שפרה הורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שפרה הורן

שפרה הורן (נולדה ב-1951) היא סופרת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורן נולדה בתל אביב לאם שמוצאה ממשפחה ספרדית שחייתה בישראל מספר רב של דורות, ולאב שכל משפחתו הושמדה בשואה והגיע כפליט מרוסיה לפני מלחמת העולם השנייה.

ילדותה עברה עליה בירושלים בשכונת קטמון הישנה, בבית שהיה שייך לפני מלחמת העצמאות למשפחה ערבית עשירה שנמלטה עם כיבוש השכונה. הבית ושכונת מגוריה השפיעו עליה מאוחר יותר בבחירת מיקום העלילה בספרה "היפה בנשים", ובעיקר - "בית התווים", מול בית ילדותה, בפינת הרחובות כ"ט בנובמבר ובוסתנאי.

הורן סיימה את בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה במגמה ספרותית-פילוסופית ושירתה בצה"ל בבסיס חיל האוויר. עם תום השירות למדה באוניברסיטה העברית, לתואר הראשון במקרא ובארכאולוגיה והמשיכה ללימודי התואר השני וקומוניקציה.

במהלך לימודיה נולד בנה גלעד ובאותה תקופה נבחרה להיות רכזת החינוך של ההתאחדות העולמית של הסטודנטים היהודים - WUJS ("ווג’ס"). במסגרת תפקידה ארגנה כנסים וקונגרסים בינלאומיים לסטודנטים יהודים בכל רחבי העולם והתמקדה בארצות שבאותן השנים לא קיימו קשרים דיפלומטיים עם ישראל כמו מדינות מזרח אירופה, מדינות צפון אפריקה, איראן ואתיופיה. הייתה ממונה על פרויקט יהדות המצוקה ונהלה מאבקים בקמפוסים בעולם למען יהודי אתיופיה, יהודי ברית-המועצות ויהודי סוריה. כמו כן הפיקה סרטים ותוכניות אודו-ויזואליות, עסקה בדוברות ויצגה את ווג'ס בכלי התקשורת הארציים והעולמיים. במהלך אותן השנים שמשה יו"ר ועדת קשרי חוץ ב"ועד הציבורי למען יהודי אתיופיה" במסגרתו שמרה קשר עם הארגונים היהודיים בעולם בנושא מצוקת יהודי אתיופיה. בתום תקופה של שש שנים בווג'ס נבחרה להיות דוברת המשרד לקליטת העלייה ועסקה בקליטת יהודי אתיופיה עם הגיעם לישראל במסגרת "מבצע משה".

את עבודתה במשרד הקליטה סיימה עם נסיעתה ליפן שם חייתה חמש שנים במסגרת שליחות ממלכתית של בעלה. ביפן ניהלה את מרכז הקהילה היהודית של טוקיו, לימדה מקרא בקולג' למקרא שברובע גינזה והייתה כתבת העיתון "מעריב", ותחנת "גלי צה"ל" במזרח הרחוק.

עם שובה לארץ כתבה את ספרה הראשון "חוויה יפנית" - ספר עיון שיצא בהוצאת מעריב והיה לרב מכר. הספר תורגם לאנגלית וזכה לקבל ציון לשבח מהניו-יורק טיימס. משך תקופת כתיבת הספר שמשה דוברת וממונה על יחסי-הציבור והפרסום במוזיאון מגדל דוד לתולדות ירושלים. כמו כן הגישה תוכנית טלוויזיה שעסקה ברפואה משלימה ששודרה בערוץ 2. באותן שנים עסקה גם בכתיבה עיתונאית במגאזינים ובעיתונים יומיים ארציים בנושאי תרבות, חברה, כלכלה וספרות.

בעשור הראשון של המאה ה-21 היא התגוררה לסירוגין בירושלים ובאוקלנד ניו זילנד.

ספריה תורגמו לשפות: אנגלית, גרמנית, הולנדית, צרפתית, איטלקית, סינית, יוונית וטורקית.

שפרה הורן זכתה במספר פרסים בהם פרסי זהב ופלטינה לכל ספריה, פרס ויצ"ו ישראל, פרס ראש הממשלה לשנת 2005, פרס ברנר לשנת‏[1] 2006, ופרס ויצ"ו צרפת לשנת 2008.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארבע אמהות - ספר המגולל סאגה של משפחה שבה שולט המין הנשי.
  • היפה בנשים - ספורה הנפתל של רוזה, ילדה בעלת תלתלי הזהב משכונת קטמון בירושלים, שגדלה והייתה ליפה בנשות ירושלים. הסיפור מתרחש בין מציאות לדמיון במרוצת חמישים שנותיה הראשונות של מדינת ישראל.
  • תמרה הולכת על המים - סאגה משפחתית הנפרשת על פני שלושה דורות של נשים ביפו, מתחילת המאה העשרים ועד ערב קום המדינה.
  • הימנון לשמחה - סיפור אהבה בין יעל, דוקטורנטית לאנתרופולוגיה, נשואה ואם לילד, לבין אבשלום, גבר חרדי אלמן ואב שכול, המתרחש בירושלים בחורף 2002 על רקע האינתיפאדה השנייה.
עטיפת הספר "חוויה יפנית"
  • חוויה יפנית - חוויותיה האישיות של הורן משהותה ביפן.
  • חוויה ניו זילנדית - יומן מסע בניו זילנד.
  • חתולים, סיפור אהבה - בספר מתארת המחברת בחום ובהומור את חייה כדיירת בבית שבו התגוררו חתולים מאז ומתמיד.
  • אין חיה כזאת - ספר ילדים.
  • מחול העקרבים כנרת-זמורה-ביתן, 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‫מור שני, פרס ברנר למאיר שלו ושפרה הורן, באתר וואלה!, 5 ביוני 2006‬