מספנות ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 32°48′55.39″N 35°2′1.11″E / 32.8153861°N 35.0336417°E / 32.8153861; 35.0336417

מספנות ישראל בע"מ
לוגו חברת החשמל
סוג: חברה פרטית
שנת הקמה: 1959
משרד ראשי: Flag of Israel.svg חיפה, ישראל
מייסדים: מדינת ישראל, ישראל ליברטובסקי
אנשי מפתח: אבי שחף (מנכ"ל), סמי קצב (יו"ר)
מוצרים עיקריים: אוניות, ספינות טילים, ספינות סיור, גוררות, דוברות, סירות, מנופים
שווי שוק: 400 מיליון ש"ח (אפריל 2004)
הכנסות: 148.39 מיליון ש"ח בשנת 2007
עובדים: 378
www.israel-shipyards.com

מספנות ישראל היא המספנה הגדולה בישראל ואחת המספנות בבעלות פרטית הגדולות במזרח התיכון, בנוסף היא הנמל הפרטי הראשון והיחיד בישראל. מתקני החברה ומשרדיה ממוקמים בחלקו המזרחי של נמל הקישון בחיפה על שטח של 335 דונם שנחכר מרשות הנמלים והרכבות ומשמשים בתור נמל פרטי. לרשות החברה רציף באורך של 900 מטרים עם מים בעומק של 12 מטרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברה ממשלתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספנות ישראל נוסדה בשנת 1959 כחברה ממשלתית ונועדה לבנות כלי שיט צבאיים ואזרחיים ולספק להם שירותי תיקון ושדרוג. בנוסף לתחום הימי עסקה החברה גם בעבודות מתכת שונות בנצלה את מתקניה ואת כוח האדם המיומן שלה. בראש החברה עמד ישראל ליברטובסקי מיומה הראשון ועד צאתו לגמלאות.

בשנות ה-60 וה-70 נבנו במספנה אוניות קטנות, כלי שיט צבאיים (ובהם ספינות טילים מדגם "סער 4") ומבדוקים. לשיא פעילתה הגיעה החברה באמצע שנות ה-70, אז העסיקה כ-1,000 עובדים.

בתחילת שנות ה-80 נקלעה החברה לקשיים כלכליים לאחר שהיקף ההזמנות מישראל ומחוצה לה ירד בשיעור ניכר, החברה לא מצאה פתרון למצב זה וספגה הפסדים כבדים. רק ב-1984 הכינה החברה הצעה לתוכנית הבראה תלת שנתית ששני הצעדים המרכזיים בה היו צמצום כוח האדם וקבלת תמיכה ממשלתית לבניית אוניות. בפועל צומצם כוח האדם במידה חלקית, לא הגיעו הזמנות חדשות לבניית אוניות ולחברה היו קשיי נזילות שהלכו וגברו. למרות זאת הזרימה הממשלה כספים בסכומים ניכרים לשם מימון פעולותיה השוטפות של החברה.

ב-12 בינואר 1986, עקב ההחמרה במצבה של החברה, החליטה האסיפה הכללית של בעלי המניות לפנות אל בית המשפט בבקשה לפירוק החברה ולמינוי כונס הנכסים הרשמי למפרק זמני. בית המשפט נעתר לבקשת בעלי המניות ומינה את כונס הנכסים הרשמי למפרק הזמני של החברה.

במרץ 1986 מינה בית המשפט, על פי בקשת המפרק הזמני, את זאב אלמוג למנהל המיוחד של החברה. אלמוג שימש בתפקידו זה עד למכירת החברה באפריל 1995. לפני מינוי המפרק הזמני הועסקו בחברה כ-650 עובדים, וביוני 1994 נותרו בחברה כ-240 עובדים. פעילות המספנה במסגרת של פירוק זמני נמשכה כתשע שנים, שבמהלכן פותחו ונבנו במספנה שני דגמי כלי-שיט משוכללים: סטי"ל סער 4.5 נירית שנקלט בחיל הים, וספינת משמר מהירה (דגם "שלדג"), שנקלטה בחיל הים וגם נרכשה על ידי ציים זרים. הצי השישי האמריקאי ביצע בתקופה זו במספנה תיקונים באניותיו בשיעור שהגיע לחמישים אחוזים מהיקף התיקונים שלו בים התיכון, והשקיע כספים ניכרים בפיתוח נתיב הכניסה הימית למספנה ובאמצעי תשתית אחרים.

מבקר המדינה ציין בדו"ח ביקורת שבתקופת הפירוק הזמני "חל שיפור במצבה הכספי, אולם החברה לא הצליחה להיחלץ מבעיותיה הכספיות הבסיסיות, שחלקן נגררו עוד מהתקופה שלפני מינוי המפרק הזמני – מחסור בהון עצמי, קשיים בתזרים המזומנים, חוסר איזון בין מצבת כוח האדם לתעסוקה, ורווחיות נמוכה ואף הפסדים בעבודות שביצעה."‏[1]

בנובמבר 1993 החליטה הממשלה להפריט את החברה. תהליך המכירה התמשך עד אפריל 1995, אז נמכרה החברה לקבוצה של משקיעים פרטיים, תמורת 40.5 מיליון ש"ח. עם מכירת המספנה לקחה עליה המדינה את חלק הארי מחובות המספנה והתחייבויותיה. העלות למדינה של כיסוי התחייבויות המספנה בניכוי התמורה שנתקבלה, הסתכמה ב-628 מיליון ש"ח בקירוב.

