משה ארנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה ארנס
Moshe Arens.jpg
תאריך לידה 27 בדצמבר 1925
ממשלות 19, 20, 21, 22, 23, 24, 27
כנסות 8 - 12, 15
סיעה הליכוד
תפקידים בולטים

משה ארנס (נולד ב-27 בדצמבר 1925), היה שגריר ישראל בארצות הברית, חבר כנסת מטעם מפלגת הליכוד, שר הביטחון ושר החוץ בממשלות ישראל. ארנס הוא מהנדס אווירונאוטיקה במקצועו, היה פרופסור חבר בטכניון וסמנכ"ל התעשייה האווירית, וחתן פרס ביטחון ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנס נולד ב-1925 בעיר קובנה שבליטא, אביו היה תעשיין ואמו רופאת שיניים. בהיותו בן שנה וחצי עברה משפחתו לריגה שבלטביה, בה למד בבית ספר עממי. ב-1939 היגר עם משפחתו לארצות הברית, בה היו לאביו מפעלים. למד בבית הספר התיכון "ג'ורג' וושינגטון" שבניו יורק.

הוא שירת בחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית בשנים 1946-1944. עלה לישראל בשנת 1948, גויס לאצ"ל ונשלח לצפון אפריקה לסייע ליהודים המקומיים להקים ארגוני הגנה עצמית. עם שובו במרץ 1949 היה חבר "גרעין חד נס" ו"מבוא בית"ר". מסיבות פוליטיות נדחתה בקשתו לעבוד בתעשייה הצבאית והוא עבד כמהנדס בחברה אמריקאית שעסקה בתכנון מערכות מים בתל אביב.‏[1]

בשנים 1957-1951 שהה בארצות הברית לשם לימודים. הוא למד הנדסה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס והנדסה אווירונאוטית במכון הטכנולוגי של קליפורניה, וקיבל תואר שני ב-1953‏‏[2]. לאחר שובו ארצה הצטרף לפקולטה להנדסה אווירונאוטית בטכניון וב-1961 מונה לפרופסור חבר‏‏‏[3] על סמך ניסיונו בתחום, וכיהן בתפקיד זה עד 1965. בשנים 19621971 היה סמנכ"ל התעשייה האווירית. ב-1971 הוענק לו פרס ביטחון ישראל.

בשנת 2009 מרכז מורשת מנחם בגין העניק לו תעודת הוקרה לשנת תשס"ט על מפעל חיים למען ביטחון ישראל ומחקרו פורץ הדרך בנושא מרד גטו ורשה[4][5].

כיום משמש ארנס עמית במכון לאסטרטגיה ציונית וראש הפורום האסטרטגי בו. הוא מכהן כיו"ר מועצת המנהלים של קרן הון-סיכון "תעוזה" וכיו"ר חבר הנאמנים של אוניברסיטת אריאל[6] מזה כשני עשורים.

נשוי למיוריאל ואב לשלושה ילדים. מתגורר בסביון. בנו יגאל הוא פרופסור באוניברסיטת דרום קליפורניה.

פעילותו בכנסת ובממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנס כיהן כחבר הכנסת מטעם הליכוד בשנים 1982-1973, וכיהן כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון בין 1977 ל-1982. הוא התנגד והצביע נגד הסכמי קמפ דייויד והסכם השלום עם מצרים. הוא פרש מהכנסת כדי לכהן כשגריר ישראל בארצות הברית בשנים 19821983. הוא חזר לכנסת בשנים 1992-1984 ו-20031999.

בעקבות הדחת אריאל שרון מתפקיד שר הביטחון אחרי טבח סברה ושתילה, מונה ארנס לתפקיד זה בפברואר 1983 וכיהן בו בשנים 1984-1983, תחילה בממשלת בגין ואחר כך בממשלת שמיר. עם תחילת כהונתו היה צה"ל פרוס בעומק לבנון וסבל מאבידות רבות. בימי ארנס בוצעו מספר נסיגות (מהרי השוף ולקו האוואלי)‏[7], אך ההתנגדות לצה"ל בלבנון התחזקה, ושהיית צה"ל גבתה מחיר דמים יומי. בעסקת חילופי שבויים הוחלפו 4,700 מחבלים ואסירים ביטחוניים בתמורה לשישה חיילי נח"ל אשר היו בשבי אש"ף[8]. במסגרת תפקידו היה ארנס אחראי להקמת הקמת מפקדת חילות השדה (מפח"ש, כיום מפקדת זרוע היבשה - מז"י), ואף התנה את מינויו של משה לוי לרמטכ"ל בכך שיתחייב להקימה‏[9].

