הסכם ישראל-לבנון 1983

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסכם ישראל-לבנון 1983 או הסכם ה-17 במאי הוא הסכם ביטחוני שנחתם ב-17 במאי 1983 בין ממשלת ישראל לבין ממשלת לבנון, בתיווכה של ארצות הברית. מטרת ההסכם הייתה הכרזה משותפת על סיום מצב הלחימה בין המדינות שנמשך מאז ה-23 במרץ 1949 אז נחתם הסכם שביתת נשק בין ישראל ללבנון עם תום מלחמת העצמאות. בנוסף ההסכם התיימר להסדיר את היחסים בין ישראל ללבנון, תוך כיבוד הגבולות הטריטוריאליים של שני הצדדים - מחד, נסיגה ישראלית משטחי לבנון, ומאידך, התחייבות לבנונית לפעילות ביטחונית ומניעת פעולות טרור היוצאות מתחומה. עם זאת, ההסכם הופר ונכשל כבר בפברואר 1984, בשל התפרקות צבא לבנון, סירוב סוריה להוציא את כוחותיה מאדמת לבנון, והתנגדות העולם הערבי להכרה בריבונות ישראל.

עיקרי ההסכם:

  • הכרזה כי הלחימה בין הצדדים תמה והתחייבות לכיבוד הדדי של ריבונותם הטריטוריאלית.
  • התחייבות הדדית למניעת פעילויות טרור משטחה של כל מדינה, או סיוע דרך צד שלישי לפגיעה בה.
  • יישוב סכסוכים עתידיים בדרכי שלום וקביעת הסדרי ביטחון משותפים על ידי יצירת "אזור ביטחון", הממוקם בדרום לבנון בסמוך לגבול עם ישראל ובו יופעלו חטיבות של צבא לבנון, פעולה שמטרתה לאפשר הוצאת גורמים סוריים ואחרים, שאינם נמנים עם צבא המדינה הלגיטימי, ולבסוף את נסיגתו של צה"ל מדרום לבנון ועל ידי כך יישום ההסכם במלואו.

ההסכם הופר בפברואר 1984 בעקבות התפרקותו של צבא לבנון שהיה אמור לתחזק "אזור ביטחון" בדרום לבנון. סיבות נוספות היו סירובה של סוריה להסיג כוחותיה מאדמת לבנון, וכן התנגדות העולם הערבי להכרה בריבונות ישראל, כפי שקובע ההסכם. ישראל התנתה את יציאתה מלבנון ביציאת סוריה משם, ולאור סירובה של סוריה כשל ההסכם והאש חודשה, כשבעשורים העוקבים התרחשו מלחמת לבנון הראשונה, הלחימה בדרום לבנון ומלחמת לבנון השנייה, אם כי ישראל כיוונה במלחמות אלו להילחם נגד ארגון חזבאללה ופעולות הטרור, ולא נגד לבנון כולה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]