רוברט בלאק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוברט בלאק
Robert Black
לידה 21 באפריל 1947
גריינג'מאות' (אנ'), סטירלינגשייר (אנ'), סקוטלנד
פטירה 12 בינואר 2016 (בגיל 68)
בית הסוהר מאגאברי (אנ'), צפון אירלנד
מדינה הממלכה המאוחדת
השכלה בית הספר התיכון מוסלבורג (אנ')
תקופת הפעילות 12 באוגוסט 1981 – 26 במרץ 1986 (4 שנים ו־32 שבועות)

רוברט בלאק (באנגלית: Robert Black;‏ 21 באפריל 1947 – 12 בינואר 2016) היה רוצח סדרתי, אנס, ופדופיל סקוטי אשר הורשע בחטיפה, אונס ורצח של ארבע ילדות בגילאי חמש עד אחת עשרה, במהלך מסע קטל שערך בממלכה המאוחדת בין השנים 1981–1986. הוא נעצר בתום מצוד משטרתי נרחב ונידון למאסר עולם בבית הסוהר מאגבארי (אנ'), צפון אירלנד, בו מת לאחר שלקה בהתקף לב ב-2016. עד לעצם היום הזה נחשב בלאק לחשוד העיקרי במספר מקרי רצח לא פתורים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט בלאק נולד בגריינג'מאות' (אנ'), סטירלינגשייר (אנ'), סקוטלנד, ב-21 באפריל 1947, לג'סי האנטר בלאק וגבר לא ידוע. אמו תכננה למסור אותו למשפחה אומנת לפני שהיגרה לאוסטרליה בניסיון להימנע מהסטריאוטיפים הכרוכים בהולדת ילד מחוץ למיטת הנישואים[1], אך הוא אומץ[2] רק כאשר היה בן שישה חודשים והועבר לידיה של משפחה אשר ענתה לשם טוליפ[3], מהכפר הסקוטי קינלוקלוון (אנ').

מגיל צעיר הפגין בלאק סימנים אנטיסוציאליים[2], ונודע בתור ילד אגרסיבי בעל חברים מעטים[4]. לעיתים תכופות נתקף בהתפרצויות זעם אלימות ונהג להשחית את רכוש בית הספר בו למד. כמו כן סבל מבריונות מצד ילדים בני גילו, עד שהפך לבריון בעצמו והתאכזר לילדים צעירים ממנו. על אף שאמו המאמצת הקפידה על משטר ניקיון נוקשה, סלד בלאק הצעיר מרעיונותיה, וזכה לכינוי ”בובי טוליפ המסריח” בקרב חבריו לכיתה[5].

במקרה אחד, כאשר היה בן חמש, התראה בלאק עם ילדה בת גילו, והשניים חשפו את איברי מינם איש לרעהו. חוויה זו הולידה בו את האמונה כי היה אמור להיוולד בתור נקבה[6], וכן עוררה בו קיבעון ארוך שנים לאיברי מין, במיוחד נשיים, ולשאר החורים בגוף האדם. מגיל שמונה החל בלאק להחדיר עצמים שונים לפי הטבעת שלו, מנהג שהתמיד בו עד לחייו המאוחרים[7].

עדויות מאוחרות טענו כי בלאק נראה עם חבורות על פניו וגפיו לעיתים קרובות, דבר שהעלה את הסברה שהוריו נהגו להתעלל בו. בלאק עצמו טען כי לא הצליח לזכור מאין הגיעו, אך שיער שקיבל אותן כתוצאה מריבים עם חבריו לבית הספר[8]. עם זאת נודע כי סבל מהרטבת לילה כרונית, דבר שבגינו נהגה אמו להכותו[8].

שני הוריו המאמצים מתו עד ל-1958, ובלאק הושם בחזקתה של משפחה אומנת נוספת. כעבור זמן מה ביצע את עבירת המין הראשונה שלו, כאשר גרר ילדה קטנה לשירותים ציבוריים ומישש את גופה. אמו דיווחה על כך לרשויות ודרשה שיסולק מביתה לאלתר[9].

בנעוריו התגורר בלאק בפנימייה מעורבת בפרברי פלקירק (אנ'). במהלך שהותו במקום נהג לחשוף את איבר מינו בפני ילדות, ובמקרה אחד אף תלש בכוח את תחתוניה של אחת מהן[10]. בשל כך, נשלח למוסד בעל משטר משמעת נוקשה לבנים בלבד, רד האוס, במוסלבורג (אנ'). במשך שלוש שנים הוטרד מינית בקביעות בידי אחד מחברי הסגל[5], אשר כפה עליו לבצע בו מין אוראלי. באותה העת למד בבית הספר התיכון מוסלבורג (אנ'), והחל לגלות עניין רב בפוטבול ושחייה. חבריו לכיתה תיארו אותו כנער שתקן בעל חברים מעטים.

כעבור מספר שנים עזב בלאק את הפנימייה, ובסיוען של רשויות רווחה שונות, עבר לפנימיית בנים אחרת בגרינוק (אנ'), שם מצא עבודה בתור שליח של קצביה. מאוחר יותר הודה כי מישש בין שלושים לארבעים ילדות בזמן שביצע את שליחויותיו, ובכל פעם שהגיע לבית חדש ונתקל בילדה נהג לנצל את ההזדמנות בכדי לעשות זאת[11]. אף אחת מהתקריות הללו לא דווחה[10].

ערב אחד, כאשר היה בן שש עשרה, נתקל בלאק בילדה בת שבע אשר שיחקה לבדה בפארק. הוא שכנע אותה לבוא עמו למקלט קרוב באמתלה שרצה להראות לה כמה גורי חתולים. כאשר הגיעו השניים למקום חנק אותה עד שאיבדה את הכרתה, ואונן מעל גופה הדומם[12]. למחרת נעצר והואשם בהתנהגות מגונה ומופקרת[13]. הערכה פסיכיאטרית שעבר הציעה כי התקרית הייתה חד פעמית ולא מצאה צורך בטיפול[14]. לפיכך, הסתיים המקרה בנזיפה.

זמן מה לאחר מכן עבר בלאק להתגורר בביתו של זוג מבוגר בגריינג'מאות', ומצא עבודה בחברת אספקה של חומרי בניין. באותה תקופה החל לצאת עם אישה צעירה שפגש במועדון מקומי. הייתה זו בת הזוג הידועה היחידה שלו[15], והשניים יצאו יחד במשך מספר חודשים. לדבריו של בלאק הוא הציע לה להינשא לו, אולם חווה התמוטטות נפשית לאחר שהחליטה לסיים את זוגיותם בפתאומיות, ככל הנראה בשל דרישותיו המיניות היוצאות מגדר הרגיל[14].

בעלי ביתו של בלאק גילו ב-1966 כי נהג להטריד מינית את נכדתם בת התשע לאורך השנים הקודמות, בכל פעם שהגיעה לבקרם. הם החליטו לפנות אותו מהמקום, אך לא דיווחו על מה שאירע למשטרה, בניסיון לחסוך מהילדה טראומה נוספת[16]. בלאק איבד את עבודתו במהרה ושב לקינלוקלוון, שם עבר לגור בביתו של זוג נשוי אחר, הוריה של ילדה בת שש.

תוך פחות משנה דיווחו בני הזוג למשטרה כי בלאק הטריד מינית את בתם באופן חוזר ונשנה. לאחר מעצרו הודה באשמה בגין שלושה סעיפי תקיפה מגונה של ילדים, ונידון לשנת מאסר בבורסטל פולמונט, ברייטונס (אנ'), מוסד מיוחד אשר התמחה בשיקום של עבריינים צעירים[17]. על אף שבחייו המאוחרים שוחח בלאק בחופשיות על ילדותו ועל חייו הבוגרים, ואפילו על התקיפה המינית שחווה על בשרו בפנימיית רד האוס, הוא סירב בתוקף להרחיב בכל הנוגע לדברים שאירעו באותו מוסד, ורק אמר שלאחר שחרורו נדר כי לא ירשה לעצמו להיכלא שוב לעולם. שתיקתו הובילה למספר השערות שגרסו כי היה נתון לאלימות אכזרית ולתנאי מחיה קיצוניים ביותר בזמן שריצה את עונשו במקום[18].

שישה חודשים לאחר שחרורו[4] ב-1968 עבר בלאק ללונדון. תחילה התגורר בחדר קטן ששכר לא הרחק מקינגס קרוס, ובשנתיים הבאות התפרנס מעבודות מזדמנות שונות[19]. במשך תקופה קצרה עבד כמציל בבריכה בהורנסי (אנ'), אולם פוטר לאחר שנתפס ממשש ילדה קטנה.

באותה העת ייסד בלאק את אוסף פורנוגרפיית הילדים שלו[20]. תחילה אסף מגזינים ותמונות בלבד, אותם השיג דרך מכר שפגש בחנות ספרים סמוכה לבית מגוריו[20], ובהמשך עלה בידו להשיג גם סרטים וקטעי וידאו קצרים. כמו כן היה צלם חובב, ונהג לצלם ילדים, בדרך כלל בנות בגילאי שמונה עד שתים עשרה[21][22][23], במקומות ציבוריים. הוא צירף את התמונות הללו לאוסף שלו, אותו שמר בתוך מספר מזוודות נעולות היטב[19].

בזמנו הפנוי נהג בלאק לבקר בפאב שלושת הכתרים בסטמפורד היל, וצבר מוניטין בתור מטיל חיצים מיומן. במקום זה פגש לראשונה את אדוארד וקתי רייסון, זוג סקוטי שהתגורר בקרבת במקום, ועבר ללון בעליית הגג של ביתם ב-1972. הרייסונים התרשמו כי היה אדם אחראי, על אף נטייתו להתבודד, אשר בתור דייר לא עורר אצלם כל חשש או דאגה, למעט ההיגיינה הירודה שלו. מאוחר יותר הודו כי חשדו שהחזיק בידיו חומרים פורנוגרפיים, אבל לא תיארו כי הם היו עשויים להיות פדופיליים. בלאק נותר בביתם עד למעצרו הסופי ב-1990[4][24].

בניסיון לשפר את פרנסתו ולמשוך לדרכו הצעות עבודה נוספות, רכש בלאק רכב מסחרי לבן מתוצרת פיאט אשר איפשר לו לעבוד כנהג למחייתו[25], ואכן ב-1976 הוא מצא עבודה קבועה בתור נהג של חברת פוסטר, דיספאטץ' וסטורג' ל.ט.ד. אשר הייתה מבוססת בהוקסטון (אנ')[26]. מעסיקיו התרשמו כי היה עובד בעל מוסר עבודה גבוה ומוכנות לקבל משימות נהיגה ארוכות שעמיתיו הנשואים העדיפו להימנע מהן.

במהלך עבודתו נדרש בלאק להוביל כרזות ושלטים ברחבי הממלכה המאוחדת, אירלנד, ושאר היבשת, ולמד במהרה את מבנה מערכת הכבישים האירופאית[25]. ידע מקיף זה איפשר לו לחטוף ילדים ברחבי אירופה ולהיפטר מגופותיהם במרחק מאות קילומטרים מנקודת מוצאם.

בניסיון להתרחק מעיניהם של עדים אפשריים, השתדל בלאק לשנות את מראהו לעיתים תכופות, ונטה לגדל זקן ארוך, בטרם דאג להיראות בציבור כאשר הוא מגולח למשעי, כאשר לעיתים אף גילח את כל ראשו לחלוטין. כמו כן החזיק ברשותו עשרות זוגות משקפיים, ותמיד השתמש בזוג שונה לחלוטין מזה שעטה בעת החטיפה. בנוסף כיסה את החלונות האחוריים של רכבו בוילונות שחורים וכהים.

הרציחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ניפר קרדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרה הרצח הראשון אותו הצליחו הרשויות להוכיח ולקשר לבלאק היה של ג'ניפר קרדי בת התשע, אשר נחטפה ונאנסה ב-12 באוגוסט 1981[27]. היא נראתה לאחרונה בחיים בידי אמה בשעה 01:40 בצהריים אותו היום, כאשר רכבה על אופניה לכיוון ביתה של חברתה, אשר התגוררה בבלינדרי (אנ'), אנטרים. קרדי מעולם לא הגיעה ליעדה[28].

מספר שעות לאחר מכן נמצאו אופניה זרוקים בצדי הדרך, במרחק של פחות מקילומטר מביתה, מכוסים בענפים ובעלים יבשים. הכידון הונח על הרצפה כך שהאופניים שכבו על צדם, דבר שהציע כי עצרה קרדי את רכיבתה על מנת לשוחח עם חוטפה[27]. חיפוש נרחב שכלל מאתיים מתנדבים לא מצא כל רמזים נוספים בדבר היעלמותה[29][30].

