורי, מורגן פיירצ'יילד, האנק עזריה ועוד.

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבועות שלאחר ההודעה בציבור כי NBC מוציאה לפועל את חברים, קריין, קאופמן וברייט קיבלו וסקרו תסריטים שנשלחו אליהם על ידי כותבים, שבמקור הכינו אותם לסדרות אחרות, ובעיקר קיבלו פרקי סיינפלד שלא יצאו אל הפועל. קאופמן וקריין שכרו צוות של שבעה כותבים צעירים, מכיוון ש"כשאתה בן ארבעים, כבר פשוט אין לך את זה. הרשתות והאולפנים מחפשים צעירים שהרגע יצאו מהמכללות". היוצרים הרגישו כי שימוש בשש דמויות מרכזיות שוות, במקום להבליט אחת או שתיים מהן, יוביל ל"מספר עצום של קווי עלילה, שיהפכו את הסדרה לסיפור הצלחה". את רוב סיפורי העלילה הגו הכותבים, אף על פי שגם השחקנים הוסיפו רעיונות. במקור, הכותבים תכננו סיפור אהבה גדול בין ג'ואי ומוניקה, מכיוון שבטיוטת הסדרה, שתי הדמויות הללו היו המיניות ביותר מבין החבורה. הרעיון ליחסים רומנטיים בין רוס ורייצ'ל עלה בזמן שקאופמן וקריין כתבו את פרק הפיילוט.

במהלך הפקת הפיילוט, NBC ביקשה לשנות את התסריט כך שיכיל סיפור עלילה אחד מרכזי, וכמה משניים, אך הכותבים סירבו, ברצונם לשמור על שלושה קווי-עלילה שווים במשקלם. NBC גם חשבה שצוות השחקנים צעיר מדי, ודחפה יצירת דמות מבוגרת שתוכל לתת למבוגרים הצעירים עצות. קריין וקאופמן הסכימו בעל כורחם, וכתבו טיוטה לפרק מוקדם שכלל את "פאט השוטר" (Pat the Cop - משחק מילים באנגלית שמשמעו "לטף את השוטר"). קריין חשב שהדמות הזו נוראית, ובסופו של דבר NBC חזרה בה והדמות בוטלה.

בכל קיץ, המפיקים כתבו בכלליות את קווי העלילה לעונה הבאה. לפני שפרק כלשהו נכנס לתהליכי הפקה, קריין וקאופמן היו משכתבים את התסריט - שנכתב על ידי כותב אחר - בעיקר אם היה אלמנט כלשהו שהרגיש זר לסדרה או לדמויות. שלא כמו סיפורי עלילה אחרים, על סיפור האהבה בין ג'ואי ורייצ'ל הוחלט ממש באמצע העונה השמינית. היוצרים לא רצו שרוס ורייצ'ל יחדשו את הקשרים ביניהם כל כך מהר, ובשעה שחיפשו קווי-עלילה שיהוו מכשול לרומנטיקה ביניהם, אחד הכותבים הציע שלג'ואי יהיה עניין רומנטי ברייצ'ל. קו העלילה הזה שולב בסדרה, אך השחקנים חששו שסיפור האהבה הזה יידחה אצל הצופים וייצור ניכור בקרב הקהל לדמויותיהם, ולכן הכיוון הרומנטי הזה הופסק, ורק עלה מחדש בפרק סיום העונה. בעונה התשיעית, הכותבים לא ידעו כמה מקום בעלילה יש לתת לביתה התינוקת של רייצ'ל, מכיוון שמצד אחד לא רצו שהסדרה תעסוק בתינוקות, אך מצד שני לא רצו שיורגש כאילו התינוקת לא קיימת. קריין סיפר כי לקח להם זמן להסכים להפקת עונה עשירית, ולבסוף החליטו לצלם אותה מכיוון שנשארו להם מספיק קווי-עלילה להכניס כדי להצדיק את העונה. קאופמן וקריין לא היו מסכימים לעוד עונה, 11 במספר, גם אם כל צוות השחקנים היה רוצה להמשיך.

צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניין בגריניץ' וילג', המופיע בסדרה כבניין-המגורים של הדמויות

העונה הראשונה צולמה בבמה 5 באולפני וורנר ברוס בברבנק, קליפורניה. מנהלי NBC דאגו שתפאורת בית הקפה הייתה חדשנית מדי, וביקשו שמוקד ההתרחשות יהיה במזנון מהיר, ולא בבית קפה, אך לבסוף הסכימו עם קונספט בית הקפה. קליפ הפתיחה של הסדרה צולם במזרקה שהייתה בחוות וורנר ברוס, בשעה 4:00 בבוקר, והיה זה בוקר קר במיוחד. בתחילת העונה השנייה, ההפקה עברה לבמה 24 הגדולה יותר, ששינתה את שמה ל"במת חברים" לאחר סיום הסדרה. צילומי הסדרה החלו בקיץ של שנת 1994 אל מול קהל חי, שלהם ניתנו תקצירים והסברים על הסדרה כדי שירגישו בנוח ויכירו יותר את שש הדמויות המרכזיות. במהלך ההפסקות בין הסצנות, נשכר סטאנדאפיסט שייבדר את הקהל וישאיר אותו במצב רוח טוב. תהליכי הצילום של כל פרק, שנמשך בערך 22 דקות, נמשכו כשש שעות, פי שניים ממשך צילומי פרק בסדרת סיטקום רגילה, בעיקר בשל צילומים חוזרים ושכתובים רבים לתסריט הסדרה.

אף על פי שהמפיקים רצו שחלקים ניכרים מהסדרה ייערכו בניו יורק עצמה, 'חברים' אף פעם לא ערכה בעיר צילומים. ברייט טען כי צילומי-חוץ יהפכו את הסדרה לפחות מצחיקה מכיוון שלטענתו הקהל החי הוא חלק אינטגרלי מהתוכנית. כשהסדרה קיבלה ביקורות על כך שאינה מציגה כראוי את ניו-יורק, מכיוון שזה לא הגיוני שקבוצת חברים המתקשה מבחינה כלכלית תרשה לעצמה לגור בדירות גדולות שכאלה, ברייט העיר שהאולפן היה חייב להיות גדול מספיק בשביל המצלמות, אביזרי התאורה, ובשביל "הקהל, שיראה מה הולך". הדירות גם היו צריכות להיות בגודל שיספיק לשחקנים לבצע תסריטים מצחיקים מסוימים. פרק-הסיום הכפול של העונה הרביעית צולם בלונדון, משום שהמפיקים ידעו על בסיס המעריצים הגדול של הסדרה שהיה שם. הסצנות צולמו בשלושה אולפנים, שבכל אחד מהם היה קהל של 500 אנשים, הגדול ביותר שהיה לסדרה בכל עונותיה. פרק-הסיום של העונה החמישית, שהתרחש בלאס וגאס, צולם באולפני וורנר ברוס, אף על פי שאנשים רבים היו בטוחים שהוא צולם בעיר עצמה.

שידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהפיילוט שהופק עמד בציפיותיהם של מנהלי NBC הושקה הסדרה ב-22 בספטמבר 1994 תחת השם חברים, ושודרה בשעת שידור פופולרית - 20:30 בימי חמישי. פרק הפיילוט שודר בין הסדרות משתגעים מאהבה וסיינפלד, ונצפה על ידי כמעט 22 מיליון צופים אמריקאים. לסדרה הייתה הצלחה עצומה לאורך שידורה, והיא היוותה מרכיב מרכזי בלוח השידורים של NBC לערבי חמישי, שאותו קידמה ופירסמה הרשת תחת הסלוגן "Must See TV" - טלוויזיה שחייבים לראות. בעונה השישית, אחרי פיצוץ במשא ומתן מול השחקנים, נכתב וצולם הפרק האחרון של הסדרה, אך הצדדים הגיעו להסכם ברגע האחרון. בעונה השביעית הוחלט לסיים את הסדרה בעונה השמינית שלה, לאור ההידרדרות במדדי הרייטינג עם עליית תוכנית הריאליטי "הישרדות". אחרי ההצלחה הרבה של העונה השמינית והזכייה ב"אמי" הוחלט להפיק עונה תשיעית ואחרונה. כשקריין סיפר לכתבים בשנת 2001 כי ישנה אפשרות לעונה תשיעית לסדרה העריכו המבקרים כי הוא מבלף, וגרסו שלפחות שני שחקנים מהצוות לא יחתמו לעוד עונה. כשאושר לבסוף כי חברים תחזור לעונה תשיעית, החדשות נסבו בעיקר על העלות הכספית - 7 מיליון דולר לפרק - שנדרשה כדי להחזיר את הסדרה לעוד עונה.