במהלך כהונתו של ארנס התרחשה פרשת קו 300. בעקבות דרישתו של היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר, שנדחתה תחילה, מינה ארנס ועדת חקירה, בראשות האלוף במילואים מאיר זורע (ולכן נודעה בשם "ועדת זורע"), והטיל עליה לחקור את נסיבות מותם של שני מחבלים מחוטפי אוטובוס "אגד", לאחר שנלקחו חיים לחקירת אנשי השב"כ. ארנס הסכים לחקירה בין השאר בגלל שמועות כוזבות שהוא הורה על הריגתם. בשנים 1988-1984 כיהן כשר בלי תיק האחראי על ענייני המיעוטים, בממשלות האחדות הלאומית. ב-1987 התפטר מהממשלה בגלל הכוונה לסיים את פרויקט הלביא אך חזר לממשלה כעבור זמן מה. בשנים 1990-1988 כיהן כשר החוץ. לאחר מכן, עם פרישת מפלגת העבודה, כיהן שוב כשר הביטחון‏[10] בשנים 1992-1990, כולל בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, בה צידד בגישה כי ישראל תיקח חלק פעיל במלחמה ואף תפרוס כוח אוגדתי מיוחד בפיקוד נחמיה תמרי לפעולה כנגד משגרי הסקאד בעיראק[11]. ארנס נמנה בממשלה ובתוך מפלגתו עם ראשי התומכים של ראש הממשלה יצחק שמיר, במה שהיה קרוי "מחנה שמיר-ארנס".

לאחר הפסד הליכוד בבחירות לכנסת ה-13, הודיע ארנס על פרישה מהחיים הפוליטיים. הדבר בא כהפתעה שכן כשני במחנה הגדול בליכוד אז שכונה מחנה שמיר-ארנס, היה בעל סיכויים מצוינים להיהפך ליו"ר הליכוד ובהמשך מועמד לראש ממשלה. ניתן לומר שהיה פטרונו של בנימין נתניהו ושהוא זה אשר נתן לו דריסת רגל של ממש בציבוריות הישראלית (תחילה במינוי כציר בשגרירות, בהמשך לתפקיד שגריר ישראל באו"ם איתו זוהה לשנים) ותמך בו בבחירות הפנימיות ליו"ר הליכוד עם עזיבת שמיר. בזמן כהונת נתניהו כראש ממשלה בשנים 96'-99', הביע אכזבה ממנו והתמודד מולו בפריימריס על ראשות הליכוד ב־25 בינואר 1999 וזכה ב־20% מהקולות. מיד לאחר מכן מונה לשר הביטחון במקום יצחק מרדכי שהודח. כיהן שוב כחבר-כנסת בשנים 2003-1999, ולאחר מכן פרש מהחיים הפוליטיים, אך ממשיך לפרסם מאמרים פוליטיים בעיתון הארץ.

בתקופת כהונתו של אריאל שרון בראשות הממשלה, ביקר אותו ארנס בחריפות מספר פעמים. תחילה על מדיניות ההבלגה בראשית האינתיפאדה השנייה, ולאחר מכן על רעיון תוכנית ההתנתקות.

בשנת 2010 פרסם מאמר שבו הוא מביע תמיכה בפתרון מדינה אחת ומציע להחיל ריבונות ישראלית על שטחי יהודה ושומרון ולהעניק אזרחות ישראלית לפלסטינים, תוך הצבת אתגר לחברה הישראלית.‏[12]