גופתה נמצאה בידי שני דייגים לאחר שישה ימים בשמורת טבע בכפר הילסבורו (אנ'), במרחק עשרים ושישה קילומטרים ממקום מגוריה[31]. בנתיחה שלאחר המוות נמצאו על גופה ועל תחתוניה סימני אונס[32]. כמו כן נקבע כי קרדי מתה מטביעה, ככל הנראה בזמן שחוטפה חנק אותה בעזרת חבל[32]. השעון שענדה על ידה נעצר בשעה 05:40 בצהריים[33].

המקום בו נמצאה הגופה, קרי בצומת דרכים מרכזית בין בלפסט לדבלין[34], העלתה את החשד כי הרוצח הכיר את האזור היטב. שמורת הטבע ממנה חולצה הגופה נמצאה בסמוך לכביש אשר חלפו בו נהגי שליחויות רבים, בייחוד כאלו שנסעו לאורך מרחקים ארוכים, ולצד אזור שירות, ממנו היה ניתן לראות את המקום באופן ברור.

סוזן מקסוול[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוב לשנה לאחר מכן, סוזן קלייר מקסוול בת האחת עשרה מהכפר קורנהיל און טוויד (אנ'), נחטפה כאשר שבה חזרה לביתה ממשחק טניס בקולדסטרים (אנ'). היא נראתה לאחרונה בחיים בשעה 04:30 בצהריים[35] ב-30 ביולי 1982, בזמן שחצתה את הגשר שמעל נהר הטוויד (אנ').

למחרת היום נפתח חיפוש משטרתי רחב ידיים אחר עקבותיה, בו השתתפו שלוש מאות שוטרים אשר הסתייעו בכלבי חיפוש (אנ'). כמו כן נערכו בדיקות יסודיות בכל הבתים באזור. מספר אנשים דיווחו כי ראו רכב מסחרי מסתובב בכפר, ובמקרה אחד דווח כי אותו הרכב חנה בסמוך ליציאה לכביש A697 (אנ')[36].

גופתה של מקסוול נמצאה ב-12 באוגוסט בידי נהג משאית[37], והייתה לבושה באופן מלא למעט תחתוניה ונעליה, ומכוסה בצמחייה[38]. תאריך מותה המדויק וסיבת המוות לא התגלו בנתיחה שלאחר המוות בשל הריקבון המתקדם ממנו סבלה. עם זאת נקבע שנקשרה, שפיה נסתם בעזרת פלסטרים, ושתחתוניה נתלשו והונחו תחת ראשה, שלושה סימנים אשר הציעו כי נאנסה לפני או לאחר מותה[35].

בדיקה מעמיקה של הממצאים קבעה כי מקסוול מתה זמן מה לאחר שנחטפה[39]. היא נותרה ברכבו של בלאק במשך עשרים וארבע שעות, ספק חיה ספק מתה[40], בזמן שהשלים את תוכנית עבודתו וסיים את כל שליחויותיו באדינבורו, בדנדי, ולבסוף בגלאזגו, עד ה-30 ביולי. למחרת שב ללונדון ונפטר מהגופה בתוך סבך שיחים סמוך לכביש A518 (אנ') ביוטוקסיטר (אנ'), יותר מארבע מאות קילומטרים מהמקום בו נתקל במקסוול לראשונה.

קרוליין הוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרצחת הבאה, והצעירה ביותר מבין כל קורבנותיו של בלאק, הייתה קרוליין הוג בת החמש, אשר נעלמה בזמן ששיחקה מחוץ לביתה בביץ' ליין, פורטובלו (אנ'), בערב ה-8 ביולי 1983[41]. לאחר שלא שבה לביתה עד השעה שהוקצבה לה, קרי 07:15 בערב, החלו בני משפחתה לחפש אחריה ברחובות הסמוכים. ילד מקומי סיפר להם כי ראה אותה בחברת אדם מבוגר בטיילת הקרובה, בה חיפשו גם בטרם יצרו קשר עם משטרת לות'יאן והגבולות (אנ').

החיפוש שהחל לאחר מכן היה הגדול ביותר, באותה העת, בכל ההיסטוריה הסקוטית[42], עם אלפיים מתנדבים וחמישים חיילים מרגימנט הפוזילרים הסקוטי המלכותי (אנ')[43], אשר חיפשו תחילה בפורטובלו ולבסוף בכל אדינבורו. עד ה-10 ביולי תפסה היעלמותה של הוג את כותרות כל העיתונים בממלכה המאוחדת. תשעה פדופילים מוכרים שהו בפורטובלו באותה העת, אולם כולם החזיקו באליבי מוצק עבור זמן היעלמותה[44].

מספר עדים דיווחו כי ראו אדם קירח ומוזנח, בעל אופי חשוד, אשר הרכיב משקפיים עם מסגרות עשויות קרן, צופה בהוג בזמן ששיחקה, ולאחר מכן עוקב אחריה ליריד שעשועים קרוב. עדה נוספת, ג'ניפר בות' בת הארבע עשרה, טענה כי ראתה את הוג יושבת לצדו של אותו אדם על ספסל, ואף שמעה אותה עונה ”כן בבקשה” לשאלה שהפנה אליה, בטרם הלכו השניים יחדיו לכיוון היריד בעודם מחזיקים ידיים[45]. כאשר הגיעו למקום, שילם אותו אדם חמישה עשר פני כדי שתוכל הוג לרכב על קרוסלה בזמן שצפה בה[46]. עד נוסף סיפר למשטרה כי כאשר עזבו השניים את המקום בשעה 07:30 בערב, נראתה הוג מפוחדת[47].

בלאק המשיך בעבודתו השוטפת לאחר חטיפתה של הוג, והספיק לשנע משלוחי פוסטרים לגלאזגו ולתדלק את רכבו בקרליסל (אנ'), כך שהיא נותרה ברכבו במצב לא ידוע במשך לפחות עשרים וארבע שעות.

גופתה העירומה נמצאה ב-18 ביולי בתוך תעלה, סמוך לכביש M1 בטוויקרוס (אנ'), במרחק חמש מאות קילומטרים מהמקום בו נחטפה, לא הרחק ממקום מציאת גופתה של מקסוול כשנה קודם לכן. סיבת המוות המדויקת לא התגלתה בשל הריקבון ממנו סבלה הגופה, אולם פעילות החרקים שמילאו אותה הציעה כי הושלכה לתעלה מספר ימים קודם לכן, ב-12 ביולי. בלאק העביר משלוח לבדוורת' (אנ') באותה העת. היעדר פריטי הלבוש על גופה הציעו כי הוג נאנסה[48].

כעבור שנה שידר תאגיד השידור הציבורי של בריטניה שיחזור קולנועי של החטיפה. מספר עדים התנדבו להתראיין, ואביה של הוג אמר, ”אתה חושב שזה לא יכול לקרות לך, אבל הזמן מוכיח, פעם אחר פעם, שזה יכול, וזה יקרה שוב אם אותו אדם לא ייתפס בזמן הקרוב”.

שרה הרפר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקבותיה של שרה ג'יין הרפר בת העשר נעלמו בשעה 07:50 בערב, ב-26 במרץ 1986, לאחר שעזבה את ביתה בפרברי לידס, מורלי (אנ'), בכדי לקנות כיכר לחם בחנות נוחות קרובה[49]. בעליה של החנות העידה כי הרפר רכשה ממנה כיכר לחם ושתי שקיות של פריכיות בשעה 07:55 בערב, וכי אדם קירח נכנס כעבור מספר רגעים, ועזב לאחר שהרפר סיימה את קניותיה[50].

הרפר נראתה בחיים לאחרונה בידי שתי ילדות, כאשר נכנסה לתוך הסמטה שהובילה לבית מגוריה. בני משפחתה הבחינו בהיעדרותה בשעה 08:20, ואמה, ג'קי, ואחותה הצעירה, קלייר, פתחו בחיפוש קצר אחריה בסביבת הרחובות הקרובים, בטרם דיווחו על היעלמותה למשטרת מערב יורקשייר (אנ')[51]. חיפוש נרחב אחריה נפתח באופן מידי, ומאה שוטרים במשרה מלאה הוקצו למשימה. חיפושים מבית לבית והפצת עלונים היו רק חלק מהאמצעים בהם נעשה שימוש לצורך מציאתה, ובתום החקירה נאספו יותר מ-1,400 עדויות שונות. החיפוש נתמך בידי מאתיים מתנדבים מקומיים, ובשמורת טבע סמוכה לטינגלי (אנ') אף נערך חיפוש תת-מימי בידי צוללנים מוסמכים[52].

חקירות נוספות שנערכו בידי המשטרה גילו כי רכב מסוג פורד טרנזיט נצפה באזור בזמן היעלמותה של הרפר. שני גברים חשודים נראו מסתובבים בדרך בה צעדה הרפר לעבר חנות הנוחות, ואחד מהם תואר כקירח ונמוך. בשל החשש שהרפר נחטפה ונרצחה שיגרה המשטרה המקומית טלקס לרשויות החוק ברחבי בריטניה וביקשה לערוך חיפושים חוזרים בכל המקומות בהם נמצאו בעבר גופות ילדים שנרצחו[53].

במסיבת עיתונאים שהתקיימה ב-3 באפריל הודתה אמה של הרפר כי חששה שבתה מתה, וכי העינוי הנורא ביותר שנאלצו היא ומשפחתה לעבור היה חוסר הודאות. היא פנתה באופן ישיר לאדם שחטף את בתה, וביקשה ממנו לחשוף את מקום הימצאותה של גופת בתה, באומרה, ”אני רק רוצה אותה בחזרה, אפילו אם היא מתה. אם מישהו רק ירים את הטלפון ויספר לנו איפה הגופה שלה”[54].

גופתה הלבושה-למחצה של הרפר נמצאה ב-19 באפריל בעודה צפה בנהר הטרנט, נוטינגהאם, במרחק של יותר ממאה קילומטרים מהמקום בו נחטפה[55]. ידיה נקשרו בחבל ופיה נסתם בחוזקה. נתיחה שלאחר המוות קבעה כי סיבת המוות הייתה טביעה, אשר התרחשה בין חמש לשמונה שעות לאחר שנחטפה[56]. פניה החבולות העידו כי ככל הנראה הוכתה עד אובדן הכרה לפני שהושלכה לתוך המים[33][57], ופציעות פנימיות שהתגלו בתוך איבר מינה ותוארו בידי המנתח כ”פשוט נוראיות” קבעו כי הרפר עברה אונס אלים וממושך לפני שהושלכה לנהר[58].

כעבור מספר ימים התקבל דיווח במשטרה על כך שבשעה 09:15 בערב ה-26 במרץ, רכב מסחרי לבן בו נהג גבר נמוך וקירח נראה חונה בסמוך לנהר הסואר (אנ'), יובל של נהר הטרנט[59]. בלאק תדלק את רכבו בניופורט פגנל (אנ') באותו אחר הצהריים, וייתכן שלקח את הרפר עמו לכפר רטקליף על הסואר (אנ') והשליך את גופתה לנהר באותו הערב או בשעות הבוקר המוקדמות של היום הבא[60].

לאחר שהבינו את הסבירות לכך שרוצחה של הרפר נסע לאורך כביש M1 לפני שהשליך את גופתה לנהר[61], וכן שנאלץ לתדלק את רכבו בתום מסעו, החלו חוקרי התיק לגבות עדויות מעובדי כל תחנות הדלק אשר פעלו לאורך הכביש, החל מוולי (אנ'), מערב יורקשייר, וכלה בטרוול (אנ'), נוטינגהאמשייר. במקרה אחד נמצא עד שהבחין ברכב מסחרי לבן אשר נראה חשוד בעיניו בערב ה-26 במרץ, על אף שלא הצליח להיזכר במראהו של הנהג[58].

חקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר בלשים בכירים מסטפרודשייר ולסטרשייר התכנסו לאחר מציאת גופתה של הוג, והגיעו פה אחד למסקנה כי הרוצח שהרג אותה והרוצח שהרג את מקסוול היו, הלכה למעשה, אותו אדם. בקביעתם הסתמכו הבלשים בעיקר על העובדה שגופותיהן של שתי הילדות התגלו במרחק של פחות מארבעים קילומטרים זו מזו[62]. מקרה הרצח של הרפר קושר לבלאק רק כעבור שלוש שנים, ומקרה הרצח של קרדי רק ב-2009[63].

בשל המרחקים הארוכים בין נקודות החטיפה של הקורבנות ובין הזירות בו נמצאות גופותיהן, החלה המשטרה לבחון את האפשרות כי הרוצח היה נהג משאית או רכב מסחרי מסוים, או, לחלופין, נציג מכירות של חברה כלשהי, ובשורה התחתונה, עסק בעבודה שדרשה ממנו להתנייד ולנסוע על פני שטח רב.

