מבצע ענבי זעם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע ענבי זעם
תאריך התחלה: 11 באפריל 1996
תאריך סיום: 27 באפריל 1996
משך הסכסוך: 17 ימים
קרב לפני: מבצע דין וחשבון
קרב אחרי: הנסיגה מלבנון
מקום: דרום לבנון
עילה: מטח קטיושות כבד על יישובי גבול הצפון ב-9 באפריל1996
הצדדים הלוחמים

Flag of Israel.svg ישראל

Flag of Hezbollah.svg חזבאללה

ראשי מדינה
שמעון פרס   
מפקדים
כוחות

מחבלי ארגון חזבאללה

אבידות

3 חיילים נהרגו, 24 אזרחים ו-31 חיילי צה"ל נפצעו

113 אזרחים לבנונים נהרגו ונפצעו כ-100, חייל סורי נהרג, כ-20 לוחמי חזבאללה נהרגו ומספר לא ידוע של פצועים

Flag of Israel.svg
Flag of Lebanon.svg
הסכסוך הישראלי-לבנוני
עימותים עיקריים:
מבצע ליטני | מלחמת לבנון (מבצע שלום הגליל)
מבצע דין וחשבון | מבצע ענבי זעם | מלחמת לבנון השנייה
הכוחות בסכסוך:
צה"ל | צבא דרום לבנון | הפלנגות הנוצריות
אש"ף | אמל | חזבאללה | סוריה | צבא לבנון
יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון)
מושגים:
רצועת הביטחון | הגדר הטובה | מובלעת ג'זין | פתחלנד
חוות שבעא | דמוגרפיה של לבנון ו-מארונים
אישים ישראלים בולטים:
יורם המזרחי | בנימין בן אליעזר | אריאל שרון
רפאל איתן | אהוד ברק | אהוד אולמרט
אישים לבנונים נוצרים:
סעד חדאד | אנטואן לאחד | בשיר ג'ומאייל | אמין ג'ומאייל
אלי חובייקה | סמיר ג'עג'ע | אטיין סאקר
אישים לבנונים שיעים:
מוסא א-צדר | עבאס מוסאווי | חסן נסראללה
מוחמד חוסיין פדלאללה | נביה ברי
אישים לבנונים סונים:
פואד סניורה | רפיק אל-חרירי
אישים לבנונים דרוזים:
כמאל ג'ונבלאט | וליד ג'ונבלאט
אישים ערבים:
חאפז אל-אסד | יאסר ערפאת | אחמד ג'יבריל
רקע היסטורי:
מלחמת האזרחים השנייה בלבנון | גדר הצפון
ראו גם: היסטוריה של ישראל והיסטוריה של לבנון

מבצע "ענבי זעם" (כשמו של ספר מאת ג'ון סטיינבק) הוא מבצע צבאי שביצע צה"ל בדרום לבנון בין ה-11 באפריל וה-27 באפריל 1996 בעקבות ירי רקטות של ארגון החזבאללה לכיוון יישובים בגבול הצפון.


רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מסוף שנת 1995 גבר המתח בין חזבאללה לצה"ל באזור הגבול הצפוני של מדינת ישראל. חזבאללה ירה פעם אחר פעם קטיושות לעבר יישובים ישראלים בקרבת גבול הצפון, והפר בכך את הבנות "דין וחשבון" שנחתמו עם סיום מבצע דין וחשבון (1993). בחודש וחצי שקדמו למבצע חלה התדרדרות ביטחונית בישראל ובלבנון שפגעה בתחושת הביטחון של אזרחי ישראל. בתקופה זו התגברו מאוד פיגועי ההתאבדות בישראל, ארבעה פיגועים, שבהם נהרגו 59 ישראלים, ונפצעו מאות. בנוסף התרבו הפגיעות בחיילי צה"ל ברצועת הביטחון בלבנון:

  • בסוף חודש פברואר‏[1] שוגר מטח רקטות לעבר העיר קריית שמונה
  • ב25 בפברואר התפוצצו שני מחבלים מתאבדים, אחד באוטובוס קו 18 בירושלים רצח 26 ישראלים והשני בטרמפיאדה בכניסה לאשקלון
  • ב3 במרץ התפוצץ מחבל, שוב באוטובוס קו 18, בירושלים. בפיגוע נהרגו 19 ישראלים.
  • בחג פורים, 4 במרץ התפוצץ מחבל מתאבד ליד דיזנגוף סנטר בפיצוץ נרצחו 13 אנשים ו55 נפצעו.
  • באותו היום נהרגו בדרום לבנון ארבעה חיילי צה"ל ובהם מפקד גדוד 12 מחטיבת גולני, סגן אלוף חוסיין עאמר, עוד שמונה חיילים נפצעו קשה.
  • ב10 במרץ הופעל מטען על שיירה מגדוד 13 של גולני ליד שער פאטמה. חייל אחד נהרג.
  • ב20 במרץ התפוצץ מחבל מתאבד על שיירה של צה"ל שנעה ממוצב טייבה בדרום לבנון לישראל. מהפיצוץ נהרג מפקד פלוגת המפקדה של גדוד 12.
  • ב-9 באפריל, בזמן שמזכיר המדינה האמריקאי וראש ממשלת צרפת בקרו באזור בניסיון להביא לרגיעה, נחת מטח קטיושות כבד על יישובי גבול הצפון.


מטרת המבצע הייתה יצירת התנאים הטובים ביותר עבור הדרג המדיני, בבואו לשבת למשא ומתן עם הלבנונים והסורים. הדרך למימוש רעיון זה הייתה תקיפת תשתית, על מנת ליצור נזק כלכלי שילך ויגדל עם הזמן וישפיע על תושבי לבנון ועל ממשלת לבנון. בסוף מבצע דין וחשבון הושגו הבנות בין ישראל ללבנון וסוריה (וחיזבאללה דרכן). הבנות אלו יצרו קרקע נוחה להמשך הירי הרקטות מלבנון ובו זמנית מנעו מצה"ל להגיב לירי ולתקוף את המחבלים המשגרים. על-פי ההבנות נאסר לירות מתוך ואל שטחים מיושבים. המחבלים היו משגרים רקטות מפאתי הכפרים והעיירות שבדרום לבנון כך שצה"ל התקשה מאוד לתקוף אותם מבלי לפגוע בשטח המיושב. במקרה של פגיעה כזו ראה עצמו חיזבללה משוחרר מן ההבנות וירה מתוך הכפרים "ירי תגובה" על הירי הישראלי. בישראל התקשו לקבל את המצב שבו ידי צה"ל כבולות והמחבלים יכולים לירות והתחילו לתכנן מבצע להשגת הבנות חדשות. בתחילה תוכנן מבצע "ענבי זעם" לחודש יוני 1995 אולם התכנון לא יצא לפועל, כיוון שראש הממשלה, שמעון פרס העדיף לנסות ולנצל את הערוץ המדיני למשא ומתן.‏[2]

על אף ביקורם של מזכיר המדינה האמריקאי וראש ממשלת צרפת באזור, וניסיונות ההרגעה שלהם, ירי הקטיושות נמשך. ב-9 באפריל 1996 נחת מטח קטיושות כבד על יישובי גבול הצפון וסיפק את העילה לתחילת המבצע (בפועל צה"ל תגבר את כוחותיו בגבול הצפון עוד לפני תאריך זה). ראש הממשלה, פרס, החליט כי ישראל לא תוכל להמשיך ולהבליג והורה לרמטכ"ל דאז, אמנון ליפקין-שחק ולאלוף פיקוד הצפון עמירם לוין[3], כי על צה"ל לפעול על מנת להפסיק את ירי הקטיושות ולהביא לשקט בגבול הצפוני של מדינת ישראל.

המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

את חזית הלחימה ניהל אלוף פיקוד הצפון, עמירם לוין‏[4], כאשר תחתיו פעל תא"ל גיורא ענבר, מפקד יחידת הקישור ללבנון[5]. המבצע החל בשעות הבוקר של ה-11 באפריל 1996. חיל האוויר תקף מטרות של חזבאללה בבקאע ובביירות. בנוסף הופעלו כוחות תותחנים, שריון וכוחות של חיל הים. תושבי דרום לבנון ברחו צפונה לכיוון ביירות, ותושבי גבול הצפון פונו לאזור המרכז. במבצע פעלו גם כוחות מיוחדים של צה"ל במבצעים חשאיים בעומק לבנון‏[6]. במבצעים אלו בלטו במיוחד יחידת אגוז, עליה פיקד ארז צוקרמן שאף הוביל ארבע פעולות של היחידה בעומק לבנון במהלכו‏[7], סיירת גולני[8], יחידת מגלן[9][10], עליה פיקד רוני בלקין[11], ויחידת שלדג עליה פיקד סא"ל גל הירש[12]. על פעילותה במבצע "ענבי זעם" קיבלה היחידה את צל"ש הרמטכ"ל[13].

במהלך המבצע הותקפו מאות מטרות של חזבאללה הן על ידי חיל האוויר והן על ידי כוחות הארטילריה. בנוסף הטיל חיל הים הסגר ימי על חופיה של לבנון. במהלך כל אותה התקופה המשיך חזבאללה לירות קטיושות לעבר שטח ישראל כאשר צה"ל מגיב בירי על מתקני השיגור.

ב-15 באפריל דנה מועצת הביטחון של האו"ם בפעולותיה של ישראל. ככלל הייתה הבנה למניעיה של ישראל, והמועצה ניסתה לגשר בין הצדדים על מנת להפסיק את העימות. ממשלת לבנון הסכימה לחזור להבנות דין וחשבון, החזבאללה מצדו לא היה מוכן לפנות למשא ומתן, וישראל הצהירה שהפסקת המבצע תלויה בהפסקת ירי הקטיושות לעבר גבולותיה.

ב-18 באפריל ירתה סוללת תותחנים צה"לית "אש לחילוץ" לטובת כוח מיחידת מגלן‏[14] שהוביל נפתלי בנט[15], שהיה בפעילות באזור כפר קאנא ונתקל במארב. בעת ירי "אש לחילוץ", טווח הביטחון מוקטן, וארבעה פגזים פגעו בריכוז של פליטים ובכוח האו"ם ששהה בתוך בסיס או"ם סמוך. מההפגזה נהרגו 102 אזרחים, ו-100 נפצעו, מתוכם ארבעה חיילים מהאו"ם‏[16]. באותו יום הותקפו גם מטרות אחרות באזור אל-נבטיה שם נהרגו 11 אזרחים נוספים, ביניהם אשה ושבעת ילדיה. ישראל הביעה צער על הפגיעה בחפים מפשע, ההרג עורר בעולם תגובות נזעמות, והחל לחץ בינלאומי להפסקת המבצע. בעקבות האירוע בקאנא ראש הממשלה, שמעון פרס, אמר במסיבת עיתונאים: "אנו מאוד מצטערים אך איננו מתנצלים".

ב-25 באפריל התקבלה במועצת הביטחון של האו"ם החלטה שכללה גינוי מפורש לישראל, ודרישה להפסיק את הפעילות בדרום לבנון. ישראל המשיכה בפעילות יומיים נוספים, והמבצע הסתיים בחתימת הסכם הבנות חדש בין ישראל, סוריה ולבנון ב-27 באפריל 1996 (הבנות ענבי זעם).

במהלך המבצע נורו לעבר שטח ישראל 777 רקטות, מהן נפגעו 24 אזרחים ו-31 חיילים. קצינים בפיקוד הצפון, ובהם משה תמיר, העריכו כי, כשם שאירע בעקבות הבנות דין וחשבון, למעשה החזבאללה הוא המרוויח האמיתי מהבנות מבצע ענבי זעם, משום שלמעשה אישרר את הלגיטימציה לפעולותיו ולא חל פיחות במוטיבציה שלו לבצע פעולות כנגד חיילי צה"ל ויישובי הצפון‏[17].