לאחר ציפיות ארוכות שהעונה התשיעית תהא העונה האחרונה של הסדרה, NBC השיגה בסוף דצמבר 2002 עסקה שהחזירה את הסדרה לעונה עשירית ואחרונה. העסקה נסגרה מוקדם מכיוון שצוות הקריאייטיב של הסדרה לא רצה להמשיך בדיונים בשנה החדשה, אלא רצה להמשיך לכתוב את פרקי העונה התשיעית, שעדיין שודרה, וגם פרק סיום אפשרי. NBC הסכימה לשלם לוורנר ברוס 10 מיליון דולר על הפקת כל פרק בעונה העשירית, המחיר הגבוה ביותר בתולדות הטלוויזיה לסדרה של 30 דקות, אף על פי ש-NBC לא הצליחה לקבל תשואה מספקת מפרסומות כדי לכסות את הוצאות ההפקה. צוות השחקנים דרש שהעונה העשירית תצומצם מ-24 פרקים (כך היה בשאר תשע העונות) ל-18, כדי לאפשר להם לעבוד גם על פרויקטים אחרים.

החל מהחמישי במרץ 2012, כל עונות הסדרה (10 עונות, 236 פרקים) משודרות בארצות הברית בהפרדה גבוהה. על מנת "לחדש" את איכותם של הצילומים, חברת האחים וורנר שחזרה תמונות שנחתכו (אלו ששודרו בגרסה המקורית, 4:3) בשוליהן הימניות והשמאליות, בעזרת הפילם המקורי של הסדרה (35 מ"מ) שמשלים את שולי התמונות למסך רחב (16:9). בחלק מן הקטעים, לרוב בעונות הראשונות, תמונות הוגדלו מאחר שעותק הפילם לא נמצא בארכיון.

סיום הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב האחד עם הסוף

צוות השחקנים התרגש מאוד בשעת צילום הפרק האחרון. ג'ניפר אניסטון הסבירה, "אנחנו מרגישים כמו כלי חרסינה עדינים שעומדים להתנגש בקיר אבנים בכל רגע"

יוצרי הסדרה סיימו את הטיוטה הראשונית לפרק-הסיום של העונה העשירית, ושל הסדרה בכלל, בינואר 2004, ארבעה חודשים לפני ששודר. הפרק התעתד להימשך כשעה. קריין, קאופמן וברייט צפו בפרקי סיום של סדרות סיטקום אחרות, ושמו לב לדברים שהצליחו ולדברים שלא, על מנת לבנות את תוואי הפרק ואת מאפייניו. הם אהבו את פרקי הסיום שנשארו נאמנים לסדרה, ואף שיבחו את פרק הגמר של המופע של מרי טיילר מור, וראו בו כפרק הסיום האידאלי. ברייט, קאופמן וקריין התקשו בכתיבת הפרק האחרון, והעבירו ימים שלמים בחשיבה על הסצנה האחרונה, מבלי שהצליחו לכתוב מילה. הם לא רצו שיהיה "קונספט גבוה מדי, או להוציא את הסדרה מעצמה"‏[6]. הקטעים החשובים ביותר בפרק הסיום צולמו ללא קהל, ועם מספר מינימלי של אנשי צוות. במהלך הסצנה האחרונה התקשו השחקנים להישאר חתומי פנים ונדרשו שוב ושוב לתקן את האיפור מכיוון שלא הפסיקו לבכות (מה שניכר גם בסצנה המשודרת), מה שהפך את צילום הסצנה לארוך במיוחד. צוות השחקנים המרכזי נהנה מפרק הסיום והיה בטוח שהמעריצים יגיבו בצורה דומה:

Cquote2.svg

זה בדיוק מה שקיוויתי שיהיה. כולנו מסיימים עם תחושה של התחלה חדשה והקהל מרגיש שנפתח פרק חדש בחייהם של כל הדמויות האלו.