שתי הילדות נקשרו לפי מותן, וככל הנראה גם נאנסו. כל אחת מהן לבשה גרביים לבנות בעת החטיפה, דבר שאולי עורר פטיש רדום או פעיל במבוך נפשו של הרוצח. כמו כן, טבען הגאוגרפי והנסיבתי הרחב של העבירות הצביע על כך שהרוצח היה, ככל הנראה, אופורטוניסט.

מכנה משותף נוסף שנמצא בין שני הרציחות היה הזמן בו נחטפו הקורבנות, דהיינו בימי שישי, דבר שהוביל את המשטרה להניח כי הרוצח נאלץ להמשיך עם לוח הזמנים של סידור עבודתו תוך כדי החטיפה. לפיכך יצרו החוקרים קשר עם עשרות חברות הובלה שפעלו בסקוטלנד ואנגליה התיכונה, ותחקרו את הנהגים שעבדו ברשותן בכל הנוגע לפעילותם באותה העת[64].

על אף התסכול הרב שחשו אנשי הרשויות המעורבות במקרה בעקבות חוסר ההתקדמות הניכר בחקירה, שיתוף הפעולה בין הבלשים מארבעת תחומי השיפוט שהשתתפו במצוד לא נקטע ונותר יציב. מפקדה קטנה שהוקמה בקולדסטרים תיאמה בין מאמצי כל הכוחות המעורבים במקרה הרצח של מקסוול, ושתי מפקדות נוספות בלית' ובפורטובלו תיאמו בין אלו שעסקו במקרה הרצח של הוג. עם זאת, מספר שעות לאחר איתור גופתה של הוג, הגיעו כל מפקדי תחנות המשטרה המקומיות להסכמה בנוגע למינויו של קצין בילוש בכיר אשר יהיה אחראי על המצוד[65]: הקטור קלארק, סגן המפקד הראשי של משטרת נורת'ומברלנד[66][67].

מערכת הולמס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל פרט ופיסת מידע שנגעו לרציחות נרשמו תחילה על דפים שהרכיבו כרטסת, אשר הכילה יותר מחצי מיליון אזכורים בדבר הרצח של מקסוול לבדו[68]. בעקבות למידת הלקחים מתיק החקירה של הרוצח הסדרתי פיטר סאטקליף, אשר סבל מעומס רב של מידע בשל אותה שיטת פעולה[69], אחת מהחלטותיו הראשונות של קלארק הייתה לערוך היכרות בין רשויות החוק לבין טכנולוגיית המחשוב[70]. קלארק ובכירים נוספים הסכימו כי הדרך היעילה ביותר לקיים חקירה בקנה מידה כה רחב הייתה לאסוף את כל הפרטים שהיו ברשותם לתוך מאגר מידע ממוחשב, אשר יהיה נגיש לכל הגורמים המעורבים[71].

הארכיון החל לתפוס תאוצה בינואר 1987, כאשר כל מידע אשר נגע לרציחות הוכנס אל תוך מערכת מחשוב חדשה בשם הולמס (אנ'), אשר יישומה עלה למשרד הפנים הבריטי כרבע מיליון לירות שטרלינג[72]. מאגר המידע, אשר היה מבוסס במשרדי הבולשת לרצח ילדים בברדפורד[73], המשיך להתרחב[74] עד שהחזיק נתונים על כ-189 אלף אנשים ועל כ-220 אלף כלי רכב. כמו כן נשמרו בו תמלילי ראיונות שנערכו עם יותר מ-60 אלף נחקרים. חלק גדול מהמידע הגיע דרך קו טלפון אדום שהוקם ב-1984. מספר פשעים לא קשורים נפתרו בעזרת המאגר[75].

מכנה משותף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם היעלמותה של הרפר הטילה המשטרה ספק בכך שהיעלמותה הייתה קשורה לרציחותיהן של מקסוול והוג[76][77], אולם עם מציאת גופתה בנהר הטרנט, נבחנו תיקי החקירה באור אחר, ונקודות דמיון רבות ביניהם החלו לפתע לבלוט: כולן היו ילדות שטרם הגיעו לגיל ההתבגרות, לבנות-עור, אשר גופותיהן נמצאו באנגליה התיכונה לאחר שנחטפו מהאזורים הצפוניים יותר של המדינה. כמו כן, כולן נמצאו מתות, במרחק של ארבעים ושתיים קילומטרים לכל היותר מהעיירה אשבי דה לה זוך (אנ')[78], לאחר שלא הושקע כל מאמץ בהסתרת גופותיהן[79].

על אף קווי הדמיון הרבים שהתגלו המשיכו חוקרים רבים להטיל ספק בכך שהרצח של הרפר היה קשור לשני המקרים הקודמים[80], בעיקר בשל הבדלי נסיבות החטיפה, ועצם העובדה שהילדה עברה אונס אלים לפני שנרצחה, בעוד שבמקרים האחרים ריקבון הגופות מחק כל זכר להתעללות מינית. כמו כן, הרפר נחטפה במהלך יום חמישי גשום, בעודה לובשת מעיל גשם בעל ברדס אשר הסתיר את מרבית פניה, בניגוד למקסוול והוג, אשר נחטפו שתיהן בימי שישי, לאורך חודשי הקיץ[81].

מצוד נרחב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הרצח של הרפר, ומאחר שבאותה העת היו מעורבות בתיק החקירה שש רשויות משטרתיות שונות, הסכימו כולן כי המצוד נגד הרוצח צריך להתנהל בידי הקטור קלארק, אשר קודם בדרגה ובאותו הזמן כבר היה המשנה למפקד הראשי של משטרת לות'יאן והגבולות[82]. קלארק הורה על הקמת מפקדה חדשה בוייקפילד (אנ') אשר פעלה כמשרד קישור בין כל הגורמים המעורבים בחקירה[83].

ראש ענף המודיעין הפלילי של הסקוטלנד יארד כינס פגישת צמרת ב-21 באפריל 1986, במטרה לדון בדרך הטובה ביותר לחלוק את כל המידע הקיים על מקרי הרצח בין הרשויות השונות, וכן בכדי לקדם חקירות נוספות בנוגע לתשעה עשר מקרים אחרים של רצח קטינים אשר טרם נפתרו. בפגישה השתתפו בכירים משש עשרה רשויות משטרתיות שונות מרחבי הממלכה המאוחדת.

אחת ההחלטות שקודמו במהלך הפגישה הייתה יצירת קשר עם הבולשת הפדרלית של ארצות הברית, תוך בקשה למתן סיוע בבניית פרופיל פסיכולוגי של הרוצח בעזרת בחינה של שלושת מקרי הרצח. הכנת הפרופיל הסתיימה בראשית 1988[84]. הרוצח היה, ככל הנראה, גבר לבן, מתבודד, בגילאי שלושים עד ארבעים. מראהו היה מוזנח, והוא למד פחות משתים עשרה שנות לימוד. הוא התגורר לבדו בדיור מושכר, בשכונה של מעמד הביניים הנמוך. המניע לרציחותיו היה מיני, והוא נהג לצפות בפורנוגרפיית ילדים ולשמור מזכרות מקורבנותיו. כמו כן הועלתה ההשערה כי ביצע מעשי נקרופיליה בגופות הקורבנות מעט לאחר מותם, בטרם נפטר מהם[85].

בכל הנוגע לקצות חוט שהופקו ממאגר המידע הולמס, בחנו החוקרים רק חשודים בעלי הרשעות חמורות ובעלות טבע אלים כלפי ילדים, קרי רצח, תקיפה, חטיפה או אונס. כל הכוחות המשטרתיים בממלכה המאוחדת התבקשו לחפש בארכיונים המחוזיים שלהם אחר אנשים מתאימים שהורשעו בעבירות דומות בעשר השנים שקדמו ל-1982. הצלבה זו צמצמה את מספר החשודים לארבעים אלף אנשים. שמו של בלאק לא הופיע ברשימה הסופית, היות שהרשעתו היחידה הייתה מ-1967[86].

ניסיון חטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסיון חטיפה פתאומי אשר אירע ברדפורד (אנ'), נוטינגהאם, ב-23 באפריל 1988, לא נראה כבעל חשיבות בעיניה של המשטרה המקומית ולפיכך לא דווח לקלארק או לחוקרים הבכירים של צוות המצוד הלאומי[87], על אף שכל השוטרים ברחבי הממלכה המאוחדת התבקשו להתריע על אירועים מסוג זה לגורמי החקירה. הקורבן הייתה תרזה ת'ורנהיל בת החמש עשרה, שגובהה היה מטר וחמישים סנטימטרים, מה שככל הנראה הוביל את בלאק לחשוב שהייתה צעירה יותר מגילה האמיתי[88].

באותו הערב הלכה ת'ורנהיל לפארק מקומי יחד עם בן זוגה, אנדרו ביסטון, בכדי לבלות עם חבריהם. בתום המפגש יצאו השניים לדרכם ונפרדו זה מזה בסופו של רחוב נורטון, כאשר הבחינה ת'ורנטון ברכב מסחרי כחול שהחל להאט בסמוך אליה. הנהג יצא החוצה, פתח את מכסה המנוע, ושאל את ת'ורנהיל, ”את יודעת לתקן מנועים?”[89]. היא השיבה בשלילה והגבירה את קצב צעידתה, כאשר לפתע תפס אותה בלאק מאחוריה, בפניה ובבטנה, וניסה לגרור אותה לרכבו[90].

ת'ורנהיל התפתלה ונאבקה בין ידיו של בלאק, בתוך מה שכינתה בהמשך בתור ”חיבוק הדוב” שלו. הוא החל למשוך אותה לתוך רכבו, אך היא הצליחה לתפוס את אשכיו וללחוץ עליהם בחוזקה, מה שגרם לו לאבד את אחיזתו בה ואיפשר לה לנשוך את ידו הימנית. בלאק צרח בכאב, ”אה! יא.. זונה!”, בזמן שת'ורנהיל החלה לצרוח גם היא לעזרה, וחילצה את רגליה מבעד לדלתות הרכב. בן זוגה של ת'ורנהיל, ביסטון, אשר שמע את הצעקות וכעת רץ לעברם, צעק, ”תעזוב אותה, יא בן זונה שמן!”. כאשר שמע אותו שחרר בלאק את אחיזתו מת'ורנהיל, אשר נפלה מטה לכביש, רץ במהירות לקבינת הרכב, ונמלט מהזירה בבהלה[91].

הזוג המפוחד רץ לעבר ביתה של ת'ורנהיל, שם סיפרו להוריה על שאירע ודיווחו על כך מיד למשטרת נוטינגהאמשייר, אשר תישאלו את שני הצעירים. הם תיארו את החוטף כאדם מוזנח[92], שמן ומקריח, בעל מבנה גוף גדול, בגילאי ארבעים עד חמישים, שגובהו המשוער היה מטר ושבעים וחמישה סנטימטרים[93].

מעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלאק נעצר בכפר סטואו (אנ') ב-14 ביולי 1990, לאחר שדייוויד הרקס בן החמישים ושלוש, מנהל סניף דואר בדימוס, הבחין ברכב הטרנזיט הכחול שלו מאט לאורך הכביש הסמוך לביתו, בזמן שכיסח את הדשא. הרקס צפה בו יוצא החוצה ומעמיד פנים שהוא מנקה את שמשת הרכב, כאשר לפתע הבחין בבת השכנים בת השש חולפת מולו. הוא התכופף מטה בכדי לנקות את הפסולת ממדשאתו ושם לב כי רגליה של הילדה התרוממו מהמדרכה. לאחר שקם ראה את בלאק דוחף דבר מה בחיפזון מבעד לדלת הנוסעים, בטרם שב למושב הנהג ונסע מהמקום במהרה.

כאשר הבין כי זה עתה חזה בחטיפה, רשם הרקס את מספר לוחית הרישוי של הרכב, רץ לעבר בית משפחתה של הילדה והודיע על שאירע לאמה, אשר התקשרה למשטרה בזריזות[94]. שש ניידות הגיעו לכפר תוך מספר דקות[95]. בזמן שתיאר לשוטרים את הרכב שראה הבחין בו הרקס שוב וקרא, ”זה הוא! זה אותו הרכב!”[96]. אחד השוטרים זינק לעבר הכביש והורה לנהג לעצור. בלאק הוצא מהרכב ונאזק.

בין השוטרים שהגיעו לזירה היה אביה של הילדה שנחטפה[95], אשר פתח את הדלתות האחוריות של הרכב וטיפס פנימה, קורא בשמה של בתו[95]. כאשר הבחין בתזוזות בתוך שק שינה שנח על הרצפה[97], פתח אותו לרווחה ומצא אותה בפנים כאשר ידיה קשורות מאחורי גבה, רגליה כבולות זו לזו, פיה סתום בפלסטרים, וברדס מכסה את ראשה.

