ריישא

ריישא Rzeszów סמל העיר דגל העיר מראה כללי של העיר מדינה / טריטוריה פולין מחוז מחוז התת-קרפטים ראש העיר טדאוש פרנץ שטח 91.54 קמ"ר גובה 212 מטרים תאריך ייסוד 1354 אוכלוסייה  ‑ בעיר  ‑ במטרופולין  ‑ צפיפות 179,455‏  (נכון ל-2010) 740,000‏ 1891 נפש לקמ"ר (נכון ל-2010) קואורדינטות אזור זמן UTC +1 http://www.erzeszow.pl (הצגת ריישא במפת פולין מוגדלת)   ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז קלינינגרד ג ר מ נ י ה הים הבלטי ריישא (הצגת ריישא במפת פולין רגילה)   ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז קלינינגרד ג ר מ נ י ה הים הבלטי ריישא

ריישא (או ריישה, כך בפי היהודים, מקובל גם הכתיב ריישע; בפולנית: Rzeszów, ז'שוב; באוקראינית: Ряшiв; בגרמנית: Reichshof) היא עיר במרכז גליציה המרכזית, כ-150 ק"מ ממזרח לקרקוב. כיום זוהי העיר הגדולה ביותר בדרום מזרח פולין, ואוכלוסייתה (נכון ל-2010) מונה 179,455 נפש.

היסטוריה

העיר מופיעה בכתובים כבר בשנת 1262, בהסכם בין בולסלאב ה-5 לבין הנסיך הרותני דניאל, כאשר נקבעה כעיר גבול בין פולין קטן לבין רייסין. ב-19 בינואר 1354, בפריבילגיה שניתנה בידי המלך קז'ימייז' השלישי ("הגדול"), נקבע שיוכה של ריישא כעיר פרטית לחבל פשמישל בווייוודת רייסין. היא הוענקה ליאן פקוסלאב (Pakoslaw), והוענקו לה זכויות מגדבורג. ב-28 במאי 1427 הוחל על העיר החוק הפולני, והוענקו לה זכויות שונות, ובהן הזכות לגבות מכס ודמי מעבר על הגשר. בשנת 1458 נכבשה העיר על ידי הטורקים והוחרבה. בהמשך עברה העיר ידיים רבות, ובהן אלו של חתנו של פקוסלאב, אשר נטל לעצמו את שם המשפחה ז'שובסקי (Rzeszówski; פולנית: מז'שוב). אחד מחתני צאצאיו – מיקולאי ספיטק ליגנזה, שהפריביליגיה שנתן לעיר הקנתה לה זכויות נרחבות מאוד – ביצר את העיר ודאג להגנתה. הודות לכך התפתחה העיר, והפכה לאחת הערים המרכזיות בחבל פולין קטן. למן המאה ה-17 ועד סוף המאה ה-18 שלטה בעיר משפחת לובומירסקי.

במאה ה-17, הודות לפריבילגיות שונות שקיבלו העיר, סוחריה ובעלי המלאכה שבה, הייתה העיר אחד ממרכזי המסחר הגדולים בפולין. בתקופת שלטון משפחת לובומירסקי לא גרו בעלי העיר בריישא ולא עסקו בניהולה באופן ישיר, אולם ניסו להוציא מהעיר ומרכושם כספים רבים, מה שהביא לירידה בעוצמתה הכלכלית של העיר.

בשנת 1772 נכבשה העיר על ידי האוסטרים, שקבעו אותה כעיר המחוז (במקום ליז'אנסק) וב-1782 חילקו את המחוזות חלוקה מחודשת והקימו את מחוז ז'שוב, שריישא בירתו, ושאליו סופחו עוד 11 ערים ו-208 יישובים, בין הערים במחוז היו לנצוט, ליז'נסק, סנדישוב, פשאבורסק, אולנוב וטוצ'ין. באמצע המאה ה-19 נסללה מסילת הרכבת וינה–לבוב, וריישא נקבעה כאחת מתחנות העיתוק הראשיות שבה. הקרבה למסילת הרכבת הובילה לפריחה כלכלית בעיר.

למן תום מלחמת העולם הראשונה הייתה ריישא חלק מפולין, למעט בתקופת הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה.

יהדות ריישא

בית הכנסת העתיק בריישא (נבנה ב-1610)

בית הקברות היהודי בעיר

יהודים התיישבו בעיר בתקופת מיקולאי ליגנזה, ובעלי מלאכה יהודים קיבלו פריבילגיות אישיות מידי המלך וייסדו אגודות מקצועיות (גילדות) שניהלו את חיי בעלי המלאכה שהשתייכו אליהם. בנוסף לבעלי המלאכה וסוחרים שעסקו בתוצרתם, היו בעיר סוחרי בהמות שעסקו בייצוא להונגריה דרך נהר הוויסלוק. בתחילת המאה ה-16 חיו בעיר כ-100 יהודים; בסוף אותה מאה כבר היו היהודים כוח כלכלי משמעותי, ולמיסים ששילמו הייתה חשיבות בהכנסות בעל העיר. בשנת 1617 הסתיימה בנייתו של בית כנסת (אשר שרד עד מלחמת העולם השנייה), והיהודים התרכזו רובם ברחוב היהודים. יהודי העיר הושפעו מהשבתאות ומיעקב פרנק, וכשנכזבו התנצרו בחלקם.