משנת 2010 הוא מכהן כיו"ר המועצה הציבורית להנצחת זכרו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Optimum staging of cruising aircraft ,by M. Arens. Haifa : Technion - Israel Institute of Technology, Department of Aeronautical Engineering, 1959.
  • Some requirements for the efficient attainment of range by air-borne vehicles , by M. Arens. Haifa : Technion - Israel Institute of Technology, Department of Aeronautical Engineering, 1959.
  • A hypersonic ramjet using a normal detonation wave , M. Arens. Jerusalem : Weizmann Science Press of Israel, 1960.
  • Moshe Arens, statesman and scientist, speaks out , Merrill Simon ; with a foreword by Daniel K. Inouye ; edited by Judith Featherman. Middle Island, N.Y. : Dean Books, 1988.
  • Broken covenant : American foreign policy and the crisis between the U.S. and Israel , Moshe Arens. New York : Simon & Schuster, 1995.
  • מלחמה ושלום במזרח התיכון 1992 - 1988 , מאנגלית - רמי טל; ‫ ידיעות ספרים, תשנ"ה. ‬‬
  • דגלים מעל הגטו - סיפורו של מרד גטו ורשה, ידיעות ספרים, 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אייזיק רמבהתלמידו של יוצר הפצצה הסינית, מעריב, 23 בפברואר 1968
  2. ^ Mechanical Engineering,‏ Distinguished Alumni, באתר המכון הטכנולוגי של קליפורניה
  3. ^ תמר מרון - בן דוד, כנס היובל לכל בוגרי מחזור ל"א – 1959, "ללא הטכניון, היינו נראים היום אחרת לגמרי", לשכת קשר לבוגרים, באתר הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
  4. ^ מרכז מורשת בגין העניק תעודת הוקרה לפרופ' משה ארנס
  5. ^ מרכז מורשת בגין העניק תעודת הוקרה על מפעל חיים ליו"ר חבר הנאמנים של המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון פרופ' משה ארנס, באתר אוניברסיטת אריאל
  6. ^ דבריו פרופ' משה ארנס, יו"ר חבר הנאמנים, באתר אוניברסיטת אריאל
  7. ^ ‫עפר שלח, המלחמה שנשכחה, באתר nrg‏, 19 במאי 2012‬.
  8. ^ תא"ל עמוס גלבוע, החטא הקדמון, nrg, ‏ 16.10.2011.
  9. ^ שחר הלווינג ולי-טל תייר, קיצור תולדות הזרוע, בטאון ביבשה, גיליון 5, אפריל 2008, באתר זרוע היבשה‬.
  10. ^ עמרי אסנהיים, צאלים: הטראומה של סיירת מטכ"ל, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, תשע"ג 2012, עמוד 59.
  11. ^ ‫אמנון ברזילי, חוקרי צה"ל: האיפוק במלחמת המפרץ היה נכון, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2002‬.
  12. ^ משה ארנס, אזרחות ישראלית לפלסטינים, באתר הארץ, 2 ביוני 2010


שרי החוץ בממשלות ישראל

משה שרתגולדה מאיראבא אבןיגאל אלוןמשה דייןמנחם בגיןיצחק שמירשמעון פרסמשה ארנסדוד לוישמעון פרסאהוד ברקדוד לויבנימין נתניהואריאל שרוןדוד לויאהוד ברקשלמה בן עמישמעון פרסבנימין נתניהוסילבן שלוםציפי לבניאביגדור ליברמןבנימין נתניהואביגדור ליברמן

שרי הביטחון בממשלות ישראל

דוד בן-גוריון | פנחס לבון | דוד בן-גוריון | לוי אשכול | משה דיין | שמעון פרס | עזר ויצמן | מנחם בגין | אריאל שרון | מנחם בגין | משה ארנס | יצחק רבין | יצחק שמיר | משה ארנס | יצחק רבין | שמעון פרס | יצחק מרדכי | משה ארנס | אהוד ברק | בנימין בן אליעזר | שאול מופז | עמיר פרץ | אהוד ברק | משה יעלון

יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת

מאיר ארגובזלמן ארןמאיר ארגובדוד הכהןחיים יוסף צדוקיצחק נבוןחיים יוסף צדוקמשה ארנסאליהו בן-אלישרמשה ארנסאבא אבןחיים בר לבאליהו בן-אלישראורי אורחגי מירוםעוזי לנדאודוד מגןדן מרידורחיים רמוןיובל שטייניץצחי הנגבישאול מופזרוני בר-אוןאביגדור ליברמן