בדרך לתחנת המשטרה בסלקירק (אנ') אמר בלאק כי ”זה היה כמו פרץ דם לתוך הראש שלי. תמיד אהבתי ילדות קטנות, מאז שהייתי נער. קשרתי אותה כי רציתי לשמור אותה איתי עד שאסיים להעביר את אחת החבילות שלי. התכוונתי לשחרר אותה”. כמו כן טען כי ”התעסק” עם הילדה ”רק קצת”[98]. עם הגעתה לבית החולים, מצאו הרופאים כי הילדה עברה אונס אלים. עם זאת, היא הצליחה לכוון את השוטרים לאזור השירות הסמוך לכביש A7 (אנ') בו הותקפה.

עם הגעתם לתחנת המשטרה הודה בלאק כי אנס את הילדה, והסביר כי מיהר במעשיו מאחר ”שלא היה לו די זמן”[99]. הוא הואשם בחטיפה ונעצר עד תום ההליכים. בזמן שהמתין לשימוע שנקבע עבורו ל-16 ביולי, הבחין הבלש הראשי בנקודות הדמיון שבין החטיפה לבין שלושת מקרי הרצח הידועים של הילדות, ודיווח על חשדותיו להקטור קלארק.

קלארק הגיע למקום ביום השימוע בכדי לראיין את בלאק בתחנת המשטרה של סנט לאונרדס, אדינבורו. על אף שתשובותיו הקצרות הסתכמו בכן ולא, עזב קלארק את המקום בתחושה כי האדם שזה עתה ראיין היה הרוצח שחיפש מאז 1982[100].

משפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליכים קדם משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשימועו המקדים של בלאק ב-16 ביולי נקבע כי יישפט בפני בית המשפט העליון של סקוטלנד (אנ'), בגין חטיפתה של הילדה מסטואו, והוא הועבר לבית הסוהר סאוטון (אנ') לשם מעצר עד תום ההליכים[101].

בחיפוש שנערך ברכבו נמצאו אמצעי ריסון שונים כגון חבלים, פלסטרים וברדסים, וכן מצלמת פולארויד, פריטי לבוש שונים של ילדות, מזרן, ומבחר אביזרי מין[102][103]. בלאק טען כי במהלך הנסיעות הארוכות שערך במסגרת עבודתו נהג לעצור באזורי שירות, להתלבש בבגדי הילדים, ולאונן. הוא לא מסר כל הסבר "מתקבל על הדעת" לגבי שאר הממצאים.

לבקשתם של בלשי החקירה בוצע חיפוש נוסף במקום מגוריו של בלאק בסטמפורד היל בידי משטרת המטרופולין של לונדון[104]. במקום נמצא אוסף גדול של פורנוגרפיית ילדים אשר כלל מגזינים, ספרים, תמונות וסרטים[105], ביניהם חמישים ושמונה קטעי וידאו שהכילו תוכן גרפי מפורט של אונס ילדים אשר בלאק טען שהשיג באירופה[5]. כמו כן נמצאו במקום מספר פריטי לבוש של ילדים, עותק מוכתם בזרע של עיתון מ-1988 המתאר את חטיפתה של תרזה ת'ורנהיל, ושלל אביזרי מין[106].

עורך הדין שמונה עבור בלאק, הרברט קריגאן, והתובע מטעם העיר אדינבורו, ביקשו שניהם כי בלאק יעבור אבחנה פסיכיאטרית שתבוצע בידי אנשי מקצוע בולטים בטרם ייפתח משפטו. שתי ההערכות הציגו מסקנות דומות בכל הנוגע לסטיותיו של בלאק ובדבר המשיכה המינית שחש כלפי ילדים[107]. מאוחר יותר אמר בלאק לקריגאן כי התכוון להודות באשמה בגין סעיפי החטיפה[104].

משפט החטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפטו של בלאק בגין חטיפתה של הילדה מסטואו החל ב-10 באוגוסט 1990, בבית המשפט העליון של סקוטלנד, אדינבורו, בפני השופט לורד דונלד מקארתור רוס (אנ'), ונמשך יום אחד[108].

בהצהרת הפתיחה אמר עורך דינו, קריגאן, כי בלאק התכוון להודות באשמה בפני כל הסעיפים. לאחר מכן ביסס התובע מטעם המדינה, לורד פיטר פרייזר (אנ'), את העובדות הידועות על המקרה. לדבריו, החפצים שנמצאו ברכבו של בלאק העידו באופן ברור על כוונת תחילה. כמו כן ציטט חוות דעת של מומחה רפואי שטען כי הילדה הייתה נחנקת תוך רבע שעה אילולא נחלצה מהרכב בזמן.

עדויות נוספות דיווחו שבלאק נסע עם הילדה לעבר אזור שירות קרוב בו אנס אותה, ואז שב לכפר ממנו חטף אותה לראשונה. בהצהרה מפי הילדה שהוקראה בפני בית המשפט, נאמר כי ”לא ידעה שבלאק היה איש רע” בזמן שהסתכל עליה ובטרם דחף אותה לרכבו.

מטעם ההגנה נמסר שהחטיפה לא הייתה מתוכננת, וכי בלאק התכוון לשחרר את הילדה לאחר שתקף אותה. קריגאן הדגיש את העובדה שבלאק הודה בחופשיות בסטיותיו הפדופיליות, וטען כי נלחם בהצלחה בדחפיו לחטוף ילדות צעירות עוד קודם לתקרית. כמו כן אמר שבלאק השלים עם הסכנה שהיווה כלפי ילדים, וביקש לעבור טיפול מתאים.

לפני הטלת גזר הדין הביע השופט את תודותיו להרקס, שדריכותו הובילה למעצרו של בלאק. רוס דן את בלאק למאסר עולם, ותיאר את הפשע כ”מקרה מחריד ודוחה”. הוא נימק את החלטתו באומרו שהושפע רבות מידי חוות הדעת הפסיכיאטרית, אשר קבעה שבלאק מהווה, וימשיך להוות, סכנה קיצונית לילדים[109]. ”חטיפתה של הילדה הקטנה הזו נעשתה באופן מחושב היטב, נטול רגש, ומצמרר. לא היה זה דחף פתאומי, כפי שטענת. זה מקרה מאוד רציני, מקרה מחריד ודוחה.. אתה תועבר לבית הסוהר למאסר עולם, ושחרורך לא יישקל עד לזמן שבו זה יהיה דבר בטוח”.

בלאק הודיע על כוונתו לערער על גזר הדין שקיבל בספטמבר 1990, אך בסופו של דבר ויתר על הרעיון. הוא הועבר לבית הסוהר פיטרהד (אנ') בנובמבר אותה שנה לשם ריצוי מאסרו.

ראיון מכונן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבועיים לאחר משפטו של בלאק החליט קלארק לערוך עמו ראיון נוסף, ומינה שניים מעמיתיו, אנדרו ואט ורוג'ר אור, לשמש כמדובבים. הוא הנחה את שניהם להימנע משיפוטיות והעברת ביקורת, במטרה למנוע התעוררות של רגשות כעס או בושה אצל הנחקר[110].

במהלך הראיון בן שש השעות שוחח עמם בלאק בחופשיות על ניסיונותיו המיניים[111], על נזקי הפגיעה העצמית שנהג להטיל בעצמו, ועל משיכתו לילדים קטנים. הוא הודה כי אנס יותר משלושים ילדות בין שנות ה-60 לשנות ה-80, אך סירב לענות על שאלות שעסקו אפילו באופן קלוש במקרים ספציפיים, בהם חוקריו נקבו בשמות ילדות שנרצחו או שנעלמו. עם זאת סיפר על מקרה אחד בו פיתה שתי ילדות להיכנס לרכבו בקרליסל (אנ'), ב-1985, לאחר שהעמיד פנים כי איבד את דרכו, אך הרשה להן לעזוב כאשר הבחין בעדי ראייה בוחנים אותם[112].

לקראת סוף הראיון עברו החוקרים להתמקד בשאלות שעסקו בתיקי חטיפה ורצח של ילדים, בייחוד המקרה של קרוליין הוג. לאחר שסיפרו לבלאק כי המשטרה כבר ידעה על כך ששהה בפורטובלו באותה העת בה נחטפה הוג, הוסיפו כי החזיקו ברשותם גם דיווחים מפי עדי ראייה, וקבלות של רכישותיו מתחנות הדלק באזור.

בניסיון נואש ואחרון לחלץ ממנו הודאה, שלף אחד החוקרים קלסתרון של האדם החשוד עמו עזבה הוג את יריד השעשועים, והניח אותו לצד תמונה של בלאק מאותה העת[113]. בנקודה זו הפך בלאק לשקט והחל להתחמק מהשאלות שהופנו אליו. כאשר התבקש באופן ישיר להודות במעשיו ולסיים את סבלן של משפחות הקורבנות, שמר על שתיקה[114]. אף על פי שהמידע שהופק מהראיון לא קידם כלל את חקירת הרצח, אמר קלארק בסופו לשני עמיתיו, ”זה האיש שלנו. הייתי מהמר על כך בחיי”.

תגליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלשים מרחבי הממלכה המאוחדת אשר היו מעורבים בפרשת הרציחות פתחו במאמצים אדירים בניסיון לאסוף מספיק ראיות אשר ישכנעו את הפרקליטות המלכותית (אנ') להגיש הליך משפטי חדש נגד בלאק, אשר באותה העת החליט לדבוק בזכויותיו וסירב לדבר או לשתף פעולה עם חוקריו[115].

גורמי החקירה יצרו קשר עם חברת השליחויות בה עבד בלאק במשך שנים רבות, בניסיון להשיג לוח זמנים או סידור עבודה אשר יאמתו את מיקומו בתאריכים בהם נחטפו ונרצחו הילדות. לדברי החברה, נהג בלאק לשלם על הדלק שרכש באמצעות כרטיסי אשראי פרטיים, ורק לאחר מכן למסור את הקבלות למחלקת הנהלת החשבונות עבור החזר כספי. אותם מסמכים, יחד עם לוחות הזמנים של נסיעותיו, אוחסנו בארכיוני החברה.

בעזרת הראיות החדשות הללו גילו החוקרים כי בלאק ביצע שליחויות בכל המקומות ובאותם תאריכים אשר בסביבתם נחטפו שלושת הילדות. אף על פי שהשעה המדויקת בה שהה בהם לא הייתה ידועה, קבלות תחנות הדלק הצביע על כך ששהה בקרבת מקום בכל אחד ממקרי ההיעלמויות.

כמו כן נמצא כי עם חזרתו ללונדון לאחר נסיעותיו הארוכות בצפון אנגליה ובסקוטלנד, נהג בלאק ללון בבית מגורים בדוניסטרוף (אנ') אשר היה שייך לאחד מילדיו של בעל הבית שלו[116], קרוב מאוד לסביבה בה נמצאו כל שלושת הגופות. עם זאת, בנסיעותיו למורלי (אנ'), נהג לישון ברכבו לאורך הלילה, לא הרחק מביתה של שרה הרפר.

מאוחר יותר למדו החוקרים כי חברת השליחויות בה עבד בלאק החזיקה בחשבונות משותפים עם כמה יבואני דלק, במטרה לאפשר לעובדיה לתדלק בתחנותיהם באופן חופשי. הם הצליחו לשים את ידם על שבע מיליון חשבוניות שהונפקו בין השנים 1982–1986 ונשמרו על מיקרופילם. המסמכים נשלחו לחדר הבקרה שהוקם בניוקאסל על הטיין, בו עמלו החוקרים על מציאת החשבוניות שנשאו את חתימתו הייחודית של בלאק. משימתם הסיזיפית הניבה פרי, ובתחילת אוקטובר 1990 הצליחו למצוא ראיות שהצביעו על הזמן המדויק בו תידלק בלאק את רכבו, בתחנות דלק סמוכות למקומות החטיפה, מעט לפני או אחרי כל אחד מהמקרים[117].

עד לדצמבר אותה שנה החליט צוות החקירה כי היו בידיו מספיק ראיות נסיבתיות על מנת לשכנע את הכתר (אנ') כי הסיכויים להרשעתו של בלאק היו מוצלחים, על אף שקלארק הביע את חששו בנוגע לכך שלא נמצאו כל ראיות פורנזיות (אנ') אשר קשרו אותו לרציחות[118]. נציגי הכתר הסכימו כי הראיות היו מספקות על מנת לשפוט את בלאק בגין שלושה סעיפי רצח וסעיף אחד של ניסיון הרצח של ת'ורנהיל[119], וכינסו מסיבת עיתונאים ב-11 במרץ 1992 בה הודיע קלארק לתקשורת כי ”נפתחו הליכים פליליים בסמכות התובע המלכותי נגד רוברט בלאק”[120].

