בן-דרור ימיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בן-דרור ימיני

בן-דרור ימיני (נולד ב-17 באפריל 1954) הוא עיתונאי, בעל טור, עורך ופובליציסט ישראלי, עורך דין בהכשרתו. כתב בעיתון "מעריב" ובשנת 2014 עבר לכתוב בעיתון "ידיעות אחרונות".

בשנות ה-80 של המאה ה-20 היה אקטיביסט מזרחי. מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה מרבה ימיני לכתוב נגד מה שהוא רואה כהסתה נגד ישראל בארץ ובעולם מצד פלסטינים, פעילי שמאל רדיקלי ואחרים. הוא מכנה זאת "תעשיית השקרים",‏[1] פעילות של אידיוטים שימושיים ו"אנטישמיות במסווה של אנטי-ציונות" או "אנטישמיות פוליטיקלי קורקט",‏[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימיני נולד ב-1954 בגבעת עמל א' בתל אביב.‏[3] למד באוניברסיטת תל אביב היסטוריה ומשפטים. לאחר מכן עסק שנים אחדות בעריכת דין. מונה ליועץ למשרד לקליטת עלייה ואף שימש כדובר המשרד. אחר כך פנה לקריירה עיתונאית. היה מנהל התוכנית להכשרת פעילי ציבור באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1986 פרסם את הספר "אגרוף פוליטי". בשנת 1989 היה העורך הראשון של הירחון החברתי הלוחמני "הפטיש". הגיש תוכניות רדיו והיה פעיל במפלגת תמ"י.‏[4]

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 השתתף, יחד עם אהוד מנור, בתוכנית לימוד הערבית "תעלם ותכלם" בהנחיית כמאל ריאן. כיהן מתחילת 2003 כעורך מדור הדעות בעיתון "מעריב" וכן כותב טור שבועי פוליטי ב"מוסף השבת" של העיתון. משנת 2009 הוא כותב בלוג באתר nrg של מעריב, שבו נכללים גם מאמרי הדעות שלו והטור השבועי ב"מוספשבת" מהמהדורה המודפסת, לעתים בתוספת קישורים חיצוניים, רפרנסים ותרגומים למאמריו. בשנים האחרונות מפרסם ימיני מאמרים באנגלית בעיתון האינטרנט Times of Israel.

נמנה עם מנסחי אמנת כנרת וחברי הפורום לאחריות לאומית: קבוצה של אנשי ימין ושמאל התומכת בהידברות בין המחנות הפוליטיים והמגזרים הציבוריים השונים בישראל ומנסה להגיע לקונצנזוס ציוני שיבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

ב-2003 הוענק לו הפרס הישראלי לביקורת התקשורת ע"ש אברמוביץ' על ידי האגודה לזכות הציבור לדעת.

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה קיבל ימיני הצעה להתמודד לכנסת במסגרת "התנועה", מפלגתה של ציפי לבני. הוא שקל אותה מספר ימים אך לבסוף סירב, מאחר שהעדיף להשפיע דרך כתיבה עיתונאית.‏[5] בשנת ה'תשע"ג (2012-2013) שהה בשנת שבתון בארצות הברית.

בסוף אפריל 2014 עבר ימיני לכתוב בעיתון ידיעות אחרונות.‏[6]

ב-2014 יצא לאור, בעברית ובאנגלית, ספרו "תעשיית השקרים" העוסק באנטישמיות החדשה ובהסתה נגד ישראל מצד השמאל הרדיקלי והאסלאם הקיצוני.

אף שימיני אינו מגדיר עצמו כדתי, הוא הולך לבית כנסת בליל שבת ושולח את ילדיו לבית ספר ממלכתי-דתי. הוא מגדיר את עצמו כיהודי במובן לאומי-תרבותי-מסורתי.‏[7]

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכסוך הישראלי-פלסטיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימיני זיהה עצמו מספר פעמים כאיש שמאל ציוני.‏[8][9] הוא תומך במדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל ובחלוקת ירושלים במטרה לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא מתנגד להתיישבות יהודית בשכונות הערביות של ירושלים.‏[10][11] הוא תומך בפתרון של הפרדה בין ישראל לפלסטינים, כולל בצורה חד-צדדית והביע תמיכה בתוכנית ההתנתקות, למרות ביקורת על חלק מפרטיה. בעבר הביע תמיכה מסויגת בהסכם ז'נבה[9] ותמיכה מלאה במפקד הלאומי של עמי אילון. הוא מתנגד חריף לזכות השיבה וטוען שזו בעצם דרישה לחיסול ישראל. ימיני תומך בהסכם שלום עם הפלסטינים על בסיס יוזמת ז'נבה.‏[12]

הוא תומך בפעולותיה הצבאיות של ישראל במסגרת המלחמה בטרור ורואה בהן הגנה עצמית מוצדקת שנעשית תוך כדי ניסיון ומאמץ רב להימנע מפגיעה באזרחים חפים מפשע בצד פלסטיני, בניגוד לטרור הפלסטיני שמחפש במכוון לפגוע באזרחים חפים מפשע בצד הישראלי. למרות זאת, הוא מאמין שאפשר ורצוי למתוח ביקורת עניינית על פעולות צה"ל כאשר יש חריגה מרוח צה"ל או מהמשפט הבינלאומי וקורא לרשויות לחקור מקרים כאלה, לברר את העובדות ובמידת הצורך להעניש את האשמים.