Cquote3.svg
דייוויד שווימר על הפרק האחרון‏[6].

NBC קידמה ופירסמה רבות את הפרק האחרון, שמשך שבועות לפני שידורו הרבה "באזז" ועניין תקשורתי. סניפי NBC מקומיים ארגנו מסיבות צפייה ברחבי ארצות הברית, ולפני הפרק האחרון שודרו במשך שעה שלמה קליפים רטרוספקטיביים, מעונות ופרקים קודמים. לאחר הפרק, נערכה תוכנית מיוחדת של "The Tonight Show", עם המנחה דאז ג'יי לנו, ובה התראיינו צוות השחקנים, על סט בית הקפה סנטרל פרק. מחיר פרסומת בת 30 שניות בפרק הסיום היה בממוצע 2 מיליון דולר.

בארצות הברית, 52.5 מיליון צופים ראו את הפרק ב-6 במאי 2004, והפכו אותו לשידור הבידורי הנצפה ביותר בארצות הברית במשך שש השנים הבאות. אף על פי שהוא לא היה הפרק הנצפה ביותר בתולדות הסדרה, פרק-הסיום של חברים היה לרביעי ברשימת פרקי-הסיום הנצפים ביותר בתולדות הטלוויזיה‏[7], כשהסדרות שעקפו אותו היו M*A*S*H, חופשי על הבר, וסיינפלד, שנצפו על ידי 76.2, 80.4, ו-105 מיליון צופים בהתאמה. פרק הנוסטלגיה שקדם לו נצפה על ידי 36 מיליון צופים, ופרק-הסיום היה לתוכנית השנייה הנצפית ביותר באותה שנה, כשהנצפית ביותר הייתה הסופר בול. לאחר סיומן של חברים ופרייז'ר, מבקרים תהו על עתידו של ענף הסיטקום. היו שטענו שזהו סופן של תוכניות הסיטקום, בעוד שהיו שטענו כי זוהי רק הידרדרות קטנה, והיו שטענו שקיימת הפחתה כללית של תוכניות מבוססות תסריט, לטובת תוכניות ריאליטי.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייויד שווימר קיבל שבחים רבים על משחקו בסדרה בתפקיד רוס גלר

הביקורות המוקדמות על הסדרה היו מעורבות. היו שחשבו שהסדרה היא "ניסיון מעורפל ובלתי-מוצלח לחקות את סגנון ההסתלבטות של 'סיינפלד'", או שהסדרה "מנסה להיות כמו 'סיינפלד', אך לעולם לא תהיה מצחיקה כמוה", אך היו שטענו כי "זוהי אחת הקומדיות המבריקות ביותר בעונת השידורים הנוכחית", וגם היו מבקרים שקראו לה "בפשטות, סדרת הקומדיה הטובה ביותר כרגע".

היו מבקרי טלוויזיה שמצאו את דמויותיהם של ג'ואי ורייצ'ל בלתי-מפותחות, אך ככלל נאמר על צוות השחקנים ש"הם אנסמבל צעיר שאפשר להתאהב בו", ושיש ביניהם "כימיה טובה". מבקר הטלוויזיה של עיתון ה-USA Today, רוברט ביאנקו, אף הגדיל ושיבח את משחקו של שווימר כ"מעולה". ביאנקו אף הילל את הדמויות הנשיות, אך היה מודאג מכך שדמותו של פרי כצ'נדלר הייתה "בלתי מוגדרת", ושלה-בלנק "מסתמך יותר מדי על תפקיד החתיך הטיפש". ביקורות אחרות טענו שהשחקנים "מנסים ומשתדלים יותר מדי", במיוחד פרי ושווימר.