מספר שימועים מקדימים נערכו בין יולי 1992 למרץ 1994 עד לתחילת המשפט. צוות ההגנה של בלאק עתר לבית המשפט בניסיון להפריד בין סעיפי האישום כך שיתקיימו מספר משפטים נפרדים עבור כל אחד מהם. כמו כן ביקשה ההגנה למנוע מהתביעה להדגים את קווי הדמיון שבין המודוס אופרנדי של כל אחת מהעבירות. השופט ויליאם מקפרסון (אנ') פסק נגד שתי העתירות, והרשה לתביעה להכניס את הרשעות החטיפה והאונס של הילדה מסטואו לתוך תיק הראיות. עם זאת, נאסר על התביעה להציג את תמליל הראיון שנערך באוגוסט 1990 בין בלאק לבלשים שעבדו תחת קלארק[121].

משפט הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפטו של בלאק בגין שלושת הרציחות של מקסוול, הוג והרפר, נפתח ב-13 באפריל 1994, בפני השופט ויליאם מקרפרסון, בהיכל מוט (אנ'). בלאק טען לחפותו עבור עשרת האישומים השונים שהוגשו נגדו בגין חטיפה, ניסיון לחטיפה, רצח, ומניעת קבורה כדין של גוויה (אנ')[78].

תיק התביעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהצהרת הפתיחה שנשא בפני הכתר, סיכם התובע ג'ון מילפורד את המקרה בתור ”הסיוט של כל הורה”[122], לאחר שפרס את שלל ההאשמות שהופנו כנגד בלאק בגין שלושת הרציחות של הילדות אשר גופותיהן נמצאו ברחבי בריטניה, וניסיון החטיפה של הילדה מסטואו שניצלה בשן ועין. כמו כן הצביע על נקודות הדמיון שהתקיימו בין כל העבירות. לאחר מכן תיאר את הנסיבות בהן התרחשו כל אחת מן העבירות בפני חבר המושבעים, וציין כי כל אחת מהילדות שכבה ברכבו של בלאק בעודה בחיים, בטרם החליט בלאק לרצוח אותן.

בשלהי הנאום, אשר נמתח על פני חמש שעות, טען מילפורד כי בלאק חטף כל אחד מהקורבנות בכדי להשביע את סיפוקו המיני[78], והזכיר את תיקו הפלילי אשר היה מוכתם בשלל עבירות קודמות של תקיפה מינית בעלת אופי פדופילי, וכן את האביזרים השונים שנמצאו ברכבו ובדירתו שבלונדון. הוא סיים את הצהרתו בכך שהזכיר את לוח הנסיעות וקבלות הדלק שנמצאו במקום עבודתו, אשר לדבריו, הוכיחו מעבר לכל ספק את אשמתו[123].

ביום השני למשפט החלה התביעה להציג את העדים ואת הצהרותיהם, את הראיות הנסיבתיות שעמדו לרשותה, ואת דברי המומחים הפורנזיים[124]. ראשית העלתה התביעה לדוכן העדים את כל עוברי האורח שחזו בתרחישים שקדמו לחטיפות, וכן את עובדי רשויות החוק אשר מצאו את הגופות. לאחר מכן הציגו החוקרים את הראיות שהצביעו על תנועותיו של בלאק באותה העת, וכמו כן ניסיון החטיפה של תרזה ת'ורנהיל ושל הילדה מסטואו.

הצהרות בנות אותו הזמן מאת אמהות הקורבנות הוקראו בפני בית המשפט[125], וכן עדות מטעם הרופאים אשר ניתחו את הגופות שנמצאו. כאשר שמעו את פרטי החטיפה והרצח פרצו חלק מקרובי המשפחות בבכי[78]. בלאק לא הראה כל סימן של רגש לאורך ההליכים המשפטיים, ולא גילה כל עניין במתרחש סביבו[126].

כמה מהעדים הראשונים היו נתונים לתישאול אינטינסיבי מצד הסנגור של בלאק, רונלד ת'ווייטס, בנוגע לנושאים כגון הדיוק של זיכרונם, וההבדלים הדקים שהתקיימו בין רישומי חברת השליחויות בה בלאק עבד ובין חשבוניות תחנות הדלק, אשר הוכרו כראיות. מרבית העדים התעקשו בתוקף כי דבריהם היו מדויקים וכנים[127].

אחד העדים שתושאל ביום השלישי למשפט היה ג'יימס פרייזר, מומחה פורנזי, אשר בחן יותר משלוש מאות ממצאים שנאספו מרכבו ומביתו של בלאק. לדבריו, לא נמצא כל קשר פורנזי בין החפצים הללו לבין שלושת הקורבנות שנרצחו ביותר, מ-1,800 בדיקות מיקרוסקופיות שנערכו. עם זאת, כאשר תושאל בידי התובע, מילפורד, הודה פרייזר כי הפער הרחב שהתקיים בין זמן ביצוע העבירות לבין מעצרו של בלאק, וכמו כן עצם העובדה שהרכב המסחרי בו נעצר נרכש רק ב-1986, הפכו את הסיכוי למציאתן של ראיות פורנזיות לבלתי סביר[128].

עדי התביעה האחרונים היו בלשי כוחות המשטרה אשר היו מעורבים במצוד אחר בלאק. הם תיארו בדבריהם את קנה המידה הרחב של החקירה ואת הקשיים הרבים בהם נתקלו במהלך איסוף הראיות. העדות האחרונה נמסרה מידי הקטור קלארק, אשר טען כי שמו בלאק מעולם לא הופיע במאגר המידע של מערכת הולמס לכל אורך המצוד, מאחר שהרשעתו הקודמת קדמה לטווח התאריכים ממנו נאספו חשודים אפשריים. בנוסף אמר כי לא ידע על מקרים נוספים בהם גופות ילדים אשר נחטפו ונרצחו הועברו מעבר למרחקים כה ארוכים. הוא סיים את דבריו בהצהרה כי ”אינני מאמין שחקירה יותר גדולה מזו התקיימה אי פעם בממלכה המאוחדת”[129].

תיק ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ת'ווייטס החל לפרוס את תיק ההגנה בפני בית המשפט ב-4 במאי. ראשית הזכיר לחבר המושבעים כי המשטרה נכשלה לחקור את הפשעים הללו כראוי בשמונה השנים שקדמו למעצרו של בלאק ב-1990, וטען כי השתמשו בו בתור שעיר לעזאזל בניסיון לכסות על רשלנותם ולפצות את רגשות התסכול שהתעוררו בקרב הציבור בשל כישלונותיהם.

אף על פי שההגנה הביעה את הסכמתה בנוגע לכך שהאביזרים אשר נמצאו בחזקתו של בלאק הצביעו על האובססיה ארוכת השנים שחש כלפי ילדים ופורנוגרפיה פדופילית, הדגישה את העובדה כי לא נמצאה כל ראייה ישירה אשר הוכיחה שבלאק עבר את המרחק הנדרש בין "אנס" ל"רוצח".

בכל הנוגע להחלטתו שלא לאפשר לבלאק לעלות לדוכן העדים ולהתייחס ללוחות הזמנים של עבודתו ולחשבוניות הדלק עליהן חתם, הסביר ת'ווייטס לחבר המושבעים כי ”לא ניתן לצפות מאף אדם לזכור את סידור העבודה היומי שניהל לפני שנים רבות”[130].

עדי ההגנה החלו להעיד ב-10 במאי. בניסיון לתמוך בטענתו של ת'ווייטס כי שלושת הרציחות לא היו חלק מסדרה ולא בוצעו בידי בלאק, הוזמנו לדוכן העדים עוברי אורח רבים אשר חזו בחשודים אחרים וברכבים מסחריים בסמוך לזירות החטיפה[131].

נאומי סיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני הצדדים מסרו את נאומי הסיום שלהם ב-12 במאי. הראשון מביניהם, התובע מילפורד, פתח את נאומו בכך שתיאר את נסיבות מעצרו של בלאק ב-1990 ואת הראיות הנסיבתיות הרבות שהוצגו לכל אורך המשפט. הוא הדגיש את העובדה כי אף ראיה פיזית לא נמצאה בשל הפער הארוך שהתקיים בין ביצוע העבירות לבין מעצרו של בלאק. כאשר התייחס לטענת ההגנה כי קרבתו של בלאק לכל אחד מהמקומות בהם נחטפו הילדות וכן הזירות בהן נמצאו גופותיהן, הייתה צירוף מקרים ותו לא[132], העיר מילפורד כי אם טענה זו הייתה נכונה, הרי שהיה זה ”צירוף המקרים אשר ישים סוף לכל צירופי המקרים”. בתום הנאום ביקש מחבר המושבעים למצוא את בלאק אשם.

ת'ווייטס פתח את נאום ההגנה בשאלה ”איפה יימצא חבר המושבעים אשר יזכה סוטה מין מרצח?” לפני שהחל לתאר את בלאק בתור אדם בעל מוניטין רע, אולם כזה אשר לא היו בנמצא ראיות מוצקות נגדו[133]. הוא הדגיש בתוקף את החשיבות הקיימת בהבחנה בין אנסים לרוצחים, והטיל ספק באמינותם של חלק מעדי התביעה. כמו כן תקף את המצוד הרחב שניהל המשטרה כנגד הרוצח, והצהיר במפורש, ”המשטרה מותשת מכך שלא הצליחה למצוא אף אחד. הציבור דורש תוצאות. איזו תועלת יש בכם, אם אתם לא יכולים אפילו למצוא רוצח ילדים? המשטרה הייתה נתונה תחת לחץ ממושך ובלתי נסבל, ואז הם מצאו את מר. בלאק. האם הוא מהווה את גאולתם, או שעיר לעזאזל נוח שאפשר לוותר עליו?”. לבסוף התייחס לעדים השונים שהציגה ההגנה, וטען כי לפיהן, הרציחות בוצעו בידי אנשים אחרים[134].

השופט מקפרסון מסר את הוראותיו הסופיות לחבר המושבעים ב-16 וב-17 במאי. הוא הפציר בהם להתעלם מכל סלידה אישית או רגשית שחשו כלפי בלאק בשל עברו הפדופילי הארוך, ולא לתת למעורבותו במקרה החטיפה והאונס של הילדה מסטואו ב-1990 להפריע לפסק הדין של המשפט הנוכחי. כמו כן הנחה אותם להתרכז בראיות שהוצגו בפניהם ולקבוע האם "קווי הדמיון", לכאורה, אשר הוצגו בפניהם, היו מספקים על מנת לקבוע את אשמתו של בלאק[135]. בנוסף הזכיר כי כל קביעה של אשמה בגין סעיף אחד אינה בהכרח צריכה לחול על שאר הסעיפים. על חבר המושבעים נאסר לקרוא עיתונים, לצפות בטלוויזיה או לערוך כל שיחות טלפון, בטרם יגיעו להחלטה.

הרשעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום יומיים של דיונים הגיע חבר המושבעים להחלטה, וב-19 במאי מצא את בלאק אשם בשלושה סעיפים של חטיפה, שלושה סעיפים של רצח, שלושה סעיפים של מניעת קבורה כדין של גוויה (אנ'), ובמקרה של תרזה ת'ורנהיל, סעיף אחד של ניסיון חטיפה[136]. הוא נידון למאסר עולם עבור כל אחד מהסעיפים, בהמלצה כי ירצה לפחות שלושים וחמש שנים בגין כל סעיף רצח בו נמצא אשם. כמו כן נקבע כי כל מאסרי העולם ירוצו באופן רצוף. עם הקראת גזר הדין, תיאר השופט מקפרסון את בלאק בתור ”פושע שביצע עבירות אשר ככל הנראה לעולם לא יישכחו, המייצגות אדם בצורתו המתועבת ביותר”.

בלאק לא הפגין כל רגש למשמע גזר הדין, אך כאשר עמד לעזוב את אולם בית המשפט פנה לעבר הבלשים הרבים אשר עמלו להרשיעו מאז 1982, ואמר, ”נהדר. כל הכבוד, חבר'ה”[137]. כמה מהם פרצו בבכי בתגובה[138]. לאחר מכן נלקח בלאק לבית הסוהר וייקפילד (אנ') על מנת להתחיל את ריצוי עונשו, בתור אסיר בקטגוריה א'[139].

מיד לאחר מכן יצאו עשרים הבלשים אשר היו מעורבים במצוד אחר בלאק אל מחוץ להיכל בית המשפט ונשאו הצהרה בפני התקשורת. הקטור קלארק אמר כי ”הטרגדיה היא ששלושת הילדות היפות האלו לא היו צריכות למות. בלאק הוא בין האנשים המרושעים ביותר שישנם, ואני מקווה שלא קיים, ולעולם לא יהיה קיים, עוד אדם כמוהו”[140]. כאשר נשאל בנוגע לרגשותיו האישיות כלפי בלאק, השיב קלארק כי ”בלאק הוא אדם מהסוג המרושע ביותר, אבל הוא לא חשוב בעיניי יותר. לא אכפת לי ממנו”.