בעקבות התביעה הפלסטינית לשיבה מלאה של הפליטים לגבולות ישראל, פרסם ימיני שורה של מאמרים על הסכסוך הישראלי-ערבי.‏[13] במאמרים הוא עוסק בהפרכת טענת הג'נוסייד שבוצע בערבים בכלל, או בפלסטינים בפרט, במבט השוואתי על סוגיית הפליטים, בנסיון להפרכת הזכות לשיבה, בהון שזרם לפלסטינים מאז הסכמי אוסלו, במבט השוואתי על ערביי ישראל, מול קהילות מוסלמיות אחרות במערב, ובסבל והרדיפות מהן סבלו יהודי ארצות האסלאם לאורך מאות שנים, ובמיוחד במאה ה-20 - הפליטים היהודים ממדינות ערב, ובהפרכת הטענה שלפיו הציונות גרמה להחרפת היחסים בין יהודים למוסלמים. בין היתר תקף את בעיית הפליטים הפלסטינים וטען שמדובר בהונאה ו"תעשייה של מִסכּ‏נוּ‏ת" המשמשת לניגוח ישראל.‏[14]

במהלך מבצע עופרת יצוקה, בסוף 2008 ותחילת 2009, פרסם ימיני סדרה של שלושה מאמרים, המתמודדים עם טענות מתנגדי המלחמה ומבקריה החריפים של ישראל. במאמר הראשון‏[15] טוען ימיני שהחמאס הוא ארגון הקורא להשמדת ישראל, להשתלטות על העולם ואף להשמדת יהודים. במאמר השני‏[16] מציג ימיני מבט השוואתי המוביל למסקנה שהתגובה של ישראל הייתה פרופורציונלית, בהתייחס להפצצות נאט"ו בקוסובו או המלחמה של כוחות נאט"ו נגד כוחות טאליבאן באפגניסטן. במאמר השלישי‏[17] מתעמת ימיני עם טענות פובליציסטים, כמו נעמי קליין, רוברט פיסק וגדעון לוי, שגינו את ישראל על חוסר מוסריות בפעולת עופרת יצוקה. שלושה מאמרים אלה תורגמו לשפות רבות,‏[18] ופורסמו בעיתונים רבים בעולם.

בספטמבר 2009 כתב ימיני מאמר חריף כנגד דו"ח גולדסטון בשם "גולדסטון הוא הפושע" בו האשים את גולדסטון בפשע מוסרי ובכך שניצל את זכויות האדם לתעמולה אנטי-ישראלית חריפה "שאפילו גבלס הגאון לא חשב עליו" תוך טוויית מארג שקרים וסילוף עובדות, והתעלמות מכוונת מאמנת חמאס האנטישמית ומפעילות הטרור של החמאס, הן נגד ישראלים והן נגד פלסטינים: "גולדסטון ביצע פשע מוסרי. לא נגד מדינת ישראל, אלא נגד זכויות האדם. הוא הפך אותן לנשק של משטרים חשוכים. גולדסטון לא התרשל. הוא עשה זאת בזדון... ככל שנחשפים פרטי הדוח הזה, מתברר שמדובר בעלילה." בנוסף לביקורת הקשה שמתח על דו"ח גולדסטון קרא ימיני למדינת ישראל להקים ועדת חקירה שתפריך את ה"עלילה" של דו"ח גולדסטון.‏[19]

ימיני התנגד להסכם לשחרור גלעד שליט בנימוק שהוא מהווה כניעה ופרס לטרור. כמו כן הוא תקף את ההתנהלות התקשורתית סביב גלעד שליט כשהיה חטוף, וטען שהיא פגעה בכושר העמידה של ישראל מול הלוחמה הפסיכולוגית של החמאס וכן והפעילה לחץ על הצד הלא נכון במשא ומתן לשחרורו. עם זאת הוא טען שהאחריות על העסקה היא על ראש הממשלה שהחליט עליה ולא על התקשורת או השמאל. בטורו במעריב מה-21 באוקטובר 2011 פרסם מכתב של לוחם שייטת 13 שביקש שבמקרה וייחטף, לא ישחררו מאות מחבלים תמורתו ושהתקשורת לא תפעיל לחץ כבד על ממשלת ישראל לשחררו ותעשה "פסטיבל" או "תוכנית ריאליטי" סביב חטיפתו והמאמצים לשחררו.‏[20]

ב-23 באוגוסט 2013, בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה והטבח של 1300 אזרחים באמצעות נשק כימי, כתב ימיני מאמר ביקורת נוקב נגד העולם המערבי, הקהילה הבינלאומית, האו"ם וארגוני זכויות האדם והאשים אותם בהתעלמות שיטתית ממעשי טבח שמבצעים המוסלמים והתמקדות חסרת פרופורציה בגינוי ישראל, למרות שתרומתה לאלימות בעולם היא אפסית. כמו כן הוא האשים חלק מהם בתמיכה ב"ציר הרשע" הכולל את איראן, חזבאללה, חמאס, הטאליבאן וסוריה. ימיני טוען שהתנהגות זו היא חרפה ורק תוביל לעוד אלימות, שלא תפגע רק בישראל ובמוסלמים עצמם, אלא גם בעולם המערבי.‏[21]