בתקופת ועד ארבע ארצות

בסוף המאה ה-17 קיבלה פשמישל שלטון עצמי, וריישא הייתה כפופה אליה. לאחר סכסוך שהיה בין שתי הקהילות, בגלל הרב יחזקיה יהושע פייבל בן יונה פרנקל-תאומים, שעבר מפשמישל לריישא, הוצאה ריישא מחסותה של פשמישל והוכפפה לירוסלב.

בתקופת השלטון האוסטרי

בתחילת המאה ה-18 חלה נסיגה כלכלית בעיר ובכוחה, אולם סלילת מסילת הרכבת דרך העיר הביאה לפריחה כלכלית ולגידול במספר התושבים. ב-1880 גרו בעיר 11,166 תושבים, ובהם 5,820 יהודים. ערב מלחמת העולם הראשונה חיו בעיר 23,688 תושבים מתוכם 8785 יהודים, רובם חסידים. בתום מלחמת העולם הראשונה חיו בעיר כ-12,000 יהודים, מתוך אוכלוסייה שמנתה אז כ-25,000 תושבים. יהודי העיר התפרנסו כצורפים, מחכירת בתי מרזח ומבשלות שיכר, כסוחרים וכבעלי מלאכה.

בעידן תנועת ההשכלה היהודית היו גם בין יהודי ריישא שנסעו ללמוד לימודים כללים. בין המפורסמים שבהם הרופא והמחזאי וילהלם טורטלטאוב (Wilhelm Turteltaub), ד"ר אוסבלד הניגסמאן (Oswald Honigsman;‏ 1824–1880), ששימש כציר בסיים; הסופרים משה דוד גשווינד (Moshe David Geshwind), יצחק הולצר (Yitzchak Holtzer) ואבא אפלבוים (Abba Apfelbaum; ממיסדי "המזרחי"), והעיתונאי אפרים הירשהורן (Efraim Hirschorn).

בשנת 1891, לאחר פעילות ציונית מחתרתית למחצה, נוסד סניף "חובבי ציון" המקומי. ב-1896 הצטרפו פעילים ציונים מריישא ל"אהבת ציון", ושלחו נציגים לקונגרס הציוני. במהלך השנים שעד מלחמת העולם השנייה התפתחה התנועה הציונית בעיר. בתרפ"ג 1923 התמנה אלחנן (חנה) הלברשטאם לרב הקהילה.

בתקופת השואה

גלעד לזכר יהודי העיר שנספו בשואה

הגרמנים כבשו את ריישא ב-10 בספטמבר 1939, ועוד באותו חודש החלו הגזירות. בתי הכנסת ובתי המדרש הוחרמו, וחלקם נהרסו; הגרמנים החרימו דירות של יהודים עשירים לטובת שיכון חיל הכיבוש. כעבור חודש הוקם יודנראט, שנדרש לשלם לשלטון הגרמני כופר בסכום גבוה.

אל העיר גורשו יהודים מכפרי הסביבה ומערים במערב פולין. ב-17 בדצמבר 1941 הוקם גטו ריישא, שאליו נשלחו יהודים מהערים והכפרים הסובבים את ריישא, ובו מתו מאות יהודים במחלות וברעב.

ב-7 ביולי 1942 נערכה סלקציה בגטו ריישא: מתוך 23,000 היהודים שהיו כלואים בגטו, נשלחו 2,000 אל בורות הירי של יער רודנה, שם חוסלו ביריות אל תוך הבורות שהוכנו מראש; כ-14,000 נוספים נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. ב-8 באוגוסט נעשה משלוח שני לבלזץ, בעיקר של נשים וילדים, ובנובמבר משלוח שלישי.

לאחר המשלוחים הצטמצמה אוכלוסיית הגטו לכ-3,000 נפש, רובם עובדי כפייה ומשפחותיהם. במהלך הזמן נשלחו גם אלו למחנה הריכוז שבנייה, לאושוויץ-בירקנאו או שנרצחו במקום. בודדים הצליחו להמלט ליערות הסובבים והמתינו שם עד לכיבוש העיר על ידי הצבא האדום.

שני בתי כנסת עתיקים נותרו ברחוב בוזניצ'ה (Boznicza), האחד מהם משמש היום כבית העירייה.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ריישא

• ז'שוב (ריישה), באתר יד ושם
• ספר יזכור לקהילת ריישא, בספריית העיר ניו יורק
• ספר זיכרון לקהילת ריישא, באתר Jewish Gen (באנגלית)