אישומים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעבור יותר מחמש עשרה שנים, ב-15 בדצמבר 2009, זומן בלאק לבית המשפט ארמה (אנ') שבצפון אירלנד בכדי להישפט עבור הרצח של ג'ניפר קרדי מ-1981. הוא הופיע בפני השופט רונלד ווטראפ ב-22 בספטמבר 2011 והואשם בחטיפה, באונס וברצח של קרדי[63][141][142]. בתגובה הודה כי אכן שהה בצפון אירלנד באותה העת, אך טען לחפותו בפני האישומים.

תיק התביעה התבסס על ראיות נסיבתיות בדמות קבלות רכישה מתחנות דלק אשר נשאו את חתימתו של בלאק. צוות החקירה עבר על כ-560 אלף קבלות בטרם הוגשו הראיות בפני בית המשפט, והתובע, טובי הדוורת', פתח את דבריו בכך שטען כי חתימותיו של בלאק על המסמכים היו טובות באותה מידה כאילו חתם על הודאה משטרתית[143].

ביום השני למשפט הכירה התביעה את הקבלות בתור ראיות וטענה כי הוכיחו שבלק שהה בבלינדרי ביום חטיפתה של קרדי. ראייה משמעותית נוספת שהוצגה הייתה תלוש משכורת בשווי חמישים לירות שטרלינג שקיבל בלאק, אשר שולמה רק לנהגים שנסעו לצפון אירלנד. בלאק היה אחד משני העובדים היחידים אשר הסכימו לבצע את הנסיעות הללו בשל הסכסוך האלים שהתקיים בשנים האלו באותם אזורים[141]. מסמכים נוספים הוכיחו שבלאק ישן באותו לילה על מעבורת שהפליגה מצפון אירלנד לליברפול[144], לפני שתידלק את רכבו בקובנטרי למחרת היום, בדרכו ללונדון.

בניסיון לערער את אמינות טענותיה של התביעה, הציע הסנגור של בלאק, דייוויד ספנס, כי הקבלות האחרונות העידו על כך שיעד השליחויות של בלאק היו לקובנטרי ביום שלאחר הרצח, ולפיכך כלל לא נכח בסביבתה של קרדי כאשר נעלמה. בחקירה נגדית העלה הדוורת' את אחד מעמיתיו של בלאק לדוכן העדים, והוכיח כי החברה כלל לא ביצעה שליחויות לקובנטרי עד לראשית שנות ה-80.

עדות נוספת שתמכה בהאשמותיה של התביעה נמסרה מפיו של נתניאל קארי, מומחה לרפואה פורנזית, אשר הצביע על נקודות הדמיון הרבות שבין הרציחות של ג'ניפר קרדי ושרה הרפר. לדבריו, הנסיבות בהן שתי הילדות מתו היו ”דומות זו לזו באופן מדהים”, והפציעות שנגרמו לגופן הציעו כי שתיהן היו בחיים, או לפחות מחוסרות הכרה, כאשר הושלכו אל תוך המים[33].

המשפט התנהל במשך שבועיים, ולאחר שחבר המושבעים התכנס בכדי לדון על פסק הדין, נמצא בלאק אשם ב-27 באוקטובר בחטיפה, באונס וברצח של קרדי. הוא נידון למאסר עולם נוסף[31], כאשר התקופה המינימלית שנאלץ לרצות מתוכו נותרה לא ברורה. השופט ווטראפ קבע ב-8 בדצמבר כי עונשו לא יפחת מעשרים וחמש שנות מאסר[145], ואמר לו כי ”הפשע שביצעת היה רציני במיוחד. אתה הטלת אימה בלתי נסלחת על ילדה חסרת אונים, ונטלת ממנה את חייה”.

עורך דינו של בלאק הודיע לבית המשפט כי לא יבקש להמתיק את גזר הדין בטענה ש”זה אחד מהמקרים הנדירים האלו בהם אין מקום ליד קלה, ולכן אני מציע שלא לומר דבר נוסף בעניין”[146][147]. לאחר הקראת גזר הדין נאמר לבלאק כי ימלאו לו שמונים ותשע שנים בטרם יהיה זכאי לשחרור על תנאי[148].

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצוד המשטרתי הנרחב בן שמונה השנים אשר הסתיים ב-1990 עם מעצרו של בלאק היה אחד מהמאמצים המתישים והיקרים ביותר של רשויות החוק הבריטיות בכל המאה ה-20[149][150]. עד שהצליחו גורמי החקירה לאסוף מספיק ראיות בשביל לשכנע את הפרקליטות המלכותית להגיש נגד בלאק את אישומי הרצח של שלושת הילדות, שקלו כלל המסמכים שהיו בידיהם יותר מעשרים ושתיים טונות[151]. עלותה של כל החקירה מוערכת ב-12 מיליון לירות שטרלינג.

ערעורו של בלאק על הרשעותיו מ-1994 הוצג בפני השופט לורד טיילור (אנ') בבית המשפט לערעורים של אנגליה וויילס (אנ') ב-20 בפברואר 1995. לטענתו נמנע ממנו משפט הוגן בשל הרשעתו הקודמת מ-1990 בגין החטיפה והאונס של הילדה מסטואו, אשר הוכרה אל תוך תיק הראיות של התביעה. כמו כן התלונן בלאק על כך שההוראות הסופיות שמסר השופט לחבר המושבעים היו ”לא מאוזנות”[152]. ערעורו היה אמור להתפרס על פני שלושה ימים, אולם בסוף היום הראשון דחה אותו השופט בטענה שמשפטו היה הוגן, וכי אף אחת מתלונותיו לא הייתה מבוססת.

בלאק הותקף בתאו בבית הסוהר וייקפילד ביולי 1995 בידי שני אסירים אשר שפכו עליו מים רותחים שעורבבו עם סוכר, הכו אותו בראשו בעזרת רגל של שולחן, ודקרו אותו בגבו ובצווארו בעזרת דוקרן מאולתר. בלאק ספג פצעים שטחיים בלבד אשר כללו כוויות וחבלות על פלג גופו העליון. תוקפיו נידונו לשלוש שנות מאסר נוספות כל אחד, לאחר שהודו כי תקפו אותו במטרה לגרום לחבלה חמורה[153].

לדבריו של ריי וייר, אחד החלוצים בענף הטיפול בעברייני מין[154], בלאק מעולם לא לקח אחריות על אף אחד ממקרי הרצח בהם הורשע וסירב לשתף פעולה עם חוקריו למרות הסיכוי הקלוש לשחרורו מבית הסוהר. וייר קיים מספר ראיונות עם בלאק בין השנים 1990–1993. לטענתו, הסיבה לשתיקתו של בלאק נבעה מתוך רצון לשליטה. ”הוא מסוג האנשים שכל עולמם הוא שליטה וכוח. עצם הידיעה על מעשיו מעניקה לו כוח. אין לו שום רצון להקל על מצפונו, והוא לא הולך לוותר על הדבר היחיד שמעניק לו כוח על סבלן של משפחות הקורבנות”.

הפעם היחידה בה היה בלאק קרוב להודות בפשעים בהם הורשע הייתה מעט לפני תחילת משפטו ב-1994, כאשר נשאל מדוע לא הכחיש את האישומים שהופנו נגדו. הוא השיב בתגובה, ”מפני שלא יכולתי”[155].

מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלאק מת בתאו בבית הסוהר מאגבארי (אנ') לאחר שלקה בהתקף לב ב-12 בינואר 2016, בעודו בן שישים ושמונה[156][157]. גופתו נשרפה בקרמטוריום רוזלון, מחוץ לבלפסט, ב-29 בינואר. בטקס הקצר לא נכחו כל חברים או בני משפחה, והכומר הפרסביטריאני של בית הסוהר ציטט כמה קטעים ממזמור תהילים צ'[158]. אפרו של בלאק פוזר בים בפברואר אותה שנה[159].

קורבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורבנות מאומתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 12 באוגוסט 1981: ג'ניפר קרדי בת התשע, נאנסה ונרצחה לאחר שנחטפה מסביבת מגוריה בבלינדרי. גופתה נמצאה זרוקה צבדי הדרך במרחק של פחות מקילומטר מביתה[27].
  • 30 ביולי 1982: סוזן מקסוול בת האחת עשרה נחטפה בדרכה לביתה. ככל הנראה נאנסה לפני שנרצחה. גופתה נמצאה בידי נהג משאית כאשר היא לבושה למחצה.
  • 8 ביולי 1983: קרוליין הוג בת החמש נחטפה כאשר שיחקה מחוץ לביתה. גופתה העירומה נמצאה בתוך תעלה כעבור מספר ימים, והיא ככל הנראה נאנסה לפני מותה.
  • 26 במרץ 1986: שרה הרפר בת העשר נחטפה מחוץ לביתה כאשר הלכה לקנות מצרכים ועברה אונס אלים לפני שהושלכה לתוך נהר הסואר.

קורבנות אפשריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשויות החוק עדיין מאמינות, עד לעצם היום הזה, כי בלאק היה אחראי למקרי רצח נוספים מלבד הארבעה בהם הורשע, ובלשים בכירים טענו שמספר הקורבנות האמיתי עשוי להגיע לפחות לשמונה[160].

ביולי 1994 נערכה פגישה בין גורמים שונים משש הרשויות המשטרתיות אשר היו מעורבות במצוד אחר בלאק, יחד עם נציגים נוספים מטעם רשויות חוק אחרות העוסקות בתיקים לא פתורים של היעלמויות ילדים. בפגישה נאספו כל הראיות הרלוונטיות למקרה בניסיון לקבוע האם בלאק אכן היה אחראי לרציחות נוספות[161]. אף על פי שנמצא קשר ישיר בין בלאק לבין ארבעה עשר מקרי רצח נוספים של ילדות בין השנים 1969–1989[162], הודיעה הפרקליטות המלכותית ב-2008 כי אין ברשותה מספיק ראיות על מנת להשיג הרשעה[105][163].

הממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 8 באפריל 1969: אפריל פאב (אנ') בת השלוש עשרה נראתה לאחרונה בעודה רוכבת על אופניה ממטון (אנ') לעבר ביתה של אחותה ברוטון (אנ'). אופניה נמצאו בשדה סמוך לדרך בה רכבה, אך גופתה מעולם לא אותרה[105].
  • 21 במאי 1973: כריסטין מרקהאם בת התשע מסקנטורף (אנ'), נראתה לאחרונה בדרכה לבית הספר בו למדה. בלאק תושאל ב-2004 לגבי מעורבותו האפשרית בהיעלמותה. גופתה מעולם לא נמצאה[164].
  • 19 באוגוסט 1978: ג'נט טייט בת השלוש עשרה, נחטפה שבזמן שחילקה עיתונים על אופניה באיילבר (אנ'), דבון. אופניה הנטושים נמצאו על דרך כפרית בידי שתי ילדות איתן שוחחה מספר דקות קודם לכן[165], אך גופתה מעולם לא אותרה. בלאק ביצע מספר שליחויות של פוסטרים לדרום מערב אנגליה באותה שנה[165], ובזמן מותו עמדה משטרת דבון וקורנוול (אנ') להגיש בקשה רשמית לפרקליטות המלכותית בכדי להביא נגדו סעיפי אישום נוספים[166][167][168][169].
  • 28 ביולי 1979: סוזן לורנס בת הארבע עשרה נראתה לאחרונה בחיים כאשר עזבה את ביתה של אחותה בהרולד היל (אנ'), צפונית ללונדון. גופתה מעולם לא נמצאה, אך היא צורפה לרשימת הקורבנות האפשריים של בלאק. על אף כן, ייתכן כי נרצחה בידי הרוצח הסדרתי פיטר טובין (אנ')[170][171].
  • 16 ביוני 1980: פטריסיה מוריס (אנ') בת הארבע עשרה נעלמה מבית ספרה. גופתה נמצאה בהאונסלואו הית' כעבור יומיים כשהיא לבושה לחלוטין. היא נחנקה למוות בעזרת חבל, אך לא נאנסה[172]. אף על פי שהרוצח הסדרתי לוי בלפילד טען כי רצח אותה, הודאתו מוטלת בספק מאחר שהיה רק בן שתים עשרה בעת היעלמותה[173].
  • 4 בנובמבר 1981: פמלה הייסטי בת השש עשרה. גופתה נמצאה ביער רנוק בג'ונסטון (אנ'), רנפרושייר (אנ'). היא נאנסה, הוכתה בראשה בעזרת חפץ קהה, ונחנקה למוות[174]. אחד מעדי הראייה שנכחו בזירת הפשע התעקש בתוקף כי ראה אדם נמלט מהמקום, אשר תיאורו הזכיר את מראהו של בלאק[175], אך לדעת המשטרה בלאק לא שהה באזור באותה העת[176].

אירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 20 ביוני 1985: סילקה גרבן בת העשר נעלמה בדרך לרופא השיניים שלה. גופתה נמצאה כעבור יום בתוך נחל סמוך לבסיס של הצבא הבריטי, לא הרחק מבית מגוריה. גרבן עברה אונס אלים ונחנקה לפני שטבעה למוות. בלאק מסר משלוח של פוסטרים לאותו בסיס צבאי ביום בו נעלמה[176].
  • 11 במאי 1989: רמונה הרלינג בת האחת עשרה. נראתה לאחרונה בדרכה לבריכה ציבורית במרחק חצי קילומטר מביתה בבאד דריבורג (אנ'). גופתה מעולם לא נמצאה.

הולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 5 באוגוסט 1986: שריל מורלן בת השבע, נעלמה בדרך לביתה של חברתה באיימידן (אנ'). גופתה מעולם לא נמצאה. בלאק נהג לנסוע לאמסטרדם לעיתים תכופות על מנת לרכוש פורנוגרפיית ילדים, ונחשב לחשוד המרכזי בהיעלמותה.

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 5 במאי 1987: וירג'יני דלמאס בת העשר, נחטפה מביתה בנואיל סור מרן (אנ'). גופתה העירומה נמצאה במריל לה מו (אנ') ב-9 באוקטובר אותה שנה, כאשר בגדיה המקופלים הונחו לצדה בערמה מסודרת. דלמאס נחנקה למוות, אולם ריקבון גופתה מנע מחוקריה לגלות האם נאנסה לפני מותה. בלאק ביצע מספר שליחויות לפריז וסביבתה בעת היעלמותה.
  • 30 במאי 1987: המה גרידארי בת העשר, ילדה ממוצא מאוריציני ממלקאוף (אנ'). גופתה נמצאה במגרש חנייה בשטילון (אנ') שעתיים לאחר שנראתה בחיים לאחרונה, כאשר צעדה לכיוון ביתה לאחר שעזבה חנות ספרים מקומית. לאחר שנאנסה ונחנקה למוות גופתה הוצתה באש. בלאק נסע לעיתים תכופות בדרך בה נמצאה גופתה, ונהג למסור משלוחים רבים לאותם אזורים בצפון צרפת.
  • 3 ביוני 1987: פרין וינירון בת השבע. עקבותיה נעלמו בדרך לבולר (אנ'), כאשר הלכה לרכוש לאמה כרטיס ליום האם ולהשתתף בקורס קדרות. היא נחנקה למוות וגופתה נמצאה בשדה לפתיות ב-27 ביוני, כאשר בגדיה המקופלים הונחו לצדה בצורה מסודרת. רכב מסחרי לבן נראה נוסע בקומונה הקטנה ביום היעלמותה.
  • 27 ביוני 1987: סבין דומון בת התשע, נראתה בחיים לאחרונה בבייוור (אנ'), בדרכה חזרה לביתה מחנות ספרים קרובה. נחנקה למוות ונאנסה. גופתה נמצאה למחרת בקומונה והלן (אנ'). בלאק נחשב לחשוד העיקרי במקרה היעלמותה מאז 2011. דגימת דנ"א של הרוצח נלקחה מבגדיה ב-1999, אולם מעולם לא הושוותה לדנ"א של בלאק[180].