השמאל הרדיקלי, האנטישמיות החדשה וההסתה נגד ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחד עם אמנון רובינשטיין, היה ימיני מבכירי העיתונאים בארץ שכתב על תופעת האנטישמיות החדשה שהתחזקה בעשור הראשון של המאה ה-21, בעיקר על רקע האינתיפאדה השנייה והתעמולה הפלסטינית נגד ישראל. ימיני טוען שלשמאל הרדיקלי ובפרט לשמאל הרדיקלי בישראל, יש תרומה משמעותית להתגברות האנטישמיות והשנאה נגד ישראל. את האנטישמיות החדשה הוא מגדיר כ"אנטישמיות במסווה של אנטי-ציונות" ו"אנטישמיות פוליטיקלי קורקט".‏[2]

בכתיבתו מבחין ימיני בין שמאל ציוני, אשר לדבריו מחויב לטובת מדינה יהודית ודמוקרטית ("בואו נבדוק מהו שמאל, ומיהו שמאלני. השמאל ההיסטורי הקים את מדינת ישראל. השמאל ההיסטורי הוא ציונות, עלייה, חלוציות, בנייה, הקרבה והגשמה. ללא השמאל ההיסטורי לא הייתה קיימת מדינת ישראל.") ומשלב בין ערכי ציונות לערכי הומניזם, לבין השמאל הרדיקלי השולל את זכותה של מדינת ישראל להתקיים ועוסק ב"דמוניזציה של מדינת ישראל" בארץ ובעולם. ימיני קורא לשמאל הציוני להציב "גדר הפרדה" בינו לבין השמאל הקיצוני, ומגנה תמיכה של גורמים בשמאל המתון בשמאל הקיצוני האנטי-ישראלי.‏[22]

בשנת 2005, נוצרה סערה ציבורית סביב המסמך "אירופה מתה באושוויץ" שטען כי אירופה הרסה את עצמה בשואה וקשר את הפגיעה ביהודים עם ההגירה ההמונית של מוסלמים לאירופה. המסמך הופץ ברשת וקודם על ידי גופים פרו-יהודים ופרו-ישראלים. ימיני כתב במעריב כי המסמך הוא "מלכודת אנטישמית ליהודים" וכי הוא "מחליף גזענות אחת באחרת".‏[23]

לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה ופיגועי 11 בספטמבר תקף ימיני בחריפות את אנשי השמאל הרדיקלי בארץ ובעולם, על כך שהם מגלים, לדבריו, סובלנות לאסלאם הפונדמנטליסטי ולטרור הפלסטיני והאסלאמיסטי - ומלאים בשנאה עיוורת לארצות הברית ולישראל, ואף האשים אותם באנטישמיות.‏[24][25] כך הוא מאשים אנשי שמאל רדיקלי דוגמת ד"ר אילן פפה בשקרים, בעיוותים, בגוזמאות ובבדיות במחקרים היסטוריים. כמו כן, תקף ימיני בחריפות אנשי שמאל ישראלים כדוגמת שולמית אלוני, לב גרינברג, ג'ף הלפר על מסע ההסתה שהם מנהלים, לטענתו, כנגד ישראל בחו"ל.‏[26]

ימיני ביקר את מה שנראה לו כתמיכת השמאל הרדיקלי בשלטון החמאס ברצועת עזה, והשווה את התעלמותם מהפשעים נגד האנושות שביצע החמאס להתעלמותם מהזוועות שביצעו משטרים סטאליניסטיים בעולם: "והמשטר הרצחני הזה הופך להיות חביבם של "כוחות הקדמה". אלה שתמכו בעבר בסטלין, שחיסל 20 מיליון מבני עמו; במאו, שחיסל כ-70 מיליון מבני עמו".‏[27]

בעקבות הקמפיין של "אם תרצו" ב-2010 כנגד הקרן החדשה לישראל ופרסומיו של בן כספית בעיתון מעריב בנוגע להאשמות שונות בקשר לקרן, הקדיש ימיני חלק מטוריו לבקר את הקרן החדשה על תמיכתה בארגונים שהוא מגדיר כאנטי-ציוניים, הפועלים כנגד מדינת ישראל ו חלקם פועלים להעמדת בכירים ישראלים לדין בחו"ל באשמה של פשעי מלחמה ושותפים לקמפיין ה-BDS כנגד ישראל. ימיני קרא לקרן להתנער מארגונים כאלה, בהם "קואליציית נשים לשלום", ולהפסיק את התמיכה הכלכלית בהם.‏[28][29]

ימיני מתנגד בחריפות לתנועת ה-BDS, קמפיין חרם על ישראל שצבר תאוצה בעשור האחרון, אותה הוא רואה כתנועה גזענית אנטישמית להשמדת מדינת ישראל. ימיני טוען שהם מסווים ברטוריקה של "שיח הזכויות" את מטרתם האמיתית: חיסול מדינת ישראל, כפי שמתבטאת בין השאר בדרישתם לכפיית זכות השיבה של מיליוני פלסטינים לתוך ישראל.‏[30] הוא טוען שממשלת ישראל וההסברה הישראלית צריכים להקדיש משאבים משמעותיים כדי להילחם בקמפיין ה-BDS, ולא לשבת בחיבוק ידיים.

