סעד חדאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סעד חדאד (מימין) בשיחה עם אנשי יוניפי"ל נורבגיים במלון במטולה

סעד חדאדערבית: سعد حداد; 1938[1]‏ - 1984) היה איש צבא לבנוני ומייסדו של צבא לבנון החופשית שהפך לרבות ימים לצבא דרום לבנון.

Flag of Israel.svg
Flag of Lebanon.svg
הסכסוך הישראלי-לבנוני
עימותים עיקריים:
מבצע ליטני | מלחמת לבנון (מבצע שלום הגליל)
מבצע דין וחשבון | מבצע ענבי זעם | מלחמת לבנון השנייה
הכוחות בסכסוך:
צה"ל | צבא דרום לבנון | הפלנגות הנוצריות
אש"ף | אמל | חזבאללה | סוריה | צבא לבנון
יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון)
מושגים:
רצועת הביטחון | הגדר הטובה | מובלעת ג'זין | פתחלנד
חוות שבעא | דמוגרפיה של לבנון ו-מארונים
אישים ישראלים בולטים:
יורם המזרחי | בנימין בן אליעזר | אריאל שרון
רפאל איתן | אהוד ברק | אהוד אולמרט
אישים לבנונים נוצרים:
סעד חדאד | אנטואן לאחד | בשיר ג'ומאייל | אמין ג'ומאייל
אלי חובייקה | סמיר ג'עג'ע | אטיין סאקר
אישים לבנונים שיעים:
מוסא א-צדר | עבאס מוסאווי | חסן נסראללה
מוחמד חוסיין פדלאללה | נביה ברי
אישים לבנונים סונים:
פואד סניורה | רפיק אל-חרירי
אישים לבנונים דרוזים:
כמאל ג'ונבלאט | וליד ג'ונבלאט
אישים ערבים:
חאפז אל-אסד | יאסר ערפאת | אחמד ג'יבריל
רקע היסטורי:
מלחמת האזרחים השנייה בלבנון | גדר הצפון
ראו גם: היסטוריה של ישראל והיסטוריה של לבנון

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדאד נולד בשנת 1938 בעיר מרג' עיון שבדרום לבנון למשפחה נוצרית (יוונית קתולית).

ב-17 באוקטובר 1976 שיחררה קבוצת לוחמים מהכפר קליעה את העיר מרג' עיון בקרב בו נהרגו 30 מחבלים מוסלמים מצבא לבנון הערבי ואש"ף. הצלחת הלוחמים בקרב הביאה את צבא לבנון להקים בשנת 1977 את "יחידת אל-קליעה", יחידה בת 400 חיילים מארונים, רובם מכפר קליעה שעל גבול ישראל-לבנון בפיקודו של קצין הז'נדראמיה הלבנוני ע'סאן אל-חומסי.

בשנת 1977 מונה חדאד להחליף את אל-חומסי בפיקודו על היחידה. חדאד, החל לנתק את יחסיו עם הצבא הלבנוני והפך את היחידה למיליציה חזקה בשטח, בין השאר, בזכות קשריו עם ישראל. מטרת המיליציה, הייתה למגר את הכוחות המוסלמים החמושים ולמנוע את השתלטות אש"ף על דרום לבנון ולהפכה ל"מולדת חלופית" תוך כדי פעולות אלימות נגד הנוצרים.

לאחר מינויו, שינה חדאד את שמה של המיליציה ל"צבא לבנון החופשית", ובשנת 1981 הכריז על שהשטח שבשליטתו "מדינת לבנון החופשית". צעד זה בא, על פי ראיון עם הגנרל אנטואן לאחד, בתגובה לניתוק החשמל, המים והאספקה לאזור מרג' עיון, קליעה, בנת ג'ביל ורמיש שהיו תחת שליטה של יחידות נוצריות מצבא לבנון על ידי כוחות אש"ף וצבא לבנון הערבי. הכרזה זו לא זכתה להכרה בינלאומית מחד והכעיסה את הממשלה הלבנונית מאידך שתבעה את פיטוריו וסלים אל-חוס, ראש ממשלת לבנון, הדיח בעקבות ההכרזה את חדאד מהצבא, הפסיק את תשלום משכורותיהם של כל חייליו, והרשיעו שלא בפניו בבגידה. חדאד בתגובה פנה למועצה המייעצת של הממשלה (גוף משפטי עליון בלבנון אשר ביכולתו לבטל את החלטות הממשלה) וזו ביטלה את החלטת ראש הממשלה, אך בפועל, החלטת המועצה מעולם לא בוצעה.

על אף ההדחה מצבא לבנון, נהנה חדאד מאהדת האוכלוסייה המקומית. הוא ניצל את ערוצי התקשורת שיצרו תושבי האזור עם ישראל על מנת לקבל את המימון והחימוש שנדרשו להם והמיליציה התחזקה רבות מבחינה צבאית. הקשר בין המיליציה (שלאחר מותו של חדאד שונה שמה לצבא דרום לבנון- צד"ל) לישראל נשמר גם לאחר פלישת ישראל ללבנון והקמת רצועת הביטחון ונמשך עד לנסיגת ישראל מדרום לבנון בשנת 2000.

חדאד היה מקורב לאטיאן סאקר, מנהיג מפלגת ומיליציית "שומרי הארזים". בתקופת פיקודו של חדאד על צבא לבנון החופשית שיתפו שתי המיליציות פעולה בלחימה נגד אש"ף והמיליציות הפלסטיניות בדרום לבנון. עם פטירתו של חדאד ומינויו של אנטואן לאחד למפקד המיליציה נותק קשר זה, ובין שני המנהיגים אף התפתחה יריבות.

חדאד נפטר ב-14 בינואר 1984 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, ואת תפקידו כמפקד צבא דרום לבנון תפס הגנרל אנטואן לאחד. סגנו של חדאד, סאמי שידיאק עבר להתגורר בנהריה לאחר נסיגת ישראל מרצועת הביטחון. חדאד נודע גם כמפעילה של תחנת הרדיו הנוצרית "קול התקווה" בדרום לבנון, שהוקמה ומומנה על ידי הכומר האוונגליסטי האמריקני פט רוברטסון. למפקד צבא דרום לבנון היו שלושה אחים לביב אדיב וחביב.

טבח סברה ושתילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הטבח בסברה ושתילה הועלתה הטענה כי כוחותיו של סעד חדאד השתתפו בו, לצד הפלנגות הנוצריות. אולם ועדת כהן קבעה כי שום כח בפיקודו של חדאד לא נטל חלק במבצע במחנות ולא בטבח, כך גם טען רוברט חתאם, שומר ראשו לשעבר של אלי חבייקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]