חברה פרטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבדוק צף וספינות בבניה במספנות ישראל

באפריל 1995 נמכרה החברה לקבוצה של משקיעים פרטיים בראשות סמי קצב, שלמה שמלצר ושלומי פוגל. הקונים התחייבו "להביא לכך שבהפעלת החברה יישמר יעודה כמספנה", אך לא נקבע משך הזמן שבו חלה התחייבות זאת.

בשנים 2002-2004, בנתה מספנות ישראל 3 סטי"לים עבור משמר החופים היווני תמורת 100 מיליון דולר, הספינות נקנו כדי לשדרג את יכולות משמר החופים היווני להתמודד עם איומי טרור ועם חדירות מהים, ושימשו לאבטחת האולימפיאדה שנערכה ביוון בשנת 2004.‏[2]

באפריל 2004 נערכה מספנות ישראל להנפקה לפי שווי חברה של 400 מיליון ש"ח, אך ההנפקה לא יצאה לפועל ונשארה חברה פרטית.‏[3]

באוגוסט 2008 השיקה חברת מספנות ישראל, לראשונה מזה 30 שנים, אוניית צובר חדשה באורך של 90 מטרים ובדוחק של 4,750 טונות. האוניה היא מהגדולות ביותר שנבנו בישראל לצרכים מסחריים וללקוח בינלאומי. האונייה שהושקה הייתה הראשונה מתוך סדרה של 4 אוניות שהמספנה בנתה.‏‏‏[4]

בשנים 2011-2009 יצרה ומסרה מספנות ישראל ספינות שלדג לניגריה, רומניה וגינאה המשוונית.

באוגוסט 2012 השיקה מספנות ישראל אוניית צובר חמישית.

במאי 2013 חשפה מספנות ישראל קורבטה Offshore Patrol Vessel חדשה - סער 72. המספנות מעריכות שהקורבטה תתאים לצרכי חיל הים הישראלי ולקוחות אחרים.‏[5]

נמל מספנות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן השביתה הגדולה בנמלים ב-2003 התירו שר התחבורה, אביגדור ליברמן, ושר האוצר, בנימין נתניהו, להפעיל את מספנות ישראל כנמל סחורות כדי שלא לפגוע בייצוא הישראלי ובייבוא חומרי גלם עבור התעשייה.‏‏‏[6]

ב-22 באוגוסט 2007 אישרו שר התחבורה שאול מופז ושר האוצר רוני בר-און לחברת מספנות ישראל להתחיל לספק שירותי נמל לאוניות שייבאו מטעני סוכר גולמי. בכך הפכה מספנות ישראל לנמל הפרטי הראשון במדינה.‏‏‏[7] החברה תשתמש בשלב הראשון רק ברציף אחד באורך של 200 מטרים ובשטח איחסון של ארבעה דונמים, זהו חלק קטן מהשטח אותו היא חוכרת. החברה תהיה חייבת לספק שירותי פריקה ואיחסון של הסוכר ותיקון ותחזוקה של כלי שיט באמצעות מבדוק שכושר נשיאתו עד 1,500 טון. ההיתר שניתן למספנות לפעול כנמל תקף ל-50 שנה.

בינואר 2008 הורחב ההיתר שהעניקה חברת נמלי ישראל, לפריקת כל סוגי המטענים שהוגדרו בהסכמי הרפורמה בנמלים. מספנות ישראל כבר קיבלו בעבר אישורים ממשלתיים להפעיל את הנמל, אך לא הצליחו להפעיל אותם בגלל התנגדות עזה של עובדי נמל חיפה. ואולם, בתחילת שנת 2005 התחייבו העובדים שלא להפריע עוד להפעלת הנמל הפרטי, במסגרת ההסכמים שנחתמו אתם לאישור הרפורמה בנמלי הים. באותה שנה הוקמה באופן רשמי חברת נמל מספנות ישראל בע"מ, כחברת בת של מספנות ישראל בע"מ. כמו כן נחתם הסכם עם ההסתדרות, שבו נקבע כי הנמל לא יעבור רף של 5% מפעילות הפריקה בישראל.‏[8]

ביוני 2012, נבחר נמל מספנות ישראל כנמל המוביל בישראל בסקר שביעות רצון של משתמשי הנמלים שערכו לשכת הספנות הישראלית.‫‏[9].

בשנת 2013 הגיע היקף פעילות הנמל ל-1.7 מיליון טון, לעומת היקף פעילות שהסתכם ב-300 אלף טון בשנת הפעילות הראשונה שלו (2008), גידול של כ-500% ב-5 שנים.

מוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי שיט צבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינת טילים מדגם סער 4
אח"י חץ, ספינת טילים מדגם סער 4.5 נירית

כלי שיט אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשתיות מתכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרותי תיקון אוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למספנות ישראל הסכמים עם מדינות וחברות ספנות שונות, בכלל זה חיל הים הישראלי, הצי השישי של ארצות הברית, מנו ספנות, קצא"א, חברות הנמל בישראל, נמל חדרה וחברות ספנות בישראל ובעולם. לצורך זה מפעילה החברה מבדוק צף בכושר הרמה של 4,500 טון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]