ימיני מרבה לבקר את ההסתה וקמפיין ההכפשה שמנהלים ארגוני זכויות האדם נגד מדינת ישראל, לדבריו. לטענתו קמפיין זה כולל ניפוח אירועים על אכזריות צה"ל, השוואת ישראל לנאצים ומנגד הסתרה וטיוח של מעשי זוועה ופשעים מצד הפלסטינים (כגון שימוש בילדים לצורכי טרור). הוא מבקר את "בצלם" שבה חברי ההנהלה והמועצה הציבורית כגון ענת בילצקי, אורן יפתחאל וחוסיין אבו חוסיין,‏[31] הם בעלי אג'נדה אנטי-ישראלית מוצהרת, ומנצלים לרעה את שיח זכויות האדם כדי לפגוע בישראל.

""בצלם" אינו מייצג את המאבק למען זכויות אדם. שני הגופים הללו נוסדו על רקע מחאה ראויה. שני הגופים הללו התדרדרו למחוזות אפלים ומסוכנים. כל עוד אחד כמו אבו חוסיין יושב ב"בצלם", וכל עוד חבריו למועצה יושבים אתו שם, אז מותר לחשוד שבין שמירה על זכויות אדם, בנוסח עוז, מטלון ויהושע, לבין הפיכת ישראל למפלצת, בנוסח אבו חוסיין, המטוטלת נעה לכיוון השני."‏[32]

לדבריו, התעמולה של "בצלם" המבוססת על שקרים (כגון אלה של תחקירן "בצלם" עאטף אבו א-רוב שהתגלה כמכחיש שואה), תורמת להגברת האנטישמיות ומסייעת לחמאס.‏[33]

ב-2013 כתב "הארץ", אורי משגב, פרסם בבלוג האינטרנט שלו, פוסט נגד תוכנית שר החינוך, הרב שי פירון, ללימודי השואה בכיתות נמוכות בבית ספר ובגן.‏[34] ימיני תקף את "הארץ" על כך וכתב שלימודי השואה בישראל מחנכים להומניזם, בניגוד ללימודי הנכבה הפלסטינית, בהם תומך "הארץ", ומחנכים לשנאה ולטרור.‏[35]

ב-15 באוגוסט 2014, בעקבות מבצע צוק איתן, פרסם ימיני מאמר ובו הוא מבקר את אל-ג'זירה, וכן כלי תקשורת ואישים המזוהים עם השמאל, על תרומתם לעליית האנטישמיות בעולם, תוך שהם מתעלמים לחלוטין ממעשי טבח וג'יהאד שמבצעים מוסלמים נגד מוסלמים. הוא גם מתח ביקורת על "בצלם" אותו האשים בעיוות של הדין הבינלאומי, בהתעלמות ממדיניות חמאס להשתמש באזרחים כמגן אנושי ובהעצמת השנאה כלפי ישראל.‏[36]

תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום התקשורת, ימיני טוען כי קבוצה קטנה של עיתונאים השתלטה על רוב נפח השידור הציבורי בישראל. לטענתו, חופש הביטוי בישראל הפך ל"חופש השיסוי" ו"כוח הביטוי" בו קבוצה קטנה מכתיבה את מסריה ומדירה דעות אחרות מלקבל ביטוי בתקשורת.

בעקבות פרשת סרן ר' ותביעת לשון הרע שהגיש סרן ר' נגד "עובדה" ואילנה דיין, בה נפסקו לזכותו פיצויים בסך 300,000 שקל, כתב ימיני בזכות הפסיקה ונגד אילנה דיין ומערכת עובדה. לטענתו, מערכת התוכנית ביצעה מניפולציות, סילופים והטעיות בתחקיר ששידרה ואלה הוציאו דיבה על סרן ר'. הוא כתב: "באשר למהות, פסק הדין חושף את המניפולציה. את הבישול. מדובר בהטעיה רבתי. זה לא הפריע לרוב העיתונאים להתבכיין על "התערבות השופט בשיקולי עריכה". הבלים. יש הבדל בין חופש הביטוי לזכות הבישול וההטעיה. מה שעשתה התוכנית "עובדה" לסרן ר' מצוי במתחם של מה שעשה גולדסטון למדינת ישראל. מניפולציה."‏[37]

ימיני יוצא נגד העיתון "הארץ" ומבקר אותו לעתים תכופות, בטענה שהעיתון מנהל קמפיין מתמשך של הסתה, נאציפיקציה ודמוניזציה נגד מדינת ישראל, והוא משתמש אף בשקרים, בסילוף עובדות ובעריכה מגמתית, בפרט מצד גדעון לוי ואתר "הארץ" באנגלית.‏[38]

משפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימיני פרסם מאמרי ביקורת נוקבים על האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון. הוא הביע עמדה המתנגדת לכפיית ערכים באמצעות פסיקות בג"ץ ולהעברת הכרעות בשאלות מדיניות, ציבוריות ופוליטיות למוסד זה, בשעה שהן צריכות להתקבל במערכת הפוליטית. בנוסף, מבקר ימיני את הרכב בית המשפט העליון אשר אינו משקף באופן פרופורציונלי חלק מהקבוצות באוכלוסייה, כגון המזרחים. הוא טוען שהמערכת המשפטית מנסה לסכל מינויים של שופטים שאינם מחזיקים בדעה השלטת בקרב האליטה השיפוטית, כלומר שופטי בית המשפט העליון. כך למשל, טען ימיני שמינויה של פרופ' רות גביזון לשופטת בבית המשפט העליון סוכל משום שהביעה התנגדות לאקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו של אהרון ברק.

