תקינות פוליטית
ערך זה עוסק בגישה לשונית. אם התכוונתם לספר, ראו פוליטיקלי קורקט (ספר).
תקינות פוליטית (political correctness, מקובל גם כשם תואר פוליטיקלי קורקט - politically correct) היא גישה שבאה למנוע שימוש בביטויים שיש בהם, למעשה או רק לכאורה, אפליה, גזענות, או פגיעה ברגשות של אוכלוסיות מסוימות. כל ביטוי הטומן בחובו טענה גלויה או סמויה, במכוון או בשוגג, בדבר הבדלים בין בני אדם באופן שעלול להיות מובן כפוגעני כלפיהם אינו תקין פוליטית.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור המונח
מקורו של המונח נעוץ ככל הנראה בתרגום מילולי מסינית מן הספרון האדום של מאו. השימוש במונח זה נעשה לראשונה על ידי חוגים שמרנים בארצות הברית, ככינוי אירוני לדרך התבטאותם, הלא סובלנית לטענתם, של החוגים הליברלים.
[עריכה] עקרונות התקינות הפוליטית
לפי עקרונות התקינות הפוליטית יש לומר, לדוגמה, "אמריקאים-ילידים" ולא "אינדיאנים", "בן זוגי" ולא "בעלי", "אדם מבוגר" או "קשיש" ולא "זקן", "מאותגר שכלית" ולא "מפגר", "קטן קומה" ולא "גמד", "מלא" ולא "שמן" וכו'. רעיון זה יושם בישראל שנים רבות לפני שזכה למינוח אמריקאי הולם, בהמלצה שלא לומר "כושי", אלא רק "אפריקאי" או "שחור".
גישת התקינות הפוליטית מתבססת על רעיון השיח, לפיו השפה מעצבת את המציאות החברתית מצד אחד ומושפעת מיחסי כוח מצד שני. בהמשך לרעיון זה גורסת גישת התקינות הפוליטית כי אחת הדרכים להשפיע על עוולות חברתיות היא בשינוי השפה ודרכה שינוי השיח. בנוסף, התקינות הפוליטית מתבססת על זרמים לינגוויסטיים-אנתרופולוגיים כדוגמת היפותזת ספיר-וורף, הקובעת כי יש יחס ישיר בין הקטגוריות הלשוניות של שפה שאדם מדבר בה, לבין הדרך בה האדם מבין את העולם ומתנהג בו.
שינויים במילים ובביטויים שבהם נעשה שימוש בשפה נזכרים כבר בעת העתיקה, בתנ"ך למשל אנו מוצאים מילים שבשל הדרישה ללשון נקייה אין מבטאים אותן ככתבן (קרי וכתיב), אם כי עורכי התנ"ך לא מחקו מילים אלה מן הכתוב. לשון סגי נהור אף היא דרך התבטאות עדינה, שנועדה למנוע שימוש במילים פוגעות.
התקינות הפוליטית מתייחסת לא רק לשמות תואר של קבוצות וקטגוריות חברתיות, אלא בהיבט כוללני יותר, גם לדרך בה השפה מנכיחה דיבור גזעני, סקסיסטי, שוביניסטי, הומופובי וגילני (אנטי זיקנה). דוגמאות לביטויים שנאמרו בשיח הציבורי בישראל בשנים האחרונות ונוגדים את עקרונות התקינות הפוליטית הן: התייחסות שוביניסטית לאישה: "מיידלע, לכי לסרוג". התייחסות הומופובית: כינוי "מצעד הגאווה" "מצעד הבהמות". אנטי זיקנה: כינוי אישה מבוגרת "הזקנה הבלה". התייחסות סטריאוטיפית וגזענית: "הצ'חצ'חים הם במצודת זאב. הם בקושי שין-גימלים, אם הם בכלל הולכים לצבא", על תומכי נתניהו - "אספסוף מהשוק", "המרוקאים הם העדה הכי פרובלמטית. אין להם סקרנות לדעת מה קורה סביבם".