ככל שהסדרה התקדמה, הביקורות החלו להיות חיוביות יותר, ו'חברים' הפכה להיות אחת מתוכניות הסיטקום הפופולריות ביותר בזמנה. המבקרים שיבחו את הסדרה על הכתיבה המצוינת והתסריט החד, ועל הכימיה ששררה בין השחקנים הראשיים. היו אף עיתונאים שחזרו בהם מביקורתם הראשונית, שהסדרה היא "חיקוי נואש של 'סיינפלד'", והתנצלו. הביקורות אף שיבחו את הסדרה על כך שהיא "גורמת לך לצחוק בקול מספר פעמים בכל פרק", ושאיכות הכתיבה אפשרה לסדרה להיות "מקורית וחדשנית". עיתון הניו יורק טיימס הילל את העונה השמינית, וקרא לה "קאמבק מדהים באמת". העיתון קבע כי "בזכות איכות העלילה וכמויות הצחוק, הסדרה מוצאת לה מקום חם בלב המעריצים". לעומת זאת, היו ביקורות שמצאו את העונה התשיעית "מאכזבת ביחס לעונות האחרות", מכיוון שהעלילה החלה לנטות מחוץ לקו הנורמלי של הסדרה, ואירועים משונים וביזאריים החלו להופיע בעלילה. עוד ציינו המבקרים את "מצעד הסלבריטאים" שהופיעו בעונה התשיעית, כנראה, לפי המבקרים, כדי לחפות על ההדרדרות בעלילה. למרות האכזבה מהעונה, הביקורות מצאו ש"הכתיבה עדיין חדה". גם הביקורות על העונה העשירית לא היו מזהירות, ואף נכתב עליה שהיא "איומה בצורה מחשידה, והרבה יותר גרוע מאיך שהייתם מדמיינים סדרה שפעם הייתה כל כך טובה". אך בסופו של דבר, 'חברים' הופיעה ברשימת "מאה תוכניות הטלוויזיה הטובות ביותר בכל הזמנים" של הטיים מגזין, בנימוק ש"סודה של הסדרה היה שהיא נקראה 'חברים', אך לאמיתו של דבר, היא עסקה במשפחה".

"היה זה בלתי אפשרי לייצר פרק שיענה על כל הציפיות וההמולה של פרק הסיום של 'חברים', אבל התוצאה הייתה הפרק הכי טוב שלו יכלו המעריצים לקוות, כי הוא עשה את מה שהוא היה צריך לעשות: הפרק סגר את כל קצוות הסיפור וגם הזכיר לנו למה אהבנו את הסדרה ולמה נתגעגע אליה."

— רוברט ביאנקו מעיתון ה-USA Today על פרק-הסיום

הביקורות על פרק-הסיום היו מעורבות, אך נטו להיות חיוביות. ביאנקו מעיתון ה-USA Today תיאר את הפרק כמבדר ומספק, ושיבח את המיומנות בשילוב בין ההומור לרגש בכל אחת מן הדמויות. היו ששיבחו את אניסטון ושווימר על משחקם, אך חשבו שחידוש הקשר הרומנטי ביניהם היה "סוף יותר מדי טוב, אף על פי שזה מה שצבא המעריצים של הסדרה רצה". בסופו של דבר, נכתב כי פרק-הסיום היה "יותר מרגש מאשר מצחיק, יותר מספק במונחים של סגירת מעגל מאשר מצחיק עד דמעות".

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לשמר את פורמט האנסמבל של הסדרה, צוות השחקנים החליט להגיש את כל השחקנים לאותה קטגורית פרסים, "שחקן-משנה", והחל מהעונה השמינית, לקטגוריית "שחקן-ראשי". הסדרה הייתה מועמדת ל-63 פרסי אמי, וזכתה בשישה. אניסטון וקודרו היו לשחקניות היחידות שזכו ב"אמי", בעוד שקוקס הייתה השחקנית היחידה שכלל לא הייתה מועמדת. הסדרה זכתה בפרס אמי לשנת 2002 לסדרת הקומדיה הטובה ביותר, והייתה מועמדת בקטגוריה זו בשנים 1995, 1996, 1999, 2000 ו- 2003. הסדרה זכתה בשלל פרסים נוספים: פרס American Comedy, פרס הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה, פרס גלובוס הזהב, שלושה פרסי Logie, שישה פרסי People's Choice, פרס Satellite, ושני פרסי Screen Actors Guild.

רייטינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבלה שלהלן מציגה את מדרוג הצפייה של חברים בארצות הברית, שם היא התמקמה בקביעות בין עשר התוכניות הנצפות ביותר. טור ה"דירוג" מציין את דירוגה של חברים ביחס לסדרות אחרות ששודרו באותה עונת-שידורים, בשעות צפיית השיא. שיטת הדירוג בארצות הברית דומה לזו שבישראל, ומסתמכת אף היא על מדד נילסן. טור ה"צופים" מתאר את כמות הצופים הממוצעת בעת השידור הראשון של כל פרק. "תחילת העונה" מתייחס לתאריך שידור פרק הפתיחה של העונה, "וסיום העונה" מתייחס לתאריך השידור של הפרק האחרון.

עונה משבצת שידור תחילת העונה סיום העונה שנות שידור דירוג צופים
(במיליונים)
1 ימי חמישי, 20:30 22 בספטמבר 1994 18 במאי 1995 1994-1995 #9 14.88
2 ימי חמישי, 20:00 21 בספטמבר 1995 16 במאי 1996 1995-1996 #3 17.93
3 19 בספטמבר 1996 15 במאי 1997 1996-1997 #4 16.30
4 25 בספטמבר 1997 7 במאי 1998 1997-1998 #4 15.78
5 24 בספטמבר 1998 20 במאי 1999 1998-1999 #2 15.61
6 23 בספטמבר 1999 18 במאי 2000 1999-2000 #5 20.95
7 12 באוקטובר 2000 17 במאי 2001 2000-2001 #4 19.7
8 27 בספטמבר 2001 16 במאי 2002 2001-2002 #1 24.5
9 26 בספטמבר 2002 15 במאי 2003 2002-2003 #3 21.14
10 5 בספטמבר 2003 6 במאי 2004 2003-2004 #5 20.84

השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספה בבית הקפה סנטרל פרק, המוצגת כעת באולפני האחים וורנר

אף על פי שמפיקי הסדרה חשבו על חברים כ"רק תוכנית טלוויזיה", מספר פסיכולוגים חקרו את השפעתה התרבותית של חברים לאורך שידורה. סגנון השיער של אניסטון כונה בשם "תספורת רייצ'ל", וחוקה על ידי נשים ברחבי העולם. משפט הפתיחה של ג'ואי, "?'How you doin", הפך למשפט פופולרי בסלנג האמריקאי, כשורת-פתיחה או כברכה בין חברים. לסדרה גם הייתה השפעה על השפה האנגלית, לפי מחקר של פרופסור לבלשנות מאוניברסיטת טורונטו. הפרופסור מצא שהדמויות בסדרה השתמשו במילה "so" פעמים רבות כדי לאייך שמות תואר, כמו עם המילים "very" ו-"really". אף על פי ששינוי זה כבר חדר לתרבות האנגלית, שימושו בסדרה כפי הנראה תרם לפופולריות שלו. לאחר פיגועי 11 בספטמבר, הרייטינג של הסדרה עלה ב-17% מהעונה הקודמת, מכיוון שהצופים ראו בסדרה מקום מפלט.

בית הקפה סנטרל פרק, אחד ממוקדי ההתרחשויות המרכזיים של הסדרה, היווה מודל לחיקוי במקומות רבים בעולם. בשנת 2006, איש עסקים איראני בשם מוג'טבה אסאדיאן פתח קו של זכיינות בתי קפה בשם "סנטרל פרק", ורשם את השם על שמו ב-32 מדינות בעולם. בתי הקפה עוצבו כמו בחברים, והיו בהם העתקים מדויקים של הספות, הדלפקים, שלטי הניאון והלבנים. בבתי הקפה היו גם ציורים שהציגו את שלל דמויות הסדרה, והטלוויזיות הקרינו פרקי חברים. ג'יימס מייקל טיילור, שמשחק את מנהל סנטרל פרק בסדרה, גאנת'ר, נכח בפתיחה החגיגית בדובאי, ועבד שם כמלצר. סנטרל פרק נבנה מחדש כחלק מתערוכה מוזיאונית באולפני וורנר ברוס, והוצג בתוכנית הטלוויזיה "המופע של אלן דג'נרס" באוקטובר 2008.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שידורים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברים שודרה לראשונה בבריטניה ב-1994. הסדרה הייתה לאחת התוכניות הפופולריות ביותר, ובכל פרק צפו בממוצע 2.6 מיליון בריטים. פרק הסיום בבריטניה הצמיד אל המסך 8.6 מיליון צופים, יותר משליש מקהל הטלוויזיה בבריטניה באותה עת.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי חברת שידורי קשת, בישראל יש לסדרה קהל צופים גדול ונאמן יותר מכל סדרת רכש אחרת, ומשום כך עדיין משודרים שידורים חוזרים של הסדרה. עד עונתה השמינית שודרה הסדרה לראשונה בערוץ 3, ובשתי עונותיה האחרונות בערוץ 2 במסגרת שידורי הזכיינית קשת, אשר רכשה גם את כל שאר עונותיה לשידור הן בערוץ 2 והן בערוץ ביפ (אשר שייך לזכיינית). ערוץ סטאר וורלד הבינלאומי גם שידר פרקים חוזרים של הסדרה, אך הוא נקלט בישראל רק במסגרת הכבלים והלוויין, ושידורי הערוץ הסתיימו לבסוף בישראל בשנת 2009. לאחר תקופה זאת, שודרו שידורים חוזרים בלילות בערוץ 2 ובעשור השני של המאה ה-21 משודרים פרקים חוזרים של הסדרה בערוץ יס קומדי של חברת הלוויין ובערוץ הוט קומדי סנטרל.