ימיני, יחד עם קלמן ליבסקינד, יצא נגד הקמפיין של עיתון "הארץ" נגד מינויו של נעם סולברג לשופט בית המשפט העליון. בין השאר טען ימיני שטור של ב. מיכאל נגד סולברג מכיל מידע מסולף נגד סולברג.‏[39]

בעקבות פסיקת בג"ץ שדחתה את העתירות נגד חוק האזרחות והכניסה לישראל על חודו של קול (6 - 5), ביקר ימיני את בג"ץ על כך שלא דחה את העתירות ברוב הרבה יותר גדול, וטען בזכות החוק כאמצעי הגנה לגיטימי מפני הטרור הפלסטיני, שיבה פלסטינית זוחלת והאיום הדמוגרפי. בנוסף, הזכיר ימיני חוקים מגבילי הגירה ואזרחות במדינות אחרות בעולם, כגון דנמרק, וטען שהחוק מוצדק במבחינה חוקית וחוקתית.‏[39]

ימיני מתנגד ל"אינפלציה" בוועדות החקירה בראשות שופטים בטענה שוועדות אלה עוסקות במציאת אשמים ו"עריפת ראשים" ולא בהפקת לקחים ומציאת דרכים לשיפור.‏[40]

חרדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת ימיני החברה החרדית מתבדלת מהחברה הישראלית והחינוך שלה בדלני ואנטי-ציוני. הוא מתנגד למימון החינוך החרדי מטעם משרד החינוך ללא התניה לכלול בו לימודי ליבה כלליים (כגון מתמטיקה, אזרחות, היסטוריה, אנגלית ומדעים) שיאפשרו השתלבות במשק.‏[41]

בעקבות פסיקת בג"ץ ביוני 2010 לבטל את הקצבאות לאברכים החרדיים, כתב ימיני שהחלטת בג"ץ לגופה הייתה "מוצדקת מאין כמוה", אך שלא הייתה לו סמכות לקבלה - שכן נושא זה, כמו נושאים רבים אחרים, צריך להיות מוכרע במגרש הפוליטי (כגון הכנסת, חקיקה, בחירות ולחץ ציבורי). הוא כתב:

"הרוב הישראלי צריך להתקומם. זכותו להתקומם. אבל הוא מוזמן לעשות זאת באמצעות הקלפי. לא באמצעות קיצורי דרך. בג"ץ, במקרה דנן, הגן על הרוב מפני אפליה לטובה של המיעוט. הרוב באמת זקוק להגנה. לא באמצעות בג"ץ. באמצעות מחאה פוליטית והצבעה פוליטית."

בנוסף, תיאר ימיני את השלטון הנוכחי בישראל כ"מיעוטוקרטיה" בו בגלל המבנה הקואליציוני של ממשלות ישראל לדורותיהן, קבוצת מיעוט יכולה להכתיב את דרישותיה לרוב.‏[42]

בטורו ב"מעריב" ב-26 בנובמבר 2011 תקף ימיני בחריפות את תהליכי ההתחרדות וההקצנה שעוברים על החרדים אך גם על הדתיים-לאומיים. בפרט הוא מגנה את הדרת הנשים והסירוב לשמוע שירת נשים על ידי דתיים ופרט חיילים דתיים בצה"ל. לתהליך זה הוא קורא "טליבאניזציה" (עם ההסתייגות שהחרדים היהודים אינם רוצחים). הפתרון שמציע ימיני הוא הפרדת דת ומדינה והקמת קואליציה ציונית-ממלכתית בהובלת הליכוד, קדימה ומפלגת העבודה, שתוכל להפסיק להיכנע לתכתיבי המפלגות החרדיות.

ימיני מבקר בחריפות את מפלגת ש"ס שעיוותה את היהדות המתונה של עדות המזרח, והקצינה לבדלנות חרדית, תוך כדי הסתה נגד זרמים דתיים מתונים יותר (כגון השוואת הכיפות הסרוגות לעמלק). הוא גם מבקר את ההקצנה בקרב רבני הציונות הדתית.‏[32]

חברה וכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימיני הביע תמיכה מסויגת במחאת האוהלים של קיץ 2011, כמחאה עממית נגד יוקר המחיה וחלוקת נטל בלתי שוויונית. הוא התנגד לקבוצות השמאל הרדיקלי והאנרכיסטים שהשתתפו במחאה ובהנהגתה, ולדבריו ניסו לנצל אותה למטרותיהן, שאינן מקובלות על רוב המפגינים. ב-4 בספטמבר 2011, למחרת עצרת המחאה הגדולה, טען נגד "אויבי המחאה" שבהם כלל את מנהיגת המחאה, דפני ליף. הוא קרא למפגינים לסלק אותה משורותיהם.‏[43]