חזבאללה בתקופת המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות 1996 זכתה המפלגה ב 7 מנדטים ובעוד שלושה חברי פרלמנט אוהדים בלבד. הארגון פרס רשת של שירותי רווחה בדרום לבנון ובמקומות אחרים, וראה את עצמו כמגן השיעים. לאחר מבצע "ענבי זעם" היה הראשון שהתיצב כדי לשקם את בתייהם של הנפגעים שנאלצו לנטוש את ביתם, כתוצאה מן המבצע ולנדוד צפונה. הוא הכריז אז על "ג'יהאד השיקום" ובנה מחדש 5000 בתים ב-82 כפרים, תוך שיקום יסודי של התשתית אשר נפגעה.

הסכם הפסקת האש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכם הפסקת האש כלל מספר סעיפים עיקריים -

  • איסור מוחלט של ירי קטיושות או נשק אחר משטחי לבנון לתחומי מדינת ישראל.
  • איסור על צה"ל וצד"ל לפגוע באזרחים בשטח לבנון.
  • צה"ל וצד"ל לא יתקיפו אזורי אוכלוסייה ותשתיות בלבנון, כמו כן שטחים אלו לא ישמשו לצורך פגיעה בישראל.
  • תוקם ועדת מעקב שתפקח על ביצוע ההסכם ותורכב מנציגי - ארצות הברית, ישראל, סוריה, לבנון וצרפת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חסר תאריך מדויק
  2. ^ ראיון עם מפקד חיל האוויר האלוף הרצל בודינגר, כפי שהתפרסם בביטאון חיל האוויר מאפריל 1996, כפי שהועלה בפורום צבא וביטחון של אתר פרש.
  3. ^ עפר שלח, עונש ועוד עונש, עד שהפלסטינים יבינו, באתר nrg‏, 2 בינואר 2009.
  4. ^ עפר שלח, עונש ועוד עונש, עד שהפלסטינים יבינו, באתר nrg‏, 2 בינואר 2009.
  5. ^ אביחי בקרמלחמות ישראל, באתר הארץ, 24.10.2001
  6. ^ עפר שלח ויואב לימור, "שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה", הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 132.
  7. ^ עפר שלח ויואב לימור, "שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה", הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 358.
  8. ^ תעודת הערכה מטעם אלוף פיקוד הצפון לסיירת גולני, מתוך האתר הרשמי של סיירת גולני.
  9. ^ אליענה שפר, נפתלי בנט מדבר על הכל: על ביבי, על הטייקונים ועל יוקר המחיה, באתר nrg‏, 28 באוקטובר 2012.
  10. ^ שלום ירושלמי, המאבקים של יאיר לפיד מול נערי האוצר, באתר nrg‏, 29 במרץ 2013.
  11. ^ איל דורון, הדס ועופר רגב, "בהשקט ובבטחה - מורשת יחידת מגלן", פורת הוצאה לאור, מאי 2012, עמודים 61-63.
  12. ^ גל הירש, "סיפור מלחמה סיפור אהבה", הוצאת ידיעות אחרונות, 2009, עמוד 124.
  13. ^ יואב לימור ואלון בן–דוד, "מקום שלישי:שלדג", בלייזר, ‏ 14.02.08
  14. ^ שלום ירושלמי, סערת בנט: הטור שחשף את מעורבותו בכפר כנא, באתר nrg‏, 5 בינואר 2015.
  15. ^ עמוס הראלפרשנות || עזבו את נפתלי בנט, הוא לא אחראי לפרשת כפר כנא, באתר הארץ, 5 בינואר 2015.
  16. ^ משה תמיר, "מלחמה ללא אות", מערכות, 2005, עמודים 135-137.
  17. ^ עפר שלח, נקודת רתיחה, באתר nrg‏, 9 בדצמבר 2011.