מוצרים נלווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל עשר עונות הסדרה יצאו במארזי DVD ובמארז Blu-ray מהודר בעל הפרדה גבוהה. כל מארז של סדרה מכיל תוספות מיוחדות וגם קטעים שירדו בעריכה. מוצרי סחורה רבים של "חברים" יוצרו על ידי חברות רבות. בסוף ספטמבר 1995, יצא האלבום "הפסקול הטלוויזיוני המקורי של 'חברים'", אשר הכיל שירים שהיו בפרקי הסדרה, והגיע למקום ה-46 ברשימת האלבומים הנמכרים ביותר. עד נובמבר 1995 נמכרו 500,000 עותקים שלו. בשנת 1999, יצא עוד אלבום פסקול, בשם "שוב חברים". עוד מוצרי חברים כללו משחק-זיכרון על פרקי הסדרה ב-DVD, וגם משחק מחשב בשם "חברים: האחד עם כל הטריוויה".

"ג'ואי" - סדרה-בת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאט לה-בלנק קיווה כי הפקת סדרה שלמה על ג'ואי, אשר לדעתו הייתה "הדמות הכי פחות מפותחת בחברים", תביא להתפתחות של הדמות
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ג'ואי

לאחר סיום הסדרה ב-2004, לה-בלנק הצטרף לספין-אוף של "חברים", שנקראה "ג'ואי", ועקבה אחרי מעברו של ג'ואי ללוס אנג'לס וניסיונותיו להצליח כשחקן. קאופמן וקריין לא רצו להצטרף לצוות סדרת-הבת, אך ברייט הסכים ושימש כמפיק בפועל. NBC פרסמה רבות את "ג'ואי" ושיבצה אותה במשבצת השידור הישנה של חברים, ימי חמישי ב-20:00. פרק הפיילוט נצפה על ידי 18.60 מיליון צופים אמריקאים, אך הרייטינג ירד וירד לאורך שידורן של שתי עונות הסדרה, ובממוצע צפו 10.20 מיליון צופים בפרקי העונה הראשונה, ו-7.10 מיליון בשנייה. הפרק האחרון ששודר נצפה על ידי 7.09 מיליון צופים במרץ 2006. NBC ביטלה את הסדרה במאי 2006‎, לאחר שתי עונות. ברייט האשים את חוסר שיתוף הפעולה בין פקידי NBC, האולפן ושאר המפיקים בהריסתה המהירה של הסדרה:

Cquote2.svg

ב"חברים" ג'ואי היה חובב שמלות, אך הצופים נהנו ממעשיו. הוא היה חבר אמת, אדם שידעת שאתה יכול לסמוך עליו. דמותו של ג'ואי נבנתה מחדש כבחור שלא יכול להשיג עבודה, לא יכול לדבר עם אישה. הוא הפך לדמות פתטית, סמרטוטית. אני הרגשתי שדמותו הולכת בכיוון לא נכון, אך קולי לא נשמע.

Cquote3.svg
– קווין ברייט על הסיבה לביטולה של הסדרה ג'ואי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: חברים
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


פרסים בהם זכתה "חברים"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]