ימיני מתריע מפני סכנת ההסתננות מאפריקה לישראל, וטוען שמדובר לרוב במהגרי עבודה ולא בפליטים. לדבריו, המסתננים מאפריקה מהווים איום דמוגרפי על ישראל בנוסף להגברת הפשע והעוני במקומות בהם הם מתרכזים: בעיקר בדרום תל אביב ואילת. ימיני יוצא נגד אלה שמטיפים לקבלת המסתננים ומאשימים את המתנגדים לכך בגזענות וטוען נגדם שהם לא אלה שסובלים מריבוי המסתתנים, שמתרכזים בשכונות החלשות בערים ולא בשכונות היוקרה בהן גרים המטיפים, אלא האוכלוסיות החלשות הן שסובלות מהם. ימיני יוצא נגד ממשלות ישראל שלא עושות מספיק למגר את התופעה ומאשימן ב"שיתוק" ו"תרדמת", ומזהיר מפני הצפה במסתננים - שכבר היום כוללים עשרות אלפים וכל חודש נכנסים מאות נוספים.‏[44]

בעקבות הפולמוס בדבר קליטת העולים היהודים מאתיופיה, ובפרט המקרה שבו תושבים בקריית מלאכי סירבו למכור בתים בשכונתם לאתיופים, כתב ימיני כנגד מדיניות ריכוז האתיופים בשכונות חלשות ויצירת מצב שבו יש בתי ספר בהם האתיופים הם רוב מוחלט, וטען בזכות פיזור שוויוני של העולים בין המקומות השונים, כולל בשכונות יוקרה דוגמת רמת אביב ג', והנהגת מכסות, למשל: בבית ספר מסוים לא תעלה כמות האתיופים על אחוז מסוים מכלל התלמידים. ימיני נימק את עמדתו בכך שהעולים האתיופים ראויים לשילוב ואינטגרציה, ולא להפרדה והשלכה לשכונות החלשות.‏[39]

חשיפות עיתונאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד פעילותו הפובליציסטית חשף ימיני מספר סקופים:

הפולמוס סביב כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הביקורות שפרסם על ארגוני זכויות אדם (בהם HRW, אמנסטי אינטרנשיונל ובצלם), הואשם ימיני בעליהום על ארגוני זכויות האדם, דה-לגיטימיזציה שלהם ומקארתיזם. נעמי לויצקי, שהתארחה בבלוג של ימיני כותבת:

"רוח רעה נושבת אצלנו והיא בולטת בבלוג שלך. תפסה אותנו התפרצות של סתימת פיות, האלהת הצבא והערצת הכוח - מין "פטריוטיזם" עבש מסוג מאוד מסוים ואוי למי שחורג מהקונצנזוס, יוצא מן הקופסה, שכן הוא הופך מיד לעוכר ישראל, ללא לגיטימי וגם אנטישמי ואנטי ציוני ואנטי השד יודע מה. אתה בוודאי תגיד, הנה עוד היסטרית, מה אסור לבקר? ואני אגיד לך שמותר ועוד איך ואפילו ביקורת נוקבת, אבל זו לא ביקורת, ידידי, זו דה-לגיטימציה שיטתית. זה מסוכן וזה מעלה ריח עז של מקרתיזם."‏[50]

ואילו שרית מיכאלי, דוברת בצלם, כותבת: "במקום להתמודד עם העניין עצמו, מנסים להראות שהמניעים העומדים מאחורי ארגוני זכויות האדם הם לא כשרים."‏[51] ימיני השיב שאכן הוא מדגיש את המניעים שעומדים מאחורי "שיח זכויות האדם" וטוען שמניעים אלה הם רצון לחיסול ישראל ושלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית ובית לאומי לעם היהודי. לדעתו מניעים אלה פסולים והם מכתימים את הפעילות של ארגוני זכויות האדם.‏[52]

ב-16 ביולי 2010 פרסם ימיני מכתב של פעילה פוליטית (לה קרא בשם הבדוי "שלומית" כדי להגן על זהותה) באחת העמותות הנתמכות על ידי הקרן החדשה לישראל ובה תיארה חוויות מכנס מנהיגות חברתית שארגנה הקרן, בין השאר כתבה:

"החלטתי לנסוע, וזאת הייתה טעות. מצאתי את עצמי במדבר בתנאי מעבדה, מנותקת מהעולם, מאינטרנט ומסלולרי, עם פעילי זכויות אדם פלסטינים ויהודים, ששוללים את קיומה של מדינת ישראל. שחותרים לחיסולה ולא מגנים גם אמצעים אלימים. שטוענים כי נולדה בחטא. שמצטערים על קיומה. שמתעבים אותה ואת סמליה. שמצדיקים פגיעות בה ובחייליה ובמוסדותיה. שמקדישים את מרצם וחייהם להביא להפיכתה למדינה דו או רב-לאומית. בעצם זה אינו נכון, למדינה שבה יש מקום ללאום אחד בלבד - הלאום הפלסטיני. מתנגדים לשירות לאומי קהילתי או אזרחי של ערבים במדינה, משווים את מעשי ישראל לגרמניה הנאצית."‏[53]

בתגובה פרסמה הקרן ב-23 ביולי 2010 מודעה של עמוד שלם ב"מוספשבת" של מעריב ובו האשימה את ימיני ברדיפה, הסתה ומקרתיזם, והכחישה את הטענות שפורסמו במכתב.‏[54] בבלוג שלו במעריב ענה ימיני להודעה. לדבריו, הדברים שתיארה "שלומית" אכן נאמרו, אך חשוב מכך: הקרן תומכת בשורה של ארגונים השוללים את זכות קיומה של ישראל, עוסקים בדה-לגיטימציה שלה ורוצים להפכה למדינה דו-לאומית, בהם מרכז מוסאוא, עדאלה וקואליציית נשים לשלום.‏[55] הרשימה זכתה למספר שיא של למעלה מ-3,000 טוקבקים. בכך משתקף מעמדו בציבור כאחד מבכירי הפובליציסטים בישראל.

