פורים שפיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שחקנים בפורים שפיל, הולנד 1657

פורים שפיליידיש או מגרמנית: Purimspiel; משחק פורים או מחזה פורים) הוא מופע היתולי לחג הפורים המתבסס על מגילת אסתר. זוהי למעשה דרמה קומית, שבה שחקנים, לעתים קרובות לא מקצועיים, מופיעים בסגנון הקומדיה דל ארטה. השחקנים מחופשים לגיבורי המגילה כמו מרדכי היהודי, אסתר המלכה, אחשוורוש והמן. המופע כולל שירים היתוליים, מוזיקה, ריקודים וטקסט קומי.

מופעים מסוג זה היו נהוגים בקרב יהודי מזרח אירופה מאז המאה ה-16.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהגים היתוליים בפורים היו נהוגים כבר בימים קדומים. אווירת החג הייתה שלובה במצב רוח מרומם, עליצות ואף שכרות. על פי חז"ל:

Cquote2.svg

אמר רבא, מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי

Cquote3.svg
– מגילה,ז,ב
(ארמית: חייב אדם להשתכר בפורים, עד שלא יבחין בין ארור המן לברוך מרדכי)

מנהג ה"משוורתא דפוריא" (מקפצת פורים) היה נהוג בקהילות בבל וברחבי ביזנטיון. נערים היו מכינים בובה בדמותו של המן הרשע, תולים אותה על גגות למשך ימי החג ולבסוף שורפים אותה בשירה וריקודים. בשנת 408, בתקופת הקיסר תאודוסיוס השני, נאסרה תליית המן בפומבי, משום שהמאמינים הנוצרים ראו במנהג את תלייתו של ישו. למרות האיסור שרד המנהג לפחות עד המאה העשירית.‏[1]

מחזות ובהם מופעים בהשתתפות ליצנים ונגנים הופיעו לראשונה בתקופת הרנסאנס האיטלקי. בהשפעת הסביבה הופיעו דמויות ליצנים גם בספרות היהודית. איור ובו ליצן, הנושף בכלי נשיפה ומתופף בתוף, הופיע בספר יהודי שיצא לאור באיטליה ב-1450. חיתוך עץ שכלל ליצנים הופיע גם ב"ספר המנהגים" שיצא לאור בוונציה ב-1593. מנהגי ההתחפשות בפורים ידועים כבר משלהי המאה השלוש-עשרה. רבי יהודה מינץ, רבה של פדובה במאה החמש עשרה, פסק בזכות מנהגי ההתחפשות בפורים, הכוללים גם לבישת בגדי נשים על ידי גברים וההפך. אחריו פסק הרמ"א כי "מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא" (שו"ע, או"ח, תרצו, ח).

פורים שפיל בתיאטרון היהודי בוורשה, 2009

בשנת 1567 יצא לאור מחזה פורימי בשם "אסתר", שנכתב בספרדית על ידי סולומון אושקי (Solomon Usque) ולזרו גרציאנו (Lazaro Gratiano). מחזה זה נחשב לדרמה הראשונה בספרדית שנכתבה בידי יוצרים יהודים. בשנת 1648 פורסם מחזה נוסף בספרדית בשם "קומדיה פאמוסה דה המן אי מרדכי" (Comedia famosa de Aman y Mordechay) שמחברו נשאר אנונימי‏[2]. המחזה הועלה בעיר ליידן שבהולנד ב-1699.

בקרב יהודי גרמניה הצגות "פורים שפיל" היו שכיחות. בתחילת המאה ה-17 הועלה לבמה מדי פורים "מחזה על טאב ייקליין ואשתו" (Spil von Tab Jäklein mit Sein Weib) בעיירה טאנהאוזן. המחזה לא פורסם. המחזה הראשון שכפי הנראה נקרא בשם "פורים שפיל"‏‏‏[3] הוא המחזה "אחשוורוש שפיל" שיצא לאור ביידיש בפרנקפורט, גרמניה, ב-1708. מנהיגי הקהילה היהודית בפרנקפורט אסרו על העלאת המחזה, בשל שפתו המתובלת בניבולי פה. ‏[4] בפורים בשנת 1713 הוצג בפרנקפורט מחזה פרי עטו של ברמן מלימבורג, תחת השם העברי מכירת יוסף, שזכה להצלחה מרובה.

ב-1720 נכתב בפראג המחזה ההיתולי "אקטא אסתר מיט אחשוורוש" (מעשי אסתר עם אחשוורוש), שהועלה על ידי תלמידי הישיבה של הרב דוד אופנהיים, שהתיר לתלמידיו להשתתף בהצגה בחג. מחזה ה"פורים שפיל" הראשון בעברית, "שארית יהודה", יצא לאור בווינה ב-1827 על ידי שי"ר, והוא תרגום-עיבוד של המחזה Esther של ראסין.

הומור נמוך במחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפה המדוברת בחלק מהמחזות היא שפה נמוכה, הכוללת ניבולי פה וגסויות. במחזה "אחשוורוש שפיל" משתמש מרדכי במלים גסות כלפי המלך:

"לשנה טובה שטינקדיגה ביצים. דען מלך זאלן גישוועלן זייני ביצים"

(שנה טובה ביצים סרוחות. מי ייתן וביצי המלך יגדלו)

ובקטע אחר:

"המלך איך בין אין איין וואלד גיזעסן. אונ, האב אייער גיפליצט האב איך גיהערט"

(המלך, פעם ישבתי ביער, ושמעתי את נפיחותיך)

במחזה "אקטא אסתר עם אחשוורוש" נשאל מרדכי למעמדו בחצר המלוכה. תשובתו היא: " די מלכה איז מיין שייסטר קינד" (המלכה היא בת של אחותי), כאשר המילה שווסטר (אחות) מוחלפת במילה שייסטר שמזכירה מילה אחרת - שייסה - שפירושה גללים. לשאלת אנשי החצר באיזו שפה הוא מדבר, עונה מרדכי: "אויף לעק דיין ארש" שפירושו - לקקו לי בתחת.

מחזות "פורים שפיל" שהועלו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מי היהודי בעל החטוטרת
אשר מסתובב בשער הקרת
ולכל אשר מדברים שניים
זה הברנש מטה אוזניים? – שוטה אתה בני אם לא ידעת,
ולא תבין אפילו:
זהו מרדכי הצדיק,
היהודי מן המגילה!"

– מדוע מצא מרדכי חן בעיני המלך / איציק מאנגר

רב פורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רב פורים

בישיבות מקובל המנהג של מינוי אחד התלמידים לרב פורים. תלמיד זה נושא בפני התלמידים דרשה היתולית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Purim
  2. ^ אם כי יש המייחסים אותו למשורר הספרדי אנטוניו אנריקז גומז (Antonio Enriquez Gomez)
  3. ^ ‏מהסיבה הפרוזאית שהיה הראשון שנכתב ביידיש‏
  4. ^ PURIM PLAYS