יישום אחר של התקינות הפוליטית קשור לשימוש במגדר, כאשר החל להתפתח סגנון כתיבה העוקף באופן נייטרלי מבחינה מגדרית את הצורך להתייחס למינו הלא ידוע של אדם לא ספציפי, כלומר מבלי לייחס מגדר מסוים לאותו אדם. (ראו מגדר בלשון).
[עריכה] היקף התופעה
בחוגים מסוימים בארצות הברית, התקינות הפוליטית נוכחת בצורה חזקה ביותר, כך למשל אין הוגים או כותבים את המילה nigger, אפילו לא כדוגמה שלילית, אלא אומרים "The N word". מגמה זו חזקה בעיקר באוניברסיטאות ובקרב בעלי השכלה גבוהה. מאידך, גישת התקינות הפוליטית אינה נפוצה בשיח העממי.[1]
[עריכה] תקינות פוליטית בישראל
לטענת המצדדים בתקינות הפוליטית, החברה הישראלית, כחברת מהגרים, משופעת בזהויות אשר בחלקן מתבססות על מוצא עדתי, דבר המוביל לחשיבה סטריאוטיפית וגזענית. בשל כך יש צורך בשמירה על עקרונות של תקינות פוליטית כדי לקיים חיים תקינים והרמוניים יותר.
[עריכה] ביקורת
בשל השפעתה הנרחבת של התקינות הפוליטית על צורת הביטוי הפוליטית, ישנם קולות, מכיוונים שונים, המתנגדים לעצם התקינות הפוליטית או לעוצמתה. היוצאים נגד גישת התקינות הפוליטית, רואים בה צביעות והתעלמות מן המציאות, כמו גם עיוות מלאכותי של השפה, ואינם סבורים כי שינוי הכינוי של מגזר מסוים יתרום לשינוי מצבו העגום. לטענתם, הדימוי הירוד של הכינוי נובע מן המצב הירוד של הקבוצה וגם הדימוי של הכינוי החדש ידרדר אם לא ישופר מעמד הקבוצה.
בנוסף, לטענתם, בשל עקרונות חופש הביטוי, יש לאפשר אמירות סקסיסטיות, שוביניסטיות, סטריאוטיפיות, הומופוביות וגזעניות.
איש הימין ויליאם ס. לינד, מנהל המרכז לשמרנות תרבותית בארצות הברית, אף מרחיק לכת וטוען שהתקינות הפוליטית נוקטת באותן שיטות שבהן נקטו המשטרים הטוטליטריים של ברית המועצות, גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית וסין הקומוניסטית, בהשתמשם בשיטות "שיחדש" אורווליאניות. רבים גם סבורים שבקמפוסים של אמריקה מופעל טרור כנגד כל מי שסוטה מן "התקינות הפוליטית". לעומתם, יש המטילים ספק בעצם קיומו של לחץ ממשי לשימוש בתקינות פוליטית, ומוסיפים כי גם אם קיים לחץ שכזה, הרי שאין בו כל חדש.[2] לדעתם של לינד ואחרים, הציבור צוחק על תופעה זו ואיננו מבחין בסכנותיה מאחר שהיא מכונה "תקינות פוליטית", אולם, התופעה גדלה ומבקשת להרוס את כל מה שמוגדר כחופש וכתרבות שלהם.
ביקורת נוספת היא על היישום של התקינות הפוליטית, המביאה לפעמים גם לתופעה של תיקון יתר.
[עריכה] ראו גם
- שיח (מדעי החברה)
- מגדר בלשון
- פוליטיקלי קורקט בערך לקות
[עריכה] לקריאה נוספת
- ג'יימס פין גארנר, פוליטיקלי קורקט: אגדות ילדים בלשון סגי נהור, מודן, 1995.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- צבי טריגר, "בשבחה של התקינות הפוליטית" - מאמר המצביע על קשיי קבלתה של תקינות הפוליטית בישראל.
- רפאל ניר, "תקינות פוליטית לשון נקייה והזניית השפה", פנים מס' 7, סתיו 1998.
- שחר אילן, פוליטיקלי קורקט? מה זה?, באתר הארץ, 24.11.06