באוקטובר 2010 התפלמס ימיני עם עיתונאי "הארץ" גדעון לוי בעקבות ראיון שהאחרון העניק לעיתון הבריטי אינדיפנדנט. ימיני האשים את לוי בהסתה ודמוניזציה כנגד ישראל, המבוססת על שקרים והאשמות שווא (למשל, ימיני טען שלוי פרסם דיווח על כך ששוטרי מג"ב קשרו פלסטיני לחמור ועינו אותו אך התברר שהאירוע מעולם לא קרה), ואף כינה אותו "ברון תעשיית השקרים". השניים התפלמסו ביניהם בטוריהם ב"הארץ" ו"מעריב" ואף בבלוג של ימיני ב-nrg מעריב, והרשימות הללו זכו לאלפי טוקבקים.‏[56]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריכוזי מאמרים
מאמרים בולטים
ראיונות
על הספר "תעשיית השקרים"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בן דרור ימיני, "The trap of self-delusion", ‏ nrg (המאמר באנגלית).
  2. ^ 2.0 2.1 נעמי לויצקי ובן-דרור ימיני, בן-דרור, תרגיע, nrg ‏ 30.4.210. ציטוט: "עמדת המוצא שלי היא שהאנטי-ציונות, בחלקה הגדול, היא אנטישמיות פוליטיקלי-קורקט."
  3. ^ מנחם תלמיג'מוסין - חיים בסגנון אחר, מעריב, 11 בנובמבר 1987
  4. ^ אבי בטלהייםישראלים יופיעו בטלוויזיה הירדנית, מעריב, 29 באפריל 1986
  5. ^ בן-דרור ימיני החליט לא לרוץ בתנועתה של ציפי לבני, באתר nrg‏, 3 בדצמבר 2012
  6. ^ בן-דרור ימיני, מאמר פרידה, nrg מעריב, 30 באפריל 2014.
  7. ^ "אנשים בלילה", 3 באוקטובר 2011. ראו קישורים חיצוניים.
  8. ^ דני מן, "מועצת החכמים? הטיה בתוכנית "מועצת החכמים" בערוץ 10 בין התאריכים 12 ביולי 2008 עד 9 במאי 20", 22/6/2009
  9. ^ 9.0 9.1 בן-דרור ימיני, ימני או שמאלני?, הבלוג של ימיני ב-nrg מעריב, פורסם במקור ב"מוספשבת" של מעריב, 29.10.2010
  10. ^ בן דרור ימיני, עיר אחת. מדינה אחת, באתר nrg‏, 21/7/2009
  11. ^ בן דרור ימיני, קצה הקרחון, באתר nrg‏, 9 בנובמבר 2007
  12. ^ בן-דרור ימיני, העם רוצה שלום, nrg מעריב, 13 בדצמבר 2013.
  13. ^ חמשת המחקרים (אותם הוא מגדיר כמבין החשובים שכתב) מופיעים ב#קישורים חיצוניים.
  14. ^ בן-דרור ימיני, והעולם משלם, באתר nrg
  15. ^ מאמרי עופרת יצוקה - פרק 1: קודם עזה, אחר כך העולם
  16. ^ מאמרי עופרת יצוקה - פרק 2: פושעי מלחמה והסברה
  17. ^ מאמרי עופרת יצוקה - פרק 3: סרסורי מצפון
  18. ^ תרגום המאמרים של עופרת יצוקה לאנגלית ושפות אחרות
  19. ^ בן דרור ימיני, גולדסטון הוא הפשע (תרגום לאנגלית ושפות אחרות), nrg מעריב, 26.9.2009
  20. ^ בן-דרור ימיני, עליונות מוסרית?, nrg מעריב, 22.10.2011 (פורסם במקור במעריב "מוספשבת" 21.10.2011
  21. ^ בן-דרור ימיני, חרפת העולם החופשי, nrg מעריב, 23 באוגוסט 2013
  22. ^ בן-דרור ימיני, מיהו שמאלני?: יורשיו של השמאל הציוני מעניקים סיוע ותמיכה לשוללי זכות הקיום של ישראל], באתר nrg‏, 6.2.2010
  23. ^ בן דרור ימיני, מלכודת אנטישמית ליהודים, באתר nrg‏, 7 באוקטובר 2005
  24. ^ בן-דרור ימיני, בגידת המערב: חלפה שנה, והתוצאה הפוכה: הפונדמנטליזם האנטי-אמריקני מנצח, אתר nrg
  25. ^ בן-דרור ימיני,הפקולטות לשנאת ישראל, אתר nrg מעריב
  26. ^ שולמית אלוני התראיינה לעיתון הצרפתי לה-מונד
  27. ^ בן-דרור ימיני, ספינת השנאה שתציל את חמאס, בן אתר nrg מעריב
  28. ^ 28.0 28.1 בן-דרור ימיני, "השמאל נגד הסמול", nrg מעריב, 23.4.2010 (פורסמה במקור ב"מוספשבת" של מעריב, יום שישי 23.4.2010).