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הזכיין הסקוטי (אנ') של חברת ITV, טלוויזיה סקוטית, שידר סרט תיעודי קצר שעסק בפשעיו של בלאק ב-13 באפריל 1994, היום בו החל משפטו בגין שלושת הרציחות של מקסוול, הוג והרפר. בסרט מוצגים מספר ראיונות עם הקטור קלארק, דייוויד הרקס, וריי וייר, וכן צילומי ארכיון המתועדים לתחילת המצוד אחר בלאק[181].
  • ערוץ ארבע הבריטי הזמין סרט תיעודי בן ארבעים דקות בשם "מות הילדות: האמיתות שבל יתוארו", אשר שודר במאי 1997. הסרט מתמקד בחייו ובפשעיו של בלאק, ומציג ראיונות עם מגוון אנשים אשר היו מעורבים במצוד אחריו[182].
  • חברת ITV הזמינה סרט תיעודי בן ארבעים וחמש דקות בשם "רוצח ילדים: האמת" כחלק מסדרת סרטי הפשע שלה, "מצוד", אשר שודר לראשונה בדצמבר 2001. הסרט מתמקמד באתגרים שעמדו בפני החוקרים אשר היו מעורבים במצוד אחר בלאק. כמו כן מוצגים ראיונות עם הקטור קלארק, ג'קי הרפר, ועם אביה של הילדה שנחטפה ונאנסה בסטואו.
  • ערוץ חמש (אנ') הבריטי שידר פרק בן ארבעים דקות שעסק בפשעיו של בלאק כחלק מסדרת הפשע התיעודית רוצחים מאחורי הסורגים: הסיפור האמיתי (אנ') עם קריינותו של הקרימינולוג דייוויד וילסון (אנ')[183].
  • הערוץ האירופאי פשע וחקירה (אנ') הפיק סרט תיעודי בן ארבעים וחמש דקות העוסק בפשעיו של בלאק אשר שודר ב-2010. בסרט מוצגים מספר ראיונות עם הפסיכיאטר הפורנזי (אנ') ג'וליאן בון.
  • תאגיד השידור הבריטי הפיק פרק תיעודי בן ארבעים וחמש דקות בשם "רוברט בלאק: נתפס על חם" כחלק מסדרת האקטואליה ספוטלייט (אנ'), אשר שודר ב-23 בפברואר 2016. הפרק כולל ראיונות מוקלטים שנערכו עם בלאק[184].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עברית English
וייר, ריי; טייט, טימותי; רצח הילדות: בתוך נפשו של אחד מרוצחי הילדים הידועים ביותר לשמצה של בריטניה; ספרי פינגווין, 1995 (מסת"ב: 978-0-140-24715-2) Wyre, Ray; Tate, Timothy; The Murder Of Childhood: Inside The Mind Of One Of Britain's Most Notorious Child Murderers; Penguin Books, 1995 (ISBN 978-0-140-24715-2)
צ'רץ', רוברט; כל הכבוד, חבר'ה: חייו ופשעיו של רוברט בלאק; הוצאת קונסטבל, 1996 (מסת"ב: 978-0-094-74150-8) Church, Robert; Well Done, Boys: The Life And Crimes Of Robert Black; Constable, 1996 (ISBN 978-0-094-74150-8)
וילסון, דייוויד; רוצחים סדרתיים: ציד בריטונים וקורבנותיהם, מ-1960 ועד 2006; הוצאת ווטרסייד, 2007 (מסת"ב: 978-1-904-38033-7) Wilson, David; Serial Killers: Hunting Britons And Their Victims, 1960 To 2006; Waterside Press, 2007 (ISBN 978-1-904-38033-7)
סוויני, כרטיס; רוברט בלאק: סיפורו האמיתי של אנס ילדים ורוצח סדרתי; ר. ג'יי. פרקר, 2015 (מסת"ב: 978-1-517-62415-6) Swinney, Chris; Robert Black: The True Story Of A Child Rapist And Serial Killer; R. J. Parker, 2015 (ISBN 978-1-517-62415-6)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוויני, 2015; עמוד 131.
  2. ^ 1 2 צ'רץ', 1996; עמוד 23.
  3. ^ סוויני, 2015; עמודים 11–13.
  4. ^ 1 2 3 "ילד של אמא התגלה כרוצח", האינדפנדנט, 19 במאי 1994; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  5. ^ 1 2 3 "טורף בעל עבר גרוטסקי של התעללות", ההרלד, לוסי אדמס, 28 באוקטובר 2011; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  6. ^ סוויני, 2015; עמוד 13.
  7. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 24.
  8. ^ 1 2 סוויני, 2015; עמוד 15.
  9. ^ צ'רץ', 1996; עמודים 24–25.
  10. ^ 1 2 צ'רץ', 1996; עמוד 25.
  11. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 26.
  12. ^ סוויני, 2015; עמוד 19.
  13. ^ אתר למנויים בלבד Robert Black guilty of fourth child murder: the victims, The Telegraph, 27 October 2011
  14. ^ 1 2 צ'רץ', 1996; עמוד 27.
  15. ^ וייר, טייט, 1995; עמוד 60.
  16. ^ סוויני, 2015; עמוד 21.
  17. ^ "רוברט בלאק: פרופיל של רוצח סדרתי", ההרלד, 27 באוקטובר 2011; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  18. ^ סוויני, 2015; עמוד 22.
  19. ^ 1 2 צ'רץ', 1996; עמוד 30.
  20. ^ 1 2 וייר, טייט, 1995; עמוד 47.
  21. ^ "משפטו של רוברט בלאק: חבר המושבעים זה עתה למד כי הנאשם עקב אחר הילדות", תאגיד השידור הבריטי, 17 באוקטובר 2011; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  22. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 161.
  23. ^ וילסון, 2007; עמוד 156.
  24. ^ צ'רץ', 1996; עמודים 160–161.
  25. ^ 1 2 "העניקו רגע מחשבה לקורבנותיו הלא ידועים של הרוצח המושחת רוברט בלאק", בלפסט טלגרף, 15 בינואר 2016; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  26. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 32.
  27. ^ 1 2 3 "שעותיה הטרגיות האחרונות של ג'ניפר קרדי", בלפסט טלגרף, 27 באוקטובר 2011; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  28. ^ "הרצח של ג'ניפר קרדי: פגשתי אותה בגן עדן בתוך חלום מרהיב, אבל היא אמרה לי: את מוכרחת לחזור, אמא", בלפסט טלגרף, 5 באוגוסט 2021; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  29. ^ סוויני, 2015; עמוד 10.
  30. ^ "החיפוש אחר הילדה האבודה מאחד את האירים", אוטווה סיטיזן, 18 באוגוסט 1981; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  31. ^ 1 2 "רוצח הילדות רוברט בלאק נמצא אשם ברצח של ג'ניפר קרדי", תאגיד השידור הבריטי, 27 באוקטובר 2011; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  32. ^ 1 2 "אדם נשפט עבור רצח הילדה מצפון אירלנד", אייריש טיימס, 11 באוקטובר 2011; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  33. ^ 1 2 3 "משפטו של בלאק - היום התשיעי", ליסבורן, 2011; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  34. ^ "גופתה של הנערה הנעדרת מאולסטר נמצאה", גלאזגו הרלד, 19 באוגוסט 1981; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  35. ^ 1 2 סוויני, 2015; עמוד 34.
  36. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 49.
  37. ^ "שיין מדוס: במשך שנים רבות לא זכרתי את זה.. אבל זה גרם לי לצער של חיים שלמים", הגרדיאן, מירנדה סויר, 5 במאי 2019; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  38. ^ "סוזן מקסוול נראתה לבדה לפי היעלמותה: משפט הרצח המשולש וההפתעה בזירת הפשע", האינדפנדנט, 15 באפריל 1994; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  39. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 59.
  40. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 37.
  41. ^ אתר למנויים בלבד Robert Black guilty of fourth child murder: the victims, The Telegraph, 27 October 2011
  42. ^ סוויני, 2015; עמוד 44.
  43. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 68.
  44. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 77.
  45. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 40.
  46. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 65.
  47. ^ "סיבוב הקרוסלה האחרון של קרוליין; תגובת המשטרה הגיעה רק כעבור שעה", ההרלד, 22 באפריל 1994; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  48. ^ סוויני, 2015; עמודים 45–46.
  49. ^ "מותו של רוצח הילדים מותיר הרבה שאלות פתוחות", טלוויזיה עצמאית, 13 בינואר 2016; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  50. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 86.
  51. ^ סוויני, 2015; עמוד 52.
  52. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 88.
  53. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 89.
  54. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 91.
  55. ^ "כיוון חדש בחקירת רצח הילדים", גלאזגו הרלד, 18 בינואר 1988; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  56. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 158.
  57. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 142.
  58. ^ 1 2 סוויני, 2015; עמוד 54.
  59. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 44.
  60. ^ וילסון, 2007; עמוד 159.
  61. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 97.
  62. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 62.
  63. ^ 1 2 "רוברט בלאק הורשע ברצח של ג'ניפר קרדי מ-1981", תאגיד השידור הבריטי, 16 בדצמבר 2009; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  64. ^ "המשטרה חוקרת אדם בן שלושים ושבע בנוגע למותן של שלושת הילדות", גלאזגו הרלד, 1 במאי 1987; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  65. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 70.
  66. ^ "מפקד המשטרה הממונה על מצוד הרצח הכפול מתחייב כי טעויות המרטש מיורקשייר לא יחזרו על עצמן", גלאזגו הרלד, 23 ביולי 1983; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  67. ^ "הרצח של קרוליין הוג: העיר צולקה למשך שלושים שנים", הסקוטסמן, אלן מקאוון, 8 ביולי 2013; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  68. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 60.
  69. ^ סוויני, 2015; עמודים 46–47.
  70. ^ "בכיר במשטרה נבחר להוביל את הכוח האחראי על מצוד הרצח", גלאזגו הרלד, 22 ביולי 1983; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  71. ^ סוויני, 2015; עמוד 47.
  72. ^ "מחשב עתיד לסייע במצוד אחר הרוצח", גלאזגו הרלד, 7 בינואר 1987; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  73. ^ "המשטרה מחפשת אחר חשוד ששוחרר", גלאזגו הרלד, 22 בינואר 1988; אורכב מהמקור ב-1 באוגוסט 2022.
  74. ^ צ'רץ', 1996; עמודים 83–84.
  75. ^ סוויני, 2015; עמוד 90.
  76. ^ "הבלש שסייע לאתר את עקבותיו של המרטש מיורקשייר מת בגיל שמונים ושלוש", טלוויזיה עצמאית, 15 בפברואר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  77. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 94.
  78. ^ 1 2 3 4 "הריגת ילדות 'סיוט של כל הורה': הנאשם מכחיש את החטיפה והרצח של שלושת הילדות ב'משולש התיכון', דיווחו של מלקולם פית'רס", האינדפנדנט, מלקולם פית'רס, 13 באפריל 1994; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  79. ^ סוויני, 2015; עמוד 67.
  80. ^ "פרופיל בסגנון אמריקאי עבור רציחות הילדים", גלאזגו הרלד, 22 באפריל 1986; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  81. ^ צ'רץ', 1996; עמודים 87–88.
  82. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 82.
  83. ^ "חיפוש ארוך ונלאה בעל מטרה אחת", ההרלד, 20 במאי 1994; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  84. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 96.
  85. ^ "הסיכוי האבוד לעצור את הרוצח, בלאק, לפני שלושים שנים", ההרלד, לוסי אדמס, 28 באוקטובר 2011; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  86. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 98.
  87. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 102.
  88. ^ סוויני, 2015; עמוד 80.
  89. ^ וייר, טייט, 1995; עמודים 116–117.
  90. ^ סוויני, 2015; עמוד 79.
  91. ^ צ'רץ', 1996; עמודים 100–101.
  92. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 101.
  93. ^ "ניסיון חטיפה נמנע בתום מאבק: האישה המעורבת מעידה על התקרית במשפט הרצח", האינדפנדנט, מלקולם פית'רס, 27 באפריל 1994; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  94. ^ "רוברט בלאק: תעייה אחת אשר הובילה את רוצח הילדים להיתפס בשעת מעשה", בלפסט טלגרף, 12 בינואר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  95. ^ 1 2 3 צ'רץ', 1996; עמוד 107.
  96. ^ סוויני, 2015; עמוד 62.
  97. ^ "רוצח הילדות רוברט בלאק היה אמור להיות מורשע ברצח של ג'נט טייט מ-1978", פוליס פרופשיונל, ניק האדסון, 14 בינואר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  98. ^ סוויני, 2015; עמוד 63.
  99. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 162.
  100. ^ צ'רץ', 1996; עמודים 109–110.
  101. ^ וייר, טייט, 1995; עמוד 108.
  102. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 111.
  103. ^ "משפטו של רוברט בלאק: הנאשם החזיק ברצועות וסחבות", תאגיד השידור הבריטי, 18 באוקטובר 2011; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  104. ^ 1 2 צ'רץ', 1996; עמוד 110.
  105. ^ 1 2 3 "הרוצח עומד בפני שאלות נוספות בדבר פשעי המין: המשטרה עתידה לתשאל את רוברט בלאק בנוגע למותן של לפחות שתים עשרה ילדות באנגליה, צפון אירלנד וצרפת. מלקולם פית'רס מדווח", האינדפנדנט, מלקולם פית'רס, 19 במאי 1994; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  106. ^ צ'רץ', 1996; עמודים 110–111.
  107. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 112.
  108. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 112–113.
  109. ^ סוויני, 2015; עמוד 69.
  110. ^ "כמה עוד חיים צעירים נטל רוברט?", כרוניקל לייב, סופי דאוטי, 26 ביוני 2012; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  111. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 117.
  112. ^ צ'רץ', 1996; עמודים 81–82.
  113. ^ סוויני, 2015; עמוד 74.
  114. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 118.
  115. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 22.
  116. ^ "המפלץ שהרג את הילדה מלידס, שרה הרפר, מת בכלא", יורקשייר איוונינג פוסט, 13 בינואר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  117. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 124.
  118. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 126.
  119. ^ סוויני, 2015; עמוד 81.
  120. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 131.
  121. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 171.
  122. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 141.
  123. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 146.
  124. ^ "סוזן מקסוול נראתה לבדה לפני שנעלמה: הפתעה במשפט הרצח המשולש", האינדפנדנט, 15 באפריל 1994; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  125. ^ "שעותיה האחרונות של קרוליין הוג, הוריה מספרים על החיפוש אחר בתם", ההרלד, 21 באפריל 1994; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  126. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 160.
  127. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 147.
  128. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 148.
  129. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 163.
  130. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 165.
  131. ^ סוויני, 2015; עמודים 93–94.
  132. ^ "לעג וקלס עבור תיק ההגנה", האינדפנדנט, 12 במאי 1994; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  133. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 196.
  134. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 170.
  135. ^ "חבר המושבעים במשפט הרצח של בלאק פורש בכדי לדון בפסק הדין", ההרלד, 17 במאי 1994; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  136. ^ "אני עדיין יכולה לראות את פניו של רוברט בלאק בכל יום", הטלגרף, 27 באוקטובר 2011; אורכב מהמקור ב-28 באוקטובר 2011.
  137. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 175.
  138. ^ "רוצח הילדים: האמת", כרוניקל לייב, 11 בדצמבר 2001; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  139. ^ "רוצח הילדה מנורת'מברלנד, רוברט בלאק, התגרה בשוטרים שתישאלו אותו לגבי הנעדרת", כרוניקל לייב, סופי דאוטי, 19 בינואר 2015; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  140. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 176.
  141. ^ 1 2 "נהג מסחרית מואשם ברצח ילדה, קושר לפשע באמצעות קבלות דלק ישנות", הטלגרף, אוסלן קראמב, 22 בספטמבר 2011; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  142. ^ "אמה של ג'ניפר קרדי משחזרת את שעותיה האחרונות", תאגיד השידור הבריטי, 22 בספטמבר 2011; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  143. ^ "רוברט בלאק, הרוצח מרובה הקורבנות, מואשם ברצח של ג'ניפר קרדי", תאגיד השידור הבריטי, 7 באוקטובר 2011; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  144. ^ "משפטו של בלאק - היום השני", ליסבורן, 2011; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  145. ^ אתר למנויים בלבד Child killer Robert Black to serve 25 years for murdering Jennifer Cardy, The Telegraph, 8 December 2011
  146. ^ "רוצח הילדות רוברט בלאק נידון לעשרים וחמש שנות מאסר עבור הרצח של ג'ניפר קרדי", הגרדיאן, הנרי מקדונלד, 8 בדצמבר 2011; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  147. ^ "רוברט בלאק הרס את חייה של ג'ניפר בלאק אבל לא הרשנו לפדופיל רשע להרוס את משפחתנו", בלפסט טלגרף, גייל ווקר, 13 בינואר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  148. ^ "משפחתה של קרדי אינה שונאת את רוצח הילדות רוברט בלאק", תאגיד השידור הבריטי, 8 בדצמבר 2011; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  149. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 73.
  150. ^ "ג'ניפר קרדי: המתנה בת שלושים שנים לצדק", תאגיד השידור הבריטי, 27 באוקטובר 2011; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  151. ^ "התביעה חושפת את הראיות שהרשיעו את רוברט בלאק", כרוניקל לייב, דן וארברטון, 4 בנובמבר 2011; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  152. ^ צ'רץ', 1996; עמודים 181–182.
  153. ^ "שני אסירים נידונו לעונש מאסר לאחר שארבו לבלאק וניסו לתלוש את עורו", ההרלד, 3 בינואר 1996; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  154. ^ "ריי וייר", הגרדיאן, אדוארד מריוט, 8 באוגוסט 2008; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  155. ^ סוויני, 2015; עמוד 96.
  156. ^ "מותו של רוצח סדרתי - ציר האימה של רוברט בלאק", ספריית הפשע האמיתי; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  157. ^ "רוברט בלאק: רוצח ילדים מורשע מת בכלא", תאגיד השידור הבריטי, 12 בינואר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  158. ^ "שאריותיו של הרוצח הסדרתי רוברט בלאק נשרפו בטקס סודי בבלפסט", בלפסט טלגרף, דבורה מקאליס, 30 בינואר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  159. ^ "רוברט בלאק: אפרו של רוצח הילדות פוזר בים", תאגיד השידור הבריטי, 19 בפברואר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  160. ^ וייר, טייט, 1995; עמוד 12.
  161. ^ צ'רץ', 1996; עמוד 190.
  162. ^ סוויני, 2015; עמוד 107.
  163. ^ אתר למנויים בלבד Richard Edwards, Crime Correspondent, ‏Prime suspect in 1978 murder of schoolgirl Genette Tate will not face charges, The Telegraph, 18 August 2008
  164. ^ סוויני, 2015; עמוד 113.
  165. ^ 1 2 צ'רץ', 1996; עמוד 192.
  166. ^ "הרצח של ג'נט טייט: האב משוכנע כי רוברט בלאק אחראי", תאגיד השידור הבריטי, 25 באוקטובר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  167. ^ "פחדיו של אביה של ג'נט טייט מתעוררים בעוד הרוצח החשוד במותה מת בבית הסוהר", בלפסט טלגרף, 13 בינואר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  168. ^ "המקרה של רוברט בלאק: המשטרה הייתה קרובה להגשת אישום נוסף בגין רצח ילדה", תאגיד השידור הבריטי, 13 בינואר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  169. ^ "רוברט בלאק: המשטרה הייתה קרובה להגשת סעיף אישום של רצח", תאגיד השידור הבריטי, ג'ון קיי, 13 בינואר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  170. ^ סוויני, 2015; עמוד 114.
  171. ^ "המשטרה תישאלה את פיטר טובין בנוגע לפשעי מין חמורים", הסקוטסמן, 28 ביולי 2010; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  172. ^ סוויני, 2015; עמוד 117.
  173. ^ "הרוצח הסדרתי לוי בלפילד קושר לרצח משנות ה-90 של עקרת בית מלונדון", איוונינג סטנדרט, ג'סטין דבנפורט, 28 בינואר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  174. ^ "פמלה הייסטי: הנתיחה שלאחר המוות שבוצעה בתלמידה שנרצחה נערכה בצורה רשלנית מבחינת כמה היבטים", גלאזגו טיימס, 31 במרץ 2018; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  175. ^ "הבלשים פותחים מחדש את תיק הרצח של הייסטי", הגרדיאן, ג'רארד סינאן, 23 בספטמבר 2004; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  176. ^ 1 2 "ילדות צעירות נוספות שייתכן כי רוברט בלאק רצח", בלפסט טלגרף, קייט מקארי, 6 באפריל 2016; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  177. ^ "לאחר שלושים שנים, אני עדיין מקווה שימצאו אותה", הגרדיאן, הנרי מקדונלד, 10 ביוני 2007; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  178. ^ "רוצח סדרתי חשוד במקרה היעלמות של תלמידה אירית", האינדפנדנט (אירלנד), דון הייל, בריאן בירן, 13 באוקטובר 2014; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  179. ^ "הרוצח הסדרתי הידוע לשמצה שהה בדניגול כאשר מרי בויל נעלמה", האינדפנדנט (אירלנד), ג'ים קיוזאק, 25 באוקטובר 2014; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  180. ^ "גופתו של ריימונד גוארדו הוצאה מהקבר", פראנס סוואר, 11 ביוני 2009; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  181. ^ "רוברט בלאק: הסרט התיעודי של העיתונאים הסקוטים מ-1994", אס טי וי; אורכב מהמקור ב-7 בפברואר 2016.
  182. ^ "מות הילדות: האמיתות שבל יתוארו", בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  183. ^ "רוברט בלאק", בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.
  184. ^ "רוברט בלאק: ראיונות עם משטרת צפון אירלנד מעניקים הצצה לתוך נפשו של רוצח הילדות", תאגיד השידור הבריטי, 23 בפברואר 2016; אורכב מהמקור ב-2 באוגוסט 2022.


ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "רוברט בלאק".
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רוברט_בלאק&oldid=37426529"