  29. ^ בן-דרור ימיני, בתוככי הספירה לאחור, nrg מעריב, 30.4.2010 (פורסמה במקור ב"מוספשבת" של מעריב, יום שישי 23.4.2010), פסקה: "הונאה מטעם הקרן".
  30. ^ בן-דרור ימינימכתב לרוג'ר ווטרס: דע את משמעות החרם על ישראל, באתר nrg‏, 8 במרץ, 2011
  31. ^ PMW demands retraction from Corrie family's lawyer - דברי ההסתה של עו"ד חוסיין אבו חוסיין חבר המועצה הציבורית של בצלם, אתר Palestinian Media Watch,‏ 10 בספטמבר 2012.
  32. ^ 32.0 32.1 בן-דרור ימיני, בצלם, ש"ס, הסתה ונאציפקציה, nrg מעריב, 19 ביולי 2013.
  33. ^ בן-דרור ימיני, Holocaust deniers in B'Tselem, חדשות ynet באנגלית, 31 באוגוסט 2014.
  34. ^ אורי משגב, לימודי שואה מכיתה א': האם שי פירון יצא מדעתו, הארץ, 17 באוגוסט 2013
  35. ^ בן-דרור ימיני, העיתון שיצא מדעתו, nrg מעריב, 8 בנובמבר 2013
  36. ^ בן-דרור ימיני, כל הדיבורים על מחלוקת, שסעים וחברה מקוטבת הם הבל הבלים, ידיעות אחרונות, 15 באוגוסט 2014.
  37. ^ בן-דרור ימיני, שבויים במניפולציות, באתר nrg‏, 19 בדצמבר 2009
  38. ^ בן-דרור ימיני, "במה מרכזית להסתה" - פרק מהספר "תעשיית השקרים", העין השביעית, ספטמבר 2014.
  39. ^ 39.0 39.1 39.2 בן-דרור ימיני, אזרחות, שיבה ואגדת האפרהייד..., nrg מעריב, פורסם במקור ב"מוספשבת", 13.1.2011
  40. ^ בן-דרור ימיני, חובבי המחדלים והחקירות: צאו לנו מהחיים, nrg מעריב, 15 בדצמבר 2013.
  41. ^ בן-דרור ימיני, הכניעה לחרדים הפכה סכנה לעתיד המדינה, nrg.
  42. ^ בן-דרור ימיני, ביטול הקצבה לאברכים היא צודקת אך פסולה, nrg מעריב, 15.6.2010.
  43. ^ "אויבי המחאה" מאמר מאת בן-דרור ימיני, מעריב עמ' 23 בתאריך 4.9.2011
  44. ^ 1-בן-דרור ימיני, שיתוק מול הצונאמי, nrg מעריב, 22.11.2011
  45. ^ בן-דרור ימיני, מחבר הדוח נגד ישראל תמך בטבח במינכן, אתר nrg
  46. ^ בן-דרור ימיני, אג'נדה בביהמ"ש: ניגוד העניינים של השופטת, באתר nrg‏, 11 באפריל 2011
  47. ^ קלמן ליבסקינד, התקבלה התלונה נגד השופטת רות רונן, באתר nrg‏, 27 ביוני 2011
  48. ^ מסמך מטעם היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט.
  49. ^ בן-דרור ימיני, חשיפה: ג'ון קרי תמך במארגני המשט לעזה, nrg מעריב, 13 בנובמבר 2013.
    בן-דרור ימיני, קרי לא ידע, nrg מעריב, 15 בנובמבר 2013
  50. ^ נעמי לויצקי, בן-דרור, תרגיע, nrg, הבלוג של בן-דרור ימיני, 28.4.2010.
  51. ^ שרית מיכאלי (דוברת בצלם), משטרת המחשבות שוב נושפת בעורפנו, nrg מעריב, 3.5.2010.
  52. ^ בן דרור ימיני, הפייגלינים מסמול, nrg, הבלוג של בן-דרור ימיני, 4.5.2010.
  53. ^ בן-דרור ימיני, דמוניזציה. מבט מבפנים, nrg מעריב, 16.7.2010 (פורסם במקור ב"מוספשבת" של מעריב ב-16.7.2010).
  54. ^ לצפייה במודעה, באתר הקרן החדשה לישראל (הורדת קובץ).
  55. ^ בן-דרור ימיני, הקרן החדשה מפרסמת הודעת ענק נגד בן-דרור ימיני. ימיני מוריד את הכפפות ועונה לקרן החדשה, הבלוג של בן-דרור ימיני, nrg מעריב, 23.7.2010.
  56. ^ בד"י, ברון תעשיית השקרים, 15.10.2010.
    גדעון לוי, פה קבור הכלב - גדעון לוי עונה לבן דרור ימיני, הארץ, 22.10.2010.
    בד"י, תגובה לגדעון לוי, 22.10.2010
    בד"י, ימני או שמאלני? - הפרק "ברון תעשיית השקרים", 29.10.2010